ארכיון יומי: 12 בדצמבר 2019


קצידה — סי׳ אני דוד קיים חזק-פר' ויצא-וישלח-אעירה שחר-קצידה מס 201 כרך א'

(201) — קצידה — סי׳ אני דוד קיים חזק

בשקל ״קלבי בשמם כדדךּ נארו תדרם״

מתוך פר' ויצא-וישלח

 

אַמִּיץ-לֵב בֵּיתוֹ חַיִל אֲזָרָם / הֵעֵז פָּנָיו רַב בְּיָד רָמָה

הָרֹב פִּשְׁעִי וְחֶטְאִי גָּרַם / כִּי דָּלַקְתָּ אָדָם וּבְהֵמָה?

זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּעֲבוּרָם / עָבַדְתִּי צֹאנְךָ בְּלִי מִרְמָה

אִם פֻּקָּדוּ נָתַתִּי כָּפְרָם / יוֹם וְלַיְלָה נַפְשִׁי אֲשֵׁמָה:

מֵחֹרֶב קֶרַח גֵּוִי הׇחְרַם / נָדְדָה שְׁנָתִי לִבִּי הָמָה

עוֹד מְעַט נֵעְלַבְתִּי מִסַּחְרָם / עָנְיִי רָאָה שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

ערובי

הָאֵ-ל צִוְּךָ, / אַלּוּף עֶרְכִּי, הִתְוָךְ

אִם טוֹב הִרְוָךְ / אַל תִּמְנַע מֵהֲלֹךְ:

 

כנפי שחר

'201) הנושא: מתוך פר' ויצא-וישלח (ברא• לא, לו — לה, ז).

אמיץ לב — יעקב. חיל אזרם — רעדה אחזתם. רב — התקוטט. דלקת — רדפת. פוקדו — חסרו. גוי הוחרם — גופי נחלש. לבי המה — לא שקט. נעלבתי מסחרם — התאכזבתי מהתעסקותי בהם, בצאן. אהימה — אצעק. אלוף ערכי — אתה החביב עלי כגופי. התווך — הא-ל הדריכך. אם טוב… — אם השפיע לך טובו אל תבעט. והט גווך… — קבל עול מלכותו.

 

וְהַט גֵּוָךְ / בֵּית-אֵ-ל וּבְזֵה זִיוָךְ

וְאִם עִוָךְ / יִצְרָךְ, עֵצָה תִּמְלֹךְ

דַּע כִּי עַל הַכֹּל יְיָ יִמְלוֹךְ:

 

סוירחא

מִדַּרְכֵי לָבָן תִּבְרַח / בָּם מִרְמָה תָּפֵל טַחֵי

פֶּן כָּל-חָכְמָתְךָ תִּסְרַח / וְתִטְבַּע בְּבוֹר סְחִי

בְּחַר דַּרְכֵי תָּם וּפְרַח / וּקְנֵה לָךְ עֹנֶג נִצְחִי:

 

נִשְׁבַּע בְּאֵ-ל חַי מֶלֶךְ עוֹלָם / הֵקִים גַּל כְּחוֹתָם נֶחְתָּמָה

הִשְׁכִּים לָלֶכֶת מִגְּבוּלָם / בֵּרַךְ אוֹתָם כְּאֵם רֻחָמָה:

לְיַעֲקֹב נִגְלוּ אֶרְאֶלָּם / קָרָא לַמָּקוֹם מַחֲנָיְמָה

שָׁלַח מַלְאָכִים בַּהֲמֻלָּם / לִקְרַאת עֵשָׂו, חָת רוּחוֹ הָמָה:

שָׁבוּ וַיְסַפְּרוּ בְמֻשְׁלָם / הֵן בָּא לִקְרָאתְךָ עָטוּי אֵימָה

צָר לוֹ עַל בָּנָיו, לְהַצִּילָם / בְּמִנְחָה אוֹ אִם בְּמִלְחָמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

ערובי

עָבוֹר וּסְלַח / לֹא תִּקּוֹם, אֶל תִּדְלַח —

גַּם אִם שֶׁלַח / עַל צַוָּאַר נִדּוֹחַ:

 

כִּי כִבְדֹלַח / וּקְטֹרֶת מְמֻלָּח

לָךְ אֵ-ל יַצְלַח / אִם תִּסְבֹּל וּבְטוֹחַ

בַּהֲפוֹךְ זְמַן תִּמְצָא מָנוֹחַ:

 

סוירחא

תּוֹךְ לִבּוֹ חֵץ יְפַלַּח / הֲיִלָּחֵם אוֹ שִׂיחָה ?

אֶשְׁכָּר וּתְשׁוּרָה שָׁלַח / עֵדֶר עֵדֶר בִּרְוָחָה

חָשׁ וַיֵּדֶא כִמְשֻׁלָּח / עַד עָפָר נַפְשׁוֹ שָׂחָה:

 

כנפי שחר

ובזה זיוך — הוי שפל רוח. ואס עיון… — ואזאםיפתך יצרך תמצא עצה לדחותו. תמלוך — ל׳ עצה, ונמלכין בסנהדרין (ברכות ג:). תפל טחי — טחי תפל, טיח גרוע. תסרח — תתקלקל. סחי — רפש וטיט. נשבע… — יעקב, והקים גל אבנים כחתימה על השבועה. אראלם — מלאכים. בהמולם — בהמוניהם. חת — התיירא. עטוי אימה — מפיל פחד. אל תדלה… — אל תעבור רוחך, אל תדאג גם אם חרב מונחת על הצואר. בהפוך… — ואז גם אם יתהפך הגלגל לרעה לא תתעצב. או שיחה — תפלה. וידא כמשולח — עף כשליח דחוף, במו רץ.

 

יִתְרוֹן רַב לְעֵשָׂו אָחִיו שָׂם / מִנְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה

זֶה לָזֶה נָשְׁקוּ בְּפַגְּשָׁם / הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בֶּן וְעַלְמָה:

שָׁאַל, מִי אֵלֶּה בְּיִחוּסָם ? / עָנָה, שֶׁחָנַן לִי א-ל שַׁמָּה —

בְּבֵית לָבָן אֲחִי, גַּרְתִּי שָׁם / עֶשְׂרִים שָׁנָה חֹרֶב וְשָׂמָה:

שָׁאַל עוֹד, פָּגַשְׁתִּי בְּרָגְּשָׁם / מַחֲנוֹת סְדוּרוֹת בְּחָכְמָה?

עָנָה, אָדוֹן, קַבַּל אַל תֶּאְשַׁם / נַפְשִׁי, כִּי מֵחֵטְא לֹא אָשֵׁמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

 

ערובי

אֶל תִּתְגָּאַל / בְּעֹשֶׁר מִגֹּאַל

וְאַל תִּשְׁאַל / וּזְמַנְּךָ תְּבַלֶּה:

כִּי אִם נִבְהָל / אַתָּה וּלְהוֹן תִּצְהַל

לָךְ יִקְהַל / כָּל-פָּנִים מְחַלֶּה

אַךְ בְּקַו אֶמְצָעִי רָצוֹן מָלֵא:

 

סוירחא

הֵן עָשׂוּ שָׂנֵא בָּחַל / בְּמִנְחַת לֵב מַחֲלָה

עַד יַעֲקֹב בָּא וַיְחַל / פְּנֵי אֶחָיו בְּחִילָה

הִפְצִיר בּוֹ, אוּלַי זַחַל, / לְהַצִּיג אַנְשֵׁי חֵילָה:

 

דִּבֵּר לְפָנָיו דִּבְרִי טַעַם / לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בִּמְהוּמָה

יְלָדִים רַכִּים תַּרְבּוּת נֹעַם / צֹאן וּבָקָר וְשֶׂה נֶאֱלָמָה:

לָכֵן אֶתְנַהֵל בְּמַסָּעָם / וַאֲדוֹנִי יַעֲבֹר בִּנְעִימָה

כִּי אִם יִדְפְּקוּם בְּנִיב זַעַם / וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן עַד חָרְמָה:

עֵשָׂו בָּא שְׂעִירָה עִם הָעָם / וְיַעֲקֹב נַפְשׁוֹ זָמָמָה —

יִסַּע סֻכֹּתָה לְהַרְגִּיעָם / וּמִשָּׁם יָבוֹא עִיר שְׁכֶמָה:

 

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

כנפי שחר

יתרון רב — כבוד גדול. ברגשם… — מחנות ברגשם, צועדים בשאון והמולה. אל תאשם נפשי… — בקבלן מנחתי אדע כי נפשי לא נשארה אשמה כלפיך. לך יקהל… — יתאספו עליך בל הזקוקים לעזרה ויטרידוך. בחל — מאס. במנחת לב מחלה… — בגלל המנחה שהזדנבה היה מתוח לראות את הסוף. ויחל..בחילה — התחנן במורא, בחלחלה. הפציר — עשו. זחל — מתירא מסכנת דרכים. אנשי חילה — אנשי חיל. במהומה — בדחיפות. תרבות נועם — דבק גם אל צאן ובקר. בי אם ידפקום… — ילחצום בקריאות זירוז. זממה — חשבה. להרגיעם — שינוחו.

 

ערובי

מְתֵי מִסְפָּר / צָרָתָם תְּסֻפַּר

אִם בַּסְּפָר / בְּמוֹ עֵט עופרה:

 

שְׁכֶם כָּפַר / חַטָּאת לֹא תְּכֻפַּר

וְלֹא נֶחְפַּר / הִרְבָּה לוֹ תִּפְאָרָה

דִינָה עִנָּה וְעִפַּר בְּעָפְרָה:

 

סוירחא

חֲמוֹר בָּא בְּלֵב הוֹמֶה / לִשְׁאוֹל אֶת בַּת נַעֲמָה

הִרְבּוּ עָלַי שִׁלּוּמִי / אַךְ תְּנוּ לִי הָעַלְמָה

שָׁמְעוּ בָּנִים כִּי טִמֵּא / אֲחוֹתָם, עָנוּ מִרְמָה:

 

וַיַּעֲנוּ בָּנִים בְּזַעַם / לֹא נוּכַל הִתְחַתֵּן בְּזִמָּה

חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ בְּשֶׁמֵּעֵם / כָּרְתוּ עֲרֵלַת בְּשַׂר חוֹתָמָהּ:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנַגְּעָם / שִׁמְעוֹן לֵוִי חָגְרוּ נְקָמָה

הָרְגוּ כָּל-זָכָר כְּהָךְ סַלְעָם / שֶׁבּוֹ בָּזוּ עִיר עַד שְׁלֵמָה:

דָּאֲבָה נֶפֶשׁ זָקֵן, נִפְעָם, / עַל בָּנָיו הוֹרְגֵי כָּל-נְשָׁמָה

קָרָא: מָה עֲשִׂיתֶם ?! וְרַעַם / הִבְאַשְׁתֶּם רֵיחִי בְּכָל-אֻמָּה:

קַיָּם הִפִּיל חִתָּתוֹ-רַעַם / בִּפְנֵיהֶם כָּל-רוּחַ לֹא קָמָה

חָזָק בִּגְבוּרָתוֹ לֹא הִתְעָם / עַד נָסְעָם עִיר יְיָ שַׁמָּה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

 

כנפי שחר

מתי מספר... — שיעורו: צרתם תסופר במו עט עופרה; אם בספר… — והנה סיפור צרה שאירעה להם בספר, בגבולה של עיר שכם. ל• ערי הספר. היינו: שכם כפר… — שכם בן חמור בגד באורחיו ולא התבייש לאנוס ולהשפיל עד עפר כבודה של דינה, העופרה, הצביה, ועוד התפאר בכך. לנגעם — בהיותם כואבים. כהך סלעם — כמו הכות חרגול. חגב. עד שלמה — העיר בולה, בשלמות. נפעם…קרא… — מתוך חרדה ודאגה על.מניו קרא: מה עשיתם?! ורעם… — וקרא בקול כרעם: הבאשתם וכה. עשיתוני שנאוי. קיים — הקב״ה. חיתתו רעם — הפיל חיתת רעמו, פחדו הנורא. לא התעם — הוליכם בדרך ישר. עיר הי שמה — כנוי ל׳יבית א-ל״.

קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'

תעודה מספר 28

מה עושה דיין או דיינים היושבים לפסוק בסוגייה שבה מעורב פלוני שיש לו קשר עם אחד הדיינים ואף עם שלושת הדיינים החורצים את הדין….

להלן התשובה בתעודה הנהדרת הזו….כמעט שלוש מאות שנה לפני כן

 ב"ה

התר"ב – 1742

זה כמה רבות בשנים קע"ע קהלת קדש קהל צפרו יע"א להחכמים השלמים הדיינים המצויינים רבים ועצומים כולי תהלות כמוהר"ר יהודה אלבאז ישמרהו אל כמוהר"ר עמור אביטבול י"א לדון בין איש ובין רעהו דינא רבא ודינא זוטא. ולהורות את בני ישראל את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון וכח ענייני העיר על פיהם נחתכים ואחרי גבריהם לא ישנו ומקרוב עמדו יחידי הקהל ישצ"ו וצרפו עמם לסניף כמוהר"ר עמרם אלבאז י"א להקל מעליהם קצת מטורח הצבור.

ולהיות בית דין שלם בית דין של שלש ולעת עתה הוסכמו יחד יחידי הקהל וטובי העיר הלא המה המשכיל ונבון המעולה כבוד הרב יצחק ישמרהו א-ל בן כמוהר"ר רפאל ז"ל ה"ן אביטבול והחו"ן כבוד הרב ישועה בן כבוד הרב אהרן ה"ן אלבאז והרב שלמה בן הרב שמואל ה"ן חמו והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה, ה"ן אלבאז והרב אברהם בן הרב שלמה, ה"ן שמחון והרב שלמה בן מרדכי בן עמור ה"ן אסולים והרב עזוז בהר אברהם הכהן. והרב אליהו בן אהרן ה"ן שלוש והרב אליהו בן הרב יעקב ה"ן אביטבול ידידי אסחראווי וקבלו עליהם לבית דין של שלש הנזכר לדון בין איש ובין רעהו אף שיהיו הבעלי דינין קרובים לאחד מן הדיינים הנזכרים או לשלושתם יחד עם כל זה דינם דין כי כן קיימו וקבלו עליהם

ובכן העידונו על עניין בקנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכח הקניין ושבועה חמורה הודה הודאה גמורה בעדם ובעד כללות הקהל והסכימו וקיימו וקבלו עליהם לבית דין של שלש הנזכר לדון אף לקרובים להם קורבה הפוסלת ודינם דין אפילו על ידי כפייה כמו שיכולים לדון לרחקוים.

ונגמר הכל בקניין שבועה יצורה באפן המועיל ככל שטרי הסכמות הנעשות ברב ישראל ולראיה שכן הסכימו יחידי הקהל הנזכרים במעמד ובהסכמת שנים מבית דין שהיו נמצאים באותו מעמד חתומים פה והיה זה שנים עשר יום לתמוז יהפכו ה' לטובה של שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

אליהו הרוש ס"ט – שלמה חותא ס"ט

סוף תעודה מספר 28

תעודה מספר 29

ותעודה זו פירושה הוא, חיזוק מעמדו של בית הדין שרק הוא רשאי לפסוק לפי ראות עיניו, ולא אף אחד אחר…

נתוודענו אנחנו צעירי הצאן, הבאים על החיתום במעמד טובי העיר לשאת ולתת לתור ולחפש בתיקוני בקיעי עירנו שכל חובתנו וכך יפה לנו להתבונן היטב בציקוני העיר. וראינו בראיה שכלית שבעוונותינו הרבים בשמננו זה רבו עדי שקר שכל אחד שיש לו איזה אהוב והוצרך לאיזה עדות שקר מביא אהובו ומעיד לו ראה או לא ראה רח"ל.

כאשר כל זה ברור לנו היטיב, זאת ועוד אחרת שכל אחד שנושא בחבירו מנה ואין לו ממה לפרוע כי אפס כסף ועומד לסדר נכסיו מתווכי שלום ופשרו ביניהם אודות הסך הנזכר לסירוגין, ואדביני ביני הולך ומללוה ומגלים דעתו לפני סופר ועד אודות הפשר הנזכר.או אם מחל לו באיזה סך מסכי הריווח הולך גם כן המלווה ומגלה דעתו אודות המחילה גם השותפים שנשתתפו בעת הפרדם והיו ביניהם איזה הכחשות הולכים השותפים ועושה כל אחד גילוי דעת על חבירו ואפילו אם יכנסו איזה מפשרים ביניהם ויפשרו ביניהם וילכו להם למחר באים לבית דין זה בא בקורתו וזה בא בחביתו.

וירבו המחלוקות וחילול ה' לאין קץ ונעשית תורתנו כשתי תורות חס ושלום לכן עמדנו ותקננו תקנה הגונה וישירה בעיני אלוהים אדם שמהיום הזה והלאה עוד על ימי הארץ עד ביאת שמיחנו, לא תתקבל שום עדות גדולה או קטנה חוץ מבית דין ישמרם אל. ואם נתקבלה חוץ לבית דין ישמרם אל אין לדון עליה כלל כלל לא, גם מהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אין רשות לשום סופר לכתוב איזה מודעה לשום בר ישראל זולתי אם יהיה בה קצת אונס הניכר ובהסכמת בית הדין ישמרם אל דווקא.

וזולת זה הרי היא בטלה ומבוטלת כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש גם בכוח הפקר בית הדין הפקרנו והפקענו כל המודעות שנכתבו מקודם פה העירה צפרו יע"א ואין לדון עליהם כלל והרי הם כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש זולתי אם יהיה ניכר לבית דין ישמרם אל איזה צד אונס בדבר דווקאץ

בכתב יד הרב יקותיאל אלבאז ז"ל.

קהלת צפרו-רבי דוד עובדיה- תעודות-כרך א'

Michel Abitbol TUJJÄR AL-SULTÄN

Bien que l’ascension de ces Négociants du Roi fût directement liée à la pénétration européenne, l’institution elle-même plonge ses racines dans les tréfonds de l’histoire marocaine. Ses origines remontent à la dynastie marinide, au XlVème siècle, dont l’exemple fut suivi par les Wattasides, les Sa’dides et les premiers ’Alawites qui eurent pour habitude de se décharger sur quelques uns des commerçants juifs, les plus en vue du pays, pour mener à bien des transactions commerciales ou des négociations diplomatiques avec les Etats européens: rappelons, à cet égard, les ministres de la famille des Waqqasa ou Raqqasa qui travaillèrent au service des Marinides, les Battash, Rosalis et Ruti sous les Wattasides et les Sumbal et Mimran, sous les ‘Alawites.

Cela dit, d’énormes différences existent entre ces Juifs du Palais de la fin du XVIIIème et du XIXème siècles et leurs devanciers des siècles précédents, le moindre n’étant pas la rapidité de déclin des premiers alors que nos Tujjar, eux, surent faire perdurer leur influence et leur ascendant pendant plusieurs générations.

Sans négliger ni les dissemblances d’époques ni les différences des hommes, ce changement s’inscrit, pour une bonne part, dans l’évolution de la société marocaine, depuis la fin du XVIIIème siècle, avec le dégagement progressif de l’Etat marocain des structures agro-pastorales et militaires qui lui servaient traditionellement de base. En butte à la pénétration européenne et, en quête – de plus en plus pressante – de nouvelles ressources, pour couvrir notamment les dépenses occasionnées par les premiers efforts de modernisation de l’armée et de l’administration, le Pouvoir royal s’attela au développement du commerce extérieur, en créant de nouveaux ports comme celui de Mogador où il obligea consuls et trafiquants à transférer leurs activités; ce faisant, il allait promouvoir la naissance d’une petite bourgeoisie marocaine qui se situait à la lisière de la configuration tribale traditionnelle et dont les intétêts coincidaient généralement avec ceux de la classe politique du Royaume dont elle allait devenir le principal soutien.

Contrairement à leurs prédécesseurs des siècles antérieurs dont l’action fut ponctuelle et individuelle, les Tujjar marocains n’agissaient pas seuls, mais en tant qu’élément constitutif de toute une classe sociale, groupant des membres d’origines et de religions différentes. Profitant ensemble de la sollicitude du Pouvoir ainsi que des avantages de la nouvelle conjoncture économique du pays, cette nouvelle bougeoisie marocaine sut accroître ses avoirs, en les diversifiant; elle apprit aussi à les faire durer en plaçant une partie de ses capitaux, à l’étranger ou, encore, en les transformant en biens immobiliers et en moyens de production.

Ainsi, au début des années 60, les Corcos de Mogador possédaient à, eux seuls, une vingtaine de maisons, plusieurs terrains de culture, dans la province des ’Abda ou aux abords immédiats de la ville. Ils étaient également co-propriétaires d’un caravansérail ou fondouk, en plus de la dizaine de magasins et de résidences, du four à pain et du moulin à grains qu’ils occupaient à titre de locataires du Makhzen.

En 1863, les Corcos en compagnie d’autres Tujjar de Mogador – Afriat, Ohana et Acocca – et de Rabat – Lasry – se portèrent acquéreurs des premières actions émises par la toute nouvelle Compagnie Paquet, appelée à dominer le trafic maritime, entre le Maroc et la France. Plusieurs années, plus tard, en 1881, lorsque les Frères Péreire fondèrent la Banque Transatlantique, leurs agents au Maroc furent recrutés parmi les Corcos de Mogador et de Marrakech.

C’est que faute de pouvoir les neutraliser, les grandes firmes européennes et les Consuls des grandes Puissances allaient tenter, au contraire, d’approcher les Tujjar – qu’ils fussent juifs ou musulmans – de s’intéresser à leurs affaires, de les associer aux leurs, avec, en prime, la possiblité de bénéficier de leur protection diplomatique, avec tout ce qu’elle impliquait, en matière légale et politique. Elle était en tout cas un appât formidable pour qui désirait assurer sa sécurité personnelle et sauvegarder des biens difficilement acquis. Le choix, porté par de nombreux pays, sur des négociants juifs indigènes pour les représenter auprès du Makhzen, n’était pas le fait du hasard ni totalement innocent. C’est ainsi , par exemple, que Abraham Corcos fit fonction, à partir de 1862, de représentant consulaire des Etats-Unis à Mogador. Ce qui, d’ailleurs, ne devait pas empêcher le Sultan Muhammad IV de renouveler, la même année, à Abraham et à son frère, Jacob Corcos, leur mandat de “Négociant du Roi”.

Comptant parmi “les commerçants les plus considérés” du Royaume, l’une de leurs principales fonctions consistait à fournir le Palais, en produits européens, de toutes sortes: tissus pour la confection d’uniformes ou d’habits d’apparât, bois sculpté, dalles de marbre, sucre, thé, mais aussi, des fusils, des carosses, armoires, bureaux, baignoires, théières, sucriers, médicaments, épices, violons, montres et bracelets de montres, agendas et registres de comptabilité, sans parler des envois, de fin d’années, de barres de chocolat et autres confiseries et rafraîchissements, sur la nature desquels nos sources sont fort discrètes.

Exportateurs, de grandes quantités de grains, d’huiles, de gomme arabique, d’ambre, d’amandes et de plumes d’autruches passaient entre leurs mains. Une partie de ces produits provenait des zones présahariennes du pays qui, travaillées par l’infiltration d’agents européens – menaçaient de faire sécession, à tout moment, du Royaume pour passer sous l’autorité de petits chefs locaux qui, d’ailleurs, se déchiraient entre eux plus qu’ils ne faisaient la guerre au Sultan. Celui-ci était ainsi particulièrement attentif aux relations détaillées que lui adressaient régulièrement les négociants juifs de Mogador sur la situation politique et militaire qui prévalait dans les confins méridionaux du pays.

Michel Abitbol

TUJJÄR AL-SULTÄN

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
דצמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר