ארכיון יומי: 7 בדצמבר 2019


Meknes-portrait d'une communaute juive marocaine-Joseph Toledano-ed Ramtol 2017

LE RETOURNEMENT DE LA FIN DU RÈGNE

La situation allait empirer au fil des ans : exécutions capitales à Meknès on ne sait pour quel motif de notables et rabbins de Fès. Le 11 du mois de Tamouz 1712 ,furent brûlés vifs à Meknès des notables de Fès, Yéhouda Abensour et Itshak Arama et le lendemain également son fils, Aharon. Deux ans plus tard, une double exécution causa la stupéfaction, comme le rapporte un témoin oculaire, rabbi Yéhouda Berdugo :

" Au mois de Ellul 1714 il y eut ici à Meknès un grand mouvement de repentance téchouba, toute la communauté jeûnant, se flagellant et s'impo­sant (symboliquement) les quatre peines de mort du tribunal, priant et écou­tant les semons de notre maître et guide (sans doute rabbi Habib Tolédano). Près de trois cents personnes se sont réunies de minuit à l'aube, pleurant et suppliant l'Etemel, béni soit -II. Et la repentance a attient jusqu'aux bébés pleurant dans leurs berceaux et les femmes aussi se tenaient aux fenêtres pour écouter les serments, nuit après nuit.. .Et par nos fautes et nos péchés qui sont montés jusqu'au ciel, nous fûmes victimes d'horribles machinations, accusés de crimes que par terreur de la réaction des Gentils, la bouche n'ose pas pro­noncer, et dont le résultat fut la condamnation à mort du saint et pieux Moshé Hacohen; son corps transpercé comme un tamis. La même peine fut infligée à son frère Shemtob, qui comme Zébouloun apportait la pitance à la bouche de son saint frère se vouant uniquement à l'étude. Avec la mort, le couple a été défait sans que nul n'ose en parler ou s'en plaindre de peur des nations…" Les autorités interdirent d'enterrer les deux martyrs avant le paiement par la famille d'une rançon de deux mille meqtal et ils restèrent ainsi sans sépulture du vendredi au samedi soir jusqu'à ce que la somme soit collectée et remise personnellement au souverain par Abraham Maimran;

En 1720, nouveau sac du mellah de Meknès. Il n'y eut heureusement pas de victimes, la soldatesque ne s'intéressant qu'au pillage et au saccage, mais dé­truisant un trésor inestimable : les manuscrits des rabbins, dont une les Chro­niques de la ville tenues à jour jusque là et qu'un rabbin de la famille Toléda­no devait essayer de reconstituer :

" Je me suis proposé, moi Daniel Tolédano; fils de rabbi Habib; que sa mémoire soit sanctifiée, de recopier une page sauvée du désastre du grand nombre de livres, anciens comme nouveaux, manuscrits de nos parents et saints rabbins et en voici les termes : en ce jour néfaste du mois de héchban 1720, ont été pillés; déchirés et brûlés ces manuscrits quand des Gentils ont envahi notre quartier, brûlé les synagogues et les écoles de notre ville Meknès, le grand centre de Torah et de piété de tout le Maroc; nombre de femmes et de vierges ont été torturées et laissées sans habits et pieds nus et grâce à Dieu aucun de nous n'a succombé; notre argent ayant sauvé nos vies…"

La détérioration dramatique de la situation de la communauté de Meknès à la fin du règne est reflétée dans la description qu'a laissé du mellah, autrefois le plus beau quartier de la ville, le capitaine de navire anglais, Braitthwaite; de l'escorte de l'ambassadeur venu négocier le renouvellement du traité de paix :

" Les Juifs sont très pauvres pour la plupart, comme ils le sont ordinairement dans les villes éloignées de la côte. Leur quartier est excessivement sale qu'il est impossible d'y circuler pour les gens à pied, à moins qu'ils n'ôtent leurs bas et leurs souliers et les Juifs ne marchent pas autrement. Leurs maisons sont très peu de choses et chacune contient plusieurs familles." (Histoire des Révolutions de l'Empire de Maroc).

Toutefois malgré cette paupérisation; la communauté ne devait pas oublier sa vocation de centre de Torah et la nécessité d'assurer une éducation religieuse minimale à ses enfants. Meknès et Fès constituant encore une seule entité reli­gieuse, une taqana valable dans les deux villes fut adoptée en 1721 interdisant l'abandon de l'école pour l'atelier d'apprentissage, signée par le grand rabbin de Fès, rabbi Yaacob Abensour en poste à Meknès à cette époque :

" J'ai été témoin du scandaleux phénomène que dans la maison d'Israël il est des parents qui sortent leurs enfants de l'école dès l'âge de 7 ans pour les mettre comme apprentis pour apprendre le tissage de la laine et autres métiers, alors qu'ils ne savent pas encore lire les prières. Au lieu de grandir sur les genoux des rabbins, ils s'habituent à la vulgarité et à la dissolution des mœurs. Arrivés à l'âge adulte, ils tournent le dos à la pratique religieuse et un péché en entraînant un autre, ils sombrent dans la mauvaise voie – que Dieu nous en préserve ! Et nous savons que ce sont les patrons des ateliers qui les encouragent dans ce sens, car il est bien connu que le voleur n'est pas la sou­ris, mais le trou…En conséquence, nous avons ouvert les yeux et le cœur et nous avons solennellement statué qu'il est désormais formellement interdit aux patrons de tous les corps de métier de prendre à leur service des enfants avant l'âge de bar mitsba. Ce n'est qu'après qu'ils auront appris les prières et porté les phylactères qu'ils pourront les prendre en apprentissage, et ceci à condition qu'ils les habituent ensuite à participer aux offices avec le public… Les contrevenants seront excommuniés. Par contre ceux qui se plieront à ces dispositions seront en paix et sans peur et auront le privilège de connaître le jour de la Délivrance …"

La détérioration générale de la situation économique en raison de la pression fiscale écrasante et de la multiplication des révoltes des fils du souverain de­vait être encore plus aggravée par une nouvelle vague de sécheresse qui sévit dans tout le Maroc de 1721 à 1724. Si elle ne devait pas épargner la commu­nauté de Meknès, elle ne devait pas atteindre le degré de détresse de celle de Fès, dont un grand nombre de membres avaient trouvé refuge à Tétouan et à Meknès, telle que décrite en 1724 par rabbi Shaul Iben Danan dans les Chro­niques de Fès :

"Il n'a presque pas plu depuis trois ans et cette année est la quatrième… Cette communauté était remplie de synagogues et de maisons d'études où des savants s'appliquaient à l'étude du Talmud et de ses commentaires. Au­jourd'hui ils sont dispersés dans tout le royaume, réduits à mendier un mor­ceau de pain de porte en porte. Les synagogues sont désertes et l'on ne trouve plus les dix adultes pour célébrer l'office. Nous faisons les prières dans l'obs­curité, et la communauté ne peut plus s'offrir les frais d'une lampe dans les maisons de prières. Le jeudi 24 Tebet, on proclama publiquement dans les rues du mellah "quiconque veut se loger gratuitement dans les maisons et les

boutiques, est libre de le faire, à charge seulement de les garder", mais nul ne répondit à cet appel. Chaque jour une demi -douzaine, et davantage, de pères de famille, accompagnés des leurs, s'en vont, gonflés comme des outres vers Meknès et d'autres lieux."

Aussi ce fut avec un soupir de soulagement général que fut accueillie dans tout le pays et dans les communautés juives en particulier, la mort du sultan le 7 avril 1727, après 55 ans de règne.

C'est sous ces plus sombres couleurs de mort, de persécutions et de ruine (qui ont amené le premier historien des Juifs au Maroc, le rav Moshé Yaccob To- lédano, à qualifier Moulay Isamël de "terrible ennemi d'Israël") que se clôt pour la communauté juive de Meknès le chapitre de la gloire temporelle. Bien que restée officiellement capitale pendant encore des décennies, Meknès ne retrouvera jamais son éclat du temps de Moulay Ismaël.

Si sur le plan matériel la communauté juive de Meknès ne se remettra jamais de la fin de ce règne et de la guerre de trente ans qui le suivit, les acquis spi­rituels de la période de prospérité persisteront, et malgré la décadence éco­nomique, Meknès gardera jalousement pour toujours son titre de centre de Torah.

Meknes-portrait d'une communaute juive marocaine-Joseph Toledano-ed Ramtol 2017-page 73

אבני זכרון לקהילת מראקש- חכמי ורבני מראכש העיר-עמ' ק'

רבי יהודה אביטבול

הידוע בכינוניו רבי "הדאן" יש בית כנסת על שמו הידועה בשם ״צלאת רבי הדאן״ היה אחד מהעשירים הגדולים של מראקש, ומראשי הקהילה. התפרסם כנדבן, חונן אביונים ועוזר דלים. אחד מהשערים הקטנים של המלאח נקרא על שמו, דרכו נכנס לבית הכנסת כשהיה בא מחוץ למלאח. ( ראה בתי, כנסת ) נוסח המצבה:

" האי שופרא דבלי בארעא, הגבר המעולה הנבון והחשוב יהודה אביטבול. אל מקום הקן הגזול, אשר ממנו נגזל ולתמיד. איך עזבתנו / ואת הדלת סגרת בעדינו / והשם נשאר בחלקנו. את מקומך עזבת / ובחרת את מקום שבתי ך/ ושם יצאו מלאכים לפניך. ואור הגנוז יהיה חלקך / ובצרור החיים יצרור את נפשך/ גברא רבא ויקירא. עמדת כל הזמן לימין אביון, נלב״ע אייר תשי״ג (1953).

רבי יעקב אביכזר הראשון

נוסח המצבה חתיכת שיש עליה כתוב: הח׳ הש׳ והכולל כמוה״ר יעקב אביכזר נלב״ע י״ט אדר תרנ״ד (1894).

רבי ישועה אביכזר

 נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל כהר״ר ישועה אביכזר נתבש״ט ג׳ בשבת שנת תפא״ר (1921).

רבי יעקב אביכזר השני

נוסח על המצבה: החכם הש׳ והכו׳ כה״ר יעקב אביכזר שנת התרצ״ה (1935).

רבי שלמה אביעזיז

נוסח המצבה: נטע נעמן צורבא דרבנן. ירא ה׳ מנעוריו מסוה הבושה לא סר מעל פניו. בן 76 היו ימי חיו. בקימת תיקון חצות וחברת הרשב״י זיע״א שנת הדעת״י 1894

רבי אברהם אביקציץ בן כהר׳׳ר מסעוד אביקציץ מחכמי מראקש. אשר חי במאה השישית מל״ר, יז טור ב.

רבי יחיא אביקציץ נוסח המצבה: הח׳ חש׳ והכולל כמוה״ר יחיא אביקציץ י״ח׳ כסלו שנת התר׳יא (1841).

רבי דוד אביקציץ נוסח המצבה: ציון להח׳ הש׳ והכולל כהר״ר דוד אביקציץ שנת תרכ״ו (1866).

רבי רפאל אביקציץ נוסח המצבה: חתיכת שיש קטנה בכתב חרוט: כהרי׳ר רפאל אביקציץ נפי׳ בשני תרצ״ט (1939).

רבי שמעון אביקציץ

נוסח המצבה קינה חרוטה על מצבתו:

 ״ביום חרון אף וחמה מעגליו נעו במר/ ועבר

לילי יחשיך והוסיפו לי – שבר /על שבר:

שומם מלא כלימה / חשוך להם שבר קראה להם נפשי העגומה

מבחר פנינים מאיר כל תעלומה־ החכם פרטי וכללי / מי יחיה את- עיני:

 עיני יורדה מים, ורוחי עגומה, על מות ראש קהלינו. מי ינוד לי:

 ואחשבה להחכים במה להינחם לא מצאתי / ובמותו קולות ״צווחות ערבו לי:

נוחם הסר מעיני באי עלמא, כי נפל פאר כלילי:

 אוי מי יחיה משנת תרדימה, ולראות כי נפלה שלהבת והשחיתה

 הדרת כלילי:

בקי בתלמוד יונה תמה, וכל איבר לא אניס ליה- ואומר אבוי לי:

ימיו נעזבו בחבלי עוני, הסתר חבל ייסורי גוף ונשמה, לכפר עוני:

קסם על שפתי מלך בצחוק- על נפשו העגומה , ולא קרא תגר לאמור

מה עלה בגורלי:

ציץ – הזהב / בלב נלהב / וטוהר גוף ונשמה / משכים ומעריב ועולה וקורא בתורה בדת חכלילי:

שבירת הלוחות יז׳ בניסן שנת צר״ת (1930) ציבור של מבחר קהלי:

מנחם ציון ינחם אבליו, ובעדן גן אלוקים יעמיד רגליו לחזות בנועם ה׳ עם ראש קהלי:

ראיתי עוד חכם אחד ממראקש, בשם רבי מימון אביקציץ נזכר בשטר מרישום גנזך מראקש חתום בשנת פדו׳ית (1730).

רבי אברהם אבירג׳ל נוסח המצבה: הזקן הכשר כהר׳׳ר אברהם אבירג׳ל שנת סת״ר (1900).

רבי יצחק אבירג׳ל נוסח המצבה : אוי כי אקונן במרה / פה גנוז אור התורה . כל ימיו מלמד משנה וגמרא / וסברא ישרה. ובתוך קהל ועדה מרביץ תורה / ויראה טהורה. אבד חסיד מן הארץ, ויהי ביום החמישי קול נשמע בעיר. גווע איש האלוקים קדוש יאמר לו. מורינו ורבינו החה׳׳ש והכולל החסיד והעביר, כמוה״ר יצחק אבירג׳ל. בא אל המנוחה והנחלה: י״ז שבט התרס״ד (1904).

כמוה״ר יוסף איבגי נוסח המצבה: זכה וזיכה את הרבים, אין תאריך חי במאה השביעית, והוא אביו הרב המקובל של רבי שמעון איבגי להלן.

רבי שמעון איבגי נוסח המצבה: הרב המקובל כמוה״ר שמעון איבגי. בא הצדיק אל בית מנוחתו, יעלזו חסידים בכבוד. למד ולימד בחב׳ הקדושה של הרשב״י זצ״ל, שבת כה׳ אלול תרצ״ד (1934).

רבי משה איבגי ( ׳יבגי׳ ) נוסח המצבה: הזקן הכשר רבי משה איבגי ער״ח אייר התרצ״ו (1936). ר׳ משה הוא בן דודו של אדוני אבי ז״ל ונשוי לדודתו, ראה המשפחה.

אבני זכרון לקהילת מראקש- חכמי ורבני מראכש העיר-עמ' ק'

07/12/19

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

פרק רביעי דיוקנם של מעפילי צפון אפריקה ולוב

הפרק ישרטט את דיוקנם של מעפילי צפון אפריקה לפלשתינה א"י בתקופה – 5/1948 1/1947 ועד לשחרורם בפברואר 1949 מקפריסין. על בסיס מאגר הנתונים שנבנה חולקו מעפילי צפון אפריקה לקבוצות. לאורך הצגת נתונים תתבצע השוואה מול אוכלוסיית המעפילים הכללית.

א 934 .מעפילים הפליגו בשלוש הספינות ישירות מחופי אלג'יר: 'יהודה הלוי', 'שיבת ציון' ו'הפורצים'.

ב 829. מעפילים צפון אפריקאים שהפליגו ב- 24 ספינות מנמלי איטליה וצרפת וב- 5 ספינות מנמלי

יוון, יוגוסלביה, שוודיה ובולגריה.

ג. 699 מעפילים צפון אפריקאים שלא צוינו לגביהם שם ספינה וארץ מוצא.

ד 63. צפון אפריקאים שעלו בעלייה ד', גיוס חוץ לארץ, מתנדבי חוץ לארץ וחללי צה"ל,

במהלך תקופה זו העפילו לפלשתינה א"י – 2,525 צפון אפריקאים. כולל מעפילי 'הפורצים') גרף 1 .)

גרף 1 . התפלגות מעפילי צפון אפריקה לפי רישומם במאגר:

934-1  צפון אפריקאים מחוף אלג'יר

 2- 829 צפון אפריקאים מנמלי אירופה

3 – 396 צפון אפריקאים ללא ציון שם ספינה

303- צפון אפריקאים ללא ציון ארץ מוצא ושם ספינה

63 – עליה ד'/ חללי צה"ל

מקור: נספח 5 מאגר השמות של מעפילים צפון אפריקאים

במקביל זוהו גם שתי קבוצות של פליטים יהודים אירופאים שהעפילו מצפון אפריקה ומנמלי אירופה.

ה. 39 פליטים אירופאים מצפון אפריקה שהעפילו בספינות מחוף אלג'יר.

ו 61 .פליטים אירופאים שהעפילו מנמלי אירופה והגדירו את מוצאם מאחת מארצות מגרב.

כאמור, הנתון הרשמי של מעפילי צפון אפריקה הוא 1,200 ( 2% ) מתוך 115,000 מעפילים שהעפילו מסיום מלחמת העולם השנייה . לעומת הנתון במאגר המהווה  (4%) מבין כלל המעפילים. בתקופה שהמחקר עוסק בה מספר המעפילים שגורשו לקפריסין היה 45,617 . 400 לפי המאגר, 2,525 מעפילים מוגרבים היוו 5.5% מכלל המעפילים. מקור נוסף ציין שמספר המעפילים מצפון אפריקה היה 1,400   ולפי דיווח של יעקב קראוס, שליח לצפון אפריקה, החל מאביב 1947 ועד 15.4.1948 העפילו 1,500 מוגרבים שהיוו כ- 3% מכלל המעפילים. ההעפלה מצפון אפריקה 'בטלה בשישים' מכלל המעפילים בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. עם זאת, אחוז המעפילים המוגרבים לפי ספינות שהעפילו מנמלי אירופה נע בין 0.05% ל – 25% . 'אקסודוס' (0.05%),'נחשון/קסטל' (8.2%),'לנגב (9.7%), 'כ"ט בנובמבר'  (10.4%),'לקוממיות'  (22.9%)  ו'יחיעם' ) 24.9%) נספח 4 (. דרך נוספת למדידת היקף ההעפלה מצפון אפריקה – – לבחון אותה לפי זמני הגירוש לקפריסין. מתחילת הגירושים, אוגוסט — 1946 , רק תשעה מעפילים מוגרבים גורשו לקפריסין. לאורך שנת 1947 היוו המעפילים המוגרבים 8.2% מכלל המעפילים אם לא מביאים בחשבון את מעפילי ספינות 'פאן יורק' ו'פאן קרשנט'. הכללת האחרונים מורידה את היקף ההעפלה מצפון אפריקה ל- 3% מכלל המעפילים בשנה זו. בין 5/1948 1/1948 מעפילי צפון אפריקה היו 8.7% מכלל המעפילים עד הקמת המדינה.

בנוסף, זוהו שתי קבוצות מעפילים נוספות. אלה היו פליטים יהודים אירופאים שהגיעו לצפון אפריקה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. הקבוצה הראשונה העפילה בשתי הספינות שהפליגו ישירות מחופי אלג'יר. והשנייה שהעפילה מנמלי אירופה הגדירה את מוצאה מצפון אפריקה. הם רוכזו במחנות ליד טנג'ר שבצפון המגרב, בפיליפויל  וקולומבשאר באלג'יר. ארגון הג'וינט אירגן ועדי עזרה בקזבלנקה, טנג'ר, מרקש, מכנאס ופאס שהעניקו לפליטים אלה שרותי בריאות ורווחה. ספרות המחקר אמנם התייחסה לפליטים יהודים אירופאים בצפון אפריקה, אך לא עסקה בפליטים שהגדירו עצמם ממוצא צפון אפריקאי והעפילו ומנמלי אירופה ולא בפליטים שהעפילו מחוף אלג'יר. הם היו אחיהם להעפלה של מעפילי צפון אפריקה ולא ניתן להתעלם מהם במחקר זה )גרף 2)

גרף 2 . התפלגות פליטים אירופאים מצפון אפריקה לפי ספינות

יהודה הלוי – 17

שיבת ציון – 22

פליטים אירופאים מצפון אפריקה 61

מקור: נספח 5 מאגר השמות של מעפילים צפון אפריקאים

מאגר השמות של מעפילי המגרב שנבנה התבסס על רשימות שמיות שאותרו בארכיונים שונים. כול מי שהעפיל בספינות מחוף אלג'יר היה מוגרבי נכלל במאגר. מעפיל עם שם מוגרבי שהופיע ברשימות הסוכנות היהודית או מדינת ישראל ועלה מקפריסין עד פברואר 1949 עת נסגרו מחנות קפריסין נכלל אף הוא במאגר. המאגר לא כולל עולים מצפון אפריקה שקיבלו רישיונות עלייה בתקופת שנדונה במחקר. אף שהמחקר התמקד בארצות המגרב, מרוקו, אלג'יר ותוניס, לא ניתן להתעלם מהמעפילים מלוב, כיוון שהם היו שותפים לגורל ולמאמץ ההרואי להגיע לפלשתינה א"י. שמותיהם הופיעו באותן – רשימות עם אחיהם מהמגרב. בספרות על יהדות לוב דווח על מאות יהודים לובים העפילו לפלשתינה- א"י אחרי מלחמת העולם השנייה.

נתוני מעפילי שלושת הספינות שהעפילו ישירות מחוף אלג'יר ו- 29 הספינות מנמלי אירופה היוו התשתית עליה נבנה דיוקנם של המוגרבים שיוצג בשלושה מעגלים משיקים: הראשון ישרטט את – המאפיינים הדמוגרפיים שלהם בתקופת ההמתנה במחנות המעבר באלג'יר ושל אלה שהגיעו לאיטליה וצרפת והצטרפו לספינות שהפליגו מנמלי אירופה לפלשתינה א"י. הנתונים כוללים את: ארצות – מוצאם, גילם, משלח ידם, השכלתם והרכב משפחותיהם. השני יעסוק במעפילים אלה במהלך שהותם – במחנות הגירוש בקפריסין והתאקלמותם בחיי המחנות. השלישי יטפל בעלייתם לפלשתינה א"י – – והפנייתם לעליית הנוער, לבתי עולים ומחנות עולים. בכל מעגל יושוו מעפילי צפון אפריקה לכלל המעפילים במחנות. כמו כן, ישורטט דיוקנם של פליטים יהודים אירופאים ששהו בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה ולפניה שהעפילו בשתי הספינות הראשונות מחופי אלג'יר ואלה שהעפילו מנמלי אירופה והגדירו את מוצאם מצפון אפריקה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

פיוט נחמה משורר לא ידוע, פרשת ויצא-אעירה שחר הרב חיים רפאל שושנה

אוֹדֶה לֹאל בְּשִׁירָה / בְּקוֹל נָעִים וְזִמְרָה
אֲשֶׁר נָתַן הַתּוֹרָה / לָאֻמָּה הַטְּהוֹרָה:

לִבַּבְתִּינִי יַעֲלָהעָפְרָה / נַפְשִׁי עִם נַפְשְׁךָ קְשׁוּרָה
עַד אָן תִּהְיִי גּוֹלָה וְסוּרָה, / יָפִית בְּקוֹמָה וְצוּרָה?

טָוִיתָ חוּט שָׁנִי בִּשְׂפָתֵךְ / וּכְפֶלַח רִמּוֹן רַקָּתֵךְ
בָּא דּוֹדֵךְ הִנּוֹ לִקְרָאתֵךְ / יַחֲזִיר לְיָשְׁנָהּ עֲטָרָה:

יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעַל פָּנַיִךְ / יֵבוֹשׁוּ כָּל אוֹיְבַיִךְ
לִבְשִׁי עֻזֵּךְ וַעֲדִי תֻּפַּיִךְ / הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ:


מִשְׁכְּנוֹת יְרִיעוֹתַיִךְ / אָקִים לְאֻמָּה נִפְזָרָה
יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעַל פָּנַיִךְ / יַחְזִיר לְיָשְׁנָהּ עֲטָרָה:

כנפי שחר

הנושא: נחמה.

לבבתיני — שבית את לבי. יעלה עפרה — איילה, צביה. וסורה — שבניה סרו ממנה. יחזיר ליושנה עטרה — לכבודך הראשון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 156 מנויים נוספים

דצמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר