מראכש העיר-חביב אבגי

חביב אבגי-אבני זכרון לקהילת מראקש

קהילת מראכש, חכמיה ופרי הגות רוחם. הקדמה מאת הרב ד"ר משה עמאר.

הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזרא, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.

המלך מגיע למראכש, העם מקבל אותו בשלושת ימי משתה ושמחה. במצוות המלך ניתן ליהודים כל הדרוש לכך, ומעבר לזה המלך שמע בעיותיהם ומבוקשם. שנות השפע והברכה בימי שלטון אביו\ הביאו את היהודים למצב של התפוצצות אוכלוסין של הקהילה היהודית בעיר.

היהודים קנו אז בתים בסביבת המללאח ומחוצה לו. בשכונות כמו " בררימה " " תוארג'" באזור הבאהיא ", " קסיבת נחאס ", " ורמילה ".

רבי שגרו בשכירות כרעו תחת העול של שכר דירה גבוה, שבו מהם בעלי הבתים. המללאח היה צר מאוד להכיל את אלה שגרים בו, וזו היא הבעיה שראשי העם נצטוו להביא בפני המלך, משימה שלא הייתה קלה כלל.

היו הרבה משונאי היהודים התנגדו לרעיון שהיהודים יזכו בהכרת זכויות של הקצאת קרקע למגורים ואפילו במסגרת זכות מינימאלית של בן החסות. השונאים האלה הגדירו את מצוקת הדיור של היהודים כשקרית הבאה לזכות ליהודים בבעלות על קרקע חינם.

אהבתו ליהודים של המלך הנערץ מולאי אלחסאן שהומלך זה עתה, לא השאיר ספק בלבם של נתיניו היהודים, שהוא ייטב להם כמו אבותיו מולאי עבד ארחמאן ומולאי מוחמד אביו. כפי הנראה הוא לא הסתיר אהדתו ליהודים, לפי מעשיו בהמשך שלטונו הוא היה אדם נאור, שעשה הרבה לשיווין ולצדק חברתי.

ומעל לכל החזיר ליהודים את כבודם העצמי, וזאת למורת רוחם של אלה שראו בהם נתינם משוללי זכויות, המותרים לשוד ולביזה לעת מצוא. בשיר שנזכר לעיל, אלה נזכרו בשם " שאיאטין " ( השטנים ) פעם ראשונה שנתנה הזדמנות ליהודים לצאת בגינוי חריף וברור נגד מבקשי רעתם.

בשנת התרכ"ב – 1862, עוד בתקופת שלטונו של המלך מולאי מוחמד אביו של מולאי אלחסאן, קם מורד אחד בשם השריף ארוגי, להטוטן שהצליח לשלהב המון נבער שנשבה בקסמיו. המלך מולאי מוחמד שראה אסכנה במעלליו וכשפיו של ארוגי, חיפש ומצא פתרון מקורי והמתין לשעת כושר.

ארוגי הגיע לעיר זרהון, כדי להשתטח על קברו של המלך מולאי אידריס, הביאו לו סַפר שיגלח אותו….הלא עשה מלאכתו נאמנה ושחט אותו כמתוכנן.

מולאי מוחמד בו המלך עבד ארחמן היה אוהב ישראל, ונהג בכבוד בחכמיהם. היהודים בזמנו נהנו מרווחה לכלכית, ימיו לא היו רבים, וכל תקופת מלכותו הייתה סך הכל חמש עשרה שנה. מולאח אלחסאן בנו מלך תחתיו בשנת תרל"ג – 1873, והוא כאמור ייזכר לטוב ביחסו הטוב והנאור.

הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזר

א, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.

מולאי אלחסאן התווה את הדרך ליורשיו משושלת " העאלאווית " הטובים של היהודים, לשושלתם. בימים הקשים כמקור בלתי מאכזב, ונוכחותם הייתה בעלת תועלת רבה. הימצאותם של היהודים בענפי הכלכלה והמסחר השונים, תעשיה, ייצור, בנקאות ועודץ ובכל הזמנים היא הייתה לברכה גדולה בארץ הזאת .

גם היום דילול האוכלוסייה היהודית במרוקו, בשיחה עם משכילים ואפילו מהאיש ברחוב נזכרים בערגה לימים ההם. ואי אפשר שלא להזכיר את בקשתו של המלך מולאי מוחמד החמישי המנוח מראש הקהילה של מראכש, הנרי קדוש המנוח והיא : לעשות למען החזרתם או הבאתם של 500.000 יהודים למרוקו..וזאת מיד אחרי זמן לא רב ששב מהגלות . בקשה ללא סיכוי.

דיינים במאה השישית שביעית.

רבי ימין כהן ורבי שלום כהן, חבר בבית דין של רבי יוסף אביטבול, רבי אברהם הרוש ורבי מסעוד פינטו, נזכרו כסופרח בית דין. בשבועת האלמנה אנו פוגשים בשמות הרבנים שישבו בדין ונזכרו כמה פסקי דין במאה השישית והשביעית.

והם : רבי שלמה אסבאג, ורבי משה בנו, רבי שלמה אזנקוט, רבי אברהם אסולין, רבי יוסף חרבון, רבי אלעזר אלחזאן, רבי ימימון פינטו, רבי דוד צבאח ורבי משה רוזיליו, רבי יעקב אבטאן. בתקנה דיו הקומיסיון של רבי מסעוד בן מוחא נזכרו חוץ מרבי יוסף הרוש הנ"ל.

רבי יהודה אביקציץ ורבי יוסף פינטו, ורבי ימין צבאח, רבי סעיד הכהן, ורבי דוד לוסקי, יש להוסיף עליהם אלה שנמצאו בתיעוד המצבות בבית העלמין במראכש שנפטרו עד לסוף המאה השישית והם לא מעטים כמו רבי משה חליוה, רבי מרדכי צרפתי, ואחרים. הלא המה נמצאים כל אחד בערכו לפי שמות המשפחה.