ארכיון יומי: 23 בספטמבר 2020


רבי יהודה הלוי…סילוק ליום הכיפורים-שלוש הממשלות

 

רבי יהודה הלוי

שלוש הממשלות – סילוק ליום הכיפורים 237

אֱלֹהִים אֶל מִי אַמְשִׁילֶךָ ? / וְאֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ

בַָּמָה אֲדַמֶּךָ ? / וְכָל דְּמוּת טֶבַע חוֹתָמֶךָ

גָּבַהְתָּ מִכָּל מֶרְכָּבָה / וְגָאִיתָ מִכָּל מַחֲשָׁבָה

דְּבַר מִי יְכַלְכֶּלְךָ / וְלָשׁוֹן מִי תְכִילֶךָ ?

5-הַיֵּשׁ לֵבָב יגורֶךָ / וְיֵשׁ עַיִן תשורֶךָ ?

 

וְאֶת מִי נוֹעַצְתָּ וַיְבִינֶךָ / וְלֹא נוֹצַר אֵל לְפָנֶיךָ ?

זֶה עוֹלָמְךָ יעידֶךָ / כִּי אֵין בִּלְעָדֶיךָ

חָכְמָתְךָ בְּכָל מְבֹאֶרֶת / וְאֶת חוֹתָמְךָ נִכֶּרֶת

טֶרֶם הָרִים יֻלְּדוּ / וְעַמּוּדֵי שָׁחַק עָמָדוּ

10-יָשַׁבְתָּ מוֹשַׁב אֱלֹהִים / וְאֵין עֲמָקִים ואין גְּבֹהִים

 

כִּלְכַּלְתָ הַכֹּל וְכֹל לֹא יְכַלְכְּלֶךָ / וּמָלֵאתָ הַכֹּל – וכֹל לֹא יְכִילֶך

לְבָבוֹת עָמְדוּ מִלִּדְרֹשׁ / וּלְשׁוֹנוֹת נִלְאוּ מִלִּפְרֹשׁ

מַחְשָׁבוֹת חֲכָמִים יִתְמָהוּ / וְרַעְיוֹנֵי מְהִירִים יִתְמַהְמָהוּ

" נוֹרָא תְּהִלּוֹת " נִקְרֵאתָ / וְעַל כָּל תְּהִלָּה נַעֲלֵיתָ

15-שַׂגִּיא כֹּחַ, אֵיךְ נִפְלֵאתָ / וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵאתָ

 

עָמֹק עָמֹק – מִי יִמְצָאֶנּוּ ? / וְרָחוֹק רָחוֹק – מִי יִרְאֶנּוּ ?

פָּעָלְךָ הֵם הַדְּרוּשִׁים / אַף אֱמוּנָתֶךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים

צִדְקָתְךָ הִיא הַנִּשְׁמַעַת / וְתוֹרָתְךָ הִיא הַנּוֹדַעַת

קִרְבָתְךָ קְרוֹבָה לַשָׁבִים / וּרְחוֹקָה מְאוֹד מִן הַשּׁוֹבָבִים

20-רָאוּךָ הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת / וְלֹא נִצְרְכוּ לַמְּאוֹרוֹת

 

שְׁמָעוּךָ בְּאָזְנֵי רַעְיוֹנֵיהֶם / כִּי תֶחֱרַשְנָה אָזְנֵיהֶם

תָּמִיד קְדֻשָּׁתְךָ קוֹרְאוֹת. / קָדוֹש קָדוֹש קָדוֹש אֲדֹנָי צְבָאוֹת

יי צְבָאוֹת – שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ / יי אֶחָד – שֵׁם אֱלֹהוּתֶךָ

הֲמוֹן מַלְכוּתְךָ לֹא יְסֻפַּר וְלֹא יְדֻבַּר / וְאֶל אֱלֹהוּתְךָ שֵׁנִי לֹא יְחֻבַּר.

25-וְכַמָּה פָּנִים לַפָּנִים הַנּוֹרָאִים / וְכַמָּה אֲחוֹרִים לָאֲחוֹרִים הַנִּרְאִים

 

דִּגְלֵי מֶרְכָּבָה הֵקַמְתָּ לְעֵד וּלְאוֹת / כִּי הַדָּבָר מְאַת אֲדֹנָי צְבָאוֹת

הַכֹּל עֲבָדֶיךָ מְשָׁרְתֵי פָּנֶיךָ / גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי רְצוֹנְךָ

הֵם הַנַּעֲלָמִים מֵעֵינֵי בְּרוּאֶיךָ / הֵם הַנִּרְאִים לְעֵינֵי נְבִיאֶיךָ

לָהֶם יִקְרְאוּ רְחוֹקִים קְרוֹבִים / וּבְאֵין הֲלִיכָה רָצִים וְשָׁבִים

30-וַהֲלִיכוֹתָם הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכֵי בַּקֹּדֶשׁ / אֲדֹנָי בָּם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ

 

יְדַבְּרוּ – וְאָכֵן בְּרִשְׁיוֹנְךָ / וְיַעֲשׂוּ – וְאוּלָם בִּרְצוֹנְךָ

בְּזֹאת יֹאמְרוּ שׁוֹמְעֵי מִלֵּיהֶם / כִּי פִּיךָ הַמְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם

רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה וְחֵילֵיהֶם / וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם

שָׁכֵן אוֹר עוֹלָם עֲלֵיהֶם / וַיְהִי שָׁלוֹם בְּאָהֳלֵיהֶם

35-מַעְיַן חָכְמָה מֵאִתָּם יוֹצֵא / וּמְקוֹר חַיִּים עִמָּם יִמָּצֵא 

 

וְאֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת / וְאֵין חֶסְרוֹן וְאֵין מָוֶת

אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְעָרֵב / לְהַקְדִּישׁ בִּקְדֻשָּׁתָם בֹּקֶר וְעָרֵב

לִקְרֹא כְּדָוִד לִקְרַאת מַעֲרָכָיו / בָּרְכוּ אֲדֹנָי מַלְאָכָיו

הַמֶּמְשָׁלָה הַשֵּׁנִית צְבָא הַשָּׁמַיִם / וְחַיּוֹת מֶרְכָּבָה גַּבּוֹת מְלֵאוֹת עֵינַיִם

40-מַיְמִינִים וּמַשְׂמאלִים רָצִים וְשָׁבִים / עוֹמְדִים בָּרוּם עוֹלָם נִצָּבִים

 

וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם / וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לִשְׁכִינָתְךָ מְגַמָּתָם

דִּגְלֵי רְבָבוֹת חֲיָלִים חֲיָלִים / כֻּלָּם תַּחְכְּמוֹנִים וְרַבֵּי פְּעָלִים

הָעוֹלִים אַחֲרֵיהֶם – שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ / אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ

לָהֶם יִתְחַבְּרוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר / הַנְּתוּנִים לְמֶמְשָׁלוֹת רַבּוֹת וּלְמָאוֹר

 

45-אֲלֵיהֶם יִלָּווּ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם / וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמַיִם

דּוֹרְשִׁים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת מֶמְשַׁלְתּוֹ / אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתוֹ

וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל וְלֹא מוֹקֵשׁ / וְאֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ

נוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לְזֶה / וּמְקַבְּלִים רְשׁוּת זֶה מִזֶּה

יַחַד יָרֹנּוּ יִשְּׂאוּ קוֹלָם / בְּשֵׁם אֲדֹנָי אֵל עוֹלָם.

50-וְלָהֶם קָרָא הַמְּשׁוֹרֵר בְּמִקְרָאָיו / " בָּרְכוּ אֲדֹנָי כָּל צְבָאָיו !

 

הַמֶּמְשָׁלָה הַשְּׁלִישִׁית וְחַיָּלֶיהָ / הָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר עָלֶיהָ

מִפְרְשֵׂי רוּחַ וְאֵשׁ וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם / וְהַיָּמִים וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם

תּוֹצְאוֹת אֵשׁ וּבָרָד וְשֶׁלֶג מֵאוֹצָרוֹ / וְרוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְּבָרוֹ

וּפַלְגֵי מַיִם בְּאִמְרָתוֹ הִתְפַּלְּגוּ / וְעַנְפֵי לְבָנוֹן בְּחָכְמָתוֹ הִשְׂתָּרְעוּ

55-דֶּשֶׁא לִזְרֹעַ וְעֵץ לִנְטֹעַ / וְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לַבְּהֵמָה לִשְׂבֹּעַ

 

הִשְׁרִיץ דְּגֵי יָמִים וְתַנִינֵיהֶם / וּתְמוּנוֹת צִפֳּרֵי כָנָף לְמִינֵיהֶם

עֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן – וַתוֹצֵא הָאָרֶץ / בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אָרֶץ

לָתֵת הַכֹּל בְּיָּד אָדָם פְּקִידֶךָ / תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ

עֵקֶב תּוֹצִיא מֵחַלְצָיו מְלָכִים / מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וּמַחֲנֶה מַלְאָכִים

60-וּלְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשְׁךָ בְּרָאתָם / וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתְךָ קְרָאתָם

 

נִקְדַשְתָ בְּתוֹכָם וְנִכְבַדְתָ / וּמִפִּי עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים עֹז יִסַּדְתָּ

יִתְגַּדֵּל עַל כָּל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ / בְּפִי עוֹשֵׂי מְלַאכְתְךָ וּשְׁלוּחֵי מַלְאֲכוּתֶךָ

וּבְכֵן זִמֵּר נְעִים זְמִירוֹת לְעוֹשָׂיו / " בָּרְכוּ אֲדֹנָי כָּל מַעֲשָׂיו " !

בָּרֲכוּ אֲדֹנָי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ / אֵין קָדוֹשׁ כַּאֲדֹנָי, כִּי אֵין בִּלְתּו

65-יְשֻרוּן אֲשֶׁר יָקָר מִזּוֹלֵל הוֹצִיאוֹ / וַיַמְשֵהוּ מַיִם בְּיָד מֹשֶׁה נְבִיאוֹ

 

וַיּוֹרֵד כְּבוֹדוֹ לְמִקְדָּשׁ הֲדוֹמוֹ / וַיַעַל נְבִיאוֹ לְעַנֲנֵי מְרוֹמוֹ

מֶשֶׁךְ נְבוּאָה מָשַׁךְ לְיוֹדְעָיו / וְרוּחַ נְדִיבָה שָׁפַךְ עַל שׁוֹמְעָיו

הִדְרִיכםָ בְּסֵדֶר עֲבוֹדָתוֹ הַנְּכוֹנָה / לְדַמּוֹתָם לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה

כְּמוֹהֶם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַקְדִּישִׁים / וְתוֹדוֹת קְדֻשָּׁה מַקְרִיבִים וּמַגִּישִׁים

 

70- פָּנָיו מְכַפְּרִים וּמִתְכַּפְּרִים / וּתְהִלּוֹת אֲדֹנָי מְסַפְּרִים

וּמִתְעַטְּפִים כִּשְׂרָפִים וְאֶרְאֶלִּים / וְנִמְשָׁלִים לְתַרְשִׁישִׁים וְחַשְמַלִּים

רָצִים וְאָצִים וּמִתְקַבְּצִים / וְלַלֶּכֶת עִמְּךָ מִתְאַמְּצִים

יִרְאָה לוֹבְשִׁים וּמִתְבּוֹשְׁשִׁים / מִתְאוֹשְׁשִׁים לְעָבְדֵךְ וּמִתְקוֹשֲשִים

מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וְקִדֻּשָׁה מְשַׁלְּשִׁים / לְאֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים

 

ביאורים לשיר.

סילוק של קרובה לשחרית יום הכיפורים.— טורים קצרים בלי משקל החורזים זוגות זוגות. בשורות 1—22 חתום: א״ב: בשורות 23—74 חתום: יהודה הלוי בר שמואל, המודה לאדוניו המתודה על עוניו ביום  הכפורים.

בפיוט זה מתוארות שלוש רשויות "ממשלות" של עולם הבריאה. חלוקה כזאת אינה ידועה למקרא, ואף על פי כן מוצא המשורר לה סמוכין בסיומו של מזמור קג בתהילים, ועל כן משלב הוא את דבר המקרא באלה לסיומיהן של שלוש פסקות משירו ( 38, 50, 63, ).

סמוך לזמנו של יהודה הלוי נזכר עניין שלוש הממשלות בחיבורים עבריים שונים. אברהם אבן עזרא רומז אליו בפירושו על פסוקי התהלים הנ"ל ומרחיב עליו את הדיבור בפירושו על דניאל י, כא : " הוא העולם הראשון… וזה העולם אינו גוף והוא נקרא מראה כבוד השם העליון….והעולם השני שהוא התיכון שם נשמות צורות אמת בלא גופות גם נשמות בגופות…. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע "

בספר הבהיר האנונימי, השייך גס כן למאה הי״ב, נאמר (סעיף פח): ״ובכללן שלשה חילות ושלש ממשלות. הממשלה הראשונה: אור ואור היום כל הימים, הממשלה השנית: חיות הקודש ואופנים וגלגלי המרכבה…״ (בהמשך לכאורה השמ­טה).

1- ואין – ואין לדמות אליך [אחר]

2- טבע חותמך – נטבעה על ידך. ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולם דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחר מהם דומה לחברו.

-3מכל מרכבה – שבעולם וגם מכסא כבודך. עיין כתר מלכות של גבירול שיר 108

5 – יגורך – יכילך : לכאורה מלשון " יגור " ואבן ג'אנאח מפרשו – יקבוץ

6- ואת מי-יש' מ, יד

8 –  ואות חותמך – עייל לעיל, שורה 2

9 – טרם – לפני בריאת הארץ והשמים.

10-ואין – ועדיין לא נבראו מישורים והרים

11-לא יכילך – אנו יודעים שהוא מקומו של העולם ואין עולמו מקומו

12-עמדו –  בר' כט, לה חדלו

16 – עמוק – קהלת

17 הדרושים – רק אותם אפשר לדרוש , וכך להכיר בעקיפין כי אתה יוצרם

קדושים – וגם אמונת החסידים בך משמשת עדות למציאותך

19 – לשבים – לחוזרים בתשובה

השובבים – החוטאים.

20-הנשמות הטהורות – המלאכים שרואים את האור העליון, את כבוד ה'

21-באזני רעיוניהם – שמיעה פנימית, מקביל לראייה פנימית.

22- קדוש – קדושת המלאכים

23- מלכותך – בהיותך מלך לצבאותיך

24- המון מלכותך – קהל המלאכים

לא ידובר – לא יתואר במלים.

25 – פנים – פני ה'

לאחורים הנוראים – כבוד ה', התגלותו הנראית ליחידי סגולה. ב "כזורי" וכבוד ה', הוא הדוף הדק ההולך אחרי חפץ ( רצון ) האלהים, המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא, כפי הדעת הראשונה, אך עך הדעת השנייה יהיה כבו דה' כלל המלאכים והכלים הרוחניים, כסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים….ושמא זאת הייתה בקשת משה באמרו " הראני נא את כבודך " ואמר לו " הן " על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכולת לאדם לראותם וכמו שאמר " וראית את אחורי ". והכבו דההוא, מה שיוכל לסבלו ראות הנביאים. ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענן והאש האוכלת, ממה שהוא רגיל אצלנו.

26 – דגלי – דגלי מחנות המלאכים שמסביב למרכבה

27 – גבורי כוח – כינוי למלאכים

29 – רחוקים – מבני אדם סתם

קרובים – לנביאים

ובאין הליכה – תנועתם אינה מותנית בחוקי התנועה הרגילים

30-אדוני בם – ה' היה בקהלם בהר סיני בקודש, הוא הפעילם

-32שומעי מליהם – הנביאים

אליהם – את השומעים

-33 ראש – חילי המלאכים הללו נמצאים בראש הממשלה הראשונה, בעוד שהכוכבים השייכים לממשלה השנייה, אינם אלא נושאי כליהם.

34 -עליהם – על חיליהם

36 – ואין מוות – ב "כוזרי" והמלאך יש שהיה נברא לעתו מן הגופים היסודיים הדקים ויש שיהיה מן המלאכים הנצחיים

38 – מערכיו–  מערכותיו

39 – וחיות מרכבה – הנמנות כאן עם המלאכים פחותי הדרגה

מלאות עינים – כמתואר ביחזקאל א, יח

40 – ברום עולם – בשמים

41 ינשאו – כמתואר ביחזקאל א,כ

42 – תחכמונים – חכמים

43 – שואף – לשוב אל מקום בו זרחו אתמול

44 – הנתונים – על הכוכבים הוטל להאיר לארץ, אך יש להם תפקידים אחרים : הם משפיעים על מהלך החיים וממלאים בזה את רצון קונם. ב "כוזרי" וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה בארציות, אך נודה כי המשכי ההויה וההפסד מחמת הגלגל ( המזלות ) אבל הצורות מאת מנהיגם ומולידם והשם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ….

45 – שמי השמים – גלגל המזלות

והמים – כאן מכניס המשורר השקפה מקראית לתוך הקוסמולוגיה היוונית

46 – ממלאכתו – במלאו את תפקידו

48 – נותנים…ומקבלים – מלשון תפיל היוצר " וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש " וכו….

50 -משורר– דוד המלך

51-52 – הארץ – ארבעת היסודות שמהם מורכב העולם התחתון : עפר, רוח אש, מים

מפרשי – התפשטות

53 -מאוצרו – של הקב"ה

54 -התפלגו – ארבעת ראשי הנהר שיצאו מדן העדן

וענפי – הענפים של ארזי הלבנון, ונדרש גם על עצי עד

56 – ותמונות – וצורות

57 – ערוך – לערוך מזון לאדם

59 – עקב – כדי שבסוף

ממלכת הכהנים – עם ישראל

מלאכים – הנביאים שליחי ה' שקמו בישראל

61 – עוז יסדת – הגדלת את הודך

63 – נעים זמירות לעושיו – דוד המלך לאלהיו

65 – יקר מזולל – אשר אלהים העלהו משפלותו

מים – מים סוף

66 – הדומו – לבית מקדשו בירושלים

נביאו – את אליהו

67 – משך – שפע

רוח נדיבה – כאן רוח הקודש

68 – לדמותם – תפילת ישראל מקובלת לתפילת המלאכים, ולפעמים אף לתפילת צבא השמים.

69 – מקריבים – תפילות במקום קורבנות

71 – ומתעטפים – כלים ומשתוקקים לאל

ואראלים  וחשמלים, ושרפים וכרובים ואופנים – כתות מלאכים

73 – ומתבוששים – שמא לא יכבדוהו כראוי

מתאוששים – ואולם מחליפים כוח ומתאספים

74 – לאל נערץ – תהלים

רבי יהודה הלוי…סילוק ליום הכיפורים-שלוש הממשלות

מסיפורי משפחת עזרן רפאל- פרק 1/4

באדיבותו של מר סולי עזרן -המחבר ומספרן

De : Soly Azran <soly.azran@gmail.com
Date: mar. 22 sept. 2020 à 09:59
Subject: Safi 1/4

ב"ה

סיפורה של עזיבת קהילת יהודי סאפי.                                                                                               

מסיפורי משפחת עזרן רפאל-  פרק 1/4

"את חייבת לבוא לצלם!"

כבר חלק ניכר מיהודי העיר עזבו ועלו לארץ המובטחת. כעת כל מי שעוזב, זה מרצונו, בניגוד לפעמים קודמות שזה היה מכורח הזמן, עקב אירוע טראגי או איומים שונים ומשונים. נרשמו לנסיעה הזאת מרבית יהודי הקהילה  ונותר רק לתאם את זמן היציאה לכל קבוצת משפחות.

העיר כולה נכנסה לפעילות סודית של התארגנות לעלייה, כולל ידידנו המוסלמים שעזרו בהכנת ארגזים למטענים שייצאו איתנו את הארץ הזאת.

הארץ הזאת, שהיטיבה עימנו אלפי שנים, והגנה עלינו עד שהגענו הלום. לא עזבנו עם לב מלא שנאה והרגשה מעורבת בדאגה לעתיד בלתי ידוע. כן, עזבנו עם הרצון המושרש עמוק בליבנו של "לשנה הבאה בישראל", עם האמירה הזאת שהחזיקה אותנו מאז גלות טיטוס הרשע, שלקח את אבותינו ואף אותנו כעבדים, בשנות ה-70 לספירה לאורך צפון אפריקה, עד שהגיענו הנה, לארץ ברבריה דהיינו – מרוקו לשעבר. בסופו של דבר, קשה לעזוב אחרי 2000 שנה את מקום התיישבותך. לקום מחר בבוקר וללכת שבי אחרי כל קודמיך לארצנו האהובה והלא מוכרת. אך בנושא ארץ ישראל,חשובה התפיסה של חכמי מרוקו לגבי קדושתה, סגולותיה וחשיבות העלייה לארץ ישראל משום היותה מקום השכינה והגאולה הרוחנית.

כל אימת שפגשתי חבר יהודי בעיר, נושא אחד היה בפינו: איפה להשיג דבר מה, מי הולך להיות במסע, מה לקחת ומה להשאיר, מה עדיף על מה, איפה מתכוונים להתיישב בארצנו, ועוד אלפי שאלות מפשוטות ועד קיומיות לגמרי.

התקופה היא של סוף שנת הלימודים 1964,ואני בגמר בגרויות בעיר השכנה, השוכנת כ- 150 ק"מ צפונה ממקום הולדתי: מזאגאן, העיר אל-זדידה (אוכל לספר עליה בהזדמנות אחרת) כי בעירנו לא היה בית ספר לבגרויות ומי שסיים כיתה ט' חייב היה לעבור לערים שכנות ולגור בפנימיה למשך 3 שנים. לאחר מכן, חייב היה לעזוב את מרוקו למדינה אירופאית על מנת להשלים תואר אקדמי כלשהו.

אני, סולי הקטן, גדלתי על ברכי הציונות וחלום החזרה לארץ היה אצלי מעין נקמה על שהוריי החזירוני למרוקו כאשר שבו לכאן בשנת 1952. כן, הוריי לקחוני לישראל בשלהי שנת 1948, עברו את תקופת הקמת המדינה עד שנות הצנע והרעב בתקופת דב יוסף, שר הכלכלה של ישראל. קראו לו "מר אין לי", כי כל שר שביקש תקציב, הוא טען שאין לו. זו נקראה "תקופת דב יוסף".

הוריי לא יכלו להסתדר עם הצנע וחלוקת מזונות מתוקצבת, והיות שמרבית המשפחה נשארה מאחור במרוקו, כאשר חלקם אף היה תלוי כספית באבי רפאל ולכן ההחלטה לחזור למרוקו קיננה בליבם. את פרק התיישבותנו בארץ אביא בדף נפרד מפאת האורך והחשיבות הקרדינאלית שלו בחיי.

אני חוזר לסיום לימודיי. המצב הנתון היה שאחי ז'קי כבר עלה לארץ עם קבוצת סטודנטים ממרוקו ישירות לארץ. זו קבוצת ראשונה של סטודנטים עולים, מאורגנת בשם "עודד", אשר עלו ישירות לגור בירושלים. מאוחר יותר התבררה חשיבות האירוע בהשפעתו על אימי להסכים לעלייה לישראל.

כל השנה הקודמת אבי ואני ניסינו לשכנע את אימי להסכים שנירשם אצל הציונים, ושנלך אחרי כל קרובינו לשם. אימי סירבה לגמרי, אפילו לשמוע על כך.  היא נותרה עם הזיכרון המר של הניסיון הראשון, ולא רצתה לשוב לשם. כל כך פחדה מהרפתקה ציונית קשה ומאיימת. אז החלנו במסע פסיכולוגי כדי לשחרר אותה מההתנגדות לרעיון של ישראל. דיברתי איתה על העובדה שאחי, מחמד ליבה, הגיע ארצה וטוב לו, וכי התחיל כבר את לימודיו באוניברסיטת ירושלים המפורסמת.

דוד מוריס כהן ודודה-אחותה מדליין שזה עתה עלו לאשדוד, וקשרו קשרים אמיצים עימה, הפעילו עליה לחץ רגשי במכתביהם המלהיבים על ארצנו היפה. הם דיברו על געגועים חזקים ועל כך שידאגו לכל מחסורינו לכשנגיע ארצה. עדיין התנגדותה של אמא היתה חריפה, עד כדי כך שאבי איבד התקווה כי יום אחד שוב נעלה ונקיים את חזונו, הוא, למעשה, מעולם לא רצה לחזור למרוקו.

כל כך התייאשתי כי רציתי להצטרף לאחי, שהיה החבר הכי טוב שהיה לי מאז ומעולם. לבסוף, אמרתי לאמא שהיא לא תוכל לראות את ז'קי עוד לעולם אם לא נעלה לארץ! חזרתי על המשפט הזה כמה פעמים, בתקווה שימצא את דרכו לליבה. גם היא הייתה חלוקה בהחלטה האם לעלות לארץ ולחבור לג'קי. מבחינתה הדבר אמר כי שהיא עוזבת את ביתה, ראשל, שזה עתה נישאה וגרה בקזבלנקה. הסברתי לה מדוע ברור שעדיף ללכת אחרי אחי, כי אין חשש לראשל, משום שהיא אזרחית צרפתייה בזכות נשואיה עם סמי סולטן, שהיה נתין צרפתי מדורי דורות.

הגעגועים לז'קי החלו לעשות את דרכם במחשבותיה. היא ישבה וקיננה ימים כלילות איך הגיעה למצב בו היא צריכה לקחת החלטה גורלית כל כך לגבי משפחתה. רפאל אבי, ואני, הילד הגדול שנותר לידם, חיינו בתקווה והמשך חיינו תלוי במה שאמא תחליט, החלטה שמאחרת לבוא. עד שבוקר אחד קרה נס!

אמא העירה אותי, "קום בני. בוא וקח אותי לצלם".

חשבתי שאני מת. לא יכולתי לזוז. פתאום קפאתי במיטה. איך אני עושה? מה אני עושה? הייתי מטושטש לגמרי, עד שריח בא מהמטבח של המאכל האהוב עלי– כ'דוד זואנא   Le Pain Perdu  – שהחזיר אותי מיד למציאות. באותו הבוקר לא ידעתי איך תוך שניות הייתי לבוש, מצוחצח ומוכן ליציאה במהירות שיא.  לרגע נפל לי האסימון שגורלי וגורל כל משפחתי הולך להשתנות וכי חלק מסיפור חיינו מתחיל לקבל צורה חדשה.

באותו הבוקר, מצב רוחי היה בשיאו. ראשית, כי אני מלווה את אימי החוצה, ושנית, כי הנה מתחיל לו החלום הקסום ברגעים הללו ממש. כל הרעיון הציוני קפא כי רפאל לא יכל להכין הדרכון של אמא מבלי שיהיו לו תמונות דרכון שלה. הוא דאג להכין מסמך לכולנו, אך לא עבורה ועבור בני, אחינו הקטן בן ה- 3, שחייב היה להיות צמוד אליה בדרכונה. מעולם לא ראיתם בחור הולך כה גאה כשהוא מחזיק ביד אימו כמו ביום ההוא.

כל הדרך לצלם, הייתי מוכן לטאטא את הרחוב, להרחיק את הקבצנים שלא ירגיזו אותה, לחבק אותה שלא תמעד ולו רק שנגיע שלמים לצלם הערבי, איסמעיל, שחנותו לא הרחק מחנות אבי, רפאל. הגענו אליו. תודה לאל הוא היה במקום, יושב באפס מעשה. הוא קם בקפיצה בראותו את סול, אימי. "יום גדול זה, מאדאם סול. כבוד הוא לי בנוכחותך. מה ישמח את כבודה? וזה בדיוק מה שרציתי שיעשה – שיתחנף אליה די שלא תשנה את דעתה. תחת המתח של הרגע האחרון, אמרתי לו להכין מהר את המסך לצילום תמונות הדרכון, כי אני עתיד לחזור ולשבת אצלו עד הוצאת פיתוח התמונות. איסמעיל צילם אותה ויצאנו מהר כדי שיעשה את מלאכתו. ליוויתי את אימי חזרה הביתה.

כל הדרך לא הוצאתי הגה מפי. עד כדי כך שקעתי במחשבות על איך כל העסק הזה הולך להתגלגל ומאיפה להתחיל. חזרתי מיד לאיסמעיל, עם הילד הקטן, אחי, בני, לצילום נוסף, וכך למעשה הסתיים לו בוקר של קטעי צילום.

ישבתי אצל הצלם, וחיכיתי שהתמונות יוכנו. לקחתי אותן לאמא, לאשר אותן והיא נתנה את ברכתה להעבירם לרפאל, אבי, כדי שיכין את הדרכון המרוקאי הנכסף, לא לפני  שהשביעה אותו ואותי כי חובה עלינו לדרוש את עיר המגורים אשדוד לכשנגיע לארץ. באותו היום, הדרך לחנותו של רפאל נראתה לי כל כך ארוכה. השמש שמחה עבורי וזרחה לי באור של חודש אוגוסט בכל תפארתה. אבי הבין מיד,בראותו את ברק עיניי, כי משהו חשוב עתיד לבוא. בהיכנסי לחנות הוא עזב מיד את המספריים ובא לקראתי. בראותו את המעטפה של איסמעיל בידיי, קפץ עליי וחנק אותי מאושר. לאבי ולי היה לנו קשר עמוק עד שיכולנו להבין האחד את השני אף מבלי לדבר. שמחתו הייתה ללא גבול.הוא ביקש מיד מאל-עארבי, העוזר שלו, לדאוג לסגור את החנות וללכת לביתנו, כאשר הוא הלך ישירות לעיריית סאפי, לאיש האמון על הכנת התעודות, וכך, בתוך שבוע, דרכון אימי היה מוכן.

המשך בדף 3…..

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

ספטמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר