ארכיון יומי: 17 במרץ 2014


המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.מקובל

משה אלבאז בר מימון.

 בשנת של"ה החל לחבר את ספרו, פירוש על התפילות על פי ראשוני המקובלים. בהקדמת המחבר כתוב : " והתחלתי לחברו בשנת השל"ה ליצירה במתא תארודאנת יע"ה….עד השנה הזאת שנת זה קרבן ליצירה, שחרה אף ה' בעולם בשנת משי"ח ובאה המגפה בתארודאנת יום ראשון של פסח…

ואני וקצת מהקהל יצ"ו ברחנו לכפר אקא…ובהיותנו גולים באקא יע"ה עמדו שם בעזרת ה' בגיבורים גיבורי כוח עושי דברו חבירים מקשיבים לקול ה' וביקשו ממני לגמור הספר הנכבד הזה., ועזרוני בכוסם ובכיסם עד שגמרתי הספר הזה…

והם יעצוני לקרוא שמו " היכל הקדש ". כאשר יעקב ששפורטאש לימד באמשטרדם בישיבה " אור החיים ", הוא הביא לראשונה ספר ז\ה אל בית הדפוס בשנת תי"ג. וכך נאמר בשער הספר, " הביאו אל הדפוס לזכות את הרבים החכם השלם החסיד המקובל כבוד הרב יעקב ששפורטאש נר"ו, נוסך עליו כמה הגהות מן החכם השלם החסיד המקובל כבוד הרב אהרן הסבעוני נר"ו תושב במתא סאלי יע"א.

אני מבקש להפנות את תשומת הלב להערתו הנכונה של ששפורטאש, שהמחבר לא חידש, אלא ליקט מהמקובלים, וזאת קודם שנתפשטו ספרי הרמ"ק והאר"י. מאמר נוסף המיוחס לרבי משה אלבאז מצוי בתוספת לאחד מכתבי היד של ספר " אבני זכרון " המתחיל " סוד כ"ב אותיות כמו שפירש אותם רבי משה בר מימון אלבאז תנצב"ה, הוא המחבר ספר " היכל הקדש ". מתלמידיו ייזכרו, רבי יצחק הכהן בעל " גנת ביתן " ורבי יעקב אפרגאן בעל " מנחה חדשה "

משה בן סמחון.

נפטר בשנת תרכ|ח. תואר כ " הרב הכולל בישראל להלל המקובל חסידא קדישא " " חכם תלמודי ומעיין גדול " ומקובל. מחכמי פאס, עלה לירושלים חזר כשד"ר לפאס, והיה לדיין במוגאדור. רמ"ש גירונדי ( מחצית הראשונה של המאה ה-19 ), שנפגש עמו בפאדובה מפליג בשבחו :

" וזכיתי לקבל םניו פה פאדובה, וליהנות מאור תורתו שלושה שבועות, ולמדתי ממנו כמה דברים בתורה ובתלמוד דרך פרד"ס. והאיש משה ענו מאוד ולא הדפיס שום אחד מחיבוריו. אמנם מצאתיו מלא תורה כאחד האמוראים וכו….

משה בן צור

בן יצחק בן משה בן שמואל בן משה ממגורשי קהילת קודש קאשטילייא. תחילת המאה ה-18. חי בסאלי, ואחר כך הלך לפאס או למכנאס ( נר המערב עמוד 157 ) חיבר " מערת שדה המכפלה ", והוא קיצור " אוצרות חיים " בצורת שיר, בתוספת שני פירושים :

" דברי קבלה " ו " הלכה למשה ". ספר זה הועתק בשנת תפ"ו בתאמאנרת שבדרום מרוקו בידי רבי שלמה בן רבי אברהם שבת. העתקה זו הובאה לירושלים בידי יצחק סוייסא ונדפס בירושלים בשנת תר"ע  בשתי מהדורות, אחת עם שני פירושים הנ"ל, ואחת בפורמאט קטן – בלעדיהם.

בשנת תע"ב חיבר ספר " צלצלי שמע ", המכיל שירים וקינות, ונדפס באלכסנדריה. בדך ע"ב הוא כותב " " אם יהיה אלוהים עמדי ויעזרני על דבר כבוד שמו לפרש ולחתום שני השירים, הראשון על הפרדס ושיר אחר על מעין חכמה, כמו שעזרני לגמור ולפרוש השיר של האוצרות בצביונו ובקומתו, וגם יעזרני לעשות חרוזים אחרים על הדינים.

ואכן בידינו עדות מאוחרת יותר, כי כוונתו עלתה בידו וחיבר קיצור ל " פרדס רימונים " של רמ"ק. כך לפי דבריו בהקדמת " משכיל שיר הידידות " עדיין בכתב יד, ובאשר לקיצור החיבור השני, הרי דברי החיד"א ערך מעין חכמה : " מעין חכמה להרב אברהם קלמנקש אשכנזי, הקדמות האר"י ז"ל, והרב משה אבן צור עשאה בשיר וקראו מבוא שער השמים, ושני פירושים על דרך הקבלה.

הראשון דברי אמת, והשני קרא משה, והכל עדיין בכתב יד יפה שראיתי, ניו יורק מופיע החיבור " מבא שער השמים " כתב יד נוסף נכתב בתוניס ולא ראיתיו.

משה הכהן בן נחמיה, ז' באדר תמ"ג – נהרג בו' באלול תע"ד. מקובל גדול, כפי שניכר מתוך רינתו של רבי יעקב אבן צור ( " עת לכל חפץ " דף פד.

מתתיהו סירירו בן חיים דוד.

 כ"ד בשבט תקס"ו – כ"ד בתמוז תר"ן ( ראה " עת לכל חפץ " )

סולימן אוחנה.

 יליד פאס. עלה לארץ ישראל וזכה בה לכבוד ולהילה. המקובל המפורסם, רבי אברהם אזולאי, מכנה אותו " חסיד ", כדבריו : " גם כתבתי קצת פשטים על התורה שהחסיד האלקי כבוד הרב  סולימאן אוחנה זללה"ה אשר מצאתיו בגנזיו…להקים לו שם אחריו, טוב מבנים ומבנות ".

הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש

הפזורה היהודית הספרדית אחרי הגירוש

מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.

הקדמה.

הזעזוע שפקד את , גלות ירושלים אשר בספרד בסוף המאה ה- 15 שינה את פני ההיסטוריה היהודית. הגולה המבוססת והמושרשת ביותר באותם הימים, נעקרה מאדמתה וכל מערב אירופה נשאר ללא יהודים.

רבבות גולים נטשו את ספרד ואת פורטוגל ונתפזרו על פני ארצות רבות, ובגיא הצלמוות האיברי הפכו אנשים רבים לטרף קל של בתי דין של האינקוויזיציה.

תהליכי ההגירה והתארגנות.

רכישת חלקה לבית קברות הייתה באחראיות כל הקהילה, על קהליה השונים, אף על פי כן היו מקומות שבהם נתקיימו בתי קברות נפרדים או למצער חלקות נפרדות למסתערבים, לרומניוטים או לאשכנזים. הספרדים למיניהם והפורטוגלים נקברו בבית קברות אחד ורכשו יחדיו את החלקה, כאשר לא אחת הרכישה כולה או חלקים ממנה מומנו על ידי יחידים עשירים, שזכו לחלקות משפחתיות בתוכו.

הקהלים דאגו לא אחת למציאותה של אכסניה לעניים או לעוברי אורח כדי לשכנם שם לתקופות קצרות, בדרך כלל בצמוד לבית הכנסת. אף בית הדין היה פועל בדרך כלל בבית הכנסת או בצמוד לו, ולפרקים גם בבית החכם " מרביץ התורה ".

לעומת זאת לרוב לא היה בית מטבחיים נפרד, והבקר נשחט בבית מטבחיים המוסלמי, לפעמים באגף מיוחד בו או בזמנים המיוחדים ליהודים. בערים שבהן היה ריכוז גדול של אוכלוסייה יהודית, נוצרו שכונות יהודיות שלא ישבו בהן כמעט מוסלמים או נוצרים. באלה היו היהודים נציגי המָאהָלָה, השכונה, שנשאו ונתנו בשם השכונה עם השלטונות, ויש לנו עדויות גל על שומרים יהודים ששמרו על הביטחון בשכונות כאלה בסלוניקי ובערים אחרות.

רומניוטים (Romaniots או Romagnotes) הינו הכינוי שניתן לעדה יהודית לא אשכנזית ולא ספרדית שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה.

במובן הרחב הרומניוטים טוענים על מקורם מארץ ישראל, מהיהודים שיצאו משם לאחר חורבן הבית השני והתיישבו באזורי אסיה הקטנה והבלקן הרומניוטים דיברו ניב יווני קדום שנקרא יווניטיקה. ותפוצתם כללה את יוון, איי יוון, אסיה הקטנה, אלבניה ובולגריה. קהילות גדולות חיו בסלוניקי, בקורפו וביאנינה.

ליהודים הרומניוטים נוסח תפילה ייחודי הקרוי נוסח הרומניוטים, המאופיין בקרבה לנוסח הארץ ישראלי הקדום.

לאחר הגעת מגורשי ספרד לאזורי הבלקנים, התערבבו העדות היהודיות השונות זו בזו, וכך התבוללו חלק מהרומניוטים בין היהודים הספרדיים. חלק מהקהילות הרומניוטיות שנשארו, כמו בקורפו ובסלוניקי, הושמדו על ידי הנאצים, בעוד שבני קהילות אחרות, כגון בני קהילת יהודי אלבניה, עלו לישראל ונטמעו בתוך הציבור היהודי הכללי.

 בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בית כנסת זה משמר חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון אך נוסח התפילה בו הינו נוסח הספרדים.

שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

השליחות מארץ־ישראל לארצות הגולה לשם שיתופם של בני הגולה בישוב ארץ־ישדאל ע״י תרומות לתמיכה בישוב ובמוסדותיו, היא אינסטיטוציה הקיימת בעמנו בצורות שונות מחורבן בית שני עד היום. ואף על פי כן לא זכתה עד היום לתיאור מסכם, ולא עוד אלא שגם אבני־הבנין לסיכום כזה לא נאספו כל צרכן. יתר על כן, עצם רציפות התופעה הזאת לא הוכרה למדי, כל־שכן שלא הוערכה כראוי. מה שנחקר בשטח זה נתחלק לשני כיוונים: המחקר על השלוחים מחורבן בית שני ועד ביטול הנשיאות מזה, ומאידך מחקרים בודדים ומפורדים על שלוחים שונים בתקופה החדשה, בעיקר מהמאה השמונה־ עשרה ואילך. 

ז. הרפתקאותיהם של שלוחי ארץ־ישראל

מסע השליחות שנמשך שנים רבות על פני ארצות וימים היה כרוך, כמובן, בתלאות אין־קץ בתנאי הנסיעה בימים ההם, ביחוד ליהודי, וביחוד־שביחוד ליהודי עני חסר־אמצעים, ועוד יותר ליהודי שומר־מצוה. הרפתקאותיו של השליח התחילו מיד עם צאתו מעירו, כי גם הדרך שבין ירושלים, חברון, צפת וטבריה, ובין ערי הנמל יפו ועכו, או ביניהן ובין אלכסנדריה של מצרים שממנה הפליגו שלוחים רבים למחוז שליחותם, לא היתה בטוחה כלל וכלל. ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי, שיצא בשליחות חברון בשנת תקי״ג (1753) והלך דרך מדבר סיני למצרים, סבל מהתנפלות אנשי כפר חלחול בין ירושלים וחברון והתנפלות אנשי כפר סומסום בין חברון ועזה, ועל אנשי הכפר הזה הוא אומר שאינם בני־אדם ״אלא שרף ועקרב״. שליח אחר, ר׳ יעקב שאלתיאל ניניו, שיצא בשליחות צפת בשנת ת״ר (1840) נשדד ע״י דרוזים בין צפת ועכו ורק בדרך נס ניצל ממות.

על הסכנות שבדרך המדבר — מדבר סיני לשלוחים היוצאים למצרים ולצפון־אפריקה ומדבר סוריה לשלוחים היוצאים לארם־נהרים ולפרס — אין צורך להרבות דברים. גדולה ביחוד היתה סכנה זו לגבי השלוחים שהקפידו ביותר על שמידת השבת. הם אמנם ניסו תמיד לשחד בכסף את ראשי־השיירות שינוחו בשבת, אבל לא תמיד הצליחו בכך, ואם גם הבטיחו ראשי־השיירות לא קיימו תמיד את הבטחתם, ואז נאלץ השליח להשאר יחידי או בלוית משרתו במדבר ולהדביק את השיירה למחרת היום. וכך נוצרו אגדות שונות על חכמים שלוחים שנשארו לבדם במדבר בשבת ונזדמן להם אריה לשמור עליהם ובמוצאי שבת כרע האריה לפני החכם שעלה ורכב עליו וכך הגיע בשלום לשיירתו. מעשה כזה סיפרו על ר׳ יעקב אריה, שליח ירושלים לבגדאד בשנת תל״ט (1679), ומאז כינוהו ״בעל הנס״ וייחסו גם את שמו לנס זה. היו שלוחים שנהרגו במדבר בחזרם משליחותם. כך אירע לר׳ יוסף גדילייא שליח חברון בשנת תס״ה (1705), ולר׳ יעקב הלוי ברוכים שליח ירושלים בשנת תע״ד (1714) לערך.

בדרך־הים רבה היתה הסכנה לא רק מסערות־הים בספינות־המפרש הקטנות של הימים ההם, אלא גם משודדי־ים, וסכנה זו היתה במקרים רבים מיוחדת ליהודי. אבירי המסדר סט. יוחנן ששלטו במאלטה והתפרנסו בעיקר משוד־ים, שיבשו מאד את דרכי הים התיכון בפני עולים ונוסעים. שליח צפת נשבה על ידם בשנת תל״ב (1672) וחברת פדיון שבויים שבויניציאה טרחה לפדותו. סכנה זו של שודדי־ים המאלטיזים עוד היתה צפויה באמצע המאה השמונה־עשרה, והרחיד״א שחזר לא״י משליחותו הראשונה בשנת תקי״ח (1758) בהגיעו ליפו, מודה לאל שהצילו ״מפחד המאלטי״ז״.  ר׳ דוד די סילוא, בנו של ר׳ חזקיה די סילוא בעל ״פרי חדש״ שהיה בזמנו שליח ירושלים, יצא מירושלים לאירופה כדי להדפיס את ספרו של אביו, ונשדד בדרכו ע״י שודדי־ים. בראשית המאה התשע־עשרה גדולה היתה סכנת השביה בים מצד היוונים שמרדו בתורכים וכילו את חמתם גם ביהודים. ר׳ יהודה אהרן הכהן סקלי, שליח ירושלים באיטליה בשנת תקע״ז(1817), ואחר־כך שליח לעצמו, נשבה ע״י שודדי־ים בדרכו בין טרייסט וטריפולי.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר