ארכיון יומי: 9 במרץ 2014


ברית מס 23 מבט על קהילת ואזאן-גבריאל אלבו-דן אלבו

ברית – מספר 23

מבט על קהילת ואזאן

כתב עת של יהודי מרוקו

בעריכת אשר כנפו

גבריאל אלבווואזאן 2

דן אלבו

קהילת אסז'ן ־ הקהילה המכוננת של קהילת ואזאן, במאה הי"ח.

La communautte d'Asjen au xviiie siecle

ד. ירידת מעמדה של איזאזין לאחר קרב שלושת המלכים.

לאחר קרב שלושת המלכים.ב 1578 סבסטיין מלכה הצעיר של פורטוגל אסף צבא נוצרי של שבע עשרה אלף איש [יש סוברים עשרים אלף] במטרה לכבוש את מרוקו ב 24 ביוני מפליג הצבא הפורטוגלי מנמל ליסבון לעבר נמל ארזילה מאחז פורטוגזי מבוצר בחופה הצפוני של מרוקו. צבא פורטוגל חודר לתוך פנים הארץ בתנועה דרומה במטרה לפגוש את צבאו של אוייבו מולאי עבד אל מאליק. הקרב מתרחש ב 4 באוגוסט בסמוך לנהר וואד אל מחזן. בקרב נפלו המלך הפורטוגזי סבסטיאן, ובן בריתו הסולטאן המודח מוחמד אל מוטאקיל והסולטאן בפועל של הממלכה השריפית מולאי עבד אל מאליק.

בעקבות תבוסת הפורטוגוזים וסילוקם מצפון מרוקו, יוקרתה ומעמדה האיסטרטגי של איזאזין נפגעו. במשך 163 שנים איזאזין היתה על תקן קן ההגנה האחרון – העיר המבוצרת האחרונה שהפרידה בין הפולשים הפורטוגזים השוכנים בקסאר אל כביר ופאס ומרקש בירות הממלכה לסירוגין. למרות עושרה החקלאי פוריות אדמותיה ומקורות המים השופעים סביבה, אסג׳ן ירדה ממעמדה בגלל אובדן תפקידה ההיסטורי בהגנת צפון הממלכה מפני הנוצרים. משנוצחו הפורטוגזים על ידי צבאו של אל מנסור בקרב שלושת המלכים, בשנת 1578, פסק הצורך להחזיק חיל מצב במקום, ובטל הצורך בבעלי מלאכה לטיפול בתחזוקה השוטפת של הצבא על חימושו ואביזריו השונים. הקשר האינטימי בין המושלים של אסז׳ן לדורותיהם לבית המלוכה בפאס שהתבטא בנישואין דו צדדיים, דעך עם הזמן.

לאחר הכיבוש הספרדי של טנג׳יר, לאראש וארזילה, מעמדה של אסז׳ן התחזק מחדש, אך עם סילוק הספרדים מאחיזתם בחופיה הצפוניים של מרוקו ע״י מולאי איסמאעיל בשלהי המאה הי״ז, אסזן איבדה מחדש את מעמדה ודעכה. ללא תפקידה האסטרטגי כמחסום בפני פלישה נוצרית ללב הממלכה, אסז׳ן ירדה לדרגת עיר ספר חקלאית נטולת חשיבות פוליטית, הנותנת שירותי מלאכה ומסחר לכפרים סביבה. ירידה דומה פקדה גם את ששאוון.

תבוסת הפורטוגזים צויינה ונחגגה כפורים שני, פורים של לוס קריסטייאנוס  Purim de los cristianos] על ידי קהילות היהודיות בצפון מרוקו בא׳ באלול מידי שנה. האימה שחשו המגורשים מאפשרות שהנוצרים ינצחו ויהפכו אדוני הארץ, החשש מחידוש רדיפות האינקביזיציה כלפיהם בארץ המקלט החדשה, ועצם השמחה לאידם על תבוסתם עומדים ביסוד המנהג. בקרב צאצאי יהודי אסז׳ן שחוו מקרוב את אימי קרב שלושת המלכים שהתקיים קילומטרים ספורים מיישובם [יהודי אסז׳ן היו הקרובים ביותר לזירת הקרב ההיסטורי הזה] ואת תחושת ההצלה בעקבות תבוסת הפורטגזים, ראש חודש אלול נחגג בהילולה על קברו של ר׳ עמרם בן דיוואן. נוסף על ל׳׳ג בעומר ו־ ט׳׳ו באב יום ההילולה לציון הסתלקות ר׳ עמרם בן דיוואן. קיומה של מסורת זו בקרב [חלק מ] צאצאי יהודי אסז׳ן במאה העשרים, מלמד שיהודים מגורשים דוברי ספרדית חיו באסז׳ן לפני 1578, גם אם הנוכחות היהודית במקום הייתה קטנה מאלקצר שבה התרכזו רבים ממנהגי המגורשים בדור הראשון לגירוש.

ה. נטישת אסז׳ן על ידי היהודים ומעבר לואזאן

בשנת 1780 נוסדה קהילה יהודית בואזאן. במקביל באותן שנים, אסז'ן עיר המבצר הקדומה גוועה וננטשה. עליית מעמדה ושגשוגה הכלכלי של העיר ה״קדושה" ואזאן הסמוכה, בזכות הזאוויאה רבת העוצמה שפעלה בואזאן, והשפעתה על חצר המלוכה בפאס, הפכו אותה לאבן שואבת לסוחרים ואומנים מצפון מרוקו בכלל ומאסז'ן העיר הבניימינית הסמוכה בפרט. כבכלים שלובים ככל שואזאן ששגשגה אסז׳ן גוועה. הקהילה היהודית ההיסטורית של אסז׳ן שמנתה כמאתיים נפש [כחמישים משפחות] עזבה את מקום מושבה ההיסטורי בהדרגה ועברה לואזאן המשגשגת. הגירה זו הושלמה בשנת 1812. קהילה זו מלאה תפקיד מכריע בייסודה של קהילה חדשה בואזאן, שמשכה מהגרים גם מתיטוון, טנג׳יר, לאראש, מקנס ופאס. תולדות קהילת ואזאן ואסז׳ן קשורים בעבותות מארבע סיבות:

בית העלמין של קהילת אסז׳ן מהווה חוליית חיבור ראשונה בין שתי הקהילות. לאחר שקהילת אסז׳ן פסקה להתקיים, המשיך בית העלמין המפורסם שלה, שבו קבור ר׳ עמרם בן דיוואן והשד׳ר ר׳ דוד הכהן, לשמש את קהילת ואזאן החדשה עד להתפזרותה. קהילת ואזאן ירשה את קהילת אסז׳ן בבעלות על בית העלמין. שתי הקהילות שחיו זו אחר זו מבחינה כרונולוגית, עשו שימוש באותו בית העלמין ברצף כרונולוגי שנמשך למעלה מארבע מאות שנים, מאמצע המאה השש עשרה [1550 לערך] ועד שלהי המאה העשרים [1970]. לעובדה שהמהגרים מיתר הקהילות שהתיישבו בואזאן קברו את מתיהם בבית העלמין באסז׳ן, הפכה אותם אט אט לבעלי זיקה רגשית לבית העלמין ולהיסטוריה של קהילת אסג׳ן שלה היה שייך.

חוליית החיבור השניה בין שתי הקהילות זו שהתפזרה באסז׳ן וזו שנוסדה ונולדה לאחריה בואזאן- היא, קבלת מעמדו של ר׳ עמרם בן דיוואן כצדיק של הקהילה, הצדיק שאליו פונים בתפילה ולהצלה. כבמרוץ שליחים קהילת ואזאן קבלה לידה את ההילולה של רבי עמרם מהקהילה שפסקה להתקיים, המשיכה לשאת בעול שימור וטיפוח המיתוס של רבי עמרם בן דיוואן ובארגון ההילולה השנתית לכבודו. בשל כך, החל מהמאה הי״ט קבר הצדיק ר׳ עמרם בן דיוואן זוהה עמה, למרות תשעת הקילומטרים המפרידים בין ואזאן ואסז׳ן. ולמרות שר׳ עמרם בן דיוואן שהה בביקורו הראשון באסז׳ן ונפטר באסז׳ן כשבואזאן טרם נוסדה קהילה יהודית מאורגנת. קהילת ואזאן הפכה בפועל לפטרונית של ההילולה של ר׳ עמרם בן דיוואן על כל ההשלכות הכלכליות, החברתיות והיוקרתיות של מפעל זה.

חולית החיבור השלשית היא השפעתם המכרעת של יוצאי אסז'ן על עיצובה העתידי של קהילת ואזאן. קהילת אסז׳ן הפסיקה להתקיים במתכונתה ההיסטורית בשלהי המאה הי״ח, אנשיה עברו לואזאן en bloc והשתתפו בייסוד הקהילה החדשה בואזאן, עם יהודים נוספים מתיטוואן טנג׳יר לאראש ומהגרים חדשים ממקנס ופאס. מימיה הראשונים בני קהילת אסז׳ן הפכו לרוב מספרי בקרב קבוצת המייסדים, לכוח המניע ולעמוד השדרה הדמוגראפי שעליו נבנתה הקהילה החדשה בואזאן. ניתן להעריך שהשפעת יהודי אסז׳ן על עיצוב הקהילה העוברית בואזאן היתה מכרעת. חולית החיבור הרביעית היא אימוץ ההיסטוריה של קהילת אסז׳ן על ידי קהילת ואזאן.

הצטרפותם הקולקטיבית של יהודי אסז׳ן לקהילה העוברית בואזאן ועובדת היותם בעלי היסטוריה משותפת הפכה אותם בחלוף השנים לנושאי הזיכרון הקולקטיבי של קהילת ואזאן. הנרטיב ההיסטורי שלהם הפך לדומיננטי, במסורות בעל פה של קהילת ואזאן. על פי נרטיב זה, ההיסטוריה של קהילת אסז׳ן וקהילת ואזאן מרותכת למקשה אחת ומסופרת ללא הפרד. נרטיב זה אומץ על ידי כלל בני קהילת ואזאן בסופו של דבר. גם על אלה שהיגרו אליה מתיטוון, ששאוון, קסאר אל כביר, מקנס ופאס שהוו את רוב מניינה של הקהילה ובאופן זניח גם מערים אחרות כגון: תאזה [משפחת הדיין הרב דוד גיגי ובנו ר׳ יעקב בן גיגי], דמנת [משפחת דהן] מוגדור, [משפחת אלגרבלי ומשפחת בן שושן] או מתפיללת [משפחת עבו]. בני קהילת ואזאן בלא הבדל קהילת מוצא ספחו לעצמם את עברה של קהילת אסז׳ן, אמצו את ההיסטוריה שלה, את המיתוסים, הסיפורים והמסורות הקשורים בתולדותיה ובסיפורי הנסים של הצדיק ר׳ עמרם בן דיוואן. גם אלה שבאו ממקומות אחרים, הפכו למוסרים ולמספרים של אותן מסורות לבניהם אחריהם, כאילו אבות אבותיהם מאז ומתמיד היו חלק בלתי נפרד מאותם אירועים וחוו אותם ממש על בשרם. בפועל לא ניתן לנתק בין תולדות שתי הקהילות, ולא ניתן לדון בקהילת ואזאן, בלא לעסוק תחילה, כפי שניסינו לעשות כאן, בתולדות קהילת אסז׳ן. תולדות קהילת אסז׳ן הם בחינת פרק מבוא לתולדות קהילת ואזאן, ובסיס הכרחי למחקר יסודי תולדותיה.

סוף המאמר

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא-מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים. רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה.

ו׳ דאווד (ליד וארזאזאת)צדיקי מרוקו ונפלאותיהם

נקרא לרוב סידי דאווד. לפי עדות אנשי המקום הוא נערץ גם על-ידי המוסלמים. לפי המסורת המקומית, הוא בא עם עשרת החכמים שהגיעו פעם מארץ-ישראל.

ר׳ דאווד כהן – דבדו

נקרא על-ידי המוסלמים סידי מוחמד סאהלי או סהול. היהודים קוראים לו גם בשם סידי יוסף סאהלי. היהודים והמוסלמים טוענים לבעלות על הקדוש.

ר׳ דוד אביחצירא (ריצאני)

ידוע בעיקר בכינויו באבא דו. הוא בנו של ר׳ מסעוד ונכדו של ר׳ יעקב אביחצירא. נרצח על-ידי המוסלמים.

מוסלמי הרג אותו. המוסלמים היו רעים. שנאו את היהודים. יום אחד קם מוסלמי רע בשם בל אל-קאסם. אסף את כל יהודי המלאחים שהיו בתאפילאלת. הוא היה מושל האיזור. ביקש מהשולטן שיתן לו להחריב את כל היהודים. הוא אסף את יהודי המלאחים ביום שבת. בא בל אל-קאסם השריף, והפריד בין גברים, נשים וטף ורצה להרוג אותם אחד אחד. נשאר במלאח רק אותו צדיק בשם סידנא באבא דו… הוא אמר לכל היהודים שלא יפחדו והם ייגאלו באותו יום שבת. שאל המושל על הרב של היהודים. ענו לו שהוא לא יוצא מן הישיבה שלו. בא מוסלמי ואמר לאל-קאסם: אתה לא תוכל לקחת לנו את המלאח, אנו לא נוכל להרוג את כל היהודים. בינתיים שדדו המוסלמים את כל מה שהיה בבתי היהודיס. יצא הקדוש. הוא נהג לראות בשמים כל מה שעתיד להתרחש בעולם. זה באבא דו. ביום שבת, כל ערב שבת נהג אדוננו באבא דו לגזור את ציפורניו. פנה לשליח שלו ואמר לו שלמחרת הוא ילך למושל. הם [המוסלמים] הכינו קנה של תותח כדי להרוג את הרב. [ירו] ולא זז הרב למרות כמות אבק השריפה ששמו. אז נתן להם מוסלמי אחר עצה: לקשור את הרב עם מוסלמי כך שיהיה טרפה [טמא]. וכאשר עשו זאת, בא חתנו של הרב, וקפץ וקשרו אותו יחד אתו. מהבוקר ועד הערב ביום שבת, היתה חשיכה, חושך מצרים.

מה ששמעתי על באבא דו, הוא לא מת ככה. היה איזה שייך שרצה להרוג אותו והוא ברח לו והוא נכנס בתוך האבן, והיד שלו יוצאת בחוץ ונשארה שם עד עכשיו. אמרו שאם תראה את היד שלו, תעשה ככה לשערות ותראה אותו. סיפרו לי את זה.

ר׳ דוד אלקיים (מוגאדור)

נולד במוגאדור בסביבות 1850 ונפטר שם בי׳ בניסן 1942. היה רב, פייטן, מעטר כתובות ובעל אישיות רבגונית. יכול לשמש דוגמה של אישיות מקומית שנהפכת במשך הזמן, ולאחר מותה, לדמות נערצת על שכבה עממית נרחבת. הוא היה אחד המחברים של האנתולוגיה ״שיר ידידות״.

ר׳ דוד אלשקר (קזבלנקה)

לפי המסורת הוא מולאי איגגי, אחד הקדושים המפורסמים ביותר במרוקו. ההילולה שלו התקיימה בל״ג בעומר, אך היהודים ביקרו ליד קברו כל יום ובעיקר במוצאי שבת. נחשב על-ידי היהודים כ״מול אל-בלאד״ (בעל העיר, בעל המקום). לפי המסורת מוצאו מארץ-ישראל.

יש לנו בית-קברות גדול והראשון בהם הוא ר׳ דוד אלשקר. הוא בא רק כנוסע, והמקום בו הוא היה, זה היה פרדס של ערבי. הוא מת וקברו אותו שמה. אחר-כך הוא הראה את עצמו, ואז התחילו היהודים לקבור את מתיהם שם, ואז התחילו היהודים לבוא. אם היתה איזו הילולה או ראש חודש, היו באים ומבקשים מהשומר הערבי שידליק איזה נר אצל הצדיק, אבל לא נכנסים כי המקום היה שייך לערבים. בעל הפרדס היה ערבי, ומי שמת קוברים אותו באותו בית- קברות. כשמת בעל הפרדס, קנו היהודים את המקום.

באותו פרדס היו הערבים עוסקים בחקלאות, אך כל מה שגידלו התקלקל. לילה אחד בא להם בחלום ואמר להם: המקום הזה שייך ליהודים וזה בית- קברות של יהודים, ועכשיו אם ימכור את המקום יישארו ילדיו בחיים, ואם לא הרי שכל משפחתו תמות. ואז מכרו את המקום ליהודים, ואז התחילו היהודים לקבור את מתיהם שם. רק אחרי זה כשהתחילו לבוא ולבקר וכן להדליק נרות, רק אז הוא הראה את עצמו ואמר, אני פלוני ואז בנו עליו כיפה.

הוא קבור בקזבלנקה ויש לו חדר משלו. הוא לא היה מוכר והוא גילה את עצמו. היה שם מוסלמי שומר. לא היה ציון. המוסלמי פחד מהצדיק והוא אמר לו: אל תפחד. אני מבטיח לך, אני הצדיק ר׳ דוד אלשקר. הלך המוסלמי לדיינים וסיפר להם. הם בנו לצדיק ציון. אפילו היהודי העשיר, בן-דהאן, נתן שטח מהשוק, שטח גדול, כדי שהשלטונות לא יחריבו את בית-הקברות, מפני שבית- הקברות היה על הדרך. ההילולה שלו בזמן ההילולה של ר׳ שמעון בר-יוחאי. נהגנו ללכת לשם, לשתות ולעשות שמח. היינו מביאים סעודה ואוכלים כל מיני מאכלים.

בית-העלמין של קזבלנקה שהיה ברחוב קראנס, היו ביום ההילולה של רשב״י עושים הילולה לר׳ דוד אלשקר. זהו מולאי איגגי שקבור בזארקטן. הוא לא קבור בקזבלנקה אבל היו עושים לו הילולה שם. מי שנדר להשתטח על קברו של מולאי איגגי או להביא איזה נדר לאנשים הלומדים ליד הצדיק, ואינו יכול ללכת לזארקטן מפני שהמקום רחוק, או מפני שקשה לאדם לנסוע עד מראכש ומשם ללכת למולאי איגגי, אז הוא מביא לבית-העלמין של קזבלנקה, ושם היה חדר שבו היו אנשי חברא קדישא וגם תלמידי חכמים לומדים תהילים למנוחת הצדיקים, ואז היו משלמים את הנדר או שעושים סעודה או נותנים צדקה. מדליקים שם נרות. היתה אגדה שאחד חלם או אשה חלמה שמי שאינו יכול ללכת עד קברו של הצדיק, שיוכל לבוא לבית-העלמין של קזבלנקה, ובעזרת החכמים והתלמידים לעשות השכבה לצדיק, לחלק המתנות, הנדרים שנדר ואת הסעודה.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמארהמשפט העברי

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

כ״ח. טופס להיות שנעשו ערבות הנשים לבעליהן להגוים, יבואו להשליכן בין הגוים, ויצא מזה נזק גדול שיקחו אותן לבית האסורים. וצער גדול לקהלות להניחם שם, ומזה יבואו להכריח להקהלות יצ״ו, לשלם בעדה, וכשיהיה הבעל יושב בבית האסורים, היה יכול לישא וליתן באופן אחר. ועל זה הסכמנו מע׳ החכמים ישי׳ץ, והנגיד המעולה יצ״ו, ואנשי המעמד יצ״ו, לעשות גדר בזה הדבר, וגוזרין בקנס נדוי גמור, שמהיום הזה והלאה, ששום אדם לא באונס, ולא ברצון, יכול ליתן לאשתו ערבה לשום גוי בעולם בשום אופן. ולאשה ג״ב בדומה לו, כמו כן אנו שולחים בקנס נדוי גמור, שבשום צד שבעולם לא תכנס בערבות, על שום חוב שבעולם על בעלה, ולא על איש אחר כלל ואם ח״ו יעברו על הנדוי, מלבד שיהיו מענישין להעובר, ולא יתנו הקהלות י״ץ על שום אשה, אפי׳ פרוטה קטנה. וגם לא יתעסקו בהם ובצרתם, בשום צד שבעולם. ולפי שבכף הסכמנו, חתמנו שמותנו פה, בשמונה ימים לאייר שנת שלש מאות ועשרים ושמונה לפ״ק וקיים. וחתומים החכמים השלמים, דיינים ומצויינים, במוהר״ר אברהם ביטון זלה״ה, וכמוה״ר אברהם עוזיאל זלה״ה, וכמוה״ר שמואל חאג׳יז זלה׳׳ה, וכמוה״ר יוסף גבאי זלה״ה, וכמוה״ר חיים ביב׳אס זלה״ה, וכמוה״ר יצחק בן פיש׳י זלה״ה, וכמוה״ר משה בן טאשטיאל זלה״ה, וכמוה״ר יצחק הצרפתי ז״ל, וכמוה״ר שמואל בן ג׳יקאטיליא זלה״ה, וכמוה׳׳ר בנימין נהון ז״ל, וכמוה״ר סעדיה ברבייה, ה״ר שמואל אבן דנאן זלה״ה, וכמוהר״ר אברהם הכהן זלה״ה, ע״כ. ונתאמתו חתימתם.

כ"ח. טופס פור קואנטו די פ׳יאיר לאם מוג׳יריס אלוס מארידוס פור מורוס לאס ויינין אה איג׳אר פריסאס בין הגוים דונדי סי ריקריסי מונג׳ה דישגראשייא אה אילייאש אי אלאש קהלות יש״ץ אין דיש׳ארלאס אליי פור דונדי ליס איס פור פ׳ואירסה אה לאס קהלות יצ״ו די פאגאר פור אילייאס אי קואנדו איל אומברי איסטובייסי סי פודריאה ניגוסייאר פור אוטרה ויאה פור דונדי דיטירמינארון לוס סינייוריס חכמים יש״ץ והנגיד המעולה יצ״ו ואנשי מעמד יצ״ו די פוניר גדר אין אישטי קאשו אי מאנדאן בקנס נדוי גמור קי די היום אי אדילאנסרי קי נינגון אומברי נו פור רואיגו ני פור פ׳אירסה מיטה אסו מוג׳יר פ׳ייאדורה אדינגון גוי שבעולם פור דינגונה מאנירה. אי אלה מוג׳יר פור איל סימיג׳אנטי מאנדאמוס בקנס נדוי גמור קי אין דינגונה מאנירה קי איניל מונדו נון אינטרי פ׳ייאדורה פור דינגונה ריבירה שבעולם פור סו מארידו ני פור אוטרו דינגונו אי סי חייו פסארי על הנדוי קי מלבד קי סירה אפינאדו איל טאל קי פסארי קי נון דאראן לאס קהלות יצ״ו פור נינגונה מוג׳יר אפילו און מאדיבידי אי נון אינטינדיראן אין סו קאשו אין דינגונה מאנירה שבעולם ולפי שבכך הסכמנו חתמנו שמותנו פה בשמונה ימים לאייר שנת שלש מאות ועשרים ושמונה לפ״ק וקיים וכוי.

תשרי של"ה

כ״ט. טופס פס״ד מנוחי נפש זלה׳׳ה, על ענין מעות אלקרארט. לפי שהאשה מ׳ שאלא תאמו, אלמנת ה״ר חנניה בי אסבאג נ״ע, צותה מחמת מיתה, ונתנה לשלשה בנה שטר כתובתה, ואחרי אשר ראינו אנו ב״ד החתומים, שטר הצוואה הנז׳ כוח׳׳ך, וראינו ג ׳כ שטר כתובת שאלא תאמו הנז׳, כוח״ך כדת וכהלכה, מסכום שלש מאות אוקיות כסף ישן נושן, צריך לנכות השליש כמנהג התושבים יצ״ו, נשארו מאתים אוקיות כסף ישן נושן, ששוות שלש מאות וחמשה עשר אוקיות כסף ממעות סוסיא. וראינו ג״ב שבועת אלמנה, שמחלו לאלא תאמו בחייה, בניה יצחק, וזבולון, וסעדיה, ושלמה. אנו אומרים ששלמה הנז׳ זכה בשלש מאות וחמשה עשר אוקיות הנז׳, ממעות סוסיא של כתובת אמו מכח כל הנז׳. ואם אין שם טלטל לגבות הסך הנז׳ ממנו, רשאי למכור ולמשכן ולהשכיר בקרקע אביו נ״ע, בכדי השלש מאות וחמשה עשר אוקיות הנז׳, ולית מאן דימחא בידיה, ולראיה וזכות ביד שלמה הנז׳ וכ״ך חתמנו פה בעשור אחרון לחדש תשרי שנת של״ה לפ׳׳ק וקיים ע״כ. וחתומים בו החכם כה״ר אברהם ביטון ז״ל, והחכם ה״ר שמואל חאג׳יז ז״ל, והחכם ה״ר משה בן טאשטיאל ז״ל, והחכם ה״ר בנימין נהון ז״ל, והחכם ה״ר יוסף בן גבאי ז׳׳ל, והחכם ה״ר סעדיה בן דנאן ז׳׳ל, והחכם ה״ר יוסף בן עמרם ז״ל, והחכם ה״ר שלמה עוזיאל ז״ל. ואנו החתומים נתאמתו לנו חתימת החכמים הנז׳ והכרנום, והעתקנו טופס זה על נכון וקיים. עוד היה חתום שם החכם ה״ר שמואל בן סונבאל ז״ל, וקיים שנית. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר מכלוף אסולין הסופר ז״ל. וכה״ר משה בן יעקב הלוי הסופר זלה״ה.

כסלו ש״מ.

ל. טופס פס״ד, על ענין שאין הבת נוטלת חלק כזכר, רק בפטירת האב, או האם תחילה. וז״ל, לפי שהחה״ש כה״ר אברהם מוריג׳ון ז״ל נלב״ע וחלי״ש, והניח יתומים זכרים ונקבות, שהיו לו מאשתו הראשונה שנפטרת בחייו, והיה נשוי עמה כמנהג הקהלות יצ׳׳ו, וקודם שנשא אשה אחרת, עשה חלוקה עם יתומיו כפי מה ששורת הדין נותנת ור״ל כפי התקנה. ועכשיו שנלב׳׳ע, הניח אלמנתו שהיה נשוי עמה, ג׳׳ב כמנהג הקהלות יצ״ו. וב״ד יצ״ו מינו אפוטרופוס על היתומים קטנים, ועל הנקבה, להחכם השלם בה״ר יצחק אבזארדיל נר״ו, והאפוטרופום שידך לבתולה הנז׳, עם פ׳. ופסק עמו לתת לה נדוניא כל הראוי לה, בירושת אביה ואמה, ועכשיו תבע המשדך להאפוטרופום, שיתן לבתולה הנז/ חלקה עם אחיה בירושת אביה, חלק כחלק, שוה בשוה עם אחיה. מלבד החלק המגיע לה בירושת אמה. ולסיבה זאת תבעו ממנו אנו החתומים, האפוטרופוס והמשודך המי, לברר להם מה שראוי לג׳אמילה הנז׳, בירושת אביה. ואין לה כי אם עישור נכסי הראוי לה מכח הדין, לפי שאין לבת ירושה עם הזכרים חלק כחלק מבח התקנה, זולת בנישואין ראשונים, ולא בשניים, ועכשיו שזכתה ג׳אמילה עם אחיה בירושת אמה חלק בחלק, ונפטר אביה אחייב, אין לה בירושת אביה זולת עישור נכסי. ועוד שמעשה רב שידענו ידיעה ברורה, שבא מעשה כזה לפני החכמים ז״ל, והורו כן, שאין לבת חלק כחלק עם אחיה, זולת בנישואין הראשונים, ולא נתנו לבת הנקבה עם אחיה, זולת העישור נכסי ולא יותר. ולראיה שכך גזרנו שאין לה זולת העישור נכסי כנז׳, ח״פ בעשרה לכסלו שנת שם ש״ם לו חק ומשפט לפר״ק, וחתומים בה״ר בנימין נהון, וכה״ר יוסף בן עמרם זלה״ה, וכה״ר אברהם בן רמוך ז״ל וקיים. וחתום החכם השלם הדו״מ כמוה״ר אברהם בן דנאן זלה״ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר