ארכיון יומי: 15 במרץ 2014


Presence juive au Tafilalet-Revue Brit 31

Amnon Elkabets

Tafilalet – Sijilmassa

Avant propos sur la region

La famille Perets etait differente ; venue d'Espagne, c'etait une des rares families de cette origine au Tafilalet. Le chef de famille Yehouda ben Yossef, auteur de Perah Levanon, s'etait installe a Erfoud mais par la suite il vecut dans le Nord car le climat chaud ne lui convenait pas. Mais sa famille benie s'est dispersee dans toutes les villes et villages du Tafilalet ou elle est devenue l'une des families les plus repandues. Un des rabbins les moins celebres mais des plus actifs dans la chronique locale fut le rabbin Chlomo Malca (1878-1949 ) est ne au village d'Asseflou et a appris la Thora dans la Yechiva de la famille Abehssera.

A la fin de ses etudes, il est arrive en Erets Israel et a ete nomme rabbin de la communaute juive maghrebine de Jerusalem. Peu de temps apres, il a ete envoye comme rabbin a Oumdourman au Soudan. II a reussi a sauver de l'assimilation la communaute juive de la ville. II est surtout celebre pour avoir ramene au Judai'sme des femmes juives converties a l'Islam.

La langue d'enseignement etait l'Hebreu que les Juifs parlaient couramment. Souvent, ils jouaient avec la langue en formant des jeux de mots. Ils se servaient aussi de l'Arabe pour former des milliers de proverbes et dictons ayant trait a leur vie quotidienne. Les proverbes exprimaient leurs differents sentiments. C'etait parfois du chagrin, de la colere ou de la raillerie. Parfois les traits etaient destines a leurs voisins arabes, par exemple: Sellem a'la la'rbi, tkhsser khbza

 Salue l'Arabe tu perdras un pain. Ma touriss bab dar el arbi, lama ylssek fiha

 Ne montre pas ta porte a un Arabe il pourrait s'y coller. Selh ila itbelled, itzelled

 Le Berbere qui devient citadin s'endurcit comme du cuir. (Comme la peau du tambour qui s'endurcit a l'usage).

 Au debut du XXe siecle, l'A.I.U (l'Alliance Israelite Universelle) etait sur le point de s'installer a Rissani. La famille Abehssera s'y est opposee par crainte de la secularisation de la communaute. Sa condition etait que l'ecole soit construite en dehors du mellah et de la ville. II en fut ainsi. La crainte etait que le processus d'adaptation a la culture francaise ne devienne un mouvement d'assimilation. Mais la puissance du pouvoir de la religion dans la societe musulmane et la stabilite des elements conservateurs dans la famille continuaient a influencer la communaute juive. Par la suite, ces elements ont empeche une plus grande adaptation au processus de modernisation et ont ainsi eloigne le danger de l'assimilation.

Les resultats de l'education a l'A.I.U sont connus. Une nouvelle classe de dirigeants en est sortie ; c'etait le resultat de l'adaptation aux nouvelles manieres de vivre. Par consequent, l'interet des riches et des instruits pour les affaires de la communaute a diminue.

com.juives sahariennes.M. Abitbol

Simon Schwarzfuchs

LES RESPONSA ET L'HISTOIRE DES JUIFS D'AFRIQUE DU NORD

On peut se demander quelles sont les raisons de cette penurie. Assurement elle n'est due, ni a une qualite inferieure de la production rabbinique, ni au manque d'interet. Sans doute faut il rappeler que l'impression hebrai'que est venue tres tard en Afrique du saharaNord. De ce fait l'impression d'un volume de responsa posait de nombreux problemes que beaucoup de rabbins n'ont pas tente de resoudre. Leurs ecrits ont ete transmis sous forme de manuscrits, ce qui n'a permis ni leur conservation parfaite, ni une grande diffusion. Le recours aux sources manuscrites nous reserve probablement de nombreuses surprises, mais il ne parait pas en l'etat actuel des choses que nous ayons a nous attendre, loin de la, a une revolution comparable a celle qui a constituee l'apport de la Genizah.

Une fois l'impression hebrai'que acclimatee en Afrique du Nord, le nombre des recueils ira en augmentant, et, qui plus est, les auteurs eux- memes s'interesseront a l'impression de leurs oeuvres.

Ces constatations nous amenent a nous poser une question supplementaire: que representent les responsa imprimes (et manuscrits) dans 1'oeuvre d'un rabbin?

Repondre a des questions est une des fonctions essentielles du rabbin. II est evident que la grande majorite des questions qui lui sont posees le sont oralement. Par consequent les reponses ecrites constituent une partie, fort importante sans doute, mais mineure de son activite. Or nous le savons, de tres nombreux responsa ne nous sont pas parvenus — nous les connaissons par les allusions qui y sont faites — et jusqu'a la fin du 19e siecle, les rabbins auteurs de responsa n'ont pas prepare eux-memes le choix de leurs consultations qui nous est parvenu.

 En effet la seule lecture des recueils imprimes "anciens" demontre qu'ils sont composites et qu'ils ont ete imprimes au hasard des manuscrits conserves. L'effort n'a jamais ete fait de rassembler toute la production d'un rabbin donne. Ce sont generalement les accidents de la transmission des manuscrits qui sont responsables du choix arbitraire ou accidentel des responsa publics. II en est egalement resulte que nombre de responsa sont restes inedits. Dans le cas du rabbin Jacob Aben Sur, surnome Yavets, il est a peu pres certain qu'au moins 30% de ses responsa sont restes inedits, alors que le recueil imprime de son oeuvre contient plus de 30% de responsa dont il n'est pas l'auteur!

La lecture des responsa montre d'ailleurs que tres souvent le texte de la question n,est pas original: elle a ete reecrite par le rabbin repondant qui tres souvent n'en a reproduit que les elements susceptibles d'interesser sa demonstration juridique. Le mepris pour la question consideree comme document juridique a pu etre corrige quelque- fois par l,existence d'un autre responsum relatif au meme cas.

פאס העיר-א.בשן

 

פרופסור בשן

הרקע המדיני ומצב היהודים במרוקו 1873 – 1900

בשנים אלה שלטו שלושה סולטאנים מבית פילאלי " מוחמד הרביעי אבן עבד אלחמאן – מאוגוסט 1859 ועד ספטמבר 1873, יורשו חסן הראשון, מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894, עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

יומה של קהילת טנג'יר להפעלת השגרירים האירופים.

מועצת הקהילה היהודית בטנג'ר נפגשה ב – 14 במרס 1877 עם שגרירי המדינות האירופיות שהין להן נציגים במרוקו, סיפרו להם על התוכנית וביקשו את התערבותם. כולם האזינו באדיבות, הבטיחו שיעשו מאמצים כדי לבטל את הגזירה, והריצו מכתבים לסולטאן בנדון.

נודע כי גם לאחר הגעת מכתבים אלה ליעדם, המשיך הסולטאן בצעדים כדי להפקיע את רוב השטח של בית הקברות, והשתמש בכוח כדי לאלץ את היהודים לפנות את הגופות למקום אחר.

הכותבים עורכים השוואה עם תופעה דומה במדינות אירופיות. גם שם מעבירים השלטונות לפעמים גופות מבתי קברות כשהאדמה דרושה למטרות אחרות, אבל הם עושים זאת בהתאם לחוקים. הדבר שונה בארץ זו, בה רק החוק הדתי קובע.

והם מסיימים כי מעשה כזה אין לו תקדים בתולדות מרוקו, ואם אמנם ההפקעה תבוצע, תהיה לה השפעה שלילית על קהילות אחרות בארץ זו. הפונים מבקשים אפוא להפעיל את הקשרים המתאימים אצל השלטונות, כדי לבטל את רוע הגזירה.

תיאור הכאב של יהודי פאס.

ב – 28 במרס 1877 נשלח מפאס מכתב בסגנון מרגש שתורגם מעברית לאנגלית והמופנה לכל ישראל חברים ולאגודת אחים בלונדון. הפונים מבקשים מהאחים בני ישראל למלא את התפקיד הקדוש המוטל על כל אחד אשר בשם ישראל ייקרא, ויעשו מאמצים לביטול הגזירה על ידי הפעלת הממשלה והעיתונות.

הם מתארים את החרדה שאחזה בקהילה מאז שההוראה ניתנה על ידי הסולטאן, חיים בפחד, נאמרות תפילות וקינות תוך בכיות בבתי הכנסת ובמקומות ציבוריים. נשים בכאבן יוצאות לבית הקברות בו קבורים ילדיהן, ומחבקות את הקברים.

אמהות וילדים, אלמנות ויתומים בוכים נוכח מצבות בעליהן, הוריהם ואחיותיהן. הגזירה חמורה יותר ממוות. הם משליכים יהבם ותקוותם על מקבלי המכתב. בקשתם שיפנו לשליטים ההומאניטאריים, ושהצדק ייעשה באמצעותם, באשר הפונים הם חסרי אונים ואנוסים להיכנע לרצונו של השליט במרוקו.

שני המכתבים שכאמור נכתבו באותו יום, הועברו על ידי אגודת אחים לשר החוץ הבריטי\ בצירוף בקשה להתערבות. לדברי מר לוי מזכיר האגודה, מעשה זה הוא ללא תקדים בהשוואה למעשים ברבריים אחרים שבוצעו בפאס.

הוא מזכיר את ההוראות הסותרות של הסולטאן בנדון, כשבשלב מוסים חזר בו מההוראה, ושוב חידשה. תמיכת של אנשי הדת המוסלמית בעמדת היהודים, מנוגד להלכות של שתי הדתות, לא הועילו.

המועצה של אגודת אחים קיבלה מכתב חסוי מאישיות מנהיגה בפאס, שהציעה לפנות לממשלה הרחמנית של בריטניה ולאזרחים בארך זו האוהדים את העניין היהודי, להזהירם כי אם החלטת הסולטאן תבוצע, יתעוררו בין בעלי ההשפעה ובכל שכבות הציבור במרוקו רגשות שאינם ניתנים לפיקוח ולעצירה.

הכותב מציין כי כבר נעשו צעדים מסוימים בטנג'יר כדי להביא את הנושא לתשומת לבן של ממשלות באירופה, והוא צירף העתקי מכתבים בנדון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר