מורשת יהדות מרוקו

(228) — קצידה —סי' אני דוד קים חזק

מתוך פרי וישב-מקץ

במחרוזות בשקל

״לומני יא מן־לא דאק להווא ולא תזיאחו גיר פאגדני באס ננוואח״

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ-ל מִבְטָחוֹ / פִּתְאוֹם שִׁמְשׁוֹ לִזְרֹחַ

כּוֹכָב יִשְׁעוֹ יְנוֹצֵץ חֶלְדּוֹ יִזְרָחוֹ / כְּחָרוּת עַל הַלּוּחַ

יִתְנַעֵר מֵעֲפָרוֹ, רֵישׁוֹ יִזְנָחוֹ / עֶזְרוֹ בָּא מִכָּל־רוּחַ

228) הנושא: מתוך פר' וישב-מקץ (בראי לט. כ — מא, יד).

כנפי שחר

שמשו לזרוח – כנוי לריוח והצלה. ינוצץ — יזהיר. חלדו יזרחו — יזרח לו חלדו, זמן קיומו. בחרות על הלוח — כלומר היעוד הנז' אמת ויציב כדבר חרות שאין מי שיכחישו, יתנער מעפרו — יתרומם משפלותו. רישו יזנחו — יזנח אותו רישו, תעזבהו דלותו.

כְּעוֹף סָגוּר בַּכְּלוּב חָפְּשׂוֹּ יִרְוָחוֹ / יִרְחַב לִבּוֹ לִפְסֹחַ

כֹּל־אֵיד וְצוֹק וָעֹנִי מֶנְהוּ נִשְׁכָּחוּ / אוֹצַר טוּבוֹ לִפְתֹּחַ

יָשִׁישׁ יָגִיל וְיִשְׂמַח יַרְבֶּה בִּשְׁבָחוֹ / עֻזּוֹ נֶאְדָּר בַּכֹּחַ

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

נוֹאָשִׁים מִתִּקְוָה צוּר נְאָצָם

רֹב צָרוֹתָם, יִרְבּוּ אַךְ לִלְחֹם / כָּל־יוֹם, יֶהְגּוּם יְפְצְּחוּם —

נֶגֶד הַכֹּל יִשְׁטְחוּם / מוּל רַחוּם / אִם יְשִׂיחוּם

יִרְאוּ יִשְׂמְחוּ / סוֹף הַצָּרָה לִשְׁכֹּחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

יוֹסֵף רַבּוּ צָרוֹתָיו וְרָצָם

בְּבֵית אָבִיו יָקָר וְאַלּוּף / עַתָּה כְּכֶבֶשׂ אַלוּף

גֶּשֶׁם גִּזְרָתוֹ יִדְלוֹף / בֶּן־חֲלוֹף / עָלָיו יִשְׁלוֹף —

חַרְבּוֹ וְשִׁלחוֹ / חֶרֶב עִתּוֹ לִרְצוֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

דַּלְתֵי מִשְׁמָרוֹ יִשְׁעוֹ פָּרַח שָׁם

עִם שְׁנֵי הַסָּרִיסִים שָׂמוֹ / בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ

בֹּקֶר פָּנִים רָעֲמוּ / זָעֲמוּ / לֹא חָכְמוּ —

מַשְׂכִּיל אָרָחוּ / נָחָה עָלָיו הָרוּחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

כנפי שחר

חפשו ירווחו — אשר ירווח לו חפשו, שחרורו. ירחב לבו לפסוח — יתרגש משמחה לצאת. כל איד… — כל היסורין יישכחו ובמקומם יפתח לו ה׳ את אוצרו הטוב. ירבה בשבחו… — ועוזו של ה' בעל הכוח האדיר. אף אם ידכה — ויגיע לשפל המדרגה — ישוח — סוף שיהיה כאחד השיחים והעצים הרעננים (עיי מעשה חרש). דמיו ירתחו… — מהתמרמרות, וחייו כיקוד אש. נואשים מתקוה… — חלקם הרע הוא: נמאסים לפני המקום, צרותיהם רבות וימיהם ריב ומדון. יהגום… — מספרים הם ומתנים צרותיהם לבני־אדם אשר לא יועילו ולא יצילו, במקום שהיו שופכים שיחם וצערם לפני ה^; ויראו שסוף הצרה לחלוף, והנה יוסף לדוגמה. ורצם — קבלם ברצון. יקר ואלוף — נכבד. ככבש אלוף — כבש בית מאולף. גשם גזרתו… — אשר גופו דולף ונוטף שומן, ובשביל כך מגיעה עתו לשחיטה, רמז ליוסף שטובתו היתה בעוכריו. בן־חלוף — כנוי לאדם ע״ש שחולף ועובר מן העולם. ושלחו — כלי זינו, נשקו. דלתי משמרו… — מתון כלאו צמחה ישועתו. משכיל ארחו — לא ידעו שיש עמם בחברתם איש משכיל.

וְיִשְׁאַל לִשְׁלוֹמָם וּבִקְּשָׁם

מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם לֹא אוֹרוּ ? / עָנוּ, חֲלוֹם תָּאֳרוֹ

שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שַׁחְרוֹ / דַּבְּרוּ / לִי סַפְּרוּ

וְאַל תְּאַנְחוּ / עָנָם, בָּאֵ-ל לִבְטֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

דִּבְּרוּ חֲלוֹמָם כִּרְצוֹן נַפְשָׁם

סִפֵּר שַׂר הַמַּשְּׁקִים כִּרְצוֹנוֹ / עָנָה לוֹ, זֶה פִּתְרוֹנוֹ

אוֹתוֹ יָשִׁיב עַל כַּנּוֹ / הֱבִינוֹ / גָּלָה אַזְּנוּ

הִרְבָּה מִשְׁטָחוֹ / הַמְצֵא נָא לִי מִשְׁלוֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

קֹצֶר רוּחַ קִנְאָה שָׂמוּ רִבְצָם —

תּוֹךְ לֵב שַׂר הָאוֹפִים. לְמַלֹּאת / רְצוֹנוֹ עֵינָיו כָּלוֹת

אַךְ פָּתַר לוֹ בְּאָלוֹת / זֶה לַעְלוֹת / וְזֶה לִתְלוֹת

גֵּווֹ יִרְצָחוּ / מִנִּי חֶלְדּוֹ נָדוּח:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

יָמִים שְׁנָתַיִם יָסָף, אָשַׁם

בָּטַח בְּשַׂר אַדַּרְתּוֹ גָּלוּם / שְׁכָחוֹ הָלַךְ הֲלוֹם

עַד פַּרְעֹה חָלַם חֲלוֹם / אֵ-ל עֵילוֹם / קָרָא בִשְׁלוֹם —

אָסִיר מִנִּדְחוֹ / דַּעַת פַּרְעֹה תִּזוֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

כנפי שחר

ענו… — ראינו מין חלום שאין לו פתרון. דברו… — ענם, דברו וכר. הבינו… — יוסף ספר קורותיו לשר המשקים ובקש ממנו למצוא לו מפלט. משטחו — ל׳ שטחתי אליך כפי (תהי פח, י). קיצר רוח… — חוסר סבלנות וקנאת איש מרעהו מצאו מקומם בלב שר האופים. כלות — מצפות. מני חלדו נדוח — נטרד מן העולם. ימים שנתים יסף… — נתווספו לו שתי שנים מאסר, כי אשם בכך, ששם בטחונו בבשר־ודם על כי עתיד להיות עטוף אדרת שרים. א-ל עילום — א-להי עולם. מנדחו — מגלותו וצרתו. דעת פרעה תיזוח — זזה ונפעמה. חכמה השם — שיבח מהם.

מִשָּׁמַיִם, הָאֵ-ל, חָכְמַה הִשָּׁם

כֹּל־חַרְטֻמֵּי פַּרְעֹה נִכְלְמוּ / שַׂר הַמַּשְׁקִים קִדְּמוּ

וְיַזְכִּיר חֵטְא אֲשָׁמוֹ / בִּנְאוּמוֹ / גִּלָּה טַעְמוֹ

 מוּמוֹ וְסִרְחוֹ / בִּרְצוֹן פַּרְעֹה לָנוּחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

חַי זַךְ קַיָּם לִירֵאָיו מוֹרִישָׁם

סוֹבְלֵי עֵת זַעַם עַד יַעֲבוֹר / יוֹסֵף צֵרְפוֹ כַבּוֹר

וַיְרִיצוּהוּ מִן הַבּוֹר / וּבְדִבּוּר / כְּהַר תָּבוֹר —

הוּרַם מִשִּׁלְּחוֹ / קֶרֶן יִשְׁעוֹ לִצְמֹחַ:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ

אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:

כנפי שחר

בנאומו… — בתוך דבריו הזכיר את יוסף בלשון בזיון ״נער עברי עבד״. וסרחו — סרחונו, פגמו. ברצון פרעה לנוח — הזכיר את יוסף רק לגרום נחת לפרעה. ליראיו מורישם – מנחיל כבוד לסובלי זעמו כמו יוסף. צרפו כבור — כבבור. חומר ניקוי. ובדבור… במאמרו יתב הורם משפלותו. משלחו הורם מהפשטו, ל׳ איש ישלחו המים נחםמ׳ ד, יז: שהפשיטוהו את כתנתו. ומן הסתם גם בבית הסוהר הופשט ולבש בגדי אסיר