מורשת יהדות מרוקו

242- פיוט — סי׳ יעקב

תִּשְׁבִּי צֳרִי לְבָבִי / זִכְרוֹ כצוּף וָמָן —

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

יֶלֶד אֲשֶׁר בְּתֹךְ יָם / גָּלוּת יִהוֹדְךָ —

הוֹצִיא שְׁטָר מְקֻיָּם / חָתוּם בְּיָדְךָ

שָׁרִיר מְאד וְקַיָּם / לִפְדּוֹת יְחִידְךָ:

יֹאמַר, רְאֵה כְּתָבִי / חָזָק וְנֶאֱמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

עֵדִים מְאֹד כְּשֵׁרִים / חַגַּי וְיִרְמְיָה

חָתְמוּ בְּתוֹךְ סְפָרִים / יוֹאֵל וִישַׁעְיָה

קוֹמָה רְפָא שְׁבוּרִים / הַנִּקְרָאִים בְּיָ-הּ:

חָלְיָם רְפָא כְּנָבִיא / רִפָּא לְנַעֲמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

קוֹל אֶשְׁמְעָה בְּאָזְנִי / מָה לָךְ, בְּנֵי, וּמָה?

הוֹצֵא כְּתַב יְמִינִי / זֶה — וַאֲקַיֵּמָה

לֹא יַעֲבֹר זְמַנִּי / עַד חוֹב אֲשַׁלְּמָה:

אַחִישׁ זְמַן וְאָבִיא / רוֹעֶה וְנֶאֱמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

בִּנְיַן דְּבִיר עֲדָתְךָ, / צוּר, מַהֲרָה. וְחִישׁ־

יֶשַׁע לְבֶן אֲמָתְךָ / בַּעֲבוּר יִצְחָק, וְאִישׁ־

תָם, בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ / הַנֶּאֱבָק בְּאִישׁ:

שַׁ-דַּי, נְחַם לְבָבִי / הָאֵ-ל הַנֶּאֱמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

בּוֹרְאִי, זְכוֹר בְּרִיתְךָ / מֵאָז לְאַב הָמוֹן

וּלְמַחֲזִיק בְּדָתְךָ / מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

וּכְאָז בְּתוֹךְ נְוָתְךָ/ מִרְעֶה תְנָה לְצֹאן:

פֶּן יֶחֱזַק כְּאֵבַי / וֶהְיֵה לְרַחְמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

הַבֵּן, אֲשֶׁר מְגֹרָשׁ / מֵחֵטְא הִדִּיחֲךָ —

שׁוּבָה לְאָב, וְתִירַשׁ / בָּתֵּי מְנוֹחֲךָ

עִיר הַיְּקָר וּמִגְרָשׁ / כִּי בָּא מְשִׁיחֲךָ:

וּלְיוֹשְׁבִים בְּשֶׁבִי / יִהְיֶה לְרַחֲמָן

צוּרִי, שְׁלַח וְחוֹבִי / אַל יַאֲרִיךְ זְמַן:

242) הנושא: עתירה לגאולה, מיועד ל״הבדלה״.

תשבי… — אליהו התשבי, אשר הוא רפואת לבבי, ואשר זכרו מתוק לחכי, אתה צורי, שלח נא אותו, ואל יעכב חובי זמן הגאולה. ילד… — כנוי לישראל, ע״ש הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמי לא, כ) — המודה לך גם כשהוא שקוע בתוך ים הגלות, הנה הוציא שטר בו התחייבת לו לפדותו. יאמר — הנושא: ילד. כנביא ריפא לנעמן — אלישע (מי־ב ה, יד). קול אשמעה… — דברי הי. לא יעבור זמני… — אני הי בעתה אחישנה (ישעי ס, כב), זכו — אחישנה, לא זכו — בעתה (סנה' צח.). הנאבק באיש — ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו (ברא׳ לב, כה). לאב המון — אברהם אע״ה. הבן…שובה לאב — אתה הבן המגורש מארצו, שובה בתשובה מן החטאים אשר גרמו את גלותך. ותירש…כי בא משיחך — באשר יבוא משיחך. יהיה — הנושא: אב.

