ארכיון יומי: 13 בינואר 2014


יהודי צ. אפרקיה במלה"ע ה-2-מ.אביטבול

יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. מיכאל אביטבול.

משטר וישי - הנקודה השחורה במלחמה

משטר וישי – הנקודה השחורה במלחמה

ה׳לגיון׳ על שלוש החטיבות הנפרדות שלו — אחת בכל אחת מארצות המגרב — קיבל הוראה לסייע לרשויות המקומיות כדי ׳להקל בביצוע כמה משימות/ כגון הפיקוח על האספקה או המאבק בשוק השחור. יהודים לא התקבלו לשורותיו, אבל ה׳לגיון׳ נפתח לכל תומכי המשטר החדש, ובתוכם גם מי שלא שירתו מעודם בצבא: לפיכך מנה ארגון זה, באלג׳יריה בלבד, כ־150,000 חברים מכל שכבות החברה, מתוך אוכלוסייה אירופית שמנתה קרוב למיליון תושבים:

בצמרת ההירארכיה הלגיונרית עמדו גנראלים שקיבלו את משכורתם הרגילה, למרות היותם בפנסיה. מדי חודש הזרימה וישי ל׳לגיון׳ הצפון־אפריקאי סכומי עתק למימון תעמולה אדירת ממדים, השליחויות השונות ואף שעות הנוכחות בסניפים השונים, שהתמקמו במשרדים מרווחים, במקומות מרכזיים, לעתים בתנאי מותרות.

ליתרונות חומריים אלה הוסיפו לחברי ה׳לגיון, כמו לאנשי המליציות (.S.O.L), את ההנאה שבקבלת סמכות שהעמידה אותם מעל לבני־תמותה שלא לקחו חלק בארגון המקודש. נידוי היהודים הספיק כדי לתת ללגיונרים הפשוטים את ההרגשה שהם השתייכו לבכירי האומה.

ביוזמתו של שר הפנים פושה, שביקורו באלג׳יר במארס 1942 עורר הדים רבים, החליטה ממשלת וישי, בסוף 1941, לגייס מקרב ה׳לגיון׳ יחידת־עלית ׳מהפכנית׳, ׳מליצית׳.Service d'Ordre Legionnaire) S.O.L) — המהדורה הצרפתית של ה׳אס אס׳ הנאצי — אשר, בראשותו של דארנאן, סיגלה לעצמה את השבועה: ׳אני נשבע להיאבק בדימוקרטיה, בפורשים הגוליסטים ובצרעת היהודית׳.

בצפון־אפריקה נמנו אנשי ה׳מליציה׳ עם המתנגדים הפעילים ביותר לנחיתת בעלות־הברית באלג׳יריה ובמארוקו. גם במשימה זו, כמו באחרות, קיבלו עזרה רבה מצד ׳המפלגה העממית הצרפתית׳ אשר, מכל מפלגות הימין הקיצוני שקמו לפני המלחמה, התבססה ביותר בזכות הקשרים הנסתרים למחצה שהתפתחו בין אנשיה לבין ועדות שביתת־הנשק הגרמניות ועם כמה מאנשי השלטון המרכזיים. בשל עמדת־כוחה זממה ׳המפלגה העממית הצרפתית׳ במארוקו קשר נגד נוגס בספטמבר 1942. הלה חמק בנס מהתנקשות בחייו והשיג מלאוואל את השבתו לצרפת של אחד מן האחראים על הסניף של ^־.P.P.F במארוקו.

פרט למפלגה זו ולשאר הארגונים הצרפתים מסוג זה, היו גם גופים פאשיסטיים איטלקיים בתוניסיה וסניפים של המפלגה הפאלאנגיסטית במארוקו ובמחוז אוראן הם המרו באופן גלוי על הכיבוש האיטלקי והספרדי, בעקבות הניצחון הגרמני.

הפאלאנגה, שרוב חבריה היו ממוצא ספרדי, השכילה למשוך אל שורותיה גם צרפתים רבים, ובתוכם ראש־העיר סידי־בן־אל־עבאס, ל׳ בלה.,

התרבות הארגונים האלה לא היתה הדרך היחידה שבה ביטאו המתיישבים האירופאים בצפון אפריקה את תמיכתם הבלתי־מסויגת ב׳מהפכה הלאומית׳ ובמדיניות שיתוף־הפעולה שלה עם מעצמות הציר. יש להוסיף עליהם את העיתונות — שטוהרה מעיתוני השמאל והיהודים — אשר במשך עשרים ושמונה חודשים עסקה בשטיפת מוחין אידיאולוגית מתוך צייתנות יתירה להנחיות שירותי התעמולה של וישי. והרי עיתוני צפון אפריקה לא הסתפקו בהפצת מידע מצונזר ו׳מעובד׳ כראוי: הם התירו רסן לכותבי טורים חסידי וישי ומשתפי־פעולה קנאים ביותר, כגון אנדרה ניקולאי וסזאר פילורי ב׳דפש טוניסיין׳(De'peche Tunisienne), פיאר־ לואי גאן ב׳דפש אלג׳ריין׳(De'peche Alge'rienne), אלקס דלפרון וסטפאן לאנזאן ב׳אקו ד׳אוראן׳ (.(.Echo d'Oran

אשר לאוכלוסייה המוסלמית, היא נקרעה בין הנאמנות לנכבדיה — שנמשכו אל האופי הפטרנאליסטי והמסורתי של המשטר החדש— והאקטיוויזם הפרו־גרמני של יסודותיה הלאומניים. בין שני הקצוות האלה נמצא המון אדיש למדי של בעלי־מלאכה ואיכרים זעירים שהופתעו תחילה מהיקף התבוסה הצרפתית וציפו לרגע שבו ׳אל־חאג׳ היטלר׳ ישחררם, בטרם שקעו חזרה אל תוך דאגותיהם החומריות, שהלכו והחמירו.

מצב זה היה מקור לדאגה רבה לשלטונות, שהחשש מפני התקוממות כללית בשלוש ארצות המגרב הדריך את מנוחתם במשך כל ימי המלחמה. מכאן המאמצים שנעשו אצל הממשלה האמריקנית כדי להשיג אספקת סוכר ותה אנגלי — המשקה הלאומי במארוקו — לשימוש אוכלוסיית הילידים: מכאן גם דביקותו של ויגאן בהצלחת המשא־ומתן שניהל עם קונסול ארצות־הברית באלג׳יר, ר׳ מרפי. גרמניה ורק גרמניה, הסביר שוב ושוב לדיפלומאט האמריקני, תפיק תועלת מהתפוררותו הכלכלית של המגרב ומן הזעזועים הפוליטיים שיכולים לנבוע ממנה. היא תגרום בהכרח נזק שלא אפשר יהיה לתקן לנוכחות הצרפתית באיזור.

מקור נוסף לדאגת השלטונות הצרפתיים היתה התעמולה הגרמנית. לאחר הפוגה של כמה שבועות עם שביתת־הנשק, שבו שירותי התעמולה הגרמניים וחידשו ביתר שאת את פעולת ההסתה שלהם במגרב מעל גלי־האתר ובעיתונות, ואף במימונן של קבוצות קיצוניות אלה או אחרות.

שידורי הגרמנים, שכוונו מאז התבוסה אל עבר צפון־אפריקה דרך תחנת הרדיו של פאריס, הרבו בדברי תנחומים על כוחה של צרפת, בין אם בערבית מגרבית או בברברית, אך יחד עם זאת נמנעו מלהדיח את האוכלוסייה למעשה התמרדות ממש. הם שקדו בעיקר על החדרת הרעיון של ניצחון קרב ובא של הרייך השלישי, אך הם שמו לעצמם בתור מטרה מרכזית את היהודי ואת האנגלי, שהוצגו בתורת אויבים משותפים לעולם הערבי־איסלאמי ולגרמניה. בהשפעת שידורים אלה חוברו שירים רבים בכפרי צפון אפריקה, שבהם הועלה שמו של היטלר, אגב כינויים כגון ׳אריה׳ או ׳בן־האריה׳, ׳עתיר־נצחונות ונדיב־לב׳. הוא הוזמן לבוא כדי ׳לשחרר את העמים האומללים מן הדיכוי האכזרי׳.

מאידך גיסא, שחררו הגרמנים מאות אסירים פוליטיים צפון־אפריקאים שהוגלו בצרפת בתחילת המלחמה. במחנות של שבויי המלחמה (שבהם נכלאו ביוני 1940 60,000 צפון אפריקאים), הם הוציאו עיתון בשפה הערבית, ׳ליסאן אל־אסיר׳(׳קול האסיר׳), שנועד לחיילים המגרבים השבויים. אולם הידיעות על המשמעת החמורה שבה היו נתונים השבויים, נוסף על המחסור במזון והעונשים הפיסיים שסבלו מידי משגיחיהם הגרמנים, לא אחרו להגיע בדרך עקיפין למגרב! וכפי שציין מושל מחוז מארניה, הותירו ידיעות אלה, שלא החמיאו לגרמנים, ׳במבוכה את נתינינו, שכן בזמן האחרון, בלי ליהפך לאנטי־צרפתים בשל כך, הם התרגלו ללא מאמצים יתרים לרעיון שאולי יתמזל מזלם ויעברו תחת שלטון הגרמנים הנועזים והאנטישמים׳.

אולם חרף ניגודיה, שנבעו בחלקן מהתפתחות היחסים בין וישי לברלין, הצליחה התעמולה הגרמנית לעשות נפשות בקרב חוגי הלאומנים בצפון אפריקה — פעילי ׳מפלגת העם האלג׳ירי׳ או ריפורמיסטים דתיים באלג׳יריה, חברי ה׳דסתור׳ הישן וה׳ניאו־דסתור׳ בתוניסיה, ואפילו אצל מקורבי הסולטאן של מארוקו, דרך המפלגות הלאומניות שבמארוקו הספרדית, בהנהגתם של אבראהים אל־ואזאני ועבד אל־חאלק תורס, שפעלו בגלוי למען מעצמות הציר. עבור חוגים אלה ועבור העלית הפוליטית המגרבית, הוציאו הגרמנים לאור בפאריס כתב־עת בערבית ובצרפתית, ׳אל־דוניא אל־ג׳דידה׳, שהופץ בד בבד עם השבועון הברלינאי, ׳אל־ג׳היר׳.

לבד ממפלגות אלה, שראו בגרמניה ההיטלרית את חוד החנית של המאבק האנטי־קולוניאלי, היו גם יסודות שדגלו בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית, כגון ׳הוועד המוסלמי למען צפון־אפריקה׳, מיסודו של האלג׳יראי מוחמד אל־מהדי אל־אח׳דר ו׳איגוד העובדים הצפון־אפריקאים׳ של בן־ארצו עמר חידר, וכן גופים אחרים שהיו פרי יצירתם של סוכני־חרש גרמנים, או סעיפי־סעיפים של ארגונים פאריסאים שסגדו להיטלר, כגון ׳חזית העבודה החברתית׳(Front Social du Travail), של מארסל דאה, או ׳המפלגה העממית הצרפתית׳ של ז׳אק דוריו.

אולם לא עלה, למעשה, בידי החוגים הקיצוניים להשפיע אלא במעט על ההמון המוסלמי שאהדתו לגרמניה נותרה על־פני השטח בלבד. בהיותם נרדפים בידי המשטרה הצרפתית וסובלים מהסתירות הפנימיות של מדיניות גרמניה כלפי ארצות ערב בכלל וכלפי צפון אפריקה בפרט, לא הצליחו חוגים אלה להצמיח מתוכם מנהיגים מקומיים — לא במארוקו ולא בתוניסיה — בעלי שיעור קומה דומה לזה של אל־חאג׳ אמין אל־חוסייני או של רשיד עלי אל־גילאני, אשר, בחיפוי המסיבות הפוליטיות המיוחדות ששררו בארץ־ישראל ובעיראק, ידעו להשתמש ברגשות ההמונים בתור מנוף רב־עוצמה להתססת הרוחות נגד היהודים ונגד בריטניה. אולם, עם כל הסתירות והמגבלות שבו, התאים הלוך־הרוח שרווח בקרב האוכלוסייה המוסלמית בצפון־אפריקה למגמה של שיתוף פעולה גלוי עם הגרמנים, ששררה בחלק זה של האימפריה הצרפתית. ימים ספורים לפני נחיתתם של בעלות־הברית ערכה אלג׳יר, שהיתה לקרקע פורה מאין כמוה לתורה הפטניסטית, קבלת פנים נלהבת ביותר לאדמיראל דארלאן — יורשו הנבחר של המרשאל פטן — שהגיע בליווי הגנראל הגרמני פאן פוגל, יושב־ראש הוועדה של שביתת־הנשק שישבה בוויסבאדן.

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

סיפורו של ר׳ עובדיה הלוי     הרב חיים פינטו

תר סיפורו של ר׳ עובדיה הלוי – הנזכר, המספר בספרו(בתחילת החלק ) כיצד התגלגלה לידיו תשובת ר׳ שמואל בענין עגונה, וז״ל:

לבני האדם, ומצוה לאודועי, גם אלה לחכמים, איך פעם אחת, לדרכי הייתי מהלך מביתי לבית המדרש, תוך שלשים יום קודם הפסח, ועברתי על פתח יה פתוח לרשות הרבים, ונכנסתי באותו פתח לפנים לחצר, שהיה בעל החצר קרוב לי.

ואשא עיני וארא כלי אחד של נחושת שמטילין בו כל השנה מים של הנטילה כים, והיה מלא עפר ממה שכיבדו מקרקע הבית ומן הגגין, ומהחצר, ומן כל המקומות שמכניסים בהם חמץ, שהיה מזומן ומונח כדי להוריק אותו באשפה שברשות הרבים.

״והיה בולט מן העפר שבכלי קצת מנייר אחד לחוץ והשאר היה טמון בעפר ושלחתי את ידי וחטטתי בתוך העפר והוצאתי מתוכו לאותו הנייר, והיתה כתובה פנים ואחור דקה מן הדקה, והיא בלויה ומלוכלכת באותו עפר.

״ותפשתי פעם אחרת, והוצאתי קונטרס אחד כתיבת יד קצת מפשטי התורה וקצת פרפראות שדעת זקנים נוחה מהם, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי אותם לי לשמי, וקיימתי בעצמי מאשפות ירים אביון, שהרימותי אני מהם מן האשפה.

״ואשתומם כשעה חדא על המראה הרעה הזאת, שבודאי אלמלא לא נכנסתי אני לאותו חצר, היתה האשה משליכה ומוריקה לזה הכלי באשפה, והיו הולכים לאיבוד הנייר והקונטריס ח״ו.

״ואז נטיתי לבי לראות בטיבה של הכתיבה הרשומה באותו נייר, וראיתי שהיא כתיבה תמה הדק היטב, ואין בה מעשה יד אומן, והיא פסק אחד של עיגונא. אמנם לא נודע לי מי בעל דברים, ותורתו של מי היא, ואל מי מקדושים תענה.

״וכשקריתי כמעט רוב הפסק מעלה מטה, וידעתי מתוך הדברים שהיא תורתו של הרב הכולל כמהר״ר שמואל פינטו ז״ל, בן בנו של הרב המוסמך הרי״ף ז״ל, לפי שהביא בתוך הפסק דבר אחד ותשובה אחת סייעתא לדבריו משמו, וקרא לו מר

זקני. תשובה זו עליה נסמך ר׳ שמואל נדפסה בשו״ת נבחר מכסף סימן ני.

״ואז ששתי כעל כל הון וכמוצא שלל רב, וכוי. ועתה הנה הבאתי את הפסק הטמון שהוצאתי מן העפר כדי לזכות לבעליו מר שמואל ז״ל, וזכות הרב יעמוד לי. והעתקתי אותו בתוך ספרי, כדי שאם אזכה להדפיס ספרי, אדפיס פסק זה גם כן עמו, שזכין לאדם שלא בפניו״, עד כאן דבריו.

ר' שמואל נפטר בו׳ כסלו שנת תע״ה (1715), ונספד הספד גדול,44 וכה נחרת על מצבתו:

 הערת המחבר : בכת״י הספדים של ר׳ שמואל לניאדו (אביו של בעל ״בית דינו של שלמה") מובאים ההספדים שנישאו עליו, לקדושים אשר בארץ עמי 226.

 

הה על זמן אשר רדף בעוז עד החריב עולם ושם תבל כבר

כי נעדר הדר נקדר אור אשר השיג בשכלו בין מימי נהר כבר

 וברוב שלמותו הלא עלה לרום המעלות מכל אשר היו כבר

 

הדת והשכל וטוב המעשים הם טפחו אותו ודבורו כבר

כל זאת לרב שמואל פינטו עליו במר יבכו תמיד כבר

נתבקש בישיבה של מעלה ו׳ כסלו שנת עת״ה אעלה אל ה׳ לפ״ק.

 

הידוע לנו ממסורת אבות, בנו של ר׳ שמואל היה ר׳ יוסף פינטו (עליו יסופר בפרק הבא). כמו כן היתה לו בת שנישאה לאחד מראשוני משפחת דוויך הכהן, ־ משפחת רבנים מפורסמת מארם צובה. בנה היה הרב המובהק ר׳ שמואל הכהן זצ״ל.

הערת המחבר : מתור עמוד השער לספר ברכת אליהו (דרושים עה״ת, ליוורנו תקנ״ג), וכך נכתב שם: שחברתי אני זעירא ולא מן חברייא, לא-ל משרת ומכהן, הצעיר אליהו דוויך הכהן נר׳׳ו, בן החכם המרומם המקובל האלהי כה״ר נסים נ״ע, אחיו של החכם השלם כה״ר שמואל נ״ע, אבי אביו הרב המובהק כמהר״ר שמואל נ״ע הכהן הגדול ר״ב כהנ״א, אבי אמו הרב הכולל כמהר״ר שמואל פינטו זלה״ה, ע״כ.

חתנו ותלמידו של ר׳ יאשיהו, היה הגאון המפורסם ר׳ שמואל ויטאל, בנו של ר׳ חיים ויטאל זיע״א. ר׳ שמואל ויטאל הוא אשר סידר הדפיס והפיץ את תורת רבינו האר״י זיע״א, כפי שכתבה אביו, ועליו כתב החיד״א בשם הגדולים, כי על ספרי הקבלה שסידר ר׳ שמואל יש לסמוך. ר׳ שמואל נמנה על רבני דמשק, ובערוב ימיו עקר למצרים, ושם מנוחתו. ר׳ שמואל חיבור חיבורים רבים מאד בנגלה ובנסתר. בספרי דרשותיו מביא פעמים רבות דברים ששמע מחותנו הרי״ף זצ״ל. היה ר׳ משה ויטאל זצ״ל, מרבני מצרים, אשר סידר והוציא לאור את ספר הגלגולים וספר חזיונות הרח״ו.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

ממזרח וממערב כרך ב'

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעון שורצקופ

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן, תש"מ

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

ספר הזוהר היה נפוץ בחוגים רחבים – אף הועמד הזוהר בדרגה שווה לתורה. כל , למשל, הונח בארון הקודש ליד ספר התורה. אף יש פיוט לשבועות שכותרתו " שיר למתן תורה ולסיום הזוהר הקדוש.

רבים היו קוראים בו לעתים מזומנות במסגרת של חבורות, בהזדמנויות של שמחה ואבל וכיוצא באלה.

למשל רבים נהגו לקרוא את הזוהר דרך קבע במוצאי שבת. אך ישנה בידינו עדות המתארת את מעשי רבי חיים בן עטר בירושלים, אבל היות ולא זכה לישב בה אלא זמן מועט עד שנסתלק לבית עולמו, יש להניח, כי יסודו של מנהג זה עוד בימי שבתו בארץ מולדתו. וכך מספר החיד"א.

" כדי הוינא טליא ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמה "ר חיים בן עטר ז"ל, שיסד קריאה נאמנה בכל ליל מוצאי שבת קדש מתחילת הלילה עד הבקר, וחילק הלילה לד' משמרות ובכל משמרת לומד משנה וגמרא וזוהר והלכה פסוקה, וכן הוא בכל לימוד מד' חלקים. והיה מיוסד הכל במספר במפקד שמות הקד ותפילות שיסד הרב ז"ל ליחד ולקשר כל העולמות.

רבי שמעון אבן לביא, רבי אברהם אזולאי ורבי שלום בוזאגלו, נמנים עם הפירושים החשובים ביותר שיש בידינו לספר הזוהר. מקובלי מרוקו אך חיברו קונטרסים הקשורים בלימוד הזוהר, כגון רבי שלמה ווענונו ממוגאדור חיבר ספר " תורת חיים ", והוא תיקון לליל הששי לארבעה שבועות שבחודש.

מאמרי הזוהר ותנ"ך ותפלות השייכים קודם הלימוד ואחריו, כאשר נהגו בערי המערב ובאיזה מקומות, כמו שהובא בספר חמדת ימים. אף נתחברו פיוטים רבים לכבוד רבי שמעון בר יוחאי.

ענף פיוט זה חרג מן המסגרת הקבלית, והושר בהזדמנויות שונות. נציין כאן כמה פיוטים. המפורסם ביותר שבהם הוא השיר " בר יוחאי, של רבי שמעון לביא. " רני ושמחי " בעריכת יצחק בו יעיס הלוי ממוגאדור, והוא לקט שירים ובקשות לליל שבת בחורף ולמועדים שונים, מכיל גם פיוטים לכבוד רשב"י.

גדול משוררי מרוקו, רבי דוד בן אהרן חסין, שחי במאה ה-18, אף הוא חיבר " שיר שבח יסדתי בעיר מארויקוס יע"א לכבוד הדרת יקרת הרשב"י ע"ה רמוז בכתר עליון. ומה נאה לאומרו לאחר קיראת האידרא.

אערך אמרים

 

אערך אמרים / דברים ערבים / לכבוד הוד ישרים / חברים מקשיבים

                                                                    חברים מקשיבים

אבנים יקרות / מכונים נגד עשרה ספירות/ מאירות ומזהירות / כזוהר כוכבים

                                                                  חברים מקשיבים

נזר ועטרה / כתר לראש כעין הקֶרַח הנורא / רשב"י שמו נקרא / זכה זִכָּה רבים

                                                                 חברים מקשיבים

ישמח האב בבנו / הוא רבי אלעזר בחכמה שׂם קִנו / כבד אל מחִנו / מעריב ערבים

                                                                חברים מקשיבים

דן אבא למלכּא / בבינה מקנן לא ידע איש ערכה / האל הבין דרכה / אילת אהבים

                                                               חברים מקשיבים

וחסד ה' / על רבי יהודה עוקר הרים סיני / מִסִטרֵהּ כוהנַי / קרבנות מקריבים

                                                               חברים מקשיבים

 

בתפארת חוסה / ומסתתר בר יעקב רבי יוסי / קדוש אל המֵּכַסֶּה / שמים בעבים

                                                             חברים מקשיבים

נגד תרֵין יִרֵכיָא / בנצח ישראל שם רבי חזקיה / בהוד רבי חיִיָא / פני הכרובים

                                                      חברים מקשיבים

 

חלק גם ירושה / יש לו רבי יוסי ביסודא קדישא / מלכות רבי יֵיסָא / על שער בת רבים

                                                      חברים מקשיבים

ספיר היא גזרתם / אהבת הטוב כי טוב הייתה אהבתם / לא נמצא כמותם / זה לזה אוהבים

                                                       חברים מקשיבים

יהּ שוכן גבוהים / יאיר עינינו להבין דבריהם / ויהיו שפתותיהם / בקבר דובבים

                                                      חברים מקשיבים

נעמה שנתם / אלהים חי ישים כבוד מנוחתם / ויזכור צדקתם / לבנים נכאבים

                                                     חברים מקשיבים.

 

עוד פיוטים לכבוד הרשב"י.

שירו של רבי חיים פינטו " אקריב תשורה זמרת שבחי הרשב"י.

רבי יעקב אביחצירה בספרו " יגל יעקב "

רבי יחייא אדהאן בספר  " אני לדודי "

רבי רפאל מה אלבאז " שיר חדש וקול בוכים

אוצר המכתבים לרבי יוסף משאש ועוד ועוד…………………

לצד השפעתו של הזוהר יש לציין, כמובן, את השפעתה הגדולה של קבלת האר"י, עם שאין לבטל במחי יד את קיום השפעתה של קבלת רמ"ק. רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (רמ"ק, ה'רפ"ב כ"ג בתמוז הש"ל,  1522- 1570), מחשובי  מקובלי צפת  במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.

אל עולם שאבד-לקט מאגדות מרוקו-י. פרץ

אל עולם שאבדאל עולם שאבד 1

לקט מאגדות מרוקו

רשם העיר והאיר :

יחיא – בן ה-17 בשנת 1964

 

ספר זה המכיל אגדות עם מעברה המפואר מאוד של יהדות מרוקו, ניתן לי במתנה לאות ידידות מופלאה עם מר יחיאל פרץ, איש רב אשכולות ומלא כרימון, איש נעים הליכות, פשוט, נעים, נחבא אל הכלים ובעיקר מלא כרימון בחוכמה ודעת…יחיאל הינו אחיו של בן משפחת הברוכה המוכר יותר וגם לכל אזרחי ישראל…הלא הוא ידינו אמיר פרץ….המכר כשר, חבר כנסת וגם יושב ראש מפלגת העבודה…..

בכנס לכבוד יהודי בני מלאל, הופיע אמיר פרץ במסגרת של סיפור אישי והוא בן קהילת בוג'אד…עיירה שנמצאת צפונה מבני מלאל….

קיבלתי את הסכמתו של מר יחיאל פרץ לפרסם את האגדות וסיפורים אותם שמע ורשם מפי הוריו….ועל כך אני מודה לו…אני תקווה שתהנו מסיפורים אלו, כי הרי כולם נושאים בחובם מוסר השכל חשוב וחוכמת חיים שאין שווי לה……להנאתכם

ברצוני לציין שאני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם, כפי שהם מופיעים בחוברת הזו….הסיפור יובא בשלמותו בין הוא קצר או בין אם הוא ארוך…וכל פעם סיפור אחר……

יהודה, אחי

״בכל דור ודוד עומדים עלינו לכלותינו – אך הפקחות העממית מושיעה אותנו מידם״

גזרה יצאה מלפני המלך- לא לתת ליהודים להתישב בתחומי מדינתו, ולא נמצא ולו יהודי אחד בגבולה. באחד הימים בא אליו תירו, קד לפניו קידה ואמר לו: ״אדוני המלך, אם מצאתי חן בעיניך אשאל שאלה ?״ ״שאל, וחי מוחמד שלא יאונה לך כל רע״ ענה המלך. ״אדוני המלך, המוצא אתה טעם באוכל ללא מלח וללא תבלין ?״ ״ודאי שלא״ ענה המלך.

״מדינתך, ירום הודו, ללא יהודים היא כמאכל ללא מלח, אם נא מצאתי חן בעיניך ונתת רשות ליהודים להיכנס לממלכתך, כי אין טעם לה ללא יהודים.״

שמע המלך לעצת הווזיר, פתח שערי ממלכתו לפני היהודים , שהתקבלו כבני מלך: נתנו להם דירות ורכוש מהונם של המוסלמים. משום כך עוררו שנאת התושבים עליהם.

מלך חדש קם בארץ , ולו וזיר חדש, שלא הכיר בתועלתם של היהודים ושנא אותם. בא הוזיר לפני מלכו ואמר: ״ אדוני המלך, ירום הודו, ישנו עם בממלכתך אשר דת המלך אינם עושים, וזעם עם הארץ הם מעוררים. גזלנים ורמאים המה, רכושינו ישדדו וכף מאזניים יטו. אם על המלך טוב צווה ויגורשו.״

הוציא המלך צו, ובו הכריז על גרושם של היהודים, ונתן להם ארכה של חודש ימים. שמעו זאת היהודים, קרעו בגדיהם ולבשו שקים, פזרו אפר על ראשם ובכו יומם ולילה.

לאחד מבתי הכנסת נקלע שיכור מועד, שמע את הקינה והבכיה ושאל לפשרן. ומשהסבירו לו, אמר להם: ״ הסירו דאגה מלבכם יהודים. אם אדני יהא בעזרי אבטל גזרתו של המלך הרשע.״ חשבו שהוא מהתל בהם אבל השיכור החזיק בדעתו והתעקש.

לקח ציצית, תפילין ובקבוק יין והלך לביתו של הוזיר. התגנב השיכור פנימה, והטמין שם את תשמישי התפילה ובקבוק היין.

למחרת הופיע השיכור בפתח ארמון המלך בלוית אשה זקנה. משניסו לעצור בו שומרי הפתח, התנגד בתוקף, הגיע עד לכסא הוזיר, נפל על צוארו, נשקו ואמר לו: ״ יהודה אחי!״ ואף היהודיה הזקנה עשתה כמעשה השיכור. אחוזי תדהמה הביטו המלך ושריו על המחזה המשונה ותהו מה פשר הדבר. ״זהו אחד מבני הקהילה שלנו, שברח מפנינו. על אף שהוא שיכור מועד – אנחנו עדיין רוצים בו״. ״שטויות !״ צעק הוזיר – ״מוסלמי טהור אני ויהודים נבזים אלה מעלילים עלי עלילה״. ״איך תדע שהתיר אחיך ?״ שאל המלך.

״מי האיש שאינו מזהה את אחיו? אם אין אתם מאמינים לי, לכו לביתו וחפשו בו. ודאי תמצאו הוכחות נוספות״ שלח המלך כמה משומרי ראשו, וכעבור שעה קלה, שבו מתנשמים ובידם ציצית, תפילין ובקבוק היין. ״אדוני המלך! זאת מצאנו בביתו של הווזיר!״ כעס המלך על הווזיר ואמר:

״ עתה הבינותי שנאתך ליהודי. חפצת לגרשם כדי להעלים את זהותך. את הגזירה אבטל ואותך אתלה.״ שמע זאת השכור, ספק כפיו וצעק:

״בבקשה, אדוני המלך, בעמל רב מצאנוהו, אל תתלה אותו, כה הרבה תלאות עברו עלינו בחיפוש, אנו כבר נדאג להשיב לו כגמולו.״

שמע זאת המלך ונאות.לקחו את הווזיר, הפשיטוהו עירום כביום היוולדו, מרחוהו בדבש ותלוהו. באו דבורים ועקצוהו עד שיצאה נשמתו.

ליהודים הייתה אורה ושמחה, כי חסו בצלו של מלך חסוד שלא מתפתה למועצותיהם של ווזירים יהודים כביכול.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר