מחקרי אליעזר-מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה- 19
מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה- 19
קהילת העיר צפרו , כ-28 קילומטר דרומית מזרחית לפאס, ולא הייתה מן הקהילות הגדולות במרוקו, זכתה לתיאור עברה ותרבותה, הודות לחריצותו של הרב דוד עובדיה, רבה האחרון של קהילה זו, שלאחר עלייתו ארצה בשנת תשכ"ה הקדיש מאמצים להנציח קהילה זו. הוא הוציא לאור חמישה כרכים, הכוללים 691 תעודות על חיי היהודים משנת רכ"ח עד תשכ"ג 1468 – 1963, וסקירות על עברה, בהן פרטים על הקהילה ומוסדותיה, יחסים בין קהילתיים, התקנות, החינוך, המשפחה, המנהגים, חיי הרוח, תולדות הרבנים, יחסים עם הגויים, ולבסוף על שלוחי ארץ ישראל שפקדו אותה. רוב התעודות והמקורות ההיסטוריים הם עבריים.
במאמר זה אנו באים להוסיף מידע על יהודי צפרו, רובם משנות ה-80 – 90 של המאה ה-19, המבוסס על חומר שפורסם על ידי אירופאים נוכרים, דיווחי כי"ח והאגודה המקבילה בלונדון " אגודת אחים ", [Anglo Jewish Association]וכן על תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי.
לקהילת צפרו זיקה חזקה לקהילת פאס שהייתה החשובה במרוקו בתחום חיי הרוח, המנהגים והתקנות. הובעה הנחה שקהילת צפרו נוסדה על ידי יהודי פאס שעברו אליה בגלל היחס המשפיל של המוסלמים הקנאים כלפי יהודי פאס.
צרפתי שביקר בשנות העשרים של המאה ה-19 במרוקו כותב על מוסלם שאיים להרוג יהודי בצפרו, שסירב לתת לו מה שהיה בידו, והגוי ניסה להוציאו בכוח.
מיסיונרים בריטיים שפעלו במרוקו ביקרו בצפרו בשנות ה-80 ושתי אגודות הקימו בה בסיסים. האחת בשם British and Foreign Bible Society שנוסדה בשנת 1804 והחלה לפעול במרוקו בשליש הראשון של המאה ה-19 ובסיס קבוע היה לה רק החל ב-1883, והשנייה North African Missionשהחלה לפעול במרוקו בשנת 1883.
בדיווחים של השליחים פרטים על יהודי העיר, עמידתם מול פיתויי המיסיונרים, ופרטים אחרים החורגים מהמטרות של שליחותם. רופא בשם רוברט קאר שליח הכנסיה הפרסביטארית שהגיע למרוקו ב-1886 ושהה בה בשליחות מיסיונרית רפואית במשך שבע שנים, אותה תיאר ביומן שכתב שיצא לאור ב-1894. הוא כותב שכבר לפניו ביקרו בצפרו שלוש מיסיונריות שטיפלו בחולים יהודים ומוסלמים, ואגב ניסו לעשות נפשות לנצרות. כמובן שגם מטרתו הייתה זו תוך כדי הטיפול הרפואי. אבל הצלחתם הייתה זעומה למרות הפיתויים הכלכליים.
הוא הגיע לצפרו מפאס, וכדי שיוכל להיכנס לעיר ביקש מכתב המלצה ממושל פאס, שצפרו הייתה תחת שליטתו. אבל זה סירב לתת לו, בטיעון שנוצרים אינם מורשים לבקר בה, אלא ברשותו של הסולטאן. למרות זאת הגיע לצפרו, התייצב בפני המושל המקומי כמקובל לגבי מבקרים, ושם פגש שני יהודים אמידים שהביאו למושל מתנה לכבוד החג, כנהוג. הוא הבחין בכל שהמתנה בערך של ארבעים דולר הייתה מונחת בפני המושל בתור תזכורת לבאים. יומו הראשון בטיפול בחולים היה יום חג ליהודים, ולמרות זאת בא זרם של יהודים לבקר, כמה מהם חולים ואחרים באו מתוך סקרנות. הם היו שקטים ולמרות היותם פקחים ושנונים קשה היה להיכנס אתם בשיחה על נושאים דתיים. כמה מהם הזמינוהו לבקר בבתיהם לשתיה, ואחרים לשם טיפול בחוליהם. הוא לא הצליח לשכנעם לרכוש עותקים של , הברית החדשה, שלדבריהם הוא ספר "בלתי חוקי" אבל היו מוכנים לקבל ללא תמורה ספרי תנ"ך, לדבריו, יהודי צפרו חרוצים, רבים מהם עוסקים בגננות, אחרים עוסקים בסחר עם השבטים בסביבות העיר. הנשים היהודיות של צפרו מצטיינות בקומתן הנמוכה וביופין. יום לפני עזיבתו את צפרו ביקר במללאח היהודי, בה קיבל הזמנות לבקר בבתים, אבל אף אחד לא היה מוכן לקבל את "הברית החדשה" . המסקנה של שהותו כאן היא כי יש הצדקה לפתיחת בסיס קבוע לאגודה המיסיונרית שלו בצפרו, בה שבעת אלפים תושבים מהם שליש יהודים, וכי מכאן ניתן להגיע לשבטים ברבריים הגרים בסביבות העיר.
לפי הערכתו מספר היהודים הוא כ-2300. דומה שהכוונה למספר הנפשות היהודיות, שהן 460 משפחות או קרוב לחמש מאות משפחות. גם הקצין הצרפתי פוקו, שביקר במרוקו בשנים 1833 – 1884, מחופש לחכם יהודי, כותב שמספר של היהודים הוא שליש מסך הכל התושבים. לדבריו חיים בצפרו אלף יהודים מתוך שלושת אלפים תושבים. זו גם הערכתו של מיסיונר מטעם האגודה הצפון אפריקאית בסוף המאה ה-19. יש גם אומדן גבוה יותר, מיסיונרית כתבה בשנות ה-80 שמצאה שמספר היהודים כמעט זהה לזה של המוסלמים. לפי אומדן אחר מספרם נע בין אלף לשלושת אלפים נפשות. בדיווחים של כי"ח החל ב-1880 ואילך יש נתונים שונים. בדיווח החודשי באפריל 1880 נאמר שמספר הנפשות הוא 2092 הגרים ב-523 בתים ( משפחות ), ולהם חמישה בתי כנסת. בדיווח השנתי כתוב שחיים שם 700 יהודים. מספר זה תואם את נאמר במכתב שהגיע מצפרו, באמצעות הרב מרדכי בן ג'ו בטנג'יר כמענה לשאלת כי"ח. בדיווח השנתי של כי"ח ל-1884 – 1885 כתוב שחיים בצפרו אלפיים יהודים. כך גם העריך ופרסם מסיונר בשם ד"ר רושה ב-1897 שביקר בצפרו עם אישתו ושהו בה רק יום אחד.
ב-1899 ביקרו שני מיסיונרים משומדים בשם אליהו סמואל ובלום בצפרו, בה לדבריהם יש הרבה יהודים וניסו את כוחם להעבירם על דתם. בדו"ח שכתבו מופיעים הפרטים כדלקמן:
הקאיד – המושל המקומי – אינו מרשה לנוצרים להיכנס לעיר. וכדי שלא נזוהה כאירופאים ולא לעורר תשומת לב, קנינו בגדי מוסלמים. לא עצרו אותנו אבל בהיותנו זרים לא היו מוכנים להשכיר לנו חדרים. רצינו ללתלונן בפני הקאיד, אבל שומריו לא אפשרו לנו להיכנס לביתו. בכל זאת מצאנו דרך להגיע אליו. הקאיד קרא לשייך של היהודים וציווה עליו לתת לנו חדר מתאים. הקאיד שלח לנו מזון ומספוא, בתוספת פקודה שלמחרת עלינו לעזוב את העיר. רכבנו למללאח, אבל החיילים סירבו לתת לנו להכנס, וחילל ניסה לעצור דרכנו בכוח. הדבר משך תשומת לב היהודים, שלבסוף אכסנו אותנו במללאח. למחרת בבוקר שלח הקאיד שני יהודים עשירים ידידיו לראות אותנו. גם חכם, שלושה בני חכמים, וכמה תלמידי חכמים ביקרו אותנו, אתם דיברנו עברית. יהודים פחדו להכניסנו לביתם. בנו של הרב הראשי בא לבקרנו ואמר " הלוואי ויכולתי לבוא עמכם " כמה מהם ליוו אותנו אל מחוץ לעיר ".
ניתן ללמוד מהדברים על היחס המסויג של המוסלמים לנוצרים, החשדנות כלפיהם, והחשש מפני פעילות מיסיונרית בקרב המוסלמים, ובאשר ליהודים, נסיונות המיסיונרים לשכנעם להכנס תחת כנפי הנצרות לא עלו יפה, למרות שמצטטים יהודי שהביע רצונו ללכת בעקבותיהם. יתכן שאלה דברים המושמים בפיו של היהודי, על מנת להצביע על הצלחה כלשהי בפני שולחיהם.
מחקרי אליעזר-מקורות חיצוניים על יהודי צפרו מן המאה ה- 19
עמוד 416