מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומצפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

מתק שפתיו

בשנת תש׳׳ז כשנוער היהודי החל להינתק מחינוך בית אבא, וחיפש לו ערכים זרים, לעיני מורינו עמד הפסוק שאמר אב החכמים ״שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי״(שיר השירים) אז רבינו החל לכתת רגליו מבית לבית להזהיר גדולים על הקטנים שלא ידרדר הנוער ח״ו, ונתקל ביהודי אמיד שאביו היה דיין בעירנו מקנס, רבינו פנה אליו בנועם איך אתה מעיז לשלוח את ילדיך ללמוד בגרות באוניברסיטת ״ליסי פואימירו״ שהיתה במקנס שמחללים בה שבת בפרהסיא, ואביך ע״ה היה מחשובי העיר ומפרנסיה וגם דיין, ענה לו מה יכול להיות יותר טוב מאשר ילמד בני רפואה ויהיה רופא ואז יציל כמה נפשות, וחכמינו ז״ל אמרו ״כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא״ ענה לו רבינו ע״ה מניה וביה, דע לך שבזמן הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן היתה מצוקה גדולה בבתי חולים בערי אשכנז ונתרבו המחלות רח״ל, והחפץ חיים הכריז על כנסייה גדולה של עשירים וידועי שם שישתתפו בה והוא שנשא דברו בעניינים העומדים על הפרק, על שנתרבו המחלות בעם וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, וצריכים לתרום לבניית בית חולים חדש עבור אחינו שהיו במצוקה גדולה שהמחלות מתרבים, וחוסר מקום לאישפוז בבתי חולים של הגויים וכו', לכן על הציבור לתרום בעין יפה עבור בית חולים הנדיבים תרמו בעין יפה, ואחד התורמים פנה ל״חפץ חיים״ ואמר כולנו תרמנו עבור בית חולים אבל בחורי ישיבה אלו שיושבים כאן ללא יכולת לתרום מה טיבם בנוכחותם ענה לו ה״חפץ חיים״ בזכות תרומתכם, אתם מבריאים את החולים, אבל בחורי ישיבה אלו בזכות תורתם מונעים את המחלות מן הציבור, אם כן מה יותר עדיף שאדם יהיה חולה ויתרפא, או אדם יהיה בריא ושלם.

ומכל בניו של היהודי הנז לא הוכשר אף אחד להיות רופא, אולם זכה שבנו הקטן, בזכות רבינו נהיה גדול בתורה, והיום משמש כראש ישיבה בצרפת.

חברת ״ביקור חולים״

בעיר מקנס בכלל מדינת מרוקו רבו בה מאוד העניים וקשי יום שפרנסתם אינה מצויה, עניותם היתה כה גדולה עד שלרבים מהם לא היה די לחם לשבור את רעבונם, וכל שכן שבריאותם היתה מוזנחת ולקויה. באין מי שיגיש להם עזרה רפואית.

ורבינו שהיה לו שיג ושיח עם בני קהילתו ומעורה היטב בחייה, חש על בשרו את צרותיהם ותחלואיהם, ולא יכל לעמוד מנגד ולחשות.

על כן יזם אגודה לעזרה — יחד עם כמה מנכבדי הקהילה ונקראה בשם חברת ״ביקור חולים״, החברה נוסדה בשנת 1925, והיא הגישה עזרה רפואית לעניים חינם אין כסף.

במשך השנים שימש כנשיא האגודה הגביר הנדבן יוסף מריז׳ן ז״ל, והגזבר יעקב אלקריאף ז״ל, זקני הרב אהרון סודרי זצ״ל, מימון מרדן, רבי יצחק סבאג, רבי מרדכי עמר ואחיו, אליהו עמר, נסים חיון, רבי ידידיה טולידאנו ועוד רבים וטובים נ״ע.

כל הכנסות החברה באו מתרומות אנשי הקהילה, עשירים כבינוניים. בני הקהילה לא רק שלא סירבו ולא התחמקו, האנשים היו עומדים בתור כדי לתרום כל אחד לפי מתנת לבו״ אמר לי פעם דודי ר׳ שלום סודרי שליט״א יו״ר החברה, שהיו מעיזים להכנס לגרעון אם היה צורך דחוף, כפי שאמר אביו ז״ל, חברת גמילות חסדים שאין לה גרעון סימן שאין לה פעילות״.

ואמנם רבים ומגוונים היו עם השנים פעולותיה של החברה, שהתפרסמה בפעולותיה ובהיקפה,למאות משפחות של נזקקים מהעיר ומחוצה לה. היא שילמה ביקור אצל הרופאים, תשלום לבית המרקחת, אישפוז במקרה הצורך. אומרים בערבית מרוקאית ״שהאורח זוכר רק את הלילה האחרון״ והקהילה לעולם תזכור את פעלו של המנהל האחרון ר׳ שלום סודרי שליט״א שניהל ביד רמה ובהתנדבות גמורה את החברה מהשנים תשי״ד־ט״ו עד כדי כך שהוא זוהה עם השם ״ביקור חולים״. הוא העניק לחברה את זמנו ואת נסיונו כסוחר. במקום להפנות את החולים לבתי מרקחת הפרטיים היה רוכש בעצמו תרופות מהסיטונאים, ובמקום האריזות הבודדות היקרות, היה קונה בסיטונאות כמו בבתי החולים. הוא עשה הסדרים עם עובדי בתי החולים הצרפתיים לקבלת עודפי תרופות במחירים זולים. עד שנעשה למומחה גדול בתרופות והחלו לאסוף תרופות מיותרות מבתי התושבים, למיינן ולחלקן לפי הצורך. וכדי למנוע מהחולים לחכות לשעות הפתיחה והחלוקה של התרופות, הוא החזיק בחנותו הפרטית למוצרי חשמל מלאי, וליד מדפי מוצרי החשמל, עמדו מדפים עמוסי תרופות, ולעתים המולת החולים היתה רבה מהמולת הקונים. הביקוש היה רב וההענות ג״כ היתה רבה, וזה גרם להרחבת השירותים לכיסוי הוצאות ריפוי שיניים, משקפיים, רכישת מיכשור רפואי, הליכונים, פרוטזות, מפעל חסד רפואי בהיקף רב.

לא רק הזקוקים פגו לעזרה לעיתים גם בעלי אמצעים, ולעולם לא השיבו פני חולים ריקם בהנחה שאם אדם פונה סימן שהוא זקוק. (רק פעם כאשר נודע לו שסופקה תרופה יקרה מאד לאדם אמיד, שלח שליח לביתו לקחת חזרה את התרופה בטענה שהיא מסוכנת כי עבר זמנה, כדי לא להלבין פניו).

ולא רק בחומר סייעה החברה, אלא גם בעידוד החולים וכשמה כן היתה, חברת ״ביקור חולים״. כיתר חברי האירגון נהג ר׳ שלום סודרי לבקר בביתם של החולים. במשך מספר שנים נהג לפקוד כל יום שישי ביתה של אישה גלמודה ומשותקת כדי לאחל לה שבת שלום ולערוך לה את הקידוש.

כאשר יהודי היה עצור בבית הסוהר דאגו גם לספק לו אוכל כשר — נוסף על כל המאמצים לפדות אותו משם מהר ככל האפשר (עד כדי כך שמנהל בית הכלא היה אומר ״עם היהודים צריך להרוויח מהר כי אתה לא יודע כמה זמן יישארו״).

בשום פעם לא הסכים, ר׳ שלום סודרי שפעולתו תהיה ראויה לשבח, מלבד כשהיה לטובת הרחבת פעולותיה. אלו האישים וזו החברה שהקים רבינו.