https://www.youtube.com/watch?v=3tNcEf-dm84

https://www.youtube.com/watch?v=8C2dkrzs8kE

מוסדות נוספים

בעזרתן ובשיתופן של נשות נכבדי הקהל בעיר, הקימה הסבתא רבקה עוד שלושה ארגונים נוספים: מפעל הזנה לילד, חברת מלביש ערומים, ועזרת נישואין (מיסודו של מפעל נשים צדקניות). ממפעלים אלו נהנו המוני העם, שברובם היו מיעוטי יכולת.

מפעל הזנה לילד, סיפק ארוחות חמות יום־יום לילדי בית־הספר, שייסדה הסבתא רבקה. מלביש ערומים, זיכה כל תלמיד בית־הספר בבגד חדש בכל חג (בלוסה) הבגד שכל תלמיד קיבל היה תפור לפי מידתו.

הערת המחבר: בלוסה: (מילה ספרדית (BLUSA). זהו בגד שלבשו ילדים ומבוגרים, הדומה לחולצה, אך הוא יותר רחב וארוך ומגיע עד לקרסוליים. על השם בלוקה, ראה: ברונו־מלכה, עמי 240. הערה 4.

חברת עזרת נישואין, סייעה לבנות היתומות להכין את הנידונייה, ולהורים הנזקקים להתגבר על ההוצאות המרובות של החתונה. שיטתה של המנוחה רבקה הייתה פשוטה, והיא השיגה את הכל בעזרת כלתה ששימשה לה כמזכירה ועוזרת נאמנה.

הערת המחבר: כלתה של רבקה טולידאנו היא אימו של חברנו הסופר יוסף טולידאנו, מחבר ויהי בימי המללאח, בעברית ובצרפתית, ועוד ספרים נוספים. היא הייתה משכילה ומהראשונות במכנאס שלמדו בבית-ספר אליאנס בימים ההם.

בערבי החגים ביתה של רבקה טולידאנו, היה הופך לבית־מלאכה בזעיר־אנפין, ולכוורת דבורים חרוצות (ויהי בימי המללאח). הסבתא רבקה נהגה לפנות בעצמה אל בעלי-הבתים, ובמיוחד אל עקרות־הבית, והטילה על כל אחת להגיש ארוחה חמה פעם אחת בחודש, לילדי בית הספר של ר׳ ברוך א׳ טולידאנו וכל הילדים הנזקקים נהנו יום־יום מארוחה טובה.

רבקה טולידאנו השתתפה גם היא באירוח הילדים, וכאשר הגיע תורה, היא הזמינה את הילדים לביתה, והגישה להם ארוחה כמתבקש. ברבות הימים, היא גם טיפלה בילדי בית־ספר אליאנס הנזקקים. זוכרני שהילדים שהיו פטורים מתשלום שכר־לימוד, נהנו גם הם מארוחה חמה מדי יום.

לפני החגים, נהגה הגב׳ רבקה לערוך מגביות לטובת ילדי בית-הספר אשר עמדה בראשו והיא בעצמה הייתה גובה ומנהלת את הרשימות. גם הפעם נהנו תלמידי בית-ספר אליאנס מהמגבית של החג וכל תלמיד קיבל תלבושת של בית- הספר, שכללה: סינר שחור (tablier), כובע־ברט וזוג נעלייים.

חברת ביקור חולים

נוסף לאירגונים שצויינו, היו עוד מוסדות ואירגונים וולונטריים נוספים כמו חברת ביקור חולים, מוסד שהופקד מאז ומתמיד רק בידי טובי העיר.

ענייני הצדקה והעזרה לזולת היו תמיד דאגתה הראשונית והעיקרית של הקהילה היהודית במכנאס, ומכאן הסיבה להקמתם של אירגוני עזרה רבים אחד מהם הראשון במעלה הוא ביקור חולים.

הצרפתים נהגו להתלוצץ על חשבון היהודים, באומרם: ״התעשיה המפותחת ביותר ב״מללאח״ היא הצדקה״. היהודים לא התרגשו מהלצה זו וקיבלוה באהבה וגם בגאווה. מאחר והשלטונות לא דאגו לבריאות הציבור היהודי, כמו שלא דאגו לעוד דברים חיוניים אחרים, הקהילה היהודית הקדימה רפואה למכה והכינה מספר צעירים אשר שלחה לבתי-חולים, על מנת ללמוד את תורת החיסונים נגד מחלות מידבקות, ובמיוחד נגד האבעבועות. בזכותם נעלמו כמעט רוב המגיפות.

חברת ביקור חולים נוסדה במכנאס ב־1925. ראשיה ומייסדיה, היו תמיד נבחרים מסלתה ומשמנה של טובי העיר. בזמנו, בלטו במיוחד הגביר והנדבן יוסף מריג׳ין שהיה גם נשיאה, הגזבר יעקב אלכרייף, ר׳ אהרן סודרי, שהיה ראש ועד הקהילה, מימון מריג׳ין, שהיה יו״ר החוג של בוגרי אליאנס l'Alliance Israélite  cercle des ancièns eleves de הרב ברוך רפאל טולידאנו, ר׳ יצחק סבאג, ראש ישיבת כתר תורה, ר׳ מרדכי עמאר, ר׳ ידידיה טולידאנו, ונסים חיון,- גביר מאוד נכבד, אשר עשה רבות למען המוסד הזה ולמען הקהילה בכלל שאותה הוא שירת עשרות בשנים, במסירות ובנאמנות.

נסים חיון

אין יהודי מיוצאי העיר מכנאס שאינו מכיר או שלא הכיר את הגביר נסים חיון, שנמנה תמיד על שבעה טובי העיר. ואין אדם בוועד הקהילה שזכה תמיד להערכה רבה, כמו נסים חיון. ארבעים וחמש שנה, הוא שירת את בני הקהילה והיה מוכר בפי ההמון בשם לכביר די ביקור- חולים או לפריזידן די ביקור-חולים (נשיא ביקור-חולים).

נסים חיון עזר בכל האמצעים למחוסרי-כל, הפעיל את קרנות הקהילה, וכך הוא סייע לנזקקים, לכלות, לחולים ולתלמידי-חכמים. גם את האסירים הוא לא שכח ולא זנח. הוא היה רגיל לומר: ״אם אדם פונה לעזרה, סימן שהוא באמת זקוק, ומי אני שאלבין את פניו ברבים״. הצרפתים עמדו על יושרו, ובזמן מלחמת העולם השניה, הם הפקידו בידיו את נושא קיצוב המזון לבני הקהילה והוא עמד בכבוד במשימה, ללא משוא פנים. נסים חיון זכה לעלות לארץ, התיישב בנהרייה, ושם בילה את שארית שנות חייו עד שנפטר בשיבה טובה.

יהדות מרוקו-הווי ומסורת-החינוך היהודי המסורתי ב"חדר" א-סלא-רפאל בן שמחון- תשנ"ד-עמוד–203

היבטים דמוגרפיים של מעפילים צפון אפריקאים עד גירושם למחנות קפריסין

934 מכלל מעפילי צפון אפריקה – 37% – העפילו מחוף אלג'יר. מתוכם 72% גברים ו- 28% נשים. לעומת 829  מעפילים מוגרבים – 33% – שהעפילו מנמלי אירופה מתוכם 67% גברים ו- 33% נשים. התפלגות כמעט זהה.

לגבי – 30% – 762 המעפילים הנותרים הפרטים עליהם אינם מלאים, לכן נבנו שתי תת רשימות: האחת מוגרבים ללא שם ספינה, והשנייה מוגרבים ללא שם ספינה וללא ציון ארץ מוצא 1528 – 67% – מעפילים מוגרבים העפילו מנמלי אירופה פי אחת וחצי מאלה שהעפילו מחוף אלג'יר.

הנתונים על ההעפלה מצפון אפריקה לא היו תמיד מדויקים. כך למשל התקבל מברק מ'אטלס' ]צפון אפריקה[ שעל הספינה 'יהודה הלוי' עלו 460 איש, בעוד שהנתון הרשמי היה 399 . בשלהי שנת 1947 שהו בקפריסין 909 מעפילים מצפון אפריקה מתוכם 707 במחנות הקיץ – 55,61 63 – ו- 202 במחנות החורף – 64 69- 410 בדוח סטטיסטי מ- 30.10.1947 נמצאו – 912 מעפילים מצפון אפריקה ששהו במחנות הקיץ והחורף. נתון אחרון זה לא כולל את מעפילי 'הפורצים'. עד כאן ברור שאין הסכמה לגבי מספר המעפילים המוגרבים בתקופת המחקר. אם כי הנתון האחרון 912 מעפילים ששהו בקפריסין מסתכרן עם הנתון במאגר, אך לא מתחשב בהיקף העלייה ארצה מקפריסין. ניתן להניח, שהפער בנתונים נובע הן מעליית מוגרבים מקפריסין לפלשתינה א"י במרוצת הזמן שחלף מאז גירושם והן מרישום לא מדויק של העולים מקפריסין שדווח למחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. יתכן גם שהדיווחים מצפון אפריקה למטה המוסד לעלייה בבפריז לא היו מדויקים. למרות הפסקת ההעפלה מצפון אפריקה על ידי המוסד לעלייה ב' לאחר הפלגת ספינת 'הפורצים', כ- 1,600 מעפילים נוספים  63%- – מכלל מעפילי צפון אפריקה העפילו וגורשו לקפריסין.

ארצות המוצא של המעפילים המוגרבים. לגבי 912 מעפילים  36% – – זוהתה ארץ מוצאם מתוך כלל המוגרבים. מתוכם 518 מהמעפילים היו מרוקאים – 56% – 145 היו אלג'יראים – 17% – 181 היו תוניסאים  19%  ו- 67 היו לובים . 8% 26% – 234 – מכלל המעפילים המוגרבים העפילו מחוף אלג'יר. 27930% – מנמלי אירופה ו – 350       38% היו מוגרבים שלא צוינה שם הספינה בה העפילו. רק לגבי 75% ממעפילי עלייה ד' וגחל/מח"ל צוינה ארץ מוצאם. מספרם של יהודי לוב במאגר מועט מפני שזו הייתה הקטנה מבין הקהילות היהודיות באפריקה הצפונית והם העפילו מלוב לאיטליה ושם לא התבצע רישום עם עלייתם לספינות מעפילים שהפליגו מנמלי איטליה.

השמטת ארץ המוצא של מעפיל נעוצה, כנראה, ברישום לא עקבי ואחיד של הבריטים ושל פקידי לשכת העלייה והמזכירויות המשותפות של מחנות קפריסין שהכינו את רשימות המעפילים לכול טרנספר מקפריסין לפלשתינה א"י. –  המדור לטיפול בעולה הזהיר מפני שימוש בנתונים שהועברו על ידי שליחי הסוכנות היהודית בקפריסין "נא לא להשתמש במספרים הנ"ל כלפי חוץ".  אזהרה זו נועדה כנראה להסתיר מהבריטים מידע על היקף בריחת מעפילים מקפריסין. אין התאמה בין הנתונים במאגר השמות  לדיווחים הסטטיסטיים מקפריסין  אמנם הפער הוא של 71 מעפילים בלבד. אך ממצאים אלה מחזקים את ההנחה שהרישום לא היה מדויק והדיווח לא מהימן דיו. היו מקרים של זיוף שמות והתגלו פערים בין כרטיסיית המחנות לבין רישום מעפילים לפי ספינות.

לפי דיווחי מזכירויות המחנות שהו 841 מעפילים מוגרבים בקפריסין. 418 מפתיע שאין נתונים על מעפילי לוב בטבלה לעיל. הפער בנתונים בין טבלאות 5 ו- 6 בולט לפי משתנה ארץ המוצא. יש יותר מעפילים יוצאי מרוקו במחנות  מהרישום במאגר . לעומת זאת, במאגר יש יותר מעפילים מתוניס, אלג'יר ולוב  לעומת רישום המחנות . דוח מויאל מאשש את הנתון במחנות. 419 טבלאות 5 ו – 6 הובאו על מנת להראות שהרישומים בקפריסין לא מדויקים.

מגדר. 2,525 מעפילים ומעפילות מוגרבים רשומים במאגר מתוכם 679 נשים  27% – – ו- 1,846 גברים 73% שהעפילו מצפון אפריקה ולוב.

259 הנשים ) 38% ( העפילו מחוף אלג'יר ו- 420 נשים 62% העפילו מנמלי אירופה. 675 גברים  37% העפילו מחוף אלג'יר לעומת 1,171 גברים 63% העפילו מנמלי אירופה )גרף 6 (. באוכלוסיית המחנות ההתפלגות המגדרית הייתה דומה: 60% גברים ו- 40% נשים. 420 בחישוב הובאו בחשבון גם בנים ובנות מתחת לגיל 18  התפלגות לפי מגדר ולפי נמל ההעפלה )גרף 6 ( מאששת את היקף 'הבריחה' של יהודי צפון אפריקה.

בודדים ובודדות. 421 13% אחוז היו מעפילות בודדות שעלו מנמלי אירופה ומחוף אלג'יר ואילו אחוז המעפילים הבודדים הוא 87% מכלל המעפילים המוגרבים. החישוב לא כולל את מעפילי עלייה ד' וחללי צה"ל. בתחילת אפריל 1948 שהו במחנות 25,939 מעפילים ומתוכם 43% בודדים ובודדות לעומת זאת חלקם של המעפילים הבודדים והבודדות מצפון אפריקה במאגר הוא 53%  דוח הג'וינט, שהתבסס על הגדרת המעמד האישי, הראה שבין כלל מעפילי קפריסין היו 11,185 רווקים ורווקות, מהם 7,270 רווקים 65% ו- 3,915 רווקות 35% 423 ההתפלגות של צעירים וצעירות צפון אפריקאים הייתה שונה מאוכלוסיית המחנות. לפי נתוני הסוכנות היהודית בתשעת החודשים הראשונים של שנת 1947 העפילו לארץ 37.1% בודדים ו- 14.8% בודדות.

המסורת הנהוגה, בעת ההיא בקהילות היהודיות בצפון אפריקה, הייתה שנשים צעירות לפני נישואים

אינן יוצאות מבית הוריהן. לכן תעוזתן של 160 צעירות לעזוב את בית הוריהן ולעלות לארץ ישראל מרשימה. נתון זה מעיד שצעירות לקחו חלק בקבלת ההחלטה לעלות לפלשתינה א"י ואולי – אף קיבלו את ברכת הוריהם לדרך. בראיון אישי עם אליהו ביטון, מעפיל בספינה 'יהודה הלוי', הוא אמר שחברי 'קבוצת בן יהודה' )קב"י( ממרוקו, התבקשו להגיע למחנה באלג'יר כרווקים ולא נשואים, אך הדברים לא הסתדרו כמתוכנן ולכן יש זוגות נשואים בקרב מעפילי צפון אפריקה.

לפי הנתונים בטבלה לעיל ההעפלה מצפון אפריקה היא עליית בודדים ובודדות  53% . לפי המאגר 837 גברים ונשים בודדים העפילו מנמלי אירופה לעומת 500 נשים וגברים בודדים מחוף אלג'יר. לעומת דיווחו של אלי מויאל שבקרב מעפילי הספינות 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון' היו יותר משפחות.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון