ארכיון יומי: 5 במרץ 2014


התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל

 

התנועה השבתאית במרוקו – אליהו מויאל

ר׳ אברהם אזולאי(בךמרדכי) (ש״ל-ת״ד – 1644-1570). משפחת אזולאי היא משפחה ענפה של חכמים ומקובלים שהגיעה למרוקו עם גולי ספרד. ראש המשפחה ואבי השושלת היה מו״ה (מופת הדור) אברהם אזולאי הראשון זצ׳׳ל, סבו של ר׳ אברהם בן מרדכי אזולאי, והיה בן דורו של ר׳ שמעון לביא זצ״ל, חכם גדול ומקובל ידוע, מחבר השיר ״בר יוחאי״ ובעל הספר ״כתהתנועה השבתאית במרוקום פז״, פרוש על הזוהר בכמה חלקים. ר׳ אברהם אזולאי השני מתאר בספרו ״חסד לאברהם״ את אביו זקנו ר׳ אברהם הראשון כ״גדול בתורה, חסיד, עניו ונעים זמירות״. ראש המשפ­חה התישב בפאס. אחר־בך התפצלה המשפחה לשני ענפים: האחד נשאר בפאס והשני עקר למרקש. ר׳ אברהם אזולאי השני(בן מרדכי) היה שייך לענף הפאסי. היה ידוע כעושה נפלאות, גדול בתורת הנגלה והנסתר, ואש הקודש של כיסופי גאולה בערה בקרבו. הוא הטיף, כפי שנראה להלן, לעסוק בחכמת האמת (כינוי לקבלה) על מנת לזכך הגוף והרוח, ושעל־ידי לימודה ״עתיד לבוא המלך המשיח״.

התנאים הקשים ששררו במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה־17 החישו את החלטתו לעלות לארץ־ישראל ולהצטרף לעדת הקדושים המקובלים היושבים בארץ הקודש.

ואכן בשנת שע״ט (1619), עזב את עירו פאס יחד עם קבוצה גדולה של תלמידיו – כפי שנראה מדבריו – ועלה לירושלים. אותה שנה היתה מגפה בירושלים ועקר יחד עם משפחתו לחברון. על התלאות שפקדו אותו ואת פמליתו בעת עליתו אומר נינו החיד״א:

-״הרב החסיד מר זקננו זצ״ל היה ממדינת פאס ודרך אניה בא לקפוטקיא ויצאו ליבשה והניחו כל אשר להם בספינה ונטבע הכל והיתה נפשם לשלל. ולזכר נם זה שניצלו עשה חתימתו דמות ספינה וראיתי חתימתו. ומשם נתיישב בעה״ק חברון.״״ ועל תלאותיו ונדודיו בארץ כותב ר׳ אברהם עצמו בהקדמה לספרו ״חסד לאברהם״:

 ״זכרתי ימים כאשר הייתי בימי חרפי בחלד עיר מולדתי פאס עיר גדולה במעלה ותהילה, עיר של יקרים וחכמים אנשי סגולה מיוחדים, ואני בקרב חכמים שלימים וכן רבים, יושב בשבת תחכמוני להתחמם כעד גחלתן… ויהי כי הקיפו עלי —מים רוש ולענה מנת כוסם משברי הזמן ים זועף ואני בתוך ההפיכה אשר הפך ה׳ באפו ובחמתו עיר קברות אבותי ע״ה, עיר פאם המהוללה אשר היתה למשל ולשנינה ומרוב שיחי וכעסי ולחצי זה הדחק ודלתי ביתי נקי מנכסי וחמדתי לבוא להתגורר בא׳׳י היא חברון. ויהי היום בשנת שע״ט (1619) נהפך … ואמלטה אני וביתי לעה״ק ירושלים וגם שם היה חרון ה׳ ויגוף בעמו ובפרט ביתר הפליטה הנמלט ממשברי ים התלאות שואות ומשואות צרה ארוכה אשר נמלטו בציון עה״ק מן אנשי סגולה תושבי העיר פאס וסביבותיה ורובם ככלם באו בחדרי שערי מות… ואני ובני ביתי אל סביבות חברון.״

מדבריו אנו מבינים כי חבלי קליטתו בארץ היו קשים וכי הרבה מתלמידיו ומלויו ניספו במגפות. ר׳ אברהם נמשך אחרי קבלת האר״י, והשאיר מורשת רוחנית עשירה הכלולה בספריו. נינו החיד״א מונה את ספריו, מהם שנדפסו בחייו ומהם שהיו עוד בכתב־יד, ואלה הם: ״חסד לאברהם״, ״אור החמה״ (פרוש על הזהר), ״זוהרי חמה״, ״אור הלבנה״, " אור הגנוז״ (נגנז), ״מעשה חושב״. ר׳ אברהם זכה להיות הממשיך את שרשרת אבותיו בחכמה ובתורת ישראל וכן זכה שיוצאי חלציו יהיו גדולי תורה מובהקים. בנו כה״ר יצחק אזולאי היה מקובל, דרשן ומנהיג. נכדו היה מהר״ר ישעיה אזולאי, שהיה ״ראש ישיבה ומרביץ תורה בתלמידיו, ולמד תורה בישיבתו של הרב פר״ח״ – הוא ר׳ חזקיה דה סילווא בעל ־ספר ״פרי חדש״. בנו של ישעיה, כלומר נינו של ר׳ אברהם, הוא מהר״ר יצחק זרחיה, אביו של ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי(החיד״א).

החיד״א היה רב, מקובל גדול, סופר ועסקן צבור. למד תורה מפי רב גדול שעלה גם כן יותר מאוחר ממרוקו לירושלים, ר׳ חיים אבן־עטר. כתב ספרים רבים. יש אומרים 68 – כמספר אותיות שמו – חיים – ויש אומרים טמונים ושלושה ספרים – במספר שנות חייו. גם בניו ונכדיו של החיד״א היו גדולים בתורה ובחכמה וישבו על כס הרבנות בערי אירופה.

נחזור לר׳ אברהם אזולאי. השפעתו על בני דורו היתה גדולה ועד לארץ הולדתו, מרוקו, הגיעה. ר׳ אברהם עודד את הקריאה בספר הזוהר ואת העיון בתורת הקבלה.

•מצאתי כתוב כי מה שנגזר שלא יתעסקו בחכמת האמת(הקבלה) בגלוי, היה לזמן קצוב, עד תשלום שנת הרן(1490) ומשם ואילך יקרא דרא בתרא והותרה הגזרה —רשות נתונה להתעסק בספר הזוהר ומשנת ש׳ ליצירה (1540) מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים כדאיתא ברעיא מהימנא (כפי שמובא ברעיא מהימנא – מאמר בס׳ הזוהר) ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחרת, אין ראוי להתרשל.״

ר׳ אברהם אזולאי מטיף ללמוד הקבלה ומדגיש שעצם לימודה עשוי להחיש את הגאולה ולהביא את מלך המשיח (בנגוד לעמדה שנקט בן דורו ר׳ חיים ויטאל, תלמידו של האר׳׳י).

בצפת ישבו עוד הרבה חבמים שעלו גם כן ממרוקו. ר׳ יעקב טולידאנו מספר על חכם אחד שעלה ממרוקו מחבל דרעא ששמו ר׳ אברהם בר׳ שלמה עלון. כתב ספר על דרכי הגמרא. כן מספר הוא על ר׳ מרדכי מדרעא שהיה יודע עתידות. ר׳ מרדכי חיבר ספר ״מעינות החכמה״ שנגנז. בספר תולדות האר״י מסופר על ״יהושוע בום, יודע ובקי בענין השבעת הרוחות ממה שקיבל מר׳ דוד מוגרבי רבו, שהיה ירא שמים וחכם בקי וזה תלמידו אם ירצה יכול לרפאות את שמעון הנכפה אחי בצלאל.״

ר׳ דוד מוגרבי היה גידם בשתי ידיו וחיגר ברגליו ובבל זאת היה סופר מהיר וכתב בפיו ספרי תורה, תפילין ומזוזות. בעל ״מלכי רבנן״ ר׳ יוסף בן־נאים מקשה: ״ואיך תפילין וס״ת ומזוזות אלו שנכתבו בפה כשרים? שכתב הרמ״עם׳ ל״ח שאחד כתב בפיו ופסלו.״ ואף־על־פי־בן התירו ספרי תורה, תפילין ומזוזות שר׳ דוד מוגרבי כתב משום הכבוד שרחשו לו. כן מביא החיד״א בספר ״שם הגדולים״, שמו של ר׳ חיים מדרעא ומעיד עליו ״שהיה עלה אליו אליהו זכור לטוב והיה יודע עתידות והיה שולח שלומות למהרח״ו(מורנו הרב ר׳ חיים ויטאל) ומחזק לבו.״

הנה כי כן בין המקובלים העולים שעלו לארץ־ישראל עם הקמת מרכז הקבלה בצפת בימי האר״י היו מקובלים רבים ממרוקו. ביניהם היו שזכו לשבת בשורה הראשונה בממלכתו של האר״י, למדו ושמעו תורה מפיו, כתבו וערבו את משנתו, והיו גם בין תלמידי תלמידיו אשר הפיצו ולימדו את תורתו.

ציינו רשימה מכובדת של חכמים מקובלים כגון: ר׳ מסעוד מצליח (ר׳ מסעוד הכהן), ר׳ מסעוד אזולאי (סגי נהור), ר׳ אברהם הלוי אלמוגרבי (ברוכים), ר׳ יוסף בן־טבול (או אבי טבול), ר׳ סולימן אוחנה, ר׳ אברהם אזולאי ועוד ועוד. דרך מקובלים אלה שישבו בצפת ושמרו על הקשר עם רבני ארץ מוצאם ודרך שד״רים שהגיעו למרוקו חדרו כתביהם של ר׳ חיים ויטאל, ר׳ יוסף בן־טבול ומקובלים אחרים למרוקו. אך היו גם צנורות אחרים דרכם זרמו ספרי הקבלה למרוקו. לחכמי מרוקו היו קשרים הדוקים עם הקהילות היהודיות האיטלקיות בליוורנו ובונציה. שם ישבו חכמים רבים יוצאי מרוקו ושם הדפיסו חכמי מרוקו את ספריהם, היות ובמרוקו לא היה בית־דפוס ומשם חזרו למרוקו.

ר׳ ישראל סרוג(או סרוק) הידוע במי שהיה המפיץ העיקרי של תורת האר״י, פעולתו העיקרית התמקדה בערי איטליה, לאחר שהצליח להשיג כמה עותקי כתבים של ר׳ חיים ויטאל ומשם הופצה תורת האר״י לערי אירופה וגם למרוקו הגיעה. כך כבשה הקבלה הלוריאנית לבבות רבים, עוררה תקוות לגאולה פדות, שילהבה את דמיונם של ההמונים והציתה את אש הגאולה בלבותיהם. מקובלים אלה שמרו על קשר חזק עם ארץ מוצאם, ודרכם הייתה זרימה חפשית בשני הכיוונים, של רעיונות ודעות של הזרמים —ודשים בקבלה. תחילה הקבלה מבית־מדרשו של ר׳ משה קורדובירו; ואחר־כך הקבלה של האר״י.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

חכמי המערב בירושלים

פרקים בתולדות חייהם ופעולותיהם של חכמי המערב – מרוקו – בירושלים מהמאה הי"ט ועד ימינו.

כתב, אסף וערך בעזר משד"י – ע"ה שלמה דיין ס"ט – בלא"א כהה"ר יהודה ליאון נ"ע

ויקרבו ימי דוד למותהרב צוף דבש

״שנות עמל היו ימי שני חייו האחרונים״ של הרב צוף דב״ש. המעמסה הגדולה והנטל הכבד שלקח על עצמו היו בעוכריו בשנות החמישים לחייו. ״צרות רבות ותכופות תכפוהו״,. דאגתו ומרצו למען הפרט והכלל, התישו את לבו וכוחותיו לא עמדו לו עוד. החובות הגדולים אשר לקח על עצמו באופן פרטי, למען פרנסתם של העניים הרבים, היתומים והאלמנות, רבצו על שכמו ודכדכו את רוחו. הוא נפל למשכב בחולי גדול, ולמרות סבלו הרב ומכאובי לבבו, הבליג על צערו ומאן להרפא. גם בתוך יסוריו הגדולים, לא הסיח הרב צוף דב״ש את דעתו מעבודתו המאומצת למען בני עדתו, ובשארית כחותיו המשיך להפיח חיים לבני הקהלה מרוחו הנאצלת מאור שבעת הימים.

וישכב דוד עם אבותיו

בראשית שנת תר״מ (1880) נפל הרב צוף דב״ש למשכב שממנו לא קם, תלמידיו ומעריציו הרבו בתפלה לבריאותו, ובכל לבם האמינו וקיוו כי עוד יבריא מאורם ומנהיגם האהוב וישוב לאיתנו. אך שערי תפלה ננעלו בפניהם. ובליל יום רביעי ח״י לחודש כסלו, שנת והיא מר״ת נפש, נצחו אראלים את המצוקים, והרב צוף דב״ש השיב את נשמתו הזכה והטהורה לבוראו.

יש האומרים, כי הרב הקדוש רבי יעקב אביחצירא זיע׳יא, ראה ברוח הקודש, כי ימיו של הרב צוף דב״ש ספורים והן קרבו ימיו למות. על כן השתוקק מאוד לעלות לאה״ק כדי להפגש עמו פנים אל פנים. אך מן השמים לא הסתיעא מלתא, ובעודו רבי יעקב זצ״ל בנדודי הדרכים כדי להגיע לאה׳׳ק, הגיע אליו השמועה המרה כי הרב צוף דב״ש נתבקש בישיבה של מעלה.

בהלוויתו שנערכה למחרת (יום רביעי) השתתפו כל בני ירושלים, ואלפים רבים הלכו אחרי מטתו של הרב צוף דב״ש, וביכו את מותו ללא עת של אחד המנהיגים הגדולים של ירושלים, וכך מתואר בעיתון חבצלת:.

קול נהי מציון

כסלו. אבל כבד ליהודים היה ביום הזה, כי אבידה גדולה נאבדה לאחינו תושבי ירושלים במות הרב הגדול ראש רבני עדת המערביים מוהר״ר דוד בן שמעון ז״ל.

המנוח ז״ל נולד בארבאט (עיר גדולה במאראקקא, ושוכנת על חוף הים) בשנת תקפ״ב (1822) ועד השלשים ושלוש שנה לימי חייו הרביץ תורה בעיר ההיא והעמיד תלמידים הרבה, אשר מהם ישאו עתה על שכמם משרת הרבנות ברבים מערי מאראקקא, בשנת תרט׳׳ו עלה ירושלימה ויבוחר לראש עדת המערבים, וחמשה ועשרים שנה שפט את העדה הזאת, ויהי לה לרב ואב בית דין, מורה ומנהל.

הוא היה גדול בתורה ומצויין בבקיאותו בכל ספרת התלמוד (תלמודישע ליטעראטור), עד כי בצדק נוכל לתארו בתואר התלמודי ״צנא מלא ספרא״. תכונות יקרות ומאוד נעלות נטבעו בו, שפלות רוחו, ענותנותו הרבה, וטוב לבו הפליאו עיני כל רואיו ומכיריו. רועה נאמן היה לעדתו, וידאג מאוד למלאות מחסוריה באשר תשיג ידו. רבות עמל למטרה הזאת, ועמלו נעטר בעטרת מפעל. חפצו הצליח בידו לעורר לב נדיבי העם לחמלה על קהל עדתו, ויאסוף כסף ובנה בית תפלה ובית לתורה ולתעודה לחכמי העדה, כן בית לתלמוד תורה ובתי מעון לאלמנות ויתומים, עניים זקנים וזקנות, בעיר פנימה. בשנים האחרונות עזרו ה׳ לבנות גם בתי מעון לענייה, ובית תפלה מהודר מחוץ לשערי ירושלים. מעודו לא התערב בדברי ריבות, בתוך עמו ישב, ודבר לא היה לו את איש זולתם. בתורת ה׳ הגה יומם ולילה, ולפעמים רחוקות למאוד עזב את חצר למודו אשר בו נמצאו כאלפים ספרים עתיקים וחדשים. כמעט אין איש בירושלים אשר יוכל להתלונן על הרב הגדול המנוח ז״ל ברב או במעט, וכל העם מקצה אך תהלתו יתנו מאז בא הנה עד היום הזה.

זה ירחים אחדים אשר היה שוכב על ערש דוי, ובהשמע היום השמועה בעיר כי שבה נשמתו למקור מנו חוצבה, קול ונהי נשמע מכל עברים, אלמנות ויתומים עניים ואביונים הרימו כתנים מספד על מעוזם ומגינם, כי נאבד בדמי ימיו. כל אהלי המסחר אשר ליהודים סוגרו, וגם השולחים במלאכה, ידם שבתו ממלאכתם, וינהרו המונים אל בית המנוח אשר מחוץ לעיר ללותו לבית עולמו. כבוד גדול למאד עשו לו במותו. בביתו הספידו הרב מוהר״ר מורינו בר אדון הי׳׳ו. ילדי הת״ת ובתי הספר לבלומענטהאל ולעמעל, ונרות דולקות בידם הלכו לפני המטה ויקוננו בקול מר קנות ומזמורי אבל. המון אדם רב למאוד אשר לא נראה כמוהו על הלוית מת מעת גוע וימת הרב הגאון ראשון לציון מוהר״ר דוד חזן ז״ל, נהרו אחרי מטתו באבל ומספד על שר וגדול כי נפל בישראל.

ספרנים רבים ספדוהו עוד במקהלת עם עדי הורדה גויתו לקבר אשר כרו לו על שדה הקברות המיוחד למערכים בעמק הר הזיתים ת. נ. צ. ב. ה.. המנוח ז״ל השאיר אחריו שני בנים ושתי בנות, ה׳ ישלם נחומים להם ולכל בית ישראל המתאבלים עליו בתוך אבלי ציון וירושלים אמן.״ ע״כ.

וזה הנוסח שנחקק על מצבת קבורתו:

״וי לארעא דישראל דחסרא גברא רבא, קול נהי נשמע מציון במר צורח, וירושלים תתן קולה תבכה ותתייפח, כי אבדה כלי חמדתה, פנה הוד׳ פנה זיו׳ ותפארתה ארץ צבי גדלה שעשועיה, הורד עדיה מעליה, אבד חסיד מן הארץ, גבור לעמוד בפרץ, מתוק דב״ש טעמו, בישראל גדול שמו דן ידין עמו, רועה נאמן לעדתו צדיק באמונתו, חונן דלים ומחסה לאביונים, איש החסד, חסדי דוד הנאמנים, אריה שבחבורה, ריבה וקיבץ פעלים לתורה, תנא דאורייתא, הרב המופלא, וכבוד ה׳ מלא, חסידא קדישא, זבה וזיבה את הרבים, נר המערבי מרביץ תורה בישראל, איש אלהים קדוש, המפורסם בשמו ומעשיו מורינו הרב כמוהר״ר דוד בן שמעון זצוק״ל המחבר ס׳ שער החצר ושאר ספרים.

לקוח ארון האלהים ח״י כסלו שנת ו׳י׳ה׳י׳ ד׳ו׳ד׳ ע׳ו׳ש׳ה׳ משפט׳ ו׳צ׳ד׳ק׳ה׳ לפ״ק תנצב״ה.״.

ראשון פרשת וארא נוסח מרוקו

ראשון פרשת וארא נוסח מרוקו

 איתמר מלכא

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר