קצידה — סי׳ שיר מזמור לדוד קים חזק-ויגש-רבי חיים רפאל שושנה זצוק"ל-קצידה מס 284 כרך ב'

מתוך הפרשיות מקץ־-ויגש-ויחי

 (284) — קצידה — סי׳ שיר מזמור לדוד קים חזק

בשקל ״יומנא יום גיוד אלכאל / זארונא דון זמיל ווללי מא זאת ליום ראה גדדא עוואלא״.

שִׁבְרָם כָּלָה וְלֹא מָצְאוּ מַעְצָר

לְרוּחַ הָאָב כִּי לֹא נָחָה / מִיָּגוֹן וַאֲנָחָה / מֵרָעָב נַפְשָׁם נָפְחָה

בְּהִתְעַטֵּף כֶּחָלָל / בְּרָעָב, אֵין חוֹמֵל

וְיִדְאַג יַעֲקֹב נַפְשׁוֹ נִבְהָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

יְהוּדָה עָנָה: אָבִי, אַל תָּצַר

שִׁלְחָה הַנַּעַר וְנָקוּמָה / אִתָּנוּ, וְאָשְׁמָה / נַפְשִׁי מִמַּךְ זְעוּמָה

הֵן לְךָ אֲנִי מְחֻלָּל / וְקַרְנִי תְּעוֹלֵל

אִם לֹא הֲבֵאתִיו לָךְ חַי, בִּי קְלָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

רַחֲמִים נִמְלָא וּבְצָרָתָם צַר

קָרָא אֶל בָּנָיו קַחַת מִנְחָה / וּבְשַׁ־דַּי שָׂם לוֹ בִּטְחָה / יָשִׂים דַּרְכָּם צְלֵחָה

שִׂימוּ עַיִן עַל עוֹלָל / בִּנְיָמִין כְּהֵילֵל

קְחוּ וּלְכוּ, הִנֵּה נַפְשִׁי אֻמְלָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

מַהֵר הָלְכוּ, יָרְדוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר

לָקְחוּ בְּיָדָם מִשְׁנֶה־כֶּסֶף / וְעָמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף / אָסָף אוֹתָם הַמְּאַסֵּף

פַּחַד לִבָּם וְצָלַל / פֶּן אוּלַי מִתְגּוֹלֵל

הִצְטַדְּקוּ לוֹ, הֵן כֶּסֶף נִכְפָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

(284) הנושא: מתוך הפרשיות מקץ־-ויגש-ויחי (מג, א-מז, לא).

שברם — תבואתם, מזונם. מעצר לרוח האב — מניעה למצוקת רוחו, כי לא נחה — אשר לא שקטה. נפחה — דוכאה, ראבה. בהתעטף בחלל — כי הגיעה למצב התעלפות כמי שנוטה למות. אל תצר — אל תדאג. ונקומה אתנו — אתנו ונקומה. זעומה — נזופה, מנודה. מחולל — בזוי, מרוחק. וקרני תעולל — וכבודי תשפיל. עולל — ילד רך. כהילל — ככוכב נוגה המאיר בשחר. אומללה — שכולה, מקפחת בניה. וצלל — רעד. מתגולל — מעליל. זבד טוב — מתנה טובה, מטמון. נשא עיניו — יוסף. בבכי נחתלה — מכוסה, מוסתר.

זֶבֶד טוֹב, עָנָם הָאִישׁ, פֶּן אוֹצָר

מַטְמוֹן שָׂם לָכֶם אֱ־לֹהֵיכֶם / לְיָדִי בָּא כַּסְפְּכֶם / הֵן קְרוּאִים כֻּלְּכֶם —

אֶל הַמִּשְׁתֶּה הַמְּהֻלָּל. / נָשָׂא עֵינָיו בְּגִיל

שָׁאַל: זֶה אֲחִיכֶם? בִּבְכִי נֶחְתָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

מָה־הִשְׁתּוֹחֲחָה נַפְשׁוֹ וַתִּקְצַר

בָּא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ בְּאוֹנִי / וַיֵּצֵא וַיַּעֲנֶה / הָאֵ־ל יָחְנְךָ, בְּנִי.

שָׂם רַעְיוֹנָיו וּמִלֵּל / קָרָא: שִׂימוּ אֹכֶל!

הוֹשִׁיבָם בְּמִשְׁטָר, רָבְתָה בֶּהָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

וַיִּגְזָר אֹמֶר לְאִישׁ הַמֶּלְצַר

מָלֵא אַמְתְּחוֹת הָאֲנָשִׁים / אֹכֶל־רַב, וְגַם תָּשִׂים / כֶּסֶף־אִישׁ, אַךְ בִּלְחָשִׁים

שִׂים גָּבִיעַ הַמֻּכְלָל / בְּאַמְתַּחַת עוֹלֵל

וַיַּעַשׂ מִצְוָתוֹ, מִרְמָה נִכְשָׁלָה:

                      

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

רָחֲקוּ מִן הָעִיר מְעַט, וְשַׂר —

רָדַף אַחֲרֵיהֶם בְּנָקְבוֹ: / גְּמוּלֵי טוֹבָה, שׁוּבוֹ. / הָפַךְ כָּל־אִישׁ אֶת רִכְבּוֹ

יְקָר כְּבוֹדְכֶם חֻלַּל / הַרְאִיתֶם בְּעָלִיל —

כִּי גַּנָּבִים אַתֶּם, אַנְשֵׁי קַלְקָלָה ?!

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

השתוחחה — התכופפה מצער. ותקצר — לא יכלה לסבול. באוני — בעצב. שם רעיוניו — תיכנן איך למתוח אותם. במשטר — כסדר הולדתם. רבתה בהלה — תמהו מאוד. ויגזר אומר — פקד, צוה. המלצר — מגיש המאכלים. בלחשים — בלאט, מבלי שירגישו. המוכלל — הכלול ביופיו. באמתחת עולל — בשקו של קטון האחים. מרמה נכשלה — תחבולה לא מוצלחת. בנוקבו — באומרו במפורש. גמולי טובה — קראם כן לומר, שאחרים עשו אתכם טובה אבל אתם גמלתם רעה. יקר כבודכם חולל — כבודכם היקר ירד, הושפל. בעליל — בפרהסיא, לעין כל. אנשי קלקלה — אנשים מושחתים. רעה תחת טובה — דבק למעלה ״למה שלמתם רעה תחת טובה״, וגם למטה ״רעה תחת טובה גמלתם״.

לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם לְאָדוֹן יָשָׁר —

רָעָה תַּחַת טוֹבָה גְּמַלְתֶּם / הַגָּבִיעַ גְּנַבְתָּם / מָה־זֶה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם?

קוֹל עָנוּ: אַל תִּתְעַלַּל / וְתַחְשֹׁד בְּגָזֵל,

שֶׁיִּמְצָא אִתּוֹ רוּחוֹ חֻבָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

דָּאֲבוּ וְנִבְהָלוּ, וַתִּקְצַר —

נַפְשָׁם, בִּרְאוֹתָם כִּי צוּר הִזְמִין / פַּח הַמּוֹקֵשׁ הֻטַּמֵּן / בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין

פְּצוֹת לְשׁוֹנָם הֻגְלַל / אַךְ בִּנְהִי וִילֵל

קָרְעוּ שִׂמְלֹתָם, כִּי נָפְלוּ מַפָּלָה:

 

 יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

וְיָשׁוּבוּ לָעִיר בְּצַעַד צַר

וַיַעַן יוֹסֵף כְּמִתְאַנֶּה / הִנֵּה יוֹדֵעַ אֲנִי / גְּנַבְתֶּם מִשֻּׁלְחָנִי

מְנַחֵשׁ אֲנִי, בִּגְלַל / זֹאת יֵשׁ יָדִי לְאֵל

הַגַּנָּב הוּא עַבְדִּי בְּלִי הַצָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

דִּלְגוּ וּבָאוּ לְתוֹךְ חֲצַר —

בֵּית יוֹסֵף. וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה / לְפָנָיו בַּחֲרָדָה / וְנָפַל וְהִתְוַדָּה

אָנָּא, אֲדוֹנִי, חֹן עַל / שֵׂיבַת זָקֵן שׁוֹאֵל

הֵן עַבְדְּךָ עֶבֶד בִּלְתִּי מִגְבָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

אל תתעלל — אל תחפש לנו עלילה. רוחו חובלה — חייב מיתה. דאבו ונבהלו — אחוזי צער וחרדה. ותקצר נפשם — שרויים היו בלחץ נפשי. צור הזמין פה… — ה׳ יעד זמן להענישם ע״י המלכודת אשר נפרשה לרגלם. פצות, לשונם הוגלל — לפתוח פה, לדבר, לא יכלו, כי לשונם ניטל מהם. בנהי וילל — בקריאות צער. בצעד צר — בהילוך מרושל, מתוך פחד. צר, הפך רחב. במתאנה — התחזה במי שרימו אותו. מנחש — קוסם, מגלה תעלומות ע״י לחשים. יש ידי לאל — יש כוח ואל לידי לכבוש הגנב לעבד ואין מציל. דלגו — מיהרו ללכת. שואל — אני מבקש. הנושא: יהודה. בלתי מגבלה — ללא הסתייגות.

קוֹלוֹ חִנֵּן הִשְׁתַּטַּח וַיִּפְצַר

עַד רָאָה כִּי הֵמָּה נְבוֹכִים / קָרָא: צְאוּ נְסִיכִים! / אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם!

תָּמְהוּ, וּלְשׁוֹנָם נִצְלַל / לֹא יָכְלוּ לְמַלֵּל

הַכֹּל גָּעוּ בִּבְכִי, רָבְתָה צַהֲלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

יָדָם מִלֵּא. עֶבְרָתוֹ לֹא נָצַר

נִחֲמָם: אַל יִחַר אַפְּכֶם / דְּעוּ כִּי לִמְחִיתְכֶם / צוּר שָׂמַנִי לִפְנֵיכֶם

אָכֵן פֶּן אָבִי יֻשְׁלַל / בָּאֲרָצוֹת הָאֵל

רְדוּ אֵלַי, הֵן רֶכֶב וַעֲגָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

מִטּוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבְצָר —

עִיר גֹּשֶׁן, בֹּאוּ וְתֵשְׁבוּ בָּהּ / אָכְלוּ מִמִּבְחַר חֶלְבָּהּ / כִּי לִי קָרוֹב נְתִיבָהּ

עָלוּ בְּלִבָּם חָלָל / לַאְבִיהֶם יִשְׂרָאֵל

הִגִּידוּ, כִּי יוֹסֵף בַּעַל מֶמְשָׁלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

חָיְתָה רוּחַ יַעֲקֹב כְּאוֹר צַר

אָמַר: רַב, עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי, / אַרְאֶנּוּ, אוֹדֶה לֶחָי / טֶרֶם יִשְׁכְּבוּ טוּחָי

נָסַע לִמְקוֹם לֹא פִלַּל / עָמַד וַיִּתְפַּלֵּל

כֹּל־יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קָהוֹל נִקְהָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

ויפצר — נפל לארץ וביקש מאוד. עד ראה — יוסף. נבוכים — אובדי עצות. נסיכים — רמי מעלה. ולשונם נצלל — שקע, טבע. געו — פרצו בבכי. ידם מילא — הרשם לומר משמו: רדו אלי וכר. עברתו לא נצר — לא נטר להם איבה. יושלל — יוורש, יתמסכן. ומבצר עיר גושן… — לעיר גושן הבצורה בואו. חלבה — ל׳ מיטב. נתיבה — השביל המוביל אליה. עלו בלבם חלל — בלב קל, כשלבם פנוי מכל דאגה שרבצה עליו עד עתה. חיתה… כאור צר — התחדשה רוחו כאור הלבנה המתחדש אחר היעלמו. טרם ישכבו טוחי — בטרם אמות, לפני שאיברי הפנימיים יעמדו מלפעול. לא פילל — לא חשב

זָרִיז בְּעַצְמוֹ מֶרְכַּבְתּוֹ אָסַר

נִרְאֶה־לוֹ נָפַל עַל צַוָּארָיו / וַיֵּבְךְּ בְּרֹב תַּמְרוּרָיו / עַד כִּי לָעוּ אֲמָרָיו

אֶל פַּרְעֹה בָּא, וְצִלַּל / עֲלֵיהֶם כְּאֹהֶל

יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ: יַעֲלֶה לְמַעְלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

קִנְיָן, מִצְרַיִם, קָנָה. וַיָּסַר –

חֶרְפַּת אֶחָיו כִּי רְעֵבִים הֵם / הַמִּצְרִים מֵעֲרֵיהֶם / הֶעֱבִיר מִקָּצֵהֶם

וְחֶלְקָתָם תְּקֻלַּל / מִיַּעַר וְכַרְמֶל

הִתְחַסַּד בְּחֹמֶשׁ יָדוֹת נַחֲלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

קַיָּם הֶרְאָה זָקֵן בַּשְּׁנֵים עָשָׂר

שִׁבְטִי־יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל / מִמִּיתָה לֹא יִבָּהֵל / בַּשְּׁאוֹל אוֹרוֹ יָהֵל

בְּיוֹם מֵחָלְיוֹ נִפְלַל / קָרָא יָכוֹל עוֹלֵל

שִׂים יָד תַּחַת יָרֵךְ בִּשְׁבוּעָה חָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

אֶת גּוּפָתִי שָׂא, וּלְאַרְצִי הַיְשַׁר

מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שָׂאֵנִי / עִם הוֹרַי תִּקְבְּרֵנִי / עָנָה: שׁוֹמֵעַ אֲנִי

וְשָׁחָה וְהִתְפַּלֵּל / לָאֵ־ל רַב מְחוֹלֵל

לֹא פִּלַּלְתִּי לִרְאוֹתְךָ רַב־מַעֲלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר        

זריז — תואר ליוסף. לעו — ללא סדר, מגומגמים. אל פרעה בא — יעקב. וצילל עליהם — הגין עליהם בצל. המצרים מעריהם העביר — הושיב של עיר זו בחברתה להודיע שאין להם חלק עוד בארץ. מקציהם — מקצה גבולם כאן לקצה גבולם שם. וחלקתם תקולל… — דבק למטה, מפני שאדמתם לא הצמיחה ומכרוה לפרעה, משום כך התחסד עמהם בחוקקו חוק חמש ידות לנחלת עולם, שהיבול יחולק לחמשה חלקים, חמישית לפרעה וארבע חמישיות יקהו להם. וחלקתם תקולל… — קוללה מלהצמיח יער וכרמל; יער, חורשה; וכרמל, שדות וכרמים פוריים. יהל — יגיה, יאיר. נפלל — נפל. יכול עולל — מי שיכול לעשות. שבועה חלה — בת תוקף. לא-ל רב מחולל — כאן: ה' הגדול הבורא. רב מעלה — בנוי ליוסף.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

דצמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר