ארכיון יומי: 16 במרץ 2014


ברית מס 29- מרוקו הספרדית..5 – קול ענֹג לזכר יוסף ג'ו עמר – אשר כנאפו ברית 29 אשר כנפו

 

5 – קול ענֹג לזכר יוסף ג'ו עמר – אשר כנאפו ברית 29

אשר כנפו

קול ענֹגג'ן עמאר

שיר זה נכתב תחילה בצרפתיתואחר בך נכתבה גרסה עברית. המלחין פליקס אבן חיים הלחין ובצע את השיר על שתי גרסותיו. ב You Tube ניתן לשמוע את הביצועים. (לכתוב פליקס אבן חיים או אשר כנפו)

להלן הקישור ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=VyIztGwiE6M

לזכר יוסף ג'ו עמר

קול ענֹג, קול מרטיט, קול שמימי

 הגוף נמוג, הקול נשאר

 

קול ענג

עם סלסוליו המפתיעים.

 מרֻתקים לרדיו

חיכינו, דרוכים ומשֻלהבים

שיבקע ממנו,

 כֹה מעט לצערנו,

היינו אז בחסר תרבותי מֻחלט

 נזופים ומבֻיָשים,

 

והקול ההוא שבקע לפתע

לא ידענו מאין

לא ידענו כיצד

היה כּסם מרגוע על לבנו הכואב

 ששקט ונרפא כמעט

 קול של פיוס

 קול של הסכמה.

 

הגוף נמוג, הקול נשאר

 

קול מרטיט

 סימפוניה פנטסטית

של מיתרים

שלותה את עלומינו

 קול'מטוֶה דרך

אל ההתחדשות

 והשיבה אל המעין

ממנו שתו אבותינו,

 

 אוהבים ומרֻתקים

 הקשבנו

 שוב ושוב

 שלום לבן דודי

פיוט מֻפלא

 שֶעִם ישמח משה

הביא לאשרנו

 

הגוף נמוג, הקול נשאר

 

קול שמימי

מתת מלאכים

למלן דוד חדש

 שכמוהו שר

 מזמורים נלהבים

 כשירת לויים

 עומדים על דוכנם

 שרים הללויה"

 

קול פלאי

שבקע פתאום

 עם סלסוליו הזכים

שירת קדש מזֻקקת

 ללא הפסקה

 נוטפת אל אזנינו

הכמהות למוסיקה

 

הגוף נמוג, הקול נשאר

יהודי צ.אפר. וארץ ישראל

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל.

מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו –  ציונות, עליה והתיישבות.

העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן

עלייתו של רבי חיים בן עטר לארץ ישראל – אלעזר טויטו.

" פרי תואר " ספרו השני של רבי חיים בהלכה הוא ביאור על שולחן ערוך יורה דעה. הביאור מוצע תוך ויכוח נוקב עם בעל הספר " פרי חדש " רבי חזקיה די סילוה אשר חי בדור שלפני דורו של רבי חיים בן עטר.יהודי מרוקו

בחיבור זה השקלא וטריא מתנהלת לשם הסקת המסקנה ההלכתית המעשית והאחריות של המחבר היא אפוא רבה מאוד. ואכן בהקדמת הספר מדגיש רבי חיים בין היתר " עם תלמידים גדולים וטובים מתקתי סוד ובחלק מההלכות מתקתי סוד עם רב עצום יחיד בדורו גדול הרבנים הרב המופלג כמוהר"ר שמואל בן אלבאז…לא הרימותי ידי לחתום על דברי אלא אחר הסכמת הרב הנזכר והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם אחי הרשב"א " הספר הודפס גם הוא באמסטרדם בתק"ב.

" אור החיים " – דפוס ראשון ונציה תק"ב – פירוש על חמישה חומשי תורה. רבי חיים בן עטר כתבו במרוקו והשלימו בתקופת שהותו הקצרה באיטליה כשהיה בדרכו לארץ. ב "אור החיים " מפרש רבי חיים את התורה הן בדרך הפשט והו בדרכי הדרש והסוד.

לבד מן הביאורים לכתוב מצויות ב " אור החיים " הערות רבות בענייני מוסר ויראת שמים, פסיכולוגיה והגות, וכולן יחד מצטרפות לכדי שיטה עיונית מקיפה. פירוש זה – בפי החסידים הוא נקרא " אור החיים הקדוש " וכך הם מכנים גם את שם צחברו – התקבל בחיבה גדולה בחוגים רבים של לומדי תורה. הוא זכה להידפס במהדורות רבות של " מקראות גדולות " לצד פירושיהם של מפרשינו הקלאסיים רש"י, ראב"ע ורמב"ן.

" ראשון לציון " קושטנדינא תק"י הוא עזבונו התורני-ספרותי של רבנו. הוא נערך על ידי תלמידי רבי חיים בישיבתו בירושלים. הוא כולל חידושים על שבע מסכתות מתלמוד בבלי, חידושים על שולחן ערוך יורה דעה.

מאמר מפורט על כללי ספק ספקא, ביאורים לכמה לשונות של רמב"ם ופירושים לחמש מגילות ולפסוקים שונים מספרי הנביאים. הספר הזה הוא למעשה פרי יצירתו של רבי חיים בשנת חייו האחרונה, בהיותו בירושלים.

עבודתו הספרותית – תורנית של רבי חיים היא רק פן אחד של פעילותו. רבי חיים היה בעל נטייה למנהיגות ולעסקנות ציבורית. פרט לעיסוקו העיקרי בלימוד ובהוראה בישיבה שבעירו ואחר כך בישיבה בפאס היה רבי חיים מנהל קרן לגמ"ח אשר תמכה בנצרכים ובתלמידי חכמים העניים.

פעילות פילונטרופית זו הייתה כנראה רבת היקף וחרגה הרבה מעבר לנדבנות רגילה, שכן מדובר בה בכמה חיבורים של התקופה והיא מוזכרת בהסכמות שנתנו רבני הדור ההוא לשפרי רבי חיים. בשנת הרעב הכבד שפקד את מחוז פאס בתצ"ח – 1738 – הצטרף רבי חיים לאלה אשר ברחו מן האזור ונדדו לעיר תיטואן.

שם גמלה ברבי חיים ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הוא נסע בדרכים מסוכנות לאלג'יר ( אייר צת"ט ) ועימו שתי נשיו ושניים מתלמידיו. בחג השבועות של אותה שנה הגיעו לליוורנו.

רבי חיים הגיע לליוורנו במצב כלכלי ירוד ביותר ולא היה בידו כדי לפרנס את עצמו. אך שמו הולך לפניו ובתוך זמן קצר הכירו אנשי ליוורנו את גדולת רבנו בתורה וביראה והחלו נוהרים אל ביתו לשם שמיעת דרשותיו.

רבי חיים היה דרשן מעולה אשר הטיף לפני הציבור במשך שנים רבות ובמקומות שונים במרוקו, באיטליה ובארץ ישראל. בימים כתיקונם הוא היה דורש פעמיים ביום. אחד מאנשי ליוורנו אשר שמע את הדרשות ואף רשם את עיקר תוכנן מספר כי רבי חיים הצליח לכבוש את לבות בני ליוורנו והיו באים אנשים נשים וטף לשמוע את דבריו.

מעמדו הכלכלי של רבנו התייצב בזכות נדיבותם של כמה מנכבדי קהילת ליוורנו העשירים. בשלב זה לא היה עדיין בשעת רבי חיים להקים ישיבה בירושלים. וכל תוכניתו לעלות לארץ ישראל היית תוכנית יחיד. בינתים נודע לרבנו כי רבי חיים אבולעפיא עלה ארצה והחל מחדש את היישוב היהודי בטבריה.

פאס וחכמיה-ד.עובדיה

פאס וחכמיה – כרך ראשון – כרוניקה מקקורית – רבי דוד עובדיה זצוק"ל.

בשער.

הספר אשר אני נותן לפניכם היום, לא נערך ויצא לאור, אלא כדי לקרב לבני הדור את דיוקנה של קהלה רוחנית וקדושה, מתוך קהילות ישראל, קבלת קודש עיר פאס אשר במרוקו, מרכז התורה והחכמה. מרכז של חקר הלשון המקודש, קהילה שעמדה בקשר עם חכמי המסורת.רבי דוד עובדיה

 בס״ט יהיה עלינו ועל כל ישראל כי״ר. אחר עבור ח׳ ימים חזר אחיו של ה״ר שם טוב ן׳ רמוך לעורר על הנגידות. וקנה הנגידות מן המלך בד׳ אלפים. והח׳ ה״ר יצחק לא רצה לתת כלום ונסתלק מן הנגידות ונתעוררו קטטות ומריבות בין הקהל והנגידים והים הולך וסוער במסים וארגוניות מן הפריצים הפורצים הגדר. וביום הג' ה׳ לחדש אב הרחמן הוציאו לשר הצורר ס׳ בוכביר יש״ו וניקבו ב׳ עקיביו יגררוהו מן האלב׳סטיון – מצודה – עד למרמס ונמס. ואויב א׳ תקע לו חרב בבטנו קודם מיתתו כ״י כא״י.

 אחיו של שם טוב ן׳ רמוך הנז׳ שחזר נגיד מרוב שנאת חנם שיש בינינו בעוה״ר ובין הנגיד הנז׳ הלך הוא וקצת אוהביו המחזיקים בידו אצל נשיא א׳ מאילי הארץ שמו ס׳ עלי ן׳ דריס והחזיק בו שהיה אוהב המלך יותר מדאי שהוא היה סיבה לביאת המלך לכאן עד שהמליכו אותו שנדר אליו לתת למלך שמונת אלפים אוקיות ולנשיא הנד אלף אוקיות מלבד מליצים אחרים כ״א מה שנדר לתת לו, ויהי כן.

 ויסירו מהנגידות לה״ר יצחק הצרפתי ונתן הנגידות לרמוך הנז׳ ומשעה שנעשה נגיד לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו כל יום ויום קללתו מרובה מחבירו והקהל בכלל והיחידים בפרט, והוטל עול על הקהל מה שלא יוכלו שאת. והח' הנ'  ר׳ יצחק הצרפתי לקח ממנו המלך פעם אחת חמשת אלפים אוקיות לפי שבקש ממנו המלך להיות נגיד ולא רצה. וכשראה הח׳ הנז' שהמלך נתן עיניו בו רצה לברוח מהעיר וקודם רצה לשלוח כל חפציו וכלי ביתו יום א׳ בין הערבים וב׳ חמרים היו הולכים לטיתווא׳ן ואסף כל אשר בביתו מכלים ותכשיטין ומטלטליו כלי כסף וכלי זהב ונחושת ובדיל וברזל וכל כלי בה״ך של ת״ת ותפוחים וכלי בית אחיו כה״ר אברהם ולא השאיר משופ״ו ועשה משאות ללכת לעיר תיטווא׳ן ולא הניח בביתו כ״א ס״ת וספרי הקדש.

הם יוצאים מפתח באב אלבוג׳את לפני עאיי׳ן תותא והנה א׳ לקראתם מהיושבים עם המלך וישאל להם של מי המשאות האלה. ויאמרו לו של פ׳ ויאמר הוא רוצה לברוח מפני המלך כל מה שיש בכאן הוא של המלך, באותה שעה לקחו המשאות עם הבהמות ובעליהם והוליכם לבית המלך לאלמשוא׳ר והכו החמרים במאמר המלך והח׳ הנז' אסרו אותו הוא ושני בניו לקחו אותם ויאסרו אותם בבית המלך בחצר הנק׳ דא׳ר להניא. והמשאות היו בהם חפצים נחמדים של כסף וזהב ותפוחים של ס״ת ושמענו שהיה בהם קרוב לשלשים אלף אוקיות מה שהיה באותם המשאות ונשארו אסורים בבית הסוהר ט״ו יום עד שנתן למלך חמשת אלפים אחרות מלבד המשאות והגוים נכנסו ערבים בעד הסך הנז׳ עד שמכר פיל׳א״ ( ערימה – חבילה ) של עורות. הי״ת ינקום נקמתם ממי שהיה לו סיבה לכל זה ההפסד בעגלא ובזמן קריב אמן.

ובחדש אב ט״ו בו השר הצורר יש״ו שזכרנו ס׳ בובכיר שהיה סיבה לחרבן בתי כנסיות הי״ן שהיה צורר היהודים בתכלית וכשחנה המלך בצ׳אר אזאוויי״א הגידו למלך שהשר הנז' רוצה למרוד במלך הוא ומשרתיו והיה לו בסטיו״ן א׳ אצל באב לג׳וואד והכניס בו כל מחמדיו הטובים ומה שיאכל וישתה אפילו ישהא שם שתים ושלש שנים. מה עשה המלך שלח לאחיו מולאי מחריז ונכנס שם עם חיל רב ללבסטירן והוציאוהו וגררוהו ושללו כל אשר לו. השב להם גמול כמעשה ידיהם. נאם המר ונאנח סעדיה אבן דנאן. ע״כ מ״ך.

עומ״ך על שם כמה״ר שאול סירירו ז״ל וז״ל בח׳ חשון ש׳ איך נשבר פטי׳׳ש – השצ"ט – 1693לפי היצירה בא מולאי מחמד אשי״ך והביא עמו מחנה גדול עד מאד עד שאמרו הרואים המחנה וכבודו ועוצמו ותפארתו שמעולם לא יצא מלך מהמלכים כמוהו והביא עמו ג״כ יהודים ואדומים סוחרים הביאו סחורות וכל אנשי המחנה מלובשים כולם בגדי שש ומשי ורקמה וכלי כסף וזהב. ויאמרו כי אלף ומאתים אהלים הביא עמו המלך הנז' והמלך הנז' היה איש חיל נאמן שונא בצע אוהב עניים ורודף אחר האמת. וכרוזא קרא בחיל במחנהו מי שישלח ידו ויקח מהמטמוניות שעורים וחטים אחת דתו להמית עד שיכרית המורדים במלכות. ואח״כ יחרים כל רכושם. יום ג׳ בשבת י״א לחשון הנז' כעת הבקר והשמש יצא על הארץ והמלך יר״ה עודנו שוכב בארמונו על ערשו כזית רענן והנה עליו מחנה אלפקרא בני ס׳ מוחמד ובובכיר ותהום כל המחנה של המלך ונפלו עליהם פתע פתאום ונלחמו קצת עמהם וקצת מהם נמלטו וברחו ומרדו במלך והמלך נמלט והניח כל המחנה ההוא האהלים כאשר המה ובאו אלפקרא והפלשתים ושללו רכוש רב מהאהלים וכלים מכלים שונים כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות. והיתה המלחמה הזאת במקום הנק׳ וואד לעביד ונק׳ בועגבא והשי״ת ישפוט שלום.

מ״ך בכ״י החי הש׳ העניו המאושר בכל עניניו נר ישראל כמוהר״ר שמואל אבן דנאן זצוקלה״ה ש׳ אהבת״י אתכם לפ״ק אתעטל אסתא מן שושן פורים מא נזל וכאן נית אריח אשרקי ונצ׳ר אזרע פי פחוואייג׳ למדינא ותהום כל העיר וברחו פלמדינה בלי יצומו לגוים ג׳ ימים סאיין לא עמרנא סמענא וטלע אזראע כאן יסווא מ״ם ה״ם לסחפא רג׳ע יסווא עם׳ הם׳ ולא ידהאר. ותהי צעקה בכל העיר וזה היה יום ב׳ י׳ לניסן. ופי האדאך בעדן נתקבצו חח׳ הש׳ יום א׳ וואפקו, יצומו יום ב׳ וצומנא. איוואק רינא או״ה עמלו האדיך להרעשה נג׳מעו לקהל לכול פי בה״ך דתושבים בעדן הייא הריבה נג׳מענא וצלינא פיהא מנחה ועשינו צעקה גדולה וז׳ די ויעבור. ואח״כ עלינו לביה׳׳ק דתושבים על קבר הח׳ כמה״ר יעקב קניזאל זצוק״ל. ושם דרשתי והנושא ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם וכו מז״ל במ״ר מחרונו של הקב״ה. והוכחתי לקהל כמו שכתוב בקונדריסי ושם בכינו רבה, ואח״כ על קבר א״א זצוק״ל. ואח״כ על קבר כמה״ר וידאל הצרפתי זלה״ה והחכמים הקבורים עמו ואח״כ הלכנו על קבורת החכמים במקום הנק׳ חברון. ומשם הלכנו לשער האלמלא׳ח על קברות ההרוגים שנהרגו בימי הגזירה לתפ״ץ. ואח״ב יצאנו על קברי הצדי­קים אשר מחוץ לעיר לפגי האלחוואנת אלקרסליין.חנויות של בעלי מלאכה " אלקרסאל " – כלי אומנות לסריקת הצמר.

תרגום החלק בערבית יהודי.

התי״ח 1658 … הגשם לא ירד מיום שושן פורים והלאה ועם זה היתד. רוח חרישית (רוח חמד.) ונשתנו פני הזרעים במדינה ובכל הסביבה, הגויים הכריזו צום שלשה ימים מה שלא נשמע עד כה, ושער החטה עלה מארבעים אוקיות וחמשה מהונאת לסחפא (מדת תבואה) לשבעים אוקיות וחמשה מוזונאת, ואינה מצויה, ותהי צעקה גדולה בכל העיר כל זה היה ביום ב׳ עשרה לחדש ניסן! ולכן התקבצו החכמ־ם השלמים יום א׳ והסכימו על תענית יום ב׳ והתענינו. וכשראינו שאומות העולם עשו כל אותו הרעש התאספו כל הקהל, בחורבת בית הכנסת של התושבים לתפילת ומנחה ועשינו צעקה גדולה, ז׳ פעמים ויעבור, ואח״כ הלכנו לבית הקברות על קבר החכם רבי יעקב קניזל זכר צדיק וקדוש לברכה (על הרב הזה ראה באריכות בס׳ מלכי רבנן בן נאיים עמי ע״א).

ומחר ביום ג׳ התענו כל הקהל מגדולם ועד קטנם אפי׳ עוברות ומניקות ותהי צעקה גדולה בכל העיר והתפללו כל הקהל בבי״ה שלנו ועשו צדקה יפה לעניים ובשחרית התפללתי אני הצעיר וישבנו שם עד כדי חצי היום. ושלו׳׳ל מיום ב׳ שעלינו נתקדרו שמים בעבים וטללי ברכה לא פסקו ונסתלק רוח הקדים. ואח״ך ערב יום ה׳ נתקבצו הח׳ עם היות שרוב הקהל היו אומרים שיצומו למחר י״ג לניסן שהוא יום חמישי עכ״ז להיות שהוא ערב יו׳׳ט והגידו לנו מגידי אמת שאין אנו צריכין להתענות לא גזרנו תענית רק עשינו סליחות כמנהגינו. וש״ל

אחר חצות ענה אותנו האל בגשמי ברכה וירדו מחצי היום וכל הלילה ליל י״ד ולמחרת יום י״ד הוצאנו ס״ת וקרינו ברכת הגשמים ועדיין אנו מצפים לחסדי הבורא יתברך חסדי ד׳ כי לא תמנו הקב״ה יגמור בחסדו הגדול אוי״ר נאם הכותב הצעיר בעבדי האל עבד רחמן וחנן סעדיה אבן דנאן סי׳ט.

בשנת שפ״ז (1627) מת המלך עבד אלמאליק בן המלך אשיך יום ב׳ י״א לאלול ובאותו יום הכתרו למלך מחמד אחיו. אנשי פאס החדש וכאשר הלכו להביאו (למקום ההכתרה) מצאוהו חולה מאד, לא מצאו מה להביא, באותה שעה כל אזרחי המדינה הכתירו המלך זידאן ה׳ ברוך הוא ישים אותו למזל טוב עלינו.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר