שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

השושלת לית פינטו – אהוד מיכלסון

תולדות רבני המשפחה ומעשי מופת

זהו סיפורה של משפחת רבנים חשובה במרוקו,

זה הכסא, כסאו של רבי חיים פינטו זצ"ל, השמור עד היום במוגאדור

שחיה ופעלה בערים אגאדיר ומוגאדור מהמאה ה-18 ועד עלותה לישראל, לאחר קום המדינה.

רגליים לדבר

בלילות, כשכל אנשי העיר נמו את שנתם, דלק אור הנר בחדרו של הרב חיים פינטו. את הלילות ניצל ללימוד, כדרכו בקודש. לילה אחד כבדו עליו שמורות עיניו, והוא החל לנמנם. בעודו נים ולא נים הניח בהיסח הדעת את רגלו על ספרו של הרי״ף זצ״ל. כשניעור משנתו הבחין בכך, והצטער צער גדול – למרות שהמעשה נעשה בשוגג.

הדבר לא נתן לרב מנוח, והא קרא לשמשו וביקש ממנו שיביא רצועת עור. כשחזר השמש עם הרצועה הורה לו הרב להלקות את אותה רגל, שהונחה בשוגג על הספר.

השמש התחלחל: ״כיצד אוכל להלקות את כבודו? לא אוכל לעשות כדבר הזה״, אמר לרב, וסירב. הרב חיים פינטו לא התרצה, וציווה על שמשו כי יעשה כמצוותו, ולא יחדל מלהכותו עד אשר יאמר לו.

בלית ברירה החל השמש להלקות בכל כוחו את רגלו של הרב. היכה והמשיך, והרגל הלכה והתנפחה, הלכה וכאבה, עד שאמר לו הרב להפסיק.

בלילה שלמחרת הופיע הרי״ף בחלום לרבי דוד בן חזאן, ואמר לו: ״תגיד לרב חיים שלא יצטער על מה שאירע בשוגג. צווה עליו כי יקום ממיטתו. רגלו הנפוחה – כבר הבריאה״. גם אל הרב פינטו ניגלה הרי״ף בחלום, ואמר לו כדברים האלה. ״מחילת שמיים וארץ. מחר, בעזרת השם, כשתקום משנתך – תהיה בריא״.

למחרת הגיע הרב חזאן אל הרב פינטו, וסיפר לו את החלום. ״כן״, אמר לו הרב, פינטו. ״מי שבא אליך בחלום – בא גם אלי״. וכדברו את הדברים האלה קם על שתי רגליו, הבריאות והשלמות.

לא בשמיים היא

תלמידו המובהק של הרב חיים פינטו הגדול היה רבי אברהם קוריאט, מחבר הספר ״ברית אבות״. באחד הימים הגיע אליו אחיינו, אליהו בן אמוזג, לביקור במוגאדור. הרב קוריאט לקח את הנער, אז בן 15, לישיבה של הר״ח, ושם שוחח איתו הרב פינטו.

לאחר שתהה על קנקנו הסתבר לרב, כי בנער הזה יכולת ללמוד את תורת האסטרולוגיה. הרב החל ללמדו את התורה, ולאחר מספר שנים שלט הצעיר במהלך גרמי השמיים ומסילותיהם.

כעבור מספר שנים השתקע אליהו בן אמוזג באיטליה, ושמו כרב וכמנהיג הלך לפניו. כמינהג אותם ימים ניהל הרב ויכוח תיאולוגי עם כומר, ולאחר שהרב ניצח אותו ביקש ממנו הכומר כי יגייר אותו. ״קשים גרים לישראל כספחת״, ומשום כך דחה הרב את בקשתו. תחת זאת אמר לו, כי עדיף שיישאר באמונתו אולם יקפיד לקיים את שבע מצוות בני נוח.

תלמיד אחר של הר״ ח הוא רבי דוד זגורי, שכיהן בליסבון, מחבר ״דוד להזכיר״, ורבי יעקב בן שבת, מחבר ״רוח יעקב״.

תפילת הדרך

אחד מחכמי מראקש, רבי מסעוד בן עבו, היה נוהג לפקוד את מוגארור לרגל מסחרו. באחת הפעמים, כשסיים את ענייניו במוגאדור, הלך כמנהגו אל הרב פינטו, וביקש לקבל ממנו ברכה. הרב פינטו סירב, ואמר לו כי לא יעזוב את העיר.

כעבור יומיים שוב בא החכם אליו, ושוב לא הניח לו הרב פינטו ללכת לדרכו. ביום חמישי נכנס בן עבו בשלישית אל הרב פינטו, ואמר לו כי הוא חייב לצאת לדרך, כדי להספיק לעשות את השבת בביתו.

ראה הרב פינטו כי הוא קצר רוח, ואמר לו: ״אני רואה שאתה ממהר לצאת הביתה ולא רוצה לחכות. יהי כן. אולם, אם תהיה בצרה תצעק אלי, ואל תחשוש״.

לקח רבי מסעוד את עגלתו ויצא לדרך. במחצית הדרך לביתו תקפו אותו שודדי דרכים, ועמדו להרוג אותו ולהסתלק עם הרכוש. כפסע היה בינו לבין המוות. אז נזכר בדברי הרב פינטו, וצעק אליו.

מייד התעוררה בהלה בקרב השודדים: הם שמעו קול רעש והמולה, וחששו כי כנופייה אחרת של ליסטים עומדת עליהם להורגם. מייד עזבו את רבי מסעוד וברחו על נפשם, ובן עבו ניצל ממוות והגיע בשלום לביתו. שם סיפר למשפחתו על הנס שאירע לו בדרך.