שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

17- האם האכזרית

מספר שלמה וייצמן.

זהו הסיפור היחידי ששלמה וייצמן מספר : יליד קזבלנקה – 1937 – לאב יוצא מזרח אירופה ואם בת המקום. עלה עם בני משפחתו בשנת 1955 לפני שירותו בצה"ל התחיל לעבוד כבנאי וצבע בקריית מלאכי. שם סיפר ליעקב אביצוק את הסיפור על האם האכזרית. 

בימים שחלפו, בזמנים הקדמונים, היה היתה משפחה. אבי המשפחה היה זקן, לפני מותו קרא לבניו ואמר להם – כאשר אמות, אל נא תשפכו מים חמים על סף הדלת.

עברו ימים אחדים׳ אבי המשפחה נפטר, והילדים היו צריכים לעבוד קשה כדי לפרנס את עצמם. כרגיל היו יוצאים השכם בבוקר לעבודה וחוזרים לפנות ערב.

פעם שכחה האם את פקודת אבי המשפחה ושפכה מים חמים על סף הדלת. מיד הופיע אריה שאמר לה: — הרבה זמן מחכה אני לרגע זה. עכשיו החליטי: או שתינשאי לי או שאטרוף אותך.

אמרה האשה— הצעתך משמחת אותי מאוד. מזמן חיכיתי להצעה כזאת, כי בעלי מת מזמן וברצוני להינשא שנית. התחתנו בשקט כל כך, עד שאפילו הבן הבכור לא הרגיש בשום דבר. כעבור זמן מה נולד לאשה בן, והיא ביקשה מן האריה עצה מה לעשות בתינוק. הציע לה האריה:— שימי את התינוק בדרך שבו נוהג בנך הבכור לחזור מן העבודה. אם יראה בנך את התינוק בדרכו, הוא בוודאי ירים אותו ויביאנו אליך.

וכך היה: הבן הבכור חזר מן העבודה ובזרועותיו תינוק בוכה. ובפי הבן בקשה:— אמא, היניקי אותו.

האם עשתה את עצמה כאילו היא מסרבת — לא, איני רוצה. אבל אחרי שהבן חזר וביקש היא נעתרה לבקשתו.

גדל הילד, והאח הבכור (שמו היה שלמה) היה אוהב אותו מאוד׳ משחק אתו בשובו מן העבודה ומביא לו דברים טובים.

פעם׳ כאשר הבן הבכור לא היה בבית׳ ישבו האריה ואמו של שלמה והתייעצו:— מה יהיה כאשר תיוודע לשלמה האמת הרי אז יהרוג בוודאי את שנינו… הציע האריה:— טוב׳ אני מוכן להרוג אותו שאלה האם:— איך ?

—       יש לי שלושה ראשים. אתן מכה בראש אחד ועקרב יצא ממנו. אכניס אותו לנעל וכשיחזור הבן הבכור מן העבודה וירצה לנעול את הנעליים, אעקוץ אותו וימות.

הילד ששמו היה אברהם, שמע זאת וחיכה לשובו של שלמה מן העבודה. שלמה חזר, התחיל להתלבש ועמד לנעול את הנעליים. פתאום קרא לו אברהם: — לא! אל תנעל אותן!

— מה יש ?

— הפוך אותן תחילה.

הוא הפך אותן, והנה עקרב. מובן שהוא הרג אותו. אחר כך שאל את אברהם:

איך ידעת ? — אך אברהם לא גילה לו דבר.

בינתיים אמרה האם לאריה:— אתה רואה׳ עצתך לא הצליחה.

ענה האריה:— אין מקום לדאגה׳ יש לי עוד שני ראשים. אקיש על אחד מהם ויצא ממנו נחש׳ שיתחבא ליד החלון. בו ברגע ששלמה יתרחץ וייגש לשאוף אוויר צח דרך החלון׳ אקפוץ עליו ואבישנו. כך ימות.

הקיש האריה על ראשו ונחש יצא ממנו, שטיפס ועלה על העץ שליד החלון. שם חיכה להוצאת הראש של שלמה.

הילד אברהם שמע את הכול, הכין מקל גדול בידו, וחיכה לשובו של שלמה מן העבודה.

שלמה חזר התרחץ כרגיל, וניגש לפתוח את החלון. פתאום עצר בעדו אברהם׳ בקוראו:— אל תפתח את החלון!

— מה יש ?

לקח אברהם את שלמה מסביב לבית, נתן את המקל בידו ואמר לו:

— הסתכל בעץ וראה את המתרחש שם.

הסתכל שלמה למעלה, והנה נחש גדול. מיד התחיל להרביץ בו במקל שבידו עד שהרג אותו.

בערב, כאשר שלמה לא היה בבית, נכנם האריה. אמרה אליו האם: מה נעשה עכשיו ? היו לך שלושה ראשים. הראשון היה לעקרב׳ השני היה לנחש׳ עתה נשאר לך אחד ויחיד בלבד, והוא שלך…

ענה לה:— אל תדאגי, יש לי אחות ולה שבעה ראשים. תשלחי אותו לשם, והיא תטפל בו.

כך היה. כאשר חזר שלמה מן העבודה ונכנס הביתה, הוא מצא את אמו חולה. שאל אותה:— מה יש לך, אמא ?

— חולה אני.

— האם היית אצל הרופא ?

—       כן… הייתי. והוא אמר לי, כי את התרופה הדרושה לי אי אפשר להשיג כאן. יש צורך לנסוע לעיר פלונית, כי רק בה אפשר לקבלה.

אמר הבן לאמו:— טוב׳ אני מוכן לנסוע כדי להביא לך את התרופה.

הכין שלמה את חרבו ואת סוסו, לקח צידה לדרך ויצא לעיר׳ שבה אפשר להשיג את התרופה. בדרך עבר במדבר, והנה הוא רואה את אחותו של האריה, ולה שבעה ראשים. היא שאלה אותו:— מאיפה אתה בא ?

— מעיר פלונית.

—       האם באת כדי לקבל רפואה ? אמך סיפרה לך בוודאי, שהיא חולה, ורק בעיר פלונית אפשר להשיג תרופה בשבילה.

התפלא שלמה!— נכון הדבר, אך מניין לך כל זה ?

סיפרה לו הלביאה׳ כי אחיה האריה נשוי עם אמו של שלמה:— אמך דרשה מן האריה להרוג אותך. הוא שם את העקרב בנעלך ואת הנחש על העץ שממול לחלונך. עכשיו הוא שלח אותך אלי, כדי שאהרוג אותך. אבל אצלי המנהג הוא להזהיר את היריב ולא להרגו במרמה או מן המארב. היכנס התארח אצלי, תאכל ותשתה. ומחר נצא לתחרות ולדו־קרב: אתה עם חרבך ואני עם שבעת הראשים שלי.

וכך היה. למחרת היום נלחמו שלמה והלביאה כל היום׳ אך איש מהם לא ניצח. הגיע הערב והלביאה אמרה:— טוב, בוא לנוח עכשיו, נאכל ונשתה ומחר בבוקר נמשיך.

וכך היה. הם אכלו, שתו והלכו לישון. במחצית הלילה התעורר שלמה, לבש את בגדי הלביאה, ואת בגדיו הלביש לה.

בבוקר התעוררו והגה רואה הלביאה שהיא לבושה בגדי גבר. היא שאלה אותו:— מי עשה כזאת ?

— אני !

קראה הלביאה לכל האריות ואמרה להם:— קחו איש זה לבאר, הטילו אותו לתוכה ונקרו את עיניו.

וכך היה. שלמה הוטל לתוך הבאר ועיניו נוקרו.

ובימים ההם היתה מלחמה ופלוגת־חיילים עברה ליד הבאר. והנה הם שומעים צעקות של אדם. ניגשו החיילים אל הבאר וצעקו לתוכה»— מי אתה ? המן השדים או מבני אדם אתה ?

— בן אדם אני — נשמע קולו של שלמה.

הכניסו החיילים חבל ארוך לתוך הבאר והעלו את שלמה. הוא סיפר להם כל מה שקרה לו, והם אמרו לו:— עכשיו לא נוכל לקחת אותך לביתך, אך נביא אותך אל ארמון המלך ונשאירך שם.

שלמה הסכים בשמחה.

החיילים השאירו את שלמה העיוור ליד ארמון המלך. בבוקר הוציאה בת המלך את ראשה דרך החלון וראתה אותו. מיד שלחה את העוזרת שלה כדי שתכניס אותו הביתה. היא שאלה אותו:— איך קוראים לך ?

— שלמה­

—ושמי מרים.

סיפר שלמה למרים את כל מה שקרה לו. בסוף אמר לה:— אני גר במקום פלוני, ושם עיני, בידי אמי, כי שמעתי את אחות האריה אומרת לאריות, שהיא שולחת את עיני לאמי כדי שזו תהיה בטוחה כי נהרגתי.

שלחה מרים את אחת העוזרות שלה לבית־שלמה וציוותה עליה: — השתדלי להביא את העיניים.

העוזרת הגיעה לבית־שלמה והציעה לאם:— אעבוד אצלך תמורת מים ולחם בלבד. היא נתקבלה לעבודה, וכעבור חודש ימים ידעה את כל סודות הבית. היא יגעה וחיפשה ומצאה את העיניים.

יום אחד סיפרה העוזרת לאם, שיש לה בן עיוור:— אם תוכלי לתת לי את העיניים, כדי שאוכל להרכיבן לו, הוא יוכל להתפקח ולראות.

הסכימה האם לתת את זוג העיניים לעוזרת, והיא הביאה אותן, כמובן, לבית המלך ונתנה אותן לגבירתה. בת המלך הכניסה את שלמה לחדרה, קראה לרופא וסיפרה לו את כל מה שקרה. היא נתנה לו את העיניים וציוותה עליו:— הרכב את העיניים לשלמה. הניתוח נמשך כמה שעות והצליח.

התחיל שלמה לראות. אז ביקשה בת המלך להינשא לו, ושלמה הבטיח לה זאת, אך ביקש רשות לבקר תחילה בעירו. שאלה אותו מרים:— לשם מה אתה רוצה לחזור ? — יש לי שם מישהו שאני מוכרח לבקרו.

נתנה לו מרים חרב, סוס וצידה לדרך. שלמה הגיע לעירו, נכנס לביתו, הפתיע את האריה ואת אמו והרגם. הוא לקח אתו את אברהם אחיו, חזר אל בית המלך ונשא את בת־המלך לאשה. מאז חיו כולם בעושר, בשלום ובנחת.