ארכיון יומי: 20 בדצמבר 2019


כתר קדושה-תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו-״רב אד״א״ – תולדות הגאון הנורא ר׳ אליעזר דא אבילה

כוותיה דרב אד״א נקטינןאליעזר דא אבילה

שמו הטוב התפרסם במהרה, והחלו להתקבץ סביבו המוני תלמידים חריפים מכל קצוות הארץ. תלמידיו הקיפוהו מכל צד, והאזינו בדריכות לכל מוצא פיו. כהולכי מדברות הכמהים למים, שתו בצמא כל קושיא או תמיהה, והתרפקו בערגה על כל יישוב מבריק. ור׳ אליעזר מצירו, השיב להם גמול על אהבתם. את מיטב כוחותיו השקיע בהם, כיוונם בדרכי הלימוד, חידדם והעמידם בקרן אורה.

מלבד תפקיד זה, שימש גם כרב ואב״ד בעיר מגוריו סאלי, משרה אותה נשא ברמה. כבר בשנות העשרים לחייו מוצאים אנו אותו מכהן בדיינות עירו לצד הגאון ר׳ שמואל קארו זצ״ל , ומשם עלה ונתעלה עד שנתמנה לאב״ד עירו. שאלות רבות הופנו אליו מכל קצוי מרוקו, והוא בחכמתו הרבה השיב לשואליו דבר ה׳ זו הלכה. פסקיו נהפכו לנחלת כלל ישראל, והינם מופיעים אין ספור פעמים בכל ספרות רבני מרוקו מדורו והלאה.

על מעמדו המיוחד בין רבני מרוקו, נוכל ללמוד מן הדוגמא הבאה:

בשנת תרמ״ה, הלשינו שני יהודים על אחד מחבריהם בפני המלכות, ונשאלה שאלה לפני הגאון המפורסם, המלאך ר׳ רפאל אנקווה זצ״ל בעל שו״ת קרני רא"ם : האם יש לדון אותם כדין מוסר למלכות.

הספק התעורר, משום שהעדות התקבלה שלא בפניהם, ועל פי דין תורה, אין מקבלים עדות לחובתו של אדם שלא בפניו (ראה שו״ע חו״מ סימן כ״ח סעיף ט״ו). היות ולדעתו של הגאון הנודע ר׳ יוסף אלמאליח זצ״ל (בעל שו״ת תקפו של יוסף), בענייני ממון ניתן לקבל עדות לחובתו שלא בפניו גם כשלא הוחזק כמקולקל בהם, לכך היו שסברו שגם בענין זה ניתן לקבל עדות שלא בפניהם של המוסרים.

על כך השיב רבי רפאל כך: ״מצאתי להרב המופלא, מורי זקיני המלאך רפאל ביבאס, שכתב על דברי הרב הנזכר (בעל שו״ת תקפו של יוסף), וזה לשונו: עיין בשו״ת להרב אד״א זלה״ה דף מ״ו ע״ב שהעלה, דבלא הוחזק צריך בפניו דוקא. וכתוב שם שגם הרב מוהריב״ם [הכוונה להגאון ר' יעקב בן נלכב נרבני טיטואן] סבירא ליה כוותיה, גם רבני מראקס ז״ל הכי סבירא להו, זולת חכמי מקנאס, ובודאי כוותיה דרב אד״א נקטינן, דרב חיליה ורב גובריה בחכמת העיון, ובפרט דרבים קיימי כוותיה, א״כ ודאי דכוותיה נקטינן״, עד כאן לשונו.

הרגיל בספרי שאלות ותשובות, יבחין מיד במשקל העצום שייחס ר׳ רפאל לדעתו של ר׳ אליעזר, ואיך עיקר הכרעתו מבוססת על דעתו, וכל השאר רק כמסייעים לה. וכך צפים מול עינינו, דברי ר׳ יוחנן בן זכאי, בשעה ששיבח את תלמידו הגדול, התנא ר׳ אליעזר בן הורקנוס: ״אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה – מכריע את כולם" (אבות ב,יב).

דמיונו כאריה

ר׳ אליעזר הצטיין בתקיפות מרובה בענייני הלכה, כפי שניכר מתוך תשובותיו המרובות, ומשאו ומתנו עם חכמי דורו. מעשה מעניין ביותר אודות תקיפותו זו, מביא בספר מלכי רבנן בשם אביו, את ששמע בשם הראשונים:

באחד הימים, ישב ר׳ אליעזר וכתב פסק הלכה, בו השיג על מסקנת ההלכה שהסיק הגאון הנודע ר׳ יהודה בן עטר זצ״ל מפאס.

תוך כדי הכתיבה, נשא ר׳ אליעזר את עיניו, ולחרדתו ראה מול עיניו אריה אימתני רובץ מולו.

ר' אליעזר נבהל מאד, והחל לנוס מבית המדרש תוך כדי זעקות שאריה רודף אחריו להורגו.

אנשים ששהו בסביבה, שמעו את זעקותיו, והחלו לחפש אחר האריה. חיפשו וחיפשו, אך לא מצאו. משנואשו, פנו לעבר ר׳ אליעזר בתמהון גדול, היתכן כדבר הזה ? וכי בעל דמיון נהייתי ומה גם בעת שהיית שקוד על תלמודך!

ר' אליעזר שהיה נתון עדיין תחת רושם הפחד הנורא, החל חוכך בדעתו, והשיב: בעת שכתבתי תשובתי, היה נראה לי להשיג על דברי ר׳ יהודה בן עטר, ואז, תוך כדי שכתבתי דעתי, נראה לי אותו מראה מבעית.

מששמעו זאת חכמי דורו, נענו ואמר: היא הנותנת! משום שדעתך חשובה ומתקבלת בשמים, לכך כשהשבת על דברי הארי הגדול – ר׳ יהודה בן עטר (יהודה :משל לאריה), ניצב אריה מבעית למולך.

אולם, אם סבורים אנו, שמשום אותו מחזה חזר בו ר׳ אליעזר מדעתו – טעינו טעות גדולה! ר׳ אליעזר שב וכתב את דעתו ללא חת!

זה האיש מרעיש הארץ

תהלתו לא הצטמצמה לתחומיה של מרוקו בלבד, אלא הלכה והתפשטה גם לארצות אחרות, ואף באותם ימים בהם לא היה כמעט קשר בין מדינה למדינה, נודע שמו ברחבי העולם היהודי, ועד לארץ ישראל הרחוקה הגיע.

תלמידו הגאון ר׳ חיים טולידאנו מספר, שכאשר היו מגיעים למרוקו שדרים מארץ ישראל, היו רוצים לתהות על קנקנו, ולבחון את שמעו הטוב שהגיע עד ארצם. אותם שדרי״ם היו בדרך כלל תלמידי חכמים מופלגים, ובבואם לפניו היו עורכים מערכה, ומגישים לפניו תעצומותיהם, סתירה בדברי הרמב״ם, או איזה תוספות מוקשה. לפליאתם, ר׳ אליעזר היה משיב להם תשובות קולעות תוך כ­דיבור, בהשקפה ראשונה. השדרי״ם היו רואים ושומעים, ומאשרים כי שמועתב נכונה, ומוסיפים לאמור: בכל ארץ ישראל לא קיים חכם כזה.

גדולי דורו התייחסו אליו בהערצה נדירה, בתארים מופלגים ביותר עטרוהו, ונכנעו לפניו. הכל חשו כי ניצב לפניהם ענק מדורות קודמים, שאינו מתאים לדורם כלל וכלל. הבה נציץ קמעא להסכמות גאוני הדור לספרו מגן גבורים. רבני ליוורנו כותבים בין השאר כך:

״זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, וכו׳, ואילו פינו מלא שבחים שלמים וכן רבים, לא יגיעו לכתוב אחד מני אלף מגודל עיונו הברור והזך, צח ומצוחצח, דמי פומיה דמר כמעיין המתגבר, נחל נובע הסופגנין והדובשנין, וכו׳.

החיד״א כותב: ״רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה, רברבנותיה דמר ושררותיה, זיוה והדרה, מעלת הרב המופלא, וכבוד ה׳ מלא, ר״מ ואב״ד מופלג בדורו, מיוחד בהדרו, רבין חסידא, עמוד הימני, פטיש החזק, נר ישראל״ וכו׳. ואחריהם רבני מקנס וטיטואן, אנקונה וסאלי, מאריכים ומפליגים בתארים נוראים.

אין ספק כי ר׳ אליעזר היה אחד ומיוחד מגדולי כל הדורות בגולת מרוקו. רוחו הזוהרת הבזיקה ככוכב השביט, והאירה לארץ ולדרים, שפע תורה וקדושה כמידת הנשמה הגבוהה ששכנה בו – נשמתו של התנא ר׳ אליעזר בן הורקנוס.

כתר קדושה-תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו-״רב אד״א״ – תולדות הגאון הנורא ר׳ אליעזר דא אבילה-עמ' 138

תולדות יהודי אל-מגרב-פרופ' ( ג'ורג') הררי- תשל"ד

השפעת מגורשי ספרד על הקהילות

בואם של יהודי ספרד למרוקו. — טלטולי דרכם.— ר׳ חיים.—גדולי גלויות ספרד ופורטוגל במרוקו. — גירוש הפליטים מפאס. — תקופת הרגיעה. — השפעת הפליטים על תושבי המקום. — הקנאה מצד התושבים. — המחלוקות בין שתי הגלויות בדבר משרות ציבור ומנהגים. — רבי משה חליבה ראש הפליטים ומחלוקתו עם רבי שלום מסגות. — הישנות המחלוקת מאוחר יותר עם רבי חיים גאגין. — נצחון הפליטים והשתלטותם על קהילות צפון מרוקו.— משפחת פרץ והתגחלותה בדאדיש ותילליש. — מצבו של הדור הראשון של גולי ספרד בפאס. — שרי היהודים הקרובים למלכות. — שנות הרעה. —השר אהרון בפאס. — שוד בכפר תאפיללת. — רבני הדור ופעלם. — (1270—1350).

השנאה ליהודים ששתלו האלמואחידין בקרב ערביי הארץ נשתרשה עמוקות. ריבוי ההתגרויות נמשכו גם לאחר היעלמה של שושלת זו ועליית שבט בני מרין, כך נתעוררו, בראשית שנות השבעים של המאה ה־13, נציגי יסודות שליליים מתושבי פאס והרגו 14 נפש מיהודי עירם, היה זה פתח לפורענות חדשה. ברם, השלטון החדש לא עודד מעשים ברוח זו. בשל התערבות המושל המדיני, אבו יוסף עבדאללה, נמנע המשך האסון. גישתם הכללית של השליטים המדיניים כוונה לעידוד חיי הרוח — אמנות ופילוסופיה. נאורות זו לא ראתה ביהודים אלמנט מסוכן. יחס של שיוויון למיעוט הדת היווה קו מנחה בכל מעשי הממלכה החדשה.

הרוחות החדשות שנשבו הביאו רווחה כבר בימי השולטן המריני הראשון, אבו־יחיא. השריפה אשר פרצה בפאס עמדה להשליט את חורבנם הכלכלי של יהודי המקום, שעיקר עיסוקם היה מסחר, והאש המיטה כליה על רבות מחנויותיהם, על מחסנים ובתיהם. אבו־יחיא מיהר לאתר את הנזק. הוא הבין כי לא רק היהודים יצאו ניזוקים אלא אף המסחר במדינה כולה. ראשית פטר המלך את כל נפגעי השריפה מתשלום מם. יתר על כן הוא אף תמך ברבים, מוסלמים כיהודים הן במתנות כסף והן בהלוואות לזמן ארוך. מאוחר יותר גזר על בני דתו לסלק חובותיהם לכל נושה יהודי (ההיפך נראה טבעי עד כה). את רצונו לשפר את המצב הביע בנתנו רשות למסחר חופשי בסחורות מגוונות יותר משהיה מותר לסוחרי ישראל עד כה.

את הפירות שהביאו תיקוני אבו־יחיא קטף יורשו, אבו יוסף אלמריני (1307־1280). גם הוא השכיל לנהוג כשורה ביהודי ארצו. לעתים העדיפם אף על המוסלמים. הדבר התבטא בעיקר בעניני מינהל. גדול וזיריו היה יהודי בשם כלפיא רוקאסא. אבו־יוסף ראה בו איש סודו ונועץ עמו בכל עניניו. ברם הצלחת היהודי עוררה שנאה אליו, בעיקר בקרב אנשי הארמון. בשנת 1299 קמו עליו ורצחוהו, ביחד עם כל בני ביתו. על אף חומרת המעשה לא שינה מקרה זה את מעמד נכבדי היהודים. בשנת 1331 עלה על כס הממלכה ״המלך השחור״ אבו־אלחאסאן. רבים משגריריו וציריו למדינות חו״ל היו יהודים, ומעל לכל היה המישנה למלך מבני דת משה, שמעון לבאראנסי. בעת הזו היה מצב הגולה במרוקו מצויין. כתוצאה מיחס השלטונות נתהדק המגע בין היהודי למוסלמי אף לשם מסחר ואם משום שהממשלה ראתה זאת בעין יפה, נתקרבו המוסלמים אל המיעוט באחווה ובחיי צוותא.

מסורת זו של סוכן ארמון יהודי ניכרה גם בימי השליט הבא — אבו־עינן. הסוכן כליפא בן אהרון היה גם הממונה על גנזי המלך. אבו־עינן הגדיל לפעול בעיקר בשטח העיון והמחקר. הוא קירב אליו את טובי מוחות המדינה וגדולי חכמיה, העניק להם משרות במדינה, ותקציב חדשי לשם סיוע בחקירותיהם, חלק ניכר מקרב אותה עילית של אינטליגנציה היו יהודים.

לקראת סוף המאה ה־14 נתרחש מאורע אשר הביא להיווצרות קהילה יהודית חדשה במרוקו. ב־15 למרס 1391 הסית פרדן מרטינז, ראש הכמורה בסביליה, את הנוצרים ביהודים תושבי העיר. בעיני הכומר הזה ואנשי המקום היו הצלחת היהודים ומעמדם לצנינים. השתתפות היהודים במלחמת האחים בני המלך הספרדי הכשירה את הרקע לפרעות. ההמון נלהב עתה עד מאד לפגוע ביהודים. אולם בהתערבות השלטונות נמנעה הפורענות לעת עתה. רק מקץ 3 חודשים פעלה מזימת מרטיניז. חלוקי דעות בשלטון לא הצליחו לחסום את ההתנפלות. קהילת סביליה, אשר מנתה כ־25,000 יהודים, שיכלה 4,000 איש. רבים אחרים המירו דתם והשאר נפוצו לכל עבר. מרוקו הסובלנית קיבלה בזרועות פתוחות את שרידי הסבילים. מולאי אשיך, השולטן באותה עת, הרשה לגולים להשתקע במדינה בכל מקום אשר ישא חן בעיניהם. אחדים קבעו דירתם בפאם הבירה, רובם נשתקעו בעיר דברו. אלה הניחו את היסוד לקהילה חשובה.

תולדות יהודי אל-מגרב-פרופ' ) ג'ורג') הררי- תשל"ד- עמוד 56

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
דצמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר