ארכיון יומי: 7 ביולי 2020


היצירה הפיוטית לר' יעקב אביחצירא-חייו ויצירתו-מאיר נזרי

היצירה הפיוטית לר' יעקב אביחצירא-חייו ויצירתו

ר, יעקב אביחעירא – חייו ויצירתו

תולדות חייו: ר׳ יעקב אביחצירא זלה״ה, ראש השושלת של משפחת אביחצירא בתאפילאלת, מתייחס בדור עשירי לר׳ שמואל אלבאז מדמשק (תנ״ח-תק״ט / 1749-1698), שלימים הוחלף לאביחצירא על שם מעשה הנס של המחצלת (חצירא), שפרש על הים והפליג בה למחוז חפצו. לפיכך נחשב ר׳ שמואל למייסדה הראשון של משפחת אביחצירא. ר׳ יעקב נולד לר׳ מסעוד ב״ר אברהם בתקס״ח/1808 בכפר תאבועצמת הקרוב למלאח תאפילאלת. על תולדות חייו לאחר מכן אנו למדים מכמה מקורות: ההקדמות לחיבוריו שכתבו בני משפחתו, קובץ ׳מעשי נסים׳ הכולל מופתים המיוחסים לר׳ יעקב בחייו וזכו לפרסום בקרב בני ברית ושאינם בני ברית גם יחד והפיוטים שחיברו לכבודו בניו וצאצאיו. את דמותו ואורח חייו תיארו בנו ר׳ אהרן בהקדמתו לספר אביו ׳פתוחי חותם׳ ונכדו ר׳ שלום ב״ר אהרן לספר אחר ׳לבונה זכה׳. הקדמה שלישית נכתבה על ידי הרב רפאל משה אלבאז (תקפג/1823-תרנ״ו/1896) ל׳מעגלי צדק׳. מן ההקדמות הללו מצטייר ר׳ יעקב בדמות של צדיק ופרוש, שכל מעייניו לעשות רצון בוראו בעבודת ה׳ בתפילות, בברכות בכוונה ובלימוד תורה ומוסר. שישה סדרי משנה שגורות היו בפיו, וסדר הלילה שנמשך עד לפני חצות נפתח בחזרה על ח״י פרקי משניות בעל פה ונמשך בלימוד שולחן ערוך ומקורותיו. שנתו הייתה שנת עראי ובחצות לילה משכים לתיקון חצות וללימוד קבלה נוסח ׳עץ חיים' והזוהר עד שעת תפילת שחרית, שבה נכנס ראשון למניין. ר׳ יעקב נודע בפרישותו, בהסתפקותו באכילה ושתייה, בתעניות שני וחמישי ובהפסקות של תעניות שבועיות יום ולילה. על פי מסורת שבידי אדוני אבי נמסר, שבסיומה של אחת ההפסקות השבועיות הלך ר׳ יעקב לטבול במקווה ביום אחרון ערש״ק, אבל מחמת חולשת התענית מעד בגשר ליד נהר זיז, ומאותו יום נקרא אותו גשר על ידי התושבים הערבים ׳קְנְטְרְת לחכם׳(גשר החכם). בין עשרות פיוטיו נמנה גם פיוט למתענה הפסקה שבועית, שבה הוא מונה את סגולותיה של תענית זו.

ר׳ יעקב שימש מנהיגן הרוחני של קהילות תאפילאלת. אישיותו ומידותיו היו מורי דרך לרבים, הוא היה הדיין והשופט בין איש לרעהו, פרנס הקהילה הדואג לבני עדתו ושד״ר לעת מצוא במסעיו לקהילות רחוקות לקבץ כספים עבור אנשי קהילתו הנזקקים. לאחרונה הובא לידי מסמך נדיר של כמה עמודים בכתב ידו של ר׳ יעקב בחסותו של הרב יצחק ברוך יהודיוף, נכדו של ר׳ ישראל אביחצירא. מדובר ברשימות של כעשר קהילות ופירוט אנשיהן, רשימות המוכיחות, שמחוז תאפילאלת כלל כמה קהילות יהודיות, שכולן זכו להנהגתו של ר׳ יעקב.

חכמתו התורנית: מלבד היותו צדיק ואיש מופת היה ר׳ יעקב גם חכם גדול ובקי בענפי התורה השונים: תלמוד, הלכה ופסיקה, פרשנות, דרוש ומוסר, קבלה ושירה. בענפים אלה זכה לחבר שנים עשר ספרים הנמנים להלן:

  • יורו משפטיך ליעקב (ירושלים תרמ״ה/1885) – שו״ת על חושן משפט ואבן העזר.
  • לבונה זכה (נא אמון תרפ״ט/1929) – חידושים על התלמוד.
  • ספר פתוחי חותם (ירושלים תרמ״ה/1885) – פירושים לתורה גם על דרך הקבלה.
  • אלף בינה (ליוורנו תר״ן/1890) – פירוש קבלי למזמורי תהלים: קיט, כה, לד, קיא-קיב.
  • בגדי השרד (ירושלים תרמ״ח/1888) – פירוש קבלי להגדה של פסח ולתהלים קז.
  • דורש טוב(ירושלים תרמ״ד/1884) – דרושים לנפטרים, לשבת זכור, שבת הגדול וכדת.
  • שערי ארוכה (ירושלים תרמ״ד/1884) – מוסר בנושא התשובה לימים שמראש חודש אלול ועד להושענא רבה מחולק לב״ב אותיות האלף בית.
  • גנזי המלך(ירושלים תרמ״ט/1889; ליוורנו תר״ן/1890) – דברי מוסר ותיקונים: תיקון התשובה, תיקון השכינה ותיקון המילה, העוסקים בפירוש המילה בראשית בשבעים פנים ובסוף החיבור מאמר על השבת ׳ליקוטי שושנים׳.
  • מחשוף הלבן(ירושלים תרנ״ב/1892) – פירוש קבלי על פרשיות התורה.

י. מעגלי צדק (ירושלים תרנ״ג/1893) – פירוש קבלי לפי סדר א״ב לפסוקים אחדים המשולבים עם פסוקי תהלים קיט ונספח הקדמה למנצפ״ך.

יא. שערי תשובה (ירושלים תשט״ז/1957)- חיבור קבלי נוסח האר״י על התשובה הכולל כ״ח דרושים על המילה תשובה על פי ראשי תיבות שלה.

יב. יגל יעקב (קובץ פיוטים), תוניס תרס״ב.

הסכמות לספרי ר׳ יעקב

ספריו של ר׳ יעקב זכו להסכמות של חכמי ירושלים: רפאל מאיר פאניזיל – יעקב שאול אלישר; הסכמת חכמי חברון: אליהו סלימן מאני – רחמים יוסף פראנקו; בית אל: הקדמת יוסף ויטאל; חכמי טבריה: רפאל אברהם כלפון – בכור אברהם אלחדיף – יוסף דוד אבולעאפיא, שלמה אבולעאפיא – מנשה ארזי – דוד יעקב וואעקגין; הסכמת הרב שלמה חזן מצפת; הרב רפאל משה אלבאז מהעיר צפרו שבמרוקו. כמו כן נכתבו הקדמות לחיבוריו במליצה וחרוז על ידי בניו: ר׳ אהרן, ר׳ אברהם, ר׳ יצחק ור׳ מסעוד ומתלמיד חבר של המחבר, ר׳ שלמה חיון.

יצירתו הפיוטית: היא כוללת 47 פיוטים על נושאים שונים: שבת, פסח, מתן תורה, שבחי צדיקים וידידים, מוסר ותוכחה, בקשות, שבחי ה/ גלות וגאולה, הם נושאי דיוננו.

סקירת הפיוטים

יצירתו הפיוטית: יצירתו הפיוטית של ר׳ יעקב כוללת ארבעים ושבעה פיוטים העוסקים בנושאים שונים: חמישה פיוטים לשבת (א-ה); פיוט אחד לפסח (ו); ארבעה פיוטים למתן תורה (ז-י); שישה פיוטים (יא-טז) בשבחי צדיקים: (אליהו הנביא (ו), רשב״י (3), לאלא סוליקה (ו), למתענה שישה ימים (ו); שני פיוטים לידידים ונדיבים (יז-יח); שני פיוטי מוסר ותוכחה (יט-ב); שלוש בקשות (כא-כג); שלושה פיוטים בשבחי ה׳(כד-כו) ועשרים ואחד פיוטי גלות וגאולה (בז-מז).

א. השבת

ערכיה, סגולותיה, הכנותיה, הלכותיה והגמול והשבר לשומריה – חתונת השבת עם ישראל –

חמישה פיוטי שבת חיבר ר׳ יעקב אביחצירא המרצים את ערכיה של השבת, סגולותיה, הכנותיה, הלכותיה והגמול והשכר לשומריה. נושאי השבת נשענים על מגוון מקורות: מקרא, משנה, תלמוד, הלכה וקבלה נוסח הזוהר ושער הכוונות לאריז״ל. פיוטי השבת מלווים בתיאורי כלולות אלגוריים בין ישראל החתן לשבת הכלה ובערכים נומרולוגיים הטמונים במילה שבת. להלן סקירת הפיוטים לפי סדרם.

׳חבת בבת עינינו׳ (פיוט א): הפיוט בנוי ארבעה חלקים: א. חיבת ה׳ את ישראל וחיבת השבת (9-1). ב. השבת כבת זוג וככלה לישראל (17-10). ג. שמות השם וצירופיהם הגנוזים במילה שבת (29-17). ד. חיתום הפיוט בבקשת הגאולה.

  1. 1. הפיוט מונה את ערכיה של השבת: ישראל החביבים בעיני ה׳ זכו בדבר חביב, השבת. השבת ברוכה היא לה׳ ולישראל, והיא עטרה לישראל ככתר של מלוכה. השבת היא עת שלום, שבה מתאחדים בני ישראל, בה משתעשעים גם בעולמות העליונים, ובזכותה נכנעים כוחות הטומאה. 2. השבת ניתנה כבת זוג לישראל, וישראל והשבת הם כחתן וכלה, לפיכך עת כניסת השבת היא גם כניסת הכלה לחופה, שאותה מקבל החתן ישראל. שבע הברכות של תפילות שבת הן כנגד שבע ברכות של החופה, והקידוש הוא בו בזמן לכבוד השבת ולכבוד השכינה. 3. במילה שבת גנוזים צירופי חשבונות שונים של שמות ה׳: הוי״ה, אהיה, אל, שם אדנות והשכינה המזוהה עם השבת. 4. הפיוט נחתם בבקשת הגאולה והמשיח.

׳דודים רעים התקדשו׳: בחלקו הראשון עוסק הפיוט בהכנות לשבת הנעשות בדרכים שונות: בעצם זכירתו והזכרתו בכל ששת ימי החול בצו ׳זכור את יום השבת לקדשו׳, בקבלת הנשמה היתרה הפוקדת את האדם מיום שישי, בהוספה בקדושתו מחול על הקודש מבעוד יום, בהחלפת בגדי החול בבגדי שבת נאים ובקבלת שבת מחוץ לשדה. השבת מחייבת ביטול כל הגורמים המפריעים למנוחה רוחנית של השבת: עצב ודאגה, מחשבת חול, פרישות מענייני חולין והנהגה של פעילות חיובית הקובעת את אופייה של השבת, קיום סעודות שבת בהשתתפות אורח בבחינת ׳עשיר ורש נפגשו׳ והקדשת זמן ללימוד תורה והוראתה לבנים באשר התורה עצמה ניתנה בשבת. האדם עומד למבחן כל ליל שבת על ידי שני מלאכי השרת המלווים אותו מבית הכנסת לביתו הקובעים את גורלו לשבת הבאה. קריאה מיוחדת מופנית לכוהנים להתכונן מבחינה רוחנית לגשת לדוכן לברך את העם, שבכך מסגלים לעצמם מידה טובה של ׳טוב עין הוא יבֹרך׳ – 'אל תקרי יבֹרך אלא יבָרך׳. עוד רעיונות ותכונות לשבת: השבת היא שמו של הקב״ה, שייחד את השבת כיום קדוש המכונה ׳קדש הלולים׳ הן ביחס לימות החול והן ביחס לשאר חגים ומועדים; בשבת טמון גם רעיון המנוחה והוא גם יום של קרבה ואחדות לבבית ורוחנית; בשבת טמון שכר רב לעולם הבא וסגולה להינצל מגיהנם הן על ידי ההכנות, הן על ידי הנהגה של זריזות וזהירות בשמירת שבת והן על ידי סעודות השבת. הפיוט שואב את מקורותיו מן ההלכה והתלמוד כמו גם מקטעי הזוהר. יום השבת עטוף באווירה רוחנית של ההכנות והאזהרות ההלכתיות הקובעות את קדושתו ואת ייחודו.

* ׳שבת יום שביתה' (ג); הפיוט עוסק במנהגים, בהלכות, בעצות ובתזכורות של השבת: הבנות לשבת: יש ללמוד מחכמי התלמוד ולעשות את כל ההכנות לשבת באופן עצמי, ולא על ידי שליח בבחינת ׳מצוה בו מבשלוחו, כי זהו כבוד השבת. ההכנות כוללות יין מובחר לקידוש ולהבדלה וסעודות השבת הכוללות: דגים, בשר בקר ועוף והטמנת החמין. מנהגי תפילה: הקפדה על אמירת שיר השירים ערב שבת מבעוד יום לפני מנחה בקריאה ברורה ובטעם, אמירת הפיוט ׳לכה דודי׳ בקול נעים, בזמרה ובשמחה לכבוד ׳הכלה המהוללה׳ היא השבת ובמיוחד סיום הפיוט'בואי בלה׳. הקפדה על ארבע תפילות השבת המשמשות תחליף לקרבנות, אמירת הנוסח ׳וינוחו בה׳ בתפילת ערבית, ׳וינוחו בו׳ בשחרית, ׳וינוחו בם׳ במנחה והקפדה על ברכת ׳מקדש השבת׳ בתפילת שבע ובקידוש. סעודות: יש להשתתף בסעודות השבת וללוותן בזמירות ובדברי תורה במעמד של שלושה בבחינת ׳וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה״.

לימוד תורה: יש להשלים את קריאת הפרשה עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, להקפיד על עליית שבעה גברי לתורה ועל לימוד תורה בשבת. ערכה הסגולי של השבת: השבת היא מתנה טובה, שנתן ה׳ לישראל הנבדלת משאר ימות החול ׳שבת קדושה ונפרשת׳ ומופיעה כמה פעמים בתורה כיום מנוחה ויום ברכה. שכר השבת: שכר כפול ומשולש בעולם הבא מובטח לשומרי התורה והשבת ושכר מיוחד על המאמץ הגופני והכלכלי עבור הכנות השבת והוצאותיה בבחינת ׳מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת/ ושומר השבת זוכה לכתר מיוחד בראשו. בפיוט יש פנייה לה׳ להמציא לכנסת ישראל ולשכינה המזוהה עם השבת שקט מן הגלות ומנוחה בציון.

׳אשירה לכבוד שבת׳(ד): הפיוט פותח בשירה לכבוד השבת הכוללת שתי מצוות ׳אחת דבר אליהים שתים המה זכור ושמור׳ ומונה את סגולותיה: 1. מתנת השבת לישראל היא ביטוי של חיבה לעם חביב והיא עטרה, שבה הכתיר ה׳ את ישראל. 2. יום שבת הוא יום זכייה מחדש של משה באורות שזכה בהם בהר סיני ואיבדם על ידי חטא העגל וזכיית ישראל שוב באורות שמעניק להם משה מחלקו. 3. השבת היא יום עונג ׳וקראת לשבת ענג׳, ועל כן יש לענגה במאכלי בשר בקר, כבש וצבי. 4. קדושת השבת גדולה משאר ימים טובים ואפילו מיום כיפור. 5. חשיבות שלוש סעודות השבת הנלמדות מן הפסוק ׳ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה׳ (שמות טז,כה), שבו מופיעה ׳היום׳ שלוש פעמים. ה. קיום שלוש סעודות בשבת מציל משלוש פורעניות: חבלו של משיח, דינה של גיהנם, ומלחמת גוג ומגוג׳. 6. יש להוסיף מחול על הקודש בשבת בכניסתו וביציאתו. 7. השבת היא ברית הדדית: ישראל שומרים את השבת, וה׳ ישמור על ישראל. 8. שמירת שבת – סגולה היא לגאולה ולביאת המשיח שינחה את ישראל בדרכו לגאולה. רעיון זה מובע במסגרת הפיוט הפותח בשירה לכבוד השבת ׳אשירה לכבוד שבת׳ ונחתם בשירת הגאולה לעתיד בזכות שמירת השבת ׳אז ישיר משה ובני ישראל השירה הזאת לאמֹר׳.

׳אלי אנוהו׳(ה): השבת נעימה וחביבה היא מאוד, והעומד על סודה נזהר הוא בכבודה ובהלכותיה, ועוונותיו נמחלים. השבת מזומנת לישראל כבת זוג מהר סיני כנרמז מהפסוק ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ גם במובן של קידושין. המילה שבת מקפלת בתוכה כמה רעיונות: 1. האות שין שבראשה שווה בערכה המספרי(300 ) 10 ) 50) למילה כַּפֵּר השווה ל־360 באשר מכפרת היא את חטאיו של מי ששומרה כהלכה. 2. שתי האותיות האחרונות של המילה שבת יוצרות את המילה בת, המתפרשת כבתו של המלך ה' רעיון המקופל בערך המלא של אותיות שבת: שין (360) ) בית (412) ) תיו (416) השווה ל-1188, מספר השווה למילים ׳שותף בת׳(בלי מילוי). 3. על פי זה ישראל שומר השבת הוא חתן ה׳. 4. שומר השבת נחשב לשותף לה׳ כנדרש גם מן המילה ויכֻלו, אל תקרי ויכֻלו אלא ויכַלו׳. 5. המילה שבת מכילה בתוכה את הפועל תשב משורש שוב, רמז לערך התשובה הטמון בשבת. 6. וההיפך מי שמבזה את השבת המילה שבת הופכת לבישת משורש בוש, ועֹנג (שבת) הופך לנגע ׳וינגע ה״, לעומת זאת מי ששומר את השבת ומכבדה זוכה לשפע רב. במהלך הפיוט נמנים גם ציוויים אחדים בכבוד השבת שהיא גם כבוד ה׳ ׳וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכבד׳: להיות זריז בכבוד השבת, לא לחשב חשבון הוצאותיה, לענגה בלחם דגן, ביין, בשמן ובמבחר מעדנים, להכין נרות שבת משמן זית ולהניחן על שולחן השבת וללמוד תורה בטהרה בשבת המזכה את הלומד בברכת ה׳ ובשמירתו. הפיוט נחתם באור התורה והגאולה.

היצירה הפיוטית לר' יעקב אביחצירא-חייו ויצירתו-מאיר נזרי-עמ' 161

עמרם בן ישי- גלות וגאולה במשנתו הקבלית של רבי אברהם אזולאי ב"חסד לאברהם"- גלות וגאולה בהגות חכמי מרוקו

חסד לאברהם

הגאולה לתפיסת חכמי מרוקו

העיסוק של חכמי מרוקו בגאולה היה ארצי וממשי וניכרת על מקצתם השפעה קבלית לוריאנית. יש להבדיל בין תפיסת הגאולה של חכמי מרוקו לתפיסת הגאולה בקבלת האר"י, שמתארת מציאות אפוקליפטית בזמן הגאולה ואת הגאולה כתיקון בעולמות העליונים. משמעות הגאולה בעיני חכמי מרוקו היא חזרה למה שהיה",רסטורציה היסטורית וטבעית ללא שום שידוד מערכות, הכול שב לקדמותו כבעבר האידיאלי",  כמו בתפיסתו של הרמב"ם את חזון אחרית הימים.

את דעותיו של הרמב"ם בעניין חזון אחרית הימים אימצו חכמי מרוקו, והם ראו בתהליך ימות המשיח כלי שרת לשלמותה של האומה, שהיא התכלית העליונה. הם סברו כי בימות המשיח לא יתבטל דבר אלא עולם כמנהגו נוהג, וגם המשיח אינו עתיד לחולל ניסים ונפלאות. משימות המשיח הן הגשמת היעדים הלאומיים, כמו בניית בית המקדש, קיבוץ נידחי ישראל ויצירת הנהגות רוחניות, והתורה והמצוות יוסיפו לשמש אמצעים להשגת השלמות הרוחנית. הגאולה הרוחנית תתפשט ותקיף את האנושות כולה בהנהגתו של המשיח: "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".

להשקפתם של מרבית חכמי מרוקו, הגאולה אינה מותנית בהתעוררות דתית. אין העמדת ההתעוררות הדתית כתנאי לביאת המשיח ולגאולה, ותפיסה זו נובעת בחלקה מהפחד מתסיסה משיחית, מכיוון שזיכרון השבתאות במרוקו עדיין היה טרי. גישה זו של גאולה ללא התעוררות דתית משיקה למושגים של  "בעיתה" או "אחישנה", והנטייה לגאולה "בעיתה" היא בבחינת ויתור על ההתעוררות הדתית להחשת הגאולה.

להבדיל מהם, רבי משה ברדוגו ורבי חיים בן עטר דווקא ראו בהתעוררות הדתית ובלימוד תורה וקבלה תנאי לגאולה ואפשרות להחיש את בואה: "והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ובזה יגאל ה' את ממכרו",  אולם הירידה הדתית מעכבת את הגאולה, ולכן דווקא לשיטתם דרושה התעוררות רוחנית שתחזק את כוחו של העם ואת כוחם של העולמות העליונים ותעניק להם יכולת להביא את הגאולה.

הגיגיהם של חכמי מרוקו באשר לגאולה רבים ומגוונים, אך ברובם אינם אלא ניסוחים מחודשים לרעיונות ידועים ממקורות קבליים ופילוסופיים אחרים, ובהם שתי תפיסות עיקריות: תפיסה ששמה במרכז את הגאולה הלאומית, שפירושה מימוש השאיפות המדיניות, הסרת השעבוד, קיבוץ גלויות וכינון מלכות ישראל, ותפיסה המשלבת את קבלת האר"י בתחומים מסוימים ורואה במרכז את עליית רמתה המוסרית של האומה ואת קרבתה הרוחנית לאל, שאפשר להגדירה גאולה רוחנית.

לדוגמה, רבי משה אדרעי כתב כי במקום להביט קדימה ולראות את הגאולה העתידית, היהודים מסתכלים על ייסורי הגלות. בני ישראל אינם מבינים כי ייסורי הגלות נועדו לזככם ולטהרם וכי רק על ידי ייסורים תבוא הגאולה: "כמידת הירידה הרוחנית והמוסרית בגלות כן תהיה מידת הקרבה הרוחנית לאל ומידת הדבקות בו בעידן הגאולה".  הוא מציב את האחדות הלאומית כתנאי לגאולה: "וגם הגאולה העתידה להיות ב"ב אכי"ר שכולם תלויים במציאות האחדות והשלום",  ובמקום לבוא בטרוניה על הצדק האלוהי צריך להתנחם בהכרה שהעם שרוי בתהליך של תיקון לקראת הגאולה.

באשר לגאולה, רבי משה ברדוגו כרך את גאולת ישראל בגאולת האלוהות, שהרי גם האל שותף בגלות העם, ומכאן שהצורך האלוהי בגאולה גדול ומחייב את גאולת ישראל גם ללא מעשה אדם: "כן גם בגאולה העתידה יעשה למען שמו ולא יוחיל לתשובותינו".

גם רבי יהודה בן עטר, בעל "מנחת יהודה" ,סבר שהגאולה היא צורך אלוהי ולאומי כאחד: "'ויושע ה' את ישראל', משפט זה שלפי הוראתו הדקדוקית רומז לתשועת האל כאילו כתוב ויוושע ה' עם ישראל".  גאולת האל היא העיקר, ואחריה תבוא גאולת ישראל, הטפלה אליו, ואין בתפיסה זו שום קשר לתורת האר"י. רבי רפאל ברדוגו טען כי משמעות הגאולה היא רסטורציה היסטורית וטבעית ללא שום שידוד מערכות, אלא בדומה לתפיסת רמב"ם גם לדעתו הכול שב לקדמותו כמו שהיה בעבר האידיאלי. אין כאן ניסיון לבטל את האופי הניסי של הגאולה, כי הניסים עצמם כלולים בחוקיות הבריאה. רמתו הרוחנית של עם ישראל תתעלה בעידן הגאולה לדרגה גבוהה של טרום החטא הקדום, שאליה לא הגיע מעולם, התורה והמצוות יישארו כמו שהן, ללא שינוי, ושום מצווה לא תתבטל בעידן המשיחי.

רבי רפאל ברדוגו קשר את הגלות להשגחה ואמר כי לפני עידן הגאולה ההסבר ל"צדיק ורע לו" היה יכול להתפרש כהיעדר השגחה אלוהית: מאחר שהאדם לא יכול לדעת את דרכי הנהגת האל, הוא פירש אותם לא נכון, כאילו אין השגחה אלוהית. בגאולה ובימות המשיח ההשגחה תהיה שלמה, ומי שיחטא ייענש. מצב זה יביא ליראת חטא אמיתית ולרתיעה מן החטא.

אם כן, לפי רבי רפאל ברדוגו הגאולה היא מימוש השאיפות המדיניות של עם ישראל, החירות הלאומית בגאולה העתידה תשכיח את סבל הגלות ותמחק את רישומו מן הלב כליל. שלא כמו גאולת מצרים, שהייתה חלקית בלבד, הגאולה העתידית תהיה שלמה, והתופעה החשובה ביותר בה תהיה איחוד כל שבטי ישראל תחת דגלו של משיח בן דוד.

רבי יעקב אבוחצירא סבר כי הגאולה הלאומית היא שלב מוקדם לגאולת האלוהות, וקיבוץ גלויות עתיד להתרחש לפני גאולתה של השכינה. קבלת האר"י עוסקת בגאולת האלוהות או ליתר דיוק בגאולה קוסמית, ואילו רבי יעקב אבוחצירא אינו מוותר על אופייה הלאומי של הגאולה וקשור אותו עם הגאולה בעולמות העליונים.

גם בשאלת הגאולה הלאומית רבי יעקב אבוחצירא מתרכז בשאיפות המדיניות, קרי קיבוץ גלויות, בניין בית המקדש וכינון מלכות ישראל. בדיון על הגאולה בשיטתו בולטים הכיסופים לגאולה, ואין בהגותו כמיהה מעוררת תסיסה של דחיקת הקץ או רמז לגילויי רזין ולחישובי הקץ. הכמיהה לגאולה שבכתביו נובעת בעיקר מן האמונה שביאת הגאולה מתחייבת מתוך צורך קוסמי ולאומי כאחד: צער השכינה בגלות וצערם של ישראל על גלות השכינה, וכל אלה הם ערובה שהגאולה תבוא.

גם הדיון בעניין המשיח מצומצם בכתביו וחסר יסודות אפוקליפטיים. בתהליך הגאולה המשיח הוא המלקט את הניצוצות מן העקבים, שבהם הבירורים הקשים ביותר, ויום הדין הקטסטרופלי של הגאולה חל על הסיטרא אחרא ועל אומות העולם בלבד. בעניין עם ישראל, בעידן הגאולה עתידה להתחולל מהפכה חשובה ביחסים של הקב"ה עם עמו, ובמהלכה יתגשמו כל היעדים הלאומיים, אבל לא יהיה ביטול תורה ומצוות ולא ביטול מלאכה; עולם כמנהגו נוהג, כמו שכותב הרמב"ם.

רבי חיים בן עטר סבר כי גאולת האומה כרוכה בגאולת הארץ, והיא מחייבת את הגלות, כי אחרת אין משמעות לגאולת הארץ, שהרי ממה תיגאל אם לא תהיה שוממה מבניה? "עוד ירצה לומר שזו תוספת טעם לגלות בארץ אויביהם".  ייסורי הגלות הם לתכלית, טוב כי הם נועדו להשפיל את הרוח ואת הלב, וכך לתקן את האומה. רבי חיים בן עטר הבחין בין גאולת מצרים, שבה פעלה ספירת מלכות, שהיא נקבה, והשפע היה חלקי, ובין הגאולה העתידית, שבה תפעל ספירת תפארת, שהיא זכרית, ולכן הגאולה תהיה שלמה – כי הגאולה תהיה מהזכר המשפיע.

לסיכום, הגלות בעיני רוב חכמי מרוקו הגלות היא טרגדיה לאומית, עוול אלוהי, ביזיון והשפלה, מימוש הקללות האמורות בתורה ונתפסת כבעלת ייעוד רוחני. הגלות אינה מקרית אלא ביטוי להשגחה. הגלות היא פיזית ממשית ופוגעת ביכולת להגיע לשלמות מוסרית, היא עונש בגלל החטא, אבל יש לגלות גם ייעוד לעם ישראל לתיקון העולם. גם השכינה גולה כאשר עם ישראל נמצא בגלות, מפוזר בין העמים בבחינת ניצוצות שנפלו בין הקליפות. השכינה אוספת את הניצוצות, ובסיום תהליך האיסוף תבוא הגאולה.

הגאולה הלאומית היא שלב מוקדם לגאולת האלוהות והיא צורך אלוהי ולאומי כאחד. קיבוץ גלויות עתיד להתרחש לפני גאולתה של השכינה; גאולת האומה כרוכה בגאולת הארץ; הגאולה ארצית וממשית ומלווה בנקם בגויים על מעשיהם. הגאולה היא מימוש השאיפות המדיניות של עם ישראל, והחירות הלאומית בגאולה העתידה תהיה שלמה. בתפיסה זו יש גיבוש של תודעה לאומית של הגלות עקב מצוקת הגלות, והיא אינה חופפת לקבלת האר"י. כאמור, היו בקרב חכמי מרוקו מי שהתנגדו להתעוררות דתית כהכנה לגאולה מפחד לתסיסה, זכר לשבתאות, בניגוד לקבלת האר"י, שלפיה הגאולה מחייבת פעילות אקטיבית של כל אדם מישראל.

שתי תפיסות עיקריות נראות ברעיון הגאולה של חכמי מרוקו: הגאולה הלאומית, שהיא מימוש השאיפות המדיניות, הסרת השעבוד, קיבוץ גלויות וכינון מלכות ישראל, והגאולה הרוחנית, שהיא ביטויי לרמה המוסרית של האומה ולקרבתה הרוחנית לאל. בעניין חזון אחרית הימים אימצו חכמי מרוקו את גישת הרמב"ם וסברו שלא יהיה שינוי מהותי, "עולם כמנהגו נוהג"; ימות המשיח הם רק כלי עזר לשרת את שלמותה של האומה, שהיא התכלית העליונה.

הייחוד בתפיסת חכמי מרוקו הוא שהגאולה הלאומית קודמת לגאולת האלוהות. הם הדגישו את מצוקת הגלות הממשית ואת חשיבות הגאולה הלאומית הממשית, את ארץ ישראל הממשית ואת העלייה אליה. הם סברו כי שלמות האומה היא התכלית העליונה: גם באחרית הימים הגאולה הלאומית תתבטא במימוש השאיפות המדיניות, בהסרת השעבוד, בקיבוץ גלויות ובכינון מלכות ישראל. לעומתה הגאולה הרוחנית היא הדגשת הצד המוסרי בגאולה, ותהליך הגאולה לא ילווה בהתעוררות דתית כחלק מהלקח שלמדו מהשבתאות.

נראה שמה שאפיין את הגות חכמי מרוקו היא שהם היו מנהיגי קהילה וראו בפועל את המצוקה החברתית, הדתית, הכלכלית והלאומית, והשקפת עולמם על הגלות והגאולה כממשיים נבנתה מראיית המציאות הקשה. מכאן נבע גם השילוב שביטא בעיקר רבי יעקב אבוחצירא, בין הגאולה הלאומית הממשית, שמתבטאת גם בתפיסת גאולה פיזית ממשית בארץ ישראל, ובין הגותו הקבלית של האר"י בענין הגלות והגאולה כמבטאים את הפגם ואת התיקון בעולמות העליונים.

רא"א אימץ צדדים מסוימים בגישתם של חכמי מרוקו, כגון ראיית הגלות גם כייעוד ולא רק כעונש, את חשיבות ארץ ישראל והעלייה אליה, את הגאולה הרוחנית בארץ ישראל, את שלמות האומה בעדיפות עליונה, ותפיסתו היא כי מי שחי בארץ ישראל נקרא צדיק משקפת זאת. אין בכתיבתו תיאור של מצוקת הגלות והערגה לגאולה ממשית כמו אצל חכמי מרוקו, אולם במעשיו על ידי העלייה לארץ ישראל רא"א מיישם את תפיסתם של חכמי מרוקו בנידון.

עמרם בן ישי- גלות וגאולה במשנתו הקבלית של רבי אברהם אזולאי ב"חסד לאברהם"– גלות וגאולה בהגות חכמי מרוקו

פרסומיו ומאמריו של דר' דן מנור חוקר, סופר ופובליציסט.

דן מנור

דר' דן מנור חוקר, סופר ופובליציסט,  יליד מרוקו(1933) עלה לארץ בשנת 1950, נקלט בקיבוץ, ולאחר שירות צבאי למד בסמינר למורים, עסק בהוראה יסודית, ובו בזמן החל את לימודיו האקדמיים בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה עברית בירושלים שבה למד עד סיום הדוקטורט בקבלה. עסק בהוראה אקדמית באוניברסיטת בן גוריון ובהוראה תיכונית בבאר שבע.                

            פרסומיו בתחום ספרות ההגות של חכמי ספרד-מרוקו.                                                                                                                    

א).       "'קבלה ומוסר במרוקו"(חיבור) , מכון בן צבי, ירושלים תשנ"ב.

ב).     "'גלות וגאולה בהגות חכמי מרוקו במאות הי"ז-והי"ח" (חיבור), מכון הברמן תשמ"ט.

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/category/%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9b%d7%9e%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%93-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8/

ג).     "המשקע הקבלי בחיבור 'שופריה דיוםף' לר' יוסף דהאן" ,'פעמים', מכון בן צבי, ירושלים תשמ"ג, חוב' 15,עמ' 82-67.

ד).     "לתולדותיו של ר' אברהם סבע", 'מחקרי ירושלים', הוצ' מאגנס,  ירושלים תשמ"ג ב' ב', עמ' 231-208.

ה).     "ר' חיים בן עטר במשנת החסידות", 'פעמים', מכון בן צבי, ירושלים תשמ"ד,חוב' ,20,, עמ'  110-88.

ו).      "כתבי ר' אברהם סבע", 'ספונות', מכון בן צבי, ירושלים תשמ"ה, ספר שלישי  י"ח,  עמ' 338-317.

ז).     "חכמי מרוקו בפולמוס נגד הרנסנס",  'מחקרים בקבלה, פילוסופיה וספרות מוסר מוגשים לישעיה תשבי', הוצ' מאגנס, ירושלים תשמ"ו, עמ' 689-661.

ח).   "לשון הרזים של ר' חיים בו עטר", 'דעת', אוני'  בר  אילן, ר"ג תשמ"ט, חוב'  22, עמ'  107-99.

ט).   "מנחת יהודה לר' יהודה בן עטר- נוסחים ועיונים", 'פעמים' ,מכון בן צבי, ירושלים תשמ"ט, חוב' 38, עמ' 107-99.

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/2013/06/27/%d7%93%d7%a8-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-23/

י).    "תורת הנפש בכתבי ר' שמואל בן זקן", 'מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה', עורך יששכר בן עמי,ירושלים תשנ"א, עמ' 140-133.

יא).   "עמדתו של ר' רפאל בירדוגו כלפי הפילוסופיה והרציונליזם של זמנו", 'מקדם ומים' אוני' חיפה תשנ"א, עמ' 143-137.

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/2019/06/23/%d7%a8%d7%b3-%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%92%d7%95-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95-%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%a8/

יב).   "ר' אהרון אבן חיים-ביאורים רציונאליים למיתוס שבמדרש", 'אשל באר שבע', עורכת ח' פדיה, אוני' בן גוריון, כרך ד',עמ' 225-210

יג).    "ארץ  ישראל בהגותם של חכמי מרוקו במאה ה-18- ר' חיים בן עטר ור' רפאל בירדוגו", בתוך: ' ארץ ישראל בהגות היהודית בעת החדשה'. עורך א' רביצקי, מכון בן צבי, ירושלים תשנ"ח, עמ' 380-359.

יד).   "ר' משה בר מיימון (אלבז)-פרשנות קבלית ומקורותיה", בתוך: 'קבלה- כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית' ,הוצ' כרוב, לוס אנג'לס  תשס"ב, כרך 7,  עמ' 224-199.

טו).  "הגאולה בכתבי  ר' אברהם סבע,  'שורשים במזרח', עורך  י' גרשון  יד טבנקין, ת"א תשס"ג  כרך ה, עמ' 29-45

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/2012/11/24/%d7%93%d7%a8-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-13/

טז).  "ההשגחה, הנס והטבע במשנתו הפילוסופית של ר אהרון אבן חיים", 'מקדם ומים', עורך י' שיטרית, אוני' חיפה תשס"ו, כרך ט, עמ'36-17.

יז).  "האישה בספרות העיון של חכמי מרוקו", 'ברית- כתב העת הדו לשוני של יהדות מרוקו', אשדוד תשס"ו, חוב' 25 , עמ' 61-55

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/2012/09/25/%d7%93%d7%a8-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-7/

יח).  "המוסר הכתבי ר' חיים בן עטר", 'ברית-כתב העת הדו לשוני של יהדות מרוקו', הוצאת כנפו,  אשדוד תשס"ט, חוב' 28 עמ'  4-12.

 יט).   "ר' יעקב אביחצירא-האיש ותורתו", שם תשע"ג, חוברת 31, עמ' 81-71 .                                               

כ).    "הרמב"ם בכתבי חכמי מרוקו  בני המאות ט"ז-י"ט",  'אלף שנות יצירה' , אוניברסיטת בר אילן תשע"ג, עמ' 215-247.

כא).  "שיריו של ר' כליפא בן מלכא- ניקוד וביאור", 'כף נקי השלם' בעריכת מ' עמאר, אורות יהדות המגרב, לוד תשע"ד.

כב).   "האדם במשנתו של ר' חיים בן עטר". מחקרי מערב ומזרח. אסופת מחקרים מוגשת לפרופ' הרב משה עמר. מרכז דהאן, אוניברסיטת בר אילן תשע"ח, עמ' 71- 84.

כב).  "ר' יעקב אביחצירא כמייסד שושלת", אנציקלופדיה עברית כרך מילואים, בערכו.

כג).   "יהדות מרוקו", מבוא לאלבום ציורים מאת משה גבאי, ירושלים תשמ"ט.                                                    

         ספרות יפה

  • א. 'על השיר-"דברי רקע ראשוניים" לארז ביטון (בקורת), בתוך: 'מעלות'- ביטאון אירגון מורי ביה"ס העל יסודיים, אלול תשל"ז, עמ' 49-48.
  • ב."ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב,כ) ]סיפור], f.c  עורך יואב יצחק.  2008 \ 09\ 14 .                                                                                                                                                                                        
  •   ג).  "סיפור עממי ממקור מרוקאי", שם .2018 , \2 \5                                                                        

ד}.  "אחות קטנה- קהילת אגדיר, זיכרונות ורשמים מימי ילדות ונעורים", בתוך :'ברית'- כתב עת דו לשוני של יהדות מרוקו, תשס"ה חוברת 24, עמ' 47-39 .     

    ה).  "כסא אליהו"(סיפור), שם תשע"ח, חוברת 35 עמ' 117-105.

עלייתם של שלושה ילדים

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/2018/07/30/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8-5/  

    ו).  "אלישע אחר השני" (רומן), הוצאת צמרת, תשע"ח

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/category/%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a2-%d7%90%d7%97%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8/

    ז).   "בת חֵת"(רומן), הוצאת צמרת, תש"ף.                                                                                                                 

     ח).   "רעידת אדמה באגדיר לארז ביטון"(בקורת),  'ברית' כתב עת דו לשוני של יהדות מרוקו תשס"ד, חוב'  22, עמ' 42  -46                                                                     

     ט).  "הד מאיד"-הסיפור על נספי קהילת אגדיר ברעידת אדמה',הוצ מרכז אלישר, אוני' בן גוריון, תשס"ב.

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו
https://moreshet-morocco.com/2012/09/18/%d7%93%d7%a8-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/

    י)      "אהבה במסתרים", ברית כתב העת הדו לשוני של יהדות מרוקו תש"ף. חוברת 37 ,עמ'169-178 .

יא)   האיסלאם בראי ימינומאמר פובליסיסטי

להלן הקישור למאמר באתר מורשת מרוקו

https://moreshet-morocco.com/2012/09/20/%d7%93%d7%a8-%d7%93%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-6/

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 157 מנויים נוספים

יולי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר