סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
77 – אנשי בינה ספדו
קינה יסדתי וכוננתי אל הלקח ארון הקדש החכם השלם הדיין המצויין רב ועצום בישראל כמוהר"ר רבי אליעזר די אבילה זלה"ה שנתבש"ם בימי העמידה יום שבת קודש ג'לאדר שנת אשכר – תקכ"א לפרק קטן – 1761 סימן אני דוד בן חסין נר"ו
אנשי בינה ספדו חילים חילים
יראי ה' הקטנים עם הגדולים
לחסרון חכם מלא כקפת הרוכלים
אי"ש צדיק תמים יושב אהלים
אנשי בינה – גדולי התורה ולומדיה
חיילים חיילים – מחנות, מחנות על פי ענייני התלמוד : רשי"י ור"ת, הרי"ף והר"ן וכד'
קופת הרוכלים – למיד חכם הבקי בכל ענפי התורה
יושב אהלים – אהלה של תורה
נקטה נפשי ולבבי סחרחר
איך משמים נפל הילי בן שחר
לספוד לצר"ה ולבכותה תמיד אבחר
עד ירבו נוטפים על הזוחלים
כסה חשך ארץ פתאום בא שברה
עיר רבתי עם פנה הודה והדרה
חשכה שמשה נדעך וכבה אורה
שפעו דמא מרזבי בנחלים
יהמו מעי יחרד יתר לבבי
על ארון קדש חכם עדיף מנביא
תחתונים ועליונים בקשו רבי
ונצחו את מצוקתם אראלים
דבקה תמיד נפשו וגם אִוְּתָה
בספרא וספרי ותוספתא
דייק שמעתא כרחבא דפֻמבדיתא
מבין דת וטעמיה בפלפולים
ומי כמוהו פה מפיק מרגליות
בשש סדרי צופי טמונות וגלויות
לומד ומלמד ודורש כתרי אותיות
כל קוץ הלכות תלי תלים
דמעות יזילו כל התחמידים
כי נשארו בלתו פזורים נדודים
תחת היותם נאהבים נחמדים
כנטיעים בנעוריהם מגדלים
בכה יבכה רש"י ורבנו תם
מי יורה דעה ומי יבין שמועתם
לתור בחכמה ולירד עד סוף דעתם
שפתותיו נוטפות מור ואהלים
נהמו יחדיו הרי"ף ורבנו נסים
ולבב הרא"ש יבער יקד כיקוד אשים
אנה פנה זיו הוד חכם חרשים
עליו ישבו לארץ כאבלים
חרוד יחרד וישאג הר"ם במז"ל
אויה לי כי לחם מכלי אזל
איה עֹפר מדליו מים יזל
דומה לצבי ולעפר האילים
ספוד ירבה רבי שלמה בן אדרת
בלבב להבה ואש בוערת
מעל ראשי אויה כי נפלה עטרת
נפלו לי בנעימים חבלים
ינהם ככפיר בבכי גדול הריב"ש
כף אל כף יכה : מי הוא זה שברי יחבש
נקצץ האילן וגם מעין יבש
מעין גנים באר מים חים נוזלים
נחום מאנו ארבעה טורי אבן
אורח חיים יורה דעה מי יבין
חשן משפט ומקיר תזעק אבן
תערוג על אפיקים כאילים
נר"ו יאיר רב אד"א בר אהבה
קדוש ישראל במחצת אביי ורבא
יהיה כבוד מנוחתו לעולם הבא
כל פריו יהיה קדש הלולים
נרו – נפשו רוחו ונשמתו של הנפטר
אד"א – שם האמורא הנודע ורמז לשם הנפטר אליעזר די אבילה
בר אהבה – שאהוב הוא וחביב עוא על הכל
במחיצת אביי ורבא – עם גדולי ישראל בדן עדן
כל…..הילולים – וברכה היא לנפטר שזרעו ילך בעקבותיו ויהיה זרע קדוש
שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון
בעת שנטמן נשאו על הקבר הספדים רבני העיר. ראש אב בתי הדין של קזבלנקה,־הגאון משה חי אליקים זצ״ל, אמר עליו: ״מורי ורבותי, מי אני ומה אני שאספיד נביא בישראל. נאמר כי ביום שמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא. רבי פנחס בן יאיר אומר באותה מישנה, כי הקדושה מביאה לידי ענווה וענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת יחטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש. הצדיק רבי חיים פינטו זצ״ל הינו בעל אותן מידות, וכשעמד לפנינו ראינו אותן. הוא ישב עם פשוטי עם, עניים ומדודים, עודד אותם ודיבר על ליבם.
אם עבר לידו יהודי מוכה יגון וצער חש הצדיק בכך, ונתן לו עצה טובה. יהודים אחרים שמר מכל צרה ופגע בכך שזיכה אותם במצווה. מרוב קדושתו תמימותו נזרקה בו רוח נבואה, ומה שיצא מפיו התקיים״.
רב אחר שהספיד היה הגאון שמעון אבקסיס זצ״ל: ״מפחד אני להספיד שר וגדול בישראל, שחי היה בעולם הזה אך היה בעל נשמות של דורות עברו. אשרי הדור הזה שזכה לחיות במחיצת הרב זצ״ל, ומי ייתן לנו תמורתו וחליפתו״.
שכר מצווה
בעת קבורת הרב חיים פינטו הקטן זצ״ל קיימו המתעסקים בקבורתו את המינהג למכור את הזכות להוריד את הגוף לקבר. שני נדיבי לב יראי שמיים קנו את המצווה, אחד מהס-יעיש ביטון. בעת שהוריד את הרב זצ׳יל לאדמה הרגיש ביטון כי צרור כסף, שהיה עליו, נעלם. הוא השלים את המצווה, וכשסיים שטח תחינה לפני קונו: ״ריבונו של עולם, בצרור שאבד היה מונח כל כספי״. בעוד הוא ממתין לראות מאין יבוא עזרו הגיע אליו יהודי מבוהל, ובידו תרמיל הכסף.לאחר שנרגע מעט סיפר לו, כי מצא את האוצר בעת ההלווייה.
הוא הרים ופתח אותו, ושמח על המציאה הגדולה. הוא החליט לעזוב את ההלווייה, והחל לפלס את דרכו נגד הזרם, מול רבבות המלווים. אלא שאז חש כאילו יד תופסת אותו ומחזירה אותו למקומו. ״היה זה הצדיק רבי חיים פינטו הקטן זצ״ל, שציווה עלי להחזיר לך מייד את התיק, והודיע לי כי אם לא אעשה זאת הוא ייקח אותי איתו וכאן תהיה קבורתי. כך הרגשתי את אחיזתו עד שהבאתי לך את התיק״.
כשנפרדו רב נחמן ורב יצחק זה מזה אמר לו רב נחמן לרב יצחק: ברכני מר. אמרלו: אמשול לך משל. למה הדבר דומה ?לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצילו נאה ואמת המים שברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. כשביקש לילך אמר לו: אילן אילן,במה אברכך ? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקים – הרי פירותיך מתוקים, שיהא צילך נאה-הרי צילך נאה,שתהא אמת המים עוברת תחתיך- הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון,שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.
אף אתה- במה אברכך ? אם בתורה-הרי יש לך תורה,אם בעושר-הרי עושר, אם בבנים -הרי בנים.אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעין כמוך. (תעניתה:)
רבי דוד ומשה-י.בן עמי ואחרים
בס"ד
רבי דוד ומשה – מתוך ספרו של יששכר בן עמי
הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו
הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס- האוניברסיטה העברית
ירושלים – תשמ"
במסגרת מחקרנו אספנו למעלה ממאה שבעים וחמישה סיפורים על ר׳ דוד ומשה, על ניסים שחולל במרוקו וכן בארץ. אין כמובן אפשרות למסור את כולם במסגרת זו והאוסף המובא להלן מהווה מבחר מייצג בלבד. במאמר שהקדשתי לר׳ דוד ומשה: בן־עמי — הערצת קדושים, הבאתי שבעים ושניים סיפורים נוספים וכן ניתוח של המסורות הקשורות אליו במרוקו והמשך מסורות אלו בארץ. סיפורים עליו הבאתי גם במאמרי ״פולקלור המלחמה״. על מנהגים הקשורים לשחיטה בהילולה של ר׳ דוד ומשה, ראה פרק ״הביקור אצל הקדוש, ההילולה״, עמי 98-85. מהפרק ״הארגון הקהילתי סביב המקומות הקדושים״, עמי 151-149 (הערות 16 עד 19), ניתן ללמוד על הפעילות הרבה שהיתה מסביב לאתר הקדוש ולבתי־הכנסת על שם הקרוש במרוקו. על הפולחן הקשור לר׳ דוד ומשה בארן ראה פרק ״הערצת הקדושים על־ידי יהודי מרוקו בישראל״, עמי 208, 211-210: בךעמי — הערצת קדושים: יורם בילו, פסיכיאטרית מסורתית בישראל — פניות של בני מושבים יוצאי מרוקו עם בעיות פסיכיאטריות וקשיי חיים לרבנים ולחכמים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל״ח.
135 ר׳ דוד ומשה (תאמזרית)
אחד הקדושים המפורסמים ביותר שמשך אליו מעריצים מכל מרוקו בכל ימות השנה.
לפי המסורת מוצאו מארץ־ישראל. ההילולה שלו נערכת בראש חודש כסלו וממשיכים
לקיים אותה בארץ במקומות רבים.
היה נערץ גם על־ידי המוסלמים שכינוהו רבי דאוויד או מושי.
1.135״הצדיק בא אלינו לעיר תאזנאכת. הלך לתאניל, תאמסתינת. הם [המוסלמים] קוראים לו: שיך של אמרזאן. כשהוא בא, הוא הגיע ביום ששי לתאמסתינת והוא סובב את כל הכפרים, עולם שלם, כדי לאסוף כסף, נדבה לעניים של ארץ־ישראל. אחרי שהוא גמר ואסף את הכסף, והגיע לכפר איפה שהוא קבור, הוא מצא שם איזה ששה־שבעה מלאח איפה שגרו בהם יהודים. כל כפר יש בו מניין אחד, שניים, שלושה או ארבעה.
הלן לכולם. הגיע לשם ביום ששי. הוא והעבד שלו. העבד גדל בביתו בישראל. נולד אצלו בבית והוא לימד אותו. הוא היה מוסלמי ערבי, שחור, עבד. כשהגיע החכם לשם, מצא שכל הכפרים היו חולים. כולם. יהודים, מוסלמים, כולם מתים. נכנס הצדיק ואמר: רבונו של עולם, איך אני אעשה? שמע! אני באתי לקחת נדבה לעניים ואני הגעתי לכאן וכולם מתים? יצאה בת־ קול מהשמים ואמרה: אתה תבטל את הגזירה של כל אלה המתים, ערבים ויהודים.
והוא אמר: אני מקבל, מותי תמורת חייהם של אחרים. הלך לבית־החיים שלנו, נכנס, ישב. ירדו מלאכים מן השמים. יצא מעיין מים, עליו השלום. יצאו תכריכיו. הכל יצא לו. תכריכין, טבילה. שם תכריכין, מצא שהקבורה שלו מוכנה. ירד לקבורה. רק העבד שלו היה אתו. כשהוא ירד לקבורה ונעלם והלכו כל השליחים שקברו אותו, העבד התחיל לבכות: ייא סידי, יא סידי׳.»׳
ההר ככה כמו איזה תרבוש [כובע] ולמטה כמו איזה צינור. הנה הוואדי ושם האבן. אבן שהיתה למעלה ירדה וזו שהיתה למטה עלתה ונפגשו במקום הקבורה של החכם. העבד חזר לכפר. מצא שכל האנשים שהיו חולים רצים [בריאים], לא תמצא אף חולה. אמרו: איפה החכם שאמרו לנו שהגיע? איפה החכם שאמרו לנו שהגיע?
אמר להם העבד: הוא מת, אמרו לו: כלום, אי שתוציא אותו או שנהרוג אותך. נאספו סביבו ערבים, נאספו סביבו יהודים. רצו להרוג אותו. אמר להם: הו יהודים, אם אתם מאמינים בה׳, ובית־החיים שלכם אתם מכירים אותו, אני אראה לכם איפה החכם. אתם, יש לכם סימנים ואתם יודעים איפה בית־הקברות שלכם. אמרו לו: אנחנו מכירים. ואז אמר להם: בואו נלך. הלך אתם.
אמר להם: הנה בית־החיים שלכם. יש בהם אבנים? אמרו: לא. אמר להם: הנה החור מאיפה האבן התרוממה. המקום איפה שהתרוממה האבן יש מקום למאתיים אנשים. זו שבאה מלמטה באה כמו טרקטור עד שהאבנים סוככו ככה את הצדיק, כיסו אותו. אמרו לו: איפה החכם ? אמר: הוא כאן. האבן הזו היא על ראשו.
אם אתם רוצים לשבת, שבו. אם אתם רוצים להרוג אותי, תהרגו אותי. אמרו לו: עליכּ לאמאן׳ לא נגעו בו. לקחו אותו ואירחו אותו. אבות אבותי, משפחתי, הלכו לירושלים יחד אתו, עם העבד ונשארו שמה. הלכו אתו כדי לראות את הבית של החכם. והם באו ואמרו שהבית של החכם הוא בתלפיות בירושלים. הלכו אתו ולקחו את כל הכסף שהם אספו. מיד אחרי הפטירה, בא [הצדיק] גם בחלום ואמר להם: זה מה שאתם צריכים לעשות כל חייכם. מדור לדור אנו המשכנו. כל אחד מביא עגל, עופות. בשם ה׳ והצדיק אנשים נאספים ועושים״
ארמונות ובוסתנים-דויד אלמוזנינו..אנתיפדה במרקש
אנתיפדה במרקש
אותו בוקר תקפו אותי כאבי בטן שלא הכרתי קוד
ם, אמרתי לאימי: "היום אני לא 
הולך לבית הספר אני מרגיש שאני הולך למות!". אבי המחמיר תמיד, שהיה במטבח שמע את השיחה והתערב: "דויד, שוב לא הכנת את שיעורי- בית שלך?", לא היה לי אפילו כוח לענות לו, הכאבים התישו אותי לגמרי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיו לי כאבי בטן, אמי לקחה אותי כבר מספר פעמים לרופא המשפחה – אך זה לא מצא את הסיבה לכאבים. בבוקר ההוא אמי הרגישה שהפעם זה משהו יותר רציני מ"סתם" כאב בטן והחליטה לפעול: תחילה שפכה מחיה, ערק, על בטני, התרופה האולטימטיבית לכל מיחוש, מדלקת פרקים ועד ללב שבור. אחרי שאפילו הערק לא עזר היא אמרה לאבי: "אתה לא מבין כלום בילדים עדיף שלא תתערב!" עטפה אותי במעיל הכחול והחם והבהילה אותי לבית החולים הממשלתי.
רופא צרפתי צעיר ויפה היה תורן במיון, עם כל הכאב והטשטוש שלי חייכתי. הוא חייך בחזרה, בדק אותי אמר לאימי:"זה מקרה חירום צריך לנתח מיד". אימי כמעט התעלפה: "מה קרה? איזה ניתוח?" היא אחזה בזרועו בחוזקה. "מדם סה, לאפנדיציט, לאפנדיציט!" הוא אמר לה בצרפתית. מהלחץ החל גם ראשי לכאוב, גופי התמלא חרדה מהלא נודע, לא הבנתי איזה טיפול בדיוק מציע הרופא הצעיר, אבל מה שהיה חשוב לי באותו הרגע זה שהכאבים יפסקו ומהר.
תוך כמה רגעים השכיבו אותי על מיטת בית החולים ואחות צעירה וחייכנית החלה לדחוף אותי לכוון חדר הניתוח, אימי מחזיקה את ידי בחוזקה וביד השניה ליטפה את ראשי כאילו הייתי תינוק. כעבור חצי שעה הורדמתי בהרדמה כללית והניתוח החל.
את ההתאוששות עשיתי בחדר משותף עם מוסלמי צעיר בן עשר, שחלק איתי מעבר לשנת לידה זהה, גם ניתוח אפנדציט בן יומיים. טולטלתי כולי והתרגשתי מאוד כיוון שבמעמד זה, לראשונה, פגשתי מוסלמי פנים אל פנים. לא ידעתי ולא הצלחתי לשער מה זה מוסלמי? עם הזמן התברר לי ששכני לחדר – עבדול כרים – יודע על יהודים בערך מה שאני יודע על מוסלמים. שכבנו כל אחד במיטתו והמטרנו זה על זה שאלות שונות ומשונות:
– "אתה מאמין באלוהים?" שאלתי
– "כן" הוא ענה נחרצות
– "ואתה" הוא שאל "צם ביום כיפור"?
– "לפעמים" עניתי.
– "מה זה בשר כשר?" הוא המשיך "למה היהודים לא עובדים בשבת?" הוא הקשה.
– "המוסלמים לא עובדים ביום ששי ואנחנו בשבת". עניתי בקצרה.
– "אז מה אתם עושים בשבת אם אתם לא עובדים?" הוא לא הרפה
-"אנחנו מטיילים בגני המלך, או הולכים לכיכר הגדולה,שותים תה בהיר עם נענע מתבוננים בלוליינים ובקוסמים". עניתי מבלי להתבלבל.
– "גם אני הולך ביום שישי עם אבא לגמע- אל- פנה לאכול מרק חומוס עם ראש כבש". אמר עבדול בהפתעה מהולה בשמחה.
משם חצינו את הקווים ושוחחנו על בית הספר, החברים והשכונה. השיחה שהתנהלה בצרפתית, קלחה. עבדול-כרים דיבר צרפתית על בוריה כנראה למד בבית ספר צרפתי פרטי ולא בבית ספר אליאנס כמוני, הוא בן דור רביעי לתרבות מערבית במרוקו ולא הייתה לו שום
בעיה לבטא "ריש" כפריסאי מושלם ללא כל מבטא זר. קנאתי בו היות וניחן מלידה בכלי לשון כמעט מושלם, למרות שגם אני דיברתי צרפתית מצוין לאמיתו של דבר מגיל שש לא היה לי שום קשר לשפה אחרת. אפילו פטימה, העוזרת הערבייה שלנו נאלצה ללמוד צרפתית כדי שתוכל לדבר איתי. כשנכנסתי לבית הספר אליאנס התחלתי ללמוד מהתלמידים היהודים ערבית- מוגראבית כי מחציתם לא ידעו צרפתית בכלל, אז גיליתי להפתעתי שמרוקו היא לא חלק מצרפת כפי שתמיד חשבתי לעצמי… אך עם עבדול דיברתי צרפתית ולאט לאט גיליתי שזה, המוסלמי, יכול להיות חבר טוב שלי. דיברנו על כל הנושאים בעולם, פעם הרגשתי אליו אהבה וקרבה גדולה ואם לא הייתי מרותק למיטה הייתי מחבק אותו, ופעם הרגשתי שנאה, ומרירות למשל כשאמר לי בהתנשאות שמרוקו היא מדינת המוסלמים ואף פעם לא תהיה מדינת היהודים או הצרפתים. הוא ניסה לרמוז ללא הפסקה שהמוסלמים הם "על הגובה" ואילו אנו היהודים, באים אחריהם בכמה דרגות. חשתי לעיתים אי נוחות, אך יותר מכל הייתי מסוקרן ומרוגש.
הפסקנו לשוחח כשהוריו באו לבקרו. הבטתי בהם, לפי לבושם הארופאי ולפי המטעמים שהביאו לו הבנתי שעבדול בא ממשפחה אמידה. משפחתי לעומת זאת לא הייתה עשירה ולא יכלה לפנק אותי כמו שהוריו של עבדול פינקו אותו. שכבתי במיטתי וראיתי בקנאה כשריר נוטף מפי איך הוריו של עבדול מוציאים מתוך שקית נייר חומה תפוחי עץ אדומים, גדולים ועסיסיים – מצרך יקר ערך שהורי לא יכלו להרשות לעצמם לקנות לי. הוריו כיבדו אותי בתפוח-עץ, לא עמדתי בפיתוי ונגסתי בתפוח עוד כשנוכחו בחדר. אם אמי הייתה רואה אותי, וודאי הייתי ננזף – אחרי הכל, היא עשתה מעל ומעבר לספק לי את האוכל המזין והטעים ביותר, כדי שאבריא מהר.
שעות הביקור בבית החולים היו קצרות ונגמרו מהר ואמי רצתה לבקר אותי כל יום ולהקדיש לי יותר זמן. היא קמה כל יום בחמש בבוקר ובאה ברגל מהבית לבית החולים. בכניסה שיחדה את השומר בכסף או בלחמניות חמות שהכינה בבית כדי שיתן לה להיכנס והעירה אותי כל בוקר בנשיקה, אוחזת בידה כוס חלב- מלא וחם, תוך שהיא שופכת לכיור בשאת נפש את החלב שקיבלתי בבית החולים וממלמלת: "קום דה לו", החלב הזה הוא כמו מים. והיא צדקה, האחיות הערביות היו מוסיפות לחלב מים כדי שיספיק לכל החולים.
חמישה ימים אחרי הניתוח הרגשתי בריא לגמרי. ירדתי מהמיטה התחלתי להסתובב במחלקות השונות ובחדרי בית החולים. מיד הפכתי לחביב הקהל וכל החולים רצו בחברתי. ביום השחרור מבית החולים, אימי הלכה להודות לרופא הצרפתי שניתח אותי והוא אמר לה: "מדאם, את לא צריכה להודות לי, חמש דקות עבודה לא יותר, הכנסתי אצבע לחתך קטן הוצאתי את האפנדיציט קשרתי אותו והחזרתי אותו למקומו – זה הכל, פשוט מאוד". הם לחצו ידיים בחום, אני קיבלתי ליטוף על הראש וזהו.
חזרתי הביתה לחופשת מחלה בת שבועיים. אבי הביט בי מתרוצץ בבית ונאנח: "כשאתה לא בבית הספר אתה רק עושה שטויות". משכתי בכתפי, אבל הוא צדק. שבוע אחרי שיצאתי מבית החולים הסתובבתי בשכונה עם חברי היהודי רוברט. רוברט היה כבר בן שלוש עשרה ואני הבטתי בו בהערצה תמידית. היו לו תלתלים שחורים ועיניים חומות, נבונות ועצובות. אותו יום אחרי ששחקנו כמעט את כל המשחקים האפשריים סיפרתי לרוברט על הילד המוסלמי עבדול כרים שכל הזמן הבליט את עליונותו. רוברט הקשיב, ואז אמר: "ככה? בוא נסדר את הערבים!" הצטרפתי אליו ללא היסוס, אחרי הכל רוברט כבר בן שלוש עשרה ואני שמחתי שיש מישהו שיראה לעבדול-כרים מי כאן הבוס!
עמדנו מול דלת עץ גדולה, צבועה בכחול-טורקיז, שהובילה לבית ערבי גדול מאוכלס במשפחה מוסלמית רבת אוכלוסין. רוברט נתן לי את חלוקי הנחל והראה לי איך לקלוע. לבד בחיים לא היית מעז אפילו לחשוב על רעיון כזה, אך רוברט מלא הביטחון דחף לי את חלוק הנחל ליד אמר: "מהר! יש לנו בדיוק שעה עד שבעל הבית יגיע, תיקלע טוב". אחת האבנים שלי פגעה בזגוגית החלון ונפצה אותו לרסיסים.
דיירי הבית ניסו כמה פעמים לצאת מהבית אך פחדו כנראה ממטר האבנים שהגיע משום מקום. מעניין שאף אחד מהשכנים לא בא לעזרתם. בזמן שזרקתי אבנים על הבית הייתה לי הרגשה נהדרת. "הראתי להם!" חשבתי "עכשיו מי הבוס?! הא!". אך כשראינו את בעל הבית מגיע מקצה הרחוב ברחנו בריצה כמו עכברים כל אחד לביתו. אני התחבאתי מתחת למיטת ההורים הגדולה ורעדתי בכל גופי. בעל הבית המוסלמי דפק על הדלת ואמר לאימי בפנים חמורות "הילד שזרק אבנים על הבית שלי נכנס לכאן". אמי אמרה לו: "אף אחד לא נכנס לכאן אתה יכול לחפש אם אתה רוצה". כעסתי מאוד על אימי ועל הביטחון המופרז שלה, למזלי זחלתי תחת המיטה לפינה החשוכה ביותר, אחרת היה בעל הבית רואה אותי כשהתכופף להסתכל תחת המיטה. המתנתי עד שהלך ורק אחרי שיצאתי וניערתי מעלי את האבק, חזרה אלי הנשימה הסדירה.
שלושים שנה עברו מאז. עכשיו כשהאינתיפדה גואה סביב ומהומות מתרחשות תדיר בשטחים ובירושלים, ילדים ירושלמים רבים נוהגים לנסוע כל יום שישי לאל-אקצה לתפילה. ביניהם גם הילד בן העשר, מוחמד כרים. לפני שבוע הוא הספיק לברוח ללא פגע כשהחלו המהומות וזריקת אבנים על השוטרים. השבוע הוא לא הספיק לברוח והשוטרים ירו בו כדור גומי בראש. עכשיו מוחמד בבית החולים אל-מקאסד, שוכב בעיניים עצומות משפחתו סביב מיטתו, צינור ההנשמה תחוב בפיו ותחבושת גדולה מכסה את ראשו הקטן. אביו, עבדול-כרים היה איתו בתפילה ואמר לשוטרים שבאו לבקר אותו בבית החולים: "למה? למה? זה ילד קטן! מספיק זרנוק מים כדי לגרש אותו, לא צריך לירות בו! הייתה לי הרגשה רעה… לא רציתי שיבוא איתי לתפילה היום, עכשיו הוא נפגע"… שלושה ילדים נורו השבוע מכדורי גומי בידי חיילים ושוטרים ישראלים בזמן התפרעות בהר הבית: כדור אחד פגע בעינו של עלי הקטן מכפר קלנדיה, כדור שני פגע בראשו של מוחמד וכדור שלישי פגע שראשו של מג'די. אני הייתי מצוי באותה שעה במחלקה של שוטרים ששמרה על הסדר בהר הבית ועצרה ילדים חשודים שזרקו אבנים על המתפללים בכותל
Histoire des juifs de Safi-B. Kredya
Cette dernière précise que le nom de Safi dérive du mot hébreu « assif ».
En l'approfondissant, nous trouvons :
le verbe « assafa » qui signifie « rassembler » ;
le nom « assafi » qui veut dire « l'assemblée, la société, le rassemblement et le consei»
La dernière inondation de la ville de Safi a eu lieu en 1927, et immédiatement après, les autorités du Protectorat ont dévié le cours de Oued Chaâba, creusant un profond canal côtoyant les remparts nord de la ville et consolidant ses rives en pierre et en ciment. Les travaux furent achevés en 1928., 
Le titre de l'étude du professeur Simon Lévy nous amène à penser que par « assemblée », c'est la communauté juive qui résidait dans la ville qui est visée. Armand Antona conforte notre conviction quand il écrit que les juifs ont habité cette ville en des temps lointains et que c'étaient des Berbères judaïsés, que le judaïsme a été répandu à Safi plus longtemps que dans n'importe quelle autre partie du Maroc et que cette ville a toujours abrité une communauté juive importante.
Le chercheur contemporain de Safi, Timoule, va même plus loin, disant que Safi a longtemps été « une ville juive » et que l'islamisation de ses habitants a demandé plusieurs siècles de prêche continu invitant à la nouvelle religion.
Certains contextes penchent en faveur des conclusions de Antona et de Timoule. Nous en relevons les exemples suivants :
Les Berbères de Safi faisaient partie des tribus Berghouata qui ont paru à la fin du premier quart du deuxième siècle de l'hégire. Leur pouvoir s'est « étendu sur les plaines de Tamesna et sur la côte atlantique de Salé, Azemmour, Anfa et Safi».
Ce qui nous intéresse chez les Berghouata réside dans leurs croyances étranges, ayant fait l'objet de beaucoup d'études parmi lesquelles nous choisirons les travaux de Nahoum Slouch, de Gaston Doufrain et de Brahim Harakate.
Ils sont unanimes à dire que les Berghouata étaient de religion juive, par leur origine et par beaucoup de leurs rites. Ils en donnent les preuves suivantes
Le Dieu Yakich des Berghouata est probablement le prophète Youshaâ les titres des versets du livre sacré établi par le fondateur de la religion berghouata contiennent beaucoup de noms juifs.
les Berghouata plaçaient le prophète Moussa (Moïse) avant le prophète Aïssa (Jésus) [Que le Salut de Dieu soit sur eux !]
Dans les noms des rois des Berghouata, on trouve beaucoup de noms de prophètes des Bnei Israël, comme « Yasouâa, Israël et Ilyas… »
Berghouata peignaient leurs cheveux en tresses comme certaines les communautés juives
les Berghouata s'adonnaient à la divination, à la sorcellerie, et à l'astrologie, arts dans lesquels les Hébreux anciens s'étaient illustrés
Il n'y a jamais eu de quartier juif (mellah) à Safi comme dans les villes voisines : Marrakech, El Jadida et Essaouira, les isolant derrière des murailles infranchissables du reste de la population musulmane ; les juifs de Safi ont toujours vécu « sans mellah », ce qui aurait diminué leur valeur et aurait porté atteinte à leur citoyenneté et à leur personne.
Abdelkader Timoule, « Le Maroc à travers les chroniques maritimes », Seconde édition complétée et développée, Tome I, 1989, p. 70
Berghouata est un État amazigh fondé par Salih ben Tarif. Son autorité a duré de l'an 127 (745) à l'an 542 (1147) de l'hégire. Les Idrissides et les Almorávides les ont combattus, mais ce sont les Almohades qui les ont vaincus sous le règne du calife Abdelmoumen ben Ali Al Koumi.
Tamesna est un mot amazigh signifiant « les plaines », attribué au pays de Chaouia.
Ibrahim Khalaf Al Abdi, « Burghouatiyoune fi el Maghrib » (« Les Berghouata au Maroc »), Casablanca, 1983, pp. 10 et 11.
Ils étaient « répandus dans les quartiers de la ville, sans obligation de se cantonner dans un mellah », et ils vivaient parmi les musulmans « en tonte quiétude », excluant toutes les raisons de tension qui avaient conduit les rois du Maroc, dans d'autres villes et à des époques différentes, à séparer les deux communautés, « érigeant des murailles entre elles et construisant derrière ces murailles un mellah pour les juifs pour les protéger, indépendants dans leur habitat, tranquilles pour leur vie, leurs traditions, pour leurs affaires et pour eux-mêmes ».
Jusqu'à ces derniers temps, la population de Safi – juifs et musulmans -, se partageait des rites communs, dont le plus récent était la visite des tombeaux des saints Oulad Ben Zmirro, pour solliciter la bénédiction et la guérison.
Doutté, Voinon et Ben Ammi ont relaté des récits à ce propos, attribuant aux sept frères Ben Zmirro des miracles et des prodiges. Et plus que cela, les juifs reconnaissaient à une famille musulmane le rôle d'intercesseur entre ces saints et les visiteurs, y compris les juifs eux-mêmes.
Ces données indiquent que l'existence des juifs à Safi s'avère profondément ancrée dans le temps, et qu'elle était forte et active à travers les siècles, au point qu'elle a influencé de nombreux aspects de la vie des habitants.
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
85 אל-עצא,מא תכ׳ללי מן יעצא.
המקל לא יתן להתקלקל.
86 מא יקדי מעא אל – עאצי, גיר אל – עצי.
לא יועיל לעיקש אלא המקל.
87 מא תנפעו גיר אל – עצא.
רק השוט יועיל לו.
88 הובא, אחסן נון היבא.
הטפת מוסר טובה מאיום.
89 ב׳לעא, אחסן מן בלעא.
הפחדה טובה ממלקות.
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
חינוך בנים
80 אלי וולד שי,ירביה.
המוליד בנים יחנן אותם.
81 מא תרבי פ – אולאדך, גיר אל – כביר.
מכל בנין, חנך רק הגדול שבניהם.
82 אל מרבי בל-גמזא, ול-קביח ב-דבזא.
המחונך יבין ברמז, והסורר במכות.
לחכימא ברמיזא, לשטיא בכרמיזא. (מדרש משלי כבי)
מלים לאדם, מכות לחמור. (פניני ספרד י״ח)
83 קלת אל – עצא כּא תרד אל – עבד מורן, ול-כ׳אדם עגזאנא.
מחוסר מכות העבד יהיה למואזין, והשפחה לעצלנית.
84 מא יקדי ל – לפתא באש תפתא, גיר אל – בּרד ושתא.
לא יועיל ללפת להתרכך, אלא הקור והגשם.
אין תקוה לכסיל אלא לרדותו במקל וברצועה. (עץ הדעת טוב צז׳)
רבי דוד חסין-אנדרי אלבז ואפרים חזן פייטנה של מרוקו-מַאן בָּעֵי חַיֵּי-מבואר ומנוקד
198 – מַאן בָּעֵי חַיֵּי
לח. מאן בעי חיי
תוכחה. שיר מעין אזור ובו מדריך בן שני טורים דו-צלעיים וכל טור מחולק לשתי צלעיות. בשיר עשרים ושתיים מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור אחד.
כתובת: תוכחת מעולה על ס׳ [דר] אלף בית. נועם ׳שובו נא שובר. מקור: א־ יג ע״א; ק-א ע״ב.
מַאן בָּעֵי חַיֵּי / סָמָא דְּכָלָא
שׁוֹמֵעַ יִהְיֶה / תּוֹכַחַת מְגֻלָּה
אָדָם יְלוּד אִשָּׁה זְכֹר זֹאת וְהִתְאוֹשֵׁשׁ
לְהָכִין לְךָ צֵדָה לְנַפְשָׁךְ תְּהִי חוֹשֵׁשׁ
5 – עַד אָן תִּהְיֶה נִרְדָּם בַּחֹשֵׂךְ תְּגַשֵּׁשׁ
כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה
ביאור: מאן… דכולא: מי מבקש סם חיים לכול, על-פי ע״ז יט ע״ב. סמא דכולא: תרופה לכל, על-פי מגילה יח ע״א ׳סמא דכולה ־ משתקה…׳. 2. תוכחת מגולה: על-פי משלי כז, ה. 3. אדם… אשה: על-פי איוב יד, א. 4. להכין… צדה: על-פי יהו׳ א׳, יא ועניינו התורה ומצוותיה שהם כצידה לעולם הבא. והשווה ריה״ל: ׳האורח רב קחי לך ארוחה׳ (שובי נפשי… יקרה, ירדן, ריה״ל עמ׳ 372), על-פי כתובות סז ע״ב. 5. עד… נרדם: על־פי יונה א, ו. 6. כאשר… באפלה: על-פי דב׳ כח, כט.
בְּנִי, דַּע אֱלֹהֵי אָבִיךְ וְעָבְדֵהוּ
וּבְכָל לֵב וָנֶפֶשׁ וּמְאֹד אֱהָבֵהוּ
לִגְדֻלָּתוֹ אֵין קֵץ וְאֵין חֵקֶר כִּי הוּא
10 – סִבַּת כָּל הֲסִבּוֹת וְעִלַּת כָּל עִלָּה
גְּמֹל דַּלִּים, כָּבֵד ה' מֵהוֹנֶךָ
פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לַעֲנִיֶּיךָ
אִם לֹא תָּבֹא אַתָּה, בָּא בִנְךָ, בֶּן בִּנְךָ
גַּלְגַּל הוּא הַסּוֹבֵב וְחוֹזֵר חָלִילָה
15 – דַּע מֵאֵין בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
לִפְנֵי מִי תִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל פָּעֳלֵךְ
לִפְנֵי רָם וְנִשָּׂא אֱלֹהִים חַי מֶלֶךְ
אֲשֶׁר אֵין לְפָנָיו לֹא שִׁכְחָה וְלֹא עַוְלָה
הֲוֵי קָבֵל וְקָיֵים שָׁיֵיף נָפֵיק וְעָיֵיל
20 – פֶּתַח פֻּמָּךְ קְרֵי יְמָמָא וְלֵיל
קַל כָּרוֹזָא קְרֵי וְאָמַר בְּחֵיל
שִׁנָּנָא הָאִי עָלְמָא דָּמַי לַבִּי הִלּוּלָא
וְכָל מַעֲשֶׂיךָ לְשֵׁם רַב עֲלִילִיָּה
בַּל יִתְעָרֵב בָּהֶם מַחְשָׁבָה נָכְרִיָּה
-25 פֶּן יֹאמְרוּ נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בְּעֲלִיָּה
מֵימַךְ מֵי מְעָרָה וְאֶפְרָךְ אֵפֶר מִקְלָה
- 7. בני… ועבדהו: על־פי דה״א כח, ט. 8. ובכל… אהבהו: על-פי דב׳ ו, ה. 9. לגדולתו… חקר: על-פי תה׳ קמה, ג. 10. סבת… עלות: על-פי לשונה של ספרות העיון בימי הביניים וראה חוה״ל, שער היחוד ועוד. 11. גמל דלים: על-פי שבת קד ע״ב. כבד… מהונן: על-פי מש׳ ג, ט. 12. פתח… לעניין: על-פי דב׳ טו, יא. 13. אם… בנך: הגלגל עלול להתהפך ואתה או צאצאיך תהפכו לעניים. 14. גלגל… חלילה: על-פי שבת קנא ע״ב: ׳גלגל הוא שחוזר בעולם׳ 16-15. דע… פעלך: על-פי אבות ג, יא. 16. פעלך: סיומת נקבית לתקנת החרוז. 17. רם ונישא: על-פי יש׳ נז, טו. אלהים חי: על-פי מל״ב יט, ד, ט״ז ועוד. 18. אין… עולה: על-פי אבות ד, כב. 19. הוי קבל וקיים: על־פי סנהדרין יד ע״א. שייף נפיק ועייל: הווה כופף (עצמך) יוצא ונכנס, השווה ב״ב ז ע״א. 20. פתח… וליל: פתח פיך וקרא יומם ולילה. השווה עירובין נד ע״א. 21. קל… בחיל: קול כרוז קורא ואומר בקול: על-פי דס ג, ד. 22. שיננא… הלולא: על-פי עירובין נד ע״א: ׳שנון! זה העולם דומה לבית המשתה׳. 23. וכל מעשיך: על-פי אבות ב, ז. רב עליליה: כינוי לקב״ה, על-פי יר׳ לב, יט. 24. בל… נכריה: לפי שמחשבה זרה פוגמת במעשה המצוה. 26-25. פן… מקלה: על-פי ב״מ מז ע״ב. כלומר מצוותיך אינן ראויות לשמן, שכן מעורבת בהן מחשבה זרה
זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן
יֵצֶר לֵב הָאָדָם אִישׁ חֵמָה וְאִישׁ מָדוֹן
תְּחִלָּתוֹ הוּא רָשׁ, אַחֲרִיתוֹ אָדוֹן
30- מִתְנַכֵּל לַהֲרֹג בְּעֵצָה וְתַחְבּוּלָה
חָרֵד יִהְיֶה אָדָם עוֹרֵךְ מִלְחָמָה נֶגְדּוֹ
יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לְבַל יִפֹּל בְּיָדוֹ
מְשֹׁךְ יִמְשְׁכֵהוּ בֵּית מִדְרַשׁ תַּלְמוּדוֹ
וּבְתוֹרָתוֹ יַהֲגֶה יוֹמָם וְלַיְלָה
35- טוֹב ה' לַכֹּל, מִי כָּמוֹהוּ בָּאֵלִים
בָּרָא יֵצֶר הָרָע, בָּרָא תּוֹרָה תְּבָלִים
אִמְרוֹת ה' מִטֻּמְאָה מַעֲלִים
אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה
יֶלֶד מִסְכֵּן, חָכָם טוֹב לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו
40- מִשְּׁמֹעַ עֲצַת מֶלֶךְ זָקֵן וּשְׁקָרָיו
אַךְ הֶבֶל נָחֲלוּ הַזּוֹנִים אַחֲרָיו
יֹאבְדוּ וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה
כָּבוֹד אֵיךְ יִתְאַוֶּה אֱנוֹשׁ נוֹצַר מִמַּיִם
וְעָבַר מַעֲבָר הַשֶּׁתֶן פְּעָמִים
45- לֹא יָדַע אֶת עִתּוֹ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם
כְּדָגִים נִתְפָּשִׂים בִּמְצוֹדָה בַּמְּצוּלָה
. 27. זד… זדון: על-פי מש׳ כא, כד, ועל-פי קידושין ל ע״ב. 28 יצר… האדם: על-פי בר׳ ח, כא. איש חמה: על-פי מש׳ טו, יח. איש מדון: על־פי יר׳ טו, י. 31. נגד: נגד יצר הרע. 32. יתגבר כארי: על-פי שולחן ערוך, אורח חיים, א, א. 33. משוך… תלמודו: על-פי קידושין ל ע״ב: ׳אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש׳. 34. ובתורתו… ולילה: על-פי תה׳ א, ב. 35. טוב… לכל: על־פי תה׳ קמה, נט. מי באלים: על-פי שמ׳ טו, יא. 36. ברא… תבלים: על-פי קידושין שם: ׳בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין׳. 37. אמרות ה׳: על־פי תה׳ יב, ז. 38. אל… הצהלה: על-פי דב׳ יט, ט. 39. ילד… חכם: על־פי קה׳ ד, יג. הוא יצר הטוב. 40. עצת מלך זקן: הוא יצר הרע. 41. חזונים אחריו: על-פי וי׳ כ, ה. 42. וירדו… שאולה: על-פי במי טז, ל;
לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן
גְּבַהּ רוּחַ יָרוּם כָּאֵלָה וְאַלּוֹן
וְהוּא חֵמֶת מָלֵא צוֹאָה וְקִיא וְקָלוֹן
50- יְתּוּשׁ קָטָן בִּרְיָה, קַלָּה כַנְמָלָה
מִי זֶה וְאֵיזֶה הוּא יָשִׁית לְנֶגֶד עֵינָיו
עֵת לָמוּת יְתָמוֹ יִכְלוּ יָמָיו וְשָׁנָיו
לֹא יוֹעִיל לוֹ הוֹנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו
אָכַף עָלָיו פִּיהוּ נֶפֶשׁ, עָמֵל לֹא עַמְלָה
55- נֶפֶשׁ הַיְּקָרָה עָלָיו תִּבְכֶּה תֶּאֱבַל
אֵיךְ הוּמַר כְּבוֹדוֹ, וְהוּא לְקִבְרוֹת יוּבָלְּ
תְּיֵילִיל וְתִזְעַק עַל דְּאָבְדִין חֲבָל
וַי לָהּ לְאָזִילָא, וַי לַהּ לַחֲבִילָא
סוֹבֶלֶת רֹב צַעַר וְלוֹבֶשֶׁת חֲרָדָה
60- מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה
וְהִיא מָרַת נֶפֶשׁ מִקְנָהּ נָדְדָה
לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ
עִתִּים הַם יְדוּעִים הוֹלֶכֶת בְּלִי כֹּחַ
עַד אֲשֶׁר תִּטְהַר וְתִשְׁקֹט וְתָנוּחַ
65- תָּגֵל, תָּשִׂישׂ, תִּשְׂמַח – מִי יוֹדֵעַ רוּחַ
בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה
45-46 לא… במצולה: על פי קה׳ ט, יב. 47־48. לפני… רוח: על-פי מש׳ טז, יח. כאלות וכאלון: על־פי יש׳ ו, יג. 49. והוא… צואה: על-פי שבת קנב ע״א: ׳חמת מלא צואה׳. וקיא קלון: על-פי חב ב׳, טז. 50. יתוש קטן: על-פי אס׳ ז, ה. ישית… עיניו: על-פי תה׳ קא, ג. יראה לנגד עיניו. 52. עת למות: על-פי קה׳ ג, ב. 53. לא… הינו: על־פי מש׳ יא, ד. 54. אכף… עמלה: על-פי מש׳ טז, כו. 55. נפש היקרה: זו אשתו. על-פי מש׳ ו, כו בשינוי. 56. אין… כבודו: על-פי יר׳ ב, יא. והוא… יובל: על-פי יר׳ כא, לב. 57. תיליל… חבל: תילל ותזעק. על שאבד חבל: על־פי סנהדרין קיא ע״א. 58. וי… לחבילא: על-פי מ״ק כח ע״ב: ׳אוי לחבלים׳, =למצטערים. 59. סובלת… חרדה: על דרך תיאור סבל האשה, על-פי ויק״ר יט ה: ׳צער גדול נתן הקב״ה לאשה…׳ במחרוזות הבאות מושווה סבל הנפש לסבל האשה. 60. ממעטת… לפקידה: על-פי נידה צ ע״ב: ׳ומפקידה לפקידה ממעטת על יד׳. 61. והיא… נפש: על-פי שמ״א א, ו. מקנה נדדה: הנפש הנפרדת מהגוף. 62. לא… רגלה: על-פי בר׳ ח, ט׳ והיונה היא הנשמה. 63. הולכת… כח: על-פי איכה א, ו. 64. עד… ותנוח: על-פי איוב ג, כו. 66-65. מי… למעלה: על-פי קה׳ ג, כא.
פִּיהָ בְּיוֹם הַדִּין פָּתַחְתְּ בְּחָכְמָה
מִיּוֹם פְּרִידָתָהּ עוֹף תָּעוּף הַשָּׁמַיְמָה
וְהַגּוּף כֵּן יֶהְגֶּה : אֲנִי אֶבֶן דּוּמִיָּה
70- לֹא אוֹכַל לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה
צוּר תָּמִים פָּעֲלוּ, יִקְרָא אֵל הַשָּׁמַיִם
וְגַם אֵל הָאָרֶץ לָדִין אוֹתָם בִּשְׁנָיִם
כְּמִקְרֶה אִישׁ סוֹמֵא עִם נְכֵה רַגְלַיִם
תַּחַת יַד שְׁנֵיהֶם הָיְתָה הַמַּכְשֵׁלָה
75- קַבֵּל יְקַבְּלוּ יַחַד עָנְשָׁם וְדִינָם
בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר וּבְדִינָהּ שֶׁל גֵּהִנָּם
עַד מְלֹאת הַיָּמִים יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם
וּמִכָּל חַטֹּאתָם תִּהְיֶה לָהֶם מְחִילָה
רוֹכֵב בַּעֲרָבוֹת, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו
80- מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו
וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְשׁוֹמְרֵי פִּקּוּדָיו
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה כְּפוּלָה
שְׁמַע אַתָּה בְּנִי, לְדַעְתִּי הַט אָזְנֶיךָ
אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךְ
85- דַּע כִּי נֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתֶּךָ
שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר הַפְּעֻלָּה
- 67. פיה… בחכמה: על-פי מש׳ לא, כו. 69. והגוף… דומה: הגוף טוען כי בלעדי הנשמה לא היה יכול לעשות שום מעשה חטא. אבן דומה: על-פי חב׳ ב, יט: ׳אבן דומם׳. 70. לא… גדולה: על-פי במ׳ כב, יח. צור… פעלו: על-פי דב׳ לב, ד. 72-71. יקרא… לדין: על-פי תה׳ נ, ד. לדין… בשנים: הכוונה לדון את הנשמה והגוף כאחד. 73. סומא… רגלים: משל לתלות ההדדית, על־פי סנהדרין צא ע״ב וכן ויק״ר ד, ה, וראה חילופי נוסח במהדורת מרגליות, עמי פח. 74. תחת… המכשלה: על-פי יש׳ ג, ו. הגוף והנשמה אחראים במשותף למעשי האדם. 76. ובדינה… גיהנם: על־פי שבת קיח ע״א ועוד. 77. עד… הימים: על-פי במ׳ ו, ה. ירצו… עוונם: על-פי וי׳ כו, מג. 79. רוכב בערבות: כינוי לקב״ה, על-פי תה׳ סח, ה. שומר… חסידיו: על-פי תה׳ צז, י. 80. מחיה… ברחמים: על-פי הברכה השנייה בתפילת העמידה. 81. ומשלם… פיקודיו: על-פי דב׳ ז, ט. 82. על… כפולה: על-פי סדר הגדה של פסח ׳על אחת כמה וכמה טובה ומכופלת׳. 83. שמע… בני: על-פי מש׳ כג, יט. לדעתי… אזניך: על-פי מש׳ ה, א..
תּוֹכַחְתִּי הַקְשִׁיבוּ, שִׁמְעוּ זֹאת כׇּל הָעַמִּים
לְמַעַן תִּחְיוּ וְטוֹב לָכֶם כָּל הַיָּמִים
כְּקָרְבָּן שְׁלָמִים וְכִקְטֹרֶת סַמִּים
90- תֵּרָצֶה תֵּחָשֵׁב זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה.
84 אל… צויתיך: על-פי אס׳ ו, י. 86-85. דע… הפעולה: אבות, ב, יט: כא. 87. תוכחתי הקשיבו: על-פי איוב יג, ו. שמעו… העמים: על-פי תה׳ מט, ב. 88. למען… הימים: על-פי דב׳ ה, ל: אם תנהגו על-פי דברי תוכחתי. 90-89. כקרבן… לעולה: שירתי תתקבל על-ידי הקב״ה ותירצה בעיניו כקרבן עולה וכקטורת, על פי נוסח התפילה הנאמרת לפני פרק ׳איזהו מקומן׳ בתפילות השחר. 90. זאת… לעולה: על-פי וי׳ ז, לז.
Ygal Bin-Nun- יגאל בן-נון-בחינה מחודשת של סוגיית הסלקציה של העולים ערב עצמאותה של מרוקו
בחינה מחודשת של סוגיית הסלקציה של העולים ערב עצמאותה של מרוקו
ד?ר יגאל בן-נון
אוניברסיטת פריס 8
מתחילת שנות החמישים נחלקה ההנהגה בישראל ושליחיה במרוקו בנושא הערכת מידת הסכנה לחיסולה הפיזי של יהדות מרוקו ולהצדקת הצלתה המיידית. להכרעה בסוגיה זו היתה זיקה ישירה לנושא הפעלת כללי סלקציה כדי לברור מי זכאי לעלות לישראל ומי לא על-פי קריטריונים שהשתנו מעת לעת. תומכי ההצלה המיידית שצפו כליה ליהודים כאשר מרוקו תקבל את עצמאותה תמכו בביטולה של הסלקציה כיוון שמדובר בשעת חירום. לעומתם טענו הגורמים שסברו שאין נשקפת סכנה מיידית ליהדות זו שלאור המצב הכלכלי הקשה בישראל, יש קודם להכשיר את הקרקע לקליטתם של היהודים ושהכשרה זו תתבצע גם בישראל וגם במרוקו. ללא קשר לויכוח ענייני זה, צצו התבטאויות נגד עצם עלייתם של יהודים מצפון-אפריקה מתוך עמדות שאין מנוס אלא לכנותן גזעניות שטענו שעולים אלה עלולים להשפיע לרעה על אופיה של החברה הישראלית ועל רמתה התרבותית. למרות תחושת הצורך "להציל" את יהדות מרוקו בטרם פורענות, ניסחו נציגי הסוכנות היהודית בקפידה סידרה של מגבלות על הגירת משפחות לישראל שהונהגו בנובמבר 1951. הנהגת הקהילה היהודית במרוקו נפגעה בעיקר מן העובדה שמגבלות הסלקציה לא הונהגו בעבר כאשר רוב ההגירה לישראל הגיעה מאירופה אלא רק בתקופה בה כ- %71 הגיעו מארצות ערב.
סוגיית הסלקציה כה מורכבת וטעונת משקעים רגשיים, עד שנוטים לשכוח שהמדובר לא בוויכוח על נושא אחד ויחיד, סלקציה כן או לא, אלא במספר ויכוחים שחצו את ההנהגה ואת הציבור בישראל. קשה יהיה אם כך לערוך אבחנה פשטנית בין "הטובים" לכאורה שהתנגדו לסלקציה לבין "הרעים" שתמכו בה. סוגיה זו טמנה בתוכה מספר מחלוקות: האם להגדיר את העלייה ממרוקו כ"עליית הצלה" או שאין צפויה ליהדות זו כליה פיזית ורוחנית אחרי העצמאות. האם יש להעלות בכל מחיר כמות גדולה של יהודים ממרוקו למרות הקשיים לספק להם עבודה ודיור או שיש לווסת את ההגירה לפי צרכיה הכלכליים של ישראל ויכולתה לקלוט אותם. האם להפריד בין מרכיבי המשפחה, הבריאים לעומת הבלתי נחוצים, על פי מידת תועלתם לישראל או שאין לפורר משפחות ולעורר התמרמרות. האם יהודי מרוקו תורמים לחוסנה ולביטחונה של החברה הישראלית או שהם מהווים סכנה לבריאותה הפיזית, הנפשית והתרבותית ולכן יש להימנע מלהעלותם. האם מוצדק להעלות ילדים ונוער לישראל אף בהסכמת הוריהם למרות שהורים אלה נשארים במרוקו.
אלה חלק מן הוויכוחים שנכללו בסוגיה זו וחצו את הנהגת המדינה. אין מדובר אם כך בשני מחנות מנוגדים, אלא במספר מחלוקות שחצו בין המתווכחים, כל פעם באופן שונה בהתאם לנושא הוויכוח. אישים אחדים שבתקופה מסוימת תמכו בסלקציה המבוססת על עקרונות סוציאליים או בריאותיים התנגדו לה בתנאים אחרים. במקרים רבים עמדותיהם של הנוגעים בדבר נקבעו בהתאם בהתאם לתפקיד עליו היו ממונים. כך שבמקרים רבים אנשי מחלקת העלייה של הסוה?י היו נגד הסלקציה בתוף תפקידם והממונים על הקיטה, הדיור, הבריאות, העבודה או האוצר בתוך משרדי הממשלה תמכו בה במידה זו או אחרת.
באופן סכימטי ניתן לאמר שמערכת הטיעונים בעד הסלקציה יכולה לנבוע משני מניעים. האחד שלילי ומבוסס על הדעה שיהדות מרוקו תפגע בחוסנה של החברה הישראלית ובתרבותה. השנייה חיובית ומעריכה שלא צפוייה סכנה מיידית ליהדות זן ולכן אין צורך לקיים פעולות חפוזות להעלאת משפחות כאשר המדינה אינה מסוגלת לספק להם דיור נאות ועבודה. יש לציין ששליחים אחדים של המסגרת במרוקו, ובראשם מפקדם שלמה יחזקאלי, דיווחו מיד אחר העצמאות שיהדות זו חייה את ימי ?תור הזהב? מבחינה כלכלית וחברתית ושהשליחים שמונו לטפל בהגנה העצמית נותרו ללא עבודה.
כמו כן רבים ממתנגדי הסלקציה בעבר שואלים את עצמם היום האם היה מוצדק שמשפחות יהודיות ימסרו את ילדיהן הרכים בשנים לידי מחלקת עליית הנוער. השאלה צצה מחדש עקב הפרסומים על מבצע Mural שהפעילה המסגרת באמצעות דוד ליטמן באוגוסט 1961.
כבר בשנת 1949, הפנה חבר הנהלת הסוכנות מטעם התנועה הרוויזיוניסטית, מאיר גרוסמן, את תשומת הלב לבעיית יכולתה של המדינה לקלוט מהגרים חדשים בזמן שאין היא מסוגלת לפתור את בעייתם של שוכני מחנות העולים הקיימים: "כאשר בשנת העצמאות הראשונה עלו ארצה 000 160 יהודים, נומק הדבר בצרכי המלחמה ובצרכי הבנייה של המדינה הצעירה.
אך עתה נמצאים במחנות הקליטה כארבעים אלף עולים ולמרות זאת נמשך זרם העלייה, מבלי שהעולים יהיו בטוחים באפשרות קליטתם בארץ". נימוקיו של גרוסמן התבססו על שיקולים ענייניים הקשורים ליכולתה של ישראל לקלוט בצורה נאותה מהגרים חדשים לכן הציע לעודד רק הגירה של צעירים ובעלי הון שלא יהוו מעמסה על כתפי המדינה כדי לא להפוך את העלייה לקללה.
בימי הצנע של ראשית המדינה, ביוזמות של מנכ"ל משרד הבריאות דר' חיים שיבא ובתמיכתם של כל שרי הממשלה הנוגעים בדבר, הוחלט להחמיר את כללי הוויסות בתחום הבריאותי. ב-18 בנובמבר 1951, כאשר מאגר ההגירה היחידי לישראל היה צפון-אפריקה, קבעה הנהלת הסוכנות היהודית באופן רשמי את כללי ויסותה של ההגירה שהפכו למדיניות הסלקציה ושיתפו במדיניותם זו את כל הגורמים שהיו מעורבים בהגירתה של יהדות מרוקו. כללי ויסות אלה התייחסו לכל המדינות מהן יכולים לצאת יהודים באופן חופשי ולכן ניתן לברור בהן את המועמדים להגירה. על פי כללים אלה שמונים אחוז מן העולים צריכים להיות נערים, חלוצים בגרעיני התיישבות, או משפחות בהן גילו של המפרנס אינו עולה על 35.
אם מפרנסים אלה אינם בעלי מקצוע או בעלי הון שיספיק לרכוש דירה באופן עצמאי, על המפרנסים להתחייב מראש בכתב לעבוד בעבודה חקלאית במשך שנתיים. אישורי העלייה יינתנו רק למי שנמצא בריא מבחינה רפואית לאחר בדיקה שתערך על-ידי רופא מישראל. שאר העשרים אחוז מכלל המהגרים יוכלו להיות בני יותר מ-35 אך בתנאי שיתלוו למשפחות שהמפרנס בהן הוא צעיר ובעל כושר עבודה, או שיש להם משפחה בישראל שמוכנה לקלוט אותם. מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית תברר עם משפחות אלה בישראל את נכונותן לקלוט את קרוביהן ורק לאחר מכן יינתן להן אישור כ"עולים נדרשים". כאשר התעוררו חילוקי דעות בין נציגי הסוכנות היהודית לבין נציגי הממשלה בנושא כללי הסלקציה, הדבר הובא להכרעה ב"מוסד לתיאום" בו השתתפו ראש הממשלה ושרי האוצר, הבריאות והעבודה וכן יו"ר ההנהלה וראשי מחלקות העלייה, הקליטה והגזברות של הסוכנות היהודית.
כתוצאה מהפעלת כללי הסלקציה, רשמה שנת 1953 מאזן שלילי בתחום ההגירה ממרוקו מכיוון שמספרם של החוזרים למרוקו היה גבוה יותר ממספרם של היהודים שיצאו ממרוקו לישראל. בשנת 1952 ירדו מישראל למרוקו 130 1 יהודים בגלל קשיי קליטה ושלושים אלף בקשות הגירה הוגשו מישראלים לשלטונות האמריקאים. עקב השפל בהגירה, יצא יושב ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, דר' יצחק רפאל לקזבלנקה באוקטובר 1952 ובדק אפשרות להקים שירות רפואי במקום, באחריות מחלקתו, כיוון שהגיע למסקנה שהמחלות שמהן סבלו מסורבי העלייה לא היו חשוכות מרפא. משרד הבריאות התנגד להצעה.
בחודש מרס 1953, הודיע יצחק רפאל לנציגו זאב חקלאי בקזבלנקה שלאחר התייעצות עם ראשי משרד הבריאות, סוכם להנהיג מספר הקלות בכללי הסלקציה. הוחלט להקים מרכז רפואי במרסיי בו יטופלו מהגרים שהגיעו מכפרים במרוקו בהם לא קיימים שירותים רפואיים, ולטפל במחלות אחרות במרכזים רפואיים בקזבלנקה. ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית דיווח במוסד לתיאום על מכתבו הזועם של זאב חקלאי המזהיר מפני סגירת שערי היציאה ממרוקו.
רפאל טען שנשקפת סכנה ממשית לחייהם של היהודים במרוקו העצמאית בגלל שהם נראים בעיני המרוקאים כגורם פרו-צרפתי. במקביל, קיימת נטייה בקרב המשכילים היהודים להתבולל באוכלוסייה המרוקאית לקראת עצמאותה של המדינה. למרות זאת, עקב מצבה הכלכלי הקשה של ישראל, התנגדו שר החוץ משה שרת ושרי הפנים והבריאות, ישראל רוקח ויוסף סרלין, לראות בעליה ממרוקו "עלית מצוקה", המחייבת ביטול הפעלת כללי הסלקציה.
במחצית השנייה של שנת 1953, הוחלט להזמין את נציג משרד הבריאות דר' אליעזר מתן לסיור במרוקו כדי לתכנן את הטיפול במחלות כבר בתוך מרוקו. בסיור זה, שארך תשעה ימים והוקדש לסיורים בכפרי הדרום, נטלו חלק זאב חקלאי ודר' יצחק רפאל שסייר בפעם השנייה במרוקו ונפגש עם יורדים במרכש. אחרי הביקור ובעקבות לחציהם של מנהיגי התנועה הציונית במרוקו להעלאת מאה אלף יהודים לפני עצמאותה של המדינה, התחדשה ההגירה ההמונית. בסוף שנת 1953, ערכו ש"ז שרגאי וברוך דובדבני סיור ארוך בקרב הקהילות היהודיות בדרום מרוקו כדי לברר למה נפסקה ההגירה היהודית באותה שנה. התברר שהדבר נבע מן הקשיים הכלכליים בישראל, מהגברת ההגירה יהודית ממזרח אירופה, מן הדיווחים על קשיי הקליטה שהגיעו לקהילה היהודית במרוקו וגם מן הסלקציה שהנהיג משרד הבריאות בישראל. הורים שגילם היה מעל ל-35 אף תבעו להחזיר מיד את ילדיהם שנשלחו לישראל במסגרת עליית הנוער מכיוון שאין להם סיכוי להגר לישראל בגלל גילם הקשיש.
שני נושאים אפיינו את הוויכוח בנושא הסלקציה. האחד מידת הסכנה הפיזית אליה צפויים יהודי מרוקו המחייבת לפנות אותם בכל מחיר, והנושא השני מידת יכולתה של מדינת ישראל לקלוט כל יהודי או כל משפחה יהודית המגיעה ממרוקו. המגבלות הסוציאליות והבריאותיות וכן הפעלתם של עקרונות אלה על בודדים ולא על משפחות היו האמצעים שנבחרו כדי להגביל את ההגירה. ישומן של מגבלות אלה רק על חלק מן המהגרים לישראל ואופן קליטתם של העולים מצפון-אפריקה, הולידו תחושות קיפוח קשות שליוו את החברה הישראלית במשך זמן רב.
המחנה הפוליטי האקטיביסטי בראשותו של ראש הממשלה בן-גוריון ולצדו אלה שעיסוקם בעלייה, גרסו שאין לדעת מה יעשו המרוקאים בעתיד ולכן יש להוציא במהירות האפשרית כל יהודי שרק ניתן להוציא מארצות ערב. נשאלה השאלה בדבר נחיצותו במרוקו של מבצע "הצלה" כה דרמטי, כה דחוף ובהקיף כה גדול, בזמן שמדינת ישראל כלל לא היתה ערוכה להתמודדות אתו.
ניתן להעריך אחרת את מידת הסכנה הצפויה לקהילה היהודית במרוקו העצמאית. כמו כן ניתן להבחין שהערכת מצב זהה הופעלה על-ידי ממשלת ישראל והסוכנות היהודית לגבי רוב הקהילות היהודיות בעולם ובמיוחד אלה שחיות בארצות ערב. תפיסת עולם זו היא שהדריכה את פעולותיהם של נציגי ישראל במרוקו וגם את דרכי עבודתם שהועתקו מדגמים קודמים שהיו נהוגים בקהילות יהודיות באירופה.
נחום גולדמן נשיא ההסתדרות הציונית העולמית העריך אחרת את הסכנה שארבה ליהדות מרוקו וטען שאין חובה לסיים את עליית יהודי מרוקו עד שנת 1955 ושהיציבות הכלכלית של המדינה קודמת. במקביל התפתח ויכוח חריף בסוכנות היהודית בין ש"ז שרגאי ראש מחלקת העלייה לבין דר' גיורא יוספטל ראש מחלקת הקליטה, כאשר הראשון לחץ להגדיל את מכסת העולים לשנה והשני מיתן את תאבונו בגלל המחסור באמצעים לשיכונם וליצירת מקורות פרנסה חדשים. אך 130 1 היהודים שחזרו מישראל למרוקו בשנת 1952 עשו זאת לא רק בגלל שלא הצליחו למצוא פרנסה אלא גם בגלל אוירת האפליה והקיפוח ששררו בישראל ובאו לידי ביטוי בסדרת מאמריו של העיתונאי עמוס אילון. המצב הכלכלי בישראל היה כה קשה שגולדמן הציע להחזיר מאה אלף יהודים מארצות ערב לארצות מוצאם, הצעה שגונתה על-ידי הנהגת הסוכנות.
ב-26 ביולי 1954 קיימו ראש הממשלה משה שרת, שר האוצר לוי אשכול, שר הפנים ישראל רוקח ושרת העבודה גולדה מאיר יחד עם אנשי הסוכנות היהודית משה קול וגיורא יוספטל,המופקדים על עליית הנוער ועל הקליטה, דיון כללי בנושא הסלקציה בקרב יהודי מרוקו ותוניסיה. התגלו חילוקי דעות בין המשתתפים הזהירים שדרשו הקפדה על כללי הסלקציה לבין תומכי העליה בכל מחיר. גיורא יוספטל הציע לבחור את העולים על פי יכולתם להתקיים באזורים חקלאים ובאזורי פיתוח. שר הפנים רוקח הוסיף אחריו: "עלינו לאפשר למקסימום יהודים לעלות אך עלינו להיות נחרצים ולפעול רק בקרב יהודים בריאים". גולדה מאיר הוסיפה אזהרה: "על ועדות הסלקציה לומר רק את האמת וכל האמת לעולים בפוטנציה, שאין עבודה בעיר ושיסעו ישר מן הנמל לכפר ולא לכפר כפי שהם מכירים במרוקו ובתוניס אבל בכפר כמו אצלנו.
אם הם מסכימים הם יכולים לבא. אם לא הם יכולים להישאר שם. אני חוששת לעתים שבגלל רצוננו להעלות מספר גדול ביותר של עולים שנשכח לומר להם את כל מה שעלינו לומר להם. אז הם באים לכאן ולא מעוניינים ללכת למושבים כיוון שלא הכינו אותם לכך. למה עלינו לדבר כאן על משפחות שלמות יש ילדים, יש נערים שאנו יכולים להעלות. יש לנו בהם צורך אך זו בעיה כספית."
בשלב זה הוסיפה גולדה מאיר נימוק מפתיע לטיעוניה: "עד שילדים ונערים בריאים וחזקים יגיעו מארה"ב ומדרום אפריקה עלינו להביא את הנוער הזה [?] אני מסכימה שיש לשמור על קריטריונים חברתיים ואחרים אך אי אפשר לערבב עליית משפחות עם עליית ילדים ונוער. אפילו אם יש ילדים חולים הזקוקים לטיפול רפואי יש להפרידם מן העלייה של המבוגרים. אני מוכנה לומר זאת בכל האכזריות. אם יש למשל זקן עיוור יש צורך לנטוש אותו אם הוא לבד [?] אבל אם יש אתו ילד בן 7, 8 או 13 שנה, בריא או חולה במחלה נרפאת למה לנטוש גם אותו". "שאלה זו מיותרת ענה אחד המשתתפים. אנחנו לא יכולים להוציא ילדים ללא משפחותיהם".
גולדה קטעה אותו: "אולי כן אולי לא [?] עלינו להתאמץ להוציא את הילדים כי אני משוכנעת שכאשר יהיו שם מהומות לא יהיה עם מי לדבר. אפילו במקרה זה אני אומרת: לזקן יהודי עיוור אין תיקווה. אך אינני יכולה לומר שילד או נער שנילווה אליו צריך לנטוש אותו מבלי שנשתדללהפריד ביניהם. זה לא בעיה. זה הסיכוי היחידי להביא יהודים לישראל. לא כולם מקרי סעד [?] צריך לשמור על הקריטריונים של הסלקציה ולהיות נחרדים כלפי אלה שאין להם שום סיכוי להיקלט ולקיים את עצמם כאן. אך יש להשתדל ככל האפשר להציל את הדור הצעיר ולכך יש למצוא כסף".
משה קול העניק פירוש נוסף משלו לקריטריוני הסלקציה: "יש הורים רבים זקנים או נכים שיש להם ילדים רבים. הניסיון מלמד שאנו יכולים לרפא את הילדים אך הבעיה היא שהם לא יבואו אם לא נבטיח להם שגם ההורים יעלו אפילו [?] מאוחר יותר. עלינו לתת להם הבטחה חד משמעית שאחרי זמן מה ההורים יבואו בעקבות הילדים. אנחנו יכולים להשתדל למצוא מקום עבורם שם. לא ניקח תינוקות אך צעירים וצעירות שיבואו לכאן לשלוש ארבע שנים, ישרתו בצבא ויביאו אחר כך את ההורים שלהם. בלי זה אי אפשר יהיה להפריד ביניהם. ביקרתי במרוקו פעמיים ואמרו לי שיש להתייחס לילדים אלה כאל יתומים שההורים שלהם בחיים. אם היו יתומים לא היתה בעיה. היינו מביאים אותם [?] במקרה חירום היינו מביאים ללא ספק את כולם מבלי להפריד את הנוער". משה שרת סיכם את הדיון בהודעה שוועדות הסלקציה לא יביאו לארץ משפחות המסרבות להתיישב במושבים.
דיון זה משקף גם את מורכבותה של סוגיית הסלקציה. לכאורה המחנות נחלקו בין "אנשי החזון" בראשותו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין "אנשי המעשה" בו מצויים אנשים פרגמטיים יותר כגון שר האוצר אליעזר קפלן, גזבר הסוכנות היהודית לוי אשכול, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות גיורא יוספטל, מנכ"ל משרד הבריאות דר' חיים שיבא ודר' אליעזר מתן. ראשי מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית יצחק רפאל ואחריו ש"ז שרגאי, שאנשיהם ברוך דובדבני, זאב חקלאי, עמוס רבל, חיים טלמור ויצחק בן-שמש פעלו במרוקו להעלאת היהודים, תמכו בביטול מגבלות הסלקציה בעיקר מתוך נאמנות לתפקידם והואשמו על-ידי יריביהם ברצון להפגין פעילות ולהתהדר בהצלחות. אך חילוקי הדעות לא היו כה משמעותיים. למעשה בדיון זה, בו הושמעו לעתים נימוקים קשים באכזריותם, נחשף באופן חד יחסה של כל ההנהגה הישראלית, ללא הבדל גישות, לתא המשפחתי של האוכלוסייה אותה שיוועו להביא לישראל.
רוב הדוברים תמכו למעשה בפירוקו של תא משפחתי זה כדי לברור מתוכו את הגברים הבריאים, את הילדים ואת הנוער ולהשאיר במרוקו את ההורים עד שהמדינה תהייה מסוגלת להעלותם. מובן שגורלן של משפחות מצוקה אלה שנאלצו להישאר במרוקו ללא הדור הצעיר והבריא לא העסיק כלל את ראשי המדינה. המשימה של הגדלת האוכלוסייה הבריאה שתתמודד מול הסכנות הביטחוניות האורבות מבחוץ ותפטור את הבעייה הדמוגראפית היתה לעקרון מקודש שהנחה במודע או שלא במודע את כלל מעשיה של ישראל באותה תקופה.
בקיץ 1954, גם דר' גיורא יוספטל ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית ערך סיור במרוקו כדי לבדוק את הרקע הפסיכולוגי לקשיי היקלטותם של יוצאי מרוקו בישראל. בשובו לישראל, הוא הגה את רעיון הכוונת יהודי האטלס ישירות מן האנייה אל הכפרים החקלאיים באזורי הפיתוח של חבלי התענך ועמק לכיש. בישיבות של המוסד לתיאום שהתקיימו בהשתתפותו של שר האוצר לוי אשכול, נאבק יוספטל על הקמת חוות חקלאיות שינוהלו על-ידי צעירים יוצאי מרוקו. גם יוספטל הפרגמטיסט והזהיר המליץ להעלות ארבע מאות צעירים ממרוקו ללא בני משפחותיהם, אפילו אם יהיה צורך להפריד בין הורים לילדים או בין בעל לאישתו. צעירים אלה יהוו לדבריו כוח אדם זול בגלל שהם לא יצטרכו לפרנס את משפחותיהם. הרעיון לא התקבל על-ידי שאר המשתתפים. בישיבה הותקף יוספטל על-ידי יהודה ברגינסקי ממפ"ם, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, שטען שלא מתקבל על הדעת שיהודים יפרדו מהוריהם כמו אצל אסקימוסים ו"יפקירו את הזקנים שאין בהם תועלת".
יהודה גרינקר מנהלל יחד עם אחיו יצחק התמסרו לחיפוש יהודים שעסקו בחקלאות הכפרי האטלס. בחלק מסיוריו בכפרים התלווה אליו דר' אליעזר מתן ממשרד הבריאות כדי לדאוג להקפדה על כללי הסלקציה בתחום הבריאות. ב-24 בפברואר 1955 הצליח גרינקר לארגן גרעין ראשון של 57 משפחות עובדי אדמה מן הכפר איית-בוגמז שהועבר למחנה הכשרה "חרובית" בחבל לכיש שהקימו מאוחר יותר את מושבי עוצם ואיתן. ארבעה ימים לאחר מכן קיבל מכתב משר האוצר אשכול שהודיע לו למתן את התלהבותו "ולעשות כל מאמץ להשתחרר במרוקו מהמטען של מיקרים סוציאליים הנספחים לאנשי הכפרים.
אין אני צריך להדגיש הקשיים הנגרמים הן לכפרים הקולטים והן למדינה, בהבאת מקרים אלה ארצה". בספטמבר 1955 סייע גרינקר להקמתו של גרעין "שובה" בראשותו של ויקטור פרץ, עם יותר משבעים משפחות בגילאים צעירים שחלקם הם בוגרי בית-הספר החקלאי של כי"ח במרכש. הגרעין הקים בחודש מרס 1956 את מושב דבורה בחבל תענך. בסך הכול הצליחו האחים גרינקר להוציא למרות קשיי הסלקציה 553 13 יהודים מ-87 כפרים באטלס.
את מחאתם של יהודי הכפרים נגד מדיניות ההפרדה הסלקטיבית בין בני משפחה ביטאו תושבי אחד הכפרים במכתב שנשלח למשרדי הסוכנות היהודית בירושלים ובו נכתב: "על דעת בית דין של מעלה ובית דין של מטה, אנו מבקשים ממעלתכם להעלות אותנו, 150 יהודים בין 80 אלף ערבים. כבר ביקרו אצלנו הציונים ורשמו אותנו, אך לבסוף רצו להעלות רק את הבחורים הבריאים ונשארנו דואגים על הזקנים והזקנות.
איך יישארו בין הגויים ואין מי שידרוש עליהם רחמים. קחו אותנו לעבדים וכל מה שתוציאו עלינו ועל עלייתנו, תנכו מעבודתנו ומלחמנו בבואנו לישראל". במכתב אחר ציין מועמד לעליה: "ובכן ביקרו אצלנו השליחים ואמרו בשמם של המדינה, הסוכנות והראשים: הוצא נוציאכם אל אניות הישועה, בתנאי שתעזבו את הזקנים ואת החלשים, בתנאי שאיש ואיש יבזה את אביהו וזקנו ואח יבגוד באחותו, אם היא גיבנת או צולעת, כי זה יסוד מוסד אשר על-פיו ניתקן ונערך תקציב העלייה".
החל מחודשי הסתיו 1955, החלה ההנהגה בישראל להגמיש את כללי הסלקציה ולעשות כל מאמץ כדי להוציא מספר רב ככל האפשר של יהודים לקראת סגירת שערים צפויה. ב-5 במאי 1955 שיגר ש"ז שרגאי לנציגו במרוקו עמוס רבל ולראש תנועת המושבים יצחק קורן את כללי הסלקציה החדשים. על פי כללים אלה תינתן זכות קדימה לעליה ממרוקו לאנשי הכפרים ולארגונים התיישבותיים מערי השדה.
כמו כן בכל מקרה שמשפחות לא אושרו לעלייה, יועברו משפחות אלה לערים הגדולות, על חשבון הג'וינט. על-ידי כך יחוסל הכפר כולו ולא יוותרו בו יהודים. ארגוני ההתיישבות יקבלו כמחצית העולים. במקביל ביצעו גיורא יוספטל ונציג הג'וינט בפריס תיאודור בקלמן סיור במרוקו, בסוף חודש מאי, והגיעו למסקנה שלמרות השינויים המדיניים הצפויים במדינה אין הצדקה לראות בעליה ממרוקו "עליית הצלה" ולכן יש להשאיר את כללי הסלקציה בתוקף. יחד עם זאת, הורגשה תנועת מעבר מן הכפרים בדרום לקזבלנקה והגברת קצב היציאות. לכן נחום גולדמן הציע בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית לפתוח מחנה מעבר נוסף במרסיי. באותה תקופה החלו גם לצוץ הרעיונות הראשונים להוצאת יהודים באופן בלתי לגלי. למזלן של משפחות המהגרים, רוב פעילי העלייה במרוקו הפרו את הוראות הממשלה ואפשרו איחוד משפחות.
לנימוקים הענייניים בדבר יכולתה של ישראל לקלוט את המהגרים בממדים כה גדולים ובדבר יכולתן של משפחות ממרוקו שהגיעו ללא מפרנס, להיקלט בישראל, התלוו נימוקים נוספים שחצו את הקווים בין אנשי המעש לאנשי החזון. באופן מעשי החיץ עבר גם בין מחלקת העלייה מצד אחד לבין קואליציה בין משרד הבריאות ומחלקת הקליטה. מדובר בוויכוח מקביל בדבר מידת הסכנה המיידית אליה צפויים יהודי מרוקו אותה אימצו באופן אוטומטי כל מתנגדי הסלקציה וזעקו זעקות רמות על המהומות שעלולות להתרחש במדינה אחרי עצמאותה ועל הפגיעות הצפויות ליהודים. כמובן שאין קשר בין ההערכות בנושא זה לבין הוויכוח אם יש לקיים את הסלקציה אם לאו.
בעיה נוספת היתה הגדרתה של הסלקציה. בזמן שחלק מתומכי הסלקציה הבין אותה כך שאין להביא לישראל רק מקרי סעד שלא ניתן בשלב זה לטפל בקליטתם ויש להעלות רק משפחות עם מפרנס, תמך חלק שני בסלקציה הפוכה, שיטה שכונתה בפי השלטונות המרוקאים בשם "הפרדת השמנת" (?cr?mage) בו פיצלו באופן אכזרי משפחות, לקחו מן המשפחה את הנערים במסגרת עליית הנוער, לקחו את מפרנס המשפחה, והותירו במרוקו את הוריו הקשישים. גישה זו בולטת בדבריה של גולדה מאיר ובפעולותיהם של אחדים מן העוסקים בעליית הנוער כגון יאני אבידוב וגם של דוד בן-גוריון שראה בעליה מאגר של נערים "המאיישים שמונים אחוז מכלל חיילי חיל הרגלים בצבא".
לחצם של נציגי הסוכנות היהודית במרוקו ושל נציגי המוסד מאוחר יותר לקיומה של הצלה בהולה, עם סלקציה או בלעדיה, גרם בסיכומו של דבר לזעזוע דמוגרפי בתוך הקהילות היהודיות במרוקו ויצר פסיכוזה ובהלת יציאה שהרסה את הרקמה החברתית בתוך הקהילה במרוקו והחריפה את קשיי הקליטה הכלכלית והחברתית בישראל. לעומתם, הפליגו תומכי הסלקציה, בעיקר ממשרד הבריאות, בתיאוריות המבוססות על סכנות גנטיות או על הטפה גזענית שלא היה להן קשר לנושא. מאוחר יותר, הזהיר דר' שיבא שהעלאת חולים ממרוקו עלולה לפגוע גנטית בכושרו האינטלקטואלי של העם היהודי בעתיד. הוא גם טען שהעלייה מצפון-אפריקה מקפחת ביודעין את ילידי הארץ שנפגעו במלחמה, מכיוון שאין באפשרותו של משרד הבריאות אמצעים מספיקים כדי לטפל בשתי הקבוצות. כך הצליח דר' שיבא לבטל במוסד לתיאום, החלטה שהתקבלה בהנהלת הסוכנות היהודית לאשר הגירתם של 000 6 יהודים ממרוקו ותוניסיה במסגרת "עליית חירום". כדי לנסות לשכנע את נציג משרד הבריאות בנחיצות הוצאתם של היהודים ממרוקו, הזמין נציג המוסד לעליה ב' יאני אבידוב את דר' שיבא למרוקו. בשובו לישראל הכריז שיבא: "העץ אולי נראה רענן אך שורשיו רקובים". אך הנזק הממשי היה בהפעלת הסלקציה האינדיבידואלית שגרמה להרס משפחות ולהגברת תחושת הקיפוח שנבעה מהפעלת הסלקציה בתקופת ההגירה מארצות ערב ובוויכוח הציבורי שהתנהל בישראל.
*
יש לציין שלצד הוויכוח הענייני בדבר מידת הסכנה אליה צפויים יהודי מרוקו ומידת יכולתה של ישראל לקלוט כל יהודי שמעוניין לצאת ממרוקו, התלוו לוויכוחים, דיונים בסוגיות נלוות שהן פועל יוצא מההגירה ממרוקו אך אין הן קשורות ישירות להגירה. הכוונה בעיקר לסוגיית החרדה מן האיזון הדמוגרפי-תרבותי הבין-עדתי הקשור למהותה של התרבות הישראלית המתהווה. בעיני אחדים, תרבות זו נמצאה בתקופת ההגירות הגדולות במצב של התגוננות על עצם קיומה כאשר איימו עליה באופן ממשי או באופן סמוי סכנות שכונו בשם "לוונטיניזציה" והיטמעות בתת-תרבות האופיינית למדינות האזור. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במאמריהם של קלמן קצנלסון, אריה גלבלום ועמוס אילון. למרות שהוויכוח בסוגיות אלה לא היה זר להנהגה היהודית במרוקו לא נראה שהדבר השפיע על דבקותם של היהודים ברעיון עזיבת מרוקו.
לאחר מעשה ניתן לומר שבסוגיה זו טעו ראשי המדינה בהערכותיהם ובמדיניותם ובפעילותם במספר תחומים. הטעות הראשונה קשורה לפניקה המלאכותית שיצרו אחדים מן השליחים בדבר סכנת הכליה הצפויה ליהודים מן השלטון החדש במרוקו. שליחים אלה מצאו תמיכה לעמדותיהם אצל חלק גדול מראשי המדינה שהאידיאולוגיה של עם עולם נרדף תמיד עיצבה את תפיסת עולמו. ברור היה ששלטונות מרוקו החדשה לא רק שלא התנכלו ליהודים אלא שלמרות המהומות שזעזעו את המדינה ואת אוכלוסייתה בראשית עצמאותה, תמיד חסו הצדדים על היהודים ולא פגעו בהם כלל. כמו כן, התגלה הפער בין התפיסות של חסידי רעיון קיומה של אנטישמיות אוניברסלית ועל-זמנית לבין מצב עובדתי של תור זהב חברתי-כלכלי שנפתח בפני כל השכבות החברתיות של יהודי מרוקו עקב נטישת הצרפתים את המדינה.
מצד שני טעו נציגי ישראל בכך שיש להביא יהודים ויהי מה לישראל כדי להתגבר על החרדה הדמוגרפית מול האויב השכן ובכדי להגביר את בטחונה של המדינה. באותם ימים, החברה הישראלית וכלכלתה כלל לא היו מסוגלים לספק צרכים בסיסיים לאוכלוסייה חדשה בתחום התעסוקה, הבריאות והחינוך, דבר שלא רק פגע בחוסנה החברתי של המדינה באותה עת אלא גם גרם למשברים נפשיים, לתחושות עמוקות של קיפוח ולטראומות שלא נרפאו גם אחרי זמן רב. אך טעותם החמורה של קברניטי המדינה קשורה לפגיעה ברקמה החברתית על-ידי הרס התא המשפחתי במסגרת הסלקציה האינדיבידואלית, דבר שלא איחר לתת את אותותיו השליליים בריכוזי העולים ממרוקו. יחד עם זאת, למרות הקשיים והשגיאות, הצליחה מדינת ישראל לגרום למהפך דמוגרפי בישראל בזכות תוספת של יותר ממאתיים אלף יהודים מצפון-אפריקה ולחזק בכך את חוסנה החברתי, הכלכלי והתרבותי.
הספרייה הפרטית של אלי פילו-יהדות מרוקו -עברה ותרבותה אליעזר בשן
יהדות מרוקו -עברה ותרבותה
אליעזר בשן
יהדות מרוקו, פזורה עתיקה בעלת שורשים עמוקים במסורת היהודית, עלתה רובה לישראל, מיעוטה היגר לארצות אחרות, ורק מיעוט קטן נשאר במרוקו. ראויה פזורה זו שתרומתה ליצירה ולתרבות היהודית תיחשף לציבור כולו.
הספר מתאר את עברה ותרבותה של יהדות מרוקו והתמורות שחלו בקורותיה, תוך דגש חזק על חכמיה ויצירתם. החיבור מבוסס על מקורות עבריים ולועזיים וביבליוגרפיה עשירה, שחלקה מובא בסוף הספר.
פרופ׳ אליעזר בשן מרצה במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר־אילן. עוסק עשרות שנים בהוראה ובחקר חיי היהודים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ובשנים האחרונות מתרכז בתולדותיה של יהדות מרוקו.
ספריית ״הילל בן־חיים״ הוצאת הקיבוץ המאוחד
Une histoire de familles-J.Toledano-Rabbi Shelomo Abitbol
Rabbi Shelomo Abitbol
Fild de rabbi Mimoun, rabbin a Sefrou. Un des disciples de rabbi Eliahou Sarfaty de Fes qui l'intronisa rabbin. En plus de son erudition, il acquit unr grande fortune, ce qui lui permet de se constituer une tres grande bibliotheque qui est restee jusqu'a nos jours une source de reference pour les rabbins.
Surnomme par ses contemporains " Amlal " pour sa grandeur ( le belier en berbere, symbole de la vigueur et de la grace ) , il refusa longtemps de se joindre au tribunal rabbinique et n'accepta en fin de comte que sur l'insistance de son grand maitre et ami, le celebre rabbin de Fes, Eliahou Sarfaty qui le tenait en tres grande estime.
Au moment de l'expulsion des juifs de Fes de leur mellah en 1790 par le sultan Moulay Alyazid, il fit beaucoup pour aider les refugies installes proviserement dans sa ville. Il a laisse de nombreux ecrits – dont un receuil de ses reves – qui etaient tres populaires parmi les letters de Sefrou, bien que non imprimes a ce jour. Il fut egalement tresorier de la communaute et edifia une synagogue qui portrait son nom. Mort en 1815.
Rabbi Amor Abitbol
1782 – 1854 : Fils de rabbi Shelomo-Amla. Il herita de la fortune parernelle et fut celebre par sa generosite et so erudition. Il entretint a ses fraisla Yeshivafondee par son pere, financiant les etudes les plus necessiteux. Sa generosite et son hospitalite lui ont valu d'etre compare au patriache Abraham.
Les communautes de toute l'Afrique du Nord s'adressaient a lui pour le consulter sur les problemes dela Halakha.Ilenrichit la bibliotheque paternelle en acquerant un grand nombre de manuscrits. Quelques uns de ses ecrits et ceux de son pere ont ete tardivement publies sous le titre de " Minhat Haomer " (Fes1950 ).
En 1983 un de ses descendants, rabbi Zion Tordjman, a publie aJerusalemson traite de l'abattage rituel sous le titre de " Shouruot Haomer ". Son plus celebre disciple fut rabbi Raphael Moche Elbaz. Ses deux fils, Hayim et Elicha, furent egalement des rabbins connus.
Chalom Abitbol
Capitaine du port de Mogador sous le pieux sultan Moulay Slimane 1790 – 1810 , qui tout en cherchant a limiter l'influence des negociants chretiens installes a demeure dans le port pour eviter la contagion de leyes moaurs, chercha a relancer l'activite du port construit par son pere et qui avait decline sous le regne de son precedesseur le snguinnaire Moulay Alyazid.
Dabs ce cadre' il maintint en place les negociants juifs et nomma Chalom Abitbol comme le capitaine du port.
Rabbi Abraham Abitbol
Grand rabbin et grand erudite – on disait qu'il connaissait le Talmud par Coeur – a Marrakech, premiere moitie du XXeme siècle. Il refusa de faire dela Torahun metier et de se joindre au tribunal rabbinique, subvenant a ses besoins comme representant a Marrakech d'une grande compagnie anglaise d'import export.
Rabbi Yossef Abitbol
Celebre rabbin et poete a Mogador a la fin du siècle dernier, mort en 1915. Plusieurs de ses poemes sont entres dans le receuil des chants de Bakashot des paytanim marocains " Shir Yedidout ".
Jacques Abitbol
Publiciste et militant sioniste aTunis. Il edita de1921 a1924 avec Emile Borgel et Victor Nataf,La RevueIsraerlitede Tunisie, revue mensuelle ilustree de vulgarization juive et de propaganda sioniste.
Meyer Abitbol
Grand negociant et notable de la communaute de Marrakech dont il presida le Comite de la Communaute a partie de 1938
Victor Abitbol
1926 – 1949 : Educateur et animateur de mouvements de jeunesse, il fut au sortir de la guerre, un des jeunes qui remirent sur pied le mouvement Charles Netter a Casablannca et lui imprima un dynamisme sans precedent et en faisant le plus grand mouvement de jeunesse du Maroc.
Commissaire a la jeunesse, sa mort a l'age de 23 ans laissa un vu de irremplacable. Sur sa tombe on inscrivit ces lignes de Bialik : " Sur ma tombe on ceuillera les fleurs qui seviront a tresser les lauriers de la nouvelle generation "
Judah Abitbol
President du Comite de la communaute, tresorier et grand bienfaiteur de la communaute de Marrakech, nort en 1963
Maurice Abitbol
Ne a Boufarik en 1894. Sa famille s'installa ensuite a Casablanca ou il fut recrute dans l'organisation clandestine de la alya, après la femeture des bureaux de l'Agence Juive en 1956 par les autorites du Maroc independant.
Il se rendit aves son epouse et un autre couple a Tanger en septembre 1957 pour rencontrer deux nouveaux emissaries israeliens. Sur le chemin du retour, sa voiture fut interceptee par la police qui y decouvrit 157 faux passeorts qui y avaient ete cahes a son insu parla Misgeret.
Il resta emprisonne plus de huit mois et son etat de sante deteriore, il fut discretement libere et expulse vers la France.Morta Parisen 1970.
Boufarik est une petite ville d'Algerie situe a 14 km de la ville de Blida et a 35 km d'Alger. Elle abrite la base aerienne qui regroupe les escadres de transport aerien tactique de l'armee de l'air algerienne. Elle est tres connue pour ses oranges, d'ailleurs elle est le lieu de naissance de la celebre boisson Orangina.
Marc Abitbol
Medcin universitaire et chercheur ne aMeknesen 1937. Directeur du Centre de Recherches en Ophtamologie a l'hopital Necker de Paris
Sam Avital Abitbol
Frere cadet de Victor Abitbol, ne a Casablanca en 1930. Il fut le fondateur du movement de jeunesse sioniste Trumpeldor au sein du ckub Charles Netter. Il fut, avec elie Ohayon l'un des deux representants du Maroc au premier cours dela Haganaen Afrique du Nord.
Il recut les premiers emissaries dePalestineau Maroc et organisa avec eux l'immigration clandestine verslaPalestine, via l'Algerie, en 1947. Monte en Israel des la proclamation de l'etat, il integra le Ministere dela Defenseou il occupa de hauts postes, notamment a la tete du Departement des soldats demobolises.
Parrallelement, il poursuivit une action intense en faveur de l'integration de la alya du Maroc et fut un des fondateurs de l'Union des immigrants du Maroc dont il fut longtemps le secretaire general avant d'en devenir le President en 1978.
Son fils, Haim. A ete tue au cours dela Guerrede Kippour et chaque annee il organize pour l'anniversaire de sa mort une soiree d'etudes avec l'Unervisite de Tel-Aviv
Shelomo Avital Abitbol
Syndicaliste et home politique israelien ne au Maroc. Tresorier dela NouvelleHistadroutdepuis la victoire de Haim Ramon et Amir Peretz. Depute ala Knessetde1992 a1996 sur la liste du parti travailliste.
Raphael Avtalion Abitbol
Universitaire israelien ne aMeknesdans une famille originaire de Sefrou. Professeur et chef du department de biologie de l'Universite religieuse de Bar-Ilan, aRamat Gan.
Michel Abitbol
Universitaire israelien ne a Casablabanca en 1943, arrive enIsraeldans le cadre du movement Oded en 1965. Professeur a l'Universite Hebraique de Jerusalem. Titulaire de la chaire Robert Assaraf d'histoire du Maroc et du judaisme marocain, et durecteur scientifique du Centre Mondial de recherches sur le judisme marocain.
Anciendirecteur de l'Institut Ben Zvi de recherches sur le judaisme sepharade et oriental. Directeur du Service des etudiants etramgers de l'Universite Hebraique de Jerusalem depuis 1993. Il a consacre sa these de doctorat au role des juifs dans le commerce transaharien au Moyen Age. Auteur de nombreuses atudes sur l'histoire des juifs au Maroc et en Afrique du Nord et de plusieurs livres, don’t : " Tombouctou et les Arma ( Paris 1979 ). " Temoins et acteurs : Les Corcos et l'histoire du Maroc contemporain (Jerusalem1977 ).
" Les juifs d'Afrique du Nord sous Vichy " ( Paris 1983 ), traduit en hebreu et en anglais ; " Les juifs de France et le sionisme ; les deux terres promises ( 1990 ) ; DE Cremjieux a Petain, l'antisemitisme algerien ( Jerusalem 1993. Il a edite les actes des colloques " Judaisme d'Afrique du Nord aux XIX-XXeme siecles (Jerusalem1980 )
Les communautes juives des marges sahariennes du Maghreb (Jerusalem1982 ; Relations judeo-musulanes au Maroc. Perception et realites (Paris1997 )
Rabbi Meir Abitbol
Fils de Issachar, rabbin ne aCasablanca, il fut plusieurs annees rabbin aMontreal. Fondateur et directeur de l'Institut Bnei Issachar a Jerusalem pour la publication des ecrits des rabbins maghrebiens du passe et dela BibliothequeSepharadepour la diffusion des livres consacres du patrimoine sepharade et oriental.
Autre source
ABITBOL ou ABITBOUL ou BOTBOL ou BOUTBOUL : nom d’origine arabe compose de ‘abu (signifiant pere ou homme) et tbul (qui signifie tambour ou tambourin) : donc l’homme au tambour. Ce nom designe surement un fabricant ou un joueur de ces instruments de musique.
ABITBOL Amor
(1782-1854). Originaire du Maroc. Grand rabbin, juge a Sefrou et dirigeant d’une yechivah, il est l’auteur de plusieurs decisions juridiques et de recueils d’homelies, de poesies, de nouvelles et d’autres ecrits. Son oeuvre Minhat hah’omer (L’offrande du Omer) a ete publiee.
ABITBOL Chelomo
(?-1815). Originaire du Maroc. Grand rabbin de Sefrou, il est l’auteur d’un traite sur les reves.
ABITBOL Meyer
(1944-). Originaire du Maroc, installe en Israel. Rabbin, il est président de l’Institut Bene Yissakhar de Jerusalem qui a pour mission la conservation et la diffusion du patrimoine des rabbins sepharades et nord-africains.
ABITBOL Shaoul Yehochouah ben Itshak (Harav Chicha)
(1740-1809). Originaire du Maroc. Rabbin et juge e Sefrou, il est, entre autres, l’auteur d’un recueil de decisions juridiques Avne chech (Des blocs de marbre).
Abizmil
Nom patronymique d'origine arabe. Forme de l'indice de filiation Abou et du substantive izmil qui signifie textuellement couteau ou grattoir de cordonier et par extension indicative d'une profession : le savetier, artisanat typiquement juif auMaghrebdans l'ancien temps.
Autre explication plausible, deformation phonetique de Abouzmel, le propeietaire du chameau, le caravanier, autre métier pratique autrefois par les marchands juifs dans leur commerce avec l'Afrique Noire a travers leSahara.
Autre orthographe : Abismil. Au XXeme siècle, nom tres peu repandu, porte dans le Sud du Maroc et en Oranie
Rabbi Shemouel Abizmil
Rabbin a Marrakech au XVIIIeme siecle
Rabbi Shenouel Abizmil
Rabbin célèbre a Alger au XVIIIeme siècle, il fut le maitre de rabbi Abraham Gabison
Autre source
ABITBOL ou ABITBOUL ou BOTBOL ou BOUTBOUL : nom d’origine arabe compose de ‘abu (signifiant pere ou homme) et tbul (qui signifie tambour ou tambourin) : donc l’homme au tambour. Ce nom designe surement un fabricant ou un joueur de ces instruments de musique.
ABITBOL Amor
(1782-1854). Originaire du Maroc. Grand rabbin, juge a Sefrou et dirigeant d’une yechivah, il est l’auteur de plusieurs decisions juridiques et de recueils d’homelies, de poesies, de nouvelles et d’autres ecrits. Son oeuvre Minhat hah’omer (L’offrande du Omer) a ete publiee.
ABITBOL Chelomo
(?-1815). Originaire du Maroc. Grand rabbin de Sefrou, il est l’auteur d’un traite sur les reves.
ABITBOL Meyer
(1944-). Originaire du Maroc, installe en Israel. Rabbin, il est président de l’Institut Bene Yissakhar de Jerusalem qui a pour mission la conservation et la diffusion du patrimoine des rabbins sepharades et nord-africains.
ABITBOL Shaoul Yehochouah ben Itshak (Harav Chicha)
(1740-1809). Originaire du Maroc. Rabbin et juge e Sefrou, il est, entre autres, l’auteur d’un recueil de decisions juridiques Avne chech (Des blocs de marbre).
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
חנניה דהאן – כרך א'
76 מן נהאר וולדת ל- אולאד,
מא שרבת כּאפי,, ומא כּלת וואפי.
מיום שילדתי בנים, לא מספיק שתיתי, ולא די אכלתי.
77 מא פא יכּבר שבאב, חתא כּא יפני שייאב
עד שגדל הילד, הוא מכלה הזקנים.
78 – מא ריתו פ-דארי,חתא שאב דלאלי.
לא זכיתי לבן בית, עד ששערותי הלבינו.
79 – משא וואקת אל – לכידאת, וג׳א ווקת ל – אולידאת.
חלף זמן(טיפוח)הלחיים, ובא זמן הילדים.
דמויות בתולדות היהודים במרוקו
1643-1570
רבי אברהם אזולאי הוא ללא ספק, הרב ממוצא מרוקני, המוכר ביותר בעולם היהודי דאז. בחייו ובכתביו מסמל הוא, את הצלחת מורשת יהדות ספרד בארץ המערב. לימודי הקבלה הפכו במגרב לחלק אינטגרלי בחוויה הדתית. לימודי הקבלה לא עוררו התנגדות בחוגי הרבנים ותלמידי החכמים. רבני המערב לא ראו ניגוד או סתירה בין ההלכה, לפילוסופיה ותורת הסוד, אלא, כמשלימים זה את זה.
אברהם הצעיר נתמלא ברוח זו, שהביאו עימם מגורשי ספרד ופורטוגל. הוא למד בבית אביו, רבי מרדכי, ובישיבות פאס: תורה, תלמוד, הלכה וקבלה. כשומר הגחלת הספרדית הקלאסית, הוא לא פסח על לימודי המדעים החיצוניים: מתמטיקה ופילוסופיה וגם אסטרולוגיה. תחילה נמשך לקבלה העיונית, ששיאה בכתבי הרב משה קורדוברו מצפת. קורדוברו, כמקובלים שלפניו, חתר לחשוף את תעלומת ההוויה, להבין את מהות האלוהות, לפענח את חידת הבריאה של העולם, ולהסביר את סוד החיים ותכליתם.
בחתירתו להשלים את לימודי הקבלה, החליט רבי אברהם אזולאי, ב-612ו, לעלות לישראל. בדרכו לארץ עבר תלאות רבות. לפני הגיעו ליפו, עגנה אנייתו בנמל בתורכיה. לאחר שירד לחוף, טבעה האנייה בסערה. לציון הנס סיגל לעצמו חתימה מסוגננת בצורת אנייה.
רבי אברהם התיישב בחברון, עיר האבות. מרכז הקבלה בצפת ירד בתקופה ההיא מגדולתו. בעת שפרצה מגיפה בעיר חברון, מצא אזולאי מפלט בעזה. הוא השאיר אחריו ספרים שעשו לו מוניטין בעולם היהודי, אף שהודפסו לאחר מותו בלבד. בין ספריו: ׳קריית ארבע', ׳חסד לאברהם׳, ׳בעלי ברית אברם׳ ויאהבה בתענוגים׳. ספריו הידועים ביותר הם בתורת הקבלה. הידוע בהם, ׳חסד לאברהם׳, נחשב למיזוג מישילם בין הקבלה העיונית, הקלאסית, לקבלה המעשית של האר״י. לפיה, האדם היהודי שותף לאלוהים בתיקון ־;בריאה, וביאת הגואל תוחש בקיום מצוות ועל ידי כוונות, צומות טיהור, מעשים טובים, צירופי אותיות, גימטרייה, נוטריקונים וכדומה.
רבי אברהם אזולאי ייסד את שושלת הרבנים לבית אזולאי, שהתיישבה בירושלים לאחר שני דורות. המפורסם בשושלת הוא החיד״א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, (1806-1724). החיד״א, גדול שד"רי ירושלים, גדול הרבנים הספרדיים שלאחר הגירוש, נפטר בליבורנו שבאיטליה, שם הדפיס את ספריו הרבים, שזכו להפצה נרחבת בתפוצות. עצמותיו הועלו למדינת ישראל בתחילת שנות ה-60, לירושלים, עיר הולדתו.