ברית מס31- תפילאלת…התיישבות יהודית בתפילאלת
יהודי תפילאלת – אות ברית קודש
חוברת " ברית " בעריכת אשר כנפו הי"ו
חוברת " ברית מוקדשת כולה לעיר תפילאלת, חלקה בעברית חלקה בצרפתית…בקטגוריה זו יובאו המאמרים בעברית ובסיום המאמר יובא אותו מאמר בצרפתית לסירוגין
התיישבות יהודית בתפילאלת
ביקורים בקצארים ובבתי הקברות היהודים של אזור התפילאלת
כל הצילומים במאמר הזה הינם מאת המחבר נסים קריספל
המאמר מפורסם כאן באדיבות של מר נסים קריספל
בית הקברות היהודי של תבועצאמת והתיישבות יהודית בתבועצאמת.
בית הקברות היהודי של תבועצאמת שוכן על אם הדרך וויע'לאן תבועצאמת, לימין הדרך. המקומיים קוראים לו יקבור אליהוד', נסיעה של שבעה ק"מ ממרכז העיירה ריצאני, עד לקולג' החדש של תבועצאמת. בית הקברות משמש היום כמגרש כדורגל לילדי תבועצאמת. הוא מוקף בעצי איקליפטוס. שטחו כ -80*70 מי. אין שום סימן ואות להיותו בית קברות, למעט שקע באדמה של קבר ששקע בצד הדרום מזרחי של המגרש. במקום זה קברו את מתיהם היהודים של המלאחים בוזמילה, וויע'לאן, ארארא ותושבי תבועצאמת הקדומים. האינפורמנט חאג' עלי מתבועצמת שעבר את גיל ה-90, זוכר מעט יהודים שגרו בתבועצאמת.
איגו – חדאד, חרש ברזל הגיע מארארא
דאוד – חדאד
שמעון – ארבאט מתקן קדרות מחימר
חנינה – תופרת בגדים
אליהו – מתקין דליים מעור
חסיבה – תופרת בגדים
אביו של איגו היה החזאן של היהודים
הסימטה שבה גרו היהודים נקראה 'אולאד אלח׳ייאר', זאת הייתה הסמטה ראשונה ימינה מיד אחרי הכניסה דרך השער הראשי.
כיוון שהם היו מעטים, ולא היה להם מניין, הם היו מתפללים בארארא. הם עזבו את תבועצאמת לפני האיסתיקלאל – (עצמאות מרוקו).
מלאח מזגידה
מלאח מזגידה שוכן שישה ק"מ צפונית מזרחית לריצאני. המלאח ממוקם בתוך קצאר אותו בנה מולאי איסמעיל ונחשב לקצאר האחרון שנבנה בחבל התפילאלת. מקור שמו במילה הערבית 'אזגאד' – נולד, נוסד, המציינת שהוא אחרון הקצור שנבנה בתפילאלת. המלאח עצמו קטנטן. הוא משתרע על שטח רבוע של 40* 40 מי. האינפורמנט חאפד אל מהדי בן 70 שנה ומעלה ערך לי סיור מקיף במלאח והראה לי בית אחר בית.
מעיר(מאיר) – מוכר כתאן
אל חזאן שמעון – שוחט וחזן
. אל חזאן אנקיירי – צורף
אימו – איש פעלתן שהיה מוכר תמרים וגם מכין מהם 'מחייא' – עראק בחצרו.
האינפורמנט מציין בערבית ש"לאבאס עליהּ', כלומר, מצבו הכלכלי היה טוב. הוא היה הבעלים של שלושה בתים במלאח.
שלמה – תקרת ביתו הייתה מעוטרת ומצויירת ־ היה פלאח
אולאד אל חזאן – אביהם מת והותיר שני ילדים שעקרו לאלג'יר
סבינגאת – היה מתקין דליים, בנו נקרא מאיר.
אח"כ בא בור המים הנשען על ביתו של סבינגאת. הבור שימש גם כמקווה טהרה. "אם הייתה חתונה" אומר מהדי "היו יורדים במדרגות לבור המים וטובלים". לא יכולתי להיכנס אל הבור כי הירידה אליו הייתה חסומה בדלת נעולה.
יחיא ארגאווזי – היו לו גמלים והיה פלאח
סאטור – היה לו בן גבוה ורזה מה שהעניק לו את השם, היה מוכר בביתו סוכר ותה
רחל – אישה זקנה שהייתה תופרת בגדים
שלמה – חייט
שמיען אנקיירי – איש רזה שהיה צורף בכסף.
סמוך לביתו של שמעון (שמיען?) היה בית הכנסת, זקנה יהודיה בשם הבישה הייתה מטפלת בו. בית הכנסת קטן מאוד, מתאים לקהילה הקטנה שחיה במלאח. היום, הוא חצוי לשניים, נותרה בו רק גומחה אחת בפאה הצפון מזרחית שבה היו מאחסנים ספרים.
אישו סקאק – אחיו סאלי, היה סנדלר ופלאח
משה אנקיירי – היה צורף היה לו בן בשם הנא
עזו בינת משה – אישה שתפרה גילאלב ותצימיראת
יהודי מלאJ מזגידה קברו את מתיהם בבית הקברות של מנצוריה. אל מהדי זוכר את הבאבא סאלי מבקר את יהודי המלאה.
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.
כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.
סימן ס'
סדר הנזכר שנה הנזכרת.
ידידי החכם החשוב וכו.., כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו, שלום, שלום.
עוד טרם קבלת מכתבו, טגיש לכבודו מן המוכן, והוא, במבוי מקוה טהרה, יש עוד ב' בתי כנסיות, לןבד של מהרי"ט ז"ל שבתחלת המבוי, כאשר הגדתי לך, האחת, נקראת בפי הזקנים על שם הרב הגאון כמוהר"ר יוסף בהתית זיע"א, ואחר החיפוש מצאתי בהיכל בית הכנסת נייר דבוק על לוח אחד כתוב בכת יד ישן נושן, שנשאר רק רשום האותיות.
ואחר עמל רב בצירוף אחד מבחברי קרינו אותו וזה לשונו : הבית הכנסת הקדושה הזאת, היא של מרנא ורבנא דמי לבר אליהן, יחיד בדרא, הרביץ תורה וחסידות וקדושה בישראל קרוב לשבעים שנה בזאת הבית, מבאר תורתו שתו כמה וכמה רבנים וחכמים קדושים, הדיים המצויין סיני ועוקר הרים, סבא דמשפטים כמוהר"ר יוסף בן בהתית זיע"א, עלה למרום י"ג ניסן אחר חצות שנת התע"א לבריאת העולם.
אשר בנה לו אביו , רבינו הקדוש כמוהר"ר ישעיה זיע"א, שבא בגלות האחרון של ספרד, והורישה לזרעו אחריו הרב החסיד כמוהר"ר יעקב זצ"ל, נתבש"ם בשנת תקל"ה לבריאת העולם, זהו מה שיכולנו להכיר.
כי עוד נמצאו בו הרבה דברים שלא נשאר בהם שום רושם כלל. ואך בפי הכל נקראצ על שם הרב המפורסם נשיר ישראל כמוהר"ר שלמה בן הרוש זלה,ה, הוא קנה אותה מזרע קודש הנזכר שעלו לשכון כבוד בארץ הקודש אחר שנת ת"ר לפ"ק, כאשר שמעתי מזקן אחד, ועדיין היא של יורשי כמהר"ש הנזכר,אין זר אתם.
עוד היו לבית הכנסת הנזכר בעלים אחרים, כבוד הרב שלם אדהאן, וכבוד הרב אברהם לעגימי, וכמוהר"ר בנימין לכרייף ז"ל, כמו שכתוב בסדר משפטים ישרים ח"א סימן שמ"א, היא בנויה בתוך החצר החמישית לימין הנכנב למבוי הנזכר.
פתחה במזרחה נגד פתח החצר, והיא יפה ומרובעת, יש בה ב' היכלות לצד צפון, מעשה ידי אומן, עם עטרות וצורת המנורה, גם תיבה יפה, פני שליח הציבור לצד מזרח, גם הרבה כוסות עם שלשלאות יפות תלויים בתקרתה.
ספסליה פשוטים, אדמתה מרוצפת אבנים יפות, יש בה חלונות לאמצע החצר להאיר, גם יש בה חלון בקרן דרומית מזרחית לאוצר כל לכיה, שמן ופתיליות וכו. גם יש באמצע כותל מערבה תקוע מסמר עב וארוך, ואמר לי זקן אחד מהמתפללים בה, כי שמע, שהוא מימי הרב הקדוש כמוהר,ר בהתית זיע"א, שהיה תולה בו מעילו בעת שבתו ללמד לתלמידיו.
וכאשר שאלתיו הלא המסמר גבוה יותר מקומת אדם ארוך ? והשיב שהיה למטה, ומפני הילדים שהיו נתלים בו, הסירוהו והגביהו אותו, ולא רצו להזניחו מפני צד הקדושה וזכרון לש הרב הקדוש הנזכר זיע"א, וכן סיפר לי השמש, שהוא בעצמו הגביהו.
ואלה שמות שלוחי צבור ששמשו בה שעדין זכורים בפי הזקנים : כבוד הרב אברהם אלבאז ז"ל, וארחיו כמוה"ר דוד וואקראט ז"ל, וכמה"ר משה בירדוגו ז"ל, ואחריו כמה"ר יעקב משאש ישצ"ו, בן דודי כמוהר"ר דוד זלה"ה, שהוא עומד עתה ומשרת שם. כמאה איש מתפללים שם.
הבית הזה שימש גם ישיבת תלמוד תורה בימי הרב הקדוש הנזכר כאשר כתבנו, ואחריו לא נודע דבר, ואך מור אבי זיע"א, למד בו איזה שנים רק בימות הקיץ, שהיה החום גדול בבית הכנסת של מהרי"ט זיע"א.
והבית הזה הוא קר כמו מרתף, כי הוא טמון בחיק כמה חצרות הסובבים הודו, וגם הרב החסיד כמוהר"ר אהרן חלוואה זצ"ל, תלמידו של אבא מארי זצ"ל, הרביץ בו תורה איזה שנים, ועתה הוא קבוע רק בשבתות ובמועדים ללמוד דינים ומוסר לכמה בעלי בתים, אצל החכם כמה"ר יהודה הלחמי הי"ו, בן כמוהר"ר אברהם זצ,ל, וגם בלילות הוא קבוע תמיד ללמוד המשניות לכמה בעלי בתים עם החכם הנזכר, זהו מה שהשיגה ידי עתה, ושלום
הצעיר אני היו"ם ס"א
סימן סד
סדר ואתחנן שנה תרס"ח לפ"ק
ידידי החכם החשוב, כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו, שלום, שום. אף טרם קבלת תשובתו על העבר, הנני משיג עוד לגבודו דבר מה מעבודתי, והוא, במבו מקווה טהרה, יש עוד בעת כנסת, בצדה ממש של כמהרי"ו בהתית זיע"א, כותל מפסיק ביניהם, ואך זו גדולה הרבה מההיא, פתחה פתוח למבוי הנזכר.
ארכה יותר על רחבה, יש בה ב' היכלות פשוטים, אחד באמצע כותל מערבה, ואחד באמצע כותל צפונה, התיבה עומדת באמצע, פני שליח הציבור לצפון, הספסלים והכסאות כולם בלויים מזוקן, יש בה הרבה כוסות וכו כחברותיחה.
היא נקראת על שם הרב הגאון המפורסם, כמוהר"ר רפאל בירדוגו זיע"א, והרבה קוראים אותה עוד על שם בן בנו הרב הגאון כמוהר"ר יעקב זיע"א, זמן הווסדה, שמעתי מהחכם הישי כמה"ר יצחק בירדוגו ישצ"ו, בן דודו של כמוטהרי"ע הנזכר זצ"ל, קיבל מאבותיו, שהיא עתיקה הרבה, ואבותיהם הראשונים שבאו מגלות א' של ספרד בשנת רנ"ב לפ"ק.
קנו אותה מבעליה וחידשוה, ויוד שמע, כי הייתה בנויה בתוך חצר אחת, כמו הבית כנסת שבצדה הנ"ל, ואחר שנפלה החצר מזוקן, קנו אבותיהם הראשונים ז"ל את אדמתה והוסיפוה עם בית הכנסת, כאשר היא היום גדולה ורחבה, רובה של משפחת בירדוגו זרע ר"ב אדמו"ר הנ"ל זיע"א, ומעוטה של משפחת טולידאנו זרעו של מהרי"ט זיע"א.
בא להם מאיזה ירושה, או מקנה בשנים קדמוניות. הרבה שלוחי ציבור יש בה, החכם כמוה"ר פתחיה בירדוגו ישצ"ו, והרב כמוהר"ר דוד בירדוגו ישצ"ו, בן כמוהרי"ץ הנ"ל, תלמידו של אבא מראי זיע"א, והרב הגאון כמוהר"ר יהושע בירדוגו שיצ"ו, ואחיו כהה"ר יהודה הי"ו, בני הרב הגאון כמוהרי"ע הנ"ל זצ"ל, ועוד בניהם עוזרים על ידם, יש בה קהל כמאה וחמישים נפש, מנהגיה כמנהג כל בתי כנסיות שבעיר.
הבית הקדוש הזה, שימש גן ישיבה לתלמידי חכמים בזמן הקודם לכמה רבנים וחכמים מבני משפחת בירדוגו זיע"א, כאשר שמעתי, גם הרב החסיד כמוהר"א חלואאה זלה"ה הרביץ בו תורה איזה שנים, כאשר זכורני.
גם הרב החסיד התלמודי הנפלא, כמוהר"ר חיים מוריגון ישצ"ו, תלמידו של אבר מארי זיע"א, הרביץ שם תורה כמה שנים, ועתה הוא רק לשתפילות שמ"ע, ובו מתכנסים כל רבני העיר וחכמיה ורוב רהילה ישצ"ו בכל ערב ראש חודש אלול, מאחר הצהרים עד הערב לעשות פקיון נפשות של בני העיר בכסף צדקות שקיבצו מהבתים ומהחצרות והחנויות.
ושם מחלקים כל כסף הפדיום, גם בו מסדרים כל הגטין על ידי הרב כמוהר"ר יהושע הנזכר, ישצ"ו. זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה, ושלום
אני היו"ם ס"ט.
Une histoire de familles-J.Toledano-Akoun-Akrich
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem,
comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Akoun
Non patronymique d'origine arabe au sens difficile a preciser, il pourrait s'agir d'une alteration du patronyme Hakoun. Connu au Maroc. Drive de hak, verite, et qui a pour sens, celui qui a raison.
Autre forme : Hakoun. Au XXeme siecle, tres pey repandu, porte sous cette forme, uniquement en Algerie Oran, Alger, Setif, Bone. Philippeville.
Andre Akhnoun.
Fils d'Henri Aknoun. Universitaire ne a Oran en 1929. Docteur en sociologie, Docteur d'Etats es lettres. Apres avoir enseigne dans le secondaire, il devint professeur de sociologie a l'Universite de Paris V-Sorbonne de l'enclyclopedie " Mythes et croyances – 1984.
Producteur d’emissions de television a TF1. Auteur ou co-auteur de nombreux ouvrages dans les domaines de la sociologie et la psychologie sociale.
Autre source
AKKOUN ou AKOUN ou HACCOUN ou HACOUN ou HAKKOUN ou HAKOUN ou BENHACOUN : ces noms derivent de la racine arabe haqq qui veut dire verite; avec la terminaison un qui implique une forme augmentative, ces noms peuvent signifier tres juste, tres honnete.
Akrich
Nom patronymique sans doute d'origine arabe au sens difficile a cerner. Se basant sur ler sens litteral, Abraham Laredo suggere qu'il s'agit d'une espece de chardon aux epines piquantes, et au figure, ce serait un trait de caractere : l'homme difficile a approcher, le sabra avant la lettre !
Rabbi Yossef Messas avnnce une hypothese seduisante, trop seduisante pour etre vraisembable : ce patronume d'origine hebraique serait compose de l'adjectif " akar ", qui signifie sterile et du suffix S, la premier lettre du chiffre Sheba, le 7.
Pourquoi justement sept ? Parce que comme le dit le proverbe judeo arabe, " quand la femme sterile se met a enfanter – il faut preparer les berceaux " – et pas un, mais au moins sept !
Troisieme hypothese toute aussi vraisemblable : patronume d'origine berbere, athnique de la tribu du meme nom appartenant a la confrerie de Haha dans le Sous marocain, autour de Mogador. Ce patronyme était déjà porte en Espagne et apres l'expulsion, on le retrouve au Maghreb, en Italie, en Terre Sainte et dans l'Empire ottoman.
Autres orthographes : Akriss, Akris, Benkorich. Au XXeme siecle, nom tres peu repandu, porte au nord du Maroc – Tetouan, Ouezanne, en Algerie – Oran, Relizane, Sidi Bel Abes et par emigration, a Gibraltar et au Bresil – Amazonie
Rabbi Itshak Akrich
Rabbin et editeur de livres sacres en Espagne avant l'expulsion. Apres l'expulsion' il chercha refuge a Naples, puis au Caire avant de s'installer dans la capitale de l’empire ottoman, Constantinople, ou il reprit son metier d'editeur.
Il sauva ainsi de l'oubli de nombreux ouvrages, notamment " Kovetz vikouhim ", le receuil des " disputations ", les controverses theologiques imposes pa l'Eglise aux rabbins, dans sa tentative d'amener les Juifs a se convertir en prouvant la superiorite du message chretien sur la foi juive perimee. Il publia egalemnet des ouvrages sur l'histoire des Juifs en Espagne.
Abraham Akrich
Un des premiers juifs installes dans le Rocher de Gibraltar apres sa conquete par les Anglais en 1704. Les espagnols, dans leur tentative de les faire repartir, imposerent le blocus terrestre de la presqu'il et les anglais ne pouvaient se ravitailler en matriaux de construction et en vivrea frait que par le port marocain de Tetouan ou les juifs dominaient le commerce.
Pour les besoins de leurs affaires, les negociants juifs marocains commencerent ains a s'installer dans la colonie britannique. Quand les Espagnols accepterent enfin de reconnaitre la presence anglaise dans le traite d'Utrech en 1713, ils poserent comme condition l'expulsion des Juifs de la colonie, comme dans le reste de la peninsule iberique.
Les anglais accepterent la condition et expulserent les juifs mais furent contraints de les rappeler au bout de quelques annees en raison de sevices qu'ils rendaient a la colonie. Abraham Akrich fut alors en 1721, un des premiers juifs a etre autorise a resider en permanence dans la colonie et a voir reconnaitre ses droits fonciers a la suie de la signature du traite de paix entre le Maroc et l'Agleterre, reconnaissant aux ressortissants de deux pays l'egalite de traitement sur les territoires reciproques.
Rabbi Yaacob Akrich.
Rabbin a oran a la fin du dernier siecle, devenu celebre apres sa mort. Une de synagogues de la ville portait son nom. Sa mort tragique provoqua une amere controverse. Les rabbins d'Oran, estimant qu'il avait mis fin volontairement a ses jours, refuserent de l'enterrerailleurs que dans le carre d'infamie reserve aux suicides.
