ארכיון יומי: 13 במרץ 2014


מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.

משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת יחש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כברצאן וסף - רבי יוסף בן נאיים עמד בראש ישיבה משלו.

מורינו הרב אברהם ארווירוויר ז"ל

קבור בכפר – מוואלין דאר – במחוז דאר לביצ'א וידוע לצדיק והולכים ומשתטחים על קברו.

כבוד הרב רבי אברהם אבוהב ז"ל

מחכמי טיטואן והיה סופר שטרות ראיתיו חותם בטופס פסק דין בשנת תפ"ו פ"ק. , עוד ראיתיו בטופס פסק דיו חותם ועמו כבוד הרב אברהם אלמושנינו ז"ל, עוד ראיתיו חותם בטופס פסק דין בשנת  התע"ו ליצירה ועמו כבוד הרב יוסף הצרפתי ז"ל.

כבוד הרב רבי אברהם אלמושנינו ז"ל

מחכמי טיטואן חי במאה החמישית וראיתיו חותם בטופס פסק דין בשנת תפ״ו פ״ק :

מורינו הרב אברהם אבן זימרא זצ״ל הראשון

הוא אחד מגולי ספרד ונתיישב באספי והיה שם לגדול ורב העדה הוא חי במאה השלישית והרביעית הוא היה חכם גדול ומליץ נפלא ומשורר והיה בקי בחכמת השיר עד שברגע יחבר מאה ומאתים מעלות במשקל ונדפסו ממנו כמה שירים על ידי רבי אברהם גאבישון, וכתב עליו מהר״א גאבישון כי חכמי דורו היו קודאין לרבי אברהם הנכר ( גורן נכון ) שהיה מורה הנבוכים שגור על פיו ובמפרשיו.

 וכל תנ״ך ופירושי רוב הפוסקים ובשתופי כל מלה וכו… והעידו עליו שיום אחד בא מוכר חצר וקונה לפני הסופר והשופט גוי לכתוב להם שטר מכר והיה שם עומד לשורר להם בעוד הם עומדים השטר שקול בערבי ונושא בו כל מיני חיזוקים בשיר וביתד ותנועה בסימניו ומיצריו וגם שמות העדים שיעידו בו שקולים שמותם וכוי,

 גם העידו עליו שמלך עירו השיא את בתו ואחרי שכתבו הכתובה במעמד כל גדולי העיר בבל יפוי והדר על פי הסופרים לא מצאו בה מום דק בזה שהיה ריווח גדול בין שורה לשורה אך לא יכלו לקורע׳ כי אין סימן טוב להם לחתן ולכלה, ויקראו להרב ז״ל לדעת מה לעשות.

 ובהביטו בה קרא לסופר שכתבה ויחדש בה שורות אחרות אשר יכונו להיות מבין שורות הכתובות מכבר ולא הורגש איזה שינוי כלל לא בלשון ולא בכתב וכאשר נתפלאו מאד העומדים שם אמר להם המלך לא תתפלאו על זה כבר העיד עליהם יוצרם עם חכם ונבון,וזולת השירים שחיבר עוד יד־יו גם ביאורים במקרא כמו שכתוב בעומר השכחה דק״ו ע״א:

מרה אברהם אבן זימרא זצ״ל השני

מודד. צדק בטיטואן הוא חי בחצי האחרון מהמאה הרביעית ובספר דרושים כתב יד למורינו הרב רבי שלמה אבודרהם זצ״ל יש שם כתוב בתחתית הדרוש וזה לשונו זה הדרוש שדרשתי בפקידת השנה של אדוני חמי החכם החשוב הדיין המצויין מורי הרב כבוד מורינו הרב אברהם אבן זימדא זצ"ל ביום ב׳ ח׳ לאדר ראשון שנת תח״י נפשי לפ״ק.

 הרב הנזכר שימש ברבנות עם רבייעקב הלוי ורבי חנניה ארובאץ זצ״ל וכמה תשובות בכתב יד ישנם שחתומים בהם מורינו הרב חיים ביבאס ז״ל ומורינו הרב חנניה ארובאץ ומורינו הרב אברהםבן זמרא הנזכר ז"ל ונזכר בשאלות ותשובות מהר״ש צרור שבסוף התשב״ץ סי׳ ט׳ בתשובה לטיטואן שכתב שם בזה הלשון וכ״ז אני כותבו להלכה אך למעשה הנה החכם החשוב הדיין כבוד הרב אברהם בן זמרא נר״ו הוא מארי דאתרא ולו משפט ההוראה ואם יסכיט וכוי.

ובשמות הגיטין למורינו הרב יעב״ץ ז׳יל כתב בזה הלשון מצאתי חתימת דיין בשנת שס״ה אברהם בן זמירו, וכוונתו על היחס שהוא זמירו ולא זמדא, ולא ידעתי אם הוא זה או היה אחר ששמו זמירו:

מרה אברהם טולידאנו בר ברוך ז׳׳ל

 אחד מחכמי מקנאס הוא חי במאה החמישי והוא היה דורש טוב לעמו שהיה מרואי פני המלך, ובתמוז תס״ד תפסוהו בסוהר וקולר בצוארו בעיר סאלי ולבסוף פדה אותו אחיו חייט בסכום גדול ששילם עבורו למלכות

 מרח אברהם חלוי ז״ל

מחכמי מראקם ונזכר בשאלות ותשובות תקפו של יוסף ח״ב סי׳ קי׳׳ו וראיתיו חותם בטופס אחד שנת בתמי"ם פ"ק וחתום כבוד הרב רבי  אברהם רועהגיז ז"ל

כהה״ר אברהם אלקאיים ז"ל

מחכמי המערב, ראיתיו חותם בטופס פסק דין משנת יח״ל ישראל־פ״ק :

 כהה״ר אברהם ה״ן חמו

 וידידו וואווא ז״ל מחכמי דבדו היא חי בשנת ובחר״ת:

מו״ה אברהם עזראן ז״ל

מורה צדק באספי ראיתי פסק דין ממנו בשנת הדר״ת פ״ק, עוד ראיתי פסק דין ממנו וכותב בו לפי שאני מתגורר בעיר אספי יע״א ואין הספרים מצוים אצלי וכוי מוכח שמקום מושבו באחת מערי המערב ולשעה היה באספי:

כהה״ר אברי הלוי בן טובו ז״ל

 היה ופר שטרות בעיר ארבאט חי במאה השישית:

מרה אברהם הכהן הרופא ז״ל הראשון

מרבני פאס נולד בערך שנת ש״ג הוא האריך ימים ובהיותו כבן מאה ועשר שנים בשנת תי״ג הלך לירושת״ו ואחר עבור איזה ירחים בירושלם ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע, ובספר קורא חדורות כתב וזה לשונו ובשנת תי״ג בא בירושלם מארץ המערב הרב רבי אברהם הכהן מערבי רב מובהק וזקן מופלג בשנים ואמר לנו שהיה בן מאה ועשר שנים ושהיה חבירו של הרב רבי אהרן בן חייט ז״ל ושהיו לו ב׳ בנים רבנים בארץ המערב ואחרי ג׳ או ד׳ חדשים שבא בירושלם נלב״ע, וראה מה שכתוב  בספר  נר המערב צד 202 הערה ט״ז:

מורנו הרב אברהם מונסון זצ"ל הראשון

נולד באחד מערי המערב ושוב הלך ונתיישב במצרים, ובמילואים שבסוף נר המערב כתב משכם הכנה״ג אה״ע הגה״ט אות י״ד שהרב הנזכר ילך עד המערב עיין שם, , ואולי הוא זה מהר״א מונסון שהיה בזמן מהרש״ך ז״ל, ובשאלות ותשובות מהרש״ך ח״ג סי׳ ר״ד יש פסק גדול ממוהר״א מונסון הנזכר ואם הוא זה נמצא שהוא חי במאה השלישית ותחילת הד׳ כי מהרש״ך ז״ל היה בימים האלו, והגאון חיד״א בשם הגדולים כתב עליו שהיה סופר מהיר,

ויש בידו חלק תשובותיו כתב יד וראה במצרים ספרי תודות מכתב יד קודשו, וכתב שם שמהרש״ך חי"ג סי׳ ט״ו השביח השבי׳ח להרב ז״ל על כתיבת ידו הגדולה מאי׳ר לאריש וכוי מהרש״ך נתבש״מ שנת השס״ב

מיהו מוחמד – נביאו או —-דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳מיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמתאז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי תחילת ההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז. חלקם בדעה שההתיישבות היהודית בחצי האי ערב החלה אחרי יציאת מצרים בדרך אל ארץ ישראל. חלקם טוענים שההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז החלה בתקופת מלכות דוד ושלמה או מאוחר יותר, אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

בשנת 628 לספירה הופיע מוחמד במפתיע עם חלק מכוחותיו שמנו כאלף וחמש מאות איש במבואות אזור החרם שבמכה וחנו ליד הבאר של חודיביה. מוחמד הודיע למנהיגי מכה שידיו מושטות לשלום ויוקרתו היחידה היא לקיים את מצוות החאג׳, דהיינו, העלייה לרגל ל " כעבה " לשם קיום הטקסים על פי המסורת שהייתה נהוגה בתקופת " הג'היליה "

הופעתם של מוחמד ותומכיו המוסלמים שטענו לפנים כי יש לבטל אח טקסי החאג׳ ואת עבודת האלילים, הביכה את מנהיגי מכה שהטילו ספק בכוונותיהם האמיתיות ונמנעו מלהיענות לבקשתם.

במשא ומתן שנערך בין מוחמד ונציגי שבט קורייש נחתם בשנת 628 לספירה  הסכם חודיביה* שקבע שביתת נשק בין הצדדים למשך עשר שנים עם מתן אפשרות למוחמד ותומכיו לבקר ב׳כעבה׳ ולקיים את מצוות ה " החאג' "  אך רק מהשנה הבאה ולא בעלייה לרגל הנוכחית. מצוות החאג׳ מתבצעות בשבעה שלבים:

 א ־ היטהרות המכונה ׳מואקית׳;

 ב – לבוש צנוע עשוי מאריג ולא תפור;

 ג ־ קריאה לאלילים ששכנו ב׳כעבה׳ המכונה ׳טלביה׳;

 ד – שבע הקפות סביב ה׳כעבה׳ המכונה ׳טואף׳;

 ה- שבע פעמים ריצה בין שתי גבעות ׳אל-צפא׳ ו׳אל-מורא׳ המכונה " סעי "

ו – עלייה להר סמוך ל׳כעבה׳ בשם ׳ערפא׳ וקיום תפילה לכבוד האלילים המכונה ׳אל-ווקוף׳;

ז ־ מעבר למקום בשם ׳מוזדלפה׳ והקרבת קורבנות לסיום מצוות החאג׳.

הערת המחבר :  הסכם חודיביה נחתם בשנת 628 לספירה בין מוחמד למנהיגי מכה שהיו חלוקים בדעותיהם עד מאוד. הסכם השלום נחתם בין הצדדים למשך עשר שנים, אולם הופר ע״י מוחמד לאחר שנתיים בלבד.

הערת המחבר :  מצוות החאג׳ הועתקו לדת האיסלאם בהוראת מוחמד ממסורת עובדי האלילים שהיו נהוגות מאות שנים לפני האיסלאם ונערכו בכל שנה במתחם ה׳כעבה׳ שנבנתה על ידי מנדב הקדוש וקוצאי, מאבות שבט קורייש.

הערת המחבר :  ׳אל-צפא׳ ו׳אל-מורא׳ הן שתי גבעות שהמרחק ביניהן כארבע מאות מטר והמאמינים חייבים לרוץ ביניהם שבע פעמים. הריצה חייבת להתבצע ביום הראשון של מצוות החאג׳ ומכונה ׳סעי׳. המנהג שייך לקהיליית עובדי אלילים ומוחמד העתיק מנהג זה לדת האיסלאם.

השאלה המתבקשת, עקב הופעתו ודרישתו המוזרה של מוחמד לקיים את מצוות החאג ב׳כעבה׳ מושב אלילי הפגנים היא, האם מוחמד חזר בו מאמונתו באלוהים שבשמיים ללא מתווכים ושב לסגוד שוב לאלילים השוכנים ב׳כעבה׳, ל׳אלאלאת׳, ׳אלעזא׳ ו׳אלמנאת׳ שהיו חביבים עליו בימי נעוריו?

הכיצד מעז אדם כמוחמד, המתיימר להיות שליח ה׳ והנועד להפיץ בקרב עובדי האלילים את האמונה המונותיאיסטית, לבקש לקיים את מצוות הפגנים, מצוות החאג׳, עלייה לרגל למשכן האלילים ה׳כעבה׳ על טהרת מסורת ה׳ג׳הליה׳

עם חלוף השנה מהסכם חודיביה הגיעו, כאמור, מוחמד ותומכיו בעיקר מקרב ה׳מוהג׳רון למכה לפי התנאי שבהסכם ׳חודיביה׳, אולם בניגוד לכל התחזיות השחורות של בני מכה שחשדו בכוונותיו של מוחמד בזמן שהותו במכה, נהגו מוחמד וחבר מרעיו כראוי לעובדי אלילים וקיימו את כל כללי הטקס הפגני על פי מנהגי המקום ולא עוררו כל חשד במעשיהם.

חששותיהם של מעצבי המדיניות במכה אמנם הופרחו, אולם חילוקי הדעות החריפים ביניהם נותרו על כנם והם התנגדו בתוקף להצעותיו להשלים עמו ולהשיבו אל חיק משפחת קורייש כשווה זכויות. מוחמד ועוזריו הגיעו למכה והשלימו את מצוות החאג׳ ׳עומרה׳ דהיינו (עליה לרגל בהיקף מצומצם) על פי כל כללי האמונה והמסורת הפגנית שהייתה נהוגה בקהיליית ה׳ג׳הליה׳ והביכו בהתנהגותם המוזרה את כל תושבי מכה ואת מנהיגי שבט קורייש שלא האמינו למראה עיניהם.

מתוך ויקיפדיה :

עומרה (בערביתعـُمرة) היא עלייה לרגל למכה שבערב הסעודית, שעושים המוסלמים בכל זמן בשנה. בערבית, משמעות המילה "עומרה" היא "לבקר במקום נפוץ". לעתים היא נקראת "העלייה הקטנה", בעוד שהחג' הנעשה במועד קבוע בלוח השנה המוסלמי הוא העלייה "הגדולה", המחייבת כל מוסלמי שביכולתו לאפשר אותה. העומרה אינה בגדר חובה, אך חשובה.

מנהגי העומרה

העולים לרגל מבצעים סדרה של מנהגים, המסמלים את חייו של אברהם ואשתו השנייה, הגר, כמו גם את האחידות של המוסלמים ברחבי העולם. מעשי האמונה הללו הם:

טווף (طواف), הכולל הקפת הכעבה שבע פעמים נגד כיוון השעון. על גברים לעשות זאת שלוש פעמים בקצב מהיר, ולאחר מכן ארבע פעמים בקצב נינוח יותר.

סעי (سعي), בו הולכים נמרצות שבע פעמים הלוך ושוב בין הגבעות של סאפה ומרווה (הרים במכה). זהו שחזור של חיפושה הנואש של הגר למים. ישמעאל התינוק בכה ורקע ברגלו בקרקע, והמים הופיעו באורח נס. מקור המים הזה נקרא כיום באר צמצם.

חלק או תקציר; שניהם נוגעים לקיצור השיער. בתקציר חותכים רק חלק קטן מהשיער, בעוד שבחלק מגלחים לחלוטין את הראש.

המנהגים הללו משלימים את העומרה, והעולה לרגל יכול לבחור לצאת מהאהרם. אף על פי שזהו איננו חלק מהטקס, רוב העולים לרגל שותים מים מבאר צמצם. סקטורים שונים באסלאם מבצעים את הטקסים הללו בדרכים שונות מעט

אין כל תיעוד ואף אין כל חדית׳ המתייחס לפשר העלייה לרגל של מוחמד ל׳כעבה׳ אל משכן האלילים, שנה לאחר הסכם חודיביה בשנת 629 לספירה. כל הפרשנים וכל חוקרי דת האיסלאם נמנעו במשך כל הדורות מלהתייחס לכוונותיו ולמטרת ביקורו של מוחמד ב׳כעבה׳ על מנת לקיים את מצוות ה׳עומרה׳ שמיסודה היא מצווה פגנית על כל היבטיה.

מוחמד בכבודו ובעצמו דרש בתחילת דרכו לבטל את כל מנהגי הפגנים אולם עם חלוף השנים שינה את דעתו ואימץ בחום את מנהגי החאג׳ לדת האיסלאם וכינה אותם כחלק עיקרי ממצוות הדת.

אין כל ספק שמצוות החאג׳ שהתקיימו על ידי מוחמד ואלף וחמש מאות לוחמיו ומתנהלות עד עצם היום הזה הן מעשי כפירה והתכחשות לאמונה באל אחד.

כל מצוות החאג׳ שהתקיימו על ידי מוחמד וחבר מלוויו סביב משכן האלילים ה׳כעבה׳, סימלו בוודאות התכחשות לכל כללי האמונה ו!מונותיאיסטית אשר האמין בהם מוחמד לפנים?

האם מוחמד וחבר מרעיו שקיימו בקפדנות את חמשת כללי טקס החאג׳ ייחשבו למאמינים או לעובדי אלילים?

האם מוחמד המקיים את טקס ה׳טואף׳ ומסתובב שבע פעמים סביב משכן האלילים יכול להתיימר כמאמין באלוהי השמיים ולטעון שהוא שליחו?

לשאלות אלו איש לא התייחס עד עצם היום הזה.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר