נר המערב-י.מ.טולידנו-פרק שישי

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

איש טבריה ת"ו

הרב יעקב משה טולידאנו

ויהי כאשר ארכו ימי המאסרים ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים ואתענה ואצום….ואקח קסת הסופר והנייר לשכוח ענוי בית הסוהר ואשים מגמתי לחבר מאמר " ארון העדות " לתפארה….כי בבית הסוהר יסדתיו בלחם צר ומקום צר יושב בעפר כאיש אשר ברית הפר, ועני בוכיה, ואני ערום ועריה ".

בכל הדברים האלה לא מבורר, איפא הייתה המלחמה הזאת שמנעה את רבי יוסף אלכסאני מלכת לפאס מחוז חפצו, ובאיזו עיר היה שבה הושם בבית הסוהר ? אם בארץ המערב בעצמה או אולי בספרד, איך שיהיה, ההשערה נראית כי עוד לפני השנה ההיא קכ"ה, חי רבי יוסף כרסאני זמן מה בפאס וכנראה נולד שם, ואז למד אצל רבי יוסף הכהן אבן סוסאן ולא אחרי שנת קכ"ה, שכבר היה גדול בשנים ויחבר כבר את ספרו ההוא.

זולת ספרו זה " ארון העדות " עוד נמצא ממנו מחברת קטנה באיצטגנינות בשם " סימני רעשים ורעמים " על הוראות העתים מהמאורעות שתהיינה, ומתוך מחברתו זאת ניכר ברור כי חיברה במערב, בפאס או באיזו עיר אחרת.

הערת המחבר : המחברת " סימני רעשים ורעמים " באה לידי בכתב יד ממרוקו בהעתקות אחדות ומסמן ביותר על מה שאירע במרוקו, בפאס, דרעה, תאפילאלת, סוס, מראכש ועוד. גם רוב המחברת היר בלשון ערבית מרוקאית, והעתקה אחת מהנ"ל שלחתי להפרופסור ד"ר ברלינר נ"י זה כבר, מתי נתחברה וזמן כתיבתה לא נרשם, ורק בהעתקה היותר קדומה שבידי כך בסופה, " עכ"ם בכתב יד בעיר פאס "

מכלל הדברים ידענו כי גם אז בשליש בראשון להמאה השנייה ( לאלף השישי, ולממשלת המרינים ) בה בעת שבקסטיליה היו היהודים כנודע במצב של רדיפות נוראות, הייתה אז ממשלת פאס למקום מנוחה, ויהודי מרוקו ישבו בשלוה והשקט לעומת אחיהם הקסטיליינים. הנה כן יתראה לעינינו חזיון מוזר באמתכי אחרי כן בגירוש של שנת קנ"א – 1391,

הגירוש הנורא שהיה בספרדשכל כך היה מרובה באוכלוסי הגויים והנסים, בעת שחלק רב מהגולים ההם, נדדו הלכו לכל ארצות ברבריה, אלג'יר, אורן, קונסטונטינה, תלמסן ותוניס, לא מצאנו זכר להם בארץ מרוקו כאשר אחר כך בגירוש השני של שנת רנ"ב – 1492 – , עקבותיהם של הגולים הספרדים אז בשנת קנ"א לא נודעו ולא ניכרו כמעט בכל המערב.

החזיון הזה, אם לא נתלה בחסרון וידיעה ולומר כי מגולים כאלה שהלכו למרוקו, לא באה עוד לנו הידיעה כלל, אם לא נתלה בחסרון ידיעה זאת צריכים הננו לומר כי המצב המדיני במרוקו אז בחצי המאה הזאת נשתנה לרעה מאשר היה, והמצב ההוא עצר בעד הגולים ההם מלבוא למרוקו.

ויבחרו להם ללכת ליתר ארצות ברבריה, ואמנם כן, אחד מהגולים ההם והמפורסמים שבהם, רבי אפרים אלנקאווה בנו של רבי ישראל אלנקאווה הקדוש שנהרג בטולטולא, שרק אותו ידענו שהתגורר זמן מה במרוקו בבואו מהגירוש, יאמת את השערתנו, כי כה יספר בספרו " שער כבוד ה' " דף פ"ח.

" וכבר קרה לי אני בעצמי…בהיותי בעיר מראכש בתמוז שנת אבן ישראל, ביקשו ממני הקהל לדרוש להם ביום השבת אחר סעודת הבוקר בבית הכנסת, וילכו הקהל עמי ועברנו על שער המושל, השר בעיר והיה שם שוער אחד כושי ונתקנא מכבוד הקהל אלי, ויצא לקראתי בחימה גדולה ושבט אחד גדול להכות אותי.

ובראות הזקנים שעמי שהיה יוצר לקראתי נשתטחו לפניו ופייסוהו ולא הכה אותי והלכתי לבית הכנסת ודרשתי להם….ודברתי על לבם דברי ניחומים…….וכאשר נפטרו רוב הקהל לבתיהם נשארו עמי הזקנים העשירים ואמרו שיסעדו עמי….אני הייתי מתאבל על הגזירה הגדולה שנעשתה בספרד שנת עד מתי יחרף צר ינאץ אויב…..אשר כמוה לא נהייתה מאז גלו שם.

ואף על פי כן סעדו הם עד לערב ואמרו לעשות הלילה ההוא משתה ושמחה לכבודי וכן עשו ואני נכנסתי לחדר מטתי וישנתי וארא בחלומי העבד הכושי מכני וישבור זרועי ואצעק….."

הסיפור הזה מראה לנו את השפלות וההכנעה שבה חיו יהודי מרוקו, להיות גיום למכים ולמורטים אף ביד עבד כושי מבלי שיוכלו להתיצב נגדו. אין זאת כי אם, כי הממשלה עינה אז את היהודים ותחל להציק להם, והדבר הזה עוד יוצא לנו מהמאורעות של סוף המאה הזאת והלאה שיבוא זכרונם לפנינו.