Rabbi Yosssef Messas rapporte que le grand rabbin de Tlemcen, rabbi Haim Beliah s'eleva contre cette accusation injustifiee et publia un pamphlet pour la defense de sa memoire " Kebod Yaacoc ' l'honneut de Jacob.
Les rabbins d'Oran repliquerent par un pamphlet intitule " Hazout kacha " – vision difficile *- et rabbi Haim leur repodit par une brochure " Atem kacot ", vous les intransigeants !
הספרייה הפרטית של אלי פילו-זעקת יהודי מרוקו עשרים שנות עליה וקליטה יצחק-משה עמנואל
זעקת יהודי מרוקו
עשרים שנות עליה וקליטה
יצחק-משה עמנואל
הוצא לאור על ידי הוצאת עמ"י
רחוב אלחריזי 30, חולון טלפון 84-65-63
אוקטובר 1967
תמונת השער : ביום השבעים להסתדרות הציונית של ארה"ב. מר מ. טמסיט מברך את הנשיא ז. שזר ב- 26/7/1967 הקורא ליהודים לעלות למדינת ישראל…….
יצחק־משה עמנואל
מחבר חוברת זו הנו יושב־ראש תנועת ״ישראל־הצעירה" ועורך בטאונה בשם ״ישראל־הצעירה״. נולד ב־1927 בירושלים. הוריו אברהם ז״ל ורבקה תחי, מפורצי חומות ירושלים העתיקה ובוני העיר החדשה. דור חמישי בארץ ממוצא ספרדי־מזרחי. סיים בהצטינות בי״ס עירוני לבנים ובי״ס תיכון במילגה מקרן ספרדית בירושלים. השכלה גבוהה — האוניברסיטה העברית על הר־הצופים בירושלים ובית־הספר למשפט ולכלכלה בתל אביב. בעבר השתתף בפלוגות הכותל בירושלים. בימי המצור על ירושלים תש״ח התנדב לעבוד ב,,מרכז המפקד לשרות העם״. מורה בי"ס תיכון בעל ותק רב.
פירסם מאמרים ורשימות בעתונים שונים על נושאים מדיניים, חינוך, תרבות וחברה. חיבר שבעה ספרי לימוד בהיסטוריה מאושרים על־ידי משרד החינוך והתרבות לבתי־ספר ממלכתיים בשם ספר ״דברי־הימים׳,״תולדות ישראל בארצו״, ״ידען חולון בת־ים״ ״המהפכה הספרדית״ ו״זעקת יהודי מצרים — הצילו!״. בעבר בין לוחמי אצ״ל, ממיסדי תנועת ״החרות״, מועמד לכנסת השלישית מטעם תנועה זו וחבר המועצה הארצית. בשנת 1958 אחר מבצע סיני עזב את תנועת ״החרות״ ויסד את תנועת ״איחוד לאומי״, שלחמה את מאבקו של הצבור הספרדו-מזרחי במדינת־ישראל. מועמד שני ברשימה זו לכנסת הרביעית וראש הרשימה הנ״ל לבחירות לעירית חולון. אחרי הבחירות לכנסת החמישית יזם ויסד את ״ישראל־הצעירה״ ונבחר לעמוד בראשה. בבחירות לכנסת הששית עמד בראש הרשימה מטעם ״ישראל הצעירה״. מאבקו מוקדש למעוטי גורל, לאיזון השומן ולמיזוג בכל תאי החברה והממשל במדינת־ישראל.
מחיר החוברת – 2.50 ל״י
ברית מס 30 – כי"ח – אליאנס..ד"ר דן אלבו החינוך הצרפתי!קהילת וואזן בשליש הדאשון של המאה העשרים
גיליון " ברית " בעריכתו של מר אשר כנפו הקדישה את החוברת מספר 30 – קיץ תשע"א לכבוד 150 שנה לאליאנס – כל ישראל חברים.
בגיליון זה בן למעלה משלוש מאות עמודים, כוללת בתוכה מאמרים בעברית וחלק נכבד ומכובד גם בשפה הצרפתית. המידע הינו יקר ערך כפי שניווכח להלן.
בהזדמנות זו רוצה אני להודות לאיש היקר הזה מר אשר כנפו על פועלו למען הקהילה כולה ותרומתו הכבירה בהבאה, ריכוז והפצה של נושאים מעניינים אודות העדה הברוכה שלנו.
ד"ר דן אלבו
החינוך הצרפתי!קהילת וואזן בשליש הדאשון של המאה העשרים
א. הנסיגות ההיסטוריות והלינגוויסטיות בקהילה בתחילת המאה העשרים
ח. השיח בנושא לימודי חול ולימודי קודש
אל סוגיית השילוב או ההפרדה בין לימודי חול ובין לימודי קודש, כל צד הגיע עם מטעני תרבות היסטוריים משלו. נציגי אליאנס באו אל המפגש עם ר' יצחק בן וואליד בשיחות שקיימו עמו בשנים 1860-1 עם נסיון שהתבסס על מערכת החינוך הרפובליקנית הצרפתית ותפיסת המדינה על רשויותיה השונות כיישות נפרדת מהכנסייה. הפרדת הדת מהמדינה היה עיקר מעיקריה של המחשבה המדינית של המאה הי״ח והרפובליקה הצרפתית על גילגוליה מאז המהפכה. גישה זו הבחינה באופן חד בין לימודי חול ולימודי דת. בית הספר הרפובליקני התמקד בלימודים כלליים ואילו לימודי הדת ניתנו בימי ראשון על ידי גורמים כנסייתיים וארגונים דתיים וולונטריים מזרמים שונים, שהוקמו במיוחד לצורך הוראת קטשיזם.
בית הספר של יום ראשון נוסד בפריז לראשונה בשנת 1822 בבית תפילה הקטן של הלובר [Oratoire du Louvre ואולם עוד קודם בשנת 1814 נוסדו בתי ספר דומים בנורמנדי ובאיזור בורדו בחסות הכנסיה הרפורמית. זו המציאות ההיסטורית שעיצבה את תפיסתם החינוכית של מייסדי כי״ח. מערכת החינוך הרפובלקנית נשענה על ארבעה עקרונות: הפרדת הדת מן המדינה [ separation de l'Eglise et de l'Etat], חינוך חינם [instruction gratuite], חינוך חובה [instruction obligatoire] וחינוך חילוני [instruction laique]. מנקודת ראותם ראוי היה לשכפל את עקרונות ההפרדה והחילוניות גם במדינות אגן התיכון שבהן התכוונו לפעול.
בעיני היהודים האני הקולקטיבי היהודי זוהה לחלוטין עם הדת, על פי תפיסה זו לא היתה הבחנה בין להיות יהודי ובין להיות אדם שומר מצוות. לימודי היסוד בתלמוד תורה התמצו בלימודי קודש ולמעט חיבור וחיסור (חשבון) לא כללו חוכמות גויים (חוכמות חיצוניות, לימודי חול, השכלה כללית) תכלית הלימוד הייתה ליצור אדם בעל זהות יהודית הנבדל בתודעתו מסביבתו הנוכרית במטרה לקיים את המשכיותו של העם היהודי. תכלית לימודי היסוד בתלמוד תורה הייתה להעניק נגישות לטקסטים יהודיים ויכולת לקיים שותפות פעילה בחיי הפולחן, התפילה והמסורת של הקהילה היהודית. בתבונה רבה קבע דה פוקו ש״במרוקו ישנן שתי דתות בלבד, ניתן להיות מוסלמי או יהודי" זהות היהודים הוגדרה גם דרך תפיסתו האקסגונית של הרוב המוסלמי. בעיני עצמם כמו בעיני שכניהם, היהודים היו בני הלאום העברי ובני דת משה ללא הפרדה.
לצד החינוך הדתי שהונחל בתלמודי התורה, הקהילה היהודית בוואזן הייתה זקוקה לבית ספר שיעניק לילדיה חינוך אירופי בשילוב תכנים בעלי זיקה למסורת ישראל, ללשון הקודש, לזהות היהודית, להיסטוריוגרפיה היהודית כפי שזו עוצבה במקרא ובספרות הקנוניה שחוברה לאחריו, המקיים מתח חיובי ביחס לחזון קיבוץ-הגלויות לא פחות מאשר לאידיאל האמנציפציה. בית ספר חילוני מחד ויהודי במהותו מאידך.
קבלת ניהול ביה״ס על ידי כי״ח והנחת היסודות לשיתוף פעולה עם הקהילה
רשת אליאנס ביקשה לחולל תמורות אידיאיות ותרבותיות. ואולם ללא השגת שיתוף פעולה מצד המנהיגות היהודית המקומית מטרותיה החינוכיות לא יכולות היו לצאת מהכוח אל הפועל. מנקודת ראותה נחוץ היה להפיג את החששות כדי להשיג שיתוף פעולה. הענקת צביון יהודי לתוכנית הלימודים, גם אם בהיקף מצומצם עלה בקנה אחד עם הצורך ליצור בידול מובהק בינה ובין רשת בתי הספר הפרונקו-איזראלית שפעלה בחסות מנהל החינוך הציבורי של הפרוטקטוראט (DIP). במטרה לייתר את הרשת המתחרה ולהשתלט על שוק החינוך היהודי ועל התקציבים שהיקצה הממשל הפרטקטוראלי למטרה זו. מסיבות אלו אליאנס בסופו של דבר הוסיפה לתוכנית הלימודים הרפובליקנית לימודי עברית והיסטוריה יהודית כביטוי לזהותה היהודית מצד אחד וכאמצעי בידול מרשת בתי הספר הפרונקו-איזראלית, שפעלה בקרב יהודים מצד שני. ראוי לזכור שהחל משנת 1912, 80% מתקציבה של אליאנס מומן על ידי השילטונות הפרוטקטוראליים. השלמת ה- 20% הנותרים "ממקבל השירות" קרי, מהקהילות עצמן חייב הענות לדרישותיהן בתחום לימודי הלשון העברית.
בניגוד לבית ספר הפרונקו־איזראלית, שתוקצב באופן מלא על ידי מנהל החינוך הפרוטקטוראלי ופעל ללא תלות תקציבית בקהילה, רשת אליאנס עודדה את השתתפות הקהילות בתקציב. בזכות השתתפותה בתקצוב, לקהילה היה מנוף השפעה על תכני הלימוד ועל ההוויה הבית ספרית. היכולת הפוטנציאלית להזרים באופן שוטף, לעכב או למנוע בכל רגע נתון את חלקה במימון איזנה את יחסי הכוחות. ההשתתפות העניקה לקהילות אפשרות לעבור בשעת הצורך ממעורבות להתערבות. הגם שהשתתפות בתקציב הוותה עול כלכלי, זו העניקה בפועל לוועד הקהילה זכות ווטו בנסיבות של משבר.
עם העברת בית הספר הפרונקו-איזראלית לניהול רשת כי״ח, זו מינתה את מר כוכבה לוי לנהל את בית הספר בוואזן. מר לוי נולד בצפת בשנת 1907, בזכות לימודיו בפריז קיבל אזרחות צרפתית ואף שירת בצבא הצרפתי בשנים 1932-1933. מאוקטובר 1926 נשלחו על ידו להנהלה הרשת בפריז דוחו״ת דו-חודשיים (ופעמים בתדירות גבוהה יותר לכשהדבר נדרש) סדירים על פעילות בית הספר ועל תלמידיו ואף על ההתרחשויות שונות בקהילה שאינן נוגעות לבית הספר.
מר לוי הגיע לוואזן בתחילת ספטמבר 1926, קיים פגישות היכרות עם מנהיגי הקהילה ועם ראשי הממשל הצרפתי המקומי. ביצע חפיפה עם קודמו בתפקיד, שכר בית למגורי משפחתו. מר לוי פתח את ההרשמה לילדי הקהילה לפני תחילת שנת הלימודים, בסיומה התקבלו שלושים ושישה תלמידים חדשים לשנת הלימודים 1926 מתוך כ-240. שישית מכלל הילדים בגיל לימודי חובה. בית הספר פעל בבית פרטי בין שלושה חדרים גדולים סביב פטיו שנקרא "דאר דלכרפאם". הבית הושכר ע״י מחלקת החינוך הצרפתית המקומית מקאיד של אחד מיישובי הלווין של וואזן. תוכנית הלימודים כללה שעת לימוד יומית בעברית. בשנים הראשונות שיעורי העברית ניתנו על ידי הרב משה סבג, לאחריו ירשו אותו בתפקיד הרב דוד אלבו ולאחריו בנו שמעון, בוגר המחזור הראשון של בית הספר העברי בקזה בלנקה.
כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי
שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –
ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.
125 – אחרי היותי במערב לא שמתי עוד לבי להבליו ויחר לו מאד. שער בנפשו כי נחמתי ( חזרתי בי מהבטחתי המדומה ) ויאלצני בכל רגע לשמור דברי. הוא היה מתנכל אותי בטאנגיא ושאתו פרשה רשת לרגליו בגיברלטאר.
בראותה כי לא שב לביתו לעת האֹכל ידעה כי בורח הוא ותרץ אל שר המצור ותתחנן לו להשיב את בעלה אל ביתו. הספר בא לפקיד שבטאנגיה והוא לא ידע. ויהי כי הציקני בלילה ההוא בדברי ריבות, הסירותי צעיף המרמה מעל עיניו ואמרתי, כי לב הותל הטהו להאמין כי אבטח על משענת קנה מחסהו הרצוץ, לעשות בנפשי שקר ולבגוד בדת הורי אשר נחלו מהר האלהים להם ולבניהם עד עולם, לחצוב ( לפנות לאמונה שהיא פגומה בעיני ) לי בארות נשברים.
135 – נדהם ומשתאה בין רגז לחרפה, נשמה לא נשארה בו. רגע החריש, אחרי כן פתח פיהו ויקלל את היום אשר דבר עמי, ויהי מבקש הפקודה והשִלום, ופיו למהלומות יקרא אותי. תפש חרב הסוחר להרגני, ואקומה עליו ואגזול החרב מידו ואשליכהו ארצה כי הָחלה ( נחלש ).
הקול נשמע בבית, ויקומו ויפרידונו איש מעל אחיו. ויהי ממחרת נחה שקטה עצבת לבו ופניו לא היה לו עוד, והוסיף שנית ידו להאיצני על אודות מסענו. אולי פליליה מה עצמת ! קנאת הדת מה נסכלת ! ביום אשר שב הפקיד שלח לקרוא למשרת ויאמר לו : שתים אני נוטל עליך, או לשוב לביתך או ללכת בבית הסורים ( האסורים ). המשרת נבעת מלפני הפקיד, כי פתאם בא אידו, נכנע בחרפה ויאמר : אשוב לדיבראלטאר.
145 – ויתאפק ויבא אל ביתו, העלים ממני ולא הגיד לי דבריו עם הפקיד, רק אמר כי עמד על דרכיו ( בדק את מעשיו ) וראה כי טוב לו לשוב לארצו. ואומר לו, עשה הטוב בעיניך ושוב לארצך. וימהר ויוציא מלתחת בגדיו וארגז הסוחר וילך לו עם יתר האינגיללינדיר, אין זר אתם כי כן דבר המלך, ולא שב לא הוא ולא הסוחר עד היום הזה.
שער שלישי.
כמה מדרך מישרים הרחיקו
אישים בעת יחשבו
הגד האותיות טרם תבאנה
אל חוף הים אשכנה
הנה עתה קויתי
הנה עתה בלבב הים נמצאתי.
5 – זמן בוגד הפכפך ותככים, ככה רמיתני ובתוחלת מהתלות מרעה אל רעה הוצאתני, מה עשיתי לך ומה הלאתיך כי מורורות השבעתני, לענה הרויתני ובתרמיתך הוגעתני ? מי יובילני עוד לעיר מבצר גיברלטאר ? מי ינחני עתה עד ארץ אדום ? בדד, צועה, אובד, נכר ! בין ערביאים עם נועז, בין יהודים מרודים ומדוכאים, אנא אפנה ולמי אנוס לעזרה ? מה לי פה ומי לי פה, כי חצבת לי פה קבר ? – שעפי יגונות יגונות אלה עלו על משכבי כל הלילה, ותדד שנתי מעיני.
ואשכימה בבקר נעצב ונבהל, חפשתי כל משכיות לבי ומבלתי ראות לי תקומה עזבתי עשתונותי אל חפץ המקרה. התאמצתי והטיב פני ולהניח חמתי. זכרתי דרוש המקנאסי ביום שבת ואלא נשיתי כי אחרי כלותו קם החזן וברך איש ואיש, בעבור שיתן מה שידבנו לבו. שאלתי אם נתן לכל איש לעשות כן ?
ויאמרו, תעשה וגם תוכל, כי כן אנחנו עושים עם כל גבר אשר בקרבנו. וגם שמענו מהמליץ אשר הביאך, כי יש לאל ידך לעשות כן. הכינותי לבבי לדרוש לעם בלשון ספרדית. דרך דרושים כדרך אנשי פולין וכדרך כל המבוהלים בלמודיהם שמסתבכים בחכמות בלי ידעו שחרן ויעבטון כן משפטן. לא ידעו ולא ובינו, כי רק בכלכל הדברים ומערכי העניין כמשפט הלמוד עומד, כאשר יעמוד הבנין מתכונת חלקיו.
25 – שאלות הבל,תשובות תהו, לשון עלגים ונאלחה, וקדיש אחריהם. הלא זאת חכמתם ובינתם לעיני העמים. אוי לנו כי שבענו קלון מכבוד ! לשון למדוים, מוסק השכל, מליצה אם כי לא מפוארה היה להם לחכמה נפלאה וכדבש למתוק. ויאשרוני ויהללוני ויתנדבו בכל לבם.
אחרי ארבעה דרושים בארבעה בתי כנסיות אין דורש ואין מבקש. צר לי מאד כי לא נמצא שם פקיד קיסר ווין. ונוסף מכאובי כי אבדתי בחפזי מכתב היציאה. אמרתי נגזרתי אבדה תקותי לצאת. נועצתי באיש מכרי ויאמר לי : " שמע בקולי, איעצך, זה חמש שנים אשר פה נמצא איש ווין והוא יושב בבעת פקיד ספרד.
איש נכון, חכם ונבון, ונחמד מכל עם ועם. כתו לו ספר, אולי יש תקוה. וכן עשיתי. שלחתי אגרת בלשון צרפת בידי הערבי משרתו, וישב אלי לאמר : " קום עלה ". הכרת פני האיש ענתה בישר לבבו, ונופת דבריו הגיד בהדר כבודו.
40 אמצני במו פיו ויבטיחני לעזרני כל ימי היותו למען אכתוב לא אגרת בלשון אינגליש. וביום ההוא החל להראני את כבודו ואת גדלו. השקתי את ידו ואצא מעמו שמח וטוב לב. ויהי כי הייתה הרוחה ואתהלכה ברחבה עם אוהבי. בהיותנו על שפת הים הגיע שר העיר על רגליו ומשרתיו אחריו.
נערכו אנשי המלחמה בחפזה כחצי מעגלה ויקדו ויקראו בקול גדול כלם כאחד " איל לה יבארק פאמאר סידי ( אלהים יברך וישליט את אדוני ) רוצה לומר אלוהים יברך ויצליח דבר אדוני.
בשובנו לביתנו אֵם רעי כי הרה ללדת הייתה יושבת על המשבר, ותלד בן. וימהרו ויתלו מגלות רשומות בשני משולשים משולבים הנקראים מגן דוד, בפסוקים ובשמות מלאכים לשמור היולדת מליליות. ויתוו באצבעות ציונים על הספים בחמר ובזפת להפחיד את השדים.
50 – ויתלו על הפתח פסת בלויי סחבות ורקיקי מצות להיות מנת מאכלם ובגדם ללבוש. זה דרכם כסל למו באמרם כי זה חלק וגורל לעזאזל, וזובחים את זבחיהם לשעירים להחזיק במנהג מאולתם כאמור.
ביום שמיני אחרי המול הילד ערכו השולחן לאנשים לבד, שנים שנים קערה אחת, וסכין אחד לכולם. לוקחים הנזיד מהצלחת בפתותי לחם להשיבו אל פיהם. שותים מים מבקבוק של חרש ומכסים את פיו בכנף או בשולי כתנתם לסגור בעד הכשפים.
משפטם לשתות כוס מים חיים טרם יאכלו, כי אין להם יין. הנזיד הראשון היה הקוסקוסו הנבחר בכל הבארבריה, הוא קמח בלול במים עד שיעשה כחרצוני דחן, וייבשו אותו בדוד על האח אש ומבשלים בבשר או בחמאה וחלב, והוא מן המטעמים בריאים וטובים.
ישראל בערב – ח.ז.הירשברג
ישראל בערב ח.ז. הירשברג. הספר נדפס בשנת תש"ו – 1946
קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב.
היסטוריה לאחר העבאסים
כופה החלה להיות מטרה של התקפות חוזרות ונשנות במאה ה- 11 ולאחר זמן הדלדלה ואיבדה מחשיבותה. במאה האחרונה, האוכלוסייה של כופה גדלה שוב. היא אתר חשוב לעליה לרגל למוסלמים שיעים
המעצמות פרס וביזנטיה ראו את המדינות האלה כתריס בפני ההתנפלות הבדווים, שהיו באים מהמדבר ומשתדלים לחדור לארץ נושבת, לרוב בזמן שהממלכות הגדולות טרודות היו במלחמות או בדיכוי מרידות ולא יכלו ליתן דעתן לנעשה בקצה ארצן, בגבול המדבר הערבי.
אולם שתי המדינות הערביות היו גם מסַכנות את פרס וביזנטיה. לעת מצֹוא יכלו להתחבר עם אויבי המעצמות הללו למגר את השלטון הפרסי והביזנטי, אשר לו היו כפופות. וכך היה גם בימי מוחמד ויורשיו. סוריה, ארם נהרים, ומצרים הסירו מעליהן עול המושלים, היושבים בקושטא ובקטֵיסיפון, והתחברו עם אויביהם.
לא הבדווים, כי אם תושבי המדינות הללו, שהיו ערבים לפי מוצאם ולשונם וקיבלו את האסלאם, הביאו אפוא את " דין מוחמד " לאפריקה הצפונית ולאסיה המערבית.
מבנה הארץ.
שפלת החוף : חצי האי ערב הוא רמה נשאה. רצועת השפלה של חוף ים סוף, התִּהאמה, צרה היא ואדמתה – חוץ מחבל קטן בצפון – מלוחה ובלתי פורייה. נמליה דלים ומעולם לא היה תפקידם רב ערך : היו משתמשים בהם רק לשם תחבורה בין אפריקה המזרחית ורצועת החוף.
רק למוח'א שבקצה הדרומי נודעה חשיבות היום החשוב בנמלי ים סוף הוא נמלה של מכה, ג'דה, כי דרכו באים עולי החג' המוסלמים. גם התיהאמה הדרומית , על חוף האוקיאנוס, אינה אלא רצועה צרה, כאן נודעת חשיבות לנמל עדן, ולעוד כמה נמלים קטנים – נזכיר רק את חורה במפרץ חצן אלע'וראב ומַכַּלַה – שאינם נופלים מעדן בתנאיהם הטבעיים.
זהו חוף הקטורת המפורסם אשר לכל ארכו היו מצויות תחנות מסחריות. לפנים נקרא אזור זה מהרה והעיר החשובה בו הייתה ט'פאר – שמה כשם בירת החמירים, השוכנת בהרי תימן ורחוקה ממנה מרחק של אלף קל"מ. היום נקראת העיר השוכנת לחוף האוקיאנוס, צ'פאר. לשפלה הזאת הקדיש תיאור נלהב אחד התיירים המפורסמים בימינו.
החוף לאורך מפרץ עומאן עשיר מאוד בנמלים. " שער סין " קרא לו גיאוגרף ערבי אחד, מכיוון שמכאן יצאו אוניות סוחר לכל חופי הודו ואף אל סין הגיעו. אדמתו, בייחוד צפונה מן העיר מַסקַט, פוריה מאוד. אורך הרצועה הדשנה הזאת כ-300 ק"מ ורוחבה מגיע עד 45 ק"מ.
כאן גדלים בעיקר תמרים ויש גינות ירק לרוב. השפלה בין חצי האי קטר ושפך הפרת והחידקל נקראה לפנים בָחְרִין, והיום מכנים בשם זה רק את האיים צפונה לקטאר. האדמה שם אינה פוריה, ויישבו קבוע קיים רק במקום שהנהרות, הזורמים מצחת לקרקע אל הים, מופיעים על פני האדמה.
לפנים הייתה זאת ארץ נושבת, ומסחרה העשיר והמפותח היה מספק את צרכיהם של תושבי פנים הארץ. כאן, בקרבת העיר הנקראת היום הופוף, מקומו של המרכז המסחרי גֶרְהָה, הנזכר אצל הגיאוגרפים הקדומים.
את סחורות הודו ופרס, וגם את הפנינים אשר דלו בים המפרץ הפרסי, היו מעבירים דרך גרהה אל מצרים וחופי הים התיכון. בייחוד אל עזה. גרהה הייתה מקיימת קשרים עם חצ'רמות. את המרחק בין שתי המדינות היו אומדים כמהלך ארבעים יום.
ב. ההדים : אחרי רצועת החוף המערבי מתחילות אשדות הרמה, העולות לכל אורך החוף המערבי. הן מהויות את במת ההדים הגבוהים של חג'אז הצפוני, משתפלות ויורדות לעמק אשר בו שוכנת העיר הקדושה מֶכָּה, ומתרוממות אחרי מכה לגובה של 1642 מטר.
כאן נמצאת העיר טאיף ובשכנותה — עוכאט׳, מקום הירידים הגדולים בימי קדם. טאיף הייתה מאז מרכז חקלאי ומסחרי חשוב ועד היום משמשת היא קייטנה בשביל תושבי מכה ( השוכנת בגובה של 400 מטר ) בשל אקלימה הנוח ואדמתה הפוריה, המצמיחה ענבים, עצי־פרי למיניהם וירקות לרוב.
רוכסי ההרים בעסיר ובתימן, הנקראים סראה הדרומית, מגיעים עד לגובה של שלושת אלפים מטר. בלב ההרים, בגובה 2350 מטר, שוכנת צנעא, בירת תימן בימינו. בה נמצאים שרידי המצודה ע׳ומדאן, אשד בנה אברהה, משנה מלך ח3ש, אחרי שטיפאר בירת הארץ נחרבה על־ידי הכובשים.
כ־20 קל״מ דרומה־מזרחה מכאן נמצא המקום עיימאן, שלפי האגדה נקבר בו אסעד כאמל, המלך היהודי הראשון בתימן. דרומה לצנעא — העיר ירים, ובמרחק של 16 קל״מ ממנה, בכיוון דרומי־מערבי, שכנה בירת הממלכה השבאית־חמירית טיפאר, על רמה שגבהה 2200 מטר ».
במזרח ניתקל ברמה, שלפנים הייתה מיושבת בצפיפות. כאן, בגבולות ואדי נג'ראן( הידוע בייחוד בשל מלחמת דו נואס; עד היום הזה גרים שם יהודים רבים ), ואדי שבון וואדי חצ׳רמות, הוקמו מרכזי הממלכות העתיקות מעין, שבא, חצרמות.
כאן נוסדו ערים גדולות ובהן בניינים מפוארים, ונבנו סכרים, כדי לעצור את המים, הזורמים מן ההדים והעלולים לסחוף את האדמה הפוריה עם היבול, ולאגרם לעונת הקיץ לשתייה ולהשקאה. כאן שכנו: בירת ממלכת מעין קַרְנֵו, בירת שבא הקדומה — מארב ( נודע היה הסכר שנבנה פה לשם אגירת מים להשקאת שטחים ענקיים)", עיר הבירה של חצ׳רמות—שַׁבְּוַתּ, ועוד כמה ערים, הנזכרות תכופות בכתובות ובסיפורי הגיאוגרפים, כגון: תִּמְנַע, בַּראקִש, חִראן ( עיין יחזקאל כ״ז,כ״ג )».
הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
תורת אמך ◆ פרשת שמיני ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 46◆
המלקט: הרב אברהם אסולין
ויהי ביום השמיני קרא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל(ט, א).
כתב הגון רבי מימון אדהאן זצ"ל ב
הרב אסולים הי"ו
ספרו מד"ו ב"ד, יש להקשות, למה עיכב משה רבנו ע"ה עד שבעת ימים ולא קרא אותם לאלתר, ועיכב עד שהשלים שבעה ימים וקרא אותם. פירש הרב יד שאול ז"ל, לפי שסרב בסנה שבעה ימים, לכך לא שימש וניטלה ממנו הכהונה, ולאפוקי סברות אחרות שאמרו ז"ל, ולי נראה למה המתין עד שבעה, לפי שהיה משמש בכהונה כמו החתן, והחתן אינו יכול לעשות שום דבר בשבעת ימי חתונה, לכך עכבם ולא קרא אותם לאלתר עד שהשלים שבעה ימים. אי נמי כשניטלה ממנו הכהונה היה מצטער, ומתוך הצער שהיה לו לא קרא אותם לאלתר עד שעבר הצער שלו. וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה, בשעה שהיה במצרים והיה מצטער על אותם י"ז שנה שלא היה יוסף עמו, ואפילו שאמרו רז"ל ויחי יעקב וכו', אפילו הכי היה מצטער על שלא היו כמו היום, לכך משה רבנו ע"ה היה מצטער על אותם שבעה ימים שסרב בסנה, והיה אומר ולואי שהיו כמו היום, אי נמי היה מצטער שטעם כהונה גדולה וניטלה ממנו ונצטער עליה. משל לאדם שטעם טעם דבש וידע מתיקותו ופירש ממנו לו צער גדול עליו, וכן משה רבינו ע"ה, היה לו צער על שפירש מכהונה גדולה, עד שעבר הצער וקרא אותם.
ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימים ושהקרב לפני ה' (ט, ב).
כתה הגאון רבי יעקב טולידאנו זצ"ל בספרו אהל יעקב, רש"י ז"ל פירש להודיע, שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה (תנחומא שמיני ד), מקשים הרא"ם, גור אריה ועוד, הרי אין קטגור נעשה סניגור (ברכות נט.), ואפשר שיש להקשות עוד, למה באהרן עשה העגל לחטאת ובישראל העגל לעולה. אלא בודאי, כי לגבי ישראל שעשו את העגל ממש ועבדוהו, עשו העגל לעולה ולא לחטאת, כי החטאת באה על חטא לכפרה ואין קטגור וכו'. אבל אהרן שלא חטא בזה אלא שעשה אותם להם, וגם בזה היתה כוונתו רצויה, ככתוב (שמות לב, ה), וירא אהרן, פירש"י ז"ל ראה שהצליח מעה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי, ויבן מזבח, פירש"י ז"ל לדחותם, שמא יבוא משה קודם שיבדוהו וכו'. לכן אף שיעהו לחטאת, לא שייך לומר בזה אין קטיגור נעשה סניגור.
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (ט, ו).
כתב הגאון רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'ויאמר משה', אל כל עדת בני ישראל. 'זה הדבר', זו הצדקה שנקראת דבר, כמו שכתוב (דברים טו, י), נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו'. אשר צוה ה' תעשו', כמו שכתוב (בראשית יח, יט), ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ועל ידי זה, וירא אליכם כבוד ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב י), אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני השכינה, שנאמר (תהלים יז, טו), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, וזהו וירא אליכם כבוד ה'.
ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (ט, ה).
כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל מרביץ תורה בעיר מרכאש, בספרו כפר ליצחק, ויקחו- נפש רוח נשמה של הצדיקים. את- היא התורה שמתחלת באלף ומסתיימת בתיו ועוד לקחו את אשר שצוה משה – בשביל שהיה פונה אל. אהל מועד- לכל חי על דרך יזכור לו יום המיתה ויקרבו כל העדה והספידו לו ועל ידי זה. ויעמדו לפני ה' – אחים לי בהספדאי דהאתם קאימנא:
כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ (יא, מד).
כי אני ה' – פטירת הצדיק נעשה זווג. אני – שהיא השכינה עם שם הגדול המעלה אתכם מארץ מצרים על דרך ושם ינוחו יגיעי כח להיות לכם לאלהים יהיה לכם שכר מן הדין. אני ה' אליהכם – אבל בתנאי. והייתם קדושים – תחזרו בתשובה. כי קדוש אני – צריך להדמות לבוראו:
ברכת שבת שלום – הרב אברהם אסולין
לתגובות
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.
רכי משה אמסלם הקדמון
מהצדיקים הקבורים בבית העלמין הישן ליד נחלת ביבאס. על מקום זה סיפרנו כי נשמעו משם קולות של קריאת תהילים בלילה.
על רבי משה מסופר שירדה להבת אש מן השמים והעלתה אותו השמימה. אשתו נבהלה בחושבה שהבית נשרף וכשהחלה לצעוק, חזרה גופתו למיטה. ביהכנ״ס קרוי על שמו.
ישנה מסורת כי היו המתפללים ומבקשי הישועה הולכים לבית הכנסת הזה בערב ועוברים שם את הלילה בתפילה. בחצות לילה היו רואים את דמותו של הצדיק הקדוש מכוסה בלבן. סימן לכך שנתקבלו בקשותיהם וכי הצדיק שמח שבאים אל בית הכנסת שלו. עפ״י המסורת בסאלי, הצדיק נפטר ב־י״ח בשבט לפני כ- 160 שנה.
ישנו מסמך משנת התרל״ט בו מוזכר שמו של רבי משה אמסלם, יתכן ודובר בו לאחר מותו, או שמדובר בצאצא נוסף הקרוי על שמו.
רבי משה מאמונה
היה חדר בסאלי על שמו של צדיק זה. בחדר הדליקו נרות – כוסות שמן וחולים היו באים לבקש מזור ורפואה מהקב״ה בזכות הצדיקים. לא נודעו פרטים על הרב ועל תקופתו, א״כ קרוב לוודאי שהיה קדמון ונטמן בבית העלמין הישן. רוב המצבות שם נעלמו ונתכסו בעפר.
רבי משה פראנקו
רבי משה קבור בסמוך לרבי יצחק קוריאט. על מצבתו של רבי משה נכתב:
״מצבת קבורת הקדוש המלומד בניסים כמוה״ר רבי משה פראנקו זלה״ה תנצב״ה זכותו יגן עלינו אמץ״. לא נודעו פרטים נוספים עליו ולא על זמן פטירתו של הצדיק הקדמון הזה.
רבי רפאל אלנקאוה
הצדיק שעל קברו משתטחים מדי יום ביומו, גם בתקופתנו, מכל רחבי קהילות מרוקו ובכל שנה באים מקצוות תבל. ההילולא שלו נערכת במקום, באולם מיוחד שנבנה ליד ציונו המפואר, בל״ג בעומר.
נציגי המלך והשלטון המקומי מגיעים גם הם לסעודה. על הצדיק נקרא בפירוט רב בקונטריס ״אור המרפ״א״.
רבי רפאל ביבאס הקדמון
עליו קראנו בפרק חכמי סאלי. טמון בנחלת ביבאס בבית העלמין הישן ונחשב לצדיק בעל מופתים.
רבי שלמה בלחנס (בעל הנחש)
צדיק זה קבור אמנם מדרום לעיר מרקש הדרומית, אך שמו נזכר גם בין צדיקי סאלי. כנראה שהוא מהשדר״ים הקדמונים שהגיעו מארץ ישראל בראש שבעה רבנים שהגיעו למרוקו, על מנת לחזק את הקהילה. עפ״י המסורת, שבעת הרבנים התפזרו ונתיישבו בקהילות שונות, לכן נמצא את מקומות קבורתם באתרים שונים.
גם כאן אעלה את ההשערה המסתברת ביותר, שרבי שלמה בלחנס שהה תקופת מה בסאלי והחדר בו התגורר הפך למקום אגדתי. החדר היה קרוב לחומה, לעיתים היה יוצא נחש מהחומה ונעלם כלעומת שבא, בני הקהילה סיפרו שהיתה זאת התגלות הצדיק.
אם תתמה והלא הנחש הקדמון הוא סמל הטומאה, סטרא דמסאבותא ואיך יתכן שצדיק יבוא בהתגלמות של נחש. תשובה לכך נמצא בזוה״ק שמשה רבינו הינו חיוויא קדישא – נחש קדוש, ״כי זה לעומת זה עשה האלקים״. משה עם י״ג הוי משיח כמנין נחש.
רבי שלמה טמון בעמק האוריקה המדהים ביופיו.
נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל
נוהג בחכמה
אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע
שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב
רבי יוסף בן נאיים ויצרתו
הרב פרופסור משה עמאר הי"ו
הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים.
הישיבה של הרב הגאון מו"ה יצחק בן וואליד וצוקלה"ה, לומדים שמה בצהרים תלמידי חכמים ולוקחים פרס ( שכר תמיכה ) מהמחזיקים. וראש הישיבה הוא מוהר"ר יהודה ליאון כלפון, ואתו מו"ה וידאל ישראל נ"י, ומו"ה יצחק ביבאס נ"י, והחכם השוחט כמה"ר אברהם ביבאס נ"י.
אלו הם החכמים שראיתי אני בעת שלמדתי עמהם בתלמוד יוסף חו"מ. הישיבה ההיא היא בחצר דר שמה מוהריב"ו זצ"ל ( רבי יצחק בן וואליד ) הנזכר, ובית כנסת שהיה מתפלל בה הרב הנזכר, בהיותו בחיים. ועדיין החצר עד היום מוחזקת ביד זרעו, ואין שום אדם דר שם בבית ההוא, והבית מליאה ספסלים.
ובצד אחד מן הבית, גבוה מהקרקע הבית – חלק רשות לעצמו כמו אצטבא, ששם הרב היה קובע לימודו, ועדיין מונח שם שולחן קטן שהיה מניח עליו ספרים בעת לימודו. ושם מונחת המשענת שלו, וסדור תפילה שהיה מתפלל בו ואזור שלו. אזור – חֲגוֹרָה: "וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" (מלכים ב א ח)
ואמרים שכל אישה שרשה בלידתה, מניחים המשענת והאזור על ביטנה והיא יולדת בנקל. ובמקצת מן הבית ההיא יש שמה שורות ספרים חדשים, בית יוסף, ארבעה טורים עם פירוש בית יוסף, תלמוד, הרמב"ם, שולחנות ( ארבעה חלקי שולחן ערוך, עם מפרשים ) מלבי"ם וכו'….ומכורכים כריכה יפה
הערת המחבר – מרבית הספרים הנזכרים, ראיתי אותם בספריה. ספריה זו הועלתה לארץ בשנים האחרונות ונמצאת בידי רבי שלמה דיים בירושלים. מהתרשמותי נראה, כי מאז ועד היום חלו בה ידיים ונעלמו ממנה ספרים רבים. עד כאן לשון המחבר.
וסמוך לפתח הבית מדרגות, שתעלה בהם לישיבה, המלאים ספרים וספסלאות ושלחנות, שמניחים עליהם את הספרים בשעת לימודם. ובבית הכנסת הנזכר יש שם תנור קטן, שהיה הרב הקדוש הנזכר מבשל שמה המצות בערב פסח.
כל האנשים החרדים אל דבר השם, מבשלים שמה המצות עד היום. והלכתי ונשתטחתי על קבר מהר"י בן וואליד זצ"ל זיע"א, והקבר שלו בשיפולי ההר, כי בית הקברות של עיר תיטואן כולה בהר. ועומדי לפני קבר הצדיק רבי יצחק בן וואליד זצ"ל, אעדה אחזתני וחלחלה, ונזדזעו כל אברי, כי אימת תורתו וצדקתו חופפת על קיברו.
ואין שום כתב חרות על מצבתו, רק אבן גדולה כקומת איש מונחת על קברו, וחרות בה אזי ( איזה 9 ציור וכיור דוקא, מעשה אומן. וכל הקברות אין במצבתם שום אותיות חרותים ולא שם הנקבר, רק האנשים מקבלה איש מפי איש יודעים מה המה האנשים הקבורים בכל קבר.
ונשתטחתי על הקבר ההוא, והיו עיני זולגים דמעות וביקשתי רחמים שתגן עלי זכותו. וברוך שזכני לראות מצבת הצדיק הזה.
המערה ( בית הקברות ) ההיא ישנה מאוד ועדיין כמות שהיא, ומעולם לא נחטטו הקברות ממנה. שלא בדומה לבית הקברות בפאס, אשר הועבר בפקודת השלטונות מספר פעמים. והיא הר גבוה מאוד, ושם קבורים כמה צדיקים. יש שמה קברות הרבנים מגורשי ספרד וכשטילייה.
והמצבות שלהם מרוב יושנם נהרסו האבנים ונתהפכו זו על זו. ויש שמה חלקה אחת קברות משפחת אלמו שנינו, וחלקת משפחת אבוהב. וחלקה משפחת כלפון. ושמה קבור הצדיק כמוהר"ר אפרים מונסונייגו זצ"ל. וכמה צדיקים אין די באר, זכותם תגן עלינו אמן כן יהי רצון.
ובמערה ההיא ידוע אצלם צדיק אחד, קוראין אותו בלשון ערבי " מול אסנדוק ", כומר, בעל הארון ואין שמו ידוע. ואמרו שעל הקבר ההוא בנוי מציבה אחת גדולה כתבנית ארון, ולכן קורין לו בעל הארון. ומי שילך לכתחילה במקום עשה ( הזה ) להשתטח על קברו, אין מוצאו כלל ונעלם ממנו, וגם שיחפש אחריו בנרות לא ימצאנו, ופעמים במקרה מוצאין אותו ומשתטחין עליו, ודבר זה ידוע אצלם לפלא.
יום אחד בהיותי בתיטואן, בא לבקר אותי ולדרוש שלומי תלמיד חכם אחד זקן, שמו מוה"ר יצחק בן זקן הי"ו, והא חסיד וקדוש, הקדושה חופפת עלינו. ויודע מסכת כתובות בעל פה, וחזר עליה פעם אחת בשובע. אינו שותה חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ואם יהיה חולי ויצטרך לשתות חלב לרפואה, טורח הרבה עד שילך איזה יהודי לפני הגוי החולב ועומד עליו לראותו.
ובערב פסח הוא בעצמו מבשל המצות בתנור שבבית הכנסת של רבי יצחק בן וואליד זצ"ל. ופעם אירע איזה חשש חימוץ ואסר כל המצות וגם התנור. והיה בצער גדול כל היום, עד שעשה מצות בהיתר כפי רצונו. והוא בעצמו מנקה ( מנקר ) הבשר מן החלב, ואינו סומך על שום אדם. ואינו קונה בשר מן הטבחים, רק מן הנחתים שחתום עליהם מילת כשר שרושם השוחט.
גם אם הקצב יהודי אפילו הכי מחמיר על עצמו וחושש כל מה שראוי לחוש. פעם אחת היה עושה יין בעצמו לקדושא ואבדלתא, פתאום נכנס גוי אחד וראה ביין, והשליך כל היין לאיבוד. ומסגף עצמו הרבה ואינו ישן על גבי כר, רק על גבי מחצלת גומי ועליה פרוס איזה צמר רחלים.
פעם אחת נכנסה איזה רוח שטות באישה אחת, ושלחו אותה בני משפחתה לפניו לבקש עליה רחמים, והתפלל וביקש רחמים עליה, ובתפילתו היה מבקש מהשם יתברך שתעמוד לה זכות מסכת כתובות שתתרפא.
והקב"ה עשה נס ונרפאה האישה ההיא, והיה זה לפלא בפני הרואים והשומעים. וכמה מילי דחסידותא שמעתי עליו, השם יאריך ימיו, אמן כן יהי רצון. הרב יצחק בן זקן, היה תלמידו של רבי שמואל ישראל. בסוף ימיו היגר עם בניו לארגנטינה ושם נפטר. בצוואתו ביקש לגנוז עמו בקברו את מסכת כתובות שבה למד על ימיו.
מהתיאור הנ"ל בולט החוש היסטורי המפותח שהיה לרבי יוסף בן נאיים, חדות עינו הקולטת מיד דברים הראויים לציון, לתארם ולהנציחם בכתב לדורות הבאים. כי הרי תוך דור אחד הקהילות הנזכרות חוסלו כליל – עם הקמת מדינת ישראל ועלייתם ההמונית של יהודי מרוקו לארץ.
Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan
Il etait une fois le Maroc
Temoignage du passe judeo-marocain
David Bensoussan
Les intentions danoises ayant ete eclaircies, le sultan libera tous les esclaves danois et se montra magnanime envers eux. Les Danois obtinrent le monopole du commerce du port de Safi en 1757 . L'envoye danois Georg Hast publia en 1792 le livre Den Marokenske Kaiser Mohamed Ben Abdallah's Historie qui contient moult renseignements decrivant avec detail les relations du Maroc et des puissances europeennes durant le regne de Mohamed III.
II en voulait a l'Angleterre et particulierement aux autorites de Gibraltar qu'il accusait d'armer les villes rebelles du Nord et de se livrer a la contrebande, apres que son pere Abdallah eut signe un traite de paix avec l'Angleterre en 1734 Aussi permit-il aux Saletins de capturer des navires anglais. En 1760 l'Angleterre paya 225000 piastres pour la liberation des esclaves anglais au Maroc et livra des canons et du materiel de guerre en vue de signer un traite de paix garantissant le ravitaillement de Gibraltar en eau et en vivres. Mohamed III se declara insatisfait et exigea en plus l'equipement de cinq navires de guerre sans quoi il declarerait la guerre a l'Angleterre. II interdit a ses sujets d'entrer dans les maisons appartenant aux commergants anglais de Mogador. II fit evacuer le consul d'Angleterre de Tanger, offrit sa maison au consul d'Espagne et chassa tous les Anglais de la ville. L'Angleterre negocia une prolongation de l'armistice puis fit maints beaux gestes pour rentrer dans les bonnes graces du sultan. Mais la mefiance ne disparut jamais entre les officiels marocains et anglais.
La paix fut signee avec la Suede en 1763 et ce pays s'engagea a livrer du materiel de guerre. La paix fut egalement signee en 1765 avec Venise en echange d'un payement de 48000 sequins et une annuite de 110000 sequins. Un traite de paix avec le Danemark fut ratifie en 1767 au terme duquel ce pays s'engageait a livrer une cinquantaine de canons, des gros cordages, du bois pour la construction de fregates et 6500 piastres. Les relations avec la Hollande etaient mauvaises – bien qu'un traite de paix et de securite ait ete ratifie en1750 car le sultan avait ete insulte de ce que les cadeaux offerts par la Hollande (des sabres sertis de pierres precieuses) etaient, a ses yeux, insuffisants. Le sultan declara le casus belli en 1774
. Les Hollandais envoyerent des fregates patrouiller le long des cotes marocaines. La paix fut signee en 1778 apres que les Hollandais eurent paye 50000 piastres pour la liberation de 55 Hollandais. La paix fut signee avec l'Autriche et la Toscane en 1782 , avec la Sicile en 1783 Par ailleurs, Mohamed III menaga de guerre les nations chretiennes qui oseraient transporter des pelerins musulmans a La Mecque.
Apres l'independance des Etats-Unis en 1776
les navires americains ne jouirent plus de la protection de la marine anglaise. Aussi, fut
il demande a Louis XVI d'intervenir et d’employer ses bons offices aupres de Mohammed III. De fait, le bateau Betsey qui
se rendait a Teneriffe fut capture par les corsaires marocains en 1784
Les Etats-Unis durent envoyer un representant officiel lequel negocia un traite de paix
la cour marocaine en
En outre, les citoyens marocains blancs et de couleur captures en mer furent dispenses des mesures segregationnistes alors en vigueur aux Etats-Unis. Un autre traite de paix entre le Maroc et les Etats-Unis fut signe a Meknes en 1836.
Par ailleurs, les navires de guerre americains firent des expeditions contre Tripoli en 1804
1815et contre Alger en
pour se proteger contre la piraterie.
A partir de 1750 des negociants marseillais proposerent a Sidi Mohamed qui etait a cette epoque khalifa (vice-roi) a Marrakech un projet de traite avec la France, mais cela resta sans suite. Une autre tentative dans laquelle la France voulait s'attribuer la ville de Tanger, fut rejetee en 1764 . L'annee suivante, la France envoya une flottille qui bombarda !es reperes de pirates de Sale et de Larache et cela n'eut pas grand effet. Un traite de paix et d'amitie entre la France et le Maroc fut ratifie a Marrakech en 1767. II prevoyait la liberte de commerce aux negociants francais, la protection contre les corsaires barbaresques et la preseance du Consul de France sur les membres consulaires des autres nations. Mais, dans la realite, il n'y eut pas grand-chose de change. En 1770 quand la France bombarda la ville de Sousse en Tunisie, Mohamed III : convoqua le consul Louis Chenier et exigea des explications convaincantes sans quoi il declarerait la guerre a la France. La France repondit qu'elle avait reagi a une provocation et Mohamed III se declara satisfait. Mohamed III pouvait se montrer parfois genereux envers la France. Ainsi, il envoya en mission en France le caid de Mogador accompagne de 20 esclaves frangais pour lesquels il ne demandait pas de :rancon ainsi que 6 beaux chevaux. Mais il n'en demeure pas moins qu'il voua un mepris ostentatoire envers le consul Chenier durant de longues anees.
Par ailleurs, Mohamed III etait obsede par la conquete de Ceuta :
occupee par l'Espagne et fit comprendre au roi d'Espagne que l'amitie entre leurs pays ne devrait pas souffrir de ce qu'il projetait de reprendre Ceuta et de fait, l'Espagne jouit meme d'un tarif douanier avantageux.
Pour cela, il offrit au dey d'Alger de faire alliance, de reprendre Ceuta pour ensuite liberer Oran egalement occupee par les Espagnols. Or ce demier se mefiait de Mohamed III. A raison, car le sultan marocain temoignait d'un grand mepris pour les Algeriens, qui a ses yeux
n'etaient que des fourbes inconsistants. Bien que le traite de paix signe avec l'Espagne en 1767
s'accompagnat de la liberation de tous les captifs marocains, Mohamed III mit le siege a Melilla en 1774
car il considerait que le traite de paix etait valide sur mer mais non sur terre. L'Espagne
declara un etat de treve jusqu'a ce qu'un nouveau traite fut ratifie en 1780
. Contrairement a ce qui avait ete convenu, le dey d'Alger n'attaqua
pas Oran. Aussi Mohamed III abandonna-t-il le siege de Melilla pour marcher contre l'Algerie. Les deux nations se mesurerent tels des chiens de faience.
קריאה בתורה אצל י.מרוקו
מפטיר והפטרה פרשת יתרו בנוסח יהודי מרוקו
ראשון פרשת יתרו נוסח מרוקו
מראכש העיר-חביב אבגי
חביב אבגי-אבני זכרון לקהילת מראקש
קהילת מראכש, חכמיה ופרי הגות רוחם. הקדמה מאת הרב ד"ר משה עמאר.
הקהילה היהודית במראכש עתיקת
יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזרא, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.
הצרפתים באו למרוקו, למורת רוחם של מעצמות אירופה.
בשנת 1912 צרפת נכנסה למרוקו, בניגוד לדעתם של מדינות אירופה. היא ביססה את מעמדה בכל צפון אפריקה : תוניס, אלג'יריה ומרוקו, למורת רוחם של גרמניה, אנגליה ואיטליה, שנאלצו מחוסר ברירה להגיע להסכם ביניהם, על חלוקת אזורי השפעה בן המעצמות, תוך כדי הבטחת צרפת, שמרוקו תהיה פתוחה לסחר עם הארצות האלה.
כניסתם של הצרפתים למרוקו, הייתה מלווה בזעזועים פנימיים קשים. נוצרו כיסי מהומות מקומיים, אשר ניצלו את המצב לשוד וביזה, ופרעות ביהודים כמעט לא פסחו על שום יישוב. אין עיר או כפר שלא סבלו היהודים מהאספסוף המתפרע, וכל קיבוץ יהודי קטן בכפרים המפוזרים היה טרף קל לשודדים.
לכן בהרבה יישובים היהודים ברחו מבתיהם. הם התקבצו בריכוזים גדולים יותר להגנה על עצמם. כניסתם של הצרפתים למרוקו הייתה לעובדה, חרף ההתנגדות שלוותה אותה מבית ומחוץ. בשביל היהודים תהיה זאת תקופה חדשה, המלווה בתקווה של יציאה מהחושך אל האור. אם כי היהודים בראשית הדרך, לא היה להם אימון מלא בצרפתים, הם חיו בתחושות מהוססות, תוך צפייה מה ילד יום.
אמנם היהודים צעדו יותר מהר לעבר העולם המודרני, בנסותם להדביק את הפיגור הטכנולוגי של מאה שנה. חיש מהר השתלבו במערכת סדרי השלטון המודרני, שהצרפתים הביאו אתם על כל מרכיביו. מעמדם המדיני של היהודים והשפעתם הלכה והתרחבה, והרבה מעמדות מפתח בחיי הכלכלה של המדינה נותרו בידם, גם אחרי ביסוס מעמדם של הצרפתים.
היהודים ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם, וראו בבואם של הצרפתים למרוקו " כסיעתא דשמיא " להטיב עמהם.
מראכש העיר, תיאור העיר, המללאח, פרנסות היהודים, השערים.
שערים רבים לה לעיר מראכש, כארע עשרה שערים."
באב אגנאו ", השער הראשון שנבנה בשנת 1126, על ידי עלי אבן יוסף, משבט המוראביטין. והנה שמות יתר השערים
באב דוכלאה, מקום מושבו של הפחה.
באב אלכמיס, שער השוק – על שם יום השוק הגדול השבועי של מראכש המתקיים כל יום חמישי. הכל נמכר שם מבהמות ועד – אישה לחתונה מיידית, ושתיהן נבדקות לפי השיניים.
באב דבאג. שוק הבורסקים.
באב גמאת. שער יציאה לאטלס המזרחי.
באב לחמר. שער השקיעה האדומה.
באב אררב. שער הקסבה.
באב אלעביד. בעבר שוק העבדים.
באב ארחבא. שמו הקודם היה ידוע כשער פאס. שוק צבעי המצר והעור.
הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינת
ו של רבי אברהם אבן עזרא, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות
באב אגדאל. גן המלכים. השער הדרומי והגן מייחסים לו בנייה ותכנון למולאי עבד ארחמן 1822 – 1859 .
עבודת אומנות רבה השוקעה בשערים האלה, כל אחד מהם הטביע בהם מעין חותם מלכותי של יצירת כפיו. הכי יפים בניהם, אלה המתייחסים למולאי מוחמד אלמנצור 1574 – 1603, אשר אומנות הבנייה הנושאת את שמו ונלמדת עד היום.
שני השערים העתיקים ביותר הם : באב דבאג ובאב אגנאו, נבנו על ידי מולאי יוסף בשנת 1112 והם מרהיבים ביופיים. חומה אחת מחברת את כל השערים, לאחדים מהם נצמד להם מגדל שמירה כמו שער אלמשואר, שממנו הייתה הכניסה לקסרקטיני המלוכה.
מראכש הייתה לעיר בירה, בתקופת המלך מולאי מוחמד אל מנצורי מהסעדים. ושם היה גם מקום מושבו של המלך לדון. במרחק מה מהארמון נמצא אתר היסטורי עתיק ידוע לשמצה בשם " דאר בידע ", יצירת מופת שטנית סמל השלטון של הסעדים. שם מתבצע גזר דינם של מורדי מלוכה, עד שנחרבה בשנת 1672, על ידי מולאי איסמעיל, שהחזיר את השלטון לידי העלאוין.
נמצא שם שטח בריכות סמוכות אחת לרעותה. בשנת 1126 היה על האסירים להעביר מים מהמליאות לריקות, וחוזר חלילה. כשהסד כובל את רגליהם, ושוט על גבם
באב אלמנארה.
מפעל המים הגדול של העיר, שבנייתו החלה מקופת המואחדין במאה ה-12 ואחריהם העלאווין. השלב האחרון עשו אותו הסעדים, ונגמר במחצית המאה ה-19 בימיו של מולאי עבד ארחמן, מאגר מים ענק באורך 1200 מטר, על 800 מטר רוחב.
מסביבו גן ענק האהוב על יהודי מראכש, אותו היו פוקדים בהמוניהם ביום המימונה. הגן משופע בתעלות המים ארוכות, מרחבים, פרחים וירק. על המללאח היה עובר לשם לנשום את האביב. מימיו של המאגר מגיעים מהרי האטלס הדרומי, שם השלגים מפשירים מאוחר. הסמל של גן אלמנרה, בית קטן דו קומתי עם מרפסת לרוחבו וגג רעפים בצבע ירוק, משתקף ממימי המאגר.
הכותוביה.
מגדל מואזין המתנשא לגובה שבעים ושבעה מטר, שמלה של העיר מראכש. מגדל גדול ממדים שצבעו משתנה בהתאם לשעות האור של היום, בוקר, צהרים וערבץ עבד אלמונין מהמואחדין התחיל בבנייתו, ונגמרה על ידי יעקוב אלמנצורי בין השנים 1184 – 1189.
מגדל הכותוביה עומד במרכז העיר סמוך לג'אמג לפנא. ג'אמע לפנא זה מרכז הבידור העממי ןהמסחרי בכיכר הגדולה של העיר. בגלל גובהו נראה ממרחק שמלמעלה משלושים קילומטר ממראכש\ בואכה הרמה של העיר סאפי.