מורשת יהדות מרוקו

5. 5. מרוקו ויהודיה

ב־1947 מנו יהודי מרוקו כ־ 230.000נפש. כ־85% מהם גרו בערים הגדולות והבינוניות וכ־15% מהם היו מפוזרים ברחבי מרוקו, בעיקר בכפרי הדרום ובהרי האטלס. היהודים היוו מרכיב חשוב, לעתים מרכזי, בחייה הכלכליים של מרוקו. בין השנים 1951-1930 הייתה הגירה מתמדת של יהודים מאזורי הכפר לערי הפנים ולערי החוף, בעיקר לכיוון קזבלנקה. ב־1951 ריכזה קזבלנקה כ־47.1% מכלל יהודי מרוקו(ב־1931 חיו בה 23.3% בלבד מכלל האוכלוסייה). רוב המהגרים נמנו עם השכבות העניות. הם חיפשו פתרון למצוקתם הכלכלית ולחוסר ביטחונם. נהירתם לערים הגדולות גרמה לצפיפות, מן הקשות ביותר, בשכונות של המלאה. תנאי המגורים הירודים, המצב הכלכלי הקשה וחוסר תנאים פיזיים־תברואתיים מינימליים גרמו לעוני ולמחלות זיהומיות, ורוב הילדים של השכבות הסוציאליות העניות הסתובבו ברחובות ולא למדו בשום מסגרת חינוכית.

מרוקו זכתה בעצמאות במרץ 1956. עד סוף שנה זו עלו ממנה לישראל כ־110.000 יהודים. בין 1957 לאביב 1964 (סוף ״מבצע יכין״), עלו לארץ עוד כ־110.000 יהודים. במקביל, היגר חלק קטן מיהודי מרוקו לצרפת, לקנדה, לספרד ולארצות הברית. ב־1964 נותרו במרוקו כ־50,000 יהודים בלבד. תהליכי העלייה וההגירה השפיעו על כל הקהילה ועל מערכות החינוך בה.

רוב יהודי הכפרים מהרי האטלס ומן הדרום עלו לישראל, והנשארים התרכזו בעיקר בקזבלנקה. מיעוטם התגוררו בקהילות הגדולות לשעבר: פאס, מראקש, רבאט, ומכנאס.

בשנים 1952-1951 רק 14,864 ילדים בגילאי 19-10, מתוך סך הכל של 43,360 ילדים בגיל זה, למדו במערכת לימודית מסודרת. רובם למדו בבתי הספר של אליאנס, ולא מעט למדו במסגרות של ״חדרים״ למיניהם, בתנאים לא תנאים וברמה לימודית נמוכה. הלומדים בגילאי 14-10 היוו 50.16% מכלל הילדים בגילאים אלו. הלומדים בגילאי 19-15 מנו בסך הכל 2664 תלמידים שהיוו רק כ־14% מכלל הנערים בגילאים אלו. מתוך שכבה זו גויסו רוב מדריכי תנועות הנוער.

מעמדם החוקי של היהודים לא השתנה עקרונית עם הפרוטקטורט הצרפתי והם נשארו, מבחינת המח׳זן (המנהל המרוקאי), במעמד של נתיני המלך ותחת חסותו. מבחינה השלטון הצרפתי הם היוו חלק מן האוכלוסייה המקומית המרוקאית (.(indigenes השלטון הצרפתי מינה ״ממונה״ מטעמו כדי להבטיח שליטה ופיקוח על המוסדות והארגונים הקהילתיים היהודיים – inspecteur des institution Israelites

תפקידיו וסמכויותיו של הממונה הוגדרו על־ידי השלטונות כתפקיד משולש:

1-מפקח — Controleur.

2-שופט המגשר בין הארגונים – Arbitre.

3-ממליץ בפני השלטונות – Intercesseur

הוא היה ממונה בתחומים רבים:

בתחום הקהילתי והתרבותי – על 53 ועדי קהילות.

בתחום הדתי־רבני – על 27 רבנים ראשיים ועל שלוש מאות בתי כנסת.

בתחום המשפטי־יורידי – על 3 בתי דין עליונים ברבאט ובטנג׳יר, על 11 בתי דין רבניים ועל 13 רבנים ממונים.

בתחום החברתי – על 150 חברות צדקה למבוגרים, על 50 חברות צדקה לילדים.

כן היה הממונה יו״ר הסנטוריום של בן־אחמד.

בתחום הפוליטי – העניק ייעוץ בנוגע לקשר עם הארגונים היהודיים הבין־לאומיים והחיצוניים. הוא פיקח על התנועות והארגונים הציוניים, שימש יו״ר בישיבות הכלליות של הרבנים ושל ראשי הקהילות.

בתחום האדמיניסטרטיווי – הגיש הערות והמלצות למנהל הצרפתי בכל הנושאים הנוגעים לציבור היהודי, ובעת מלחמה שימש ״צנזור״ ביחס לדברים הנכתבים בעברית.

במסגרת הגדרה רחבה זו פעל מוריס בוטבול(,(Botbol Maurice שמונה לתפקיד הממונה על המוסדות היהודיים במרוקו בשנת.1943 הוא היה בעל אישיות סמכותית וזכה לגיבוי של רוב הגורמים. כפקיד צרפתי, הוא היה נאמן למדיניות ה״רזידנס״ (Residence היה המנהל הצרפתי במרוקו) ומילא בקפדנות את תפקידי הפיקוח שהוטלו עליו. עם זאת, הוא דחף את הרבנים הראשיים, ר׳ יהושע ברדוגו ור׳ שאול אבן־דנן, שגילו סמכות רבנית ופתיחות ורגישות קהילתית, לחדש ולפרש את ההלכה כך שתענה על צורכי הציבור בהתאמה לתהליכי המודרניזציה. הוא גם תרם את חלקו להקמת המוסד המתאם של הקהילות היהודיות (Le Conseil des Communautes) לאחר שתקנה שלטונית (״דהיר״) מ־1945 לרה־ארגון הקהילות, התירה תיאום ארצי של כל ועדי הקהילות וקיום אסיפות ארציות אחת לשנה. מוסד זה התחזק ופעל מתוך נאמנות למלך ולשלטון הצרפתי. הוא היה ליהדות מרוקו מוסד חשוב, מרכזי ורב ערך.

בוטבול, לפי המלצותיו לממשל, ניסה לאפשר קיום דיסקרטי של פעילות ציונית תוך שמירה שלא תעורר את התנגדות התושבים המוסלמים, אבל התנגד חריפות לפעילותם של גופים ציוניים ״זרים״(קרי, תנועות הנוער החלוציות) שהרבנים ראו בהם ארגונים אנטי־דתיים, אתאיסטיים וקומוניסטיים.

בני הנוער והצעירים היהודים במרוקו נחשפו לשפה ולתרבות הצרפתית באמצעות רשת ענפה של בתי ספר ״אליאנס״. יהודי מרוקו, בעיקר בוגרי בתי הספר של ״אליאנס״, קיוו שעם ״רכישת״ התרבות הזאת הם יזכו לאזרחות צרפתית (כמו יהודי אלג׳יריה). מרה הייתה אכזבתם כאשר התברר שאין לשלטון הצרפתי כוונה להעניק להם אזרחות צרפתית. הם נפגעו אף יותר עם אימוץ החוקים האנטישמיים של ממשלת וישי(בראשות פטן) במלחמת העולם השנייה, על ידי השלטון הצרפתי במרוקו. לעומת זאת, התחזקה הערכתם למלך מוחמר החמישי, שבעת צרה, על פי תחושתם, הגן על ״נתיניו״ היהודים ובלם, למרות חולשתו השלטונית, את המגמות ה״ווישיסטיות״. מציאות זו הביאה חלק מן היהודים לשקול מחדש את יחסם לחברה הסובבת אותם.

בשנת 1945 הוקמה, כאמור, מועצת הקהילות היהודיות, שהיתה גוף על־קהילתי שפעל לראשונה במרוקו. מנקודה הראות של השלטון הצרפתי מהלך כזה היה אמור לאפשר יותר שליטה והשפעה על חיי הקהילות היהודיות. אבל מוסד זה תרם לגיבוש התודעה היהודית הכלל־קהילתית, שהייתה חסרה עד אז בשל אופייה ובשל הפיזור של יהדות מרוקו, ללא קשר ארגוני על־קהילתי. בד בבד עם גיבוש התודעה הלאומית המרוקאית התחזקו התנועה הציונית במרוקו והמגמות הציוניות שפעלו בקרב הקהילה היהודית. כמו כן, חלק מבני הנוער מצאו את דרכם לתנועה הקומוניסטית המרוקאית.

לקראת השתתפותה של משלחת יהודים ממרוקו בוועידה של הקונגרס היהודי העולמי שזומנה עם תום המלחמה ושהתקיימה בנובמבר 1944 באטלנטיק סיטי נעשו הכנות יסודיות והתקיימו דיונים לניסוח העמדות שיעלו הנציגים.

בבחירות שנערכו לחברי המשלחת נבחרו:

שמואל דניאל לוי( (S.D. Levy – ציוני מובהק שכיהן כיו״ר הקק״ל, יליד תטואן, בעל אזרחות אנגלית.

פרוספר כהן – יליד מכנאס, מנהל בית הספר ״אליאנס״ של העיר מזגאן וחבר הנהלת הפדרציה הציונית של מרוקו.

מנחם מרציאנו – נשיא קהילת סאפי.

נוספו להם שני נציגים שהתגוררו בניו־יורק: חיים טולדנו – עיתונאי ואיש עסקים מטנג׳יר, וג׳אק פינטו – סוחר ובעל נכסים, לשעבר קונסול כבוד של יפן בטנג׳יר.

הוכנו חמישה נושאים לדיון, כולל בקשות ותביעות.

ש״ד לוי, שעמד בראש המשלחת, הסביר לבאי הוועידה שיהודי מרוקו שמחו על בואם של הצרפתים למרוקו, אך למרות אהבתם לצרפת ואופיים הנוטה לתרבות האירופאית, הם נתקלו במדיניות שנקט המנהל הצרפתי, שהוגדרה כ-Politique Indigene (מדיניות הילידים שנקבעה עוד בתקופת המושל הראשון, ליאוטה) וקבעה ש״אין הממשל יכול להעניק ליהודים מה שאין ברצונו להעניק לתושבים הערבים של מרוקו״. היהודים, כנתיני המלך היו נתונים למרותו של המח׳זן ומבחינת הצרפתים מעמדם היה שווה ערך למעמד האוכלוסייה הערבית המקומית.

תביעות המשלחת התייחסו לבעיות בחמישה תחומים:

1-מערכת החינוך. נקבע שיש צורך מיידי לבנות בתי־ספר כדי לאפשר קליטה של יותר ילדים המתדפקים על דלתות בתי הספר של רשת ״אליאנס״. רק ארבעת אלפים עד ארבעת אלפים וחמש מאות ילדים היו משולבים בחינוך יסודי, לעומת כארבעת אלפים ילדים שלא היתה להם מסגרת לימודית ועוד כארבעת אלפים היו מרוכזים ב״חדרים״ למיניהם, בתנאים היגייניים שאין הדעת סובלת אותם ושמן הראוי לתבוע את סגירתם.

2-הדיור הציבורי. תוארו תנאי המגורים במלאה, בעיקר בקזבלנקה ובמראקש, אך גם בפאס ובערים נוספות. היהודים חיו בצפיפות בלתי נסבלת ובמצוקה חברתית וכלכלית קשות מנשוא, והועלתה הדרישה להקצות שטחים לאזורי מגורים ציבוריים לאוכלוסייה זו, דרישות שעד אז לא נענו.

3-המעמד המשפטי. הועלתה דרישה חד־משמעית להוציא את יהודי מרוקו ממסגרת השלטון שפעל בשרירות לב של הפחות והקאדים, ונהג באפליה כלפיהם ולהעבירם לסמכות בית המשפט הצרפתי. כמו כן, הועלתה בקשה לשתף יהודים במוסדות הממשל.

4-עידוד עבודה חקלאית. הדו״ח העלה על נס את ה״הכשרה״ שהכינה יהודים שביקשו לעלות לישראל. צעירים במרוקו היו מוכנים ויכולים לנהל משק חקלאי. מרוקו היא ארץ חקלאית ומן הראוי היה לעודד זאת הן על ידי הקמת עוד בהי ספר חקלאיים והן על ידי מתן אפשרות לצעירים אלה להקים משקים חקלאיים משלהם עם תום הכשרתם החקלאית.

5-בריאות ובעיות החברה. הועלתה פנייה להפעיל גופים וולונטריים לפתרון הבעיות הקשות בתחומי הבריאות והמצוקה החברהית־כלכלית, כולל הקמת מרפאות, בתי־ילדים, מוסדות לילדים יתומים ומוסדות למניעת מחלת השחפת.

בנוסף עלתה הדרישה להתיר פעילות ציונית באופן חוקי במרוקו וכן עיתונות ציונית, מגביות לקק״ל, לימוד השפה העברית וזכות לעלייה לארץ ישראל.

בשובם מארצות הברית התקבלו שלושת הנציגים של יהדות מרוקו בהתלהבות רבה.

הם קיימו אסיפות ציבוריות בקזבלנקה ובערים הגדולות ובהן דיווחו על שליחותם. הם סיפרו לצעירים הרבים והנלהבים שבאו לשמוע אותם על התעניינותה של יהדות ארצות הברית ביהודי מרוקו, על התמיכה הרחבה בדרישות של יהודי מרוקו, כולל הדרישות הציוניות, וחיזקו בדבריהם את שאיפתם של צעירי מרוקו לשינויים ריאליים שיקדמו את מעמדם החברתי.

נוער בסערה-אריה אזולאי- הצגת הנושא–מרוקו ויהודיה

עמוד 34

אבני קודש-ת אליהו רפאל מרציאנו תולדות בתי העלמין של קהילת דבדו ותולדות רבניה וחכמיה זיע״א

ספר זה יוצא לאור במצוות ובהשתדלות האיש המופלא יוסף סעדיה מרציאנו הי״ו הקב״ה יתן לו הצלחה וברכה בבל מעשה ידיו בבריאות מעליא לאורך ימים ושנים טובות אכי״ר

מאת

אליהו רפאל בן לאדוני אבי הגאון הרב מאיר מרדכי מרציאנו הי״ו

ירושלים השלמה ת״ו

מבוא

מצוה גדולה קיים שאר בשרי החשוב והמעולה יוסף סעדיה מרציאנו הי״ו (בשיתוף יחידי סגולה מבני הקהילה) בראותו מצב בתי החיים של דבדו הולך ומדרדר פעל על מנת לעצור ההזנחה הנוראה.

פעולת ההצלה בללה: א) בניה מחדש של החומה מסביב לבתי החיים, ב) תיקון ושיפוץ המצבות ההרוסות, ג) סקר בללי של בתי החיים כולל רישום המצבות.

נקראתי ע״י בעל המצוה להגיע לדבדו בכדי א) להשגיח על מהלך העבודות באתר, ב) לתת תשובה לשאלות בענייני דת שיתעוררו במהלך עבודות השיפוץ (החומה ההולכת ונבנית לא תפגע בקברים, סגירת קברים פתוחים ל״ע, רישום מחדש של נוסח המצבות).

מן שמיא קא זכו לי להיות שותף למצוה חשובה זו. נסעתי לדבדו והשגחתי על הנעשה בבתי העלמין, קרוב לששה חדשים צמוד הייתי לביצוע התכנית שכללה גם שיפוץ בית כנסת הכהנים העתיק של דבדו הנקרא בית כנסת די אולאד צבאן, בית כנסת משפחת מרציאנו להרהאר, ובית כנסת משפחת מרציאנו בן עקו. שיפוץ בתי הכנסת בא ברגע הנכון, כי עוד זמן לא רב ושלושת בתי הכנסת האחרונים שעוד עמדו על תלם היו קורסים כפי שקרה לשאר בתי הכנסת.

באשר לבית עלמין העתיק ישנם מצבות קדומות מהתקופה הראשונה של יסוד הקהילה אשר דוגמתן קיימות בקהילות עתיקות כמו טיטוואן וכדומה והם מאבני מחצב, חצובות בהר הסמוך כפי שנהגו לעשות יהודי דבדו זה מאות בשנים, טבעיות ומונחות על הקבר וכאילו כאן נוצרו, ישנם מצבות מעובדות עם צורה של גוף אדם או ראש אדם בלבד ועוד סימנים נוספים ודוגמתן מצויות בבתי עלמין של טיטוואן, קסר אל קביר, סאלי, ראבאט ועוד, ובבית עלמין החדש ישנם גם מצבות מאבן שיש או עשויות מחול ומלט. בדורות הראשונים לא נהגו לכתוב מאומה על המצבה, ומנהג זה נמשך עד לראשית המאה העשרים — ובכל זאת פה ושם מצאנו רשום על מצבות בודדות שם פרטי של הנפטר, שם משפחתו ושנת פטירה, שבחי הנפטר מופיעות על המצבות מהמאה העשרים, וכן ידיעות נוספות המלמדות כי בשנה מסויימת נפטרו מספר רב של אנשים ממחלה מדבקת ב״מ. צפיפות הנקברים מורגשת בכל פינה ושעל בבית העלמין העתיק וכן בבית עלמין החדש, בל נשכח שהיתה תמותה גדולה של ילדים קטנים ב״מ ממחלות מדבקות ויש להניח, משום כך, שמספר גדול ורב של קברים שקעו באדמה ונראה שכל שטח בית עלמין העתיק גדוש קברים ומספר הבלתי נראים גבוה פי כמה מהקברים הנראים. נראה שבית עלמין העתיק מכיל למעלה מאלפיים קברים, אולי שלושת אלפים, אם לא למעלה מזה (לפי ההשערה גם בית עלמין החדש מכיל קרוב לאלף או אלף וחמש מאות קברים, מספר זה כולל גם קברי הילדים הקטנים ב״מ).

ההודאה לאל יתברך שזיכה אותנו במצוה יקרה זו, והסימן לכך ראינו בעובדה שאין אדם מאלה שעסקו בבניה ושיפוצים שנפגע תוך כדי מלאכתו או כתוצאה מכך. לי נאה ולי יאה להודות ולהלל לבורא עולם ששמרני בדרבים, תרתי משמע, בדרבים בהליכה מן הקודש אל החול ובחזרה, ובדרכים בתוך ארץ מרוקו, ברוך פודה ומציל, התהילה והתפארת לחי עולמים ב״ה וב״ש.

בתי העלמין

דורות רבים שאבו התרוממות רוח בימים בתקונם, עידוד ונחמה בתקופת משבר מזכרם הקדוש והזוהר של החסידים התמימים וישרי לב הטמונים בבתי עלמין בעיירה. גאוותם של בני הקהל היתה, בין השאר, על בעלי המופתים החסידים והצדיקים זיע״א שהובאו למנוחת עולמים בבתי העלמין.

שלושה בתי העלמין שימשו מקום קבורה לבני הקהילה לדורותיהם מיום הווסדה של הקהילה ועד יציאת אחרון בני הקהילה (מאיר מרציאנו די ישו וב״ב הם האחרונים לצאת מדברו ולעלות לארץ ישראל בקיץ תשנ״ה).

בית העלמין הראשון נמצא בקרבת הקדוש סידי יוסף, בין השכונות אלקצבא וקובויין, והיה בשימוש בין השנים 1680-1500 לערך; בית העלמין הנקרא״למערה לקדימא״ (בית עלמין הישן), או ״למערה תחתאנייא״ (בית עלמין התחתון) היה בשימוש בין השנים 1830-1680 לערך, השלישי נקרא ״למערה ג׳דידא״ (בית העלמין החדש) או ״למערה לפוקאנייא״ (בית העלמין העליון) היה בשימוש בין השנים 1980-1840 (שטח בית עלמין החדש מזכיר במדת מה בית העלמין שבהר הזתים בירושלים ת״ו).

מספר הכולל של מצבות בשני בתי עלמין הישן והחדש הוא קרוב לשלושת אלפים (בבית עלמין הישן נראה שיש מספר מצבות המתקרב לשלשת אלפים: הקברים, הלא נראים או שהמצבה שקעה או שלא הונחה כלל מלכתחילה, הוא גבוה יותר, אולי כפול ממספר הקברים הנראים לעין! ובבית עלמין החדש נראה שיש אלף קברים ומעלה, מספר הקברים השקועים באדמה גבוה הרבה ממספר הקברים הנראה לעין!) והיתכן שזה מספר הנפטרים מאז יום הווסדה של הקהילה? רבה של הקהילה בשנות תר״ע-תרפ״ה (1925-1910) הרב הדיין ר׳ שלמה הכהן צבאן ז״ל נתן תשובה לשאלה זו: … ויתחייב מזה שיש עוד בית עלמין ישנה אשר לא ידענו לה כי בית עלמין החדשה תחילתה בראש המאה השביעית (1840) והישנה יש בה קברות של המאה השישית (1840-1740) ומקצת מהמאה החמישית (1740-1640) נשארו מאות הקודמין עד המאה השלישית בהכרח יש

בית עלמין קדומה והיא נעלמת מאתנו והקול נשמע שהקברות שהם במקום הנקרא סידי יוסף שהמה יהודים (קונטרס יחס דובדו). מקום קבורה ראשון שהיה בשימוש הקהל הוא דבר מחוייב המציאות, מדוע? משום שבית עלמין הישן אין בשטחו מקום לקבורת נפטרים של תקופה המשתרעת משנת 1500 לערך (תקופת היווסדה של הקהילה) ועד לשנת 1840, קרוב לשלוש מאות וחמישים שנה!

והנה נודע לרב על קיומו של בית עלמין קדמון לשימוש בני הקהל בין השנים 1680-1500, הרב מצא סיוע המאשר קיומו של בית עלמין עתיק ״והקול נשמע שהקברות שהם במקום הנקרא סידי יוסף שהמה יהודים״. מקום מנוחת עולמים זה של האבות הראשונים זכיתי לראותו, המקום שמור להפליא, אין מקומי שיעיז לעבד ולגדל תבואה וכדומה בשטח זה הסמוך כאמור לקבר סידי יוסף, תושבי דברו רוחשים כבוד לשטח, ומאחד המקומיים שמעתי, משיח לפי תומו ״שטח זה היה פעם מקום קבורה יהודי״! יש בשטח בליטות, פה ושם, סימן של מקומות קבורה, ייתכן ובתקופה הקדומה לא נהגו להקים מצבה על כל קבר ומעטים היו הקברים שעליהם מונחת מצבה אולי משום כן לא נראים בשטח סימני קבורה ברורים! בית עלמין הקדום הזה, ירד מתודעת בני הקהילה ונשכח לאחר היעדרות ארוכה, של רוב יהודי דבדו שנטשו העיירה בין השנים 1680-1590 לערך.

בני הקהילה יצאו מדבדו כאמור בין השנים 1600-1590, לסיבה שעד היום לא עלה בידנו לדעת מהותה, המקור היחידי ללמדנו על כך הוא המכתב, מאת רבה של דבדו הרב יוסף בן שמעון הכהן סקלי ז״ל לרבה של העיר פאס הרב יעקב אבן צור ז״ל, ובמכתב, סתם הרב ולא פירש הסיבה ליציאתם של רוב היהודים; נחום סלושץ מומחה לקורות יהודי צפון אפריקה כתב שמצב בטחוני מסוכן גרם ליהודי דבדו להמלט מן המקום (יש בידנו עדויות לכך שחלק מבני הקהילה, והוא מיעוט, נשאר בכל זאת בדברו), פקודה מהשליט בשנת 1690 דרשה מיהודי דבדו המתגוררים בכפר דאר משעאל לחזור לדבדו, שובם של יהודי דבדו לעיר בית קברות האבות הכה גלים והידיעה הגיעה לקהילות רחוקות, ובעקבות יהודים החוזרים לביתם, באו משפחות חדשות להתיישב במקום. עדנה היתה לקהילת דבדו: בתים חדשים נבנו, בתים ישנים שופצו, נפתחו בתי כנסיות חדשים.

בית העלמין הקדמון, הממוקם במרחק ניכר מהשכונה נסגר. ראשי הקהל כבשו שטח קרוב, סמוך לבתים הראשונים של המללאח, והוא שטח הררי, סלעי, מעט תלול, ובחלקו התחתון, הקרוב לשכונה החלו לקבור ראשוני הנפטרים בתקופה החדשה של חיי הקהילה. על אחת המצבות הקדומות בחלק זה של בית העלמין רשום: ״שנת תפ״ד נלב״ע החכם רבי יוסף בן שמעון הכהן״, (שנת תפ״ד היא שנת 1724 למניינם). נחום סלושץ, שביקר בדבדו בראשית המאה העשרים, מצא מצבה ובה רשום שנת קבורה 1692!

בית עלמין הנקרא ״למערה תחתאנייא״ הנז״ל נראה מרחוק במו שטח זרוע אבנים המונחים כאן מימי בראשית, אך, האבנים האלה הנראים כל בך במקומם הטבעי, הם בעצם מצבות!

אנשי חברה קדישא נהגו לטפס לשטח הררי מכוסה אבנים גדולות וכבדות מאד, שקועות בקרקע, ובשטח ההוא סמוך לשכונת אלקצבא, עמלו קשות, ימים ולילות, לחצוב, ולחתוך אבנים שישמשו כמצבה. ששה עד עשרה אנשים, עוסקים במלאכת קודש, גמילות חסדים של אמת, ללא שכר או תמורה, לשם שמים, מה אני בחנם אף אתם בחנם, גררו וגלגלו האבן, בעמל רב מהשטח העליון שם נחצבה עד לבית העלמין. חציבת האבנים (״אבני מחצב״, מ״ב, י״ב, י״ג) היתה החלק המפרך ביותר בעבודה הקשה של אנשי חברה קדישא בדברו. סתימת הקבר ואטימתו היתה באמצעות לוחות אבן הנקראים ״אלחד״ שנחצבו בהר והם מחומר עשוי שכבות שכבות דקות, והן נחצבות בנקל, הנק׳ לוחות צפחה (וזה מקור שם השכונה הידועה בפי כל צפאח).

מדת המצבות נעה בין מטר וחצי לשנים וחצי או יותר! המצבות ברובן מקוריות, לא נגעה בהן יד מלבד מלאכת החציבה, אך ישנן מצבות אחדות, עליהן חרת איש חברה קדישא, ראש אדם, או ראש וגוף, או צורת גוף אדם, ונמצאות שתי מצבות מעובדות, מעוטרות מעשה ידי אומן (בבתי עלמין של קהילות טיטוואן, סאלי, קצר אלקביר, ועוד, ישנן מצבות בעלות עיטורים וצורות בעלות אופי אומנותי גבוה). עיטור המצבה ועיבודה שימש לדברי איש חברה קדישא, אמצעי לזיהוי קבר של אדם אמיד.

אבני קודש- אליהו רפאל מרציאנו תולדות בתי העלמין של קהילת דבדו ותולדות רבניה וחכמיה זיע״א

קסז. הָהּ לְאִשָּׁה

לאשת חיל. קינה בתבנית מעין אזורית בת תשע מחרוזות ומדריך דו-טורי. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור.

חריזה: אא בבבא גגגא וכר.

משקל: תשע הברות בטור (בדרך־כלל).

כתובת: קינה קוננתיה על אשה יראת ד׳ אשתו של שאר בשרי החכם השלם הדיין המצויין כהה״ר (=כבוד הרב הגדול רבי) יקותיאל בירדוגו נר״ו שמתה מחמת לידה והניחה בן זכר. תמרור ׳שלמו לה״

סימן: אני דוד בן חסין חזק.

מקור:    א- סח ע״א; ק- צא ע״ב.

הָהּ לְאִשָּׁה פִּתְאוֹם בָּא עִתָּהּ / וַיְהִי בְּהַקְשׁוֹתָהּ בְּלִדְתָּהּ

אֵבֶל זֶה מְאֹד קָשֶׁה / כָּל יְמוֹתַי לֹא אֶנְשֶׁה

אֲסַחֶה בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה / לַסָּפוּד לְצָרָה וְלִבְכּוֹתָהּ

נִשְׁמַע בַּמָּרָה קוֹל מַר קוֹל נְהִי / צְעָקָה גְּדוֹלָה וַתֶּהִי 

5-אֶל נְדֹד יוֹנָה תַּמָּה אַחַת הִיא / לְאִמָּהּ בָּרָה לְיוֹלַדְתָּהּ

יֶחֱרַד לְבָבִי חֲרָדָה / אֶל אִשָּׁה נָאָה וַחֲסוּדָה

מֵאִישׁ נְעוּרֶיהָ נִפְרְדָה / וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה

דָּמוֹ לְרַפֹּאתָהּ וְלֹא נִרְפָּאתָה / וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה

לַשַּׁחַת קָרְאָה אָבִי אַתָּה / לָרִמָּה אִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ

10-יָקֹד אֵשׁ בִּלְבָבִי יוּקַד יִבְעָר / בְּשָׁמְעִי קוֹל בִּכְיַת הַנַּעַר

אֵל שְׂדֵי אִמּוֹ פִּיהוּ יִפְעַר / לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת אִתָּהּ

דּוֹדִים נוּדוּ וְסִפְדוּ עָלֶיהָ / וְזִכְרוּ כִּשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ

בְּאַקְרוֵּיי אַתְנוּיֵּ בְּנַהָא / זֶרַע קָדֵשׁ מַצַּבְתָּהּ

בִּמְקוֹם גִּלָּה שָׂשׂוֹן זוֹ מִילָה / קוֹל נְהִי קוֹלָן קִינָה וִילָלָה

15-צַלְמָוֶת חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה / נֶהֶפְכָה לְאֵבֶל שִׂמְחָתָהּ

נֶאֶסְפוּ בָּהּ כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת / מֵאַלִּיפוּת מְרֻבָּבוֹת

נֵרוֹת מִצְוָה מִבֵּיתָהּ לֹא כָּבוֹת / וּבְרָכָה מְצוּיָה בְּעִסָּתָהּ

חָסִין קָדוֹשׁ יְשַׁלֵּם פָּעֲלָה / וְיַפִּיל בִּנְעִימִים חֶבְלָהּ

וְגַם רֹב שָׁלוֹם יִלָּוֶה לָהּ / וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתָהּ

20-חָזָק צוּר אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא / קַבֵּל אוֹתָהּ מִזְבַּח כַּפָּרָה

וּבִצְרוֹר הַחַיִּים צְרוּרָה / תִּהְיֶה נַפְשָׁהּ רוּחָהּ וְנִשְׁמָתָהּ

1. 1. בא עתה: הגיע זמן פטירתה. ויהיה בהקשותה בלדתה: על-פי בר׳ לה, יז, בתיאור מות רחל כשילדה את בנימין. 2. לא אנשה: לא אשכח את המקרה המצער הזה. 3. אסחה… אמסה: ארטיב ואמלא בדמעותי, על-פי תה׳ ו, ז. ולבכותה: חידוד לשוני, על-פי בר׳ כג, ב ׳לספד לשרה ולבכותה׳. 4. נשמע קול במרה: על פי יר׳ לא, יד ׳קול ברמה נשמע׳. צעקה גדולה ותהי: שיעורו ׳ותהי צעקה גדולה׳ על-פי שמ׳ יב, ל. 5. אל נדוד: על התרחקותה והסתלקותה. יונה… ליולדתה: על-פי שה״ש י, ט. 6. יחרד… חרדה: על־פי בר׳ כז, לג. נאה וחסודה: על-פי כתובות יז ע״א, ושם בשבח הכלה. 7. ולא… לדעתה: על־פי בר׳ לח, כו. 8. לרפאתה ולא נרפאתה: על־פי יר׳ נא, ט. ויהי… מתה: מחמת לידתה, על־פי בר׳ לח, יח והשווה שורה 2. לשחת… ואחותה: על-פי איוב יז, יד. כשרון מעשיה: על-פי קה׳ ד, ד. 13. באקרויי אתנויי בנהא: בלימוד ובשינון לבניה, בדאגתה לכך שילמדו תורה, על פי ברכות יז ע״א. זרע קדש מצבתה: על-פי יש׳ ו, יג. וכאן עניינו שבניה משמשים לה כמצבת קודש. 14. במקום… ויללה: במקום השמחה וברית המילה לרך הנולד נשמעים קולות האבל על מות אמו. 15. נהפכה לאבל שמחתה: על דרך ׳שמחה לתוגה נהפכה׳ (מו״ק כה ע״ב). 16. מאליפות מרבבות: על-פי תה׳ קמד, יג, וכאן ביטוי לריבוי מדות טובות של הנפטרת. נרות… בעיסתה: כדרך שמתאר המדרש (בר״ר, ס, טז) את אוהל שרה ורבקה וציין בכך, כי הקפידה הנפטרת בשלוש המצוות שבגללן נשים מתות בשעת לידתן (שבת לא ע״ב). 18. חסין: כינוי לקב״ה, על-פי תה׳ פט, ט. ישלם פעלה: על-פי רות ב, יב ותזכה לחלקה בגן עדן. ויפל בנעימים חבלה: יהיה לה חלק טוב ונעים בגן עדן, על-פי תה׳ טז, ו. 19. רב… מנוחתה: על־פי תפילת האשכבה בנוסח הספרדים. 20. מזבח כפרה: קבל מותה כקרבן המכפר על כלל ישראל כמות הצדיקים, על-פי מ״ק כח ע״א; זהר אחרי מות דף נו, ע״ב. 21. ובצרור… נפשה: על-פי שמ״א, כה, כט. נפשה רוחה ונשמתה: על-פי החלוקה המשולשת של הנפש בספר הזוהר ח״א רה ע״ב.

-משה דוד גאון-כרך א

רשמי מסע ואגרות של תירים וראשוני המתישבים באה״ק.

מראשית האלף הששי ועד לשנת ש׳ בערך׳ היתה ירושלים כעין טירה חרבה צודדת לב׳ שכל הנוסעים ועולי הרגל לדתיהם השונות היו נמשכים אליה כבחבלי קסם בבואם לבקר בא״י׳ וזו העיר העזובה לחצאין׳ סמלה את ״מדינת היהודים״ בשוממותה. בין הזמנים התקימו פה ושם׳ ביהודה ובגליל אילו ישובים זעירים של יהודים – מהם גם חקלאיים – שמצב כלם בדרך כלל היה דל ועלוב לאין ערוך׳ לרבות גם חסר בטחון׳ ועפי״ר באותם המקומות והאזורים הנדחים ששם שרדו במקרה קברי צדיקים ואנשי שם אשר נתקדשו׳ ושהעם בכל תפוצותיו רחש אליהם חבה והערצה. ישובים מסוג זה התקימו בחברון עיר האבות׳ – ביחוד בשתי ערי הגליל הראשיות צפת וטבריה וסביבותיהן׳ שכם וכד. אולם על ירושלים הביטו היהודים בכל התקופות כאל נקודה לאומית מרכזית מאירה׳ אפילו בימי הבינים הקודרים ביותר לתרבות האנושית׳ ותמיד נשאו אליה בניה הגולים ממרחק את עיניהם בדמע ובצפיה. ואילו יהודי ארצות המזרח הדבקים בדת ובמסורת׳ אשר ראו בשחרור העם העברי מידי עושקיו׳ ובבנין ירושלים אחד מיסודות האמונה המכריעים וההכרחיים׳ כח המשיכה וההשפעה של עיר האלהים המושפלת היה ביחס אליהם הרבה יותר גדול. הפסוק שבתהלות דוד (פרק ק״כ) ״וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך״ חולל סערת רוח כבירה מדי התבטאו׳ בקרב יהודי ארצות המזרח שהרגילו עצמם להשתעשע בספר תהלים׳ ע״י קריאתם בו בעתותיהם הפנויות, לא יפלא איפא׳ אם בני הקהלות הנזכרות אשר באו בין הזמנים ״להשתקע״ בארץ ישראל׳ פניהם היו מועדות ירושלימה. ראוי לציין כי עד היום רוב עולי ארצות המזרח׳ ביחוד האלמנטים הדתיים שבהם – המהגרים מבוכרה׳ גרוזיה׳ מרוקו׳ פרס׳ קורדיסטאן – מתרכז בירושלים המקודשת׳ אם כי בינתים חלו תמורות כבירות ורבות ערך במצב המדינה׳ כמה מהערים הנשמות נושבו׳ והאפקים התרחבו בכל המובנים.

מכאן שתולדות הישוב העברי בא״י במאות האחרונות שלובות הדק עם תולדותיה של ירושלים׳ שהיתר, עורק החיים והתקוות לכל העולים המעפילים׳ הן לאלו הבאים להתישב בה בהחלט׳ וכן לאותם גבורי הרוח שהתאמצו ליצור ישובים עבריים בשאר חלקי הארץ.

מפני חשיבותן ומעלתן של ערי ארץ הקודש׳ נהגו אחינו לכנות אילו מערי א״י בשם ארץ. כתוצאה מזה׳ יקראו עד היום לארבע הערים הגדולות׳ ירושלים״ חברון׳ צפת וטבריה׳ שבהן התאחזו היהודים מאז׳ בשם ארבע הארצות.

בסוף תקופת גאוני בבל נעתקה הגאונות לזמן מה לירושלים. אותה עת נוסדו בה ישיבות חשובות, ביחוד אחרי מותו של רב האי גאון בבבל. כתוצאה מכבוש ירושלים ע״י הסלדז׳וקים בשנת ד׳ תתמ״ה- 1075 נתבטלה הגאונות וישיבת החכמים נדדה לצור. בראשית המאה העשירית לספיה״נ חזרה הישיבה לירושלים.

השושלת הסֵלג'וּקית הייתה משפחה ממוצא טורקי, שהשתלטה על מרבית עולם האסלאם והרחיבה את גבולותיו. בסיס כוחם של הסלג'וקים היו שבטי האוע'וז שהתאסלמו. הסלג'וקים התקדמו מאזור הערבה האסייתית לתוך עולם האסלאם. בתחילת המאה ה-11 הצליחו הסלג'וקים להכניע ממלכות מוסלמיות אזוריות במרכז אסיה ולבסוף הצליחו להשתלט על כל שטחי ההשפעה של הח'ליפות העבאסית. הסלג'וקים היוו כוח במזרח התיכון עד לפלישה המונגולית במאה ה-13. הסלג'וקים של רום, שישבו באסיה הקטנה המשיכו להיות כוח מקומי עד למאה ה-14.[א.פ]

אשר לתנאי החיים בירושלים במאה העשירית׳ מצב התושבים היהודים בה וכו׳ – ספרי הקראים (דפוס וכת״י) ואחרים׳ מכילים פרטים מענינים על כך• בזה אילו קטעים מהם:

– ״ודע׳ כי הנבלים אשר בישראל מדברים זה לזה: אין עלינו לבא לירושלים עד שיקבצנו כאשר השליכנו, – על כן עליכם יראי ה׳ לבא אל ירושלים ולשכון בה, להיות שומרים משמרות עד יום בנין ירושלים ככתוב: אל תתנו דמי
לו. אשרי הגבר אשר יבטח ויעז בעוז ולא יאמר – איך אלך לירושלים מפחד שודדים וגנבים ומאין לי מחיה בירושלים, על כן עליכם אחינו ישראל לצאת מכל המדינות׳ אתם יראי ה׳ טרם היות הרעה ומהומת צרה בכל הארצות.עתה עליכם כל דורשי ה׳ ללכת לפני רבים העתודים לפני צאן, ואתם אחינו ישראל אל תעשו כן. שמעו אל ה^, קומו ובואו אל ירושלים׳ ונשובה אל ה׳. ואם לא תבואו׳ כי אתם הומים ואצים אחר סחורותיכם׳ שלחו מכל עיר חמשה אנשים ומחיתם עמם׳ למען נהיה לאגודה אחת להתחנן אל אלהינו תמיד על הרי ירושלים.

סהל בן מצליח הכהן.

מאגרת אשר שלח החכם הקראי סהל בן מצליח הכהן מירושלים אל אחיו בבבל׳ בשנת ד״א תתק״ג לערך.

״אחינו׳ ירושלים חרבה׳ שחורה׳ גולה וסורה וגלמודה ואתם מתרפים ועל משכבכם ישנים׳ והיא שכורה ולא מיין׳ וצועקת בעד בנים כנסת היתומים לובשי שקים צמים ומתענים. צפד עורם על עצמם׳ עזבו סחורתם ושכחו משפחתם ומאסו ארץ מולדתם ועזבו ערים ושכנו הרים אשר על פת חרבה רצו ומאכילת בשר ושתית יין נואשו ובתורת ה׳ דבקו ועל דלתותיו שקדו ושמרו׳ ואל הר הזיתים עולים וצועקים, עליכם אחינו לבא ולגור בארץ ה׳ ולעמוד על שעריה׳ ולעלות אל הר הזיתים׳ נגד שער הקדים׳ ולהביט בטומאתו ולקונן על שוממותו.

ודעו אחינו׳ כי בירושלים בזמן הזה מנוס לכל בורח׳ ומנוחה לכל אבל׳ ומרגוע לכל עני ודל, ובתוכה עבדי ה׳ הנקבצים אליה אחד מעיר ושנים ממשפחה׳ ובתוכה נשים מקוננות וסופדות בלשון הקודש ובלשון פרס ובלשון ישמעאל׳ ומלמדות לבנותיהן נהי ואשה רעותה קינה••• ובחדשי תמוז ואב יגדל ההספד בירושלים, והאנשים והנשים בעפר מתפלשים צמים ומתענים בלבוש שק עולים אל הר הזיתים סחרחרי לבבות אנשי מכאובות וכו׳. וכאשר תלכנה שמה הנשים יצאו הערלים לקלל לחרף ולגדף, והאלקים יכריתם מעיר קדשו כי עברתם שמורה לנצח״.

סלומון בן ירוחם.

״היהודים כמו שידוע׳ לא יכלו להכנס לירושלים בלי סכנת נפשות במשך זמן של יותר מחמש מאות שנה׳ וכל זמן שהעיר הקדושה היתה בידי היונים. אמנם כשנוסדה מלכות ישמעאל נתנה להם הרשות לשבת בעיר׳ אולם אחרי כן
האשימו אותם במעשים רעים׳ בשתית יין׳ בשכרות ועוד,לכן קבעו להם שכונה מיוחדת בירושלים במקום שיכלו להתפלל ואסרו עליהם לבוא אל השכונות האחרות, ואחרי כן׳ חפצו לגרש אותנו לגמרי אל מחוץ לשערי העיר, – והנה קרבו לעיר הנוצרים עם חילם  כדי לגרשנו כלה מירושלים ולשים חיץ בינינו ובין העיר הקדושה׳ ואתפלל אל האלהים לבל תקום עצתם ולא תהיה״.

היהודים בירושלים בימי מלכי בית אומיה..

״בבנות עבד אל מליך בן מרון ״כפת אל צחרא״ ומסגד אל אקצא׳ העמיד עשר משפחות יהודים למשרתי ה״חרם״׳ לכבדו ולטהרו ולנקות כל חלאה תמיד׳ ויפרו וירבו ויהיו לעשרים משפחה• וכן שם מהיהודים אומנים לעשות כוסות׳ נרות ומנורות׳ גם להכין פתילות וכיוצא בזה לה״חרם״׳ ויהיו פטורים מכל מס הם ובניהם אחריהם׳ עד אשר בא עמר בן עבד אל עזיז האדוק ויקה המשרה הזאת מידם וישימנה על עבדי ״החרם״

שושלת בֵּית אוּמַיָּה ) ערבית: بنو أمية, בני אמיה; الأمويون , האמיים) הייתה שושלת הח'ליפים הראשונה של האימפריה המוסלמית אחרי תקופת ארבעת ה"ראשידון" ("ישרי הדרך": אבו בכר, עומר, עות'מאן ועלי). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, אחד מחשובי המנהיגים בעיר מכה לפני האסלאם. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית מדמשק בין 661 עד 750, ולאחר מכן שלטו בספרד מ-756 ועד .1031[א.פ]

מוקדסי.

״בין ערי המחוז אין עיר יותר גדולה מירושלים, בתי ירושלים הם בתי אבן ולא תמצא בתים יותר יפים וחזקים׳ כשם שלא תמצא אנשים הגונים מיושבי ירושלים׳ ולא חיים נעימים מחייה׳ ולא רחובות מסחר נקיים מרחובותיה׳ ולא בית מסגד גדול מבית מסגדה׳ ולא מקומות קדושים רבים מאשר בה. הרבה אומנים בה ורופאים׳ אליה ישאף לב כל נבון׳ ואין לך יום שלא יהיה בה נכרי.

הנוצרים והיהודים ידם על העליונה בירושלים. יושבי העיר מרובים כי הרבה אנשים יבואו שמה ממזרח וממערב׳ נוצרים ויהודים, ומבצר בעיר׳ וחלק המבצר הוא על הר  וסביב שאר העיר חפירות ושמונה שערי ברזל לעיר. שערי ציון׳ שערי המדבר׳ שערי ההיכל׳ שערי באר ירמיהו׳ שער השלוח׳ שערי ירחו׳ שערי העמודים ושערי מגדל דוד. ובירושלים מים לרוב׳ וכה יאמר הפתגם-״החזן והמים־אדוני ירושלים.״ חזון יקר הוא למצא בירושלים בית׳ אשר לא יהיה בו בור אחד או אחדים.״

ז מוקדסי -גיאוגרף ערבי מושלמי׳ חי בחצי השני של המאה העשירית׳ נולד בירושלים ש׳ 946,

ומכאן שמו מוקדסי ע״ש העיר הקדושה. אחר בקורו במכה בשנת 965 התמסר לנסיעות ויכתב את
רשמיו על ספר  ההיסטוריונים מוצאים שתאורי מוקדסי הם אמתיים יותר מאלה של נוסעים מוחמדים
אחרים בני זמנו ולאחריו.

יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה רשמי מסע ואגרות של תירים וראשוני המתישבים באה״ק.

-משה דוד גאון-כרך א

משפחת בן הארונא

פרי עץ הדר, ראש בית אב, מזרע היחס והמעלה, מוכתר בנימוסין, עושה חסדים, הצדיק ר׳ שמואל (די בן הארונא) הניח ברכה: יהודה, יוסף, מרימא, סעידא.

איש צדיק, זקן ונשוא פנים, עניו ותמים דרך, בעל צדקה וגומל חסדים, הזקן הכשר ר׳ יהודה הוליד: שמואל הי״ד, דוד, שלמה, שמעון, אברהם, יצחק, יוסף, צלטאנא הי״ד, נונא הי״ד, (שתיהן נספו בסערה של פוגרום ג׳ראדא) אסתר, סאעודא, עווישא.

המרוחם, טוב וישר, בענייניו מאושר, מתפרנס מיגיע כפיו, עושה צדקות, הצדיק ר׳ יוסף הוליד: שמואל, עווישא, צליטנא, אסתר.

השם הטוב, צדיק תמים, גומל חסדים עם הבריות, שייף עייל שייף נפיק הצדיק ר׳ יהודה הוליד: אהרן.

הזקן הכשר, הולך תמים ופועל צדק, חי מעמל עשר אצבעותיו, ירא ה/ הצדיק ר׳ אהרן הוליד: ציון, סתירא, סוויעדי, מרימא, מאחא.

הזקן הכשר, מנא דכשר, מדותיו מדות יוצרו, יראת ה׳ היא אוצרו, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, בעל צדקה, הצדיק ר׳ יוסף (המי בן שמכא) הוליד: מסעוד, אהרן, רחמים, עווישא, סתירא, סאעודא, מאחא.

השם הטוב, טוב בעיני אלהים ואדם, מיראי ה׳ וחושבי שמו, אוהב את הצדקות, מרבה להטיב, הצדיק ר׳ יהודה (די בן הארונא) הוליד: רחמים, יעקב, מסעוד, לוויהא, זהארי, מאחא.

המנוח עדין הנפש הצדיק ר׳ רחמים נפטר בלא זרע ב״מ.

גברא רבא יקירא, אוצר כלי חמדה, בעל מדות נעלות, מכניס אורחים, בעל צדקה, הצדיק ר׳ יעקב הוליד: שמעון, אהרן, יהודה, אסתר, פרטון.

הצדיק, תם וישר, בענייניו מאושר, ירא את ה/ גומל חסדים, משכים ומעריב לבי כנישתא, טוב למקום טוב לבריות, הזקן הכשר ר׳ מסעוד הוליד: רחמים, יצחק, יהודה, רהיט, ג׳ולייט, אסתר.

משפחת מניגץ

איש צדיק, ירא את ה׳ ושלם, הולך בתומו, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, ר׳ אברהם (די מניגץ) הוליד: דוד, מרימא, סעידא, עווישא.

המנוח, תם ועניו, חי מיגיע כפיו, משכים ומעריב, זקן ונשוא פנים ר׳ דוד הוליד: שמעון, משה, יצחק, אברהם, יוסף, עישא, נונא, מרימא, סתירא.

המרוחם, מכבד תורה ולומדיה, גומל חסדים, משכים ומעריב לעבודת בוראו, הצדיק ר׳ אהרן (די מניגץ) (מקום מגוריו היה בתאוורירת) נלב״ע ולא הניח זרע ב״מ.

משפחה זמאמא

בן איש חי, מקבציאל רב פעלים לגמילות חסד, שמו נודע בשערים, אילן ששרשיו מרובים, בעל צדקה ובעל אבסניא, אדם אמיד, ה׳ בירך אותו בעושר רב, סבל יסורים קשים ע״י אנשי המורד בוחמארא, עקב כך נלב״ע, ה׳ ינקום דמו וידרוש נקמתו, הצדיק ר׳ משה הניח ברבה: יצחק, אברהם, אהרן, מסעוד.

האחים יצחק, אברהם, אהרן נלב״ע בלי להניח זרע ב״מ.

המרוחם, מתהלך בתומו, משבים ומעריב לבי בנישתא, בעל צדקות, רחים ומוקיר רבנן, הזקן הבשר, שב גם ישיש, ר׳ מסעוד הוליד: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, שלמה, דוד, לוויהא, סאעודא, רחל, עווישא.

פרי עץ הדר, ענף עץ עבות, גומל חסדים טובים, יראת ה׳ היא אוצרו, הצדיק ר׳ מבלוף הניח ברבה: יוסף, אהרן.

הצדיק, נבבד ועניו, מאושר בענייניו, עושה חסדים, שייף עייל שייף נפיק, הזקן הבשר ר׳ יוסף הוליד: משה, מסעוד, אברהם, יעקב, רחמים, מבלוף, מרימא, אסתר, סאעודא.

השם הטוב, רץ למצוות ולמעשים טובים, מתפרנס מעמל עשר אצבעותיו, חבר בחברת רשב״י, עושה חסדים עם החיים ועם הנפטרים, הזקן הכשר ר׳ אהרן הוליד: משה, שלמה, דוד, רחמים, נונא, סאעודא, סתירא, מרימא, מאחא, עווישא, לוויהא.

משפחת תורג'מן

תולדות המשפחה

המשפחה הנכבדה מוזכרת בדבדו בשטר משנת תקי״ח (1758), יש ענף ממשפחת תורג׳מן המתייחס למשפחת מרציאנו, ושמעתי ממגיד אמת ממשפחת תורג׳מן, הזוכר בצעירותו פנו אליו ״בן מרציאנו״! תנא דמסייע לדבריו, מצאתי כתוב על מצבה בבית החיים החדש: … יצחק מרציאנו המי תרג׳מן (ראה בנוסח המצבה להלן); מאידך בשטר משנת תקס״ב מוזכר: ר׳ יוסף בן יצחק בן סוסאן יריץ אטורג׳מאן! ואם לא די בכך שמעתי ממגיד אמת, על צעיר בן למשפחת תורג׳מן מעיר פאם שהגיע לדבדו במאה התשע עשרה לעסוק בעבודות מזדמנות, ומעובד זמני בדברו, החליט להיות תושב של קבע, נשא אשה והקים בית. יש אם כן שלוש גירסאות למקור משפחת תורג׳מן בדבדו.

ציון הצדיק החסיד האלהי רבינו יוסף תורג׳מן זלה״ה אשר רבים נושעו על ידו נמצא בבית החיים הישן.

איש צדיק, זרע קדושים, ראש בית אב, תם וישר, שמו נודע בשערים, הזקן הכשר ר׳ יוסף הניח ברכה: יעקב, יצחק.

בן איש חיל, זקן ונשוא פנים, הולך תמים, ופועל צדק, קנה שם טוב קנה לעצמו, דחיל חטאין ועביד טבין, הצדיק ר׳ יעקב הוליד: ר׳ אהרן, משה, יוסף, שלמה, עישא, נונא.

המשכיל ונבון, יקר רוח איש תבונה, ידיו רב לו בספר תורת ה/ מתחסד עם קונו, זוכה ומזכה, ענוותן ושפל ברך, הזקן הכשר ר׳ אהרן הוליד: אברהם, ציון, חיים, שמואל, עווישא, לאה, רחל, סאעודא, רוזיט.

הגבר המרומם, אור יומם, מתפרנס מיגיע כפיו, רץ למצוה קלה כבחמורה, בעל צדקה, הזקן הכשר ר׳ משה הוליד: יצחק, יעקב, אפרים, זהארי, סטונא, יאקות.

המרוחם, הולך ביושרו, עושה צדקות, בעל מדות נעלות, נוח לה׳ ונוח לבריות, רודף צדקה וחסד, הזקן הכשר הצדיק ר׳ יוסף הוליד: מסעוד, פריחא, אסתר, עווישא, זהארי, מרים.

הזקן ונשוא פנים, יקר מפנינים, גומל חסדים טובים, לא מחזיק טיבותא לנפשיה הצדיק ר׳ שלמה הוליד: יעקב, שמואל, סאעודא, זהארי, דינה, שושנה.

הנכבד ויקר, תם וישר, מתפרנס מעמל כפיו, נקי כפים, הולך בתום, גומל חסדים, הזקן הכשר הצדיק ר׳ יצחק (בן ר׳ יוסף הנז׳) הוליד: יוסף, משה, מרימא, סעודא.

המרוחם, טהור לב ועדין נפש הצדיק ר׳ יוסף ה׳ ינקום דמו ודם זרעיותיו לא הניח זרע ב״מ.

גבר מרומם, אור יומם, עניו ושפל ברך, עושה חסדים טובים, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, הצדיק ר׳ משה הוליד: שמעון, יוסף, אהרן, נונא, קאמיל.

משפחת לעסרי

אבות המשפחה הנכבדה באו לדברו מעיר תאזא במאה התשע עשרה.

גברא רבא, ענף עץ עבות, תם וישר, מתהלך בתומו צדיק, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, הזקן הכשר הצדיק ר׳ יוסף הוליד: אברהם, משה, אליהו, שלמה.

הזקן הכשר, מאנשי תמימי דרך, ענוותן ושפל ברך, ירא אלהים וסר מרע, הצדיק ר׳ אברהם הוליד: יוסף, יצחק, יהודה, לעאיישא, מרימא.

הנכבד ויקר, משכיל ונבון, ידיו רב לו בספר תורת ה/ ירא ה׳ ושלם, זוכה ומזכה הרבים ר׳ אליהו הוליד: זהארי.

המרוחם, הולך ביושרו, מדותיו מדות יוצרו, בעל שם טוב, הזקן הכשר ר׳ משה הוליד: מרדכי, יוסף, יעקב, סעדיה, יצחק, שמעון, לוויהא, אסתר, מאחא, סאעודא, סולטאנא.

המנוח, איש תם וישר, משכים ומעריב לבי כנישתא, הזקן הכשר ר׳ שלמה הוליד: סעדיה, יוסף, עווישא, סאעודא.

משפחת בן סעדון

משפחה נכבדה, ידועה לשם ולתהלה בקהילות מרוקו, אלג׳יריה ותוניסיה, העמידה רבנים וחכמים בעיר פאס ובעיר מראכש ועוד (ראה ספרו של הרב יוסף בן נאיים ז״ל: מלכי רבנן); הרב פנחס סעדון, גאון ומקובל אלהי, מהעיר ג׳רבה בתוניסיה, חיבר ספר ״פסקי הראש״ ביאור מאמרי חז״ל לפי תורת הקבלה (תוניס תרמ״ד).

בן איש חיל, צדיק תמים, ירא ה׳ ושלם, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, הצדיק ר׳ יצחק הוליד: שלמה.

הזקן הבשר, תם וישר, מכבד תורה ולומדיה, משכים ומעריב, גומל חסדים, הצדיק ר׳ שלמה הניח ברכה: יעקב, יצחק.

איש צדיק, עניו, מאושר בענייניו, מתפרנס מיגיע בפיו, גומל חסדים טובים, מכניס אורחים, ירא אלהים וסר מרע, הזקן הכשר ר׳ יעקב הוליד: שלמה, משה, דוד, שמעון, ג׳והרא, מאחא.

המרוחם, מתהלך בתום, שייף עייל שייף נפיק, משכים ומעריב, נודב נדבות, הזקן הכשר ר׳ יצחק הוליד: אליהו, יאקות, מרימא.

משפחת שרביט

יקר ונכבד, חי מיגיע עשר אצבעותיו, גומל חסדים, הולך בתומו, משכים ומעריב לבית כנסת, הצדיק ר׳ יצחק הוליד: יוסף, שמעון, רפאל, מאיר, אהרן, אסתר, סליטנא.

משפחת אפרייאט

הצדיק, איש עבודה ומלאכה, בעל מדות טובות, משכים ומעריב הצדיק ר׳ נסים הוליד: סעדיה.

משפחת ארוואח

הזקן הכשר, עניו ותמים דרך, גומל חסדים טובים, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ משה הוליד: אהרן, אברהם, מאיר, מרדכי, ־ליזא.

משפחת חיון

גברא רבא, ירא אלהים וסר מרע, עושה צדקות, מתפרנס באמונה וביושר מעמל עשר אצבעותיו, הצדיק ר׳ מתתיה הוליד: סאעודא, מרים.

יחס דבדו-אליהו רפאל מרציאנו-משפחת בן הארונא-חיון-ארוואח- אפרייאט- שרביט- בן סעדון- לעסרי- תורג'מן- זמאמא- מניגץ.

^ה.

^{למ״ע ות״ה הח׳ הש׳ והכולל אור גולל חין ערכו מי ימלל ידיד הנאמן זרע המיומן שלשת יוחסין בנן של קדושים אחי ורעי אשר הוא חביב עלי כבבת עיני כמוהר״ר רפאל הכהן נר״ו, יאיר כאור הבהיר, וש״ר… ושלמא רבא… אח״ן פנ׳ה לאלף ורבבה שאין לדבר קצבה, עתה באתי להודיע למעכ״ת איך מכתבו הזך קבלתי במועדו בזרועות אהבה וששתי בו כעל כל הון ושמחתי כשמחת בית השואבה על הבשורה אשר נתבשרתי מטוב שלומו של מר, וברכתי ברכת הגומל, ולאח״ך געיתי בבכיה על צער הפרידה של מר כי עזה כמות אהבה, אבל תוחלתנו ב״ה שיקבץ נדחנו לעיר קדשנו ותפארתנו ושם נזכה להתראות בע״ה. ובאתי להודיע לכב׳ להודיעני על ענין העיר אשר הוא חונה שמה אם יש בה ישיבה של רבנים ו״ך אם יש בה בני אדם מעירנו כדי להיות לצוותא לבת״ר ותודיעני על העיר הזאת יבנה אם היא יבנה הנז׳ בתלמוד בכרם ביבנה, ותודיעני על מצב בריאותך כי היה לנו צער גדול כאשר שמענו שהיה כת״ר בבית חולים.}

^{וע״ע החלום אשר חלמת, פלא גדול כמה גדלו דברי ח״ל שאמרו צדיקים במיתתן קרויים חיים, באמת היתה לנו קטינא דארעא והיה הגוי הזה הנק׳ לוקסרי מלקצבא מערער עליה ואמר שהיא אינה מכורה רק ממושכנת וב״ה כבר נתפשרנו עמו לצאת ידי ספק קודם קבלת המכתב של מר. וע״ע בקשת רחמים על הגשמים כבר ביום ז באדר עלינו לבית החיים כל הקהל וקרינו התהילים בכנופיא עם הפזמונים וב״ה ביום שלישי ט׳ אדר פקד ה׳ את עמו בגשמי רצון, יום שלישי, רביעי, חמישי, ששי והיו בצער בני העיר מהמפולת והלכנו לבית כנסת שלכם וקרינו ספר תפילה למשה על רבוי הגשמים ותכף פסקו הגשמים. ונעשה קידוש ה׳ גדול שהיו אומרים הגוים ראו הישראלים בקשו רחמים והביאו גשמים וכשראו שיש בהם היזק בקשו רחמים ופסקו. ובאתי להודיע ע״ע הר׳ שלמה צאייג הי״ו כעת הוא חלוש ביותר זה כמו שני חדשים והלך בזה השבוע לעיר עוג׳דה אצל הרופא ואמ״ל שיש לו מחלה ה׳ ישלח לו רפואה שלימה. ובבל יום ויום אני קורא מכתבו הזך ומשתעשע בו כראות פני הדרת כבודו כי כתבו של אדם חצי פניו וכ״ש של מר וכעת אין צורך להאריך כ״א בד״ש טו״ב כ״ד ידידו החותם ברגשי כבוד ויקר ומכבדו כערכו הרם. ע״ה ב״ה שמואל מרציאנו}

^ו.

^{חברה קדישא:}

^{קאבלין עלא רוחנא הנא חב׳ גומלי חסדים דובדו די מסניין פהאד לקאגיט בלי למוטע די ענדנא כאווי פבית החיים קודאם עמי בזיזח שנלב״ע טלבו מננא יצחק בנו נכליווהולו עלא סבתו לאורך ימים ושנים וקבלנא טליבא דייאלו וועטינאהולו בבאטרנא אצאפי וחתא שי ויאחד מנא מא יקדר יתעדא עלא האד למוטע. מן דאבא וולפוך דוקא יצחק די בזיזח הווא מולאה וחתימת ידנו תעיד עלנו והי״ז ער׳׳ח אדר ב׳ שנת תרצ׳׳ב פה דוברו והבל שריר וקיים.}

^{ע״ה יצחק בן חמו ע״ה שמעון בן אברהם מרצייאנו}

^{תרגום מילולי:}

^{קיבלנו על עצמנו אנו אנשי חב׳ קדישא דובדו חתומים מטה שהמקום הפנוי בבית החיים סמוך למקום קבורת המנוח מר בזיזח שנלב״ע ואשר יצחק בנו ביקשו שנשמור לו המקום לאורך ימים ושנים והסכמנו עם בקשתו ונתנו המקום מרצוננו הטוב ואף אחד מאתנו לא יוכל לפגוע בענין הסכמה זו מכאן ולהבא רק יצחק די בזיזח הוא בעל המקום וחתימת ידנו תעיד עלנו וכו'.}

^ז.

^{מכתב שד״ר}

^{מודה אני החו״ל קבדת ענד ידידי ואו״ע הרב הכולל השד״ר ומ״ר ניהו כמוהר״ר אברהם מרסייאנו הי״ו סך 26 וכמסא ועשרין רייאל עלא לורדייאן די ידי״ן ואו״ע סי נסים אזאגורי הי״ו מן חית יוע״ל בעה״ו לחכם הנז׳ לדאר לבידה יעטיה ידי״ן סי׳ נסים סך הנז׳ ולפי שכך היה כתבתי וחתמיתי יום א׳ ב״ש ט״ז ל״ח חשון שנת קרנו תרו״ם בכבוד לפ״ק פה תארודנת יע״א ע״ה ברוך בן דוד כהן אזוג}

^{תרגום מילולי}

^{מודה אני החותם למטה קיבלתי מידידי אור עיני השד״ר ומר ניהו כמוהר״ר אברהם מרסייאנו היו סך 26 וחמשה ועשרים רייאל על חשבון ידי״נ ואו״ע מר נסים אזאגורי הי״ו כאשר יגיע בע״ה וישועתו החכם הנז׳ לעיר דאר לבירה יתן לו מר נסים הנז׳ סכום הנז׳ ולפי שכך היה כתבתי וחתמתי יום א׳ בשבת…}

^ח.

^{במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתי קודמנא שע״ק שאין ביניהם שוה״גך כה״ר יוסף בכה״ר אהרן אביטבול נ״ע והר׳ פריזא בן ר׳ יוסף ה״מ אמוייאל ג״ע דמותשבי פיגיג יע״א וקאו השתה פה ברגן יע״א ודא מאי דאסהידו קודמאנא בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום כדחזי וכדבעי באיין קא נשהדו בתחקיק באיין קא נערפו הבית כנסת די פיגיג די פקזנר לודאגיר די פקלב דאר די קא תסמא ליום דאר כהר׳ יעקב אמסלם בלחזן הייא מוחזקת פייר ר׳ יעקב הנז׳ ווכתו, ווארתינהא מן וואלדיהום והייא מישי דעבור גיר דליחיד דוקא ומאזאלא דייאלהום וברשותם וזכותם עד היום הזה. זה מה שהעידו העדים הנזכרים בלי תום ומג״ר ולראיה ולזכות ביד כהר״ר יעקב הגז׳. והי״ז ביום ב׳ בשבת תשעה ועשרים לחו אדר ש׳ תרצ״ט לפק 20 מרס 1939 פה ברגן יע״א.}

^{ע״ה משה בן אהרן הכהן סקלי סל״יט}

^{ע״ה יוסף בן אברהם מורצייאנו ס״ט}

^{תרגום מילולי}

^{במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתי קודמאגא           כה״ר}

^{יוסף בכה״ר אהרן אביטבול והר׳ פריזא בן ר׳ יוסף המ׳ אמוייאל נ״ע דמתושבי פיגיג יע״א וקאו השתה פה ברגן ודא מאי דאסהידו קודמנא בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום כדחזי וברבעי שאנו מעידים בתכלית הדיוק אנו מכירים בית כנסת בפיגי יע״א שהוא נמצא בשכונת לודאגיר אשר בבית תהנק׳ היום בית כה״ר יעקב אמסלם בן החזן היא מוחזקת בידי ר׳ יעקב הנז׳ ואחותו, שהם יורשי הוריהם והבית כנסת אינה של הצבור אלא של יחיד דוקא ועדיין שייכת להם ברשותם עד ההיום הזה. זה מה שהעידו העדים הנזכרים ובו׳…}

^{דבדו עיר הכהנים-תעודות-אליהו מרציאנו-תעודות}

^{עמוד 182}

מסיפורי הנסים של הצדיק.

סיפורי מופת וניסים גלויים מסמרי שיער, מסופרים עליו מאבות לבנים, ובפרט בדברים שאירעו במקום ציונו הקדוש. בתי כנסת ומוסדות תורה רבים קרויים על שמו, ונר לכבודו דלוק ברבבות בתים, במשך הדורות נתפרסם בכל העולם שמו של הצדיק עוצמת קדושתו והשראתו השפיעה השפעה מכרעת על כל הדורות

סיפור 1 – הצדיק שבא בחלום לשומר והודיעו שהוא מתפלל למען ישראל במלחמת ששת הימים.

מספרים כשבוע, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, בא הצדיק בחלום לשומר הציון. ואמר לו: דע לך כי מלחמה קשה עומדת לפרוץ בארץ ישראל, ועת צרה היא ליעקב, אבל תודיע ותפרסם בשמי, כי אני עומד בתפילה עצומה עליהם, וממנה יוושעו בדרכי ניסים ונפלאות, השומר בא לעיר קזבלנקה, וסיפר את החלום הנורא לחכמי בית הדין, והם ראו בכך אות ומופת, כי הצדיק לא נח ולא שקט גם בעולמות העליונים עבור כלל ישראל, וזכותו לא פוסקת לעולמי עולמים.

סיפור 2 – שמעון אלגרבלי שהואשם במכירה בשוק שחור.

היה פעם יהודי עשיר מֶמָרָאקֶש MARRAKECH ושמו שמעון אֶלְגְּרָבְּלִי שהיה נוהג לבוא ולהשתטח על קברו של רבי דוד ומשה זצ"ל וגם לטפל בקבר.

    פעם הלשינו למושל המקומי ששמעון אֶלגְּרָבְּלִי מוכר תה בשוק שחור. באו פקידי מושל העיר אליו לבדוק אם נכון הדבר. אמר להם: "הניחוני לנפשי כי עייף אנכי מתלאות הדרך, ואם אתם מתעקשים לבדוק, אנא עשו זאת למחרת". הפקידים שעו לפנייתו אך העמידו שומרים ליד המשאית העמוסה.

    שמעון אֶלְגְּרָלִי קם בלילה, עשה טבילה, לבש בגדי-חג, ירד לקבר הצדיק לבקש עזרתו וחזר לביתו. אחרי שישן בא אליו הצדיק בחלום  ואמר לו: "אמור למושל  שהסחורה שייכת לרבי דוד ומשה ואתה רק שליחו". הצדיק בא בחלום גם למושל וביקשו שלא יפגע במשרתו. למחרת בא המושל  למר  אֶלְגְּרָבְּלִי  ואמר  לו: "לך ומכור  סחורתו  של רבי דוד ומשה". שמעון חזר שוב אל קבר הצדיק כדי להודות לו על סיועו, נשא תפילה וערך סעודה לכבודו.

סיפור 3– מנהג הנחת תכשיטים על קבר הצדיק

נשים יהודיות שהגורל התאכזר להן, היו באות ומניחות תכשיטיהן על קבר הצדיק מתוך כוונה  שהמטבעות ישאבו קדושת הצדיק, לנון ליד הציון כל הלילה ולמחרת לוקחות את תכשיטיהן  צרותיהן חולפות ומשאלותיהן מתמלאות.

    באחת הפעמים, בזמן שאחת הנשים היהודיות, הניחה תכשיטיה על הקבר, לעת ערב חלף אחד הערבים שעסק בהסעת יהודים על בהמותיו אל הציון, ראה את כמות התכשיטים המונחים על הציון  וחמד אותם. כאשר הנשים הלכו לישון, התקרב לקבר, לקח את התכשיטים ועלה על פרדתו, אולם אחרי מספר צעדים חש שאינו רואה והבהמה עצרה לפתע פתאום ולא רצתה לזוז. והערבי הבין את פשר התופעה. זעק לעזרת היהודים והודיעם על מה שהוא עשה וביקשם שיובילוהו לקבר הצדיק שם יניח את התכשיטים שגנב ושיתפללו למענו. הוא הובא לציון הצדיק וביקש מחילה והבטיח שיותר לא יחזור על מעשים כאלה. ראייתו שבה אליו ושב לביתו שש ושמח, ובכל הזדמנות פקד את קבר הצדיק להודות לו על סיועו.

סיפור 4– החולה ברוח רעה שהבריא ליד קבר הצדיק

מסופר על קבוצת  אנשים  שעשתה  דרכה  מהעיר תֶּלְוָואת (TELOUAT) לעבר קבר הצדיק הקדוש. בין האנשים היה תלמיד-חכם אשר לפעמים, ל"ע (לא  עלינו), היה נתקף ברוח-רעה שהביאה אותו לפעמים להשתוללות. צעדה הקבוצה על בהמותיה ומשאה, והנה שוב התלמיד נתקף רוח-רעה והחל לצרוח ולדבר בקולי-קולות, אלא שהפעם נשמעו מפיו על אף מצבו דברים מאד מפליאים. הוא פנה אל האנשים הנפעמים ואמר להם: "הנה אתם הולכים להשתטח על קבר הקדוש, ובאמצע הדרך עליכם לקנות שתי כבשות, אחת לבנה ואחת שחורה, וכשתגיעו לצדיק תשחטו אותן האחת תהיה כשרה והשניה טריפה, מאחר ואינכם יודעים במדויק מקום הציון, אתם תראו סמוך למקום סלע גדול, ועל הסלע רובצת ציפור גדולה, ותחת הסלע נמצא הקבר של הקדוש". שמעו את דבריו ועשו כמצוותו ללא הרהור והכל נתקיים כדבריו. גם תלמיד-החכם החולה פקד את ציון הצדיק, נדר נדרים וביקש מרבי דוד ומשה שישלח לו מזור למחלתו, ואמנם כן היה הדבר. התלמיד-חכם המעונה מצא מזור לתחלואיו  המרובים בזכות הצדיק הגדול.

סיפור 5. יהודים שהיו צמאים למים והתגלו להם בזכות הצדיק.

פעם באה קבוצת יהודים מהעיר אָזֶמּוּר (AZEMMOUR) לצדיק, בהגיעם למקום ביקשו מים לשתות ולא היה בנמצא כי המעין הקטן לא הספיק לכולם ונשאו תפילה לרבי דוד ומשה: "אָה רבי דוד ומשה! חָאזְתְּנָה בְּלְמָא מָה נְשֶׁרְבּוּ! (התרגום: הו רבי  דוד  משה  אנו זקוקים למי שתיה!) לפתע פתאום מהמעין הקטן זרמו מים בחוזקה וכולם שתו לרוויה.

סיפור 6. המשקה המפורסם מאחיא (עראק) שאזלה.

אחד המשקאות הנפוצים והחביבים בקרב יהודי מרוקו הוא המשקה "מָאחְיָה" (עָרָאק) אשר אין כמעט אירוע ללא משקה זה בשעת סעודה, ובמיוחד בציון הצדיקים. בידי הקבוצה שהיו בצדיק נשאר רק בקבוק אחד אשר בוודאי לא יספיק הן לכמות החוגגים והן לזמן השהיה במקום.  

    היהודי שאירגן את האירוע מספר: "לבשתי  את  הג'וּכָה שלי  (מין בגד עליון מרוקאי) והלכתי לציון הצדיק כאשר הבקבוק  הבודד תחת בית שחיי ואמרתי: "אָה רבי דוד ומשה! עְמְל סִי חָאזָה בָּאס הָאד נָאס מָא יִבְּזִיוּוס בִּיָיא, חִית מָא כָּאיְינְס מְנָאיִין נְזִיבְּלְהוּם מָאחְיָא. (התרגום: הו רבי דוד ומשה! עשה! משהו שהאנשים לא יבזוני, כי אין לי מהיכן להביא להם העאראק).

    חזר לחוגגים וכולם פנו לעברו ושאלו: פָיִין הִיָיא מָאחְיָא?  (התרגום: (איפה  הַעָרָאק?). לקח את הבקבוק שהיה  בידו,  והחל  למזוג  לתוך כוסותיהם של  החוגגים, וראו  איזה  פלא! הוא  מוזג ומוזג וְהָמָאחְיָה לא נגמרת. אכן נעשה נס לאותם החוגגים בזכות רבי דוד ומשה.

סיפור 7 – מוסלמי שפגע ביהודים שהיו בצדיק.

פעם אחת, בשעת בוקר מוקדמת, ערבי שהיה בסביבת הקבר, ראה יהודים רוחצים פניהם ואמר: סבְּחְנָא עְלָא אְלָּלאה וּמָה צְבְּחְנָאס עְלָא הָאד לִיהוּד, התרגום: (מבטחנו על הבוקר  ב-ה' ולא על יהודים אלה!). הוא רק סיים את המשפט, ובמקום הוא התעוור, מיד החל לצעוק: "יָא סִיֶיד דָאוּוד וּמוּסָה! התרגום: (הו אדון דוד ומשה!) אני מצטער ומבקש מחילה". יהודים שהיו לידו שאלוהו מה קרה?    סיפר להם מה אמר עליהם, וביקש שיביאוהו לקבר הצדיק יתפללו בעדו ויבקשו שימחל לו. הגיעו אותם יהודים אתו לציון, נשאו  תפילה  וראייתו  של הערבי חזרה אליו, ומאז נהג לשמור על מוצא פיו.

סיפור 8 – יהודי שנתפס במכירת סחורה בשוק שחור

אחד המצרכים שהיה קשה להשגה באותה תקופה היה פלפל טחון מסוגים שונים. אחד היהודים היה רוכש ולמעשה מוכר בשוק שחור. פעולות מסוג זה  צדו את עיני השלטון והנתפסים נענשו קשות.

    להשגת סוגי פלפל שונים היה נעזר בתיווכו של מַכָּר ערבי וכתמורה  לתיווך, היהודי נתן לערבי עמלה מכובדת – מִיָיאת רִיאָל. (סוג  מטבע מרוקני שנחשב אז לערך גבוה), אך כאשר הערבי הביא את הסחורה, הוא דרש עמלה משולשת דהיינו 300 רְיָאל. בלית-ברירה היהודי שילם לו את הסכום המופרז מפחד השלטונות. הערבי לא הסתפק בכך, אלא הלך למשטרה והלשין על היהודי שהוא עוסק בשוק שחור ומובן מאיליו שמיד  זרוע החוק הגיעה אליו. לפני בוא נציגי החוק הקשוחים, ביקש היהודי בלבו את עזרתו של רבי דוד ומשה, פנה והתחנן לצדיק שיצילו מרגעי אימה אלה. כאשר הגיעו הבודקים והמוכסים סיפר להם היהודי, כי בשקים המונחים לפניהם מצויות תבואות בלבד ואין שום עניין של סחר בשוק השחור, ואומנם כאשר  ניגשו הבודקים ופתחו את השקים  מצאום, מלאי-תבואה.

    כאשר הגיע היהודי לביתו ופתח מחדש את השקים, גילה להפתעתו שבתוכם הפלפל. יהודי זה שניצל מפורענות קשה, עשה רבות לפרסום שמו של הצדיק, ערך סעודה וקידש שם הצדיק ברבים.

סיפור 9 – הצדיק התגלה בחלום וביקש שיבנו לו ציון באופקים. 

אחד הבנים של משפחת דָנִינוֹ מאופקים מספר: "משפחתנו מרובת הילדים קיבלה שתי דירות צמודות, מאחר ובאזור מגורינו לא היה בית-כנסת, פנו אלינו מספר שכנים וביקשונו לערוך תפילה בחצר ביתנו ומובן מאיליו שמלאנו בקשתם  בשמחה רבה. מספר המתפללים הלך וגדל ואז החלטנו לקרֹא למקום התפילה ע"ש "רבי שמעון  בר-יוחאי".

    הורינו שרה ומשה דנינו התחילו לחלום חלומות זהים ובחלומם, נגלה להם הצדיק רבי דוד  ומשה  זצ"ל ואמר להם:  "ברצוני  כי  תקראו  למקום  התפילה  הזה  על  שמי".  הורינו  לא  מבינים  פשר  החלומות והתעלמו מכך, אך החלומות הוסיפו לפקוד אותם שוב ושוב. 

    הורינו פנו להתייעץ עם רבנים יוצאי-מרוקו שעלו ארצה והכירו את גדולתו של הצדיק, והללו סיפרו להם על  הנסים והנפלאות של הצדיק רבי דוד ומשה זיע"א. כאשר שמעו על גדולתו של  הצדיק,  חששו  הורינו  לשנות  שם מקום-התפילה, הרי הוא נקרא, גם על שמו של צדיק גדול אחר. באותו  שבוע  כך  מספרים  הורינו,  בחלומם  ניגלה להם  רבי  שמעון  בר-יוחאי זיע"א ואמר  להם: "אני  רבי שמעון בר-יוחאי ונותן הסכמתי שהמקום יקרא ע"ש הצדיק רבי דוד ומשה, שהינו צדיק יסוד עולם. אחרי חלום  זה, ובהתייעצות  עם רבנים, הורי קראו  למקום ע"ש רבי דוד ומשה.

   עם הזמן ציבור המתפללים גדל והמקום היה צר מלהכיל את כל המתפללים,  על-כן  חשבו  הורינו  לבנות בית-כנסת  קבע.  לצורך  הבניה  נזקקו  לסכומים  גדולים  שלא היו ברשותם.                                                                            

    באחד מערבי-השבת ישבו אמנו שרה ואחותנו מְסוֹדִי בפתח הבית, ופתאום  הן רואות את  דמותו של רבי דוד ומשה  המלֻווה  בשתי  דמויות  נוספות  שכולם  היו עטורים  בזקנים ולבושים בגדי-לבן.  אמנו ואחותי פנו לצדיק ואמרו לו: "רוצים אנו  לבנות  בית-כנסת  אך  כסף  אין  בנמצא". הדמויות  מדדו בצעדיהם את  השטח  המיועד לבית-הכנסת, הינהנו בראשם ואמרו: "אנו יודעים  אנו  יודעים!" ומיד נעלמו. שבועיים אחרי הופעתם, התחלנו בבניית בית-הכנסת למרות שלא היה מספיק כסף בידנו. תוך כדי הבניה,  באחד הימים הגיע למקום פקח מטעם המועצה מקומית אופקים  וביקש לדעת אם  בידנו אישורי-בניה?  אבי בתמימותו ענה כן! "יש לנו אישור בניה מרבי דוד ומשה". הפקח ביקש לעצור את הבניה ולהרוס כל מה שנבנה ללא אישור. לאבינו משה הייתה אמונה גדולה  בצדיק  ואמר לפועלים להמשיך בעבודתם. עברו שבועות והנה מגיע זימון לבית-המשפט לדיון בתביעת המועצה נגדנו על בניה לא חוקית. ערב לפני המשפט עלה אבינו משה למיטתו כשהחשש והפחד ממלאים את ליבו. והנה בחלומו ניגלה אליו רבי דוד ומשה ואמר לו: "אני רבי דוד ומשה! תן לי את ניירת  בית-המשפט שקיבלת". אבינו מסר את הניירות לצדיק, הצדיק העביר את ידיו על הניירות  וכל הכתוב בהן נמחק. אבינו קם שמח בבוקרו של יום ששי וסיפר לאמנו דבר חלומו והיה בטוח שהצדיק יהיה בעזרתו.

    ביום הדיון קבע השופט, כי אבינו אינו רשאי להמשיך בבניה אם אין בידו האישורים  המתאימים.  לפתע  קם  אחד  מהיושבים  באולם בית-המשפט, הציג  עצמו בשם דוד כמהנדס  המועצה המקומית אופקים והודיע לשופט שבידו האישורים המתאימים לבניה מטעם הוועדה. השופט בדק את האישורים ונתן הסכמתו להמשך הבניה. אבינו  רצה  להודות  לדוד, אך הוא  נעלם וכל המאמצים למוצאו לא הצליחו. אבינו החליט לסור למועצה ע"מ להודות למר דוד המהנדס על עזרתו הבלתי צפויה. במועצה אמרו לאבינו משה: "דוד המהנדס חולה מזה ימים מספר ושוכב בביתו". אבינו  משה  הלך לביתו של המהנדס  ע"מ  להודות לו על עזרתו ולברך אותו. מר דוד המהנדס לא הבין את דברי אבינו משה ובשביל מה הברכה, הרי חולה הוא ומזה מספר ימים לא יצא מפתח ביתו. אז הבין  אבינו, כי הצדיק רבי דוד ומשה הוא שניגלה בדמותו של המהנדס ששמו גם דוד והבין גם פשר כל החלומות והכיר יותר בגדולתו של רבי דוד ומשה.

המצבה היא סמלית, וכל פעם שאני מגיע לציון אני רואה אותה במקום אחר. לארחרונה הניחה אותה ליד הסלע שלפי המסורת בו הוא קבור. ש"ט

רבי דוד ומשה- אָגְּוִוים –שאול טנג'י

4. 4. שירת ארץ ישראל ומלחמת ששת הימים

אם בשירי גלות וגאולה כתיבתו של רד״ב חסרת חידושים הן בתכניה הן במבניה הפואטיים, אין הדבר כך בשירים שהקדיש לארץ ישראל ולאירועים שהתרחשו בה לפני עלייתו לארץ ולאחריה. כאן האירועים הדרמטיים שהתרחשו בארץ מאז מלחמת העצמאות והדיהם בעיתונות העולמית, בעיתונות המרוקנית ובשידורי קול ישראל לגולה בערבית יהודית, וכן הקשר המתמיד עם בני המשפחה שהקדימו ועלו לארץ ושאיפתו הנמשכת לעלות לארץ, הוסיפו נופך חדש לתמונות ולאיכויות המסורתיות של ארץ ישראל, המקום שבו אמורה להתגשם הגאולה. גם המבנים הפואטיים והלשוניים של השירים שלו השתחררו במידת מה מן האילוצים – ולעתים אף הכבלים – הבין־טקסטואליים שלהם. הצורך לרמוז למציאות חדשה ומתחדשת או לתאר אותה בשיר הניעו להציג מציאות זאת תוך שימוש בדימויים חדשים ובמבנים פואטיים חדשים. תהליך זה הלך וגבר במיוחד לאחר עלייתו לארץ. אין זאת אומרת שכתיבתו השתנתה אז מן הקצה אל הקצה. להפך, הכיוון הדתי־המוסרי של שירתו נשאר כשהיה, ואף התעצם; גם הניצחונות של צה״ל והאירועים הדרמטיים האחרים המשיכו להיות עבורו מכוונים במישרין בידי אלוהי ישראל, ונחשבו בעיניו מעשי נסים.

שירי דודים השלם נאום לחג העצמאות

נאום שנאם המשורר ר׳ דוד בוזגלו ז״ל אור ליום העצמאות התשכ״ח באצטדיון בית שאן

רבותי

יש לזכור כי לא על מגן נעשו נסים לדלתותינו שלא נפתחו בפני האויב. ולא על חנם זכתה שארית ישראל להוציא את המוחזקים בה מאז ומקדם ולשבת עצמאית במקומה, אם לא למען עשות רצונו יתברך כרצוננו בעבודת לב טהור ורוח נכון ובמשמעת גמורה לקדושים אשר בארץ. אחרת, אי אפשר לנו להאמין כי זכות זו ששמה עצמאות תקום לנו למקנה לדורות עולם. בפרט בראותנו כי עד עתה לא באנו אל חוף המנוחה. האויבים העוטרים את ארצנו מכל הרוחות עוינים אותנו תמיד. עוד לא התייאשו ממנו, ועוד ידם נטויה לפרוץ פרצים במחננו ולהחריד את מנוחתנו. ושעה כשרה היא לשטן לקטרג על שונאיהם של ישראל.

אנו תפילה כי תהיה אמת זו מגמתנו, והדרך לעבודת בוראנו וקיום מצוותיו תהיה סלולה וכבושה לנו ולכל הבאים אחרינו, מעתה ועד עולם, אמן, כן יאמר ה׳.

תם [א.פ]

המעניין בשיריו החדשים של רד״ב הוא דווקא פרשנותו האישית של משורר מסורתי ודתי, שנולד וחי כמעט את כל חייו בגולה והגיע לארץ בעשור השביעי לחייו, לאירועים היסטוריים שהיו בגדר חלום או הזיה בשירת הפיוט ובחלק גדול מחייו הוא עצמו והפכו עם הזמן לחלק מתודעתו ומניסיונו האישי. ככלל לאחר עלייתו לארץ הוא הלביש את מסכת דעותיו ואמונותיו המושרשות על המציאות החדשה שבה הוא חי ועל האירועים המסעירים שהיה עד להם.

4.2 שירי ארץ ישראל וירושלים

הראשון בשיריו הארץ־ישראליים של רד״ב היה כנראה פיוט ממוחזר, ששכתב אותו עם תום מלחמת העצמאות. הפיוט ״אשרנו כי נחלתנו שפרה״, שבו הביע את רגשי הרווחה והשמחה על קום המדינה והניצחון במלחמה, בנוי במתכונתו של פיוט זהה הנושא אותו פזמון – ״אסירי תקוה דמם נזרק לאות; / הלא הם המדוכים תחת סועה וסופות״ – ואשר נכתב לפני כן בידי משורר אחר בקזבלנקה, נסים דהאן, בזמן שנודע על זוועותיה של מלחמת העולם השנייה ועל ממדי השואה הנוראה. במקום מילות השבר ״ארצנו, דם בניך צועק; / שותים כוס רעל וכדומם שותק״ רשם רד״ב מילות חדווה: ״אשרנו כי נחלתנו שפרה, / יום בה נאספנו חבושי עטרה״. שיר נוסף שכתב אחרי מלחמה זאת הוא הפיוט ״בינו נא, מורדים רודפי קרב ורצח״, שבו קרא לשכניה של ישראל לחיות אתה בשלום. את השיר הוא הרכיב על מנגינת השיר הישראלי הידוע ממלחמת העצמאות ״באב אל־ואד״, והוא היחיד בשיריו שאינו נושא חריזה סדירה.

בשנים אלה ולאחריהן חיבר רד״ב גם שירי שבח שונים לארץ ישראל. אחדים מהם, כגון הפיוט ״אשיר לך ארץ חמדה בלב חשוק, את ארץ נבחרה״, חוזרים על מעלותיה המסורתיות והמיתיות של הארץ, ואחרים מעלים על נס את המציאות החברתית־הפוליטית החדשה שלה. שיר כזה הוא הפיוט ״אשרך, ארץ, שמלכך לא ענד חרבו, אם ללחום חגרה ופתחה בשובו״, המתאר את מידותיה הטובות של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה, דוד בן־גוריון, המוצג בשיר כ״מלך״ הארץ, בלי שהזכיר את שמו במפורש. בשיר שבח אחר, ״הודו לאל רם חי דר במעונו, / לעם זו קנתה יד ימינו, / עם מרעיתו וצאן ידו״, שילב רד״ב את שבחיה המסורתיים של הארץ, הנוגעים לאווירהּ המבריא (טורים 17-16), לחכמיה (9-8) ולשכינת האל שעליה (11-10), עם סגולותיה החדשות – קיבוץ הגלויות ובניין הארץ (7-4) וכן גבורת בניה המגנים עליה (14-12).100

שְׂאִי, צִיּוֹן, אֶת עֵינַיִךְ

 5-וּרְאִי אֶת בָּנַיִךְ בֹּנַיִךְ.

הַלֹּא הֵמָּה מַחֲנַיִךְ

אִישׁ עַל כַּנּוֹ וּמַעֲמָדוֹ.

וּבְצִיּוּן לַחֲכָמֶיהָ

עֵץ הַחַיִּים וּלְחוֹלְמֶיהָ,

10 כִּי דָּר חֶבְיוֹן מִשָּׁמֶיהָ

אָצַל עָלֶיהָ אֶת הוֹדוֹ.

כָּל שׁוֹכְנֶיהָ בְּרִיאֵי אוּל,

גִּבּוֹרֵי כּוֹחַ כְּשָׁאוּל;

דָּמָם לָהֶם וְלֹא שָׁאוּל.

15 וַיְהִי אליהים עָמְדוּ.

מָזְגָה מַחֲלִים וְהוּא פִּלְאִי,

כִּי נֵס מִמֶּנּוּ כָּל חֹלִי.

וּמִי אַתָּה, פָּז וַחֲלִי,

מוּל גֵּר אֵיתָן מַעֲמָדוֹ?

מקורות וביאורים

5-4 שאי ציון את עיניך וראי: על פי ישעיה מט, יח; ס, ד.

5-בניך בוניך: על פי המדרש ״אל תקרא בניך אלא בוניך״, הנאמר כל יום בסוף תפילת שהרית.

6-הלא המה מחניך: כנראה על פי הפסוק ״והיה מחניך קדוש״ (דברים כג, טו).

7-איש על כנו ומעמדו: על פי דניאל יא, כ, בא ודברי הימים ב לה, טו.

• ובציון…: ארץ ישראל היא עץ החיים עבור הלומדים בה תורה ועבור החולמים לעלות אליה.

9-לחולמיה: על פי תהלים קכו, א.

10-דר חביון: הקב״ה, שאין איש יכול לראותו; על פי לשון הפיוט.

11-אצל עליה את הודו: הוריד עליה את שכינתו.

12-כל שוכניה בריא׳ אול: כל יושבי ארץ ישראל בריאים וחזקים, על פי המדרש; בריא׳ אול: על פי תהלים עג, ד ״בריא אולם״.

13-גבור׳ כח: על פי תהלים קב. כ.

14-דמם להם ולא שאול: הכוונה כנראה ללוחמים ששפכו את דמם על הגנת הארץ במלחמת העצמאות.

15-ויהי אלהים עמדו: על פי מקורות שונים במקרא.

16-מזגה: האוויר שלה; מחלים: מעניק בריאות.

17-כי נס ממנו כל חלי: על פי דברים ו, טו.

18־19 ומי אתה… מול גר איתן מעמדו: אין מי ואין מה שישווה לתושבי הארץ היושבים בה בביטחון; פז וחל׳: דברי ערך כמו זהב פז ותכשיטים; גר: מתגורר, תושב; גר איתן מעמדו: כנראה על פי ירמיה ה, טו ״גוי איתן הוא גוי מעולם הוא״.

לאחר עלייתו לארץ הפכו ארץ ישראל וירושלים חלק עיקרי בכתיבתו הפיוטית של רד״ב. אתריה של ארץ ישראל החלו לתפוס מקום מרכזי בשיריו, שעה שלפני כן הם היו ערטילאיים בשירתו כמעט כמו בכל שירת הפיוט לפניו. בחטיבה זאת אחד משיריו המשמעותיים והארוכים ביותר הוא, כאמור, הפיוט ״אך בך, מולדתי, עמדתי״, שבו הוא מנהל דו־שיח עם הארץ, ארץ המולדת הישנה והחדשה, ומונה את שבחיה תוך שילוב תכונותיה הרמות המסורתיות עם מעלותיה החדשות ודרישותיה מבניה ששבו ליישב אותה, ובכלל זה ההקרבה העצמית כדי להגן עליה מפני אויביה הרבים. בשיר אחר, שכתב בערבית יהודית – ״מא חלאהא מדינא ומא חלאהא זמאלהא״ [=מה מתוקה הארץ וכמה מתוק יופייה] – הוא מעלה על נס את הכנסת, ״עזז לואטאן [=יוקרת האומה]. גם לירושלים, שבה ביקר בלוויית ידידים ובני ביתו, הקדיש רד״ב שירים שונים. בפיוטים אלה אין הוא עורך כל הבחנה בין בתריה המסורתיים והמיתיים של העיר ובין סגולותיה ומעלותיה החדשות כבירת ישראל המחודשת. הפיוט ״ירושלים, עיר הבירה, בנה בתוכה בית הבחירה״ הוא למעשה שיר עתירה לזירוז הגאולה. על פי כל הסימנים הוא נכתב לפני איחוד ירושלים, כמוהו כמקבילו הערבי־היהודי ״נרכע ונבאיע ליך, יא עזיזתי, יא מדינת אסלאם״ [=אכרע ואשתחווה לך, הו יקירתי, הו עיר השלום].

שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירת ארץ ישראל ומלחמת ששת הימים

עמוד 339

קלא. אוֹי מָה בָּא עָלֵינוּ 

קינה שלישית בסדרת הקינות על ר׳ אליעזר, בתבנית מעין אזורית בת שבע מחרוזות ומדריך בן שני טורים דו-צלעיים. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור (במחרוזת האחרונה טור נוסף). טורי האזור מתחלקים לשתי צלעיות וצלעית א חורזת עם טורי הענף.

חריזה: א/ב א/ב גגגג/ב דדדד/ב וכו׳.

משקל: שתים עשרה הברות בטור.

כתובת: קינה קוננתי על הרב הנז׳(= הנזכר, רבי אליעזר די אבילא). בפקידת שנתו, בצרור החיים תהיה צרורה נשמתו. תמרור ׳לא עלתה ארוכה׳.

סימן: אני דוד חזק.

מקור: א- סא ע״ב; ק- עט ע״א.

אוֹי מָה בָּא עָלֵינוּ / יוֹם נֶעְדַּר מִתּוֹךְ הֲמוֹנָי
רוּחַ אַפֵּינוּ / מָשִׁיחַ ה'

אֶתְפַּלֵּשׁ בְּאֵפֶר וּבְחִיל אֲסַלְּדָה אֶהֱמֶה
כַיוֹנָה וְאֶפְעֶה כַיּוֹלֵדָה
5-וְאֶבְכֶּה לָאוֹבְדִים וְלֹא לַאֲבֵדָה
עַל פִּטְדָה חֲמוּדָה / מְאִירַת אִישׁוֹנָי 

נֵר יִשְׂרָאֵל, פַּטִּישׁ חָזָק עַמּוּד הַיְּמָנִי
תָּמַךְ וְהֶחֱזִיק בְּיַד אֶבְיוֹן וְעָנִי
נִלְכַּד נִתְפָּשׂ עֲבוּר פִּשְׁעִי וְרֹב זְדוֹנִי
10-נָסַע נִגְלֶה מֶנִּי / עָלָה לִשְׁמֵי מֵעוֹנָי

יֶרַח וְשֶׁמֶשׁ חָשְׂכוּ וְאָפְלוּ קָדְרוּ
יוֹם בּוֹ נָפַל פְּאֵר הָדוֹר וְגַם הֲדָרוֹ
צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם יִרְאַת הָאֵל אוֹצָרוֹ
קָדוֹשׁ הוּא, תָּאֳרוֹ / כְּמַרְאֶה מַלְאָךְ ה'

15-דֶּגֶל תּוֹרָה הֵקִים מִזּוֹלֵל יָקָר הוֹצִיא
לְזֹאת כָּל עֲדָתִי בָּאֵפֶר הִתְפַּלֵּשׁ
אֵיךְ הוּבַל לִקְבָרִים מִבְחַר מִין הָאֱנוֹשִׁי
מִי יִתֵּן מַיִם רֹאשִׁי / וּמְקוֹר דִּמְעָה עֵינָי

וְתִזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה
20-מִיּוֹם נָפַל רֶכֶב יִשְׂרָאֵל שָׁר הַצָּבָא
סַף נִסְתַּם כָּל חֲזוֹן נִטְמַן נִסְתָּר וְנֶחְבָּא
לַיּוֹצֵא וְלַבָּא / אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה'

דּוֹלֶה מַשְׁקֶה הָיָה נוֹתֵן לִפְתָאִים עָרְמָה
וּמִלְחֶמֶת מִצְוָה נִלְחַם בְּעֹז וְעָצְמָה
25-בְּיּוֹם אַף וְעֶבְרָה הָיָה לָנוּ לְחוֹמָה
גּוֹזֵר יָם הַחֲכָמָה / עוֹקֵר הָרִים וְסִינַי

חוֹסָה יָהּ וַחֲמֹל עַל נַפְשׁוֹ הָעֲדִינָה
זְכוּתוֹ תַּעֲמֹד לְכָל עֲדַת מִי מָנָה
קְרוֹבָיו וּבָנָיו בְּעָזְךָ נַחֵם נָא
30-בִּמְקוֹם קִינָה רִנָּה / בִּגְבוּלָם תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי
וְנַפְשׁוֹ תִּתְעַנֵּג בְּנַּחַל גַּן עֲדָנָי                  בִּמְקוֹם

1. 1. אוי… עלינו: מתוך פיוט קינה לט׳ באב ׳על שוד היכלנו, ועל חורבן בית מחוללנו׳(דודזון, ע: 600). 2. רוח… ה׳: איכה ד, כ. 3. ובחיל אסלדה: על-פי איוב ו, י. אקפוץ מרוב צער. 4. ואפעה כיולדה: על-פי יש׳ מב, יד. 5. ואבכח… לאבדה: על-פי קינתו המפורסמת של בר אבין על מות צדיקים מ״ק כה ע״ב. 6. פטדה: מאבני החושן(שמי כח, יח). 7. נר… הימני: בלשון זו פנו תלמידי רבי יוחנן לרבם לפני מותו, על-פי ברכות כח, ע״א. 9. נלכד… זדוני: שהצדיקים מתים בעוון הדור, על-פי יש׳ נז, א. 10. נגלה: גלה ונתרחק. 11. ירח… קדרו: על-פי יואל ב,י. ועניינו שצבאות השמים משתתפים באבל על מותו. 13. צדיק יסוד עולם: על-פי מש׳ י, כה. יראת האל אוצרו: על-פי יש׳, לג, ו. 14. כמראה מלאן ה׳: על-פי שו׳ יג, ו; יר׳ י, כו וראה טור 15 .3. מזולל הוציא יקר: שהיה משפיע על הבריות לטובה, על-פי יר׳ טו, יח. 17. מבחר מין האנושי: בחיר האנושות כולה והביטוי על דרך ספרות העיון של ימה״ב. 18. מי… עיני על-פי יר׳ ח, כד. 19. ותזנח… טובה: איכה ג, יז. 20. רכב ישראל: על-פי זכר, ח, י. 23. דולה משקה: על-פי המדרש ל׳דמשק׳ אליעזר(בר׳ טו, ב) שהיה ׳דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים׳ (רש״י, שם וכן יומא כה ע״ב). נותן לפתאים ערמה: על-פי מש׳ א, ד. שהיה מחכים את שומעיו. 24. ומלחמת… ובעצמה: שנלחם בקהילתו כנגד עוברי עבירה ומפרי מצוות. 25. ביום… לחומה: שהגן עלינו בצדקתו, על-פי הסליחה הקדומה ׳אנשי אמונה אבדו׳. 26. גוזר ים החכמה: שהוא שולט בחכמה. עוקר הרים וסיני: חריף ובקי, על-פי ברכות סד ע״ב. 28. עדת מי מנה: כינוי לישראל, על-פי במ׳ כג, י. 30. בגבולם: של קרוביו ובניו וסיים בדברי ברכה לנפטר ובדברי נחמה לקרוביו. 31. ונפשו…עדני: על-פי ברכות יז ע״א.