ארכיון יומי: 18 במרץ 2014


עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.   

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.פול דהאן

קבוצה בת כשלושים חברים הייתה צועדת בכל יום ראשון לעבר חווה זו. בחווה זו היו חווים בני הנוער את חוויות העבודה והחקלאית.

סם אביטבול, שעמד בראש קבוצת " טרומפלדור ", פעל בעיקר במללאח, ושאף " לתת ביטוי ליכולות ולרגשות של ילדי המללאח, ולפתח את הכוחות הגנוזים בהם. ונמצאה סוף סוף לנוער עזוב ומיואש זה מסגרת ".

בתום כשנתיים החלו בני " טרומפלדור " לפקוד את הסניף של שרל נטר, תוך תחושת שייכות. ההישג החשוב שזוקף סם אביטבול לשרל נטר הוא ההתקרבות של ההורים לתנועה, כך שעשייה חינוכית זו לא הייתה כרוכה במשבר בין דורי, אלא התקיימה תוך אווירה של אמון הדדי.

אין צורך לומר כי הודגשה ההכנה לקראת עלייה ארצה, לרבות הכשרה מקצועית. קבוצה של חברי " טרומפלדור " נשלחה למרסיי ללמוד ימאות. כל חברי הקבוצה הזו עלו לימים ארצה, התתגייסו לחיל הים וחלקם אף הגיעו לקצונה.

בתחום ההעפלה פעל סם אביטבול בעיקר בשלב הראשון של ההעפלה לארץ ישראל, בשנים 1945 – 1948, כמפקד מקומי.

הקשר הראשון עם הארץ נוצר למעשה כשהגיעו למרוקו שליחי המוסד, וגאל כהן ואפרים בן חיים בשנת 1943. עם זאת סובר סם אביטבול כי " הנוער היהודי בצפון אפריקה היה מוכן נפשית ורוחנית לעלייה לארץ עוד בטרם בוא השליחים.

בצפון אפריקה היו קיימים ארגונים שונים בעלי נטיות שונות, דוגמת תנועת הנוער העברית שרל נטר, שמטרתה הייתה הכנת הנוער לעלייה ; " מגן דוד " שהיה עליה להכין מורים להפצת השפה העברית ברחבי מרוקו : תנועת " הצופים " העברית " ביל"ו ".תנועת בוגרי בית הספר התיכוניים – אליאנס – ; התנועות " חובבי ציון ", " אם הבנים ", " בן יהודה ", קבוצת " טרומפלדור ", " מקס נורדאו " ואחרות.

בתקופה זו פעלה הפדרציה הציונית במרוקו תחת חסותה של הפדרציה הציונית בצרפת, בוראשה עמדו פול קלאמארו ואלפונסו צבע, עו"ד שלמה כגן, עו"ד פרוספר כהן, דניאל לוי וש"ד לוי. האחרון היה אישיות בולטת במפעלים רבים. הוא הקים את החוגים ללימודי עברית " מגן דוד " בקזבלנקה, והיה נשיא אגודות שונות ציוניות ויהודיות.

אפרים בן חיים ויגאל כהן הגיען לצפון אפריקה בכסות של קצינים צרפתים, ועמלו על הכנת תשתית כוחות מקומיים. ב – 13.1.1947 הקים אפרים בן חיים מחנה הכשרה ברוויגו אשר באלג'יראיה. לשם הגיעו סם אביטבול ואלי אוחיון.

במשך חודש הם התאמנו בשימוש בנשק ובמקל ונערכו להדריך אחרים. בתום האימונים חזרו לקזבלנקה, סם אביטבול כמפקד מרוקו לענייני הגנה ועלייה ואלי אוחיון כסגנו. משימתם הייתה לארגן קבוצות הגנה בכל מרוקו ולהכין גרעינים להעפלה.

עוד באותה שנה נקרא סם אביטבול לליון סאטוניי בצרפת, לקורס הגנה מתקדם. הקורס התקיים באחת הטירות העתיקות והיפות ביותר ובחסותו של אברהם פולונסקי ( פול ), ראש ההגנה באירופה ובצפון אפריקה.

מפקד הקורס היה עמנואל נשרי, והוא קיים מערך אימונים מפרך מהבוקר עד לשעות המאוחרות של הלילה. האימונים הודרכו על ידי חברי ההגנה שבאו מהארץ במסגרת פעילות ההגנה באירופה, וכללו אימוני כושר, הליכה של 30-40 קילומטרים ביום, ג'ודו, אומגה וכמובן אימוני נשק. 

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )יהודים_באטלס_010

העלאת ספרי תורה

 ב' בכסלו תשט"ז – 17/11/1955

קבלתי מכתב מהרב זכריה כהן ז"ל מנהלל, שהיה ממונה על ענייני דת במדור לקליטה בהתיישבות מטעם הסוכנות היהודית. במכתב הוא מגלה התעניינות בפעולתי במרוקו ומבקש ממני לדאוג לכך כי העולים יביאו אתם ארצה את ספרי התורה שבקהילותיהם.

בתשובתי ציינתי בין היתר כי אנו עסוק בעיקר בעליית יהודי הכפרים הפזורים ברחבי מרוקו, ובעיקר באלה שבהרי האטלס – כאלפיים משפחות בערל הפזורות בכ-150 כפרים. ישנן כפרים המונים 2 – 3 משפחות בלבד, ואחרים המונים 60 – 80 משפחות.

עוד בטרם פנייתו של הרב בנידון, הוריתי לכל היהודים שבכפרים, כי חייבים הם להעלות אתם גם ספרי תורה, בשמחה ובגאווה, כי אין עליה גדולה לספר תורה מזו של עליה ארצה. הם קיבלו את דברי בשמחה רבה ואני מקווה כי הדבר ייעשה על הצד הטוב ביותר לשביעות רצון עולנו.

בהזדמנות זו גם שאלתי את הרב מה לעשות בספרי תורה פסולים – האם לקבור אותם בבתי עלמין כמקובל במרוקו או להעלות גם אותם ארצה.

אשריך שזכית.

כ"ח כסלו תשט"ז – 13/12/1955

בתשובתו של הרב זכריה ז"ל הוא כותב בין היתר :

" בראשית תשובתי על מכתבך הנני מברך אותך בברכת חג שמח ואור בהיר את דרכך ואת עבודתך הברוכה, ואשריך שזכית לכך, לשאת עליך " ונפוצות יהודה יקבץ "

על שאלת אם רשאים לקבור בבתי העלמין במרוקו ספרי תורה הפסולים, הנני לענות לך כי מנהג זה היה נהוג בתפוצות ישראל בגלותם, ואולם היום ימי הגאולה הם וכל מעשה שכזה יחשב " השחתה " ויש על כן להביא לארץ כל דבקי קודשם שהם.

אנחנו זקוקים כאן גם לספרי תורה פסולים כדי להוציא מהם החלקים הכשרים ולהשלים בהם ספרי תורה אחרים והחלקים הפסולים ייגנזו כאן באדמת הקודש, ישראל. כמו כן אל תסמוך על יחידים המבטיחים לך להביא ארצה ספרי תורה כרכוש ציבורי אלא לקחת אותם מהם ולשלוח לפי הכתובת הידועה לך, היות והאנשים בהגיעם ארצה מחזיקים את ספרי התורה של הקהילות כרכוש פרטי.

על מכן זרז והזדרז. והנני חותם בברכת החיים והשלום, ה' ישמור צאתך ובואך בזכות עבודת הקודש הזאת "

תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

ילדות, לימודים וחיים בגולה

חיים זאב (יואכים וילהלם) הירשברג נולד בעיר טרנופול בגליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. מגיל חמש עד עשר למד בבית ספר פולני ממשלתי, ורכש לימודי יהדות אצל מורה פרטי. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ברח עם משפחתו לווינה בירת האימפריה, שם למד בגימנסיה ממשלתית והצטרף ל"שומר הצעירתולדות. הירשברג

עלילות על עבודת המקדש

אפיון העליל על היהודים כי עבדו לראש חמור במקדש פנימה, ומספר כי הדבר הזה נתגלה בעת אשר בא אנטיוכוס אפיפאנוס אל הקודש, ומצא שם ראש חמור כולו זהב טהור ויקר עד מאד.

יוסיפוס מהתל בו ואומר:

"אף אם היה הדבר אמת כדברי אפיון, היה לו לשום יד אל פיו לבלי הרעים עלינו בקולו, יען מצרי הוא, וחמור לא יגרע מחתול ועז ובהמות אחרות אשר המצריים עובדים ומשתחוים להם. אמנם נשגבה דעת ממנו מה היה לאפיון, אשר השמן לבו ולא הבין כי דבר כזה אך עלילת שקר הוא ואין לו רגלים… ואנחנו העברים חלילה לנו מכבד או מירוא חמורים… החמור הוא בעינינו כאשר הוא בעיני כל אדם משכיל וישר, חמור למשא ולעשות מלאכתו ואם יטה מדרכו אז בשוטים ניסרהו" וכו'.

אפיון הפיץ בדותה כי אנטיוכוס מצא במקדש פנימה איש יווני שוכב על מטה ולפניו שולחן מלא מטעמים. כאשר ראה את המלך נפל על ברכיו והתחנן להוציאו ממאסרו.

סיפר כי נתפש בידי היהודים אשר הביאוהו אל ההיכל וסגרוהו שם, שמו לפניו מעדנים ופנקו את בשרו עד אשר ימיתוהו, ואת מעיו יסירו מקרבו, והמון היהודים יטעמו מהם ואח"כ ישליכו את פגרו אל אחת הבורות, וכה משפטם שנה בשנה

יוסיפוס יאמר כי הספור הבדוי הזה מטרתו לכפר על עוון אנטיוכוס שחילל את הקודש ובא אל ההיכל, וכן לא יעשה גם אצל העמים הברברים. יוסיפוס הוכיח בראיות רבות את השקר, מה גם כי על פי דין אסור לישראל ובפרט לנכרי לבוא אל הקודש פנימה.

הצטדקות יוסיפוס נגד עלילות שווא של אפיון על היהודים היא סנגוריה עצומה ונכבדה, ראשונה בזמן ובמעלה בספרות ישראל. עד כאן מאנציקלופדית " דעת "

איש קיריני היה יאסון, שתיאר בחמישה כרכים את מלחמת החשמונאים. אלא שספרו אבד ותוכנו נודע לנו רק פי האמור בספר החשמונאים. ב. סבורים שיאסון היה חברו של יהודה המכבי.

יאסון, או בשמו העברי יהושע, היה הכהן הגדול ביהודה בין השנים 175 לפנה"ס170 לפנה"ס. פעולותיו של יאסון לפני עלייתו לכס הכהונה הגדולה ובמהלך כהונתו היו מהגורמים העיקריים להתמוטטות האוטונומיה היהודית בממלכה הסלאוקית.

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד לנהר האינדוס ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בהעולם ההלניסטי. עד כאן מויקיפדיה

קרבתה היחסית של מצרים, שהייתה מיושבת יהודים רבים בתקופת בית שני, גרמה לכך שגם בקירינאיקה ובלוב הלך ועלה מספרה של האוכלוסייה היהודית., שיש לראותה כעין שלוחה של הגולה המצרית מכל הבחינות.

זו דעתו של סטראבו, הגיאוגרף היווני, שהו משמיע אותה בקשר למרידה שפרצה בקריני מצד תושביה היהודים. ומעשה שהיה כך היה : תלמי אפיון, המלך ההלינסטי האחרון של קיריני, הוריש את ארצו לפני מיתתו ( 96 לפני הספירה ) לרומי, וזו השאירה לקופה מסוימת את השלטון בידי ההנהלות של הערים היווניות.

כעבור שנים מספר בשנת 87 התמרדו היהודים, וסוּלָה, שיצא להלחם במיתרידאט, נאלץ לשלוח לשם אחד מפקודיו, כדי להשיב את הסדר על כנו. משערים, כי המרידה פרצה מכוח המתיחות שהולידה ההפליה האזרחית כלפי היהודים, שניסו לנהוג בה בערים היווניות. סטראבו, המשמש מקור הידיעה ליוסף הכוהן, מעיר בהזדמנות זו : " בקירינאיקה היו אז ארבע ( יש להשלים פילי – שכבה -שכבות ) הראשונה האזרחם, השנייה עובדי האדמה, השלישית גֵרים, הרביעית היהודים.

אומה זו מצאה את דרכה לכל עיר ולא קל חמצוא מקום בתבל המיושבת שלא נתקבלה בו אומה זו שלא יורגש בו כוחה. הוא הדבר בקיריני, שהיו לה אותם השליטים שהיו למצרים ושחיקתה אותה ( כלומר את מצרים ) בהרבה דברים, במיוחד בעודדה את התפשטותן של עדות יהודיות השומרות על דתיהן ובעזרה להן.

השוואה למסופר אצל הירודוט על שליש " פילי " בקיריני, הנקראות לפי מוצאם של המתיישבים, נותנת מקום לסברה שהיהודים נמנו כאן על שכבה מיוחדת בשל מוצאם, שעדיין לא ניטשטש.

ואילו שלוש השכבות היווניות כבר נתמזגו אז, וחלוקתן היא לפי מעמדן. מותר להניח כי יהודי קיריני נהנו מאוטונומיה לאומית דתית, בדומה לזו שהייתה ליהודים במצרים. 

מורשת יהדות ספרד והמזרח- י.בן עמי

 מורשת יהודי ספרד והמזרח – מחקרים בעריכת יששכר בן עמי.

תולדות היהודים בקהילות השונות לאחר גירוש ספרד.

ירושלים תשמב"ב

הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העבריתהאנוסים

 – היהודים הפורטוגלים באמסטרדם – מחיים בשמד לשיבה ליהדות – יוסף קפלן.

             אנוסים בעולם אנסם – ראייתם את החיים באונס לאחר שובם ליהדות.

עולמם היהודי מחזון לחיי מעשה.

בדרשה שדרש משה סוריניו בשנת תנ"ח בבית הכנסת ברוטרדם, קודם שיצא לארץ ישראל, הודה להשגחה העליונה, על שגאלה אותו מן האלילות, שבה שקע בחצי האי האיברי " ושמה אותי בקרה החסידים והצדיקים " .

הוא הכריז בחגיגיות " ….ולא התגעגעתי להורי, כח כל יהודי היה לי לאב ". סוריניו האנוס לשעבר, שנקלט בקרב העדה היהודית הפורטוגאלית בהולנד, ראה במעשה השיבה משום ניתוק מוחלט מכל קשר עם עברו הנוצרי. המשורר דניאל לוי די באריוס הצהיר בווידוי מרגש, שמאז חזר אל היהדות חש עצמו אדם אחר. Estoy en otro convertido.

 פרטים מעניינים הגיעו אלינו על דרך שיבתו ליהדות של אברהם ישראל פירירה, רמ"ר 'אלגילר כתב עליו "

         האדון המעולה הזה הגיע מספרד ועמו רק אותה ידיעה פשוטה ומעורפלת על אמיתות תורתנו הקדושה, שאותן ארצות מאפשרות להשיג; לכאן הגיע אל המקום בו ניתן לקיימה וללמדה בחירות מספקת; אך בגיל מבוגר הגיע, כשלימוד לשון הקודש היה עבורו קשה ומפרך.

אך היות והחסידות היא בפנימיותו ובטבעו, החל ראשית כל, להשתתף בהתמדה בישיבות, להקשיב בדייקנות לדברי התורה שהושמעו בהן וללמוד לקח מספרי האמונה; וכך נצטבר בו אוצר יקר ערך של חוכמה קדושה….

אך אדון נוטה חסד זה לא הסתפק בידיעתו לעצמו אלא השתדל לשתף אחרים במשנתו האדוקה, כי " לא טוב היות האדם לבדו…….ולשם כך עזב את עסקי העולם הזה, התנזר משיחות בטלות והתמסר לחיים פנימיים ולחיי התבוננות.

בחיבוריו הציע פירירה את הדרך שחייב לדעתו ליבור לו האנוס החוזר ליהדות :

                 חיייב אתה, בצאתך מבית הכנסת ובבואך אל ביתך, ליטול ספר תנ"ך ולקרוא בו ……ובשעת הלימוד הקדש את כל תשומת הלב ואל תקרא בלעדיה….עמוד על כל קושי ושאל עליו, וקבע לו בדייקנות שעה באחת הישיבות, כי זו התרופה האמיתית ודרכה תלמד, בהצגת ספקותיך ……

ותשמע את תשובות הבקיאים ובכך תרפא בשעה האמורה את נשמתך….ובדרך הזאת תהנה מההתמדה ומתשומת הלב שתקדיש ללימוד התורה וליון בספרים אחרים, ובאורח זה למדתי אנוכי בישיבת " תורת אור " אצל רוענו הנאמן האדון האציל, החכם רבי יצחק אבוהב, נהניתי מתורתו ומחברתם המתוקה של האדונים והחברים האחרים….."

אך לא בקלות ניתקו עצמם כלל החוזרים אל חיק ישראל מנטל העבר, ולא כולם שרפו את הגשרים עם העולם הספרדי הקאתולי, אשר לו פנו הם עורף. במציאות היו הדברים הרבה יותר מסובכים מכפי שעולה מדבריהם של המחברים האמורים :

הניתוק מן העבר היה כרוך באמצעים עילאיים ותבע קורבנות רבים, שלא כולם היו מוכנים להם. לא מעטים מן השבים מעדו בדרך שיבתם אל דת אבותיהם, ואף היו ביניהם כאלה שכרעו תחת עול המצוות שהתקשו לשאת.

אוריאל 'אקוסטה התרעם על הסייגים, שהחכמים עשו לתורה, אשר לדבריו " אינם טובים בהחלט כי יחטיאו האנשים בנקל בכוונה שהיא העיקר באשם "; שכן לדידו, הפכו הסייגים לתורה בפני עצמה, חמורה מתורת מש " כמעט בלתי אפשרית הקיום "

יצחק אורוביו ראה באנוסים, " העוזבים את האלילות ועוברים אל המחוזות בהם ניתן חופש ליהדות ", : חולי בערות ", אשר רק המגע עם היהדות, היא " הרפואה הקדושה ", עשוי לרפאם.

אברהם ישראל פריריה האמור תיאר בגילוי לב את המשברים הנפשיים שפקדוהו משעבר לאמשטרדם וחזר בגלוי לתורת משה : " בקושי יכול אני להשתחרר מן הדעות המסולפות שהדריכוני כי קשה להינתן מן השורשים….

מאחר והייתי בקיא בספרים החילוניים ראיתי את עצמי ( איזו בורות ) חכם מחכמי התורה….ובשעה שהייתי מדבר עליהם, עשיתי זאת בהערה מועטה; היות ורצוני נטה אז אל הענוגים, מלאתי פי בנימוקים ( בהם התכוונתי ) להביך את היושר ".

מבחינת השכלתם היהודית היה מצבם של האנוסים, שנמלטו מחצי האי האיברי, אומלל מאוד. ידעותיהם בתחום זה שאובות היו לרוב ממקורות משניים, ולעתים אף עוינים, כדוגמת הספרות האנטי יהודית, שתפוצתה בחצי האי האיברי במאות השש עשרה והשבע עשרה הייתה ניכרת.

לא רק השכלתם היהודית המצומצמת הקשתה על תהליך קליטתם בחברה היהודית, אלא בעיקר המטען התרבותי, שנטלו עמם מספרד ומפורטוגל, והמושגים הנוצרים קתוליים, שהופנמו אצל רבים מהם שהתחנכו במוסדות כנסייתיים, מן האדוקים והקנאים שבעולם הקתולי דאז.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר