פתגמים ואמרות ממקורות שונים
מתוך הספר " חכמות ערב 1001 משלים אמרות ופתגמים ערביים "רחמים רג'ואן
פרק האדם והחברה
7 – داخل بيت عدوك ليه٫ قال حبيبي فيه
דאח'ל בית עודאכ ליה ? קאל : פיה חביבי
שאלו אדם : מדוע אתה נכנס לבית אויביך ? אמר
בו נמצא אהובי
למען האהוב מקריבים כל דבר, גם את החיים
אמרה זו נשמעת, למשל, מפיה של אם שנכנסה בסתר לבית בתה הנשואה, לאחר שחתנה ומשפחתו גירשו אותה קודם לכן מן הבית, ואף איימו עליה כי יאונה לה רע אם תשוב לראות את בתה.
8 – الف كلب ينبح معك ولا كلب ينبح عليك
אלף כלב ינבאַח מעכּ, ולא כלב ינבח עליכ
מוטב אלף כלבים הנובחים עימך, מאשר כלב אחד הנובח עליך.
דאג שלא יהיה לך אפילו אויב אחד, גם אם יש לך אלף ידידים
9 – العتيق ما يرجع جديد والعدو ما يصير صديق
אלעאתיק – מא ירג'אע ג'דיד, ואלעדו – מא יציר צדיק
הישןצ לא ישוב להיות חדש, והאויב – לא יהיה ידיד
האיבה היא שורשית ואין דרך לעקרה מן הלבבות
10- من حبك عند شي كرهك عند انقطاعه
מן חבכּ ענד שיי, כּרהכּ ענד אנקטאעה
האוהב אותך בשל סיבה, תפסק אהבתו עם הסתלקותה
אם נהגת לחלק נדבות ולהיטיב עם הבריות כששפר גורלך, הבריות ישנאו אותך כאשר תחדל לתת להם, ואין זה משנה מדוע הפסקת
אהבה התלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה ( אבות ה' י"ט )
اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب
| جيش الدفاع.. دائما بالمرصاد لقوى الشر
Posted: 29 Aug 2013 06:33 AM PDT يلتقط العالمُ أنفاسه، ويترقب بحذر القرار الأمريكي بشأن الضربة العسكرية ضد سوريا. ورغم إعلان دولة إسرائيل، حيادها التام من الأزمة السورية، سياسياً وعسكرياً، نرى أبواق الشر تهدد بضربها، انتقاماً من الدول الغربية.
https://mail.google.com/mail/h/1x6ud8ysy8zv2/?&v=c&th=140ce54317964789 |
Alliance Israelite Universelle
Brit – 30
La revue des juifs du Maroc
Redacteur : Asher Knafo
Les 150 ans de l'Alliance Israelite Universelle
L'originalite de ce colloque est que pour la premiere fois, des historiens israeliens et tunisiens ont dialogue et ont eu un echange d'idees. La richesse des communications, l'interet des debats ont permis une grande avancee des recherches sur l'histoire des Juifs de Tunisie.
En ce qui me concerne, je cotoie souvent les Tunisiens et je peux dire que la Tunisie demeure pour les Juifs tunisiens installes notamment aux Etats- Unis, au Canada, en Israel et en France, un foyer chaleureux. Ils les exhortent a renforcer avec leurs freres et soeurs musulmans, le prestige et le renom de la Tunisie.
Prevoir et reunir un colloque sur le theme
L'Alliance Israelite Universelle en Tunisie 1860 – 1967 et les transformations socioculturelles de la communaute juive etait une gageure. Pouvons-nous dire qu'elle a ete tenue ?
La minceur de nos connaissances anterieures, qui contraste avec la richesse, poussee jusqu'au detail, des communications, fruit de recherches entierement nouvelles, suivies d'interventions apres les exposes.
Rappelons brievement les significations du cadre chronologique, la date de 1860 est celle de la creation de l'Alliance Israelite Universelle (1'A.I.U.) par un groupe de six personnalites juives parmi les plus en vue a Paris
Charles Netter, Elie-Aristide Astruc, Isidore Cahen, Eugene Manuel, Narcisse Leven et Jules Cavallo. Ils formerent la commission d'organisation avec le concours d'Adolphe Cremieux qui en prendra plus tard la presidence. Leur appel lance alors s'inscrit dans la lignee de la Declaration des droits de l'homme et du citoyen de 1789.
L'objectif etait d'organiser le Judai'sme sur une base universelle. Les fondateurs 'A.I.U. estimaient que le progres moral des Juifs exigeait l'introduction et le developpement de l'instruction et de l'education dans les territoires les plus recules. Les Juifs emancipes avaient une responsabilite a assumer envers leurs coreligionnaires defavorises. Au meme moment Adolphe Cremieux agissait pour l’emancipation politique et la reconnaissance des Juifs en ce domaine. Narcisse Leven devint le maitre d'oeuvre d'une importante action dans le domaine educatif. Son but etait d'eveiller les esprits et de faciliter l,integration sociale des jeunes generations. Les objectifs de l'A.I.U. sont deflnis dans l'article ler des statuts
« L'Alliance Israelite Universelle a pour but :
De travailler partout a !’emancipation et aux progres moraux des israelites.
De preter un appui efficace a ceux qui souffrent pour leur qualite d'israelites.
D'encourager toute publication propre a amener ces resultats
Une question se pose pourquoi la Tunisie est-elle le premier des pays musulmans dont l'A.I.U. a eu a s'occuper ?
La reponse est que le Bey Ahmed, monte sur le trone en 1837 devait rompre avec tout controle politique du Grand Turc, pour resserrer les liens d'amitie de la Tunisie avec les puissances europeennes, notamment avec la France. Son attitude envers les Juifs est empreinte de liberalisme. Son successeur, Mohammed Be proclama, en septembre 1857 le Pacte Fondamental qui garantissait une complete securite a tous les sujets, quelle que soit leur religion, leur nationalite ou leur race. II promettait aux Juifs le respect de leur religion, le libre exercice de leur culte et la protection de leurs synagogues.
מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים
מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל
רבי יוסף בן נאיים ארזי הלבנון 944
רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.
משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר ע
שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים
מד בראש ישיבה משלו.
מורינו הרב אברהם בן עזרא זצ"ל.
אחד מחכמי מראקס הוא חי במאה השישית, וראיתי למורינו הרב ידידיה מונסונייגו ז"ל בספרו קופת הרוכלים כתב יד שהביא דין אחד משמו ששמע מפיו, ואולי הוא מורינו הרב אברהם בן עזרה שהיה באספי שהשיבו מורינו הרב יצחק בן וואליד זצ"ל בדין אחד, ראה בשאלות ותשובות ויאמר יצחק חלק א' אה"ע סימן קע"ו.
מורינו הרב אברהם אבן מוסא בר שלמה זצ"ל.
חי במאה החמישית הוא היה מקובל וחיבר הגהות על ספרי האר"י ושיטות על מסכתות ופירוש על ההגדה של פסח ועל פירוש רש"י ע"ה. ועוד יש ממנו איזה שירים וקינות והוא מחבר שיר נרדי נתן ריחו שנוהגים בערי המערב בבית הכנסת במועדים בעת הוצאת ספר תורה.
והיה בטיטואן ושוב נסע ודר בסאלי ובסוף ימיו נתיישב בתונס ושם הייתה מנוחתו כבוד. ועד כה ידוע קברו בתונס וראה במשפט וצב"י סימן ט' שחתום הרב הנזכר ועמו מורינו הרב שמואל קארו ומורינו הרב שלמה הכהן ומורינו הרב יוסף ביבאס זצ"ל.
וראיתי פסק דין זמנו שנת תע"ב וחתום בו בזו הלשון אברהם בן מוסא דמתיטוואן ודר בסאלי יע"א. הרב הנזכר הוא תלמיד מורינו הרב מנחם עטייא זצ"ל, והגאון חיד"א בשם הגדולים כתב עליו בזו הלשון, רב מובהק מקובל גדול אחד מרבני מערב הפנימי חיבר שיטה למסכת סוטה בכתב יד נחמדת.
וראיי שיטה זו וסופה ביאור להלכות חמץ להמב"ם וקצת פירוש ההגדה עד"ה ועל מסכתות אחרות, ובספר שיח יצחק מביא מחידושיו ליומא והיו מתווכחים בקבלה עם הרב החסיד מורינו הרב אזולאי של מרוויקוס כנראה מהגדותיהם בספר אוצרות חיים עד כאן לשונו. ובספר יגיל יעקב לרבי יעקב פייתוסי ז"ל נדפסו שם איזה חידושים להרב הנזכר על מסכת נזיר.
מורינו הרב אברהם אבן עטר זצ"ל.
אחד מרבני פאס זקינו של מוהריב"ע זצ"ל, הרב הנזכר היה מקובל וחסיד.
מורינו הרב אברהם חאג'יני זצ"ל הראשון.
אחד מרבני פאס יע"א והוא חתום בתקנות של שנת ש"ה ונתבש"מ לפני שנת שכ"ג, הרב הנזכר היה מגולי ספרד שבאו לפאס והוא עול ימים ובפאס למד תורה.
מורינו הרב אברהם אזולאי זצ"ל הראשון.
אחד מגולי ספרד שבא לפאס והיה גדול בתורה והוא היה בפאס בזמן שהיו רבי שלמה בן מלך ורבי שמעון לביא זצ"ל. ובהקדמת ספר חסד לאברהם למוהרא"א השני תיאר את זקינו הנזכר החסיד העניו נעים שמירות החכם וכו…..
מורינו הרב אברהם אזולאי השני ז"ל.
זקנו של הגאון חיד"א זצ"ל אביו הוא מורינו הרב רבי מרדכי זצ"ל ונוא נכד מורינו הרב אברהם אזולאי הראשון. נולד בפאס ובסוף נתיישב בעיר הקודש חברון תוב"ב, ונתבש"מ שם יום ו' בשבת סדר חיי שרה שנת הת"ד ליצירה.
הרב הנזכר נודעה תפארת חכמתו בספריו הקדושים שחיבר ואלה שמותם, ספר חסד לאברהם, וזהרי חמה כבר נדפסו, ועוד לו בכתובים ספר זהרי חמה חלק ב', וספר בעלי ברית אברם פירושים, בכתב יד, ופירוש המשניות. והגהות על הלבושים, וספר אור החמה, וראיתי בספר המעלות לשלמה שכתב אור החמה פירוש על הזוהר הקדוש סדר ויקרא למוהר"א הנזכר.
וזה לשון נדפס עתה חדש בשאלוניק שנת תר"ב עיין שם. וספר אור הלבנה, וספר אור הגנוז, וספר מעשה חושב הזכירו הרב גנת ורדים אורח חיים כלל ב' בימן י"א, וספר כנפי רננים הזכירו הרב יד אהרן אורח חיים סימן קל"ג וכו……
קיצור מכוונו האר"י, ובסדר הדורות כתב שהרב הנזכר חיבר ספר קרית ארבע ביאור הזוהר, ובהקדמתולספר חסד לאברהם אמר זכרתי ימים מקדם כאשר הייתי בימי חרפי בחלד עיר מולדתי בפאס עיר גדולה במעלה ותהלה עיר של יקרים וחכמים אנשי סגולה מיוחדים.
ואני בקרב חכמים שלימים וכן רבים יושב בשבת תחכמוני להתחמם כנגד גחלתן וכו….ויהי כי הקיפו עלי הימים רוש ולענה מנת כוסם משברי הזמן ים זועף ואני בתוך ההפכה אשר הפך השם באפו ובחמתו עיר קברות אבותי עליהם השלום עיר פאס המהוללה אשר הייתה למשל ולשנינה ומרוב שיחי וכעסי ולחצי זה הדחק.
ודלתי ביתי נקי מנכסי וחמדתי לבוא ולהתגורר בארץ ישראל היא חברון, ויהי היום בשנת שע"ט נהפך וכו….ואמלטה אני וביתי לעיר הקודש ירושלים וגם שם היה חרון ה' ויגוף בעמו ובפרט ביתר הפליטה הנמלט ממשברי ים התלאות שואות ומשואות צרה ארוכה אשר נמלטו בציון עיר הקודש מן אנשי סגולה תוככי העיר פאס וסביבותיה.
ורבם ככולם באו בחדרי שערי מות וכו….ורני ובני ביתי אל סביבות חברון וכו…. ובשנה השלישית כתב דכשהלך לחברון בא דרך האניטיה לקפוטקיא ויצאו ליבשה והניחו כל אשר להם באנייה ותכף קם רוח סערה ונשברה הספינה ונטבע הכל והייתה נפשם לשלל ולזכר נס שניצלו עשה חתימתו דמות ספינה וראיתי חתימתו ז"ל עד כאן לשונו.
מורשת יהדות ספרד והמזרח- י.בן עמי
– היהודים הפורטוגלים באמסטרדם –
מחיים בשמד לשיבה ליהדות – יוסף קפלן.
אנוסים בעולם אנסם –
ראייתם את החיים באונס לאחר שובם ליהדות.
באחת השאלות, שהפנה יצחק אורוביו אל רבי משה רפאל ד'אגילר, משתקפת חרדתו לגורלם של האנוסים בעולם הבא. בשאלה זו מוגדר האנוס כ " יהודי שנולד ונתחנך בין הגויים ". על פי שיטתו של רבי משה רפאל פתוח שער הישועה לפניהם, שכן גדול חטאם של אלה שאינם מאמינים בתורה, אך מעמידים פני מאמינים ומקיימים את מצוותיה, מחטאם של המאמינים בה, אך נמנעים מלקיימה בשל חולשתם : " המחייב את התורה ומאמין בה אך נמנע מלקיימה בשל חולשתו ראוי לזעם ה'. אך אין חנינת ה' מנועה ממנו ".
זאת ועוד, אל הדרגה העליונה של אהבת אלוהים הגיעו לדידו קרבנות האינקוויזיציה, יהודי ספרד ופורטוגל, המועלים מדי שנה על המוקד, כשכל רצונם לפאר את ה' ולהוכיח את אהבתם אליו. את מותם הוא מגדיר כמוות על קידוש השם. השקפה זו לא הייתה זרה בקרב בני עדתו באמשטרדאם.
בדרמה של דניאל לוי די באריוס, " אין כוח שיעמוד בפני האמת " בהתייחסה אל אנוסי ספרד, קח דוגמה מאלה החיים בתמידות עם אלוהים, המתים על שום אהבתם אותי "
גם יעקב אבודיינטי, – abudiente – בדרשתו לזכרם של אברהם נונייס ברנאל ויצחק די אלמיידה שנשרפו על מוקדות האינקוויזיציה בקורדובה בשנת 1655, חוזר על אותו רעיון, " הללו, הוכיחו שהאהבה המושלמת לאלוהים שרויה בתוכם, משהעניקו לו את השי הגדול ביותר שבני אנוש מסוגלים לו, בהגישם את חייהם כקרבן, לכבוד שמו הקדוש, ובכך פארו את האלוהים, פרסמו את ייחוסם והכפילו את זכויותיו של העם הנבחר.
אלא שזיקה נפשית עמוקה זו אל גורלם של האנוסים, והנכונות לראותם כאבר מגופו של עם ישראל, אין פירושה התעלמות מחומרת מעשיהם היומיומיים, כשאר בכורח המציאות הם כורים ומשתחווים בפני " אלילי עץ ואבן " ומעמידים פני נוצרים. ביצירה אנונימית , שנכתבה לזכרו של אברהם נונייס ברנאל האמור נאמר.
" אל אל ישאב מכאן תקוות שווא / אותו יהודי עובד אלילים / ויחשוב שצפויה לו ברכת אל / אם אינו שומר תמיד בהקפדה / על נאמנותו לאל כפי שאתה עשית / הוא מתרחק מחסדי שמים ומטובתו הוא / הרוצה להיוושע באלילות / מתכחש לצווי התבונה / כי אינו נוטש את המנהג הגס. "
יצחק אורוביו עצמו, אף שראה באנוסים חלק מכלל ישראל, לא נעלים עין מעצם העובדה, שהם שוקעים בעודת אלילים, אשר לדעתו לא יגע ישראל כמותם מעולם.
עולה עליה בחריפותה גישתו של אברהם ישראל פירירה, ששלל כל הבחנה בין כוונותיהם הכמוסות של האנוסים לבין מעשיהם הגלויים " ובאשר להנחה המוטעית של אלה חושבים שלב טוב וכוונה טובה דיים, אין זה כי אם מעשה ידיו של השטן, ההופך אותם לחכמים לרעתם " בקביעתו זו הוא שולל את הדעה, שהייתה מקובלת בקרב לא מעט אנוסים, ש " כל שאין תוכו כברו וכל מעשיו הם לפנים מפחד הגויים פטור הוא מדיני שמיים "
נחלקו רבני אמשטרדם במאה השבע-עשרה בשאלת העונש הצפוי בעולם הבא לאותם אנוסים, שנפטרו מבלי לנטוש את הנצרות ומבלי לשוב בגלוי אך דת אבותיהם. הרב יצחק אבוהב דה פונסיקה, תלמידו של המקובל רבי אברהם כהן די אירירה, אשר טען, " שכל ישראל גוף אחד הם ונשמתן ממקום הייחוד נחצבה ועל זה אמרו כל ישראל ערבים זהלזה " גרס, שמה שאמרו חז"ל ש " ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא ", רצונם כי אפילו שחטא לא מפני זה יכרת לעד ולעולם מן האילן, אמנם ישראל הוא ואף על פי כן שהמיר את ה' ויבחר אלוהים חדשים, עוד ישוב להיקרא בשם ישראל על ידי הגלגולים והעונשים והכול כפי משפט הצדק כמו שביארנו ".
לעומת שיטתו של הרב אבוהב, על פיה מובטח לאנוסים, שלא חזרו אל תורת ה' , חלק בעולם הבא, וזאת לאחר שנשמותיהם תיטהרנה בגלגולים ועונשים, טען רבי שאול לוי מורטירא, כי " היא כפירה להאמין כי הרשעים החמורים האלו לא נענשו בעונש נצחי " וכי " על שקר המה בוטחים בתשועתם האומרים לא תגיע בעדנו הרעה המוחלטת בהיותו מבני ישראל " עמדתו של הרב אבוהב לא רק סותרת לדידו, את דעת הראשונים והאחרונים, אלא שעלולה היא להכשיל את האנוסים " השוקטים על שמריהם בארצות אויביהם ומדי יום ביומו כעב תעופנה וכיונים על ארובותיהם, אם ישמע הדבר הזה להם לא יצא איש ממקומו ומעשיו שהיו כך היו ואוי למי שגרם לכך "
הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
הרב אברהם אסולין היו
תורת אמך ◆ פרשת נצבים ◆ מס' 20
לאור רבותינו חכמי המערב זיע"א ◆ המלקט: הרב אברהם אסולין
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל(כט, ט).
כתב מרן רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, משה רבנו ע"ה, פירט באומרו "ראשיכם שבטיכם", לומר שלא תהיה קלה בעיניכם התשובה, שהרי ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כולם נצבים ועומדים על ידי התשובה, אפילו רשע גמור, ע"י התשובה יש לו קיום והתייצבות בין הראשים, דתשובה מקובלת
ומרוצה לפני המקום. ומילת "נצבים", במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד מ"ם עם האותיות של נצבים "זו תשובה" עם הכולל. וכתב עוד בספרו פיתוחי חותם, הכוונה בכתוב, אימתי תקראו שאתם עומדים לפני ה' ויראים ממנו, בזמן שאתם חושבים בכל יום להפטר מהעולם, וכן כל יום תעשו כן כל ימיכם בתשובה, וזהו "היום" היינו כל יום ויום.
וכתב החיד"א ז"ל בספרו נחל קדומים, כי מילת "אתם", היא אותיות "אמת". ואפשר בהקדים מה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כא, ב), כי ע"י עסק התורה תבוא הגאולה, שנאמר (הושע ח, י), גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וזהו "אתם נצבים", אתם אותיות אמת, רומז לתורה שנקראת אמת. "נצבים" בגמיטריא "קץ" עם האותיות, רמז כי ע"י התורה נזכה לקרוב הגאולה. וכן יש לרמוז במילת "נצבים" ראשי תיבות: נ'ותן צ'דקה ב'סתר י'ותר מ'משה רבנו, כמובא בגמרא (ב"ב ט:).
כי בשררות לבי אלך למן ספות הרוה את הצמאה (כט, יח).
כתב הגאון רבי וידאל הצרפתי זצ"ל (התע"ח), בספרו צוף דבש, התורה מראה, שהסכנה מקומה בשרירים הלב, שמשכים אחר התאוות של העולם הזה. לכן נמצא שהסכנה טמונה בשרירים אלה, כי בלב יש את כל הכוחות הרוחנים של האדם. לכן "כי בשרירות לבי אלך", דמאן דליביה אטעייה אנוס הוא, כפי השגת הראב"ד על הרמב"ם בספר מדע (הלכות תשובה פ"ג ה"ז), שקובע: "האומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה" בכלל המינים. והראב"ד משיג וז"ל: ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות. "למען ספות", הכוונה שהמחשבה יכולה ללכת בשרירות הלב, בתחילה יכולה להיות רפה ובעלת שאיפות מועטות, ובמשך הזמן עלולה להתפתח. השרירות הרוה הקבלה, עם החקירה הצמאה והדלה, וזה למען השמד צדיק עם רשע ללא הבדל.
ומחה ה' את שמו מתחת השמים (כט, יט),
כתב הגאון הרב יהודה אלבז זצ"ל בספרו שבות יהודה א, -ג' במסורה: ומחה ה' את שמו, ומחה אל מי המרים (במדבר ה, כג), ומחה ה' אלהים דמעה (ישעיה כה, ח), יש לבאר ע"פ מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב.), לעתיד לבא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים, וידוע מאמר רבותינו ז"ל (זוהר ח"ב רסז.), שבשעת מיתה מלאך המות מטיף לו לאדם ג' טיפין של מרה מן הסכין. וכשמת האדם, בני אדם בוכים ומבכים על פרידתו מאתו. וזהו שאמר "ומחה ה' את שמו", ירמוז על יצר הרע ששוחטו הקב"ה, וממילא כששוחטו "ומחה אל מי המרים", היינו ג' טיפין, לפי שנעצר המות מן העולם, כמ"ש (ישעיה כה, ח), בלע המוות לנצח, וממילא "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים", שאין להם על מה לבכות, בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.
ואמר הדור האחרון וכו'. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח וכו', ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' וכו'. על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים(כט, כא-כד).
כתב הגאון הדרשן המפורסם הרב אברהם סבע זצ"ל, בספרו צרור המור, "ואמר הדור האחרון וכו', גפרית ומלח שריפה כל ארצה, הרצון אצלי, שכל העולם יצדיקו דין שמים, ולא יאמרו עשה להם עוול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת. ויותר היו חייבים ממה שעשה להם, וראוי שתהיה "גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח". ואם לא תפרש כן, נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון, ובנים שנולדו להם, הם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו, שהם ראויים לעונש גדול, שתהיה ארצם גפרית ומלחים. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים, היו תמהים ואומר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, וזהו "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה', והתשובה שיאמרו להם: על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם בהוציאם ממצרים. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו ברית ה'.
הנסתרות לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת (כט, כח).
כתב מרן האביר יעקב בספרו פיתוחי חותם, אפשר לרמוז, דצריך האדם בעשותו המצוות או בעוסקו בתורה שיהיו פיו ולבו שוין, כי זהו העיקר, אבל אם מעשיו משפה ולחוץ לריק יגע. וזהו שאומרים בכל יום בתפילה, לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי (אוצר המכתבים עמוד ער), ועל זה צריך האדם להיות זהיר ביותר. וזהו שאמר "הנסתרות לה' אלהינו", דהיינו המחשבות שאין מכיר בהם כי אם ה'. "והנגלות" שהם המעשים שנגלים לנו ולבנינו, צריך האדם לשתף את שניהם שיהיו הפה והלב שוין, כדי "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דלא שייך קיום והמצוות כי אם כשיהיו הפה והלב שוין. אי נמי, רמז ל'ה' א'לוהינו ו'הנגלות ל'נו ר"ת "אלול", דבחודש אלול צריך האדם להתעורר ולשוב בתשובה שהוא עת רצון לקבלת התשובה. וג"כ ימי הדין באים, וצריך לחפש בחורים ובסדקים כל מה שעבר עליו באותה שנה בסתר ובגלוי, ולשוב על הכל בתשובה שלימה. וזהו "לעשות את כל דברי התורה הזאת", דהיינו בחודש אלול עשה תשובה כדי לתקן את כל דברי התורה הזאת.
וכתב הגאון רבי יוסף אדהן זצ"ל בספרו שופריה דיוסף (התרנ"ח). "הנסתרות לה' אלהינו… רמז, כי בימים של עשרת ימי תשובה, מלך יושב על כסא דין המלך המשפט, ויודע כל סתרי בנ"א מחשבות אדם ותחבולותיו, ואינו כשאר בתי דין של שאר הימים שאינם יודעים מחשבות בני אדם ואינם דנים עליהם. וזהו "הנסתרות", שהם המחשבות שנסתרות גם מהמלאכים ואינם דנים עליהם, בימים אלו של עשרת ימי תשובה הנה המשפט לאלהים הוא, ועל כן יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ודוקא ישוב אל ה' שהוא רחמן ויוציא אותו זכאי במשפט.".
לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. ( ל' , ב' ), כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו אור החיים, מאמר זה סמוך עם מה שלמעלה ממנו, שאמר למען תחיה אתה וזרעך, וגמר אמר לאהבה וגו', פרוש שטעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה' לשמע בקולו וגו', ונתן טעם כי הוא חייך, כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך, שעשית רצונו היא תסובב שידבק האדם בקונו, כאומרו ולדבקה בו, וזה הוא עצמו החיים בעולם הזה וארך ימים לעולם הבא והוא אומרו ואורך ימים.
"הנסתרות לה' אלוהינו" כתב החסיד הרב יצחק אברג'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק.(בקרוב נדפיס את ספרו המוכן להדפסה), פירוש טעם הנסתר לסילוק הצדיקים בר מינן לעשות יחוד וזיווג למעלה וזהו לה' אלוקינו והטעם הנגלה "לנו ולבנינו" פירוש לכפר על הדור ולא ימות מכל לבני ישראל דבר וטעם אחר לעשות את כל דברי התורה הזאת פירוש יחזרו ישראל בתשובה כי ישאו קל וחומר אם בארזים נפלה וכו'.
ועל דרך זה פירש "פרי צדיק עץ חיים" פירש הצדיק שעושה פרי כמו עץ מהראוי חיים פירוש יחיו לעולם ולמה הקב"ה לוקח נפשות הצדיקים הקב"ה חכם ויודע בל תשחית לזה אמר כדי שישאו קל וחומר הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא פירוש כל שכן רשע וחוטא ויחזור בתשובה למרמא אימתא מותר לשכר כלי וכו': או יאמר "פרי צדיק" על דרך מחלוקת "מהרימ"ט" ו"מהר"ש פרימו" בענין המחזיק והחכם שחולקין השכר אם ילמוד החכם תורה שלא לשמה חס וחלילה שלא יש לו שכר לסברת "מהרימ"ט" המחזיק גם כן אין לו שכר דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ולסברת "מהר"ש פרימו" יש לו שכר וקשה עליו מאנשי ענתות דהתפלל ירמיה אפילו בשעה שהם עושים צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ומה הועיל בתפלתו ותירץ שאני לימוד מועיל למחזיק אבל נתינת הצדקה לבדה לא תועיל להם ועוד המחזיק הוא צדיק ולכן נוטל שכר אבל אנשי ענתות הם בעצמם רשעים וזהו "פרי צדיק" הצדיק שהוא המחזיק פירות שלו "עץ חיים היא למחזיקים בה" "ולוקח נפשות הרבה" פירוש מחזיק ביד הרבה תלמידי חכמים ונעשה בעולם הבא חכם כי מלמדין לו תורה בגן ושמא תאמר ומאי שנא מאנשי ענתות לזה תרץ הן צדיק הוא המחזיק בארץ העליונה ישולם שכרו אפילו יהיה התלמיד חכם רשע וחוטא חס ושלום לא כן אנשי ענתות הם בעצמם רשעים ואין להם שכר ועל פי זה יתפאר פירוש "אשרי האיש אשר לא הלך בתורת רשעים" טונופוס הרשע "ובדרך חטאים" אנשי ענתות "ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו" פירוש מחזיק ביד לומדי התורה "ובתורתו יהגה" פירוש הוא בעצמו כמו רבה בר אבוה "והיה כעץ שתול" וכו' "אשר פריו יתן בעתו" שכר תורה בעולם הבא "ועליהו" שכר המחזיק "לא יבול" אפילו החכם למד של'ל "וכל אשר יעשה יצליח" פירוש הקב"ה זורען ועל ידי פירות ופירי פירות לא כן הרשעים שהם אנשי ענתות כי יודע ה' וכו':
ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך אלהיך שמה (ל, ג).
כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל (התרצ"ו), בספרו לך דוד, יש לדקדק, למה נאמר ושב שני פעמים? ונראה שהכתוב בא לרמוז לשתי גאולות. גאולה ראשונה מבבל שלא היתה גאולה שלמה, וזהו שאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך", בדרך רחמנות במקצת. ובגאולה העתידה שתהיה גאולה שלמה במהרה בימינו, שכתוב "ושב וקבצך מכל העמים" וכו', וכן (דברים ל, ה), והטיבך והרבך מאבותיך, בקרוב למען שמו אמכי"ר.
ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום (ל, ח).
כתב הגאון רבי שלום אבוחצירא זצ"ל בספרו כלי כסף, משה רבנו ע"ה אמר לכל אחד ואחד מבני ישראל "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'", כי אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף (אבות ו, ב), זהו "ושמעת בקול ה', על ידי בת קול מן השמים ועוסק בתורה, ואז על ידי עסק התורה, "ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום"( ל' , ח'), וכמו שאמרה הגמרא (קידושין מ:), נשאלו החכמים, תלמוד גדול או מעשה לידי מעשה, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר לימוד גדול, נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה. וכתב רש"י ז"ל: שהלימוד מביא נמצאו שניהם יחדיו גדול. הנלמד מכאן לימוד גדול, שהלימוד מביא לידי מעשה, דהיינו קיום ועשיית המצוות, ונמצאו שניהם בידו, לימוד תורה ומעשה קיום המצוות.
מעשה רב
חוק ולא יעבור
בתו, מספרת, כי יום אחד שמעו בבית אביה הרה"צ רבי יעקב אבוקסיס זצ"ל זעקות שבר אוי אוי אוי, הפסדתי, בני הבית חשבו כי ודאי התפגר בעל חי או שנשרפה התבואה, ומיד נזדעקו ובאו אל רבי יעקב לעודדו, ומאד התפלאו לראות שלא ניזוק רכושו כלל וכלל, וכל זעקותיו לא היו אלא על שלא הספיק להשלים את סדריו בלימודי התורה.
איך לומדים תורה
כתב הגאון הגדול רבי שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים.ומטעם זה נקראת התורה בשם שירה, לומר לך שצריך לקרותה מתוך שמחה ושירים, ולא מתוך עצבות וגם רמז לקרותה בניגון, וקרוב לומר שמכאן הוציאו רז"ל, ונתנו לתורה טעמים וניגונים, כיון שהכתוב קראה בשם שירה, כדי לקרותה לאט לאט מלה במלה, כדרך ש"ץ הקורא בתורה בטעם וניגון, ומתוך כך יבין מה שהוא קורא, ומתעורר לקיים מה שכתוב בתורה. ודבר טוב נמצא בשירי קודש, בו בזמן שהייתי קם ל"בקשות" בכל שבת, שאותם השירים והניגונים היו נמשכים והולכים בפי, כל השבוע, וכל היום תהלתי בפי לשורר ולזמר, ומימלא נמשכת כל השבוע, וזהו ההפרש בין שמחה גשמית לשמחה רוחנית, שהשמחה גשמית "ויעבור והנה איננו", ורק בעת היותה לבד מתעוררת השמחה, ואח"כ "נשכח כל השבע", לא כן שמחה אמיתית של קודש בעייני הנפש והרוח, שגם אחר זה נמשכת והולכת זמן רב, ומרגיש טעם הדבר ופעולותו.
ארך אפים
הרב המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל היה ידוע כמומחה גדול גם לכתיבת קמיעות, באחת הפעמים הרב כתב קמיע שזמן כתיבתו היה זמן רב מאד, הרבנית ע"ה ראתה שהרב מתאחר לבא ולאכול את ארוחת הצהרים, ניגשה לחדר של הקבלת קהל, ובאותו זמן הרב היה רכון על כתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכך, הרבנית ניגשה לרב, ומרב שקיעתו של הרב, ניבהל וכל הדיו נישפך על הקמיע אחר עמל רב, נו מה אתם חושבים איך הרב הגיב… הרב חייך.
בנחת עם הילדים
פעם אחת הגיע הצדיק בליל הסדר לביתו, והשולחן ערוך כל המשפחה מחכה שהרב יתחיל, לפתע אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות, נכנס הרב לחדר להרגיעה, ולא נרגעה – ושהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר.(עונג שבת מס' 1319עמוד 17).
שבת שלום ושנה טובה ◆ הרב אברהם אסולין.
לתגובות : a0527145147@gmail.com
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
סימן כט
סדר ויקרא,שנת הנ"ב, תרס"ח
רבי יוסך משאש
ידידי החכם החשוב, כבוד הרב יעיס מלכא הי"ו.
קבלתי המכתב עם הכסף, ומסרתיו לצורף, ואמר שלא יוכל להזמין לך התפוחים רק עד מוצאי חג הפסח, כי שי לו עבודה תדירית אצל שרה עיר. ואודות הגדה עם פירושים, אין בנמצא למכירה.
ושאר בקשתני להודיעך מקום המאמר, שלתלמיד חכם צריכים לתת לו שלום כפול, המאמר הובא בגטין דף ס"ב סוף ע"א, והביאו ראיה מהכתוב ורוח לבשה את עמשי וכו… לך דוד ועמך בן ישי שלום, דלום לך וכו…עיים שם.
ואפשר עוד להביא ראיה מהכתוב, שלום רב לאוהבי תורתך ( תהלים קי"ט 9 דפירוש " רב" דהיינו כפול, כי מעוט רבים שנים, ושלום
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
סימן ל
ערב פסח שנת תרס,ח לפ"ק.
למעלת איש צדיק תמים מר דרור בשמים, נמו"ן, לשם ולתהלה, כלו מחמדים, ראש לחברת גו"ח, רצ"ו, כבו דהרב שלום אצאראף ישצ"ו. שלום ר למעלתו ולכל המסתופפים בצל קורתו.
זאת להודיע לכבודו, כי אתמול בערב, בא מבוא ממחוז קודש פאס יע"א, החכם החשוב החסיד העניו, כמוה"ר מרדכי אדהאן הי"ו, והביא לנו נדבת לב כבודו הטהור, חמשה צורוס, ומאת מרים כלתו, אשת חיל, שנו צורוס, גם מטפחת של משי לאשת אבא מארי זיע"א.
גם ארגז גדול שלבדיל, מלא יין טוב, חלקנוהו במדה לשניים, עם החכם הנזכר. והננו מברכים את מעלתו, וכל בני ביתו, באורך ימים ושנות חיים, ועושר וכבוד תמיד, בזכותיה דאבא מארי זצ"ל, ואת חג המצות\ תחוגו בשמחות ודיצות, אמן
צעיר אנוכי ונבזה, היו"ם הזה, ס"ט.
סימן לא
חול המועד פסח, שנת תרס"ח לפ"ק.
למעלת השר והטפסר, בנש"ק רצ"ו, כבוד הרב וקותיאל בן וואעיש ישצ"ו. החונה בעיר ואם בישראל נא אמו"ן יע"א.
שלום וברכה רבה למעלת כבודו, ולנו"ב הגברת, ולבניו היקרים העי"א.
בשמחה רבה באתי להודיע לכבודו, כי בעצם היום הזה, קבלתי נדבת ידו הגדולה, חמשה ליבראת אנגליז, על יד האיש הנכבד בעמיו, כבוד הרב ישועה אזוגי הי"ו, מעומקא דלבא הננו מחזיקים טובה רבה למעלתו, ומברכים אותו, באורך ימים ושנות חיים, ועושר וכבוד, וכל טוב סלב
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
זה האיש, הוא מעיר ואם בישראל מכנאס יע"א, והיה תלמידו של אבא מארי ז"ל. וכבן עשרים, נסע לנא אמון מפני דוחק הפרנסה, ושם עסק במסחר עם אנשים טובים, אשר החזיקו בידו, וה' התליח דרכו, והשיג עושר רב מאוד, והיה שולח לאבא מארי זיע"א, תשורה ומנחה, מדי שנה בשנה, וגם אחר שנתבש"ם אבא מארי ז"ל, היה שולח לנו בכל שנה נדבה הגונה, רבות בשנים. זכרה לו אלהי לטובה
סימן לג
סדר תזריע, תרס"ח לפ"ק.
ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיס מלכא הי"ו
קבלתי האגרת עם תשלום הכסף לצורף, ויגיעוך התפוחים עם מוביל כתבא דנא, וספר תיקון סופרים, אינן מצויים למכירה.
עוד בקשתני ידידי, לעשות לך מליצה קצרה לנפטר שמו משה, לפקידת שנתו, כי קרוב אליך, ובקשוך לדרוש עליו, ואף שאין לי פנאי, למען אהבתיה דמר, ולמען הנפטר אשר הודעת את רוב שבחו, הנה יצרתיה אף עשיתיה בס"ד, והרי היא לפניך ע"ס א"ב, עם נטילת רשות וכו'.
אלהים דבר ויקרא, בראשון ויהי אורה, בשני הביע, ויהי רקיע, בשלישי יקוו המים יחד, אל מקום אחד, ותראה היבשה, והוציא האבן הראשה, אבן השתיה, שממנה הושתת נשיה, והוציא דשאים ועשבים, ועץ פרי מהארזים עד האזובים, ברביעי תלה המאורות גדולים וקטנים, לאותות ולמועדים ולימים ושנים, בחמישי ברא דגים ותנינים, ועופות מינים ממינים שונים, בששי ברא חיה ובהמה, וכל רמש האדמה, ועוד יצר בחכמה, עפר מן האדמה, אבינו הראשון אדם, עצמות וגידים ובשר ודם, ויפח באפיו נשמה, מעיני כל עין נעלמה, ויעש לו כנגדו, עזר לסעדו, מאחת מצלעותיו, עצם מעצמותיו, ככתוב בתורת משה.
בתוך גן עדנו, נטעו כל עץ פרי למינו, דבר לא נגרע, ועץ החיים והדעת טוב ורע, הכל בידם מסר, ועץ הדעת עליהם אסר, ויום אכלם מתנובתו, שניהם ימותו, זממו הפיק הנחש, ויסובבם בכחש, חזק לבם ויאכלו, ואת דבר ה' חללו, טפש כחלב לבם, ונגזר המות עליהם ועל אבם, ימי האדם נקצבו, וקברות להם חצבו, על יושבי תבל עד סוף כל הדורות, יובלו לקברות, לשון אפעה העולם עות, מי גבר יחיה ולא יראה מות, גם האיש משה.
משכיל היה דורש את אלהים, ולמצותיו כל יוצוריו כמהים, נקי כפים ובר, ועל מדותיו עבר, סמך עניים בצדקותיו, ופייסם במתק שפתיו, ענוק העניק במדה יצירה, לכל תופשי התורה, פתוח לרווחה היה ביתו, לא טכל לבדו את פתו, צדיק באמונתו היה, מכל שמץ גזל ידו נקיה, קבע עתים לתורה, כחשכה כאורה, רבת שבעה לה נפשו, יסורים של אהבה בראשו, שם יקצור אשר זרע, ושכר מושלם לו האל יפרע, תמיד יהיה לבניו מחסה, כל טוב המעשה, אשר עשה משה.
ואתם הרי ישראל מכל רע ישמרכם האל, בפיק ברכים, וחלחלה במתנים, הנני מבקש רשות ממעלתכם, לפתוח פה לפני כבודכם, במלי דאורייתה, דתנו רבנן באגדתה, למנוחת נפש האיש משה, אשר היה מעשה ועושה, חסרים רבים, עם הרחוקים והקרובים.
ובפרט מן הפרט עמי, כאשר יוודע כל שער עמי, כי גמלני מאז טובות, מאליפות מרובבות, ועתה העריב שמשו, ויצאה בטהרה נפשו, וסר מעלן צלן, יבש המעין ונקצץ האילן, ובכן עלי חוב גדול רמי, לספ"ר קומ"י, מרן ורבנן, ממה שאותי חנן, האל בתורתו, לעלוי נפשו ורוחו ונשמתו, היום הזה יום פקידת שנתו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי, לפניך אלהי אבי, צורי וגואלי, אתה תומיך גורלי, הונושא בא וכו', איתא במדרש וכו'…..
יהא רעוא מלפני האל אשר אין בלתו, שיהיה עסקנו עתה בתורתו, תועלת לרוחו ונשמתו, ויסך עליו באברתו, וישים כבוד מנוחתו, תחת כסא תפארתו, עם נפשות חסידיו, שומרי משמרתו, היום הזה שהוא פקידת שנתו, ויתמו ימי בכי אבל משה, ולא נוסיף עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, וציר מות יהיה נרצח, ובלע המות לנצח, אמן.
זהו מה שהשיגה ידי יד כהה, וכבודו חכם למבין מדעתו, יוסיף כהנה וכהנה, ושלום
הצעיר, אני היו"ם ס"ט
الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל.
ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.
על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.
אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, 
ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים.
הנטייה לפרש באופן זה את הטרור האסלאמי, הפוגע מדי יום גם בישראל, הביאה למחשבה שההקצנה של האסלאם היא תוצר של עוני, היעדר הזדמנות וייאוש. לתפיסה זו יש כוח רב, שכן היא יודעת להצביע על האשמים : באירועי 11 בספטמבר – ארצות הברית : בסכסוך במזרח התיכון – ישראל.
הספר " ג'יהאד ושנאת היהודים " הוא פרי מחקרו של החוקר הגרמני מתיאס קונצל המציג את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה, המעניקה הקשר חדש לטרור האסלאמי : מקורות השראתו של הג'יהאד בתפיסות הנאציות האנטי שמיות וזיקתו אליהן.
הספר מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות אסלאמיות אחרות, מנחה אידיאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי של העולם המוסלמי בעיקר תנועת " האחים המוסלמים " המצרית והמופתי של ירושלים
לפי הקוראן, כפי שמבינים אותו האחים המוסלמים, לנשים אסור לצאת מבתיהן אם אין הן לבושות בגדים אטומים מכף רגל ועד ראש. נישואים מאוחרים ומניעת היריון אינם מתקבלים בעין יפה. גירושים אינם באים בחשבון כלל, ולריבוי נשים יש היתר במקרים שהאישה עקרה, חולה או ״בלתי שפויה״. אסורים מפגשים של גברים עם נשים בציבור.
באתוס של האחים, גברים נחשבים בעלי פוטנציאל מנהיגותי, ואילו מקומן ה״טבעי״ של הנשים הוא הבית, המשפחה, ומעל לכול – גידול ילדים זכרים. נשים מורשות לעבוד רק במקרה של צורך גדול, ורק בתחומי החינוך והסיעוד.
על חינוך הבנות להתמקד בעיקר בהכנתן לתפקידן ה״טבעי״ באימהות וכרעיות. האימהות מואדרת, והמיניות הנשית מוכחשת. אחד הגופים הראשונים שאל־ בנא הקים היה מוסד ״לאימהות המאמינים״ – גלגולו הראשון של ״האחיות המוסלמיות״.
החידוש המשמעותי ביותר של האחים היה תפיסת הג׳יהאד כמלחמת קודש – תפיסה השונה מהותית מיתר הדוקטרינות בנות הזמן – והצבת מות הקדושים במלחמה נגד הכופרים כיעד נכסף. המושג ״ג׳יהאד״ נגזר משורש שהוראתו ״להתאמץ״, ועד להקמת האחים המוסלמים הוא הובן בידי הזרמים האיסלאמיים בני הזמן כשאיפה אישית לחיי אמונה, או לכל היותר כמשימה מיסיונרית להפצת האיסלאם, שהפעלת כוח מותרת בה רק להגנה עצמית.
נקודת ההתחלה של האיסלאמיזם מצויה באותה פרשנות חדשה של הג׳יהאד – זו שחסן אל־בנא, שצידד בה בלהט בלתי מתפשר, היה הראשון להטיף לה בעידן המודרני. ״מה שמדאיג אותנו בהבנה חדשה זו הוא מושג הג׳יהאד, שלפני הקמת האחים המוסלמים נעדר כמעט לגמרי מהחינוך האיסלאמי […] מפלגות פוליטיות עסקו במאבקים פוליטיים, ואימאמים של מסגדים ומטיפים לא ראו עד אז בג׳יהאד דבר שנוגע לאמונתם הדתית״, מדגיש אל־עוויסי במחקרו.
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
הקדמה
העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.
לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים.
כיצד הגיעה קהילה זו לגדולה ולגדלות רוחנית בקנה מידה שאין דומה לו, כאשר קהילה זו הגיעה בשיאה לכ – 5.000 נפש בלבד ? מהם השורשים הרוחניים, התרבותיים, התורניים, שהצמיחו את אחד מענקי הרוח של עם ישראל בכל הדורות, אור החיים הקדוש – רבי חיים בן עטר זצוק"ל – יליד סאלי ?
רבי משה דאבילא ב״ר שלמה
מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו. נלב״ע בט׳ באב התם״ה.
ישנה איגרת ממנו במכון כתה״י.
רכי עיוש אלמאליח
רב ומו״ע בסאלי במאה השישית למניינינו.
נמצא חתום בתשובה עם הרב שאול אבן דנאן והרב רפאל עובד אבן צור. רבי עיוש הוא אביו של הרב יוסף אלמאליח, מחבר ״תוקפו של יוסף״ וחתנו של הרב המקובל רבי שמואל קארו. במכון כתבי היד נמצאה תשובה ממנו
רבי ראוכן אבן עטר
הוא בנו של היעב״ץ מפז. רבי ראובן היה ת״ח גדול שנלב״ע בגיל צעיר בהיותו כבן כ״ה שנים בעיר סאלי בשנת התק״ב.
בספר ״נער בוכה״ לרבי אליהו הצרפתי, נכתב דרוש הספד עליו – ״דרוש שדרשתי על שמועה כי באה, שנתבש״מ (שנתבקש בישיבה של מעלה) החה״ש כהה״ר ראובן בן מוהר״ר הרב המובהק וכולל, דיין ומצוין וחסיד, מר קשישא כהה״ר יעקב אבן צור שמת בחה״מ בעיר סאלי, אב בחכמה ורך בשנים, שנותיו היו קרוב לחמש ועשרים שנים, עמיתי בתורה ובמצוות, אוי לאזניים שכך שמעו. ה׳ ישקה לאביו כוס תנחומין ויהיה מזבח כפרה בעד כל ישראל אמן״.
נלב״ע בי״ג באב בשנת התק״ב בסאלי. תחינה ממנו נדפסה ב- ״עת לכל חפץ״.
רבי שלס בוזגלו
רבי שלם הינו מו״ז של רבי שלום מחבר ״מקדש מלך״. בספר זה, פירוש נפלא ועמוק לזוה״ק, תיאר אותו נכדו. ״בלא״צ (בן לאותו צדיק) חסיד ישר ונאמץ, זקן בא בימים כמוהר״ר שלם זלה״ה״.
הוא היה ממקימי עולה של תורת הקבלה וחבורת הזוה״ק בסאלי.
רבי שלס הסבעוני
מרבני סאלי במאה החמישית למניינינו.
נפטר במקנס, מוזכר ב״משפט וצדקה ביעקב״ (סימנים: ס״ד, צ״ד, ר״כ).
רבי שלמה הכהן ב״ר אברהס אלחדאד
מחכמי סאלי, בן דורו של רבי שלמה הכהן שהזכרנו לעיל (לכן צויינו בשמות אבותיהם ובכנויים להכיר ביניהם). ב״מלכי רבנן״ הובא קיום שטר סידור טענות משנת התפ״ח וחתומים עליו רבי שלמה שאנו עוסקים בו ורבי אליעזר ב״ר דוד הלוי.
משפחת הכהן אלחדאד הינה משפחת צדיקים – מקובלים ידועה במרוקו, כן נפגוש את רבי יוסף מוורזאזאת, את אביו רבי יעקב הקבור בתאזנכאתואת רבי מסעוד הכהן אלחדאד ראש ישיבת בית-אל ומחבר שאלות ותשובות בקבלה " שמחת הכהן ", יתכן שרבי מסעוד הוא מצאצאיו של רבי שלמה שאנו עוסקים בו. בכתובים לא נודע מקום חנותו של רבי מסעוד.
נר המערב-י.מ.טולידנו-פרק ששי 1243 – 1490
נר המערב
תולדות ישראל במרוקו
החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל
איש טבריה ת"ו
הקדמת המחבר.
הרב יעקב משה טולידאנו
ועתה כה אמר ה' בראך יעקב ויוצרך ישראל… כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. ( ישעיה מ"ג )
החזון הזה של הנביא ישעיה ראינו בקורות עם ישראל בכל ארצות פזוריו. בולט הוא לעינינו עוד יותר פה בקורות ישראל במרוקו, בכל הארצות אין ארץ שבה היו חיי עמנו מלאים כל כך רדיפות ומאורעות כבמרוקו, ובכל זאת בכל פעם שתקפוהו רדיפות ויחשבו לכלותו ולהאבידו, יכול שוב לחזק את מעמדו, ומצבו שב ויתפתח.
כפי מה שהננו קוראים בהמשך דברינו בספר הזה חדש היישוב הישראלי במרוקו בתקופות ובזמנים שונים. לפי כל אחת מהתקופות ירד מצב יהודי מרוקו כל כך ויתמוטט עד כי היה אפשר לחשוב כי נכחד ישובם מעל אדמת מרוקו, ואמנם, כמו שכתבנו, בכל פעם אחרי הירידה והדלדול, נראו מיד סימני עליה וישובם פרח עוד וישגשג, כן מקרה עמנו ישראל בכל המקומות אשר נפוץ בם ככה היה מקרהו גם פה בארץ מרוקו בפרט.
פרק ששי 1243 – 1490
ממשלת בני מרין ויחוסה אל היהודים, התנפלות התושבים בפאס על היהודים והתיצבות המושל אבו יוסף נגדם. המצב הרחוני ועסק התורה מתפתח, הרבנים שהיו במאה הראשונה והשניה, שמד וגירוש יהודי פאס מהעיר הישנה ובנין מגרש היהודים של מללאח בשנת קצ"ח, הסיפורים על רמב"ם אלפאסי והצלתו, עוד הרג רב ביהודי אלמללאח בפאס שנת רכ"ה, נשמדו קהל שלם קהלת קודש שכלא, שבי יהודי עיר ארזילא על ידי הפורטוגאלים, רבני סוף המאה השניה ועד חצי השלישית.
הממשלה החדשה של שבט בני מרין עוד בשנים הראשונות יכלה לבצר לה מעמד חשוב במרוקו עוד גם בימי האל מווחידין. גם ימיו נמשכו זמן רב מכל ממשלות השבטים האחרים שמשלו עד כה מראשית התקופה הערביאית, ויותר משלש מאות שנה ארכו ימי ממשלתה, אמנם בכל זאת במה שנוגע ליחוסה של הממשלה הזאת אל היהודים בכל שנות קיומה אין עוד אתנו כי אם ידיעות מעטות ומקוטעות, אשר על פיהן לא נוכל להוציא משפט ברור מה הייתה הממלשה הזאת אל יהודי מרוקו ואיך התיחסו אליהם המושלים המריניים אם טוב ואם רע.
ניכר הדבר כי אחרי החרבן הנורא והשממון שעשו האלמווחידין ביהודי מרוקו, נדלדלו הקהלות ומעטו ויתרוקנו, עד שמפני זה לא נשאר זכר קיים ממצבם של הקהלות ההם שכמותם ואיכותם לא היו כנראה מורגשים כל כך, להסב אליהם תשומת לב.
ואולם על פי עובדות אחדות שתבאנה הלאה מקורות יהודי מרוקו בתקופה הזאת של ממשלת בני מרין, נוכל לשער כי המושלים האלה המרינים רחקו מרחק רב מאותה הקנאה הדתית והמשטמה של מושלי האלמווחידין שקדמו להם, ויהיו נוחים וסבלנים ביחוסם אל היהודים וגם התנהגו עמהם ביחס של רצון וצדק.
עוד בימי המושל השני להמרינים אבו יוסף אבן יעקב אבן עבד אלחק תתקכ"ט – מ"ד , אחרי אשר נלחם המושל הזה עם הנוצרים בעיר פאס ששנאתם אל היהודים נזרעה עמוק בלבם מימי שלטון האלמווחידין, ויחפצו להרוג את יהודי פאס על לכלה, והחלו כבר להוציא מחשבתם לפועל ויהרגו עשר איש, אך אז קדם המושל ההוא אבו יוסף את פני הרעה ויתיצב לנגד הפרעים ההם ויניא אותם.
וככה יש לשפוט עוד, את התיחסות מושלי המרינים אל היהודים אז, לפי המצב הרוחני שעוד בימים ההם, מיד בכניסתה של ממשלת המרינים, התרומם ויתפתח, תחת שעד כה הורע המצב הרוחני כל כך בתגרת ידם של האלמווחידין החשובים והקנאים, רבי יוסף בן כספי יאמר בספרו " אם יחייני ה' אז אעבור…ואסע לממלכת פאס כי לפי הנשמע נמצאים שם אנשים רבים בעלי חכמה ודעת " , שם עוד יאמר, וכל שכן הישמעאלים בפאס ובשאר ארצות קבעו שם מדרשות ללמוד ספר המורה מפי סופרים יהודים.
מזה נודע כי בעשרות שנים כבר הספיקו המושלים המרינים להביא סדר ומשטר מדיני ישר ולשכח את הקנאה הדתית האלמווחידית מלב העם, ויחד הישמעאלים עם היהודים יכלו לשקוד על דלתי החכמה והמדע במחיצה אחת.
כן הננו מוצאים עוד במאה הראשונה לממשלת המרינים רבנים ולומדי תורה בקרב יהודי המערב, שמהם, נחזה ברור כי עסק התורה מצא לו אז מהלכים בקרב היהודים במרוקו, בגלוי ובפרהסיא לעין כל, ואלה שמות הרבנים שידענו מרבני המערב שחיו אז במאה ההיא, שהיא גם המאה הראשונה של האלף הששי.
מר שחמה עמאר מסגלמסה נסע מעירו ההיא עם אשתו ריינא ובניו וחותניו לספרד לאי מיורקה, ולפי הנראה שיצא מסגלמסה לרגלי האלמווחידין אשר בעת בוא בני מרין לפאס, רכזו הם את ממשלתם ממרוקו ועש סגלמסה, והמושל האלמווחידי עאלי אסאעיד שמשל שם 1240 – 1267 היה בלי ספק כהמושלים האלמווחידין שלפניו לרדוף את יהודי מרוקו וסגלמסה, ולכן היה רבי עמאר הנזכר נאלץ הוא וביתו לצאת מעיר מולדתו ההיא.
רבי דוד בן זכרי ורבי משה בן זכרי, שניהם מעיר פ
אס, ויחליפו מכתבים בענייני הלכות עם רבי שלמה בן אדרת גדול הרבנים שבספרד, ויש לשער כי נמנו שני הרבנים האלה זה אחר זה לרבני פאס, והאחד היה בנו של השני, רבי יצחק בן מימון בן אלחנן מעיר תאזה, גם הוא נשא ונתן עם הרשב"א הנזכר.
רבי יהודה גואן ממרוויקוש ( כנראה מראכש ), רבי יצחק עמאר מעיר סווטא שלפי ההשערה נראה שזה היה אחד מבניו של מר שלמה עמאר הנזכר כבר, רבי יוסף בן גליל, שניהם היו עוד אחרי שנת 1330, רבי סעדיה ב"ר יצחק מסגלמסא, תלמידו של רבי אברהם אבולעפייא איש הרזים הנודע שחי אז בספרד, וכנראה שבהיותו עול ימים יצא מסגלמסה מאותה הסבה שכתבנו אודות מר שלמה עמאר הנזכר, ורבי סעדיה הלך לאיטליה ששם למד רבי סעדיה לפני רבי אברהם אבולעפייא ויהי ממעריציו ומחזיקי שיטתו בידיעת הקבלה.
בעוד שבמאה הזאת, הראשונה לממשלת המרינים, לא ידענו כי אם שמות רבנים בלבד, מבלי לדעת מה פעלו בתורת ישראל ואם חברו איזה ספרים ? הנה במאה שאחריה נשאר לנו זכר עוד לרבנים אחדים שחיו אז בארץ המערב, שהדר פעלם יזכר על ידי איזה ספרים שחוברו מהם, ואלה הם.
רבי נסים בן מלכה הישיש, מתושבי פאס חי סביב שנת 1360 מקובל גדול וחיבר בזה ספר " צניף מלוכה ", גם רבי יהודה בן מלכה בנו, היה גם הוא חכם פילוסופי ומקובל. כרבי נסים כן גם בנו רבי יהודה לא נדע אם עוד חיברו ספרים אחרים, וגם הספרים ההם שזכרנו, נאבדו אבוד ואינם.
בימי שני הרבנים האלה חי עוד בפאס רבי יוסף הכהן הדיין אבן סואן, רב גדול ומיוחס נצר מגזע רבי יהודה הכהן הקדוש שנהרג בראשית ימי האלמווחידין, ויהי גם הוא כאבותיו תופש ישיבה, ומרביץ תורה שם בפאס, לאחד מתלמידיו נחשב רבי יהודה בר רבי יוסף אלכרסאני האצטגנין, שחיבר ספר " ארון העדות ", קרוב לשער כי הוא רבי יוסף אלכרסאני, היה בן משפחה ילידת העיר כורסאן (כורסאן, במדינת פרס על גבול אפגניסטאן ) אשר באסיה שבאה למערב לעיר פאס, שם בספרו " ארון העדות " שחיבר שעודנו מצוי בכתב יד יספר בהקדמתו :
" ויהי כאשר הכסף אפס, יצאתי ללכת אל עיר פאס, למצוא מנוחה, והנה אנחה, ויהי בבוקר כעלות השחר, לבי סחרחר, והנה רכב וסוס ומלחמה ערוכה, בזה ושלל וחימה שפוכה ובחרון ועברה, שבתי העירה.
בליל בא זדון בקלון, בתחלת שעה ראשונה בשכון עננה על כוכבי נגה בהיותה נזורה ודרכה לאחור ישרה בכאין בררה, כ"ג יום לחדש אדר לא תואר לו ולא הדר גם בהיות הלבנה ברביע האחרון בחסר חילה., בביש גדא וטמיע מזלא… ובשנה הזאת ברגזות בדרך כחי, קצרה רוחי, והחלפתי נוה שאנן ומקום רענן בבית מאסר על שן סלע אשכון ואתלונן.
משפחת אביחצירא
אני לדודי – לרבינו המקובל האלקי חסידר קדישא ופרישא.
כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א
רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.
קוים לדמותו.
של הרב הגדול חסידא קדישא ופרישא כבוד מורנו הרב רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.
רבינו המחבר נולד בעיירה תאפילאלת הקדושה בשנת התרכ"ו – 1866. לאביו הרב הגדול מכלוף אדהאן זצוק"ל ואמו מרת הרבנית אסתר בתו של הרב הגדול מעוז ומגדול מרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל.
ימי ילדותו ונערותו עברו עליו במחיצת סבא קדישא אביר יעקב זצוק"ל, יחד עם בן גילו הרב הגדול עטרת ראשנו עיר וקדיש, כבוד מורנו הרב דוד אביחצירא הי"ד וזצוק"ל אשר עליו חובר הספר הנכוחי " אני לדודי, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים.
פיוט סימן אני יחייא חזק. סימן א"ב נועם אלי אנוהו.
אלי ודודי. הדרי הודי. לך גלוי סודי. אתה יי
בשמך אקרא. תוציא מצרה. בני הגבירה. הם עם יי
גדול ונורא. צור עוטה אורה. זכור התורה. לעם אמוני
דודי צח אדום. בנה נא הדום. את ארץ אדום תחריב יי
האל העונה. ראה בעווני. אויבי ושוטני. תצמית יי
ואתה אבי. רפא מכאובי. עיני ולבי. אשא ליי
זה לו קוינו. הוא יושיענו. מיד אויבינו. יפדה יי
חטא עוון פשע. תמחה ברגע. קרב נא ישע. בני איתני.
טוב לכל קוראיו. ירחם בניו. בני בחוניו. לבות יי
ישקיף וירא. אדוני מורי. סורר ומורה. יכרית יי
כפר אשמים. לבני רחומים. חי העולמים אודה יי
למען שמו. ירחם עמו. כי ממקומו.ברוך יי
מכסא נורא. נשמה ברא. אדיר ונורא. נגלה בסיני.
נתן התורה. לאום טהורה. שבת היקרה. הנחיל יי
סודו הו נגלה לעם סגולה. בו חטא ומחילה. יסלח יי
עם זו קנית. אשר בחרת. להם נתת. שבת יי
פתח תשובה. לבני אהובה. בנחת שובה. הושע יי
צרים וקמים. מהרה השמים. לעם עגומים. נחם יי
קבץ קהיךה. לעיר תהילה. נורא עלילה. שמך יי
רחום שמך. רחם על עמך. גם משמיך. תברכנו יי
שדי צבאות.שבע שמחות. לנאנחות. שמח יי
תכון תפילה. מעם סגולה. לך מסילה. שמי יי. אני לדודי אודה בעודי. נפשי ומאודי ביד יי.
יהי חסדך. על בן יחידך. יגדל כבודך. כבוד יי
ישמח ישראל. בביאת הגואל. אני דל שואל. מאת יי
חסד זה קיים. אלהים חיים. שועת עניים. קבל יי
פיוט לכבוד האדמו"ר כמוהר"ר המלך דוד אביחצירא וצוק"ל זיע"א.
סימן אני יחייא אדהאן חזק אמיץ חזק
נועם בר יוחאי יסוד עולם.
אמת מארץ תצמח. כל עווננו ימח. וגם לבבו ישמח. בתחיית דוד
נעים ויפה דודי. טוב מכל מתי סודי. היה הדרי הודי. אדוני המלך דוד.
יצא מעם סגולה. ביום שבת כלה. ועלה לו למעלה. כי זה רצון המלך
ידיד בן הגבירה. נשמתו היא טהורה. בטלה הגזרה מעל בני המלך
חמדת כל ישראל הוא. כולם אומרים אשריהו. מה מתוק אמרי פיהו. כמאמר המלך
יראתו יראה תמה. בלי און ומרמה. לשם שוכן שמימה. לעשות רצון המלך
ישב חדרי חדרים. לעסוק במסתרים. שכינה הרים. כי כן דבר המלך.
אדון הכל אין בלתו. טהורה היא מחשבתו. אין להרהר בדעתו. כי כן גזר המלך
אדוני בעוז גבר. מנעוריו התגבר. לכבוש יצר שגבר. לבטל רצון המלך.
דרש טוב הוא לעמו. דבריו נתקיימו. מתוק מדבש טעמו. כמו טעם המלך
הדריך עמו עדתו. לקיים את מצוותו. לעילוי שכינתו. לבוא בהיכל המלך.
אוהב צדקה היה. בדבור ועשיה. פדה רבים משביה. להשיב שבות מלך
נקי כפים ובר. בתורה דִבֵר דָבָר. חיילים עמו הגבר. ברוב עם הדרת מלך
חסיד הוא בכל מדה. לתורה ולתעודה. הוא עיני כל העדה. לכל צרכי המלך
זכותו היא גדולה. מכל בני הגולה. כי הוא רב המעלה. לדבר עם המלך
קבץ רבה פעלים. לשם נאדר באלים. כמו יושב אהלים. יבטח ביי מלך
את חיבוריו היקרים. כולם מפז נבחרים. בהם סודות נסתרים. מאנשי חברת מלך
מלא מצוות כרמון.ככרם בעל המון. שכרו אתן טמון. בחצר בית המלך
יעץ עצה נכונה. עם נפשו העדינה. ישב בדד בשכונה. לראות פני המלך
צדיק הצדיק רבים. רחוקים עם קרובים. הכל רצים ושבים. לעשות דבר מלך
חנן דלים אביונים. תמיד בסבר פנים. דבריו נאמנים. לפני האל המלך
זכות אבותיו עמו. בלילו וגן יומו. גדול מרבן שמו. כמו דוד המלך
קבל נא את מנחתו. ורחם על עדתו. בזכות אבות וזכותו. יבוא בן דוד מלך
מקנס – ירושלים דמרוקו – יצחק טולידאנו-משפחת טולידאנו
מקנס – ירושלים דמרוקו
זכרון ברוך – תולדות חייו ומצפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל
עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל.
חינוך טהור
ההרס הרוחני שהתחולל בנוער הטריד את רבינו, והדיר שינה מעיניו, החליט כי צו השעה להקים תלמוד תורה, אשר יתחרה בבתי הספר של ״אליאנס״ ביופיו וברווחתו, אבל ההשקעה היתה עצומה בכדי ליישם תכנית זו, ואכן לאחר מאמצים רבים, כאשר כל אחד תרם כפי יכולתו, העשיר כעני — לא זכורה התלהבות כזו בכל תולדות העיר — כך גויים סכום של -.400,000 פרנקים.
שנה אחת הספיקה לסיים את הבנייה, הבניין כלל 24 חדרים, 1.500 תלמידים נתקבלו למוסד המרווח, ואת שכרם של המורים שילמה הקהילה.
תלמוד תורה זה היה מהגדולים והמפוארים ביותר בכל מרוקו, שבו קול תורה וקול תפילה החל בוקע מחלונותיו, ותינוקות של בית רבן ממלאים את חדריו.
אולם פרנסי הקהילה סרבו לפתוח שעריו בפני בני הכפרים מדרום המדינה, כי לא רצו שהללו יתערבו בין בני העיר.
נערים רבים שגרו בכפרים עניים ונחשלים בדרום המדינה, או במקומות ישוב קטנים לא זכו לכל חינוך שהוא, כי לא היו תלמודי תורה במקומותיהם.
אמנם, רבינו פעל רבות בשטח זה. כרגיל תעצומות נפשו ומסירותו העצומה להפיץ תורה ברבים, לדאוג לילדי ישראל בבל מקום שהם, דחפוהו להשתדל בבל כוחו ומאודו, להקים תלמודי תורה אף במקומות רחוקים ונדחים. אך עדין רבים היו הנערים בני העניים שלא זכו ללמוד תורה.
לפיכך פנה רבינו לפרנסי הקהילה במקנס והציע לפתוח את שערי הישיבה בפני בני הכפרים. ואולם, למרות שרבינו היה רבה הראשי של מקנס ורועם הרוחני, לא נענו להצעתו ודחו אותה בתירוצים שונים.
אך רבינו לא נכנע ולא אמר נואש. שגור היה בפיו מאמר חז״ל ״הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה״; הוא החליט לדאוג בעצמו לבני הכפרים העניים ולהקים למענם ישיבה במקנס.
רבינו נסע לדרום המדינה, כתת רגליו מכפר לכפר ומעיירה לעיירה — והביא למקומות נדחים אלו את בשורת הישיבה. הכפריים שמעו בשמחה את הצעתו והפקידו בידיו הנאמנות את בניהם.
רבינו הביא תלמידים אלו למקנס, דאג לכל מחסורם וטיפל בהם במסירות ובאהבה ללא מצרים.
מכיון שלא היתה לו פנימיה בעבורם, הוא פנה לבעלי בתים אמידים בעיר וביקש שכל אחד מהם יארח תלמיד אחד. ואכן, בני העיר נענו בנפש חפצה וארחו את התלמידים בבתיהם.
כמו כן, שכר רכינו מחנכים יראי שמים שילמדו תורה ומוסר.
לימים, גדלה הישיבה שהקים רבינו לבני הכפרים ושגשגה, עד שהקיפה תלמידים רבים.
גם אצל רבינו התגוררו דרך קבע מספר תלמידים מהישיבה והתקבלו בביתו החם כבני בית ממש. במיוחד היה רבינו מקרב תלמידים שגילו כשרונות מיוחדים, שקידה בתורה ומדות טובות כדי לנטוע בהם את היכולת להנהיג את הדור הבא. הוא היה מביא אותם להתגורר בביתו, מטפח ומחנך אותם בעצמו. ואמנם זכה רבי ברוך לרוות נחת מתלמידיו המיוחדים, ורבים מהם התמנו למורי הוראה דיינים וחכמים.
באחד הימים נודע לרבינו שבעיר אוז׳דא שעל גבול אלג׳יריה, הולכים הילדים ללמוד בבית הספר של ה״אליאנם״ ואף אם יש שם הורים שהיו שולחים את בניהם ללמוד תורה, אינם יכולים לעשות כן — בגלל שבעיר אוזידא לא היה תלמוד תורה.
רבינו התגייס מיד לפעול למען הקמת תלמוד תורה בעיר זו. הוא קבע אסיפה עם פרנסי העיר למטרה זו. ומכיון שהעיר אוז׳דא רחוקה מאד ממקנס. מהלך של נסיעת לילה ברכבת — החליט רבינו לצאת לדרך במוצאי שבת קודש, כדי שיגיע עם בוקר יום ראשון ל״אוז׳דא״. רבי יצחק אוחנה — עוזרו הנאמן — אמור היה להתלוות אליו בנסיעתו זו.
משהגיע רבי יצחק במוצאי שבת לביתו של רבינו מצאו שוכב חולה, צנה עזה אחזה בו ובני ביתו מפצירים בו לוותר על הנסיעה. רבינו שחש עצמו בכי רע השתכנע שעליו לעשות כדברי בני הבית, והוא הודיע לרבי יצחק שהוא לא יסע.
אך, ככל שחלף הזמן, הלך וגבר צערו של רבינו על ביטול הנסיעה. בעיני רוחו הצטיירה תמונת האנשים הממתינים לו מחר עם שחר, ולבו נקפו על ביטול האסיפה החשובה אשר נקבעה למחר ואשר עתיד להקבע בה גורל ״התלמוד תורה״ בעיר זו…
והנה, כאשר התאחרה השעה ומועד יציאת הרכבת הלך וקרב — קפץ לפתע רבינו ממטתו והודיע לבני ביתו כי הרגשתו השתפרה לאין שיעור והוא נוסע כמתוכנן! הרי האסיפה כבר נקבעה, ונכבדי ״אוז׳דא״ ימתינו להם עם בוקר בתחנת הרכבת, והרי אינו יכול להטריחם לשוא! אין ברירה, חייבים לצאת לדרך!
שוב לא הועילו תחנוני בני הבית — רבינו מהר להתעטף בגלימתו, נטל חפציו ויצא בחפזון את הבית ביחד עם רבי יצחק.
השעה כבר היתה מאד מאוחרת, והיה חשש שיאחרו את הרכבת. הם מהרו לעצור עגלת נוסעים הרתומה לסוסים, הוסיפו מטבע לדמי הנסיעה ובקשו מהעגלון שימהר לתחנת הרכבת.
ואמנם, משאך הגיעו לתחנה נשמעה צפירת היציאה — ממש ברגע האחרון עוד הספיקו לעלות על הרכבת. כל הקרונות היו מלאים עד אפס מקום בגויים מוסלמים שהביטו לעברם באיבה. כיון שלא נמצא להם מקום, התיישבו על המדרגות. הרכבת גנחה גניחה אחרונה ובקול שקשוק יצאה לדרכה, אל תוך הלילה.
קרה מקפיאה שוררת בחוץ. הלילה בהיר וקר, כוכבים גדולים תלויים לרבבותיהם ברקיע האפל, מנצנצים כאבני חן בוהקות. רבינו חולה ומצונן, יושב על מדרגות הרכבת ופרצי רוח עזים ומקפיאים צולפים על פניו. הוא כולו רועד מקור, אן אף הגה של תלונה לא יוצא מפיו. נכנם רבי יצחק לפנים הרכבת והחליט שאינו זז משם עד שימצא מקום לרבינו. ואמנם ״יגעת ומצאת תאמין״ — לאחר שמצא מקום קרא לרבינו והכניסו פנימה.
הבוקר אור. סוף סוף הגיעה הנסיעה המייגעת לקיצה, והרכבת נעצרה בתחנה בעיר אוז׳דא. במקום המתינה כבר קבוצת אנשים שקיבלה את פני הבאים, והביאה אותם למקום בו נערכה האסיפה.
משהגיעו, נעלמה עייפותו הרבה של רבינו והיתה כלא היתה. הוא החל לדרוש בדברים חוצבי להבות אש על הצורך הגדול בהקמת תלמוד תורה קהילתי, בימים אלו בפרט, ועל לימוד התורה בכלל. הדברים הפעימו את הנאספים אך דרישתו של רבינו נראתה גדולה וקשת בצוע בעיניהם. בינתים הזמינו את רבינו ומלוהו — שלא טעמו עד עתה דבר — לסעוד את נפשם. ואולם רבינו סירב, הוא אמר שלא יסב לשולחן עד שיסכמו הלכה למעשה באותו ענין שלשמו עשה את כל הדרך הזו.
מעשה זה אירע בתקופה בה קמה מדינת ישראל. יהודי מרוקו חיו מאז בחוסר בטחון מתמיד. הם חששו שמאורעות ארץ ישראל ישפיעו על מעמדם וחייהם כי הרי חיו במדינה ערבית. עתה, פקפקו הנאספים באוז׳דא, אם לעת כזאת כדאי הדבר להקים תלמוד תורה חדש, שהרי המצב המדיני מעורפל ואין לדעת מה ילד יום. באותו זמן כבר היתה פעילות במרוקו למען העליה לארץ ישראל, וגם משום כך סברו שאין זה הזמן לבנות- שם בנין חדש.
רבינו האזין בשקט לטענותיהם ולא אמר דבר, לפתע החלו עיניו זולגות דמעות.. והנה הבחינו האנשים לתדהמתם שרבינו יושב ובוכה, משניסו לפייסו אמר להם:
״כיון שדברי אינם נשמעים חוששני שאין בי די יראת שמים. שהרי אמרו חז״ל: ״כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים!״.
כאשר שמעו הנאספים את תשובתו, הכניעו את דעתם מפני דעתו, והחלו לגבות כספים על אתר בעבור בנית תלמוד תורה.
נהרה של שמחה פשטה על פניו של רבינו: עלה בידו להקים מוסרות חינוך על טהרת הקודש של לימוד התורה לילדי ישראל.
לא היה זה המקום היחיד, בו פעל רבינו למען הקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש. מאוחר יותר יסד גם בערים ״וויזאן ו״פור ליוטה״ תלמודי תורה לתפארת, באותה מתבונת שיסד בעירו.
(מספר ביקור החמה)
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
הנוער בעלייה.
תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.
סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.
זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.
כששמע זאת העשיר, לא התמהמה, ובעודו תחת הרושם העז של דברי הרי׳׳ן* והגילוי הנורא על העושר שהתעשר מעבודה זרה, רץ בזריזות והעלה אש ב נכסיו, בביתו וברכושו ובכל אשר לו, וחזר לעיסוקו הקודם בסחר גרוטאות ובלויי סחבות.
אנשי העיר ששמעו את המעשה, וראו איך שמיודעם העני – העשיר – העני ל>. היסס לרגע לשלוח אש בכל נכסיו, לא פסקו מלשוחח על שאר רוחו, איך שבכל ידיו הביא עליו את עניו בחזרה, העיקר שלא להנות מכספי עבודה זרה. ומכיוון שזכרו את התנהגותו הרחבה עמם בימי עושרו, השיבו לו כגמולו ודאגו לכי מחסורו.
*תשמע חלום לפתור אותו
סיפור מעניין נוסף עובר במסורת המשפחה מדור לדור:
בעיר סלוניקי, גרה נערה בת עשירים, שהתייתמה מהוריה בילדותה. נאה וצנוער נבונה וחכמה היתה, ואת כל העושר שהיה לאביה ירשה. בהגיעה לפרקה, חפצי רבים מאנשי העיר להשתדך עמה, אולם למרבית הפלא השיבה לכולם בסירו: מוחלט. כאשר חזר הדבר על עצמו פעמים רבות, ניסו קרוביה לדבר על ליב־ שתגלה להם את טעמה, אך היא סירבה, והעדיפה לנצור את טעמה בליבה.
השנים נקפו ועברו בזו אחר זו, והיא הלכה והתבגרה, והגיעה כבר לסביבות גיד ארבעים. כמובן שעם חלוף הזמן הלכו ופחתו בני העיר אשר חפצו לשאתה, אולם הדבר לא ערער את החלטתה, ולכל הצעה השיבה בשלילה.
באותו זמן התאלמן יהודי יקר, נכבד ונשוא פנים, ר׳ אברהם שאמוט שמו, ירא שמים וישר דרך, היה האיש. ר׳ אברהם שעבר כבר את שנת הארבעים, חפץ לשאת אשה בת גילו, שיוכל להקים עמה בית מפואר, מיוסד על אדני התורה. לאחר שחכך בדעתו, החליט, כי השידוך המתאים ביותר עבורו הוא, אותה יתומה בוגרת. בלבו סבר כי מאחר והתבגרה כל כך, בודאי הבדידות וחוסר התקוה מעיקים עליה. ואין ספק כי תיאות להינשא לו.
סמך האיש מעשה למחשבה, ותיכף ומיד שלח אליה שליחים שידברו עמר. משעמדה בסירובה, הפצירו בה שליחיו, בתארם את טוב לבו ומעלותיו הרבות, אך היא בעקשנות בלתי מובנת עמדה בסירובה.
סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.
זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפת
י – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.
המגמה החינוכית הייתה לעצב נוער פתוח המעורה בחברה המודרנית מבלי שיתכחש לזהותו היהודית אלא יהיה גאה בה. הם פעלו בשני אפיקים : חינוך פורמאלי בית ספרי, יחד עם כל ישראל חברים, וחינוך בלתי רשמי, יחד עם שרל נטר.
קברניטי שרל נטר, ובראשם אלפונסו צבע וג'ו לסרי, קיבלו את פניהם של רבנים ומחנכים אלה. הם ביקשו מצוות רבנים ומחנכים מרשים זה להתגייס למען הנוער של שרל נטר, והללו כמובן, ניאותו. התנועה בפגשו הייתה מבוססת על קבוצות צופיות בנות עשרה חברים כל אחת, עם זיקה לצופיות ולציונות דתית.
נוסף למחנאות הצופית הקלאסית, נערכו במסגרת התנועה, בקיץ ובחורף, חוגי לימוד ועונג שבת, תפילות רוויות שירה וזמרה בציבור, שהקרינו עד מאוד על הנוער. אף טקס ההבדלה הותיר רושם עז על הנוער, והשמחה העוטפת אותו והריקודים בהמשך עשו את השבת כולה מכניסתה ועד צאתה לאירוע חברתי חם. אמיל סבן מעיד על עצמו כי הכיר את אשתו ב " הבדלה " במוצאי שבת.
ואכל זאת באקלים מיליטנטי, של ישיבות עד לשעות הקטנות של הלילה. החגים היהודיים היו הזדמנויות נוספות למפגש. באותם מפגשים עלו שתי השאלות הבוערות ביותר הקשורות בקיום היהודי לאחר השואה והתנועה הציונית לקראת הקמת המדינה.
ראשי התנועה האמינו כי יש ממש בכוחות הרוע שהביאו לשואה ולשכול. לפיכך נרתם הצוות להוראת השפה העברית והתרבות היהודית. הם חשו כי עליהם " להמציא " פדגוגיה חדשה, בעלת חזון ומעוף, ולא להסתפק במה שהיה עד כה.
אמיל סבן ויוסף מדיוני תרמו לשרל נטר תרומה מכרעת. נוסף לכל הפעילויות שהיו מעורבים בהן, הם היו העורכים הראשיים של מה שעתיד להיות השופר המובהק של תנועת שרל נטר : " נוער – NOAR ", עיתון שיתואר בהמשך.
עיתון זה עסק בכל השאלות הבוערות, אבל יותר מכל בבעיית המללאח – הבעיה החברתית. מתוך כמאה אלף יהודים בקזבלנקה שכנו כחמישים אלף במללאח. המללאח חסר כל תנאים סניטריים הולמים, הרחובות צרים ואפלים.
בני המללאח היו נתונים המצוקות חברתיות לימודיות קשות. " מגן דוד ", שטיפל במישור החינוכיו " אוז'א " שפעל במישור הרפואי, ניסו לחלץ אותם מהן ; אולם להבנתו של אמיל סבן, לא היה זבה די. ילדי המללאח, לטעמו, לא שיחקו, לא חייכו, לא שרו – לא היו חיי ילדות – חייהם לא היו חיים ".
בדצמבר 1947, פנה רוג'ה עבו, בן קזבלנקה, לאמיל סבן, שכיהן מאז 1946 כראש תנועת הצופים במחוז מרוקו, להירתם לעמן ילדי המללאח, כדי להעניק להם שמחת חיים ואופקים חדשים.
לוח הזמנים שלהם היה כולו קדוש לקהילה היהודית במרוקו. במרוצת היון היו אנשי ה – E.N.H עסוקים בהוראת הלשון והתרבות העבריים ; בערבים ובשבתות היו עסוקים בפעילות בלתי פרומלית בשרל נטר ובצופים. בימי א' נסעו ברחבי מרוקו