המשפט העברי בקהילות מרוקו משה עמר

נ״ו. טופס תקנה, שלא לבוא לידי איסור ריבית במקח וממכר.המשפט העברי

בהיותינו אנו החתומים, מקובצים, בבית הנשיא ונעלה, הנגיד המעולה ה״ר אברהם רותי זלה״ה, עם הנגיד המעולה נשיא נשיאי הלוי, הה״ר משה הלוי נר״ו, ושלח משרתיו אחרי הסופרים שבעיר הזאת מלאה פ׳אס יע׳׳א. והתרה בהם הנגיד על דבר מצוה, להיות שמפי השמועה למדנו, המערים על הריבית אין לו חלק לעה״ב ובאלהי ישראל. ולכן גזר עליהם הנגיד המעולה  יצ״ו, בהסכמתינו אנו החתומים, שמהיום הזה והלאה, ששום סופר לא יכתוב שטר של שעוה, זולת על האנשים הידועים, שהם מתעסקים בו במקח וממכר. וגם כן לא יכתבו שום שטר לא על החטים, ולא על חמאה ודבש, ולא המשי ושמן זית. וגם כן ששום סופר או שליח ב״ד, לא יכתוב שום שטר על עצמו, ויעשה עצמו כאילו הוא לוה או מלוה. וכל מי שיעבור על זה, ידוע ידע שמלבד שיענישהו הנגיד יצ׳׳ו עונש גדול וקנס גדול. יסתלק ידו ממלאכתו, ולא ישוב עוד אליה ויפרע לקופה של צדקה עשרים אוקיות דת״ק. ולראיה ח״פ בחמשה לניסן שנת יג״ן עלינו לפ״ק. וחתומים הרבנים המובהקים, כמהר״ר יצחק אבן צור ז״ל, וכמהר״ר שמואל ן׳ דנאן זלה״ה.

ניסן שס״ג

נ״ז. בהיותינו אנו החתומים, מקובצים בבית הנגיד המעולה הה״ר אברהם רותי ז״ל, עם הנגיד המעולה הה״ר משה הלוי נר״ו. דרשנו וחקרנו בענין נכסי יתומים, שכמה מהם אין להם מנהל, וחונן ומרחם. והרבה יתומים אין להם אפוטרופוס כלל, ומי שיש לו אפוטרופוס, אין דורש ואין מבקש על האפוטרופוס, לדעת אם יתן חשבון מדוייק או לאו. ולזה ממון היתומים עשה יעשה לו כנפים. כנשר יעוף השמים. ומן הדין ב״ד הם אביהם של יתומים. לכן הסכמנו אנו החתומים. בהסכמת הנגיד המעולה הה״ר משה הלוי נר״ו, ששני חכמים הלא המה החכם השלם הה״ר יצחק אבן צור יצ׳׳ו. והחכם השלם הה״ר שמואל ן׳ דנאן יצ״ו. ידרשו ויחקרו בדבר זה היטב, מהיום והלאה. וכל א׳ מהאפוטרופוסים שבעיר הזאת, הן מינהו אבי היתומים הן מינוהו ב׳׳ד יצ״ו, יתן חשבון מדוייק לחכמים הנז׳, ואם יראה להם שהחשבון אינו מדוייק, או שהאפוטרופוס אינו נוהג כשורה. יכולים החכמים הנז׳, להעבירו ולמנות אחר במקומו שיראה להם. ואנו גוזרים בגזירת נח״ש, על כל מי שלא יאבה וישמע למאמר החכמים הנז׳, יען הדבר הזה תיקון גדול הוא ליתומים, והם ידרשו ויחקרו היטב. וכל מי שהוא יודע היכן הוא ממון היתומים, יבוא ויגיד לחכמים הנז׳. וג״כ הסכמנו שכל הסופרים הכותבים השטרות בשם היתומים, לא יכתבו לזכות יתום סתם, אלא שיכתבו בפירוש בשטרות, שמות היתומים ושם אביהם. ולראיה שכך הסכמנו, ח״פ בד׳ לניסן שנת ה׳ צבאות יג״ן עלינו פה פ׳אס יע״א.

נ״ח. עוד הסכמנו אנו החתומים, בהסכמת הנגיד המעולה נר״ו, שמי שימות בי׳מ מכאן ולהבא ג״כ, ולא הניח אפוטרופוס על בניו, שתכף ומיד ולאלתר נתננו רשות לחכמים הנז', לדרוש ולתור ולחקור על נכסיו, ולעלות על ספר ע׳׳י סופרי ב״ד יב״ץ, ולמנות אפוטרופוס על הנכסים הנז׳ מי שיראה להם, ואם אלמנתו אינה רוצה להראות נכסי בעלה, שיש רשות ביד החכמים הנז׳ לנדותה ולהחרימה, ולכפותה בכל מיני כפייה, לקיים מה שאמרנו, ואם יראה לחכמים הנז׳, להיות הם בעצמם אפוטרופוסים, הרשות בידם גם כן. וחתומים עליה החכמים השלמים, כמהר״ר סעדיה ן׳ רבוח זלה״ה, וכמהר״ר יעקב חאג׳יז זלה״ה, והנגיד המעולה הה״ר משה הלוי זלה״ה.

סיון שס"ג

נ״ט. עוד מנהג התושבים בארץ הזאת, כאשר העידו לנו מגידי אמת, עם היות שמן הדין, אלמנה שבאה לגבות כתובתה, שמין כל בגדיה, בין של חול, ובין של שבת, ומניחין אותה מכתובתה. וכתב הריטב׳׳א ז״ל, אהא דאמר תלמודא "שלח ופרק״ דהא דאמרינן דאלמנה שמין מה שעליה, מיהו אינם יכולים לסלקה מהם במעות, שאינו בדין שיפשיטוה ערומה ותלך. והא דקאמר בגמרא ארמלתא שלח ופוק, לישנא בעלמא הוא דאמרו. לומר שאינם שלה לגמרי, או תקבלם בדמיהם, או תפשיטם עכ״ל. עכ״ז מה שהגידו לנו מגידי אמת, שהמנהג היה מקדמת דנא, לתת לה קצת מלבושים כפי ערך כתובתה, ששוים עד כדי עשרים אוקיות, או ארבע ועשרים אוקיות ממטבע מלכות פ׳אס, שהוא המטבע שכותבין בשטרי שידוכין, ושטרי כתובות, כפי ערך הנכסים וכפי ראות עיני הדיינים אשר יהיו בימים ההם, סן כתובתה אם הרבה אם מעט. הם יעשו כפי ראות עיניהם, אפי׳ לפחות מעשרים אוקיות. אך אמנה לא יתנו לה יותר מכדי ארבע ועשרים אוקיות, אף למי שכתובתה מרובה, והשאר יתננה לה מסכי כתובתה. וכבר היה מעשה בימינו, באיש אחד שהתנה עם אשתו, שאחר מותו שתטול כך וכך בסכום כתובתה ותלך לה, עכ״ז פסקו החכמים ברובא דרובא, שגם היא תטול בלאות עד כדי עשרים אוקיות. ובהיות שהדין הזה אינו כפי הדין, אלא כפי מנהגא דמתא. לכן יסדנו אותו ג״כ בכאן בספר התקנות. ולראיה ח״פ בעישור אחרון לסיון שנת יג״ן עלינו לפ״ק, וחתומים הרבנים כמהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה, וכמהר״ר סעדיה ן׳ רבוח זלה׳׳ה, וס״ל נמצא כתוב אפילו לפחות מהעשרים אוקיות, ב״ש וקיים שנית, ואפי׳ תהיה למנהג הקהלות, לא תטול יותר. וחתומים הרבנים כמוהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, וכמהר״ר שמואל ן׳ דנאן זלה״ה.

סיון שס״ג -1603

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר