Histoire des juifs de Safi-B. Kredya-Aspects de la présence juive à Safi : entre le passé et le présent
Chapitre II
Aspects de la présence juive à Safi : entre le passé et le présent
D'autre part, les juifs faisaient concurrence au reste des metiers et des activites, dont la ferronnerie, la menuiserie, la maconnerie, la coiffure, le commerce des epices, et meme dans la propriete de boulangeries et de restaurants populaires.
Pour leurs activites dans les campagnes de Safi, nous relevons le temoignage de deux Frangais, qui ont visite la region des Abda au cours des deux premieres decades du XXe siecle la campagne etait presque vide de juif en tant qu'habitant et agriculteur. Aubin qui a visite Abda en 1902 n'y a remarque qu'un seul juif d'origine tunisienne, Israel Lalouz, qui habitait a Oulad Selmane et etait proprietaire de six fermes, d'ecuries pour la culture et l'elevage du betail et des chevaux, et qui employait de nombreux agriculteurs saisonniers ou en partie
Doutte parcourant la region en 1914 environ dix ans apres la visite de son compatriote, disait II n'y avait pas de juif dans les Abda, a l'exception dela Casbahdu ca'id Aissa Ben Omar oil leur presence est recente. Apparemment, la situation a change apres les annees vingt quand le Protectorat frangais a pris les choses en main et que l'economie coloniale s'est implantee a Safi et dans sa region, portant prejudice aux affaires des indigenes juifs et musulmans.
Cela a pousse les plus nantis a rechercher d'autres activites afin de compenser les pertes subies. Beaucoup d'entre eux ont choisi les activites agricoles, par des voies multiples que nous avons relevees dans plusieurs recits oraux, dont
L'acquisition par les juifs de terrains agricoles dans les environs de Safi a Dar Caid, a Sebt Gzoula, a Jemaa Sahim, a Chemai'a et dans la banlieue de la ville.
II en resulta de nouvelles expressions inhabituelles dans le langage de la population probablement dues a 1'etonnement de voir les juifs acheter des terrains agricoles. II est avere que ces proprietaires juifs n'exploitaient pas leurs terrains eux-memes, mais ils les confiaient a des agriculteurs musulmans voisins, contre une partie des recoltes fixee d'avance.
-
- L'association de juifs avec des agriculteurs musulmans, proprietaries de terrains, par 1'achat de materiel d'equipement et d'exploitation mis a leur disposition contre la partition de la recolte.
- L'achat de troupeaux de betail et la conclusion d'accords avec des «fellahs » eleveurs pour en assurer le paturage et l'engraissement. Arrivees au terme de l'age ou du poids convenus et desires, les betes sont vendues sur les marches des campagnes et leur prix est reparti apres le retrait de leur prix d'achat.
- Certains marchands juifs se sont specialises dans le commerce des produits agricoles : ils en achetaient de grandes quantites dans les differents marches, les emmagasinaient pour les exporter par la suite, par le port de Safi, versla Franceet vers d'autres pays.
Les gens du peuple gardent encore en memoire les noms de grands negociants en cereales qui ont amasse de grandes fortunes : Bensabbat, Chamoun, Pinhas, Chanbot, Ohanna, Mayer, les Oulad Liwy, Habir, Ben Touijer, Millar, Wazzana, Ben Dellac, Douidou,… et bien d'autres.
אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
סימן ב. כרך א'
לרב אחד בעוב"י מכנאס יע"א, סדר חיי שרה תרס"ח לפ"ק.
אדוני ! שמעתי דבת רבים, אודות מקווה המים לטבילת נשים, שאף כי זה כמשלש חדשים, שקבעו מעלתכם קופה נגבית בכל יום מכל חנויות בני העיר, ונקבץ בה סך הגון, עדיין לא נגה אור שום תקון במקוה, ועדיין הוא מלא קיא וצואה בלי מקום.
ובכן אמרתי אגלה אזני אדוני, והוא יתן צו לתקן הדבר מהר, ולסתום פה כל המקטרגים, ולמען לא יתפשטו הדברים בכל העיר ותתקלקל מגבת הקופה, רק הכל על מקומו יבא בשלום, והיה מעשה הצדקה שלום, ועל צדקה אדוני אני בוטח, שאל יחשוב לי הדבר הזה לעון, כי לא באתי להוכיח, רק להודיע, ושלום
הצעיר, ע"ה יוסף משאש ס"ט.
סימן ג.' כרך א'
סדר חיי שרה, תרס"ח לפ"ק. 1908
למעת שר הצבא, דגול מרבבה, גומל חסדים, גדול ליהודים, החכם הנעלה, לשם ולתהלה, כבוד הרב שמעון לקנווי, ראש קהלת ווהראן וסביבותיה יע"א, יחשל"א. ( יחי שמו לעד אמן ) שלום, שלום.
אדון נכבד ! סב"ת האר"ש, אודו האי גברא דשפיר חזי, זה שמו, כבוד הרב יחחיא אגהאן הי"ו, שהיה גר במח"ק, זה רבות בשנים, ונתפש עם גנבים בעלילת שקר, וכבודך הגדיל חסדו עמו, ושלחו לנפשו, בתנאי שלא תציג עוד כף רגלו בשערי ווהראן ואגפיה.
ובצאתו בחפזון, עזב חפציו ביד שכנו הקרוב אליו, רבי יעקב סבעוני הי"ו, ובא הנה ערום ויחף, ושלח כמה מכתבים מלאים הפצרות ליעקה הנזכר, למכור את הכל על ידו, ולשלוח לו את דמיהם, וקצב לו את שכרו, ועד עתה אין קול ואין עונה.
ובכן בא לפני בנא לשון בקשה, לכתוב למעלתך לעמוד לימינו, כמדתך הטובה לעמוד לימין אביון, ושלח נא אחד ממשרתיך להוציא בלעו מפיו, ואם יראה בעיני כבודו שיאריכו הדברים בדחיות ומענות, יעשה עמו חסד, לשלוח לו הבטחה על ימים אחדים בעצם יד כבודך.
שלא תאונה אליו רעה אם ישוב עוד למחנכם קדוש, והוא ישתעי דינא בהדיה, והטוב בעיניך עשה, העיקר הוא שישוב אליו כספו, ושכר כבודו כפול מן השמים בכל טוב סלה, אמן. פה מכנאס יע"א.
הצעיר, ע"ה יוסף משאש ס"ט.
סימן ד,כרך א'.
סדר תולדות, שנת הנ"ל, מכנאס
למעל הרב הגאון, מעו"ם וכו', במוהר"ר של מה בן שטרית ישצ"ו. שלום.
שלשם אחר מנחת ערב, בהיותי באסיפה יפה של רבנן ותלמידיהון העי"א, והיו עוסקים בדין תורה, מא אמר חדא, ומר אמר חדא, כמנהגם בכל יום, שאל מעלתו, על אביו של יואב בן צרויה מה היה שמו, ולמה נקרא על שם אמו, ובכלם היו בהעלם דבר, עתה אודיע לכבודו, כי היום הייתהי באוצר הספרים של הרב הגאון כמוהרר"א עמאר ישצ"ו, ובא לידי ספר תשובות הגאונים, וראיתי בסימן י"ב, שנשאלה שאלה זו לרבי האי גאון זיע"א.
והשיב שאביו היה שמו שריה, כמו שכתוב ושריה הוליד את יואב ( דה"א, ד' ) ונקרא על שם אמו צרויה, כדי להוסיף בה כבוד, לפי שהייתה אחותו של דודו, שמו רבי שלמה בן פזי, על שם אמו בתו של רבי חייא, רבה בר חנה, על שם אמו אחותו של רבי חייא, רבי שמואל בר מרתא, על שם אמו אחותו של רבי חייא,. ויען ידעתי כי תברכני בנפשך, לכן הגדתי לפניך היום.
אני היו"ם ס"ט
רבה בר בר חנא
נכד בר חנא שהיה אחי רבי חייא.
רבא בר בר חנא היה תלמידו של ר' יוחנן ומסר שמועותיו. חזר לבבל ולמד תורה בפומבדיתא. בעודו בבבל למד גם בסורא, וחשב לתקן שיאמרו עשרת הדברות בתפילה. אמר לו רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. רוב ספוריו נמצאים בממסכת בבא בתרא ע"ג-ע"ד. הם מתחילים בביטוי "לדידי חזי לי" או "חדא זימנא". סיפורים אלה הם סיפורים של יורדי ים והולכי מדבריות, והם נודעים בשם אגדות רבא בר בר חנא.
רבה בר בר חנא – נכדו של בר חנא, שהיה אחיו של רבי חייא. רבא בר בר חנא עלה מבבל לא"י, היה תלמידו של ר' יוחנן ומסר שמועותיו.
אחר שישב בא"י ימים רבים חזר לבבל ולמד תורה בפומבדיתא. בבואו לשם לא בא לשיעורו של רב יהודה בר יחזקאל, עד אשר שלח ר"י את הממונה להחרים את בגדו אם לא יבוא. כאשר בא ושמע שר' יהודה דרש שאין מחזירים את השבר בשבת, אמר לו: הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל, שמחזירין. רב יהודה שמח לשמוע זאת ואמר לו: האם לא יפה עשיתי להכריחך לבוא כדי ללמוד דין זה? רבי יהודה שאל ממנו עוד דברים ששמע מר' יוחנן לעניין נדוי (מ"ק י"ז.
רדיפות הסאסאנידים את יהודי בבל עוררו את רבא בר בר חנא לשוב לא"י, אך לא ידוע אם חזר (פסחים נ"א). רבא בר בר חנא למד בבבל גם בסורא, וחשב שם לתקן לומר עשרת הדברות בתפילה. רב חסדא מנעו מכך, ואמר לו: כבר בטלום מפני תרעומת המינין (ברכות י".
סימן ה כרך א'
סדר הנזכר, שנה הנזכרת, מכנאס.
למעלת החכם השלם והכולל וכו', החסיד העניו, ספרא דווקנא, כמוה"ר מרדכי אדהאן ישצ"ו. שלום.
מכתב כבודו הגיעני, וקראתי אותו לפני אשתך, ומסרתי לידה צרור הכסף, המזוזות עם זוגי תפילין שהנחת מכרה אותם, והכסף תחת ידה, והרי היא בטוב ואין מחסור דבר.
על ההפכה שהייתה ביום רביעי בשוק הבהמות, תלי"ת לא נמשכה, כי על ידי שוחד בחיק חמת השר שכבה, אבל בין כה וכה, הייתה מהומה גדולה בעיר, כל היום ההוא וכל הלילה, וביום ה' בבוקר נפתחו שערי העיר, ונחנ שקטה הארץ, והמגיד לכם שרי ליה מריה, כי עבר על בל תוסיף.
שאל כבודו לדרוש ולחקור בחשאי כמה כסף שלחה קהלת פאס יע"א להכא בשנת התרס"ג לפ"ג, לעזור לענייני העיר בעת צרה, כי בעל אכסנייא שלך שאל כבודך על זה, ולא ידעתי מה מקום לשאלה זו עתה, אחר עבור חמש שנים.
ועל כל זאת אודיע לכבודו, כי הצ[מכתב אשר שלחו רבני פאס להכא על רזא דנא, הנה הוא תחת ידי מצאתיו בין כתביו של אבא מארי זיע"א, והחתומים עליו בית דין של חמש, כמוהר"ר רפאל אבן צור, וכמונר"ר יהודה בנימין, וכמוהר"ר שלמה אבן דנאן, וכמוהר"ר וידאל הצרפתי, וכמוהר"ר מתתיה סיריו, העי"א וזמנו חדש אייר שנת נוראות לפ"ק היא שנת תרס"ג לפ"ק.
ושם נאמר, כי מכסת הכסף ששלחו הוא ארבע מאות ועשרים צורוס, על יד החכם החשוב והכולל וכו' כמהו"ר אלישע נחמני ישצ"ו, לחלקם לתלמידי חכמים והעניים הדחוקים, ושמעתי שחלקם על צד היום טוב, כי צדיק באמונתו הוא כאשר תדעהו, ועוד שמעתי שנתן חשבון לפני בית הדין ישצ"ו.
עוד אודיע לכבודו, כי מצאתי את הדבר אשר בקשתני טרם נסיעתך לחפש עליו, שהוא, מה טעם אמרו כחא דהתירא עדיף, ומאד שמחתי, כי מצאתי, כאשר אמרתי, והוא ברש"י ז"ל, במסכת ביצה דף ב' ע"ב, וזה לשונו :
דהתירא עדיף ליה, טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו, ואינו ירא להתיר, אבל כח האיסורין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר. עד כאן לשונו. ושלום דל ונבזה
היו"ם הזה, ס"ט.
סימן ו כרך א'.
סימן וישלח, שנת תרס"ח לפ"ק, מכנאס.
ידידי החכם הוותיק, חמר הדת עתיק, כבוד הרב ימין לגראבלי, הי"ו.
בערב שבת קיבלתי מיד ציר אמונים, אגרת אוגרת דברים רבים מכבודו, ואשיב על ראשון, ראשון.
א' . הגדלת תלונתך על אדמו"ר כמוהר"ר חיים בירדוגו יצ"ו, כי שתקך בנזיפה וכו'.., תמחול נא ידידי, כי שקר דברת, לא בנזיפה חלילה, רק מאהבתו אותך, ואף אם כדברך כן הוא, אין בו אשם, כי סדר למודך יכעיס אף הלל הזקן, כי הרגלת עצמך בחמוד מסובך ומסוכסך לדקדק גם בחסיד ויתיר.
ולבטל את כולנו מהלמוד האמיתי, ורז"ל אמרו , אי דייקינן כולי האי לא הוה תנינן ( ערובין מ"ח ע"א ), ובכן ידידי, הסר ממך עקשות פה וכו'….שלא תעקש למודך ותסבכו בדקדוקי עניות שאין בהם ממש, כי אין בזה שום חכמה כאשר אומרים9 לך אנשי מקומך.
רק טפשות הלב ואבוד הזמן, ובמקום דליעול ירקא, ליעול בשרא וכוורי, ואם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד בין תלמידים, ושוב תשוב על מקומך בשמחה רבה, ואם לא תוכל עשוהו, התכבד ושב בביתך ומקומך אל תנח, זאת היא עצתי ואתה תבחר ותקרב.
ב'. בית אכסנייא שלך, הגמון כבוד הרב הכהן הי"ו, ואשתו ובני ביתו, כלם דורשים בשלומך, והבגדים והספרים אשר שכחת אצלם, מסרו אותם ביד ציר אמונים לתתם ביד אחיו של בעל הבית כבוד הרב משה הכהן הי"ו, בעיר סאלי יע"א, תמצאהו בבית הרב הגאון רפאל אנקאווה ישצ"ו.
ג'. בקשת ממני לכתוב לך תמיד להשיב על כל שאלותיך, כאשר יורוני מן השמים, טוב הדבר, אל תמנע טוב וכו'…כתיב.
ד'. שאלת לחוות לך דעתי על נה שכתוב בש"ס יומא דף י"ח, אומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך וכו'..ופירש רש"י ז"ל, אישי אדוני, וקשיא לך ולימא ליה אדוני ?
לע"ד נראה לפי שעל ידי עבודת כהן גדול ותפלתו ביום הכיפורים יורד שפע ברכה לישראל, וכנסת ישראל מתקשטת בקישוטי מחילה וסליחה וכפרה, כמו האיש שמשפיע טוב לאשתו, ומקשטה בקישוטין יפין, לכן אומרים לו " אישי " להודיעו, שיזהר בעבודתו לעשותה כהלכה, כי הוא כאיש לגבי אישה שהיא כנסת ישראל.
וכן כתיב הושע ב', והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי וכו'..ופירש רש"י ז"ל, שהוא מלשון אישות וחבת נעורים, עיין שם. כי הוא המשפיע לנו כל טוב.
ועאוד ע"ד מה שאמרו רז"ל, לעולם יכבד אדם את אשתו יותר מגופו, כי היא תלויה בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם, ולכן אומרים לו " אישי " להודיעו שעינינו תלויות בו לתקן עבודתו במחשבה ודבור ומעשה, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם להיות לו לעזרה. עד כאן
אני היו"מ ס"ט
ואחרי מופל"ג ראיתי בסדר מענה לשון חלק שני אות א', שכתב וזה לשונו : אישי כהן גדול, כתב בסדר צרור המור פרשת ויצא, שקורין לכהן גדול אישי ולא אדוניף משום דזה השם שראתו לאה אמנו, הפעם ילווה אלי אישי אלי, וגם מצד אמונתו שהיה באש ומאכלו באש, שכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון. עד כאן.
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
רבי אלעזר הלוי בן צאפת ב״ר דוד
מחכמי סאלי נמצא חתום עם הרב שלמה הכהן בן אברהם בשטר סידור טענות בשנת התפ״ח.
רבי דוד כן צאפת הלוי הראשון
מצדיקי סאלי הידועים, טמון ליד רבי חיים בן עטר הקדמון, רבי רפאל ביבאס ורבי משה אמסלם. המסורת מספרת על כך שבבית עלמין עתיק זה, כל מי שרצה לבוא ולהשתטח על קברות הצדיקים שם, היה חייב לגזוז צפורניו, להסתפר ולטבול קודם לכן. כבר צוין לעיל שהשומר הערבי, בשומעו קולות תפילה הבוקעים מחלקה זו, התגייר. למקום ציונו של רבי דוד, נהרו אנשי סאלי והסביבה ורבים ספרו על שנושעו בזכות הצדיק.
דווח במקורות על שנמצאה איגרת המלמדת כי רבי דוד הנזכר היה חי בשנת התרמ״ז. בסאלי היה ביהכנ״ס על שמו.
רבי דוד בן צאפת הלוי השני
רבי דוד בן צאפת הלוי השני היה מצאצאיו של רבי דוד צאפת הלוי הראשון.
משפחתם, כך מסופר, מהעי רצפת ועל כן נקרא בן צאפת ( צפתיים ) ממשפחת הלויים.
רבי דוד היה החברותא של מו"ר סבי רבי עמרם אלקאוה זצוק"ל וכן היה רבי דוד, ממוריו של מו"ר אבי רבי חיים מסעוד אלנקאוה זצ"ל
רבי דוד הלוי.
מחכמי סאלי חתום בטופס פסק דין התצ"ב עם רבי יוסף הכהן.
רבי דוד הסבעוני ב"ר אהרן הראשון
חי במאה הרביעית למניינינו
חיבר:
א. ״טוב רואי״ – ספר דרושים (כת״י).
באחד מדרושיו כתב שדרש אותו בשנת השנ״ו.
רבי דוד הסבעוני ב"ר אהרן השני
מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו, קרוב לודאי שהוא צאצאו של הראשון.
חיבוריו:
א. ״נאום דוד״ ־ דרושים (כת״י).
ב. פסקי דינים – (כת״י).
רכי חביב טולידאנו ב׳׳ר חייס
הרב חביב הגיע לסאלי ממקנם, הוא השתייך למשפחת רבנים חשובה שישבה במקנס מעת הגירוש מטולידו שבספרד.
ענף למשפחה זו מצאנו בסאלי כפי שראינו אצל המהרח״ט, רבי חיים טולידאנו.
רבי יוסף בן נאים
ראה כת״י ובו פירושו לסוגית בין האולם ובין המזבח ובסופו כתוב ״ע״כ (עד כאץ) פירוש ההלכה פה העירה סאלי, בעלי הישיבה ושלם רב״.
רבי חייס ביבאס ב״ר יעקב
אביו הגיע לסאלי מתיטואן. רבי חיים נודע כת״ח צדיק. נפטר בערב ר״ח אב בשנת התצ״ג.
בנו רבי יעקב, שימש ברבנות עם רבי חיים טולידאנו. הוא צאצא של רבי וידאל הצרפתי ובנו של רבי יעקב, עליו ידובר לקמן.
רבי חייס ביבאס – הכן
מחכמי סאלי, קרוי על שם אביו שנפטר בצעירותו. נפטר בשנת התרל״ה ובתעודה מסאלי נכתב: ״נתבקש בישיבה של מעלה, אחיו, החכם השלם״.
רכי יהודה אנהורי ב״ר מנחס
רב מו״צ בסאלי וברבאט. בהקדמה לספר ״תהילה לדוד״ נכתב עליו: ״דיין מצוין ורב מובהק ומרביץ תורה ברבים בעיר סאלי ורבאט בבית מדרשו״.
רבי יהודה שימש כרבה של סאלי ושמו הופיע בשאלה בה נשאלים ועונים, רבי עיוש אלמליח, רבי שם טוב בן עטר ורבי יהודה אנהורי הנ״ל. נלב״ע בשנת התקנ״ב והיה על שמו ביכנ״ס ״סלאת נהורי״.
רבי משה אדרעי המקובל, תלמידו של רבי יהודה אנהורי, כתב עליו בספרו ״תורת חיים״ על הזוה״ק (שם מובא תיקון ליל שישי עפ״י ״חמדת ימים״) ״…ואלך לי אל העיר המהוללה, עיר ואם בישראל, סאלי יע״א ואמצא שם איש אשר לו תואר ולו הדר, איש אל קדוש הוא, החכם השלם, הדיין המצוין, החסיד ועניו, הרב המובהק, מרביץ תורה בישראל כמוהר״ר יהודה אנהורי זלה״ה אשר נתבקש בישיבה של מעלה בשנה הזאת, (התקנ״ב), לו יקהת חכמים ונבונים והוא עומד לנחותם הדרך, דרך הגמרא בעיון וסברא ואמצא חן וחסד בעיני המלך ישו״ר ישרנ״י ואטע לי אש״ל ואהי שוקד על לימודי יום יום״.
משפחת אנהורי נמצאה בליסבון, בתיטואן ובסאלי.
אחד ההסברים לשם זה הוא, לשון נהוראי ומקורו ברבי מאיר בעל הנם עליו נאמר ״נהוראי שמיה״ שמאיר עיני חכמים.
לפני כמאה שנים נמצא בירושלים, רבי יהודה אנהורי נוסף שהיה רבה של העדה המערבית בירושלים