ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

כ״ח. טופס להיות שנעשו ערבות הנשים לבעליהן להגוים, יבואו להשליכן בין הגוים, ויצא מזה נזק גדול שיקחו אותן לבית האסורים. וצער גדול לקהלות להניחם שם, ומזה יבואו להכריח להקהלות יצ״ו, לשלם בעדה, וכשיהיה הבעל יושב בבית האסורים, היה יכול לישא וליתן באופן אחר. ועל זה הסכמנו מע׳ החכמים ישי׳ץ, והנגיד המעולה יצ״ו, ואנשי המעמד יצ״ו, לעשות גדר בזה הדבר, וגוזרין בקנס נדוי גמור, שמהיום הזה והלאה, ששום אדם לא באונס, ולא ברצון, יכול ליתן לאשתו ערבה לשום גוי בעולם בשום אופן. ולאשה ג״ב בדומה לו, כמו כן אנו שולחים בקנס נדוי גמור, שבשום צד שבעולם לא תכנס בערבות, על שום חוב שבעולם על בעלה, ולא על איש אחר כלל ואם ח״ו יעברו על הנדוי, מלבד שיהיו מענישין להעובר, ולא יתנו הקהלות י״ץ על שום אשה, אפי׳ פרוטה קטנה. וגם לא יתעסקו בהם ובצרתם, בשום צד שבעולם. ולפי שבכף הסכמנו, חתמנו שמותנו פה, בשמונה ימים לאייר שנת שלש מאות ועשרים ושמונה לפ״ק וקיים. וחתומים החכמים השלמים, דיינים ומצויינים, במוהר״ר אברהם ביטון זלה״ה, וכמוה״ר אברהם עוזיאל זלה״ה, וכמוה״ר שמואל חאג׳יז זלה׳׳ה, וכמוה״ר יוסף גבאי זלה״ה, וכמוה״ר חיים ביב׳אס זלה״ה, וכמוה״ר יצחק בן פיש׳י זלה״ה, וכמוה״ר משה בן טאשטיאל זלה״ה, וכמוה״ר יצחק הצרפתי ז״ל, וכמוה״ר שמואל בן ג׳יקאטיליא זלה״ה, וכמוה׳׳ר בנימין נהון ז״ל, וכמוה״ר סעדיה ברבייה, ה״ר שמואל אבן דנאן זלה״ה, וכמוהר״ר אברהם הכהן זלה״ה, ע״כ. ונתאמתו חתימתם.

כ"ח. טופס פור קואנטו די פ׳יאיר לאם מוג׳יריס אלוס מארידוס פור מורוס לאס ויינין אה איג׳אר פריסאס בין הגוים דונדי סי ריקריסי מונג׳ה דישגראשייא אה אילייאש אי אלאש קהלות יש״ץ אין דיש׳ארלאס אליי פור דונדי ליס איס פור פ׳ואירסה אה לאס קהלות יצ״ו די פאגאר פור אילייאס אי קואנדו איל אומברי איסטובייסי סי פודריאה ניגוסייאר פור אוטרה ויאה פור דונדי דיטירמינארון לוס סינייוריס חכמים יש״ץ והנגיד המעולה יצ״ו ואנשי מעמד יצ״ו די פוניר גדר אין אישטי קאשו אי מאנדאן בקנס נדוי גמור קי די היום אי אדילאנסרי קי נינגון אומברי נו פור רואיגו ני פור פ׳אירסה מיטה אסו מוג׳יר פ׳ייאדורה אדינגון גוי שבעולם פור דינגונה מאנירה. אי אלה מוג׳יר פור איל סימיג׳אנטי מאנדאמוס בקנס נדוי גמור קי אין דינגונה מאנירה קי איניל מונדו נון אינטרי פ׳ייאדורה פור דינגונה ריבירה שבעולם פור סו מארידו ני פור אוטרו דינגונו אי סי חייו פסארי על הנדוי קי מלבד קי סירה אפינאדו איל טאל קי פסארי קי נון דאראן לאס קהלות יצ״ו פור נינגונה מוג׳יר אפילו און מאדיבידי אי נון אינטינדיראן אין סו קאשו אין דינגונה מאנירה שבעולם ולפי שבכך הסכמנו חתמנו שמותנו פה בשמונה ימים לאייר שנת שלש מאות ועשרים ושמונה לפ״ק וקיים וכוי.

תשרי של"ה

כ״ט. טופס פס״ד מנוחי נפש זלה׳׳ה, על ענין מעות אלקרארט. לפי שהאשה מ׳ שאלא תאמו, אלמנת ה״ר חנניה בי אסבאג נ״ע, צותה מחמת מיתה, ונתנה לשלשה בנה שטר כתובתה, ואחרי אשר ראינו אנו ב״ד החתומים, שטר הצוואה הנז׳ כוח׳׳ך, וראינו ג ׳כ שטר כתובת שאלא תאמו הנז׳, כוח״ך כדת וכהלכה, מסכום שלש מאות אוקיות כסף ישן נושן, צריך לנכות השליש כמנהג התושבים יצ״ו, נשארו מאתים אוקיות כסף ישן נושן, ששוות שלש מאות וחמשה עשר אוקיות כסף ממעות סוסיא. וראינו ג״ב שבועת אלמנה, שמחלו לאלא תאמו בחייה, בניה יצחק, וזבולון, וסעדיה, ושלמה. אנו אומרים ששלמה הנז׳ זכה בשלש מאות וחמשה עשר אוקיות הנז׳, ממעות סוסיא של כתובת אמו מכח כל הנז׳. ואם אין שם טלטל לגבות הסך הנז׳ ממנו, רשאי למכור ולמשכן ולהשכיר בקרקע אביו נ״ע, בכדי השלש מאות וחמשה עשר אוקיות הנז׳, ולית מאן דימחא בידיה, ולראיה וזכות ביד שלמה הנז׳ וכ״ך חתמנו פה בעשור אחרון לחדש תשרי שנת של״ה לפ׳׳ק וקיים ע״כ. וחתומים בו החכם כה״ר אברהם ביטון ז״ל, והחכם ה״ר שמואל חאג׳יז ז״ל, והחכם ה״ר משה בן טאשטיאל ז״ל, והחכם ה״ר בנימין נהון ז״ל, והחכם ה״ר יוסף בן גבאי ז׳׳ל, והחכם ה״ר סעדיה בן דנאן ז׳׳ל, והחכם ה״ר יוסף בן עמרם ז״ל, והחכם ה״ר שלמה עוזיאל ז״ל. ואנו החתומים נתאמתו לנו חתימת החכמים הנז׳ והכרנום, והעתקנו טופס זה על נכון וקיים. עוד היה חתום שם החכם ה״ר שמואל בן סונבאל ז״ל, וקיים שנית. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר מכלוף אסולין הסופר ז״ל. וכה״ר משה בן יעקב הלוי הסופר זלה״ה.

כסלו ש״מ.

ל. טופס פס״ד, על ענין שאין הבת נוטלת חלק כזכר, רק בפטירת האב, או האם תחילה. וז״ל, לפי שהחה״ש כה״ר אברהם מוריג׳ון ז״ל נלב״ע וחלי״ש, והניח יתומים זכרים ונקבות, שהיו לו מאשתו הראשונה שנפטרת בחייו, והיה נשוי עמה כמנהג הקהלות יצ׳׳ו, וקודם שנשא אשה אחרת, עשה חלוקה עם יתומיו כפי מה ששורת הדין נותנת ור״ל כפי התקנה. ועכשיו שנלב׳׳ע, הניח אלמנתו שהיה נשוי עמה, ג׳׳ב כמנהג הקהלות יצ״ו. וב״ד יצ״ו מינו אפוטרופוס על היתומים קטנים, ועל הנקבה, להחכם השלם בה״ר יצחק אבזארדיל נר״ו, והאפוטרופום שידך לבתולה הנז׳, עם פ׳. ופסק עמו לתת לה נדוניא כל הראוי לה, בירושת אביה ואמה, ועכשיו תבע המשדך להאפוטרופום, שיתן לבתולה הנז/ חלקה עם אחיה בירושת אביה, חלק כחלק, שוה בשוה עם אחיה. מלבד החלק המגיע לה בירושת אמה. ולסיבה זאת תבעו ממנו אנו החתומים, האפוטרופוס והמשודך המי, לברר להם מה שראוי לג׳אמילה הנז׳, בירושת אביה. ואין לה כי אם עישור נכסי הראוי לה מכח הדין, לפי שאין לבת ירושה עם הזכרים חלק כחלק מבח התקנה, זולת בנישואין ראשונים, ולא בשניים, ועכשיו שזכתה ג׳אמילה עם אחיה בירושת אמה חלק בחלק, ונפטר אביה אחייב, אין לה בירושת אביה זולת עישור נכסי. ועוד שמעשה רב שידענו ידיעה ברורה, שבא מעשה כזה לפני החכמים ז״ל, והורו כן, שאין לבת חלק כחלק עם אחיה, זולת בנישואין הראשונים, ולא נתנו לבת הנקבה עם אחיה, זולת העישור נכסי ולא יותר. ולראיה שכך גזרנו שאין לה זולת העישור נכסי כנז׳, ח״פ בעשרה לכסלו שנת שם ש״ם לו חק ומשפט לפר״ק, וחתומים בה״ר בנימין נהון, וכה״ר יוסף בן עמרם זלה״ה, וכה״ר אברהם בן רמוך ז״ל וקיים. וחתום החכם השלם הדו״מ כמוה״ר אברהם בן דנאן זלה״ה.