מנהגי החתונה בארפוד-ד"ר מאיר נזרי

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….

מתוך הספר מקדם ומים כרך ח

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

" ראובן היה נשוי עם אישתו מקדמת דנא בעיר תהילה ארפוד, יכוננה עליון אמן, שנתחדשה מקרוב בשנת תר"פ וארץ המולדת של הזוג הנזכר, הוא תיזימי וכל העם שהיו גרים שם בתיזימי נסעו בגזרת מלך הצרפתי שכבש את הארץ וחנו פה ארפוד יע"א על פי הממשלה ירום הודה, וקבעו דירתם פה ארפוד וכעת ראובן הנזכר, רוצה לנסוע מעיר ארפוד ולקבוע דירתו בכפר אזזרף ואשתו עיכבה על ידו באומרה שלא תיסע עמו מעירה שהיא עיר הוריה אלא או ידור במקומו וארצו עמה או יוציא ויתן כתובה שלא על מנת כן נשאת לו והוא בא בטענת כופין אותה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ ושאל השואל הדין עם מי.

תשובה, הנראה לעניות דעתי, דזה פשוט שהדין עם האישה ואין כופין אותה לנסוע עמו, הילך מרן ז,ל ברבן העזר סימן ע"ה וזה לשונו. שלוש ארצות . אבל הנשא אשה באחת הארצות, והוא מאנשי אותה הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת, אבל מוציא ממדינה למדינה מאותן ארצות ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר ומכפר למדינה. הרי מבואר שאינו יכול להוציאה לארץ אחרת ולא ממדינה לכפר ולא מכפר למדינה אפילו בארץ אחת…..

והנה ידוע דכח הערים שסביבותינו הם ארץ אחת בין תיזימי בין ארפוד בין אזזרף בין למללאח ואגפיו בכל בכלל נקראים בשפ תאפילאלת ובעת ובעונה הזאת העיר הגדולה מכולם היא ארפוד ולגבי דידה כולם נקראים בשם כפר… והעיר אזזרף היא כפר ואין מוציאין ממשינה לכפר.. וממילא בנידון זה, אין הבעל יכול לכופה ליסע עמו מעיר תהילה ארפוד שהיא העיר הגדולה לכפא אזזרף שהיא עיר קטנה ואנשים בה מעט

עוד טעמא אחרינא, טעם אחר, והוא שאין הבעל יכול לכוף אשתו לצאת עמו מנוה היפה לנוה הרע וכפר אזזרף הוא נוה הרע , לגבי ארפוד שנקרא נוה יםה , זה הלשון, מר"ן , אינו יכול להוציאה מנונ יפה לנוה הרעה… וכן לא יוציאנה ממקום שרובו ישראל חמקום שרובו גויים.

הכול יש בו, שהיא מעיר גדולה דהיינו ארפוד לכפר אזזרף, מנוה היפה לנוה הרע, ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גויים, ממקום שישי רופא ושאר הדברים הצריכים לעיר. 

לכן קם דינא דאין מחייבים את האישה ללכת אחריו והברירה בידי הבעל, רצה, ידור עמה במקומה ויתפרנסו יחד בין בריווח בין בצמצום ואם לא רצה כי אם ללכת לנסוע לדור בכפר אזזרף, אזי מחוייב שיוציא ויתן הכתובה זהו הנראה לעניות דעתי.

מדיוני רש"א ורמ"א מוכח, כי היעדר פירוט התנאים בכתובה, אינו פוטר את הבעל מחובת קיומם, ובהם בכלל תנאי בית דין, שאף על פי שלא נכתבו כאילו נכתבו. אשר לסעיף הביטחונות הכתובה ואחריות הבעל לפירעונה, אף על פי שחסר בנוסח הכתובה הסג'למאסית, יש לו תוקף משפטי וביטוי משולש.

• סעיף בטחונות הכתובה ואחריות הבעל בפרעונות החסר בכתובה מופיע במלואו בשטר הנדוניה/נחלה המיוחד לסעיפים הכספיים : נדוניה תוספת וסך הכול. לפיכך יש ךראות את שטר הכתובה ושטר הנדוניה / נחלה כשטר אחד בן שני חלקים, אלא ששטר הכתובה הוא פומבי ונקרא במעמד החופה והקידושין, ואילו שטר הנדוניה / נחלה הוא פרטי, ואין קוראים אותו במעמד החופה מפני תקנת בנות העניים.
• נוסף לבטחונות הכתובה הנכתבים בשטר הנדוניה / נחלה נעשה במעמד החופה קניין סודר, ובו מתחייב הבעל בכל ההתחייבויות והתנאים שבכתובה ובכל הסעיפים הכספיים שבשטר הנדוניה.
• סעיף הביטחונות מרומז במילים האחרונות החותמות את הכתובה " ואפילו מגלימא דעל כתפאי " – ואפילו מהגלימה שעל כתפיי. מילים אלו מופיעות בהפרש של שורה מנוסח הכתובה המופיע בכתובה כביכול ללא הקשר, אבל הן מתקשרות לכלל נוסח האחראיות הידוע בכתובות אחרות, שהבעל מתחייב בפירעון הכתובה אפילו מגלימה שעל כתפו.
• דומה כי הנוסח הקצר של הכתובה הוא מעין קיצור שהמשכו בשטר הנדוניה, ולא עניין עקרוני. הוכחה לכך יש אולי בשטר הכתובה בסג'למאסה משנת 1826, שבסופו מופיע המשך הכתובה, קרי ביטחונות ואחראיות.