דון יצחק אברבנאל-בנציון נתניהו

                     בשירות המלך.

המחצית השנייה למלכותו של אלפונסו החמישי, הייתה תקופה של שיגשוג ליהודי פורטוגל, ביחוד לדון יצחק, הכישרון המשפחתי לעסקי כספים ומסחר נחשף בו עכשיו בצורה בולטת, והשניות המוזרה שעתידה הייתה לאפיין את חייו הופיעה בו לראשונה בבהירות משכנעת, כשהסופר הפילוסופי גילה כשרון גדול לעסקים  ולצבירת הון.

יוזמותיו הכספיות ודאי הביאו אותו עד מהרה להתקשרות עם ידידיו הנוצריים של אביו, אנשי החצר של אלפונסו החמישי, וההתפשטות פעילותו הכספית וקשריו עם האצולה הרימו את קרנו בקרב היהודים. ב 1472, באותה שנה שבה נתן ביטוי לתשוקתו להתפנות מעסקיו כדי להשלים את פירושו לספר דברים. כבר היה לו מעמד של מנהיג בין יהודי פורטוגל וגם פעל כנציגם המדיני בחצר המלוכה.

בגלל תכונותיו ונטיות נפשו, ובהשפעת השראתו של אביו, ודאי נתפתחה בו מראשית בגרותו תחושה של אחריות לאחיו ובני עמו. הטיפול בבעיות שהטרידו את יהודי פורטוגל סיפקו לו הזדמנויות להכשיר את עצמו למילוי תפקידי הנהגה. איגרתו של אברבנאל בשנת 1472 אל יחיאל מפיזה, שעמד בראש בנק יהודי גדול באיטליה, התעודה העיקרית המאפשרת לנו להציץ אך פעילותו באותם הימים, כבר מעידה על טיבו של אברבנאל המנהיג, כפי שעתיד היה להופיע ברבות הימים.

הבעיה שתבעה את פתרונה באותה שנה נגרמה על ידי מסע המלחמה של אלפונסו בצפון אפריקה בשנת 1471. עם כיבוש מבצר ארזיליה שעל חוף האוקיאנוס האטלנטי נפלו יהודי המקום, כמאתיים וחמישים במספר, בידי הכובשים ופוזרו כעבדים בין שועי פורטוגל. שעבודם של שבויי מלחמה היה ממנהגי הזמן, אך ליהודים היה מנהג משלהם, לפדות את אחיהם מחרפת העבדות.

יהודי פורטוגל התארגנו לפעולה, ודון יצחק נבחר  עם עסקן נוסף לעמוד בראש שניים-עשר איש, שעליהם הוטלה המשימה של שחרור המועמדים לעבדות. עצם התופעה שיהודים רבים כל כך נדונו לדיכוי והשפלה של עבדות, בעוד נשיהם צפויות לסכנת התעללות וילדיהם לחיי רעב וקלון זעזעה אותו עד עומק נפשו.

המחשבה שבני עמו, עם ה' , שרויים בבית עבדים גרמה לו צער כבד מנשוא, והוא אזר את כל כוחותיו לחלצם מצרתם. במשך שישה חודשים, כל הוא מספר לנו, נסע ברחבי הארץ, ביקר במקומות שבהם רוכזו היהודים המשועבדים ונשא ונתן על שחרורם עם אדוניהם, שלפעמים הכבידו את תביעותיהם או הפריזו בהן.

כשהושלם סוף-סוף מעשה הישועה במחיר רב של למעלה מ-10000 דובלונים של זהב, ביקש אברבנאל לדאוג לניצולים ולשיקומם במקומות שבחרו ליישובם. הטיפול שלו ביהודים מצפון אפריקה אלה, שלא יכול היה אפילו לשוחח עמם מפני שלא ידע את לשונם, נותן לנו דוגמא ממסירותו של אברבנאל לעמו, ועם זה הוא מגלה לנו את רצונו החזק ואת תחושת האחריות העזה, האישית כמעט, שחש לגבי רווחתם של אלה שנמסרו לטיפולו. כל אלו הן תכונות של מנהיגות מסורה ואחראית, ובו בזמן נתגלעה בעיה נוספת, שלא רק חשפה תכונות אלו, גם העמידה אותן במבחן, וגילתה את כישרונו הדיפלומטי.

אין אנו יודעים מה טיבה של בעיה זו, אך נראה שקשורה הייתה במאורעות רציניים שסיכנו את זכויותיהם של יהודי פורטוגל. במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, באה ההתקפה על היהודים מצד הכנסייה, שהרי נראה היה ליהודי פורטוגל כי תידרש להגנתם התערבות של האפיפיור. לצורך זה השתמש אברבנאל בידידותו עם ז'ואן סֶזירה, מלומד מאנשי חצרו של אלפנוסו החמישי, שנשלח באותו זמן על ידי המלך כדי לברך את האפיפיור סיקסטוס הרביעי על היבחרותו לכהונתו הרמה.

לאיש זה, שאברבנאל מתאר אותו כידיד גדול וטהור לב של היהודים, הדורש תמיד את שלומם ואת טובתם, הגישו יהודי פורטוגל תזכיר, אך נראה לאברבנאל שיגן על עניינם של היהודים לפני סיקסטוס הרביעי, אך נראה שהתנה את קיום הבטחתו בשמירת סוד מוחלט, ואסור היה שהעניין ייוודע אפילו לשולחו השני של אלפונסו, גון לופה דה אלמֶידה, שהיה ראש משלחת.בהזדמנות זו כותב אברבנאל לידידו יחיאל, איל ההון מפיזה, ומבקש ממנו לא רק לנהוג עם סֶזירה במידה מיוחדת של אדיבות וכבוד, אלא גם להושיט לו כל עזרה והדרכה שאולי יזדקק להן בעודו באיטליה.

" אם מצאתי חן בעיניך, אדוני ", הוא מוסיף, " דבר נא באוזני האנשים האלה – ז'ואן סֶזירה ולופה דה אלמידה – ואמרת שאדוננו המלך אלפונסו החמישי, זוכה בכל מקום לשבח ולתהילה על היותו עושה משפט וצדקה לכל עמו, ובכלל זה על מנהגו להסביר פנים היהודים. ועוד הוסיף לומר שממשלה כזו מרבה רווחה בארץ, ועל ידי כך היא גם מרוממת את קרנה מחוץ לה. חשוב שתאמר את כל זה כדי ששני השלוחים הללו יבואו לכלל הכרה, שאנו, היהודים, יש לנו בכל מקום בני אדם מרובי השפעה, היודעים נכונה את כל המתרחש והנוגע למצב אחיהם.

ב-1472, כשכתב אברבנאל איגרת זו המרמזת על הקשרים המצוינים שהיו לו עם מקורביו של אלפונסו, עדיין לא ביסס לו, כפי שנראה לנו, מעמד של איש חצר. כשהוא מתאר את אלפונסו החמישי ליחיאל, אין הוא מציין שהיו לו קשרים כאלה. אי אפשר להשיב בוודאות על השאלה אימתי קנה לו אברבנאל מעמד קבוע בחצרו של אלפונסו החמישי. אולם יש יסוד להניח שעלייתו  למעמד כזה אירעה בין 1472 ל-1475. יתכן שנכנס לחוג מקורביו של אלפונסו זמן קצר לאחר שכתב את איגרתו ליחיאל, ומאז גברו בהתמדה הן ידידותו עם המלך והן השפעתו בחצר.