ארכיון יומי: 21 במרץ 2014


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת שמיני ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 46◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

ויהי ביום השמיני קרא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל(ט, א).

כתב הגון רבי מימון אדהאן זצ"ל ב

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

ספרו מד"ו ב"ד, יש להקשות, למה עיכב משה רבנו ע"ה עד שבעת ימים ולא קרא אותם לאלתר, ועיכב עד שהשלים שבעה ימים וקרא אותם. פירש הרב יד שאול ז"ל, לפי שסרב בסנה שבעה ימים, לכך לא שימש וניטלה ממנו הכהונה, ולאפוקי סברות אחרות שאמרו ז"ל, ולי נראה למה המתין עד שבעה, לפי שהיה משמש בכהונה כמו החתן, והחתן אינו יכול לעשות שום דבר בשבעת ימי חתונה, לכך עכבם ולא קרא אותם לאלתר עד שהשלים שבעה ימים. אי נמי כשניטלה ממנו הכהונה היה מצטער, ומתוך הצער שהיה לו לא קרא אותם לאלתר עד שעבר הצער שלו. וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה, בשעה שהיה במצרים והיה מצטער על אותם י"ז שנה שלא היה יוסף עמו, ואפילו שאמרו רז"ל ויחי יעקב וכו', אפילו הכי היה מצטער על שלא היו כמו היום, לכך משה רבנו ע"ה היה מצטער על אותם שבעה ימים שסרב בסנה, והיה אומר  ולואי שהיו כמו היום, אי נמי היה מצטער שטעם כהונה גדולה וניטלה ממנו ונצטער עליה. משל לאדם שטעם טעם דבש וידע מתיקותו ופירש ממנו לו צער גדול עליו, וכן משה רבינו ע"ה, היה לו צער על שפירש מכהונה גדולה, עד שעבר הצער וקרא אותם.

ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימים ושהקרב לפני ה' (ט, ב).

כתה הגאון רבי יעקב טולידאנו זצ"ל בספרו אהל יעקב, רש"י ז"ל פירש להודיע, שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה (תנחומא שמיני ד), מקשים הרא"ם, גור אריה ועוד, הרי אין קטגור נעשה סניגור (ברכות נט.), ואפשר שיש להקשות עוד, למה באהרן עשה העגל לחטאת ובישראל העגל לעולה. אלא בודאי, כי לגבי ישראל שעשו את העגל ממש ועבדוהו, עשו העגל לעולה ולא לחטאת, כי החטאת באה על חטא לכפרה ואין קטגור וכו'.  אבל אהרן שלא חטא בזה אלא שעשה אותם להם, וגם בזה היתה כוונתו רצויה, ככתוב (שמות לב, ה), וירא אהרן, פירש"י ז"ל ראה שהצליח מעה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי, ויבן מזבח, פירש"י ז"ל לדחותם, שמא יבוא משה קודם שיבדוהו וכו'. לכן אף שיעהו לחטאת, לא שייך לומר בזה אין קטיגור נעשה סניגור.

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (ט, ו).

כתב הגאון רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'ויאמר משה', אל כל עדת בני ישראל. 'זה הדבר', זו הצדקה שנקראת דבר, כמו שכתוב (דברים טו, י), נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו'. אשר צוה ה' תעשו', כמו שכתוב (בראשית יח, יט), ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ועל ידי זה, וירא אליכם כבוד ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב י), אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני השכינה, שנאמר (תהלים יז, טו), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, וזהו וירא אליכם כבוד ה'.

ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (ט, ה).

כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל מרביץ תורה בעיר מרכאש, בספרו כפר ליצחק, ויקחו- נפש רוח נשמה של הצדיקים. את- היא התורה שמתחלת באלף ומסתיימת בתיו ועוד לקחו את אשר שצוה משה – בשביל שהיה פונה אל. אהל מועד- לכל חי על דרך יזכור לו יום המיתה ויקרבו כל העדה והספידו לו ועל ידי זה. ויעמדו לפני ה' – אחים לי בהספדאי דהאתם קאימנא:

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ (יא, מד).

כי אני ה' – פטירת הצדיק נעשה זווג. אני – שהיא השכינה עם שם הגדול המעלה אתכם מארץ מצרים על דרך ושם ינוחו יגיעי כח להיות לכם לאלהים יהיה לכם שכר מן הדין. אני ה' אליהכם – אבל בתנאי. והייתם קדושים – תחזרו בתשובה. כי קדוש אני – צריך להדמות לבוראו:

ברכת שבת שלום – הרב אברהם אסולין

לתגובות

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון-סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

פאס וערים אחרות

אלף שנות יצירה

עורכים :

משה בר/אשר

משה עמאר

שמעון שרביט

הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.יגאל בן נון

יגאל בן־נון

סניף פאס־מכנאס של ״המסגרת״ והתמוטטותו אחרי חלוקת הכרוז הישראלי בפברואר 1961

אחרי המעצרים בצפרו נקרא הרב דוד עובדיה למושל העיר, אחיו של שר ההסברה אחמד עלאוי, והתבקש למסור בתום שבוע ימים את רשימת היהודים שארגנו והדביקו את הכרוזים בעיר. הבקשה לוותה באיום שאם הרשימה לא תימסר לשלטון בזמן שנקבע, ייאסר הרב ואתו נכבדים יהודים אחרים. בתום תקופת האולטימטום איש לא נעצר. "

מספרם המדויק של העצורים אינו ידוע. גם השליחים ומטות ״המסגרת״ בקזבלנקה ובפריס לא ידעו אותו, אך ברור שהוא עלה על שלושים. דוד בן־שושן מציין שלילי קסטל משגרירות ישראל בפריס מסרה לו שנעצרו 61 מתנדבים. הקהילה היהודית דיווחה על 25 עצורים ויחזקאלי מציין בזיכרונותיו שב״מפולת״ נעצרו 20 מתנדבים וכמה עשרות חברי תנועות נוער. אליעזר בשן מציין שהיו 21 עצורים. להערכת שרל בוחסירה היו עמו במעצר ובכלא לא יותר מעשרים איש. לעומתו, חיים רואש מעריך שהיו עמו בכלא כ-46 עצורים. העיתון ידיעות אחרונות מיום ה־14 במרס 1961 פרסם ידיעה והזכיר בה 42 עצורים. ייתכן שנעצרו עוד צעירים יהודים ושוחררו מיד מחוסר הוכחות. העצורים לא יכלו לדעת מה מספרם המדויק, שכן לא נכלאו יחד, רק העצורים מקזבלנקה נכלאו זמן מה יחדיו.

לא רק מספר העצורים אינו ברור לאשורו אלא גם מספר ימי המעצר. עם זה ברור שכולם שוחררו יחד עד למשפט, אחרי מות מוחמד החמישי ב־26 בפברואר, כ־18 יום אחרי המעצרים במכנאס־פאס. העיתונות הישראלית מזכירה את ה-21 במרס 1961 כתאריך ששוחררו בו העצורים ללא משפט וכנגד תשלום ערבות (41 יום אחרי המעצרים הראשונים). ג׳ורג׳ אטיאס מציין אף הוא שכל העצורים שוחררו יחדיו כארבעים יום אחרי המעצרים הראשונים. בעדותו מציין אנדרה נידם שהוא ישב בכלא 45 יום (עד ה-25 במרס). חיים חמו מזכיר שחרור שקשור ל״חופשת חג״ סביב ה־30 במרס. מאיר אלבז טוען שישב 49 יום, (עד ה־5 באפריל בערך), קנפו לעומתם מציין שנכלא חודשיים בתא בודד, (עד ה-10 באפריל לערך).

משהתברר לפעיליה המרכזיים של ״המסגרת״ היקף המעצרים והחלטת משטרת מרוקו שלא להבליג בנושא הפצת הכרוזים, החליטו להסתתר ולברוח מיד ממרוקו. מי שהיו מוכרים אישית לעצורים הזדרזו לעזוב בחשאי, ביוזמתם ובכוחות עצמם. בין הבורחים היו דוד בן־ שושן ואדמון סעדון ואחריהם שרלי אביטבול, אליאס כהן, מרסל אנתיבי, שרל ריבוח, ארמן אוליאל, שרל אזואלוס, דוד מחסירה, מרסל שטיינברג, נסים דנן, שרל שושן, שמעון כהן, רמון אפריאט, סלומון צרפתי, בנימין בן־שימול, חיים בן־שטרית, לאון זבלי, שרל דיין, צבי מואטי, ומפקדי מחלקות בקזבלנקה: בוב ממן ויוסף סבג. גם דן כנפו, פעיל מקהלה נאלץ להתחבא ולברוח, אך נראה שהמשטרה חיפשה אותו ללא קשר לכרוזים. שגריר ישראל בפריס ולטר איתן ויעל ורד קיבלו דיווח מעו״ד ז׳אק מרסייה Merrier) שהסביר להם את קו ההגנה על העצורים. הוא טען שמכיוון שהעצורים הורשו להיפגש עם עורכי דינם אין לחשוש מפגיעות פיזיות או מעינויים. הוא הבטיח לשוב למרוקו כדי לעמוד על המתרחש. לדברי שושני, שבעה־עשר צעירים יהודים התייצבו בתחנת משטרה והודיעו שגם הם הדביקו כרוזים וביקשו שינהגו בהם בחבריהם העצורים.

הערות המחבר :

ארמן אוליאל מפאס עבד בשכר במטה ״המסגרת״ בקזבלנקה. חי בפריס. עובד כקבלן. הצליח לברוח אחרי המעצרים הראשונים.

שרל אזואלוס מפאס עבד בדפוס ונפטר בקנדה.

דוד בוחסירה יליד פאס הוא אחיו הצעיר של שרל בוחסירה. עובד כראש צוות אוויר באל־על. בפאס עסק בהוראת צרפתית בבית־ספר ממלכתי. יצא לשנת השתלמות מטעם תנועת הבונים למכון למדריכי חוץ לארץ ללא הודעה לבני משפחתו. אחיו שרל שהיה באותו זמן בהשתלמות בנווה הדסה פגש אותו באקראי ברחובות תל־אביב מבלי שאחד האחים ידע על פעילות האחר. שיחה עם שרל בוחסירה, ירושלים, 3 ביולי 2000.

מרסל שטיינברג נולד בפאס בשנת 1932. שירת בצבא הצרפתי ועבד כרוקח בפאס. גויס ל״מסגרת״ בשנת 1956 על ידי רוג׳ה חמו וג׳ורג׳ אטיאס. גייס ל״מסגרת״ את מרסל אנתיבי. אחרי מעצרו של נידם, הגיעה אשתו, הלן טובלי, לבית המרקחת והזהירה את שטיינברג שהוא עלול להיעצר. הסתתר וברח ממרוקו ב-28 בפברואר 1961. חזר לביקור בשנת 1963. חי בפריס. שיחה עם מרסל שטיינברג, פריס, 21 במרס 2002.

נסים דנן מפאס היה אחראי חולייה ב״מסגרת״ והשתתף בחלוקת הכרוזים שקיבל מג׳ורג׳ אטיאס. חי באשדוד.

שרל שושן מפאס היה מדריך ספורט בבית־ספר אורט בקזבלנקה.

שמעון כהן מפאס היה חניך בבית־ספר אורט בקזבלנקה. גייס ל״מסגרת״ את אלי לוי והשתתף בהשתלמות של ״המסגרת״ במונפלייה. נטל חלק במבצעי הברחה ימיים באלחוסימה עם שרל בוחסירה. בזמן שחבריו היו במעצר, ביקר אותם וסייע להם בהעברת הודעות בזמן המשטרה חיפשה אותו בביתו. לא נעצר וברח ממרוקו אחרי זמן מה. גר בנתניה ועוסק ביהלומים.

רמון אפריאט מפאס היה חניך בבית־ספר אורט בקזבלנקה. השתתף במבצעי הברחה ימיים באלחוסימה עם שרל מחסירה.

לאון זבלי יליד פאס, כונה בשם גיום (Guillaume) עבר לקזבלנקה והיה מפקד חוליה כפופה לשרלי אביטבול. עבד כמשווק משקאות לשגרירויות זרות במרוקו. השתתף בהשתלמויות ובמבצעי הברחה. עסק בהדרכת מתנדבים בשימוש בנשק. הצליח לברוח אחרי מעצר חבריו בעיר. עבר לפריס ואחר כך לדרום צרפת שם עסק במסחר במשקאות. נפטר בצרפת בשנת 1994 ונקבר בישראל.

שרל דיין חי בקנדה.

בוב ממן השתתף בהשתלמות בתל יצחק בקיץ 1958 ובהשתלמות למפקדי מחלקות שנערכה בנווה הדסה בקיץ 1960. בשנת 1959 קיבל אליעזר דובדבני ידיעה על הלשנה. ביקש משרלי אביטבול, רפי ואקנין ובוב ממן לעזוב מיד את מרוקו. כיוון שלא היה ברשותו דרכון כדי לברוח לחו״ל, הסתתר ממן בטנג׳ה עד שהתברר שזו הייתה ידיעת שווא. חזר למרוקו ועבד במשרדי היא״ס עד שנת 1967 בפיקודו של שלום ברק.

יוסף סבג היה פעיל בשלוחת לביא, עלה לישראל אחדי בריחתו. נפטר.

דן כנפו נולד באספי בשנת 1940 ועבר להתגורר בקזבלנקה בשנת 1954. היה חניך הצופים  EIF וגויס לתנועת השומר הצעיר בשנת 1958 בהמלצת ויקטור (אביגדור) בן־שבת פעיל שלוחת לביא. כינויו היה ג׳ראר שבסון. אחרי כארבעה חודשי פעילות שליח בשם אלכס (כנראה ישראל כרמון) שלח אותו למכון למדריכים בירושלים. עם שובו לקזבלנקה פעל עם השליח שמעון מלר להחייאת הסניפים בחמשת הערים הגדולות תוך גיוס מתנדבים צעירים בבתי כנסת ולימד אותם כללי התנהגות בתנאי מחתרת. את חלקם שלח לגרעין חלוצי ראשון בקיבוץ הסוללים. גוייס לשלוחת מקהלה ועבד עם היבר קורשיה ורוג׳ה ביטון שבאו מווהראן שבאלג׳יריה. גייס גם את אורי מלכא ואת אמנון(Gegene) שוקרון מתנועת השומר הצעיר לשלוחת מקהלה. אחרי שהמשטרה עלתה על עקבותיהם הם נשלחו להכשרה באג׳ן ליד טולוז ומשם לקיבוץ הסוללים. אורי מלכא ואשתו שאף היא הייתה מתנדבת חיים בקרית מוצקין. שוקרון נהרג בגולן במלחמת ששת הימים. בינואר1961, דן כנפו נטל חלק בעלייתם של כמאתיים חמישים נערים בני 12-10 שהתחפשו לצופים והסיע את חלקם מפאס לקזבלנקה. נטל חלק במבצע בזק ומסר כרוזים יחד עם אשתו דפנה סבג לפעילים בטנג׳ה לחלוקה בתיבות דואר. אחרי שהוריו עלו לישראל, ארבעה ימים לפני חתונתו במרוקו עם המתנדבת דפנה סבג התבקש להסתתר כיוון שהמשטרה מחפשת אותו. התברר לו מאוחר יותר שהורי נערה שנעצרה במעבר הגבול מסרו את שמו כדי למנוע פגיעה בבת בהנחה שכנפו כבר עזב את המדינה. רוג׳ה ביטון סיפק לבני הזוג מקום מסתור ומצרכי מזון. ״המסגרת״ סיפקה לו דרכון צרפתי מזייף והוא יצא מן המרינה במסלול שונה מזה של אשתו ב-8 במרס 1961. עבר הכשרה של שלושה חודשים באג'ן והצטרף לגרעין בקיבוץ הסוללים. חי בקנדה ועבד כנהג מונית. שיחה עם דן כנפו, 2 באפריל 2006.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2014
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר