קצידה — סי׳ אני דוד קאים חזק-פרשת תולדות-קצידה מס 155 כרך א'

 

קצידה — סי׳ אני דוד קאים חזק

בשקל ״לא תלומוני פי דלחאל, ית נסהד ונוודּי״

 

אִישׁ הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹנִי יִצְחָק מַחְמַדִּי
הֵן רַעְיָתְךָ אֲהוּבָהלָךְ צוּר יַעֲדָהּ:
שָׂמֵחַ בָּחוּר בִּנְוָתְךָוַאֲנִי לְבַדִּי
אֶשָּׁבַע לָךְכִּי צְנוּעָה הִיא וּכְבֻדָּה:

 

כנפי שחר

 הנושא: מתוך פר, חיי שרה— תולדות.

איש הא-להים… — דברי העבד. יעדה — הוכיחה. בנותך — באשתך. שמח ושש….יצחק

 

תָּאִיר אָהָלְךָ כְּבַתְּחִלָּהיְדִידִי
נֹחַם וְשִׂמְחָהכִּי הִיא מִבְצָר וּמְצוּדָה:
שָׂמַח וְשָׂשׂ וְאָמַרזֶה חֶלְקֵי בְּחֶלְדִּי,
יוֹנָתִי תַּמָּתִיטוּר אֹדֶם וּפִטְדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

נִזְרִי גַּאֲוָתִי חָלְפוּוַיָּבוֹא אֵידִי
הוֹרַי מֵתוּוְלָבַשְׁתִּי סוּת חֲרָדָה:
הֶאָחהֶאָחאָז שַׂק תָּפַרְתִּי לְגִלְדִּי
רַק כִּי בְּשֵׂיבָה טוֹבָה נַפְשָׁם נִפְקְדָה:
תַּעֲנוּגַי חָלְפוּ, .נֶהֱפַךְ הוֹדִילְשַׁדִּי,
חֹן עַל אֲמָתְךָטֶרֶם יוֹם הַפְּקֻדָּה:
הָרְתָהנִפְעֲמָה רוּחָהּיָ-הּ– צָרַת מִצְעָדִי
שִׂמְחַת לִבִּי נֶהֶפְכָהבָּא עֵת קְפָדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

יָצְקָה נַפְשָׁהּ בּוֹא בְּסוֹד אֵל בְּבֵית מוֹעֲדִי
חָקְרָה וְדָרְישָׁההַזֶּה צַעַר הַלֵּדָה?
בֻּשְּׂרָה אוֹר זָרוּעַ לָהּ בִּשְׁנֵי עַמּוּדַי
הָעוֹלָםאַךְ זֶה מִזֶּה דַּרְכּוֹ נִפְרְדָה:
יָצָא רִאשׁוֹן אַדְמוֹנִיכְּמַלְבִּישׁ בְּבִגְדֵי
שֵׂעָרוְאָחִיו עַקָּבוֹיָדוֹ הָדָה:
עֵשָׂו מֵעוֹדוֹ נִכָּר צָד בַּפֶּה אִישׁ חַסְדִּי
יַעֲקֹב אִישׁ תָּםשׁוֹמֵר תּוֹרָה וּתְעוּדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

כנפי שחר

נתנו… — דברי המשורר. מוני — אויבי. נוחל — מחלה. נזרי גאותי… — דברי יצחק אחרי מות הוריו. אידי — שברי. האח! האח!… — קריאת נחמה והתפרקות, שהוריו נפטרו בשיבה טובה, שאם־לא־כן היה תופר שק לעורו. תענוגי חלפו… — שוב פקדה אותו צרת העקרות. אמתך — רבקה. נפעמה… — נבהלה מצער הלידה. צרת מצעדי — כשצעדה ליד בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, וכשצעדה לצד בתי ע״ז עשו מפרכס לצאת (בר״ר סג, ו). קפדה — מיתה. יצקה נפשה — שפכה נפשה. עקבו — אחז בעקבו. הדה — הושיט. איש חסדי — יצחק.

 

דַּרמָרוֹם הִפְלִיא חַסְדּוֹ וִיכוֹנֵן מִסְעָדִי
הֶרְאַנִי עֵשָׂו בָּז בְּכוֹרָהאִבְּדָהּ:
נָם הִלְעִיטַנִי אָדָם מִסִּירֵי וּדְוָדִי
לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים אֲרוּחָה נֶחְמָדָה:
עָנָהמִכְּרָה לִי כַּיּוֹם בְּכוֹרָהאֶל תַּעְדֶּה
סוּר מִדְרָכָה וְעָבוֹרמִמָּךְ נִכְחָדָה:
אֶפֶס עִדַּן עֲדָנִיםבָּאָה עֵת לִנְדוֹדִי
רָעָב פִּזַּר רַגְלָםחֲסִידָה נְחְשָׁדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

ובְיָשְּׁבוֹ בִּגְרָר וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ בִּגְדוּדֵי
שָׁאֲלוּ עַל רִבְקָה וְהִתְעָם וְזָדָה:
אֲחוֹתִי רֵעָתִי הִיא וְחָבְרָה לְפִידִי
מָגֵן הָיְתָה לְחַיָּיואֶת נַפְשׁוֹ פָּדָה:
מֶלֶךְ רָם הִשְׁקִיףאָמַרחֹק זֶה לֹא לִכְבוֹדִי
כִּמְעַט שָׁכַב חַד הָעָם אֲשֶׁר לֹא צָדָה:
קִנֵּא בְּבִרְכָתוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה
לֵךְכִּי עָצַמְתָּיבְּמִקְנֶה וַעֲבֻדָּה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

דַּרְכּוֹ הֻצְלְחָהלֹא שָׁת לֵב לְמַחֲרִידֵי —
רִבְצוּ וּנְאוֹתוֹוּלְכָלמְרִיבֵי בִגְדָּה:
בְּזִקְנָתוֹ קָרָאעָשׂוּ בְּנִי מְאוֹדִי
חֲפֵצָה נַפְשִׁי לִמְסֹר לָךְ בִּרְכַּת פְּרֵדָה:
קוּם צוּדָה בְּקַשְׁתְּךָוּטְעַם לְמִסְעָדִי
בַּעֲבוּר בִּרְכַּת אָבִי בְּפִי עֻתָּדָה:

 

כנפי שחר

ויכונן מסעדי — תמך בי. נם — נאם, אמר. מסירי ודוודי — קדרות. ארוחה — סעודה. נכחדה — עברה, נסתלקה. אפס… — שוב עברה עת השלוה ופקדה אותו הגלות. חסידה — רבקה. נחשדה — שמא יהרגוהו בגללה. בגדודי — בהמוניהם. וזדה — שיקר בתשובתו שהיא אחותו. וחברה לפידי — השתתפה בצערי לנדוד אתי. מלך רם — אבימלך. חד — אחד. לא צדה — לא בזדון. ועבודה — עבדים ושפחות. למחרידי… — למרגיזי מנוחתו ונאות דשאו. מריבי בגדה — מריבים ובוגדים. וטעם למסעדי — והכן מטעמים לסעודתי. ברכת אבי… — הברכה שמסר לי אבי מזומנת ומוכנה בפי למוסרה.

 

רִבְקָהבְּדַבֵּר יִצְחָקאָזְרָה וְתְּרַדֶּה
קָרְאָה בְּנָהּ הַקָּטָןכָּל לוֹהִגִּידָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

 

קוּםבְּנִישְׁמַע קוֹלִי וְזוֹן לִמְפַקְּדִי
קַח נָא מִן הַצֹּאןהֵבִיאָה לִי מִנֵּדָה:
אָנָּאאִם רַחְמָנִיָּהאוֹתִי כַבְּדִי —
בְּעֵינֵי אָבִיהַאַתְעֵהוּ בַּמְּרִידָה?
יָסְפָה לְהַזְהִירֵהוּ אַל תִּירָא וְלָדִי
עֲלֵי כָּלזְדוֹנְךָ עָלֵהוּ אֶתְוַדָּה:
מְאֻזָּר אֱמוּנַתאֵם הִלְבִּישַׁתּוּ בִּגְדֵי
עֵשָׂווּבְעוֹרוֹת עִזִּים יָדָיו גִּלְּדָה:
חֲזַקאָבִיוְקוּם נָא וְאָכְלָה מִצֵּידִי
בָּרְכֵנִי בִּרְכָתְךָ מֵאֵל הִיא מֻסָּדָה:
מָהזֶה מִהַרְתָּ לִמְצֹא לִיבְּנִיבַּעֲדִי?
עָנָהוּכִּי הִקְרָה לִי אל צֵידָה וּמְצוּדָה:
יַד יְיָ עָשְׂתָה זֹּאת לְאָשְׁרִי וְחֶלְדִּי
בֵּרְכוֹ מִבְּרֵכָה מֻשְׁפָּעָה וּגְדוּדָה:

 

נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַלחָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:

כנפי שחר

אזרה ותרדה — הזדרזה והכריחה את יעקב לשמוע בקולה. הביאה לי מנידה — ממוהר ומתן, שכך כתב לה בכתובתה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום (בר״ר סה, י). ידיו גלדה — כסתה בגלדים, עורות. צידה ומצודה — תבשיל של ציד. וחלדי — מזלי. מבריכה… — ממקור הברכות במרום, ברכה של שפע ומזל. וגדורה — לי בא גד (בראי ל, יא).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר