ארכיון יומי: 28 בנובמבר 2018


Joseph Toledano-Epreuves et liberation-les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale

La drôle de guerre

Alors qu’elles s’étaient engagées dans la guerre pour défendre la Pologne, dont l’Allemagne écrasait les armées, la France et l’Angleterre ne prirent aucune initiative de taille. La guerre sur le front, entre l’Allemagne et la France, se limitait à des escarmouches, certes sanglantes mais peu décisives, dans lesquelles étaient engagées, en grand nombre, des unités de tirailleurs marocains.

Dans son discours du Trône, le 18 novembre 1939, le sultan adressa à ces derniers un message d’encouragement et de félicitations. En même temps, il renouvelait ses sentiments de très chaleureuse amitié envers le Résident Général et lui exprimait son désir de coopération. Enfin, il affirmait sa croyance en la victoire de la France :

Nous vous prions, Monsieur le Résident Général, de bien vouloir transmettre aux troupes marocaines qui se trouvent au front, l’expression de la fierté que Nous éprouvons à les voir si bien remplir leur devoir. Nous avons le ferme espoir qu’elles seront dignes de leurs aînées et qu’elles rentreront victorieuses, après avoir paré de nouvelles auréoles les glorieux étendards de la Division marocaine. Nous tenons tout particulièrement à renouveler l’expression des sentiments que Nous avons manifestés à différentes occasions. Nous ne dirons jamais assez que ces sentiments qui existaient à l’état latent dans tous les cœurs se sont exprimés grâce à votre incomparable compréhension de l’islam et de ses traditions…

Nous considérons votre présence au Maroc, pendant la dure période que nous traversons, comme la manifestation particulière de la bonté divine, en laquelle tous les Musulmans ont une confiance absolue, pour accorder la victoire finale à la France et à ses alliés qui défendent la cause de la justice et du droit… »

En ce début 1940, alors que persistait l’illusion que la guerre se déroulait sur un autre continent, voire sur une autre planète, les Juifs du Maroc eurent droit à un réveil quelque peu brutal. Venus à la Résidence à Rabat lui présenter leurs vœux pour la nouvelle année, les représentants des communautés juives du Maroc furent interloqués par l’accueil du général Noguès. Celui-ci leur conseilla ouvertement de dire, avant tout, à leurs coreligionnaires de ne pas profiter de la guerre !

La France et l’Angleterre s’abstinrent d’opérations militaires d’envergure sur le front Est, laissant le loisir à l’Allemagne d’écraser toute résistance, pendant les huit mois qui virent l’invasion de la Pologne et l’offensive éclair menée contre le Danemark et la Norvège. Cette attitude de retenue valut à cette période le qualificatif trompeur de " drôle " de guerre. Les plus optimistes allaient jusqu’à dire : " La France ne deviendra pas forcément un champ de bataille ", faisant presque oublier même en France — et à plus forte raison au Maroc — que " Nous sommes en guerre. " comme le rappelait, dans le titre de son éditorial du 15 février 1940, D’Avenir Illustré, toujours aussi intransigeant, comme si les Juifs du Maroc pouvaient faire autre chose que prier pour la victoire de la cause française :

« Le déchaînement de la barbarie nazie sur Israël semble ne pas avoir suscité de résistance dans nombre de communautés juives. Pour nous, au Maroc, c’était déjà un spectacle attristant de voir celle manifestée en son temps par des Juifs réfractaires à l’idée de boycott économique de l’Allemagne hitlérienne, notre ennemi numéro un. Mais maintenant que l’arrogance germanique a suscité la réaction des grandes puissances au sort desquelles celui d’Israël est étroitement lié, il est impossible que nous ne comprenions pas qu’il n’y a de salut que dans un effort commun, un effort illimité, en faveur de ces nations au sort desquelles celui d’Israël est lié pour remporter la victoire sur le cauchemar hitlérien… »

Joseph Toledano-Epreuves et liberation-les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale Page71-72

יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה-מיכאל אביטבול תשמ"ו

למוחרת, בשעה מוקדמת, הלכתי לראות את מר מרפי כדי לבשר לו על ׳תוצאות׳ הטיול שלנו. הוא נראה מופתע ביותר, והורה לשלוח מברק לגיבראלטאר כדי לבקש הסברים ולהזהיר כי ׳נשרף׳ קטע החוף בשרשל. שכן בערב הקודם הבחינו בשלוש המכוניות שלנו, בשעה שעברנו בשרשל. למוחרת, ה־4 [בנובמבר], הוא קיבל תשובה: האונייה לא יכלה לצאת בזמן וביקשה להודיע לה על מקום נחיתה חדש. ז'וֹזֶה אבּוּלקֶר ופיאֶר אלכסנדר בילו את הלילה הקודם על שפת־הים ממזרח לאלג׳יר… לכן ביקשנו את האונייה להוריד את הציוד במקום זה, הנמצא קרוב מאוד לאלמה־מאריטים (Alma-Maritime), כ־30 קילומטר מאלג׳יר, ב־4 [בחודש], בשעה 11 בערב לערך…

המיבצע התנהל כשורה: אותות האש הודלקו כפי שהוסכם, בשעה 9, וחיכינו לשווא, זו הפעם השנייה.

ושוב חזרנו לאלג׳יר. מרפי זעף ושלח עוד הודעה לגיבראלטאר. את התשובה קיבל למוחרת, ה־5 בנובמבר: האונייה תנחית את הציוד במקום האמור, בו בערב, סמוך לשעה 11…

אך כמו בנסיונות הקודמים, גם הפעם לא הגיע הנשק האמריקני. עד־מהרה נכחו אנשי־המחתרת לדעת כי ׳תקלה׳ זו לא היתה אלא הראשונה בשורה של צרות, שהחמורות שבהן התרחשו בעת הנחיתה עצמה.

על־פי הסכמי שרשל, התפקיד שהוטל על אנשי המחתרת באלג׳יריה היה לשתק את המקומות האסטראטגיים העיקריים בעיר, ולנטרל את המפקדים הצבאיים שעלולים היו לארגן תגובה נגד הנחיתה האמריקנית. וכך העיד ז׳וזה אבולקר:

שעת האפס להתחלת פעולתנו היתה 01.30: חיילי בעלות־הברית נועדו להחליף אותנו שעתיים לאחר־מכן, ובמקרה הגרוע — ב־7 בבוקר […].48 שעות לפני הנחיתה אלה היו הכוחות שעליהם יכולנו לסמוך:

א. כוח־אדם: 750 עד 800 אזרחים שארגנו זה מכבר קציני מילואים צעירים בקבוצות קטנות, ׳אטימות׳ לחלוטין האחת לשנייה.

ב.  ציוד הובלה: 30 מכוניות פרטיות, שהעמיד לרשותנו מר ליאי לאוֶס (Lavaysse), שדאג גם לתקינותן: את הדלק להפעלתן אמורה לספק הקונסוליה האמריקנית.

ג.  חימוש: 900 רובי ׳לבל׳ ישנים ו־25,000 כדורים, חלק ממאגרי הנשק הסמויים שמסתיר הצבא מעיני ועדות שביתת־הנשק, שהוחסן, לפי בקשתו של הקולונל ז׳וס, שלושה שבועות קודם־לכן במוסכו של לאווס.

באשר לתכנית הפעולה הצבאית והאזרחית, קבענו את היעדים הבאים:

        ניתוק קווי־הטלפון,

        מעצר המפקדים העלולים לארגן את ההתנגדות,

        כיבוש המיפקדות.

כדי לבצע את הפעולות במהירות הדרושה להצלחתן, חשבנו לנצל את העובדה הבאה: תכניות החירום להגנת החופים נגד פלישה כוללות — במקביל להסעת הגיסות אל המקומות המותקפים — את גיוסם של מתנדבים אזרחיים משורות ה׳לגיון׳ וה׳מליציות. מתנדבים אלה צריכים היו לענוד סרטי־שרוול שבהם האותיות .V.P (׳מתנדבי העיר׳), והוטל עליהם לשמור על הסדר. הקולונל ז׳וס, שבתוקף תפקידו אחראי היה על הגיוס, היה גם מפקד בארגוננו וכך אפשר לנו הדבר לנצל לטובתנו את ׳תכנית החירום׳. מתנדבינו ענדו את סרטי־ השרוול והם הגיעו עם מפקדיהם במדים כאלה כדי להחליף את השומרים בעמדות. כך הם השתלטו על המקומות האסטרטגיים.

ביום הנחיתה היו אלה כ־400 בחורים שביצעו את התכנית שהכינו מנהיגיהם כמה ימים קודמ־לכן, בעתוי שנקבע מראש ובשלימות מדהימה; אולם החיילים האמריקנים, שמספרם נפל בהרבה מן הנתונים שמסר קלארק, לא נכנסו לעיר אלא בסוף ה־8 בנובמבר. בשעה שנקבעה להתחברותם עם ה׳פוצ׳יסטים׳, הם נמצאו עדיין 5 קילומטרים מאלג׳יר:

אנו שיתקנו אפוא את העיר, לא מחצות ועד שתיים בבוקר, אלא מחצות ועד שש בערב למוחרת. אנו שלטנו בעיר ונטשנו את עמדותינו בהדרגה, שכן לא היתה לנו סיבה להרוג על לא דבר. ידענו כי האמריקנים נחתו אמנם, קיימנו עמם קשר ושאלנו את עצמנו מדוע היססו כל־כך.

למעשה, מאז פרוץ ההתקוממות התנהל עוד משחק פוליטי־צבאי, שבו לא שותפו כלל הקושרים;" ׳השחקן הראשי׳ היה רוברט מרפי שבבואו להיוועד עם הגנראל ז׳ואין, כדי לבקש שיעבור לצד בעלות־הברית, מצא את עצמו פנים אל פנים עם דארלאן, נציגו של פטן, היינו של ׳הרשות החוקית׳; עד־מהרה סוכם ביניהם על הפסקת אש. כך היו פני הדברים בערב ה־8 בנובמבר, עם כניסתו של הגנראל ראיידר לאלג׳יר, בראש גיסות מזעריים עד לעג. באשר לגנראל ז׳ירו, שאמור היה להגיע עם חילות בעלות־הברית, הוא התעכב בגיבראלטאר ושם ניהל ויכוח עקר עם הגנראל אייזנהאואר. כשהגיע לבלידה, למוחרת היום, לא נותר לו אלא לקוד לפני דארלאן, שעשה ׳בשם המרשאל׳ להפסקת הקרבות באוראן ובמארוקו, שם נלחם הגנראל נוגס ב׳תוקפנות׳ האמריקנית עד ה־ 11 בנובמבר, אגב מגעים רצופים עם לאוואל וועדת שביתת־הנשק הגרמנית.

אכן, המנוצחים הגדולים בימי נובמבר אלה היו בלי ספק אנשי המחתרת הצפון־אפריקנית. התעוזה והגבורה שהוכיחו באלג׳יר שקולות היו כנגד אכזבתם העמוקה מן הימים הבאים, כשהתברר להם כי ראשי השלטון הצרפתי באפריקה לא היו אלא דארלאן, נוגס, ז׳ואין, שאטל ובואסון (Boisson); לעיניהם האוהדות של האמריקנים, הם פעלו מכוח הסמכויות שקיבלו בזכות נאמנותם למרשאל ולממשל וישי.

יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה-מיכאל אביטבול תשמ"ו- עמ'105-103

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר