ארכיון יומי: 11 במרץ 2014


ברית מס 27-מבט על קהילת מראקש- אליעזר בשן-רופאים יהודים במרוקו

רופאים יהודים במרוקו

מראכשברית מספר 27

כתב העת של יהודי מרוקו

מבט על קהילת מראקש

העורך : אשר כנפו

פרופסור אליעזר בשן

רופאים יהודים במרוקו

לרופא הנאמן ד"ר מיכאל תורג'מן, בידידות. 

ידיעות ממקורות זרים במאה ה־17

צרפתי שחי 25 שנים באזור הסוס ומראכש במחצית הראשונה של המאה ה- 17 כתב כי בין המאורים מצויים כירורגים [רופאים מנתחים] ויש כמה יהודים היודעים להקיז דם, וזה השיא בידע הרפואי שלהם.

במאה ה-18, גיוהן בריתויית שכתב על המהומות שפרצו לאחר מותו של מולאי איסמעיל הראשון (1727-1672), ציין כי הרופא והמתורגמן של מושל Larache בחוף האוקינוס האטלנטי היה יהודי.

ימי שלטונו של מוחמד אבן עבדאללה (1790-1757) הצטיינו בשגשוג כלכלי ובפריחה תרבותית. לפחות 16 יהודים היו מקורבים למלכות בתור סוחרי המלך ['תוגאר אסולטאן'], וכן היו יהודים שמילאו שליחויות מטעם הסולטאן לאירופה. בתקופתו מצויה עדות על רופאים יהודים, אבל לא על רופא חצר יהודי. הרופא האנגלי ויליאם למפריאר מגיברלטר שהוזמן על ידי סולטאן זה בשנת 1789 לטפל בעיניו החולות של בנו עבד אסלאם, כתב על רופאים יהודים המצויים במרוקו. 12 בספטמבר, 4, 11 בדצמבר 1789 : 172 .FO 52/8 , p) 78 .Lempriere, 1813, p

בטנגייר פעל רופא יהודי בשם בן ואליד חטואל  Ben el -Oualid Etouiel שהיה בעל רכוש ב- 1758

אגרל אולוף מזכירו של קונסול שוודיה במרוקו, ולאחר מכן סגן הקונסול בטנגיר עד שנת 1797, כתב על רופא יהודי שלקח על עצמו לרפא אישה מאורית באמצעות קמיעות. משלא הצליח, הכה בעלה של האישה את היהודי, ותבע בחזרה את כספו. האם הדבר מעיד על הידע הרפואי של הרופאים והשיטות הרפואיות שלהם?

במאה ה-19: אנגלי שסייר במרוקו בתחילת המאה-19 כתב על רופא יהודי בתיטואן בשם יוסף חאראג' ופרטים על דרך טיפולו בחולה. לאחר שנתן לו כל מיני' תרופות' במשך שישה ימים ולא העלה ארוכה, שינה את השיטות, ולבסוף הבריא החולה. השאלה האם הבריא הודות לטיפולו או בידי שמים.

לפי נוצרי שביקר במגרב בין השנים 1815-1813 היהודים באזורים אלה הם המלומדים ביותר ורק הם רופאים ולכן הם מתעשרים. אבל יהודים בעלי אמצעים נזקקו לרופאים אנגלים מגיברלטר. ב-1846 נשלח לגיברלטר יצחק פינטו יליד טנג׳יר שכיהן כתורגמן( FO 99/31).

רופא יהודי ממוסקבה: רב החובל של אוניה אמריקאית שעלתה על שרטון בחוף המערבי של מרוקו באוגוסט 1815, כתב על חוויותיו בתקופת שהותו במרוקו. הוא ציין כי לא היה במוגדור רופא, זולתי יהודי ממוסקבה שלמד שם רפואה, נדד באירופה ובא למוגדור, בה שהה חודשיים.

רופא יהודי שטיפל באחיו של הסולטאן

בארכיון משרד החוץ הבריטי מצויות תעודות משנת 1827 בדבר יהודי בשם מסעוד בן אליה שהיה רופאו של אחי הסולטאן סולימאן השני"המשקם" (מלך בין השנים 1859-1822). ואחיו של הרופא הנ״ל, הוא עתה רופאו של הסולטאן עבד ארחמאן השני (1859-1822). הכותב על כך הוא בנו של מסעוד בן אליה שעזב את מרוקו למספר שנים, גר בליסבון, הקים שם משפחה, הגיע ללונדון, ועתה רוצה לחזור לליסבון, לקחת את משפחתו ולחזור אתה למרוקו. לשם כך פנה ללורד 1834-1762) Bathurst) שכיהן בתפקידים שונים בממשלת בריטניה, ובעת הזאת שימש שר המלחמה ושר המושבות עד אפריל 1827. הוא פנה אליו באשר עליו לעבורדרך גיברלטר הנמצאת בשליטה בריטית. הוא חתום על מספר מכתבים שנכתבו באותיות עבריות. 8, 9 בינואר, 26 באפריל, 5, 30 ביוני 1827 :בתיק F052/28

תוכן המכתבים: ב-8 בינואר 1827 נכתב על ידי ויליאם פיט כי אביו של מירזה הוד ששמו מסעוד בן אליה היה רופאו של אחי הסולטאן הקודם, וכי כפי שנודע, עתה הוא רופאו של הסולטאן הנוכחי. אדם זה נעדר מספר שנים ממרוקו, גר בליסבון מזה שש שנים. שם הקים משפחה. אם תמצא לנכון להעניק לו דרכון כדי לעבור לליסבון או לגיברלטר יהיה זה מספיק. אחרת הם ימציאו סיפורים על יחסים עם כמה אישים במדינה זו ויסתמכו על הליברליות של הבריטים. הוא מסיים בדברים על הרופא היהודי(52/28 FO)

למחרת, ב-9 בינואר כתב גיימס גרין מברייטון לויליאם האי בו אישר את מכתבו מהיום הקודם עם תזכיר ללורד בטהורסט על ידי נתין מאורי בשם מירזה הוד בן אליה, המציג עצמו כבנו של הרופא המטפל במלך מרוקו. הוא מבקש כי יעביר אליו מידע על אדם זה. 'כתשובה עלי לידע אותך כי עזבתי את מרוקו לפני עשר שנים ואין לי מושג מי האדם עליו מדוברי(שם) ב-26 באפריל 1827 נכתב ממשרד הימייה הבריטי לויליאם האי כתשובה למכתבו מה-10 בינואר בו מודיעים לנמען ולידיעתו של הרוזן מבטהורסט, כי מרזה הוד בן אליה, יהודי מרוקאי, רשאי להפליג בעוד כשבוע על אוניה בריטית בדרכה לליסבון. ב-25 ביוני 1827 כתב מירזה בן אליהו החותם בעברית מכתב באנגלית לרוזן Goderich (1859-1782) שכיהן כשר החוץ בקבינט הבריטי, ומודיע לו כי באפריל האחרון קיבל הוראה להפליג על ספינה בריטית. מסיבות שונות הדבר לא יצא לפועל. הוא מודיעו כי עתה קפטן סביתלנד העומד להפליג לגיברלטר, מאפשר לו להפליג בספינה שאמורה לצאת בעוד מספר ימים. הכותב הנמצא במצוקה מבקש את סיועו של הנמען.

המכתב המפורט ביותר בנושא הנדון, עליו חתום בעברית מרזה הוד בן אליה, הגר זמנית בלונדון, הוא ללא תאריך, אבל נראה שנכתב ביוני 1827. במכתב זה, בן אליה מציג את עצמו כנתין של סולטאן מרוקו, ובנו של אליה מרזה בן מרזה הוד, הרופא של הסולטאן, ושל אחי הסולטאן הנוכחי גיעפר בן אליה. הכותב הוא סוחר שהפליג מליסבון במאי 1823 בדרכו לסלא במרוקו. פיראט מבואנוס איירס תפש את האוניה ובזז את התכולה. לאחר תיאור מפורט הוא מבקש שהממשל הבריטי יעזור לו להגיע לליסבון למשפחתו ומשם יפליג אתם למרוקו. ב-30 ביוני 1827 נכתב ממשרד החוץ הבריטי למרזה הוד בן אליה על ידי איש המשרד בהוראת שר החוץ Goderich כי קיבל את מכתבו מה- 25 בחודש וכי כבר ניתן רישיון למעבר שלו לליסבון.

המכתב האחרון שמצאנו בנושא זה הוא של יהודי מגיברלטר בשם J. L. Bensusan . ב-18 באוגוסט 1827 כתב אל שר החוץ הנ״ל. הוא מבקש להעניק פספורט למסעוד בן אליהו יליד מרוקו המוכר לכותב, שרוצה לעבור לגיברלטר(F052/28)

חיים משה פיצייוטו שנשלח מאנגליה למרוקו ב-1860 שיבח בדו״ח שלו את הרופא שמעניק את שירותיו לעניים וגם מספק להם תרופות. וכן משבחים אותו עשירים ועניים בעניין העיר מוגדור בה חיה קהילה יהודית גדולה, מהם סוחרים אמידים, ציין כי פועלים בה רופאים אירופאים, אבל רופא אינו יכול לעבור במלאח בגלל הלכלוך השולט שם.

בשנים הבאות, מ-1875 ואילך, פעלו במוגדור רופאים מיסיונרים שניצלו את חולשתם הפיזית ובריאותם הלקויה של העניים היהודים, כדי להעבירם על דתם(בשן, 1999).

 בספרו של אנגלי שסייר בספרד ובמרוקו בתחילת המאה ה-19 נזכר רופא יהודי בתיטואן, שנקרא לפצינט. בספר מתוארים דרכי הריפוי וגובה התשלום לכל ביקור.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

בסביבה הררית, עטורת יערות, ברוכת המים הרבים היורדים ממהרים במפלים מרהיבי עין ומוקפת גנים של עצי פרי למיניהם, מפורסמים הדובדבנים של האזור, שוכנת צפרו, עיירה קטנה המתרפקת אל מדרונה הצפוני של אחת משלוחות האטלס הבינוני.

תעודה מספר 274 ד'

ברוכים תהיו. תערפו אה כותנא אין האד לבלאד משנים קדמוניות כאנת משובחת עד למדון די קדאמנא פהאד לענין דזנוצפרו העירת רח"ל לר דפנויה וכ"ש די אשת איש ופהאד אזמאן דייאלנא בעונות נהפכה השיטה וזרענא חנא הומא ערת למדון היינו חרפה לשכינינו כיף וואחד עיר קטנה ואנשים בה מעט יסירו פיהא האד לעניינים מכוערים.

זאת ועוד די כתר מן האד סי אפילו די ענדו סי עדות עלא סאחבו עלא סי ענין מכוער דזנות מא כא יחבסי יסהד וכאן יכון כובש עדותו רח"ל ומפין זה על זה על דרך שמור לי ואשמור לך ומא כא יערפוסי לעונש די כובש עדותו עד היכן מגיע ובפרט מן הפרט פהאד לענין דזנות די גורמת סחאל דלהזיקים לאיין קאל ארב לאר"י עליו השלום באיין מנחית כא תכון אזנות פלמודע כא יכונו נסתמים צינורות השפע מלמעלה רח"ל, זאת ועוד בשביל האד להם דזנות כא תזי מכת הדבר רח"ל.

אשר על כם הא חנא כא נכונו גוזרים בכח צורתינו הקדושה עלא סי האד די ענדו סי עדות עלא באחבו אחד האיש ואחד האישה נהאר לחד מא יזיסי יקולהא לבית דין מלבד חטאו מפורש בתורה אם לא יגידש ונשא עונו.

זאת ועוד כא יכון גורם להאדאך די עמל לעבירה יכון מוסיף על חטאתו פשע לאיין כא יקול פדעת דייאלו באיין חס ושלום אין אלהים שפטים בארץ והמכשילה הזאת תחת יד האדאך די דרק לעדות. עליהא נחבוכום עלא רוסכום ועלינא לאיין כולנא עריבים זה לזה ודי ענדו סי עדות יזי יקולהא לבית דין יאך תכון סי תרופה להאד אדרבא רח"ל.

ובפרט די קרבו ימי הדין וימי התשובה צריך בנאדם יכון מפשפש במעשיו פכול מא הווא ענין ישוב אל ה' וירחמהו ותכון ענדו הרמת ראש בקום למשפט אלהים ביום הגדול והנורא הבא עלינו לשלם ווידי יחב יסמענא ווכון מגיד עדותו עליו תבוא ברכת הטוב ונגע לא יקרב באהלו ווידא כבא לעדות ודרקהא חטאו ישא האיש ההוא וחנא סי עון מא עלינא לעון לא דצבור ולא דליחיד ראה עליה ואנחנו את נפשינו הצלנו והשומע והחדל יחדל.

תרגום תעודה מספר 274 ד'

ברוכים תהיו, הלא תדעו אחינו, שהעיר הזאת משנים קדמוניות הייתה משובחת מהערים שסביבותיה בעניין ההרחקה מעון הזנות רחמנא לצילן, זנות שלפנויה וכל שכן של אשת איש. ובתקופה זו שלנו נהפכה השיטה כי ירדנו פלאים.

ואנחנו הגרועים משאר ערי הסביבה היינו חרפה לשכינינו, איך עיר קטנה ואנשים בה מעט יקרו בה מקרים ועניינים מכוערים, ועוד יותר מזה מי שיודע עדות על חבירו על איזה ענין מכוער שלן זנות, לא רוצה להעיד וכובש את עדותו רחמנא ליצלן, ומחפין זה על זה על דרך שמור לי ואשמור לך, ואינן יודעים עד היכן מגיע עונש מי שכובש העדות.

ובפרט מן הפרט בענין הזנות שגורם כמה הזקים. כמו שכתב רבינו האר"י עליו השלום שצינורות השפע מלמעלה נסתמים במקום שיש זנות רחמנא ליצלן. זאת ועוד בשביל צרת העון הזה של הזנות באה מכת הדבר רחמנא ליצלן.

אשר על כן הרי אנחנו גוזרים בכח תורתינו הקדושה על כל מי שיש בידו עדות על חבירו, אחד האיש ואחד האשה, טלא יבוא יום ראשון, להגיד בבית דין מלבד שחטאו מפורש בתורה. אם לא יגיד ונשא עונו. זאת ועוד שהוא גורם לבעל העבירה שימשיך בדרכו הרעה ויוסיף על חטאתו פשע.

כיח הרשע חושב בדעתו שחס ושלום אין אלקים שופטים בארץ, והמכשילה הזאת תחת יד זה שהסתיר עדותו. לכן אנו מבקשים תחוסו על עצמכם ועלינו, כי כולנו ערבים זה לזה, ומי שישי בידו עדות יבוא ויגיד לבית דין, אולי תהיה תרופה למכה זו רחמנא ליצלן.

ובפרט שקרבו ימי הדין וימי התשובה, וכל בן אדם יפשפש במעשיו בכל דרכיו, וישוב אל ה' וירחמהו, ותהיה לו הרמת ראש בקום למשפט אלקים ביום הגדול והנורא הבא עלינו לשלום. ומי ששומע לנו ויבוא ויגיד עדותו עלין תבא ברכת טוב, ונגע לא יקרב באהלו. ומי שכובש עדותו ומסתירה חטאו ישא האיש ההוא.

ואנחנו את נפשינו הצלנו ואין עלינו עון אשר חטא ועון הצבור והיחיד מוטל עליו, והשומע ישמע והחדל יחדל

תעודה מספר 274 ה'

קהל קדוש ברוכים תהיו. תערפו באיין שבת הווא שקול קד למצוות דתורה מזמועין, וחנא ליום פהאד לבלאד כא יתעמאל חלול שבת בפרהסייא די לילת שבת מנור מא כא תפות למגרב וכא ידכל שבת כא ימסיוו ללחמאם רזאל ונסא ןדרארי ובינת רחמת ליצלן ה' הטוב יכפר בעד.

ובי וואחד מא זאת פיה נפש ינהם ראסו אוו מראתו אוו דרארי דיאלו ביהא כא נחבוכום באס תחיידו מן האד לעון די הווא חמור פחאל מא קולנא ודי מא חבסי ישמע חנא זי עון מא עלינא בר מינן והושמע ישמע והחדל יחדל ועליכם תבוא ברכת הטוב

תרגום תעודה מספר 274 ה'

קהל קדוש ברוכים תהיו. עליכם לדעת שהשבצ הוא שקול כנגד גל המצוות של התורה. ואנחנו כעת בעיר הזאת השבת מתחללת בפרהסייא. יען שבליל שבת אחרי קריאת " למגרב " ( קריאה בקול מעל גבי המסגדים בערב סמוך לשקיעת החמה ) וכבר נכנס השבת, הולכים לבית המרחץ אנשים ונשים בנים ובנות ( כמובן למרחץ המיוחד לנשים ) רחמנא ליצלן ה' הטוב יכפר בעד.

ולא נמצא מי שהוא יוכיח את עצמו או אשתו ובניו. לכן מבקשים מכם תנזרו מהעון הזה שהוא עון חמור כמט-ו שאמרנו ומי שלא ישמע לאזהרה זו שום עון לא נשאר עלינו בר מינן והשומע ישמע והחדל יחדל, ועליכם תבוא ברכת טוב.

תעודה מספר 274 ו'

עם אלוהי אברהם, ישמרכם האל הלוא תדעו כי בצרה גדולה אנחנו צרת הנפש וצרת הגוף רח"ל ואין לנו על מי לישען כי אם על אבינו שבשמים ועל מצות הצדקה שדוחה גזרות קשות ורעות, לכן החלש יאמר גיבור אני ויפרש מממונו לצדקה ונתנו איש כופר נפשו ונרצה לו לכפר עליו.

ועל כל אשר לו ונגע לא יקרב באהלו, וכמו שאמר שהע"ה כופר נש איש עושרו ונבקשה מאלהינו על זאת שתעלה לרצון לפניו לכפר על נשפותינו לפני ה' ולבטל צעלינו על גסרות קשות ורעות המתרגשות ובאות לעולם ולהפיר עצת כל הקמים עלינו לרעה ולא תעשינה ידיהם תושיה….

תעודה מספר 274 ז'

קהל קדוש ברוכים תהיו. כא נמעלמוכום באיין סראב די כא יתעמאל פחול המועד הווא איסור גמור פחאל די מביין פשולן ערוך, בלחאק וואחד די כבר סרא ענד סי גוי לעינב וכא יערף אידא יקוללו חתא ידוז עד ינזיהומלו מא יחבס אפילו יסמחלו פטרף דלפלוס.

יקד יעמלו והשם יכפר בעד, ודי ענדו סי אופן באס לגוי יקדר יסבר עליה מא יזני לעינב חתא ידוז לעיד וכא וקוללו וזיבהומלו פלוסטאן, אוו יסרי לעינב בקום עשה ראחנא כא נעלמוכום באיין איסור גמור ומא יבאנלוסי באיין ראה כא יעמל מצוה.

אדרבא ראה בכלל סאיין קאל פלמשנה המבזה את המועדות וסרחוהא חכמים ז"ל הווא וואחד די כא יחקר חול המועד במלאכלא די כא יעמל פיה וכממל תנא פלמשנה וקאל אף על פי שיש בידו תןרה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא רח"ל לאיין פחול המועד.

תרגום תעודה מספר 274 ז'

קהל קדוש ברוכים תהיו. עלינו להודיע לכם אודות היים שאתם עוצרים בחול המועד אסור לכם לעשות זאת כמו שמבואר בשולחן ערוך, רק מי שכבר קנה ענבים מגוי ויודע שאם יגיד לו שלא יבצור אותם רק אחרי החג לא ירצה אף אם ימחול לו בקצת כסף,יכול לעשות היין בחול המועד והשם הטוב יכפר בעד.

ומי שיכול ללחוץ על הגוי באיזה אופן שלא יבצור את הענבים רק אחרי החג, ובכל זאת לא איכפת לו ומקבל ענבים אף בחול המועד. או אם קונה הענבים לכתחילה בחול המועד, אנו מודיעים לכם שעשיית היין איסור גמור, ואל יחשוב שהוא עושה מצוה, כגון יין לקידוש.

אדרבא הוא בכלל מה שאמרה המשנה המבזה את המועדות ופירשו חכמים ז\,ל על מי שמבזה את חול המועד במה שועושה בו מלאכה ומסיים במעשנה אף על פי שיש בידו תורה ומצוות ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא רחמנא ליצלן…

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

בסביבה הררית, עטורת יערות, ברוכת המים הרבים היורדים ממהרים במפלים מרהיבי עין ומוקפת גנים של עצי פרי למיניהם, מפורסמים הדובדבנים של האזור, שוכנת צפרו, עיירה קטנה המתרפקת אל מדרונה הצפוני של אחת משלוחות האטלס הבינוני.קברו של אבא אלבאז בצפרו

תעודה מספר 240

באחד בשבת י"ב בסלו התקס"ח – 1708 עמדו לפני לדין הכבודה אסתר אלמנת המנוח הרב יוסף אצייאני וחתנה יהודה לו וטענה עליו שהיכה אותה מכות חדרי בטן והראתה לפנינו מכותיה שבגלוי ולנשים הראתה מכותיה שבסתר.

ומעשה שהיה כך היה שבערב שבת אמרה לחתנה הנכר מאחר שאתה לן עם החתן בלילות שעברו ואפרשא שיכריחו אותך ללון לילה אחד ולכן אם תלין עמו ליל אחד לא תלין עמנו בליל שבת כי מנהגינו שלא להוציא ליל אחד ואמר לה אלין עמהם ליל אחד ולן בביתו ליל שבת ובליל אחד חזר בו ואמר ללון בבית החתן.

ואמרה לו זה הדבר קשה לנו ואמר לה עשיתי עם השושבינים אם לט אלין עמהם אתן קנס – ים – ואמרה לו לא תעשה לי סיבה ואני אתן אותו הקנס ולא נתרצה והתחילו בדברי ריבות ותפס ראש חמותו הנזכרת בין ברכיו והיה מכה בכל כוחו…וגם טען שאישתו קללתו….ואמרה תרד"ח בברנוצ"ו — ( תרקוד באבילותו וגזרתי שלא ידורו הוא וחמותו בבית אחד.. ולראי חתום פה קודם תפילה וקיים

הועתק מאבני שיש חלק שני סימן לא. שאול ישועה ס"ט

סמכותו של הרב. הרב היה בכוחו לכפות את פסק דינו על ידי מסירת החייב לנגיד. ודרכו לשלטונות ולייסרו. ובמקרה הצורך היה הרב מנדהו או מטיל עליו קנס. ושי ששלחו את החייב לדייני פאס להענישו כשהמדובר ביהודי שיש לו קשרים עם שר העיר  ופעמים שהדיין " מתח על העמוד " אחד מהצדדים איש או אשה כדי שיאמרו את האמת.

תעודה מספר 236

התקס"א

שאלה לאה אשת ראובן יצא עליה שם רע זה היום כמו שלש שנים  מעלה מטה שהייתה נחשדת עם שמעון….והיה השם רע והולך וגדל עד כי גדל הכאב קלא דלא פסיק….העיד עד אחד ואישה אחת איך אמת  ויציב שקודם שנתפרסם זה הקול נכנס אחי אם הנחשדת לבית האישה הנזכרת שהעידה בפחד גדול ושאלה לו האישה הנזכרת למה הוא מפחד והשיבה שתשבע לו בציציות שלא תגלה זה לשום אדם ויגלה לה מה שבלבו.

וכן היה שנשבעהב האישה כנזכר ואחר כך אמר דוד הנחשדת הנזכרת לאישה הנזכרת ולעד הנזכר שבת אחותו הנזכרת היא המעוברת והוא ירא לנפשו פו ישמע הדבר לשר העיר ויפסיד איזה ממון, והביא לה איזה כלים וחפצים שתחבא אותם אצלה ושהוא הולך למרחקים למקום שאין מכירין אותו בשביל זה וכן היה שהלך עד עיר ארזילייא.

לא עברו ד' או ה' ימים וחזר….אחרי זה נשמעו הדברים לשר העיר איך האישה הנזכרת הרה לזנונים ונתפסה האישה הנזכרת ומיד ולאלתר פייסו לשר בסך עצום בסתר ויצתה, וכשמוע בני קהלינו אלו השמועות  רעות וכל העם רואים את הקולות מיקל"א קל"י איסורא – ביצה ד. ושם שהאיסור נשרף, וכאן בהשאלה קול האיסור שיצא על האישה.

שלא פסקו מיום שנשאת עד היום הזה נתקבצו אצלי בבית הכנסת לשאת ולתת איך יתברר האמת לאמתו….ושלחנו אחר דוד הנחשדת…היה מעלים ומכחיד האמת תחת לשונו, אז אמרנו לו שאם יאמר את האמת מה טוב ואםצ לאו אנו מלקין ומכין אותו עד שיאמר האמת.

ולא באו להכות אותו ב' או ג' מכות עד שצעקה אשתו שהייתה מצויה אצלו בבית הכנסת ואמרה לו שמה לו ולצרה הזאת שיאמר האמת ולא יארע לו שום דבר ואז אמרה אשת אפרים הנזכר שכל העניין אמת ויציב… ותכף באותו מצב באה האשיה הנחשדת לבית הכנסת מאליה ומעצמה ואמרו לה הקהל הקדוש שתלך ךביתה ולא רצתה…..

ואז אמרנו לה שאם תאצר האמת ממי נתעברה מה טוב ואם לאו שיהיו מיסרין אותה עד שתאמר האמת ואז מתחו ידיה על העמוד והלקו אותה איזה הכאות ברצועה שמכין בה תינוקות של בית רבן ואז הודית הנחשדת הנזכרת……..

ולכן יורינו מורי הצדק……..מה יהיה משפט האישה הנחשדת הנזכרת אם היא אסורה לבעלה או לא ותשובת מעלת כבוד תורתו הרמתה מהרה תצמיח ושכרך כפולצ משמים

אברהם טולידאנו נר"ו

עמדתי על דברי השאלה הנזכרת …ואחזה אנכי אשית לבי שאין אותן האומדנות כדאין לאסור אישה על בעלה……אכן אם הבעל מאמין לאותן הנשים……………יוצא ויתן כתובה….ולראית האמת חתמתי בערב חג השבועות שנת מי כעמך כישראל לפ"ק וקים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

הועתק מספר אבני שי"ש חלק ב סימן ק

סוף התעודה מספר 236   

תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

תולדות היהודים באפריקה הצפונית כרך ראשון – ח.ז.הירשברג. נדפס בשנת 1965תולדות. הירשברג

מבוא – הספר נדפס בשנת 1965

זירת המאורעות, שאנו עומדים לתאר בספר זה ( הערה שלי – למעשה אלה שני כרכים,  והמבוא מתייחס לשני הכרכים שהירשברג כתב בנושא הנדון ) גבולות טבעיים לה, המפרידים בינה ובין שכניה. איזור צחיח, הוא מדבר לוב, משתרע בין אפריקה הצפונית ובין מצרים, והוא שגרם לכך שמעולם לא ניטשטשו התחומים הגיאוגראפיים-היסטוריים בין שני הגושים – מצרים מכאן, אפריקה הצפונית מכאן. 

היישוב היהודי בקיריני.

הידיעה ההיסטורית הראשונה על מציאותם של יהודים בשטחים שממערב למצרים הגיעה אלינו בדברי הפולמוס של יוסף הכהן נגד אפיון, צורר היהודים ההלינסטי, שנולד בלוב. בהסתמכו על מקורות רשמיים מזכיר יוסף את העובדה , כי המלך תלמי לאגי – מלך 323 – 285 לפני הספירה, הפקיד בישי יהודים את השמירה על מבצרי מצרים.

וכאשר נתכוון, בשנות 300 בקירוב, לכבוש את קיריני ( היא העיר החשובה  ב " פנטאםוליס " , חמש הערים היווניות, באזור שנקרא על שמה קירינאיקה )  וערים אחרות בארץ לוב, שלח יהודים להיאחז בהן.

יוסף מסתמך על אגרת אריסטיאס ( אף על פי שאינו מזכיר אותו בפירוש ) בה נאמר, כי תלמי העביר מארץ ישראל למצרים 100.000 יהודים, וכשליש מהם הפקיד על משמר מקומות מבוצרים.

עדות ארכיאולוגית ערטילאית ליישוב יהודי בקיריני בתקופה ההיא, שאין להסיק ממנה הרבה. נותן חותם עברי ועליו כתוב :

לעבדיהו

בן ישב.

מאנציקלופדית " דעת "

מדקדק יוני וסופיסט אלכסנדריי. 25 לפה"ס – 50 לספירה.

שונא יהודים. באלכסנדריה עורר מדנים, שנאה וקנאה בין התושבים ליהודים. נבחר להיות שליח אלכסנדריה לקיסר קאליגולא ברומא להתלונן כי היהודים אינם נאמנים לממשלת רומי. נגדו ניצב כסניגור היהודים פילון. יוסיפוס בספרו "נגד אפיון" ענה על דבריו, הוכיח שאין בהם חידוש על כותבים שקדמו לו, והוא רק הוסיף דברי הבל ולזות שפתים.

התוכן:
שטנת אפיון

הלשנה על יהודי אלכסנדריה
עלילות על עבודת המקדש

אפיוןמדקדק ופילוסוף יוני. נודע בשנאתו העזה ליהודים; נולד באואסיס הגדולה אשר במצרים בערך בשנת 25 לפסה"נ וכנראה מת ברומא בין שנות 50-48 לסה"נ.

שמו אפיון נגזר מהשם "אפיס" אליל המצרים, ולכן נקרא ג"כ "אפיון המצרי". בעודו נער הובא לאלכסנדריה וגדל בבית המדקדק דידימוס הגדול. אפיון היה דורש בדברי הומירוס בנסיעותיו בערי יוון ורומי בימי ממשלת הקיסר טבריוס, אשר כנה את אפיון בשם גנאי "תוף התבל", לציין שהוא חסר חכמה, וכל כוחו בפיו להכות על אוזן שומעיו; ואולי פשר הכינוי הוא שהיה מתופף ומכריז על שבחי עצמו בכל מקום בואו.

ברומא הכירוהו כאיש בליעל בגלל מעשיו המכוערים. רק באלכסנדריה, שהייתה עיר מעורבת מאומות רבות, עלה בידו להתחזות למלומד. שם עורר מדנים, שנאה וקנאה כנגד היהודים בדרשותיו ובספריו. אפיון נבחר להיות שליח עמי אלכסנדריה לקיסר קאליגולא ברומא בשנת 40 להתלונן על היהודים שאינם נאמנים לרומי, כאשר מולו עמד פילון, שנשלח על ידי היהודים להיות סניגורם (יוסיפוס קדמוניות, סי"ח 8, 1).
אפיון עבר לרומא, שם פתח בית ספר. בין תלמידיו היה פליניוס. כנראה מת שם ממחלת מין, ולא הועילה לו גם התרופה למול את בשרו. הוא נכשל במה שחירף וגידף את ישראל על מצוות מילה (יוסיפוס נגד אפיון ס"ב 14).

שטנת אפיון

יוסיפוס בספרו "נגד אפיון" השיב על דבריו, והוכיח כי הוא חוזר על דברי מניטו (Manetho), כירימון (Chaeremon), ושונאי ישראל אחרים, והוא מוסיף עליהם דברי הבל ולזות שפתים. שקריו כתובים ללא סדר, ורוב דבריו הם חרות וגידופים.

"וזאת אות נאמן, לדעת יוסיפוס, כי הוא איש בער, וכל מעשה ידיו יעידו עליו כי איש מרמה הוא, ולא טוב הוא מאחד הריקים והפוחזים".

אפיון הוציא שם רע על בני ישראל כי אבותיהם הראשונים נולדו במצרים, ומשה רבנו נולד בעיר הליופוליס, וכי גורשו כי היו בעלי מום: פסחים ועיוורים וחולים במחלות שונות, ובפרט בצרעת. הוא משער בעקבות ליזימאכוס כי מספר "המגורשים" מאה ועשרת אלפים איש.

אפיון מבאר את השם שבת ואומר:

"מוצא השם בשפת מצרית ומורה על בצקת המתנים = שבתזים, כי אחרי אשר הלכו ישראל ששת ימים בדרך בצקו מתניהם, והוכרחו לשבות ביום השביעי. ואח"כ באו לבטח לארץ אחוזתם הנקראת יהודה"

הלשנה על יהודיאלכסנדריה אפיון מאשים את יהודי אלכסנדריה שהם מתנגדי הממשלה ויאמר:

"כי באו מארץ ארם וישבו על ים סוער קרוב לשאון הגלים".

יוסיפוס ענה על כך כי שקר בפי אפיון:

"אם תחקור ותדרוש היטב תמצא כי כל המורדים וקושרי קשר, אף מאזרחי אלכסנדריה כאפיון היו. כי ביום משול היוונים והמוקדנים בתוך העיר, כל אשמה לא הובא לאהלינו, ואין איש מפריע אותנו מהלוך אחרי תורתנו ומנהגינו הקדמונים לנו מימים ימימה. רק אחרי אשר רבו המצרים בתוכה, אז גדלה השערוריה ויפרצו הפורצים כהנה וכהנה. והם חידשו את שנאתם הישנה נגדנו".

על טענת אפיון שהיהודים אינם מקימים סמל ותבנית לכבוד מלכי רומי והשרים, השיב יוסיפוס כי הדבר הזה הוא נגד דת ישראל.

ובכל זאת יאמר:

"הננו מקריבים קרבנות בעד קיסר רומי יום יום לאות כבוד מיוחד לו, אף כי לא נקריב קרבן כזה מהוצאות הצבור בעד בנינו".

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר