ארכיון יומי: 2 במרץ 2014


אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

רבי יוסך משאש

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

סימן נח.

שנת תרס"א ל"ק.

ידידי החשוב. טרם קבלת מכתבו, הנני מגיש לכבודו עוד דבר מה מעבודתי, והוא במבוי לברגא, יש עוד בית הכנסת רחרת, נקראת בפי הזקנים על שם הרב הקדוש שלמה טולידאנו, בוא דור ח' לכבו ברב יוסף ז"ל שבא מגירוש קשטילייא, כמ"ש בדברי ימי בית הכנסת של מהרי"ט ז"ל, ויש שקורין אותה על שם הרב הגאון שמואל עמאר ז"ל הנזכר, אחר שנות ת"ר לפ"ק.

ויש קורין אותה על שם בנו הרב הגאון שלום עמאר זצ"ל, אחר שנתבש"מ מר אביו הנזכר בשנת תרמ"ט לפ"ק, ויש שקורין אות על שם החכם כבוד הרב אברהם טולידאנו ז"ל הנזכר, ואך בפי הכל נקראת בשם בית הכנסת הקטנה, על שם קטנותה שהייתה מקודם, כי תחילתה הייתה רק בית אחת מזרחית מבתי החצר הנקראת על שם החכם כבוד הרב לוי טולידאנו ז"ל.

שמעתי שנתייסדה אחר שנת ת"ק לפ"ק, וזה כשלושים שנה, קנו בעליה בית אחת הסמוכה לה מאחריה, בחצר שלפניה הנקראת על שם כבוד הרב רפאל טולידאנו הי"ו, וסתרו את הכל, ועשו משני הבתים בית כנסת יפה ומרובע, ופתחו את פתחה בדרומה בתוך בית שער של חצר רבי לוי הנזכר.

ובנו על כל פני דרומה עלית קיר קטנה, ועל כל פני צפונה עשו היכל לספר תורה יפה מאוד, כולו מעץ מפותח ומשוח בששר ומצוייר בציורים נאים, ועליו עטרה יפה, עם צורת המנורה משולשת, אחת עם מזמור למנצח בנגינות, ואחת עם מזמור אשא עיני, ואחת עם אנא בכוח, וכמה פסוקים ושמות הקודש.

הכל על ניירות חזקים עם כמה ציורים יפים, פרחים ושושנים, עם כיסוי של זכוכית לבנה, ובתוכה יש עמוד מרובע של בניין חזק שעליו עמוסים עצי ארזים מרובעים הנשאים תקרתה, וכל אורך העמוד על ארבעת רבעיו, מפותח בכמה מיני ציורים יפים ממולאים במיני צבעונים, אבל התיבה והספסלים הם פשוטים בלי הדר.

התיבה עומדת באמצע, פני השליח ציבור למזרח. אדמתה מרוצפת באבנים אדומות יפים, בתקרתה תלויים כוסות בשלשלאות נחושת יפות בסדר ישר, ויש הרבה כוסות שכתוב עליהם במי זהב שם בעליהם הלב"ע, יש בה עוד היכל קטן תחת ההיכל הגדול, אוצר כל לכי תשמישיה פיתלות, שעוות, שמן וכו…

גם מטפחות וחגורות ומעילים של ספרי תורה שבלו, יש בה הרבה חלונות לאורה, נשקפים על שני החצרות הנ"ל, עם דלתות ומעולים יפים, יש בה שלושה שליחי ציבור, כבוד הרב ידידה טולידאנו יש"ץ, וכבוד הרב מרדכי עמאר בן כבוד הרב שלום הנ"ל, וכבוד הרב מאיר טולידאנו יש"ץ, בן כבוד הרב דוי הי"ו, אחיו של כבוד הרב ידידה הנזכר.

בני כבוד הרב אברהם הנ"ל, ואבותיהם הם היו שליחי ציבור מאז ומקדם, כחמישים איש מתפללים בה, מנהגיה כמנהג כל בתי הכנסת שבעיר, הבית הזה, אומרים ששימש גם ישיבה לתלמידי חכמים הרבה שנים בזמן הקודם, ואך עתה אינו משמש רק בית תפילה לשמע, ומשבת לשבת משמש ישיבה לתלמידים ללמוד מדרש רבה, זה מה שישי להודיע לכבודו עתה, ועוד אמשוך עבודתו בע"ה, ושלום

אני היו"ם ס"ט

יהדות מרוקו ידעה לאורך השנים עליות וגם מורדות ובעיקר מורדות לרוב. למרות כל התלאות, הרדיפות רציחות והמרת דת באונס, רעב וברד, מגיפות למיניהן, שטפונות,  מחלות הדבר ורעשי האדמה בעיקר בפאס, מסים כבדים שהוטלו עליהם אם כאשר פרצה מלחמה יזומה של בני הישמעאלים, ושיגעון גדלותם של אלו מהמלכים אשר נלחמו באחיהם, אבותיהם למען השליטה בטריטוריה זו או אחרת.

סימן נט

סדר מטות, שנת תרס"ה לפ"ק

ידידי החכם החשוב כהה"ר יעיס מלכא הי"ו, שלום, שלום. מכתבו הבהיר הגיעני, ומאוד שמחתי, על כי מצא חן בעיני הרב הגאון כמוהר"ר וידאל הצרפתי ישצ"ו, ויתן אותך למעתיק, ספר ליקוטים גדול בכתב יד ישן, כלו מלא חידושי תורה, ושכר טוב קבע לך מדי שבת בשבתו, ורוב הימים זוכה להיות מאוכלי שולחנו שלחן מלכים, ישם ה' פעלו.

ורצית להטעימני מצוף דבש אותם הדרושים, חן חן ידידי, והם, א' כתבת שבפרשת תולדות, הקשה על הכתוב, לך מעמנו כי עצמת מאוד, מה רוצה לומר ? ותרץ על פי מה שכתבו רז"ל, על פי כי האת אלי להזכיר עוני, שהצדיק כשמתחבר עם הרשעים, מעורר עליהם את הדין, וטובתם הוא נוטל, וזה שאמר, כי עצמת ממנו, מצד בואך אצלנו, לקחת הטובה ממנו עד כאן.

דע ידידי, כי כן כתב גם הרב הגאון כמוהרר"פ בירדוגו זלה"ה, כי עצמת ממנו, אין לו טעם, ופירש כמו שכתבת ממש, כמו שכתוב בספרו מי מנוחות על התורה עיין שם. וזה רק דרך דרש, ואך הפשט פשוט, , כי לעיל מניה כתיב, ויהי לו מקנה צאן וכו…ויקנאו אותו פלשתים, והקנאה הולידה שנאה, וכל הבארות וכו….

סתמום פלשתים וימלאום עפר, ולכן היה אבימלך ירא עליו פן יהרגוהו חס ושלום, ולכן אמר לו, לך מעמנו, יען עצמת יותר ממנו מאוד, ומזה נמשכה קנאה גם שנאה, ושמא יהרגוך, לכן לך מעמנו, ולא נתחייב בדמך, והוא פשוט, ובכן תמיה אני על שני המאורות הגדולים, מה רצה לומר ואין לו טעם ? והו, טעמו ונמוקו עמו.

כתבת שבפרשת ויצא, עךל הכתוב, ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו ויבא אליה, כתב וזה לשונו " כפי מה שכתב רש,י ז"ל על פי כחי וראשית אוני, דהיינו טפה ראשונה, קשה טובא, דאם כן היה ראובן בן תמורה חס ושלום ? והניח בצ"ע עד כאן.

דע ידידי כי זה ימים קשיא לי קושיא אחרת בענין זה, ואשר תרצתי יספיק לתרץ גם את זו, והיא, כי הנה הכתוב אומר, וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וכו….ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן וכו…., משמע שהשנאה קדמה להריון ראובן, וכפי מה שכתב רש"י ז"ל, טפה ראשונה, יהיה להפך, שהריון ראובן קדם לשנאה ?

כי השנאה לא באה רק עד ויהי בבקר והנה היא לאה, וטפת ההריון הייתה בלילה ? ואין לומר שהשנאה הייתה משעה ראשונה שבחר ברחל ולא בלאה, דזה יעלה על הדעת, שאף שבחר ברחל, לא שנא את לאה, אלא חפץ ברחל מפני יופיה ולא ששנא את לאה חס ושלום.

דמה עשתה לו לאה באותו זמן שישנאיה, האם מפני שלא הייתה יפת כאחותה ישנאיה ? ילך לאומן שעשאה ? אלא שהשנאה באה ללבו עליה, מפני הרמאות שעשתה שרצתה ליכנס במקום אחותה, וכך כתב הרמב"ן ז"ל שם באורך עיין שם.

ואם הדרא קושיא לדכותה, דדברי רש"י ז"ל, סתרי לסדר המקרא ? ועל זה תרצתי, על פי מה שכתב בס' טוב עין, דרוש א', וזה לשונו, חסידים ואנשי מעשה, לא היו בועלים בעילת מצוה בלילה א' לחופתם כדי שיכפו את יצרם, ויראו את עצמם שאינם להוטים אחר בולמוס של עריות, ונחשב להם כתענית.

וחסיד אחד רצה לבעול בליל א' לחופתו, וכאשר ראה שלבו נתמלא מאהבתה, צעק, אין אהבה כאהבת הבורא, ופירש, והבורים נמשכו אחריהם מטעמא אחרינא של כשפים, על פי הזקנות שאומרות, כל מי שלא יבעול בלילה א' לחופתו, לא ישלטו בו כשפים, והמשכילים נותנים טעם אחר, כדי להודיע, שלא נשא אישה בשביל דבר זה למלאת בה תאוותו דווקא.

רק כדי שתהיהלו לעזר ולהועיל, וענין זה הוא רק דרך אגב לקיום המין, וגם הרופאים אומרקים שאין לבעול בפגיעה ראשונה, קודם שיהיה לבו גם בה, כדי שלא יזיק אברי ההולדה בחוזק התאווה, וספרו כמה מעשים מזה עד כאן שלונו עיין שם.

ודבר זה נוהג גם אצלנו עוב"י מכנאב יע"א, ושמעתי שכן המנהג בכל ערי המערב, ואך דווקא בבתולות, וטעמייהו, כדי שלא יזניחנה מלילה ראשונה, ולכן ממתינים עד לילה שניה, ויש עד ליל שבת, ויש עד אחר ז' ימי החופה.

ואם כך נוכל לומר שכן עשה גם אבינו ישראל סבא, דלית חסיד דכוותיה, ומה שכתוב ויבא אליה, אינו לשון ביאה ממש, דהיינו בעילה, אלא כניסה אצלה לחדר, כמו ובא הביתה לעשות מלאכתו, והרבהכ , ואל עשה עשה שום מעשה.

ולמחר בבוקר והנה היא לאה, ואז שנא אותה, על רמאותה, ובליל ב' בא אליה כדרך כל הארץ, ומאותה טפה נולד ראובן, ולפי זה דברי רש"י והכתוב שווים, שהשנאה קדמה להריון ראובן, ואין כאן בן תמורה.

ואין להקשות דאם כן הוי ראובן בן שנואה חס ושלום ? דיל דיצירה אלבשיה ונכנסה אהבתה בלבו, ועשה מעשה מאהבתה, עד כאן שלום

אני היו"ם ס"ט

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

בית הכנסת על שם הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

בית הכנסת על שם הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

קבלן נוצרי אשר נשרף חי

מעשה שקרה בזמן הקמת החומה מסביב לבית הקברות היהודי של הכפר אשג׳ן. הימים ימי הפורענות, כנופיות של :: מתפרעים ערבים ושודדים היו לפעמים אורבים ליהודים הבודדים שבאו לבקר קברי יקיריהם בבית הקברות היהודי בכפר אשג׳ן, והתנפלו עליהם למרות שהשלטון הצרפתי  שלא מכבר פרש חסותו על מדינת מרוקו לא נרתעו הפורעים מלהתנפל על היהודים.       

ראשי הקהילה שמו בראש מעייניהם להקים מסביב כל בית הקברות חומה גבוהה מבניה קשה שתמנע מהמתפרעים להסתנן לשטח בית הקברות ולהתנפל על יהודים, שהיו באים כבודדים להשתטח על קבר הצדיק.

נשיא חברה קדישא ישועה־עמרם ביטן ז״ל עמד בתוקף שתוקם החומה ללא כל דיחוי וזה היה בתקופת מלחמת שבטי ״הריף״ בשנת 1925, לאחר מחשבה ותכנון הנהלת חברה קדישא היו״ר שלה וסגנו פנו לקבלן ספרדי(אספניולי) ושמו מר קַנדלֶא לבצע העבודה בקבלנות של הקמת חומת המגן, לפי ההסכם עימו הוא התחיל מיד בעבודת הבניה, הוא העסיק פועלים ערבים שיראת הכבוד של הצדיק עמדה לנגד פניהם, מהשמועות על הנסים שהצדיק רבי עמרם היה מחולל שאפילו ערביות היו באות לבקש מזור למחלותיהן ותפילה להריונן.

תוך כדי העבודה הבחינו הפועלים בחומרים הזולים שהקבלן הספרדי קנדלא, וברמאות שהוא מרמה בטיב העבודה והחומרים, אולם מאחר והם היו תלויים לפרנסתם בקבלן שתקו ולא אמרו מאומה ליו״ר החברה קדישא פן יפטר אותם. קנדלא המשיך לרמות בחומרים היה מערבב חול עם סיד, ולצורך יצור הסיד הוא הקים כבשנים של שריפת אבנים לייצור הסיד בכמות גדולה.

אחד מהפועלים הערבים אמר לו ברמז שהחכם היהודי לא סולח למי שמתהלך עימו במירמה קנדלא לא שם לב לדברי המוסר של הפועלים.

העבודה נמשכה זמן רב, היו״ר של חברה קדישא שהאמין שהקבלן הנוצרי עושה עבודתו נאמנה סמך על השומר של בית הקברות ״אידריס״ שישים לב לסוג העבודה, כאשר קנדלא סיים הקמת החלק המערבי של החומה והתכונן להתחיל בחלק הצפוני; הפועלים הערבים כאילו מתוך                                                                                                      :

אמונה ידעו שהקבלן הרמאי לא יצא נקי מהתנהגותו ומהתרמית שלו, הכבשן שהוא הקים ליצור הסיד היה ממש לרגלי החומה מרוב העובי של החומה, קנדלא היה מפקח על                              העבודה מעל החומה.    

יום אחד כרגיל עלה הנ״ל כהרגלו לפקח על העבודה, פתאום הוא התחלק מעל החומה ונפל לתוך    

הכיבשץ שהיה בוער, מאמצים רבים השקיעו הפועלים כדי למשות אותו מתוך הכיבשן, וכשחילצוהו קנדלא היה כולו מלא כויות וראשו שרוף, כשהוא בוער כולו העמיסו אותו הפועלים על עגלה רתומה לםום ודהרו לכיון העירה לבית חולים העירוני כשגופתו כולה חרוכה וללא רוח חיים.

כשהתקרבו העירה פגשו ישועה-עמרם היו״ר נוסע לבקר את העבודה בבית הקברות וסיפרו לו על המקרה הנוראי שקרה לקנדלא הקבלן שלא היה לו כל סיכוי לחיות, היו״ר התקרב לראות מה קרה והפועלים של קנדלא אמרו ליו״ר ישועה־עמרם כָאלָס! קנדלא לאה ירחמו ראה תופא כשישועה התכופף לראות ראה ראשו החרוך של קנדלא מבצבץ מתוך השמיכה בעגלה, ובשארית כחותיו אמר לו אני עוד חי, אני לא מת, והנני יודע בשביל מה קרה לי, בגלל שנטיתי לרמות אותכם בחומרים  ובעבודה, מיד ראשו צנח ונפח נשמתו במקום. אמונת הפועלים הערבים בצדיק התאמתה, לא נשאר לפועלים אלא להוביל קנדלא ישר לבית הקברות הנוצרי בעיר, והחלק של החומה לא נבנה מאז, עד היום לא הושלמה בניתה וכל מבקר באתר הקדוש של הצדיק יוכל לראות במו עיניו את החומה כשהיא באמצע בניתה.

מה רבו מעשיך השם

פורים במרוקו – מקורות שונים

מי כמוך לפורים שחיבר רבי יוסף משאש זצוק"ל

זוהי פרשת תולדות השיר, אשר יכולתי להציג עתה לפני מעלתו, וכבודו חכם ומבין מדעתו, יוסיף עליה כהנה וכהנה, וטרם מלאת השנה, את ברכתי קח נא, לשנה הבאה, בכל טוב תהיה מלאה, עליכם, ועל בניכם, ברוכים אתם לה׳ עשה שמים וארץ, כנה״ר וכנפשנאמן אהבתך במרץ, אחיך הצעיר החו״פ תלמסא״ן יע״א, בשילהי אלול התרצי׳ד, לפ״ג, עבד אל דוק וחוג אשש.

מעשה פורים של מ ע ג׳ א ז

מי כמוך ואין כמוך

 מי דומה לך ואין דומה לך

 

אדון אתה משכיל לעם דל.

ביום רעה תמלטהו לא תחדל.

 מעל שמים חסדד עליו גדל.

 מה יקר חסדך אלהים:           

 

בני בכורי אותו קראת.

 ובזרוע עזך אויביו פזרת.

כי גדול אתה.

ועשה נפלאות אתה אלהים:     

 

גערת זדים ארורים.

 זרחת אור לישרים.

שנת יהללוה בשערי״ם.

 כל יראי אלהים:       

 

דעת פלשתי אחד נטרפה.

אזיל״אלי למעג׳אז בן למסט״אפא.

ואמו רק״ייא שפחה חרופה.

 יאבדו רשעים מפני אלהים:    

 

העמיק בספרי המכשפים.

וחובר חבר לכל אשפים.

 ויאמר כי הוא אחד הצופים.

 ותהי עליו רוח אלהים:           

 

ועוד מצא פכים גנוזים.

מלאים זהבים ופזים.

וישכור דקים פוחזים.

 כל גוים שכחי אלהים:

 

זד יהיר כלתה נפשו.

לתת כתר מלכות בראשו.

 ויועץ עם שומעי רחשו.

 ויאמרו לו שאל נא באלהים:  

 

חמק שלשת ימים ביער.

ונגלה ברביעי לעמו הבער.

 ועל דבר המלוכה פיו פער.

 כי נכון הדבר מעם האלהים:   

 

 טמאים האמינו לאיש כזבים.

 וישתחוו לו נערים ושבים.

 ואביו אמר ראו אהובים.

 בני אחד בחר בו אלהים:

 

יום ידע המלך שמו מוחמד.

כי זד יהיר כסאו חומד.

והשטן לימינו עומד.

 ולא ירא אלהים:

 

כתב שלח המלך ברוב חרדה.

 לשר פלשתים שמו בן עוד״א.

 לתפוש בן זדים במצודה.

 אין ישועתה לו באלהים:

 

לבש בן עוד״א עז וגבורה.

 ויסע עם מחנהו מהרה. ויחן נגד האויב ביערה.

 זה לעמת זה עשה האלהים:

 

« מחנה האויב נבהל בראותו.

סוס ורכב החונים לעמתו.

ומלכם הרגיעם במתק שפתו.

 לא לכם המלחמה כי לאלהים:

 

נביא אנכי ומראש ידעתי.

כי בן עוד״א ילחם לקראתי.

 ואד שמעו אחי מלתי.

 וישמע אליכם אלהים:

                                                                                                           

סוד ה, ידעתי אותו.

 כי בלילה הזה במחציתו.

בן עוד״א ישוב לאדמתו.

והרוח תשוב אל האלהים:

                                                                                                             

עבדיו והחיל שהביא.

ידעו כי אני מלך ונביא.

וירוצו אחרי כצבי.

כה יעשה לי אלהים:

                                                                                                                

פי כסיל מחתה היא לבן עוד״א.

כי בעוד לילה אחזתו רעדה.

והמות עליו ידו הדה.

ואיננו כי לקח אותו אלהים:

 

 צלם מעליהם סר.

 כי שר צבאם נחסר.

 והכל ביד רשע נמסר.

 כי היתה נסבה מעם האלהים:

 

 קול רנה פצחו עבדיו ורננו.

 כי דברי מלכם מאד נאמנו.

 וישתחוו לו ויאמרו אדוננו.

 המלד כמלאך האלהים:

                                                                                                              

רשע עריץ אסף עוד ערב רב

. ממשפחות פלשתים וערב.

 כל איש המלמד ידיו לקרב.

 עד למחנה גדול כמחנה אלהים:

 

שמחה ומשתה עשה לעמו.

 וכטוב לבו נאם נאמו.

כי אמש בחלומו. נגלו אליו האלהים:

תולעת יעקב צוהו להשמיד.

 קטון וגדול מבין עם תלמיד.

 ומכה נפש יהודי הוא יעמיד.

 בעדן גן אלהים:

 

את שללם וכל מקניהם.

תבוזו ותשבו בעריהם.

ונשיהם ובניהם ובנותיהם.

 בידכם נתן אלהים:

 כ במכנא״ס אלחם ראשונה.

 

 ולא אתן להם חנינה.

ולא אעשה הבחנה.

בין צדיק לרשע בין עובד אלהים:

 

גדודיו נפלו על קדקדם.

ויקדו לו כי הגדיל כבודם.

ואהבם ונתן בידם.

עיר גדולה לאלהים:   

 

דבר בליעל הטמא כשרץ.

 הגיע למכנא״ס במרץ.

 ותגעש ותרעץ הארץ.

 ותהי לחרדת אלהים: 

 

היהודים סגרו משכנם מהרה.

 ויקראו צום ויקדשו עצרה.

 וכל אחד בנפש מרה.

 בוכה ומתנפל לפני האלהים:

 

וכל עוברי ארץ ציה.

הכו נפשם בצדיה.

והנמלט מידם היה.

נגוע מוכה אלהים

זרע יעקב היה למרמס.

 ולבבו כדונג נמס.

כי מלאה הארץ חמס.

ותשחת הארץ לפני האלהים:

 

חרדו לרגעים זקן וצעיר.

 כי אש המגור לבם הבעיר.

 ותהי מהומת מות בעיר.

 כבדה מאד יד האלהים:         

 

 טרחו אצילים להבריח רכושם.

 ולהמלט מהר על נפשם.

והאויב אורב לתפשם.

 ענין רע נתן אלהים:  

 

יחדו נשארו עם קהלם.

 וישימו באלהים כסלם.

כי לא יזנח ה, לעולם.

     

כפי הטף לא הספיק בצקם.

כי לא הצטידו די שפקם.

כי היתה שנת רעב ונקם.

 כי לא המטיר ה, אלהים:

                                                                                                                   

למטר קוו ויך ברד אותם.

כדוריו כאגוז מדתם.

 והזקנים מעוררים לבותם.

מי יודע ישוב ונחם האלהים:

 

מלבם צעקו לשוכן ערץ.

הצילנו מכליון וחרץ.

 למען דעת כל עמי ארץ.

 כי ה, הוא האלהים:

                                                                                                                         

נוגשנו זממם אל יפיקו.

זעום בם ובעונם ימקו.

ויאנחו בני ישראל ויזעקו.

ותעל שועתם אל האלהים:

 

 סוד ה, ליראיו הודיע.

בחזון לחסידיו השמיע.

אל תחתו מנבל מרשיע.

 הרפו ודעו כי אנכי אלהים:

 

עריצים י״ג אדר קבעו.

 בו למטרתם יגיעו.

 ויקומו מהר ויסעו.

 ויהי חתת אלהים:

 

פחד אלהים נפל עליהם.

וחלחלה בכל מתניהם.

 ויאמרו אל אדוניהם.

מה זאת עשה אלהים:

 

 צר צורר ברוב נכליו.

 חשב להרגיעם בהבליו.

 ואכן בכל חיליו.

ויהי פחד אלהים:

 

קרב עד גבול מכנא״ס.

 לכפר דרי״ש נכנס.

ורוב חילו נמלט ונס.

מפני יראת אלהים:

 

רצים חיש למלד הגידו.

כי במורד חילו מרדו.

 וישלח המלך את גדודו.

אנשי חיל יראי אלהים׳:

 

שרי המלך עליו הקיפו.

 ובי׳יג אדר אותו נגפו.

וככלב ראשו ערפו.

זה חלק אדם רשע מאלהים:

                                                                                                                

תפשו חצו וחרבו.

 וינתחו בשרו וחלבו.

 ויאכילו אותם לכלבו.

כי חרף מערכות אלהים:                                                                               

אבותיו החיו לבדם.

 ואך כרתו את ידם.

 וייראו כל אדם.

ויגידו פועל אלהים:    

 

גדוליו ושריו וסגניו.

 וגם נשיו ובניו.

 כרתו ראשם לעיניו.

באף עמים הורד אלהים:         

 

הובא ראשו ברומח תקוע.

בט"ז אדר באחד בשבוע.

ועמו כל ראש קטוע.

יראו ענוים ישמחו דרשי אלהים

 

 זחל כל איש רע ונבזה.

בראותו את כל המחזה.

 ויאמרו זה אל זה.

ראה את מעשה האלהים:        

 

טיט ורפש פנו מהמסלות.

וישטחו מרבדים כלולות.

ויצאו בתפים ומחולות.

ויריעו כל בני אלהים: 

 

כלו מהר יגון ואנחה.

 והעיר מכנא״ס צהלה ושמחה.

 והיהודים בהשקט ובטחה.

משחקים לפני האלהים:

 

מנות שלחו לאביונים.

 וכלם בשמחה עונים.

 הודו לאדני האדנים.

הודו לאלהי האלהים: 

 

סעו קטנים וגדולים.

 בשירים והלולים.

עד מגדל ראשי הנתלים.

אשר השמיד אלהים: 

 

פצחו רנה לעיניהם.

 ויברכו שם אלהיהם.

 ויפלו על פניהם.

ויאמרו ה' הוא האלהים:

                             

קראו לצור ישועתם.

להגדיל עוד שמחתם.

 להמטיר על אדמתם.

גשם נדבות תניף אלהים:

                             

שתיל ישורון חמדת לבבות.

הרנין האל בגשם נדבות.

 ויגדילו בנים ואבות.

תהלה והודות לאלהים:           

 

אחי שיר חדש שירו.

זמרו אלהים זמרו.

זמרו למלכנו זמרו.

כי מלר כל הארץ אלהים:       

 

נאור ואדיר אין בלתו.

 שפך על אויב חמתו.

 ויהי לצאן מרעיתו.

שמש ומגן ה, אלהים: 

 

יום ט״ז אדר בכל שנה.

קדשו קהל קריה נאמנה.

 בואו לפניו ברננה.

במקהלות ברכו אלהים:          

 

 יוסף ה, שנית ידו.

לפדות עם מיחלי חסדו.

ויטע ישראל עבדו.

כזית רענן בנית אלהים:

                             

« מ-לכי שב את שבות בן פרץ.

 יבנה עירי ויגדור כל פרץ.

וידעו כל ממלכות הארץ.

 כי אתה ה׳ האלהים:  

 

חלץ עמך מעצבו.

וחדש כקדם טובו.

 מקוה מתי אבא.

ואראה פני אלהים:    

 

זך קיים שוכן מרומות.

פדנו מכל מהומות.

 ותן עז ותעצומות.

לעם ברוד אלהים:     

 

תם ונשלט השיר הלזה.

 בעזרת אלהינו זה.

 יהודה וישראל

סגלתך פדה.

 מיד שבטי איש שדה.

בב״א.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר