ארכיון יומי: 7 במרץ 2014


שכונת מחנה ישראל-עוזיאל חזן

שכונת מחנה ישראל

עוזיאל חזןעוזיאל חזן 222

השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים שהוקמה ביוזמת יחידים

בשכונת מחנה ישראל מוקם המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה. מרכז זה אינו רק יד לעבר גדול של יהדות מפוארת אלא גם תמרור דרך לעתיד. בלי עבר אין עתיד. לצערנו קטן מספר היהודים היודעים את ההיסטוריה המיוחדת של יהודי צפון אפריקה, ורבים מילידי ארצות אלו אינם מכירים את היצירה הגדולה והמסועפת, הדתית, הפילוסופית, הספרותית והפיוטית שנוצרה בצפון אפריקה. מרכז זה עתיד לשמש לא רק מוזאון המציג תמונות עבר אלא גם מקור השראה, כוח מדרבן ומניע ויהפוך בניין מפואר זה לבית שוקק חיים לכל תאבי דעת, מכל הגילים ומכל העדות, מהארץ ומרחבי תבל.

האופי האזריכלי וההמוני של מהנה ישראל

האופי האדריכלי של השכונה

שכונת מחנה ישראל נבנתה בשילוב של ״הדגם הטורי״ ושל דגם ״הבתים הצפופים״, דירות ובניינים צמודים וקירות באגפים מקבילים ומשותפים. הגושים הטוריים, גם הגושים שנבנו במבנים דו־קומתיים ותלת־קומתיים, גרמו לחיסכון בשטח ובהוצאות הבנייה. עם זה, יש בה דירות ומבנים שלא תוכננו בצורת חצר או טור אלא בדרך של פיצול החלקות ותכנונן, על פי מספר המייסדים והבונים לתקופותיהם. כאן נוצרה הפרדה בין החלקות והמבנים על ידי סמטאות צרות, ורוחב הסמטאות נקבע לפי דרכי המעבר של בני אדם ושל בהמות משא. הסמטאות היו על פי רוב מבואות סגורים, קצרים וצרים מאוד.

המבנים בעלי החצר הפנימית אופיינו בקירות חיצוניים, חומת מגן לדיירים. בכניסה לשכונה היו שערי ברזל שננעלו בלילות, ושרידיהם נותרו עד היום. לחלונות קובעו תריסי ברזל, וגס הם הוגפו בלילות. רוב הבתים היו דו־קומתיים ונבנו מאבן גיר קשה שנחצבה בירושלים ובסביבתה. המבנים בשכונה מאופיינים בקשתות רבות – בכניסות לבתים, בחלונות הכפולים על פי רוב ובתקרות. החדרים קמורים וקירותיהם קירות אבן עבים במילוי ״דבש״. הפתחים קשותים והחלונות כפולים וקשותים קישות תואם מעל לחלונות. המרפסות וחלקים מגוף המבנה נתמכו בקורות ברזל שהובלתם נתאפשרה בעיקר עם סלילת פסי הרכבת לירושלים והגעת הרכבת הראשונה ב־26 בספטמבר 1892. הגגות הראשונים היו כיפתיים או שטוחים. לימים נבנו בתים עם גגות רעפים. בחלק מהמבנים השתמשו באבן העשויה בצבע ובסיתות שונים מסביב לחלונות, לדלתות ולכרכובים.

בתי השלב הראשון נבנו, כפי הנראה, על פי צורת החלקות, ועל כן לא היו אחידים למראה! צורותיהם היו מלבניות ובעלות אלכסונים מוזרים לעתים. בחלק גדול מהם היו חצרות פנימיות. שני הבתים שהוקמו בשלב השני היו בתים טוריים וחד־קומתיים, ובהם חדרים-חדרים, כמו לבתי כולל אחרים בירושלים, כדוגמת הבית הארוך שבפינת רחוב הס ורחוב דוד המלך המיועד להריסה לשם בניית מבנה חדש.

האופי התכנוני של השכונה

תכנית בניין ערים של השכונה נושאת את המספר 3133 א'. שינויים לתכנית נושאים את המספר 1264 בגושים 130036,30028, בחלקות שונות, ותחום התכנית מתייחס לשכונת המערבים (מחנה ישראל) בין הרחובות אגרון, בן שמעון, דוד המלך והס.

השכונה מיועדת לשימור, ומרבית השטחים הפתוחים מוגדרים שטח ציבורי פתוח, דהיינו גנים ושטחים ציבוריים אחרים.

מלאכת הבנייה בשכונה מורכבת משיקום מבנים קיימים, מתוספות למבנים אלו ומבנייה חדשה. בכל המכלול הזה הדגש הוא בשימור אופייה המקורי של השכונה, בהתאמת השינויים לאופי הקיים ובהגבלת גובה הבנייה. באזורים מסוימים יהיה גובה מרבי של שתי קומות, בתוספת גג רעפים שישמש למגורים, ובתנאי שכל שטח חלל הגג העולה על 2.2 מטרים יחושב במניין אחוזי הבנייה. בתוספת קומה יהיה הגובה המרבי 3 מטרים, ובבנייה חדשה גובהו המרבי של הבניין עד מזלפות הגג לא יעלה על 7.5 מטרים בכל חלק של הבניין.

בקשה למתן היתר בנייה תכלול נוסף על מדידת המגרש גם את כל המבנים, הגדרות והעצים הקיימים וכן צילומי צבע של חזיתות הבניין הקיים במגרש, צורת הגדרות, השערים, הסורגים והעצים. עוד יהיו בה פרטי-בניין של המשקופים והמזוזות של הפתחים, המעקות והגדרות, כרכוב הגג, הסורגים ומעקות המתכת. מתן ההיתר יותנה בהריסת כל תוספות בנייה ארעיות ובנייתן מחדש על פי האופי המקורי של הבניין.

הוראות הבנייה מחמירות וקובעות שכל בנייה חדשה בתחומי התכנית חייבת להתאים לאופי הבנייה המקורי הקיים בשכונה, ברחוב ובבניין הקיים בחלקה. בנייה על עמודים אסורה, ותוספות הבנייה יהיו מאבן מאותו סוג, גוון וסיתות אבן של הבניין המקורי. סגירת מרפסות אסורה בכל שטח התכנית. גם הריסת גדרות קיימות אסורה. באשר לחזית המסחרית של הבניינים, ייאסר שילוט על קירות חיצוניים בבניין שלא על פי הוראות חוקי העזר. כמו כן, תהיה תאורת השלטים בנורות קטנות שאינן נאון, ותותר התקנת תאורה המרוחקת ממישור הקיר בפנס בסגנון מסורתי התלוי על זרוע ברזל שלא יבלוט ביותר מ־60 ס״מ ממישור הקיר, וקוטר הפנס לא יעלה על 40 ס״מ. חלונות הראווה יותקנו אך ורק בתוך הפתח ולא יבלטו ממישור פני הקיר.

בכל השכונה תוקם אנטנת טלוויזיה מרכזית אחת על פי התכנית. בעלי הזכויות במקרקעין יבצעו בכספם בלבד את כל עבודות התשתית, לרבות קווי ביוב, ניקוז, דרך, תאורה וכדומה.

ההגדרות וההגבלות שהוטלו על בניית המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה ברחוב המערבים 13 ציינו כי יהיו בו חללי תצוגה, סדנאות ולימוד, חדרי מחקר והרצאות, ארכיון וגנזך, חדרי מנהלה ושרותים. הריסת הבניין או המרכיבים הקיימים בו מן הבנייה המקורית נאסרה. השינויים הפנימיים הותנו במניעת פגיעה באופיו האדריכלי של הבניין העתיק, במעטפת החיצונית שלו ובמרכיבים מהבנייה המקורית הראויים לשימור.

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

השושלת לית פינטו – אהוד מיכלסון

תולדות רבני המשפחה ומעשי מופת

זהו סיפורה של משפחת רבנים חשובה במרוקו,

זה הכסא, כסאו של רבי חיים פינטו זצ"ל, השמור עד היום במוגאדור

זה הכסא, כסאו של רבי חיים פינטו זצ"ל, השמור עד היום במוגאדור

שחיה ופעלה בערים אגאדיר ומוגאדור מהמאה ה-18 ועד עלותה לישראל, לאחר קום המדינה.

רגליים לדבר

בלילות, כשכל אנשי העיר נמו את שנתם, דלק אור הנר בחדרו של הרב חיים פינטו. את הלילות ניצל ללימוד, כדרכו בקודש. לילה אחד כבדו עליו שמורות עיניו, והוא החל לנמנם. בעודו נים ולא נים הניח בהיסח הדעת את רגלו על ספרו של הרי״ף זצ״ל. כשניעור משנתו הבחין בכך, והצטער צער גדול – למרות שהמעשה נעשה בשוגג.

הדבר לא נתן לרב מנוח, והא קרא לשמשו וביקש ממנו שיביא רצועת עור. כשחזר השמש עם הרצועה הורה לו הרב להלקות את אותה רגל, שהונחה בשוגג על הספר.

השמש התחלחל: ״כיצד אוכל להלקות את כבודו? לא אוכל לעשות כדבר הזה״, אמר לרב, וסירב. הרב חיים פינטו לא התרצה, וציווה על שמשו כי יעשה כמצוותו, ולא יחדל מלהכותו עד אשר יאמר לו.

בלית ברירה החל השמש להלקות בכל כוחו את רגלו של הרב. היכה והמשיך, והרגל הלכה והתנפחה, הלכה וכאבה, עד שאמר לו הרב להפסיק.

בלילה שלמחרת הופיע הרי״ף בחלום לרבי דוד בן חזאן, ואמר לו: ״תגיד לרב חיים שלא יצטער על מה שאירע בשוגג. צווה עליו כי יקום ממיטתו. רגלו הנפוחה – כבר הבריאה״. גם אל הרב פינטו ניגלה הרי״ף בחלום, ואמר לו כדברים האלה. ״מחילת שמיים וארץ. מחר, בעזרת השם, כשתקום משנתך – תהיה בריא״.

למחרת הגיע הרב חזאן אל הרב פינטו, וסיפר לו את החלום. ״כן״, אמר לו הרב, פינטו. ״מי שבא אליך בחלום – בא גם אלי״. וכדברו את הדברים האלה קם על שתי רגליו, הבריאות והשלמות.

לא בשמיים היא

תלמידו המובהק של הרב חיים פינטו הגדול היה רבי אברהם קוריאט, מחבר הספר ״ברית אבות״. באחד הימים הגיע אליו אחיינו, אליהו בן אמוזג, לביקור במוגאדור. הרב קוריאט לקח את הנער, אז בן 15, לישיבה של הר״ח, ושם שוחח איתו הרב פינטו.

לאחר שתהה על קנקנו הסתבר לרב, כי בנער הזה יכולת ללמוד את תורת האסטרולוגיה. הרב החל ללמדו את התורה, ולאחר מספר שנים שלט הצעיר במהלך גרמי השמיים ומסילותיהם.

כעבור מספר שנים השתקע אליהו בן אמוזג באיטליה, ושמו כרב וכמנהיג הלך לפניו. כמינהג אותם ימים ניהל הרב ויכוח תיאולוגי עם כומר, ולאחר שהרב ניצח אותו ביקש ממנו הכומר כי יגייר אותו. ״קשים גרים לישראל כספחת״, ומשום כך דחה הרב את בקשתו. תחת זאת אמר לו, כי עדיף שיישאר באמונתו אולם יקפיד לקיים את שבע מצוות בני נוח.

תלמיד אחר של הר״ ח הוא רבי דוד זגורי, שכיהן בליסבון, מחבר ״דוד להזכיר״, ורבי יעקב בן שבת, מחבר ״רוח יעקב״.

תפילת הדרך

אחד מחכמי מראקש, רבי מסעוד בן עבו, היה נוהג לפקוד את מוגארור לרגל מסחרו. באחת הפעמים, כשסיים את ענייניו במוגאדור, הלך כמנהגו אל הרב פינטו, וביקש לקבל ממנו ברכה. הרב פינטו סירב, ואמר לו כי לא יעזוב את העיר.

כעבור יומיים שוב בא החכם אליו, ושוב לא הניח לו הרב פינטו ללכת לדרכו. ביום חמישי נכנס בן עבו בשלישית אל הרב פינטו, ואמר לו כי הוא חייב לצאת לדרך, כדי להספיק לעשות את השבת בביתו.

ראה הרב פינטו כי הוא קצר רוח, ואמר לו: ״אני רואה שאתה ממהר לצאת הביתה ולא רוצה לחכות. יהי כן. אולם, אם תהיה בצרה תצעק אלי, ואל תחשוש״.

לקח רבי מסעוד את עגלתו ויצא לדרך. במחצית הדרך לביתו תקפו אותו שודדי דרכים, ועמדו להרוג אותו ולהסתלק עם הרכוש. כפסע היה בינו לבין המוות. אז נזכר בדברי הרב פינטו, וצעק אליו.

מייד התעוררה בהלה בקרב השודדים: הם שמעו קול רעש והמולה, וחששו כי כנופייה אחרת של ליסטים עומדת עליהם להורגם. מייד עזבו את רבי מסעוד וברחו על נפשם, ובן עבו ניצל ממוות והגיע בשלום לביתו. שם סיפר למשפחתו על הנס שאירע לו בדרך.

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון

 

יגאל בן נוןיגאל בן־נון

סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

אלבר אלבז,מישל קקון, הנרי בן־נעים ויחיה אברהם.נוסף על כך נעצרו גם שתי פעילות: רשל זריהן(גלעדי)וליזט אלמוזנינו.גם ז׳אק אביטבול, אחיו של שרלי, נלקח לתחנת המשטרה והוכה.

המעצרים התבצעו בעיקר בסניפי פאס־מכנאס ובמטה המרכזי בקזבלנקה." אך יש ידיעות על מעצרים בטנג׳ה ובצפרו, שם נעצר ג׳ילבר אסולין.רב העיר דוד עובדיה גבה עדות מיוסף אסייג שנעצר ב-8 בפברואר, עונה שעות רבות ושוחרר למחרת. בעדותו מציין אסייג שנעצר כאשר היו בידיו ארבע הזמנות של חברת מושב זקנים בעיר."

הערות המחבר : אלבר אלבז עבד כפקיד בבנק קררי־ליונה בקזבלנקה. פעל בלביא ובמקהלה. נעצר, שוחרר היגר לישראל. נפטר כארבע שנים לאחר מכן. מוזכר גם שמו של אלבז יליד פאס או צפרו, היה מדריך בבית־ספר אורט בקזבלנקה. לא נעצר אך נאלץ לברוח. עבד בקריה למחקר גרעיני בדימונה.

מישל קקון נעצר בקזבלנקה ונכלא עם מאיר קנפו, עונה ונפגע בעינו.

יחיה אברהם עלה לישראל, עבד בבנק. נפטר.

רשל זריהן(רחל גלעדי) נולדה במרכש בשנת 1940 והייתה פעילה בתנועת הצופים בעיר. בשנת 1958 נסעה להשתלמות בישראל למשך חודש ימים. עבדה בהוראה בבית־ספר כי״ח במרכש ואחד המורים גייס אותה ל״מסגרת״. באותה שנה השתתפה בקורס מפקדי כיתות בצרפת ועברה לפעילות בשלוחת לביא בקזבלנקה בחוליה בפיקודו של חיים חמו. כינויה היה ״פרננד״. עם מעצר קנפו ורפי ואקנין, נעצרו זריהן וליזט אלמוזנינו. השתיים נכלאו במתקן משטרתי ברובע היהודי בקזבלנקה. החוקרים התייחסו אליה באכזריות רבה והיכו אותה בעין עם מנעול. במהלך מעצרה נפגשה עם קנפו. הועברה לכלא סידי סעיד במכנאס, שם התרכזה חקירת עצורי הרשת. החוקרים הסיעו אותה חזרה לקזבלנקה והלכו אתה בשכונות היהודיות בהנחה שחבריה ברשת יפנו אליה, יחשפו את עצמם ואז יעצרו אותם. התכסיס לא הצליח שכן הפעילים כבר ידעו על המעצרים ונזהרו לא ליצור קשר עם פעילים אחרים. עם מותו של מוחמד החמישי, היא שוחררה ממעצר אחרי שאביה האילם שילם עבורה ערבות של שלוש מאות אלף פרנק ויצאה את מרוקו בדרכון שהיה ברשותה. באוקטובר יצאו בני משפחתה את מרוקו מאלחוסימה בסירת דייגים. רחל זריהן היא תושבת נהריה ומלמדת בקיבוץ. שיחה עם נסים סיכוני, 26 ביולי 2005. עדות רחל גלעדי, קנפו, מחתרת, עמי 411. שגב, יכין, עמי 199.

ליזט אלמוזנינו הייתה פקידה בחברת ביטוח. גויסה ל״מסגרת״ לחוליה בראשות רפי ואקנין וכינויה היה ״דאנט״. נעצרה אחרי מעצר קנפו וואקנין והועברה למתקן משטרתי במכנאס לחקירה. חיה בקזבלנקה ובפריס. קנפו, מחתרת, עמי 411,256.

לדברי בן־שושן טיילו שוטרים עם מאיר קנפו בעיר והוא נאלץ להצביע על ז׳אק אביטבול ואשתו שישבו בקפה דה נגוסיאן(Cafe des negotiants) כחברים ב״מסגרת״. כך נלקחו לחקירה. עדות דוד בן־שושן, פריס, 5 באפריל 2003.

א׳ שושני מזכיר עוד אדם בשם מ׳ חמו שנעצר למחרת חלוקת הכרוזים, ב-9 בפברואר מאחר שהכרוז הודבק בפתח חנותו. נעצר והובל למשטרת פאס, שם עונה במשך שלושה ימים עד שהתעלף ושוחרר. ביוזמת אנשי ״המסגרת״ צילם את פצעיו מן החקירה אך לא העז להתלונן פן יתנכלו לו. שושני מציין שאביו נשרף בפתח חנותו בפאס, ארבעה חודשיים לפני מעצר הבן. כנראה שחמו גר במכנאס ולא היה לו קשר עם ״המסגרת״. מכתב ללא חתימה וללא נמען מתאריך 23 בפברואר 1961, שושני, תשע שנים, דף 164.

ג׳ילבר אסולין עבד בבית־ספר.

דוד עובדיה, קהילת צפרו, קטע מס׳ 689, עמי 24-23. התאריך הגרגוריאני שצוין בעדות, 8 בפברואר 1961, אינו תואם את התאריך העברי כ״ג בשבט תשכ״א שהוא ה-9 בפברואר ותואם יותר את תאריך התחלת המעצרים שהחלו אחרי הדבקת הכרוזים. עם זה, ייתכן שאין קשר בין מעצר אסייג ובין מבצע הדבקת הכרוזים שכן לא היה בידו הכרוז הישראלי אלא הזמנות למושב זקנים. אליעזר בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, הקיבוץ המאוחד, תל־אביב. Michael M. Laskier, North African Jewry in the Twentieth 2000 Century. לסקר תיקן את התאריך ל-12 בפברואר וזוקף את המעצר לחלוקת הכרוזים.

Tehila le David.R.D.Hassine

 

TEHILA LE DAVID

Poemes de David ben Hר דוד חסין תהלה לדודassine

Le chantre du judaisme marocain

Edtion critique etablie et annotee par

Andre E. Elbaz et Ephraim Hazan 

 II. LA VIE DE DAVID BEN HASSINE

ORIGINES F AMILI ALES

Les origines familiales de David Ben Hassine sont encore peu connues. Le nom propre Hassine serait un prenom "maghrebin derive de Hassan", qui, "avec la desinence in … signifie celui qui est beau Chez les Juifs du Maghreb, ce prenom est souvent devenu un nom patronymique avec l'indice de filiation ben"A Cependant, ce nom est atteste depuis le Haut Moyen Age. Une ketoubba redigee en 1034 a Fostat, au Vieux Caire, mentionne par deux fois le nom de Hassan Ben Hassine.] De meme, le prenom Hassine est porte par un juif de Ramie vers 1040. Au Maroc, les Ben Hassine, nombreux au debut du XVIIIe siecle, sont peut-etre originates du territoire des Oulad Hassine, au Sud de Mazagan, ou vivait une communaute juive jusqu'au debut du XXe siecle. L'existence d'un Qsar des Alt Hassine dans les confins sahariens, a une cinquantaine de kilometres au sud de Goulimine, laisse penser que des Ben Hassine autochtones vivaient au Maroc avant l'arrivee des Expulses espagnols et portuguais, a la fin du XVe siecle.

Bien que David Ben Hassine soit le plus populaire des poetes juifs marocains, on savait paradoxalement jusqu'a present tres peu de choses sur sa vie et sa carriere litteraire. Les courtes notices que lui consacrent la Jewish Encyclopedia ou l'Encyclopaedia Judaica, ou meme certains articles plus substantiels comme celui d'Abraham Elmaleh, ne font que reprendre, dans l,ensemble, les maigres donnees biographiques publiees par Ya'aqov Moshe Toledano ou Yossef Ben Naim, ou encore les legendes traditionnelles qui entourent sa vie, qui a fini, en deux siecles, par etre assimilee a celle des nombreux saddiqim les "Justes", ou rabbins miraculeux – du Maroc.

Une legende veut que David Ben Hassine soit originaire, comme le rabbin David Boussidan, le saddiq tutelaire de Meknes, "du village d'Ez-Zawiyya". Mais David Ben Hassine est certainement ne a Meknes, ou ont egalement vecu son pere et son grand-pere, dans une famille de lettres qui jouissait sans doute d'une certaine consideration, puisque notre poete pourra recevoir une education rabbinique tres poussee, ce qui lui permettra de faire partie de l'elite intellectuelle de sa communaute, et de former des alliances matrimoniales, pour lui et ses enfants, avec les families les plus respectees de Meknes. Le jeune David est tout a fait conscient de cette conception aristocratique du savoir.

Dans son Sefer Migdal David, un ouvrage de jeunesse inedit, il reproduit, "afin de ne pas l'oublier", une lecon sur Pirqe Avot qui l'a particulierement marque: ",Formez de nombreux disciples signifie: donnez-leur une formation complete, afin qu'ils jouissent d'une position sociale honorable, et qu'ils ne soient pas forces de quitter l'etude de la Thora pour gagner leur vie.

Selon une autre legende, vers 1740 , les rabbins de Safed auraient propose a Aharon Ben Hassine, le pere du poete, de devenir leur "chef et leur juge", mais qu'il serait mort pendant qu'il se rendait en Terre Sainte. Or, David Ben Hassine lui-meme, qui cite respectueusement son pere chaque fois qu'il signe un de ses ecrits, ne lui donne jamais le titre de rabbin, et ne souffle mot de sa pretendue gloire. De plus, son pere etait encore bien vivant, a Meknes, en juillet 1752  et peut-etre meme apres. Le poete et ses contemporains n'auraient pas manque de signaler l'honneur insigne fait a un juif de Meknes par les maitres prestigieux de Safed!

David Ben Hassine est ne en 1727 Ya'aqov Moshe Toledano, repris par divers biographes, dont Yossef Ben Naim, fixait cette date aux alentours de1730 en s,appuyant sur le fait que David Ben Hassine a recopie le manuscrit de Shir Mikhtam, de Yehouda Ben 'Attar, en 1747  Comme, ajoute-t-il, le jeune copiste ne pouvait alors avoir moins de quinze ans, il etait donc ne vers1730. Conclusion imprudente, car il pouvait aussi bien, selon la logique de ce raisonnement, avoir vingt ans, voire vingt-cinq ou meme trente ans lorsqu'il a recopie cette oeuvre!

Or, dans son introduction au Sefer Migdal David, datee de 1747  David Ben Hassine indique qu'il a commence a rediger les textes qui y sont consignes a l'age de dix-sept ans (f. lb). De meme, a la derniere ligne du folio 6b de ce manuscrit, l'auteur precise de fagon decisive: "Je l'ai ecrit [ce commentaire], moi, le jeune David, fils de mon maitre et pere, Aharon Ben Hassine ־ Que Dieu le garde! – en l'an 5504  de la Creation [1744]  alors que j'etais age de dix-sept ans". II est donc clair que notre poete est ne en 1727.

1727 est egalement l'annee de la mort du sultan Moulay Ismail, qui plonge le Maroc dans l'anarchie et la guerre civile, dont les horreurs ont marque la jeunesse du poete.

 Pendant le sac du mellah de Meknes, le 3 aout 1728 le pere de David Ben Hassine  perd toutes ses economies. En effet, un mois plus tard, Ya'aqov Abensour, alors president du Tribunal rabbinique de Meknes, prononce un jugement en faveur d'"Aharon Ben Hassine, fils de Rabbi David – Qu'il repose en paix! – " qui avait confie a la garde de Hayyim Toledano, avant "le jour de l’emeute … une cassette en argent, une ceinture et cinq poignards [d'apparat]". Or, tous ces bijoux ont ete voles par un "Gentil qui menagait de tuer" Toledano. Incidemment, ce document nous apprend que David Ben Hassine, dont le pere etait peut-etre bijoutier, a, suivant la tradition, herite du prenom de son grand-pere Rabbi David, et que ce dernier n'etait plus en vie en 1728.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר