באדיבותו של מר נהוראי

אני נותן לך בזה את הסכמתי ואישורי לפרסם את הספר שלי אימת החלום  וכל ספר אחר וכן כל מאמר או סיפור…

  אימת החלום – נהוראי – מאיר שטרית

לידתה של עיירה.

גוראמה  הוא שמה של עיירה קטנה באזור תאפילאלת שבדרום מרוקו, המרחק בינה לבין גבול אלג'ריה, לצד מזרח, הוא קילומטרים אחדים ואילו ממרכז בירת תאפילאלת היא מרוחקת כמאה קילומטר.

ואכן רבים מן האנוסים ברחו ממרוקו, אחרים המשיכו לשמור את יהדותם בסתר, אך היו גם רבים מהאנוסים אשר שקעו בדת האסלאם ושוב לא הייתה אפשרות להחזירם לחיק היהדות. איגרתו של הרמב"ם נפלה לידי נאמני המלך והם החלו לחפש  אחר מחברה. האגדה מספרת, שהרמב"ם נמלט ממרוקו, ברגע האחרון ממש, כאשר נשקפה לו סכנת מוות אחר שהיה עד להוצאתו להורג של מורו ורבו, רבי יהודה אבן שושן, שהיה בין האנוסים והמשיך לקיים את מצוות היהדות בעיר פאס, על אף שהצהיר  שהוא מוסלמי. ברם, השלטונות העמידו בפני רבי יהודה אבן שושן את הברירה המרה, להיות נאמן לאסלאם או למות, רבי יהודה בחר למות על קידוש השם ורבים מיהודי מרוקו האנוסים הלכו בדרכו. לרמב"ם לא נותרה ברירה, אלא לברוח ממרוקו. עזר לו בכל ידידו הערבי, המשורר אל ערב אבן מישא.

הרמב"ם התיישב בפאס, העיר הקדושה של האסלאם במרוקו, עירו של מולאי אידריס ומקום קבורתו, מרכז החכמה והמדע מדורי דורות. לרשותו הועמדה דירת פאר. על גג ביתו בנה מתקן מפחים , שימש לו לקביעת שינויי הזמן בום ובלילה, כדי לשמור על זמני כניסת השבת והחגים. מתקן זה, הידוע בכינויו " מתקן הרמב"ם " כונה בערבית " בו סטילת " ( פחיות ).

הרמב"ם עסק בתורה וגם לימד קבוצת תלמידים מקרב שני העמים : היהודים והערבים. לפני תחילת כפיית האסלאם, דאגו השלטונות שלימודיו לא יופרעו ואף סילקו את המזבלה, שהייתה בקרבת הבית לפני שהרמב"ם השתקע בו. עם בריחתו ממרוקו נשמרה צורת הבית ו " ששעון" הפחיות עד עצם היום הזה. ביתו של הרמב"ם הפך מאז ועד היום למדרשה ערבית, הנושאת את השם " אלבוענניה ".

אגדות רבות מהלכות על ביקורו ושהותו של הרמב"ם במרוקו. אף הערבים מספרים ביראת כבוד על הרב הדגול הזה ומצטערים, שלא נשאר בארצם, אלא שהה בה זמן קצר בלבד ועזב. בתקופה שלאחרי שבתו של הרמב"ם בפאס, במשך עשרות רבות של שנים, היו שכיחים באותה עיר שמות יהודיים אופייניים כגון : כהן, יונס, אלפאסי, אלקיים, קסוס, שוקרון, בן חמו, בן מוחה, בן וואליד, טולידאנו ועוד, אותם נשאו יהודים וערבים כאחד.

איש אינו מסוגל לקבוע בוודאות, מאין באו שמות אלה הקיימים עד היום, הדבר היה ונשאר תעלומה.

רדיפות היהודים נמשכו עשרות בשנים, וכל בוקר היה היהודי התמים שואל את עצמו האם נדון הוא להיות בזוי בקרב האומות והגזעים ? ומדוע נחרץ גורלו כך כיהודי ? תשובה לא יכול היה לקבל, והוא המשיך בדרכו, כשהוא מקבל עליו כל גזרה ובלבד שלא תאבד לו זהותו שהיא בשבילו מקור החיים מצד אחד, והסבל, השנאה, הבוז וההשפלה מצד שני.

אם לא היה די בכך באו על היהודים עוד צרות רבות וקשות מאלה שידעו בעבר. אחרי מלכות המואחדין, קמה שושלת מלכים אכזריים חדשה, ה " פילאלים ". מוצאם של הפילאלים הוא מהעיר תאפילאלת שבדרום מזרח מרוקו, ובגבול אלג'יריה. העיירה גוראמה נמצאת במרחק של מאה קילומטרים מתאפילאלת.

גוראמה  הוא שמה של עיירה קטנה באזור תאפילאלת שבדרום מרוקו, המרחק בינה לבין גבול אלג'ריה, לצד מזרח, הוא קילומטרים אחדים ואילו ממרכז בירת תאפילאלת היא מרוחקת כמאה קילומטר.

המלכים הפילאלים נמנו עם העילית האיסלאמית של מרוקו וכונו " השריפים " ( שורפא ). הם מלכו בעת ובעונה אחת על חלקים שונים במדינה, ואכזריותם כלפי כל התושבים לא ידעה גבול. מלכים, שריפים, אלה, שלמעשה שלטו רק באזורים מסויימים של הארץ, לא התחשבו כלל בשלטון המרכזי של המדינה, שמקום מושבו היה לסירוגין , פעם במראכש ופעם בעיר אחרת. השריפים, האצילים, הפיללים השתלטו על אזורים שונים במדינה ולמרבה הפלא נמשך שלטונם השבטי בעזרת תומכים נלהבים, ממש עד לכניסה הצרפתים למרוקו.

אחרון מלכי הפילאלים החליט יום אחד להוציא להורג, בין היתר גם יהודי אחד. הוא התעניין ביהודים ודרש מיועציו לבחור ביהודי הטוב, המכובד והבולט ביותר באזור תאפילאלת, שתחת שלטונו, הבחירה נפלה על הרב הגאון " באבא דו ", הלא הוא הרב הגדול, רבי דוד אבוחצירה, נצר למשפחת הרב הגאון רבי יעקב אבוחצירה, המפורסם בכל העולם היהודי, שמקום קבורתו הוא בדמנהור שבמצרים.

השליט הפיללי החליט להוציא להורג את הרב לעיני כל היהודים, אנשי המלכות וקהל רב. דווקא ביום שבת. זאת עשה, כדי לתת פומבי לשנאתו העמוקה ליהודים וכדי להגדיל את אבלם דווקא ביום הקדוש, כדי לחללו. הוא הורה לחייליו להרוג את הרב ביריית תותח, בו השתמשו במלחמות הכיבוש שלו באזור הגדול הזה.

אבל כבד ירד על הקהילה היהודית במרוקו ובאזור תפילאלת חרדו היהודים לגורלם ושקעו בדיכאון ופחד למשך שנים רבות.

לפני הוצאת הרב הקדוש להורג, התחננו היהודים בפני השליט האכזר שיבחר מתוכם עשרה יהודים ויהרוג אותם ובלבד שלא יפגע ברב " באבא דו ". אולם, השליט האכזר דחה הצעה זו על הסף ונתחזקה דעתו, כיוון שבחר לקורבן האיש היקר ביותר ליהודים.

רדיפות היהודים הלכו וגברו מיום ליום. הם מצאו את עצמם בין כיבוש לכיבוש לעתים בין מלחמות של מלכים על ירושות ועל שטחים במדינה. בתקופה אחת, היו שלושה מלכים נלחמים זה בזה והיהודים נדדו מאזור לאזור בחפשם אחר מעט שקט והפוגה בסבל ובדיכוי. בתקופה אחרת, נלחמו שני בניו של מלך, אשר זה עתה מת, והמאבק על ירושת המלכות ניטש זמן רב עד ניצחון אחד מהם. היהודים נדרשו לממן מלחמות אלה וכשאזל הרכוש והכסף, הם נדרשו לעבוד עבודות פרך ולעסוק במלאכות השונות הדרושות לכל צד במלחמתו נגד אויבו.

זה קרה במרוקו אחרי חורבן בית ראשון ושני, זה קרה אחרי הגירושים מספרד וממדינות אחרות. בשום מקום לא מצאו היהודים מנוחה ונחלה. על כך כתב רבי חיים בן עטאר " ואם באת לראות, הוא יותר מגלות מצרים, כי גלות מצרים היו משעבדים אותם, ומאכילים אותם ומלבישים אותם – והן גלות ישמעאלים לא די שלא יתנו שכר אלא עוד שואלים ממנו, מצוד והבא, ועוד אדם נגזל במה שיש לו, והם תובעים ממנו מה שאין לו "

מוסיף הרב הדגול וכותב " כל איש ישראל מאנה הינחם נפשו בראות אורך הגלות. נראה, למה דומה – למצרים ? ארבע מאות שנה. לבבל ? שבעים שנה, לשניהם יחד ? ארבע מאות ושבעים , והן היום אלף ושש מאות ושבעים ושתיים שנה ! מה אייחל עוד ? ולא גלות לבד, אלא עינוי מהאומות, כי כל גוי וממלכה בבני ישראל יעבוד !! ".

הרב הגאון לא יכול היה עוד לראות בצער אחיו היהודים במדינה וכם לא יכול היה להתמסר בכל לבו לתלמוד תורה, והוא ברח בדרך הקשה ביותר לארץ ישראל. אולם רוב היהודים היו משוכנעים שהצרות הרבות שירדו עליהם במשך דורות רבים במרוקו, לא היו מכוונות דווקא נגדם, אלא שזה נבע ממציאות של מלחמות כיבוש תכופות שהתנהלו במדינה, וכתוצאה ממלחמותיהם של השליטים בינם לבין עצמם בכל התקופות.

תולדות היהודים באפריקה הצפונית כרך ראשון – ח.ז.הירשברג. נדפס בשנת 1965

מבוא – הספר נדפס בשנת 1965

זירת המאורעות, שאנו עומדים לתאר בספר זה ( הערה שלי – למעשה אלה שני כרכים,  והמבוא מתייחס לשני הכרכים שהירשברג כתב בנושא הנדון ) גבולות טבעיים לה, המפרידים בינה ובין שכניה. איזור צחיח, הוא מדבר לוב, משתרע בין אפריקה הצפונית ובין מצרים, והוא שגרם לכך שמעולם לא ניטשטשו התחומים הגיאוגראפיים-היסטוריים בין שני הגושים – מצרים מכאן, אפריקה הצפונית מכאן

אפריקה בתלמוד ובמדרשים.

בשל סיבות שונות גוברת והולכת בין חכמי ארץ ישראל ההתעניינות באפריקה והדה עולה אלינו מן התלמוד והמדרשים, מאמריהם של התנאים ואמוראים, המשקפים את ידיעותיהם ואת דעותיהם בענייני אפריקה ותושביה.

מתוך תשובתו של הלל לאותו אדם, שביקש להקניטו בשאלות, ניכר כי ידע על ביצות המים של אפריקה האופייניות לה, במיוחד בסביבות קרתיגני ובפנים תוניסיה. בביצות אלה גדל קנה שהשתמשו בו להכנת כלים שונים ; ואנו מוצאים את ה " תיבותא דטונס " בתרגום ירושלמי לשמות ב, ג.

את שמם של הברבורים – מלאכים א ה, ב – מפרשים באטימולוגיה עממית על שם מוצאם ; עופות הבאים מברבריא. לסוג זו של מימרות מן השטח הגיאוגראפי שייכת גם האגדה, כי הים הציף את העולם עד " כפי ברבריא – והכוונה כנראה למיצרי ג'יברלטאר, שהיו ידועים אז בעולם היווני הרומי בשם " עמודי הרקולס ,.

ההתעניינות באפריקה ובמאוריטניה גברה בוודאי כאשר גלאפירה, אלמנתו של אלכס נדרוס בן הורדוס, שנהרג בפקודת אביו, נישאה ליובא, מלך מאוריטניה.

ביקורו של רבי עקיבא באפריקה זכה לפירושים שונים. היו שראו בו מסע תעמולה להתמרדות, שאומנם אירעה בסוף ימיו של טראיאנוס ; בעוד שאחרים לא ייחסו לו שום כוונה מדינית. אכן, קשה להסיק משהו על סמך ידיעה סתמית ביותר ושתי הערות לשוניות שנמסרו בשמו :

" ואמר רבי עקיבא כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה קשיטא ; רבי עקיבא אומר…פת באפריקי שתים ". עם זאת אין ספק כי לביקור זו נודעת חשיבות רבה להידוק הקשרים בין ארץ ישראל ובין הקהילות באפריקה.

קודם לכן, לאחר נפילתה של מצדה – שנת 73 לספירת הנוצרים – ניסה יונתן, אחד ממנהיגי הקנאים שברח ללוב, לעורר שם מרד נגד רומי, בלבותו את רגשי מרירותו של העם ושל הגולים בפרט. אולם העשירים הודיעו על כך לקאטולוס, מושל קיריני, והוא כיתר את המתמרדים והשמיד את רובם – כאלפים איש, ומיעוטם נפל בשבי.

לאחר זמן תפסו גם את יונתן. וכשהובא לפני קאטולוס עטן, כי העשירים הסיתוהו למרידה נגד רומי. קאטולוס שש לשמוע הלשנה זו, הוציא להורג 3.000 יהודים עשירים ואת רכושם החרים. בהיוודע הדבר ליהודי רומי ואלכסנדריה השתדלו לשכך את המצב.

יוסף הכהן מוסיף עוד, שכאשר הובא יונתן באזיקים לפני אספאסיאנוס ניסה לשדל את הקיסר, כי יוסף הוא אשר סיפק למורדים כלי זין וכסף. אולם הקיסר לא שעה לדבריו וציווה לענותו ולשורפו חיים.

כשוך ימי הזעם חזרו החיים למסלולם. מאותם הימים הגיעו עדינו מטבעות עם כתובות באותיות עבריות ועם סמלים יהודיים מובהקים, כגון אתרוג ולולב, דבר המעיד על השפעתם של היהודים בחבל זה. 

תולדות היהודים באפריקה הצפונית כרך ראשון – ח.ז.הירשברג. נדפס בשנת 1965

מבוא – הספר נדפס בשנת 1965

זירת המאורעות, שאנו עומדים לתאר בספר זה ( הערה שלי – למעשה אלה שני כרכים,  והמבוא מתייחס לשני הכרכים שהירשברג כתב בנושא הנדון ) גבולות טבעיים לה, המפרידים בינה ובין שכניה. איזור צחיח, הוא מדבר לוב, משתרע בין אפריקה הצפונית ובין מצרים, והוא שגרם לכך שמעולם לא ניטשטשו התחומים הגיאוגראפיים-היסטוריים בין שני הגושים – מצרים מכאן, אפריקה הצפונית מכאן

תחת שלטונה הישיר של רומי.

ההתנקשויות בזכויות שהוענקו ליהודים לא פסקו גם כשעברה הארץ, לאחר שנים מספר, לשלטונה הישיר של רומי. אמנם, יוליוס קיסר נתן להם את הרשות לשלוח את מחצית השקל לבית המקדש בירושלים, אבל המושלים הרומיים המקומיים התנקשו בזכות זו וניסו לעכב את העברת התרומות, וזאת בהשפעת הערים היווניות, שבאו בטענה על היהודים שאינם משלמים את המסים העירוניים.

משלחת של יהודי קירינאיקה פנתה בעניין זה אל אבגוסטוס קיסר, והוא חזר ואישר את הזכויות שניתנו להם על ידי קודמו, יוליוס קיסר : לחיות לפי מנהגי אבותיהם ; לשלוח את שקל הקודש לירושלים ; לא להתייצב לפני בית משפט ביום השבת או בערב שבת אחר הצהריים.

כל מי שייתפס בגניבת ספרי הקודש של היהודים או תרומות הקודש מבית הכנסת או מבית המדרש ייחשב לו כאילו חילל את הקודש, ורכושו יוחרם לאוצר רומי. הפקודה הקיסרית נשלחה אל פלאביוס, הפרֶטור של לוב, כפי שנקראה אז הפרובינציה, ואמנם בימיו של אבגוסטוס נהרו רבים לחבל זה, ויישובו התפתחת ופרח.

מארקוס טיטוס סקסטוס אחד הפרוקוראטורים הרומיים, שקיים את הפקודות הקיסריות כרוחן וכלשונן, זכה להבעת כבוד חקוקה באסטילה, שהציבה לו העדה היהודית בבריניקי, היא בבנגאזי של ימינו, שהייתה מיושבת אז יהודים רבים.

המלכה בריניקי-

המלכה היהודיה בריניקי, מבית הורדוס, היתה אחת הדמויות המיוחדות והטרגיות בתקופת שלטון הרומאים בארץ. בריניקי הייתה בת מלך ישראל שחייתה בתקופה הסוערת של מרד היהודים ברומאים ונפילת הבית השני.

סיפור חייה המדהים שימש השראה לסופרים ומחזאים מאז ועד ימינו. היא נישאה בזה אחר זה לשלושה ממלכי המדינות השכנות לישראל, שניים מהם נפטרו ומהשלישי נפרדה. הברית החדשה מספרת על ניסיונה לעצור את הרומאים מלפרוע ביהודים.

 בעת מלחמת היהודים ברומאים התאהב בה טיטוס, המצביא הרומאי (שהיה צעיר ממנה ב-11 שנים) ולקח אותה עמו במחנה הצבא. בראותה את סבל עמה זלגו עיניה דמעות ובמקום שנפלו דמעותיה פרח, על פי האגדה, צמח הברוניקה, שצבעיו כחול ולבן.

לאחר המרד לקח אותה טיטוס איתו לרומא. הוא, כידוע, הפך לקיסר ואף רצה לשאתה לאישה. אולם, בשל התנגדות הסנט היא חזרה לארץ. בטבריה קיים הר הנושא את שמה, על פי אחד המקורות היא בנתה בעיר ארמון. אמת המים שהובילה את מי מעיינות נחל יבנאל לטבריה קרויה על שמה וכן החוף הציבורי, חוף בריניקי, שמדרום לעיר אשר הוקם ע"י מינהלת הכינרת בתחילת שנות ה-90. (יצחקי גל, מינהלת הכינרת).  עד כאן התוספת

לוח הכבוד עטור מהזרים, שבא במקום פסל עטור זר שרגליהם היו להציב למזכרת, והוא דבר שליהודים לא ייתכן לעשותו, מלא דברי תודה על ראשי הקהילה שליט הרומי " היפה והטוב ", אוהב הבריות, על יחסו הנוח לכלל האזרחים וליהודי בריניקי, הן בקשריו הרשמיים והן במגעו ומשאו האישי.

נראה, שהקהילה כאן הייתה פעילה ביותר. נמצאת עוד כתובת ובה הוחלט לחלוק כבוד לדקימוס ואלריוס דיוניסוס היהודי, אזרח רומא, על שתיקן וקישט את האמפיתיאטרון, כנראה מקום הכינוס של העדה היהודית. עתה פירסם שץ אפלבאום כתובת יהודית משנת 56 לספירה שנמצאה שם מחדש ; היא מוקדשת לבדק בית הכנסת ונזכרים בה הנדיבים.

מספר היהודים בקירנאיקה – קירנאיקה היא אזור החוף המזרחי של לוב – הלך וגדל. פילון האלכסנדרוני מוסר, כי בזמנו נמצאו במצרים ובלוב, מקאטאבאתמוס – היא סולוס עד כוש, כמיליון יהודים. בעיני החוקרים החדשים נראה שאין כאן גוזמה, והמספר מתאשר על ידי הפפירוסים ומקרות ספרותיים בני הזמן.

אמנם, ברובן הגדול ישבו היהודים במצרים, שבעריה, ובייחוד באלכסנדריה, וגם באזוריה הכפריים מצויים היו יישובים יהודים צפופים. אבל אם נשער, כי מספר יהודי קירינאיקה היה רק חלק העשירי מהמספר שנקב פילון, הרי אין זו כמות מבוטלת. דרך אגב נעיר, כי פילון עובר בשתיקה על היהודים מערבה ללוב, וקרוב לשער, שלא שמע עליהם דבר.  

לאחר חורבן הבית בא גל חדש של גולים לאפריקה. רבים התיישבו בארץ רחבת ידיים זו מרצונם הטוב, במוצאם כאן, בעשרים שבמישור החוף וברמה הפוריה, תנאים נוחים להשתקעותם, בעוד שהצפיפות במצרים ואיבתם של היוונים שימשו בלי ספר גורם מרתיע מונע התיישבות נוספת.

אחרים הוגלו כשבויי חרב, שנמכרו לאדונים רומיים, לעבוד באחוזותיהם האפיראניות. יוסיפון מספר : , ויתן אספסיינוס לטיטוס בנו את ארץ אפריקיא ויושב בקרטגו שלושים אלף איש יהודים לבד מאשר נתן בשאר מקומות ".

סמוכים לדבריו של יוסיפון אפשר למצוא בלוח פויטינגר, שבו מצוין מזרחה דרומה לאויאה – היא טריפולי – מקום בשם : Locus Judaeorum Augusti, Scuna, Iscina , ומסתבר שהייתה זו אחוזה שבה השבו עבדי האוצר הקיסרי. בכתובות שנתגלו ברומי נזכרים אנשי סיקיני, ומשערים כי הם יוצאי מקום זה, שעסקו ביבוא תבואה למטרופולין. 

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

ישועות השם ונפלאותיו הגדולים אשר מתגלים לנו דרך עובד השם וחסידיו אשר במשך כל הדורות שימשו צדיקי ורבני העם 'היהודי עמודי האש לפני המחנה, לאורם התחנכנו ומדרכיהם למדנו. חייהם ואורחותיהם הפכו לחלק מחיינו.

עבור ילד משותק שהתרפא נסלל כביש מוביל עד קבר הצדק                                                                                                                               

הגישה לקברו של רבי עמרם בן דיוואן היתה קשה מנשוא וכמעט בלתי ניתנת למעבר, והדבר הגביל את העולים לקברו של רבי עמרם, שברובם באו על גבי בהמות על חמורים, פרדות וסוסים, היו כאלה שבאו גם ברכב, ובגלל שהיה סלול רק מאבנים התקשו מאד להגיע לבית הקברות, ונסיעה בכביש צר, סיכנה את הנוסעים. לעיר וואזן התמנה ראש עיר צרפתי נוצרי ודתי, היה מיודד  עם היהודים נכבדי העיר, לצער היהודים ידידיו ולצער משפחתו היה לו בן יחיד שחלה בשיתוק ילדים לא עלינו, יהודים וערבים מידידיו היו מצטערים על מצבו ועל מחלת  בנו שלא נמצא לה מרפא, ידידיו היו לעיתים מייעצים לו לקחת בנו אל קברו של רבי עמרם הצדק, בהתחלה למרות ההפצרות בו החוזרות ונשנות של ידידיו היהודים לא שוכנע שתצמח לבנו תועלת שהוא יתרפא ע״י הנסים שהצדיק מחולל.

בסופו של דבר נאות ושוכנע שאין לו מה להפסיד והביא את בנו אל קבר הצדיק רבי עמרם שבפי הערבים כינו אותו ״הסייד״ שפירושו הצדיק היהודי.

כשהתקרב ראש העיר אל מול הקבר שמעו אותו אומר שברגעים אלה צריך להאמין בכל, ובשפתו בצרפתית פתח בתפילה בקול רם, ונדר, שאם אכן יתחולל הנס ובנו יבריא הוא יסלול מכספו דרך גישה חדשה לבית הקברות עד הקבר ויסלול כביש תקין מהעיר עד לבית הקברות כדי להקל על הבאים ברכב להתפלל על קבר הצדיק.

והנה קרא הנס, בנו של ראש העיר ששהה כמה פעמים בקרבת קברו של רבי עמרם התחיל להניע רגליו המשותקות לאט לאט ולאחר שנה עד יום ההילולה של השנה הבאה הוא התרפא כליל והתחיל להתהלך נורמלי לגמרי, התחיל לבוא לבקר את מקום קבורת הצדיק במשך כמה שנים, אבי הילד ראש העיריה היה נאמן לנדרו ולהבטחתו סלל מכספו את הכביש עד בית הקברות, כביש רחב ונוח לנסיעה לכלי רכב, לרגל המאורע הקים בבית הקברות בקרבת הקבר הקדוש אוהל ענקי, והוא היה הראשון שהנהיג המסורת לערוך מצעד וקבלת פנים חגיגית לנכבדים ולמוזמנים ביום ל״ג בעומר כל שנה, וכן גם לסגל הקצינים של המפקדה הצבאית בעיר, הוא הזמין הפאשה של העיר ואנשי המשטרה, השתיה והכיבוד כדת כיד המלך, האמונה בצדיק חדרה עמוק בלבו של ראש העיר, והוא התחיל לפרסם את שמו של הצדיק, ועקב גם מאורע מפורסם זה עולים רבים התחילו לפקוד יותר ויותר את המקום כל שנברוך המקדש שמו ברבים

הקברן איש חברה קדישא, שהתפלל לבריאות ״ערבי ובנו שהיו משותקים״

נהוג בכל מרוקו ובפרט בעיר וואזן משנים קדמוניות שבחור צעיר אחרי שהגיע לגיל בר מצוה מחנכים אותו הוריו להצטרף כמתנדב לשרת את חברה קדישא, איך מחנכים אותו?

ביום שיש לויה של אדם זקן לאחר שחפרו לו חלקת הקבר לוקחים החברים הותיקים, בנוכחות סגן יו״ר חברה קדישא את הנער לתוך הקבר הפתוח, וכל הנוכחים כולל אביו משקים את אנשי חברה קדישא בשתיה לחיים, וסגן היו״ר של ח״ק מכריז עליו: בזכותך רבי שמעון בר יוחאי תשמור על הנער וישרת שנים רבות בחברה הזאת על שמך, הבחור נשכב על הגב בתוך הקבר, לשניה, וקם ויוצא ומאותו רגע הבחור ישרת בחברה קדישא עד יומו האחרון.

יוטל עליו אח״כ כשתגיע התורנות שלו תפקיד לפי כושרו ולפי יכולתו, ואין הוא יכול לסרב, אם הגיל שלו יאפשר לו להרים את ארון המת, הוא יהיה חייב לעשות זאת.

היתה רחבה ביציאה מהעיר שנקראה מקום המיטה, כלומר ברחבה הזאת יקראו בשמם של התורנים להרמת ארון המת למרחק 9 ק״מ דהיינו מהעיירה עד בית העלמין, אם הנפטר היה כבד משקל, היו שולחים 12 תורנים כל ארבעה יובילו על כתפיהם הארון של המת למרחק 1.50 ק״מ, אחר כך הקבוצה מתחלפת וארבעה אחרים ישאו הארון.

בינתיים החופרים יוצאים ברגל לבית קברות ומתחילים להכין הקבר, אבל אם הנפטר הוא ילד או ילדה בני חמש ירימו אותם בארון קטן שני אנשים בלבד, ואם המת או המתה הם בני גיל שנתיים או פחות אדם אחד נושא אותה על כתפו בסל או בתוך צרור.

פעם אחת התורנות נפלה על איש גיבור חיל ואמיץ, הוא היה סוחר, ולא רצה לשלם תורנות לאיש אחר שיחליף אותו, לא בגלל קמצנות אלא, הוא ראה בזה שליחות מצוה של חסד אמת עם המת, וכאמור הוא הרים הילדה ויצא לדרך לבד.

בדרך כארבע ק״ט לבית קברות ישנו וואדי, ולמזלו של אותו מתנדב, אותו יום ירדו גשמים עזים, כמו שאומרים ארובות השמים נפתחו, המתנדב לא נרתע מזרמי המים של הוואדי, שם את גופת הילד על ראשו ועבר בשחיה את הוואדי הזורם בעוצמה רבה, והיה תוך שחיה קורא! בזכותך בעל הזוהר רבי שמעון בר יוחאי תעזור לי לצאת ולמלא שליחותי, באמונתו ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, וכשהגיע לגדה השניה כשכולו רטוב, גמא כהרף עין את המרחק, ומיד התחיל לחפור את הקבורה לילדה.

לפתע הוא הבחין בערבי חמוש ברובה העומד הוא ובנו במקום אפור לעמידה כלומר על האבנים של הקבר של הצדיק וכיון הרובה לעבר היהודי שהתחיל בחפירה כשהוא רועד כולו מפחד הערבי המכוין הרובה לעברו, היהודי רץ לעבר העץ של הצדיק ונצמד אליו, הוא אמר אם אני צריך למות אני מעדיף למות על קידוש השם כשאני אוחז בגזעו של העץ של רבי עמרם.

הערבי איך שידו היתה מורמת על מנת לירות בו ידו השתתקה, לפתע הקברן ראה גם שילד משותק יושב צמוד לקבר הצדיק, אז הוא הבין שזה אביו שבא להתפלל על בנו המשותק.

הערבי נשאר המום לא יכל לדבר או לזוז שהוא עומד ממולו משותק כמו פסל, הקברן בעודו נשען על גזעו של העץ, סובב הראש לכיון הצדיק ואמר אדוני רבי עמרם אני מתפלל לפניך, מאחר והוא לא פגע בי ולא הרגני, שתציל האיש הזה ואח בנו ותרפא אותם ממחלתם ומשיתוק ידם ותלם, מיד התחיל הערבי לדבר ולזוז עם בנו כשהערבי ראה הנם הגדול המידי ביקש ממנו סליחה ומחילה ואמר לקברן: לא ידעתי שהצדיק שלכם מסוגל לחולל נסים כאלה.

היהודי איש חברה־קדישא חזר לוואזן וסיפר על המעשה, היהודים שהיו רגילים לשמוע על הנסים של הצדיק רבי עמרם האמינו למה שסיפר להם הקברן היהודי וראו בנס שנעשה לערבי כדבר מובן מאליו.

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם

מנהגים שונים ברפואה עממית קשורים לקבר הקדוש, או לסביבה הקרובה לו. חולי־רוח, משותקים, חולי כפיון או עיוורים, נקשרים בעזרת חבלים או שרשראות ברזל למציבה, או לעץ ליד המציבה, למשך לילה או יותר. ילדים חולים, בעיקר ילדים קטנים ותינוקות, היו משכיבים על קברו של הקדוש למשך שעות או למשך לילה: ילד חולה הבריא לאחר שאמו השכיבה אותו על קברו של ר׳ יחייא אלכדאר: ילדה אילמת התחילה לדבר, כששכבה על קברו של ר׳ יצחק בן־וואליד: אמה של תינוקת מאוד חולה שמה אותה על קברו של ר׳ יצחק הלוי, ואמרה לו: ״אם התינוקת שלי היא מהעולם הזה, מה טוב, ואם לא, אני אקבור אותה על ידך.״ הקדוש הופיע לאם בחלום, והתינוקת הבריאה: בנוסחה דומה פנה אב ללאלה סוליכה כאשר הכניס את בנו, תינוק חולה, לסל ושם אותו בכוך הנרות שליד קברה של הקדושה, באומרו: ״אם הוא של העולם הזה,תרפאי אותו! ואם לא, תעשי מה שאת רוצה״. לאחר שלוש שעות הבריא התינוק. בגדיו של ילד חולה הונחו על מצבתו של ר׳ חיים פינטו הקטן, והילד הבריא כשלבש את הבגדים האלה.

 הערת המחבר : היו מקיימים טקס זה ליד קדושים רבים, ביניהם אולאד זימור, ר׳ דוד ומשה, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ חיים פינטו הגדול, ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ מסעוד עראמה, ר׳ עמרם בךדיוואן, ר׳ שאול הכהן ור׳ שלמה בר ברירו. מנהג זה מתקיים בארץ בקברי רשב״י, שמעון הצדיק ומערת אליהו הנביא, הן על־ידי ספרדים והן על־ידי אשכנזים. היו גם מנקבים את אוזניהן של התינוקות ליד הצדיק, ואם העגיל היה נופל אחרי כן אפשר היה להחזירו לאוון התינוקת רק בביקור חדש אצל הקדוש.

ליד קברו של ר׳ אברהם מכלוף בן-יחייא נמצא מקלו של הקדוש, ואנשים חולים יושבים ליד המקל, ונוגעים בו כדי להבריא: מהמעיין של מולאי יעקב, לוקחים מים הביתה, ומים אלה ישמשו לריפוי: אצל ר׳ חיים פינטו שמים על מצחם של הילדים פיח שנוצר משרפת נרות ליד הקבר, והמבוגרים שותים שאריות שאנשים שפכו על הקבר: אם של ילד חולה לקחה חופן אדמה ליד קברו של ר׳ אבנר הצרפתי, ערבבה עם מים, סיננה במסננת, ונתנה לבנה לשתות. הילד הבריא: חולה עיניים מרח על עיניו שמן זית המיועד להדלקה, ופיח של נרות ליד קברו של ר׳ דניאל השומר אשכנז והבריא: מבקרים ליד קברו של ר׳ יצחק אביחצירא שפכו מחייא על הקבר ולקקו את המשקה שמעל המציבה: מבקרים אצל ר׳ דוד הלוי דראע היו לוקחים גושי מלח מהסביבה, ומשתמשים בו בפסח כמלח כשר מהחכם.

טקס אחר המתקיים ליד קברו של הקדוש הוא זה של התספורת הראשונה. כל תינוק שנולד בזכות קדוש מסוים או שהיה חולה והבריא בזכות הקדוש חייבים לספרו בפעם הראשונה על־יד קברו של אותו קדוש. תינוקות אחרים נלקחים לכל קבר של קדוש. אין מקפידים על תאריך מדויק, אך בדרך כלל כשהתינוק מגיע לגיל שנה, מנצלים את ההזדמנות הראשונה שנוסעים לקדוש ולוקחים אותו. בשעת התספורת, כשגוזזים לתינוק את השיער ליד קברו של הקדוש, פורצות הנשים בקריאות שמחה, והאב מתפלל לבריאות בנו. אחרי כן מחלקים סעודה לכל הנוכחים.

הקדמת הגאון הגדול רבי דוד משאש שליט"א הרב הראשי לשי"ת פאריש.

אשכול הכופר דודי לי

שמח לבי ויגל כבודי, גילה אחר גילה, בשמעי כי קמו ונתוודעו לבא לפרק כל כתבי, ולהוצי לאור עולם, את כתבי צרור ה

רבי יוסך משאש

מור דודי לי, שאר בשרנו, גאון עוזנו ונזר תפארתנו, סיני ועוקר הרים, גאון התורה והמדות, בכל חכמה לו עשר ידות, יוסף עיננו. כקש"ת רבינו יוסף משאש זלה"ה.

סימן סח כרך א'

סדר הנזכר, שנת תרס"ח לפ"ק

ידיד צרור המור, ריחו לא ינמור, החכם החשוב, כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו. שלום. שלום.

שלשם הגיעני מכתבו הבהיר עם יו"ד צורוס, חן, חן אדוני ותודה רבה, ומאד שמחתי כי כל דברי מצאו חו בעיני כבודו, ואודות התנצלותו על אחור תשובתו, כי לא היה בעיר, כן שמעתי מהזולת, והרי לך מן המוכן לפני.

בצד שמאל מבוי מקוה טהרה, יש עוד מבוי כמדתו, נקרא בזמן הקטדם בשם מבוי אשי"ך ( נגיד בעברית ), על שם איזה נגיד של הקהל שהיה דר שם, כן שמעתי מזקן אחד שכן נמ"ך אצלו בשטר ישן, ואני מצאתי באיזה שטרות ישנים, שנקרא מבוי מוהריק"ו על שם הרב הגאון כמוהר"ר יקותיאל בירדוגו זיע"א.

ואך עתה נקרא בפי הכל בשם מבוי " לחכם " על שם בנו, הוא הרב הגאון המפורסם כמהר"ר יעקב בירדוגו זיע"א ( נתבש"מ בשנת גר"ת לפ"ק ) הידוע בפי כל בשם " החכם " שמעתי הטעם, כי בזמנו, היה איזה בלבול בעיר תיטואן יע"א מהערביים, ובאו איזה יהודים לגור פה, והיו מתפללים בבית הכנסת שלו.

והם בלשונם קורים לרב העיר בשם " סיניור חכם " ( כן המנהג עד היום פה תלמסאן ) וכן היו קורים לו, ומהם נשתרבב לו ז"ל השם הזה, גם בפי כל קהל העיר, בדילוג תיבת " סיניור " עד עצם היום הזה, ועד בכלל.

במבוי הזה יש בית הכנסת אחת, נקראת על שמו גם כן, בית הכנסת של החכם, יש לה שני פתחים, אחד בדרומה בבית שער של החצר הראשונה לימין הנכנס למבוי הזה, גם החצר הזאת נקראת על שם של החכם, ואחד בצפונה, פתוח למבוי הרחב, שבו פותחים המבואות הנזכרים, נקרא מבוי צלאוואת ( בתי כנסיות בעברית.

וזקן אחד אמר לי שנמצא כתוב אצלו בשטר ישן, שנקרא מבוי לפראן ( תנור בעברית ) על שם התנור הקבוע שם משנים קדמוניות, הבית הכנסת הזאת היא קטנה ואנשים בה מעט כשבעים נפש, יש בה שני עליות קיר קטנות, אחד בדרומה, ואחת במערבה, יש בה היכל יפה של עץ על פנעי כל הקיר צפונה, וגם תיבה יפה, פני שליח צבור למזרח.

יש בה כוסות ועששיות וכו….כחברותיה, אומרים, כי היא עתיקה מאד מימי אבות החכם הראשונים זיע"א. השלוחי צבור ששמשו בה, הם אבות החכם והוא זיע"א, ובנו הרב הגאון כמוהר"ר דוד ישצ"ו, ובניו, כמה"ר יעקב, וכמה"ר יוסף ישצ"ו, וכמה"ר משה ז"ל. שלושתם היו תלמידיו של אבא מארי זיע"א. ועוד עוזר על ידם הנו"ח כה"ר משה לכרייף הי"ו בן הרב ימין נ"ע.

הבית הקדוש הזה, אומרים כי שימש ישיבה לתלמוד תורה מיום הוסדו, ועד עתה קבועה שם ישיבה לרבני העיר וחכמיה ישצ"ו.

עוד יש בית כנסת אחרת פתוחה למבוי הרחב הנזכר, נקראת על שפ הרב הגאון והקדוש, כמוהר"ר שמעיה מיימראן זיע"א, אחד מרבנן מגורשי ספרד נ"ו, אומרים שהוא בנאה, ונקראת על שמו עד עצםה היום הזה .

ואך לא נשארה ביד זרעו, כי נפלה מזוקן, ומכרוה להנדיב הרב מנחם בן עבו הי"ו, והוא חדשה בשנת תרנ"ב ותרנ"ג לפ"ק. ובנה עליה את ביתו בנין יפה בקרן דרומית נוכח פתח הבית, ואחד בצדו כמין גם בקרן נערבית .

אין לשניהם הדר, התיבה עומדת באמצע, פני שליח הצבור למזרח, יש בה כוסות וספסלים וכו..וכו…כחברותיה. שמשו בה הרבה שליחי צבור ממשפחות שונות, ועתה יש בה שני שליחי צבור, כמה"ר אברהם בירדוגו ישצ"ן, בכמה"ר פתחיה ישצ"ו, וכמה"ר שלום עטייא ישצ"ו, בן כבוד הרב דוד ישצ"ו.

כשבעים נפש מתפללים בה, מנהגיה כמנהג כל בתי כנסיות שבעיר. הבית הזה אומרים ששמש ישיבה לתלמוד תורה בזמן הקודם, וגם הרב הגאון התלמודי הנפלא כמוהר"ר אברהם הלחמי זלה"ה, מעיר ואם בישראל מראקש יע"א, הרביץ בו תורה הרבה שנים, ואך עתה אינו אלא לתפלות שמ"ע, חמש ושש מתפללים בו ערב ובוקר וצהרים, משכימי קום והמאחרים והעצלנים.

ושם נקבצים הרבה משוררים בכל לילי שבתות החורף מחצות ועד בקר, לומר בקשות ושמירות, וכל מעמד ומושב שיהיה לרבנים והחכמים וגדולי הקהל על נדבות לעניים ולשד"רים וכיוצא בהם, שם מתועדים. זהו מה שהשיגה ידי עתה להודיע לכבודו, ושלום

הצעיר היו"ם ס"ט. 

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על נמת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

אשריכם ישראל. 

האד לכניסה  די שמעון בנו די כאן מצאפר פספינה מעא בנו די האד לגוי רשע די קטל לחנש ומן די כאן

מעאה פספינה סרקהלוו ועטאהא לבוה

חמי

הארנק הזה של שמעון בנו שנסע בספינה עם בנו של הכוי הזה הרשע אשר הרג את הנחש …וכשהיה אתו בספינה גנב את הארנק ממנו ומסר אותו לאביו

ודאבה הא הייא ענדךּ באש תוצלהאלו וקוללו ראה שמעון בנו ימסי ענדו דגייא פקריב וקוללו יבארךּ להקב״ה מחזיר אבידה לבעלה

וכעת הארנק אתלך והבה אותו ותאמר לו ששמעון בנו יבוא אליו מהר ויאמר לו שיברך את הקב"ה מחזיר אבידה לבעלה

 ומסא האד ליהודי לטריקו לשלום וכיף שאפו האד סי לחבירים הקדושים ע״ה תעזבו עזובאת כבאר וקאם רבי אבא ע"ה וקאלו האר למסייא די האד טריק כאמלה כולהא עזאייב כבאר עזב כבר מן והאד אלכרי כטר מנהום כאמלין

והלך היהודי לדרכו לשלום וכראו הדבר הזה החברים הקדושים ע"ה התפלאו פליאה גדולה ואמר רבי אבא ע"ה ואמר האירוע הזה כולו על דרך הנס, פלא גדול מאוד וגדול מהם כולם

 תא תקוללו סימן בתוך סימן לישם דלמודע ולישם דליהודי ודלישם שמעון בנו ותא תעטיה סימנים כיף נסרקתלו האד לכניסה דדהב קאלהום רבי אלעזר ע״ה האד לחאזה די ריתו מא הייא ביאסארא ולא בחוכמה גיר רוח דייאליי כיף אלי תא נכזר האד סי די קולת בעינייא ממש פחאל שי ואחד די תא יכזר לחאזא די קדאמו העזזבו לחבירים כאמלין ע״ה עלא האד לחוואייז די כזרו האד נהאר עמל רבי אלעזר ע״ה ברוב קדושתו הרמתה עד כאן גמר המעשה: תא יתפהם מן האד למעשה די רבי אלעזר ע־׳ה באיין כזר האד לענינים ברוח הקודש אשריו זיע״א :

אומרים סימן בתוך סימן שמו של המקום ושם היהודי ושמו של שמעון בנו ונותן בו סימנים איך הוא גנב ממנו את ארנק הזהב…אמר להם רבי אלעזר ע"ה הדבר שראיתם היא לא בתחבולות ולא בחוכמה רק רוחי שלי איך שאני רואה הדבר שראיתי בעיניי ממש כמו שמאן דהו שרואה דבר לפניו …התפלאו החברים כולם ע"ה אודות הדברים האלושהתרחשו אותו יום עשה רבי אלעזר ע"ה ברוב קדושתו הרמתה עדן כאן גמר המעשה…..

מוסר השכל מן המעשה הזה של רבי אלעזר ע"השראה את הדברים ברוח הקודש אשריו זיע"א

רפדנא מן האד למעשה די זוהר הקדוש מוסר גדול לדי ענדו עיניה מהלולין מה רבטהומלום יצר הרע תא יקדד יכון באיין בנאדם די עמל סי עבירה יקבד לעונש דיילו עלה יד נחש

מוסר השכל מן המעשה הזה של הזוהר הקדוש  מוסק גדול , מי שעיניו פקוחות ויצר הרע סגר לו אותן, ייתכן מאוד שבן האדם שעבר עבירה יקבל עונשו על ידי הנחש

 פחאל האד ליהודי השם יצילכם כולכם ונית יתעללם בנאדם מנאיין תא יתעטה רשות לנחש באס יקתל בעד מה ירזע בתשובה וישאמחולו פדנובו עלה קד לכח דתשובה אפילו הכי מה תה יחבסי אנחש ירזע מן טריקו גיר חתה יקתל ממש אוו יקתל די עלה מן זא אוו יקתל חד אכור פמודע

כמו היהודי השם יצילכם כולכם וגם ילמד בן האדם מהיכן ניתנת הרשות לנחש על מנת שיהרוג.אחרי שיחזור בתשובה ויסלחו לו על עוונותיו, כיוון  שכוח התשובה אפילו אם הנחש אינו רוצה לחזור לדרכו עד שיהרוג ממש או יהרוג כל מי שבא או ישהרוג מאן דהו במקומו

פחאל די תה נראוו פי האד למעשה הנורא אשר על כן נחדאזו נתעללמו באס מה נעמלו חתה דנוב כלל בלכח דתורה ויראת שמים וידה בר מינן זה לידנה סי האזה קביחה נחדאזו תיכף ומיד נרזעו בתשובה קבל מה יתגזר עלינה איזה גזירה רעה השם יצילכם כולכם ויצילנו אמן.

כפי שאנו רואים במעשה הנורא הזה אשר על כן נצטרך ללמוד שלא נעשה שום עבירה כלל בכוח התורה הקדושה ויראת שמים, ואם חס ושלום באה לידינו איזה דבר רע, חייבים מיד לחזור בתשובה, לפני שיגזרו עלינו איזו גזירה רעה השם יצילכם כולכם ויצילנו אמן.

 לאיין אידה נגזרת עלה יד סי שליח רע פחאל חנש אוו סי חייה רעה אוכרה כמה צער יגיע לו לאדם בר מינן עאד יכון ניצול בלחק מנאיין תיכף ומיד יעמל תשובה ויכון מתחרט ויעמל לוידוי ויקבל עלה ראצו באיין עמרו מה ירזע יעמל האדאך דנוב כלל פחאל די עמל האד ליהודי כיף סהד עליה רבי אלעזר ע׳׳ה דיך שאעה יכין ניצול ומנאיין יעמל בנאדם סי דנוב מה יסבבי חתא תסבייא ויקול עלאס עמלת האד סי.

 כיוון שאם נגזרה עלינו גזרה על ידי שליח רע כמו נחש או כל חיה רעה אחרת, כמה צער יגיע חו לאדם בר מינן עש שחנצל מן הגזרה הזו. מן הדין שתכף ומיד וחזור הוא בתשובה ויתחרט על מעשיו, יערוף וידוי ויקבל על עצמו שלא יחטא שוב כלל וכלל, כפי שעה היהודי אשר שרבי אלעזר ע"ה העיד עליו שינצל מן הרעה….ואם חטא בן האדם שלא יתרץ זאץ בסיבות שונות ומשונות וישאל את עצמו מדוע שוב חטא.     

 הווא מן האד סבה ויגטי עלא ראצו ודנובו ברקאייע די מה יצלאחוסי ורינא די קאל דוד הע״ה ומודה ועוזב ירוחם הייא כיף קולנא מן די בנאדם יכון מודה באיין עמל דנוב ורזע טרקו ורזע עליה בתשובה האדאךּ ירוחם מן השמים ירחמו עליו:

ומן הסיבה הזו, יחפה על ראשו ועבירותיו במעשים שאינם מועילים, וכפי שאמר דוד המלך עליו השלום ומודה ועוזב ירוחם, זאת כפי שאמרנו כשאדם מודה ולא יחטא עוד ויחזור בו מדרכו הרכה ויחזור בתשובה, עליו ירחמו מן השמים אמן כן יהי רצון……

 לאיין אידה נגזרת עלה יד סי שליח רא פחאל חנש אוו סי חייה רעה אוכרה כמה צער יגיע לו לאדם בר מינן עאד יכון ניצול בלחק מנאיין תיכף ומיד יעמל תשובה ויכון מתחרט ויעמל לוידוי ויקבל עלה ראצו באיין עמרו מה ירזע יעמל האדאך דנוב כלל פחאל די עמל האד ליהודי כיף סהד עליה רבי אלעזר ע׳׳ה דיך שאעה יכין ניצול ומנאיין יעמל בנאדם סי דנוב מה יסבבי חתא תסבייא ויקול עלאס עמלת האד סי.

כיוון שאם נגזרה על ידי שליח כלשהו, הרי זה כמו הנחש או חיה רעה אחרת, כמה צער יגיע לו לאדם בר מינאן, שינצל מן הרעה, ותכיף יחזור הוא בתשובה ויהיה מתחרט על מעשיו ויערוך וידוי לנפשו הוא עד שיכופר לו ויאמר מדוע נהגתי כך.

 הווא מן האד סבה ויגטי עלא ראצו ודנובו ברקאייע די מה יצלאחוסי ורינא די קאל  דוד המלך עליו השלום ומודה ועוזב ירוחם הייא כיף קולנא מן די בנאדם יכון מודה באיין עמל דנוב ורזע טרכו ורזע עליה בתשובה האדאףּ ירוחם מן השמים ירחמו עליו:

ומהסיבה הזו יתחרט הוא על מעשיו ותטאותיו במעשים שלא יעזרו לו ורינה שאמרה דוד המלך עליו השלום ומודה ועוזב ירוחם, וזה שאמרנו כשבן האדם יודה שאכן חטא וחזר הוא מדרכו הרעה, עחיו היא התשובה…וירוחם מן השמים ירחמו עליו

ונחדאזו נתעללמו מן האד למעשה הנורא מן האד צדיק די חווצו לגוי ודרבו פלגוף דיאלו ואפילו הכי כאן מצדיק עליו את הדין ויקרא משפטי האמת צדקו יחדיו ואם בארזים נפלה שלהבת אפילו האדאך דור לעזיז צדיקים כאנו יקבלו צער די כאן יזי עליהום לא כל שכן פי האד דור דייאלנא די כאמלין על הרוב מעמרין בלעונות ולפשעים באיין תא נחדאזו נקבלו די עטא השי״ת.

וחובה עלינו ללמוד מן המעשה הנורא הזה מהצדיק הזה שנשדד על ידי גוי והיכהו בגופו ואפילו מצדיקים עליו את הדין ויקרא משפטי האמת צדקו יחדיו ואם בארזים נפלה שלהבת. אפילו בדור היקר של צדיקים היה נגרם להם צער גדול שבא עליהם, לא כל שכן בדור הזה שלנו שכולנו מלאים עוונות ופשעים ועלינו לקבל את הי"ת נותן לנו. 

ופשוט באיין מן די יקבל בנאדם אמר השי״ת ודאי יחן מנו ויכפף עליה האדאף צער די עטאה ומה נחדאזוסי נטוולו פהאד לענינים כטר מן שיעור לאיין נאס כאמלין די בעקלהום מליח יקדרו יעארפו האד סי כאמל והשם ברוך הוא יחזירנו למוטב אמן כי״ר:

ופשוט הדבר ברגע שבן האדם מקבל עליו את עול המצוות של השי"ת, לבטח ירחם עליו ויקל עליו את הצער שבא עליו ….עלינו להאריך בדברים האלו יותר, כיוון שכל מי שעינו בראשו יוכלו לדעת את כל הדברים האלו והשם בקוך הוא יחזירנו למוטב אמן כן יהי רצון…..

וקדושת רבי אלעזר בן רבי שמעון די רינא פהאד למעשה מה ענדהא שיעור כמעט פחאל נביא ממש די כאן יכזר לחואייז נעלמים בעיניה ממש פחאל די הומה קדאמו ובפרט האד לחאזה אלכרייא די שאף בעיניה וקאל להאדאךּ ליהודי צדיק די דרבו לנוי תעבי האד לכניסה דדהב די סרק לגוי לבן ליהודי ושמו שמעון וקוללו פקריב יזי פחאל די כתבנא ־

וקדושת רבי אלעזר בן רבי שמעון שראינוהו במעשה הזה , ואין לזה שיעור ודומה הדבר כמעט כמו הנביא שראה דברים נעלמים בעיניו הוא, ממש כאילו היו מונחים לפניו, ובפרט במעשה האחרון שראה במו עיניו ושח ליהודי הצדיק שהיכהו הגוי , קח את השקית הזו של זהב אשר הגוי גנב אותה מיהודי ושמו שמעון ואמרו לו שבקרוב ימגע כפי שכתבנו…..

האד סי מן לקדושה דלעין די הייא מקדשא כטר מן שיעור קדר ישוף ע״ה לחואייז נעלמים כפי קדושת העין ואפשר הייא די קאל פי דוד הע״ה עם יפה ׳עינים וטוב רואי פירושה די זכא באס יתשמא יפה עינים דהיינו די קדש לעינים דיאלו יזכא יכזר מליח כטר מן נאס כאמלין לחוואייז דלקדושה עליה קאל וטוב רראי ויזי מליח דקדוק כלמת עם חב יקול מעא למדה טובה די הייא יפה עינים יזכה למדת וטוב רואי לראות בקדושתו כל העניניפשיש בעולם סוף דבר בנאדם די הווא בעקלו ישוף פלחוואייז די הומה דלמצוות ותורת אלדים חיים: …

וכל זה מקדושת העין שהיא מקודשת יתר על המידה יכל לראות דברים נעלמים כפי קדושת השעין ואפשר מה שאמר דו עליו השלום עם יפה עיניים וטוב רואי פירושה שזכה להקרה יפה עיניים דהיינו שקידש את עיניו ויוכל להתבונן יתר מאשר האנשים האחרים דברים של קדושה אמר וטוב רואי והנה אכן דקדוק המילה מתואם הוא, הווה אומר עם מדה טובה שהיא יפת עיניים יזכה הוא למדת וטוב רואי לקראות בקדושתו כל העניינים שיש בעולם…..סוף דבר בן אדם שעיניו בראשו יראה בדברים שיש בהם מצוות ותורת אלוהים חיים……

שכונת מחנה ישראל

מחנה ישראל לפני בניית הגשר

עוזיאל חזן

השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים שהוקמה ביוזמת יחידים

דמויות בקידום השכונה ובהנהגת העדה המערבית

עלייתו לארץ ומפעליו

הרדב"ש ־ המנהיג והגורס המניע לבניית מתנה ישראל   עמוד 30

רבי דוד בן־שמעון המכונה הרדב״ש או הצוף דב״ש, נולד במרוקו בעיר רבט, נצר למשפחת רבנים ידועה בכל רחבי ארצות המגרב, שמהם שימשו גם רבנים בצפת. בשנת 1854, בהיותו בן עשרים ושמונה שנים, נטל את משפחתו ויצא לארץ ישראל במסע תלאות יבשתי של חודשים רבים. בדרכו חצה גם את אלג׳יריה ואת מצרים והגיע לירושלים. בעקבותיו הגיעו תלמידיו ועולים רבים ממרוקו.

בבואו לירושלים מצא את קהילת המערבים שחברים בה מאות אחדות של יהודים. הקהילה הייתה שרויה בעוני, בדלות, בחולי ובמחסור. חלק מהיהודים, בעיקר הזקנים שבהם, בילו את רוב ימיהם כשהם שפופים על אבני הכותל המערבי ומקבצים נדבות. האמונה והתקווה היו שביב האור היחיד לנפשם הנכאה.

הרדב״ש נרתם מיד למלאכה, החל לארגן את הקהילה והקים עדה עצמאית המנותקת מקהילת הספרדים. הוא בנה בתי כנסת ומוסדות בעיר העתיקה ובמחנה ישראל והחל בשליחת שליחים לקהילות המגרב לגיוס כספים למען העדה ולמימוש המטרה העיקרית של הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר לרווחת היהודים המערבים. הרעב, החולי והמחסור בקרב בני עדתו הניעוהו לפתוח בעיר העתיקה חנות למכירת בשר לעניים בלבד ולתת בתוך ביתו שלו מחסה ותמיכה לנזקקים, והם כינו אותו ״אבי יתומים ודיין אלמנות״.

הוא הקים ועדה של מורשי חתימה לטפל בענייניה הכספיים של הקהילה, ואישר אותה הקונסול הצרפתי בירושלים שהמערבים היו בחסותו. שטר ההרשאה והמינוי נשא את שמותיהם של נבחרי העדה: הרדב״ש, אברהם חרוש, שלמה לוי, יצחק רפאל בטיטו, דוד הכהן, יעקב אלמליח, שלמה אבושדיד ולוי יפלח. השטר שאישר הקונסול הקל על גיוס כספים ותרומות בקרב קהילות בחו״ל.

הרדב״ש דאג להפרדת עדת המערבים מהספרדים, לארגונה ולניהולה ככולל עצמאי. הוא שלח שד״רים לגיוס כספים לשיפור מצבה הכלכלי של העדה, דאג לתעסוקה, לרכישת מקצועות ולשיפור מצבם הכלכלי של בני העדה, לרבות ניסיונות להעסיקם בחקלאות שנבעו גם מאהבתו לארץ וליישובה.

תרומתו לבניית בתים ומוסדות לעדה בעיר העתיקה ובמחנה ישראל הייתה רבה. מפעלו הגדול ביותר התבטא בתעוזה, בתושייה ובחזון שבהוצאת היהודים המערבים מבין חומות העיר העתיקה אל הלא נודע שבחוץ, אל שטחים שוממים, משכן לחיות טרף ולשודדים ואל החשיפה ללא מגן. הניסיון לבנות שכונה יש מאין, שלב אחר שלב, אבן על אבן, במאמץ של יחידים. זו הדרמה האמתית!

DU SILENCE ECLOSENT LES MOTS

DAN ALBO

Il existent deux silences différents
et semblables en même temps
Le silence né de la grande solitude de l'homme dans le temps
et le silence qui s'installe en l'absence d'une oreille attentive
Tous deux s'infiltrent en dedans et s'unissent, moisissure de l'âme
et leur clarté se dilue en un épais mutisme
Aujourd'hui comme il y a deux mille ans
et comme la dernière destruction…
la charité ne suffit pas si l'humilité
pour changer la mort de tous les morts
ni se duper soi-même
pour adoucir notre courroux contre Celui
qui règne là-haut
Notre stupéfaction ne faiblit pas
dans l'enchevêtrement d'une histoire perdue
Tu sens parfois dans ton dos un regard maléfique
tu ressens un malaise, un frisson, une présence proche
de quelqu'un qui veut
te tuer
Et toi, atteint dans tes artères par l'impact
de l'instinct de vie
au lieu de sanctifier le nom du Seigneur
tu choisi hardiment de sanctifier ta vie.