ארכיון יומי: 25 בינואר 2014


הספרייה הפרטית של אלי פילו-פעמים פרקי עיון במורשת ישראל במזרח

 פעמים - 1

פעמים

פרקי עיון במורשת ישראל במזרח

רבעון. חוברת מס׳ ו. אביב תשל״ט. 1979

עורך: יצחק בצלאל

המערכת:

פרופ' שאול שקד – יו״ר (האוניברסיטה העברית, י״ם ומכון בן־צבי)

ד״ר מיכאל אביטבול (המרכז לחקר יהדות צפון־אפדיקה)

ד"ר יששכר בן־עמי (משגב ירושלים)

 ד״ר יעקב ברנאי (אוניברסיטת היפה)

ד"ר אליעזר בשן (אוניברסיטת בר־אילן)

 פרופי שלמה דשן (אוניברסיטת תל־אביב)

 אברהם חיים (יד בן־צבי)

 יוסף טובי (אוניברסיטת בן־גוריון)

נסים יושע (המרכז למורשת יהדות המזרח – משרד החינוך והתרבות)

אליעזר שמואלי (מנכ״ל משרד החינוך והתרבות)

פעמים בראשית הדרן

״פעמים״ מבקש לשמש במה למורשת־התרבות של יהדות המזרח, חשיפתה והנחלתה לרבים.

אין הוא כתב־עת ראשון בתחומו. קדמו לו קבצים וכתבי־עת, אם למחקר המבוסס על כתבי־יד ומקורות ראשוניים – כ״ספונות״, השנתון של מכון בן־צבי, המחדש אח הופעתו עכשיו – ואם לדברי ספרות, עיון ופובליציסטיקה – כ״שבט ועם״, ״אוצר יהודי ספרד״, ״במערכה״, ״אפיקים״ ואחרים שחדלו להופיע. כל אחד מפירסומים אלה ודרכו וזכויותיו, או גם מגבלותיו, ואף־על־פי־כן יש מן הייחוד והראשוניות בדרך ש״ פעמים״ מבקש ללכת בה.

מורשת התרבות של קהילות ישראל במזרח – שנכללים בהן בעיקר יהודי ארצות־האיסלאם, הבאלקאנים ואסיה התיכונה – זוכה באחרונה להתעניינות מודגשת בתחומי המחקר, החינוך, הביטוי הספרותי ובתחומים אחרים. פעילות זו היא תופעה חדשה לא רק משום שהרבים מכירים בנחיצותה ומשרד החינוך והתרבות פועל לקידומה, היא גם חדשה ביעדיה, במגמותיה ובדרכים שהיא מבקשת להשיגם. אין היא חלק מחיטוב עדתי, פוליטי או חברתי, אלא מיועדת לכלל ישראל. עניינה לא במאבק ובתעמולה אלא בהקניית ידע מבוסס ומוקפד מבחינה מדעית. היא מתכוונת להקיף אח מלוא גוני־הקשת של מורשת זו לכל פזורי־תפוצותיה והדיסציפלמות הנזקקות לה בהנחה שיש עניין ויש טעם בזימונן בכפיפה אחת. ואחרון חשוב, עניינה במורשת זו מקורו בהכרה, כי טיפוחה והנחל­תה הם צורך, בראש ובראשונה, כדי להגיע למלאות ולשלמות של תרבות ישראל בכללה, האחת והמשותפת לכל ישראל.

פעילות אינטנסיבית בתחום זה ניכרת באחרונה במיוחד בשדה המחקר האקדמי ובמערכת־החינוך לשלביה, פעילות המלווה בעיות וקשיים עקרוניים ומעשיים. המחקר בתחום הנדון מפוצל בין לשונות ותרבויות הרבה (בסקירה אחת שנעשתה באחרונה נמצא כי מורשת יהודי המזרח פזורה על־פני כעשרים לשונות וספרויות), גדור בדיסציפלינות שונות, נאבק עם נדירות התעודות שבכחב והשתכחות המקורות שבעל־פה, נלבט עם מיעוט חוקרים מיומנים. חרף קשיים אלה נתבע המחקר להשיג בזמן קצר את שנזנח וזולזל עת ארוכה. במערכת־החינוך דומה אין עוררין כיום על הצורך לשלב המורשת האמורה בתוכניות הלימודים בהיסטוריה, בספרות וכיוצ״ב. מיעוטם של ספרי־יסוד וספרי־לימוד ושל מקורות מידע מנופים העשויים לשמש מטרה זו הוא המעכב. ומי יודע עוד כמה זמן יעמוד בעינו פער זה שבין המטרה ובין השגתה למעשה.

״פעמים״ מבקש לשרת מערכת זו בשני קצותיה, את החוקרים בחישוף המורשת מזה ואת העוסקים בהנחלתה מזה. לכך יכוונו תוכן העניינים, המבנה והמדורים של כחב־העת, והם:

מחקרים ועיונים – בהיסטוריה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, לשונות היהודים וספרותם, חקר היצירה הדתית, האמנויות והפולקלור. בכלל זה יודגשו עניינים מתקופות מאוחרות יותר וידועות פחות.

דיוני חוקרים שיזומנו יחדיו בסוגיות מרכזיות העולות מתוך המחקר והעיון.

תעודות ומקורות, מילוליים וחזותיים, מלווים מבואות והסברים, שיש בהם עניין לרבים.

העמדת בעיות השנויות במחלוקת לדיון.

ביקורת וסקירות על ספרים ודברי־מחקר המתפרסמים בתחום זה בעברית ובלועזית.

מידע על מפעלים ואירועים מדעיים – הן להידוק שיתוף־הפעולה בין החוקרים בנדון, הפזורים בין מוסדות ובמקצועות שונים, והן כשירות לציבור הנזקק לכך, שיוכל להפיק תועלת ממפעלים אלה.

המאמרים ב׳׳פעמים״ יכוונו בדרך־כלל לחוג רחב של קוראים ולא לאנשי־המקצוע בלבד. כתב־העת החדש אינו נדרש לעסוק בשלל הנושאים האקטואליים – החשובים כשלעצמם – בענייני המדיניות, החברה, החינוך, המצוקה והפערים המעיקים על יהודי המזרח. עם זאת, יתפרסמו דיונים בשאלות השנויות במחלוקת העולות מן המחקר. ולא במקרה מובאים בחוברת זו דברי פרופ׳ ח״ה בן־ששון ז״ל, ההיסטוריון הנודע ששלל אח המונח ״מורשת יהדות המזרח״ מעיקרו. בעיות מעין אלו הן בשורש העניין שבמורשת הנדונה ויש להן משמעות להלכה ולמעשה.

על אף ההשגות והקשיים הפזורים על הדרך ש״ פעמים״ מבקש ללכת בה, אנו מאמינים בנחיצותו של כתב־העת החדש בזמן הזה. היענותם של חוקרים ומלומדים מאוניברסיטאות וממכוני־מחקר בארץ, שכולם מיוצגים במערכת, ואף מחו״ל, להשתתף בעבודתו היא מקור של עידוד לנו. עם זאת, אנו נושאים עינינו לחוגים רחבים בציבור, הנזקקים בעבודתם למידע על יהדות המזרח, אפילו אין זה עיסוקם המקצועי. כוונתנו למורים ולמחנכים, לאנשי־ציבור, לעוב­דים קהילתיים לסוגיהם, לסופרים ולאמנים ולכל המגלים עניין במורשת זו.

והנה חוברת ראשונה זו של ״פעמים״ – אך צעד אחד בדרך ארוכה.

העורך

ש"ס דליטא – יעקב לופו-ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו

 

ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו

הוצאת הקיבוץ המאוחד

רבים בישראל מזהים את ש׳יס כתופעה חדששס דליטאה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונית ועו״נת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש״ס עמוקים ושזורים בתהליך של השתלמות האסכולה הליטאית על עולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים.

ד. היהודים והקהילה במרוקו עם הופעתו של הרב זאב הלפרין

על רקע תקופה זו, ולאחר הכינוס העולמי של אגודת ישראל בקטוביץ הגיע הרב זאב הלפרין למרוקו והוא בן שישים. יהודי חרד, שהיה פעיל ומעורה בקהילה, ספוג ברוח התקופה ובעל דעות מגובשות מאוד. יש להניח שהשקפת עולמו התעצבה במקביל לתהליך הגיבוש ההיסטורי של תנועת ״המזרחי״ בתוך העולם החרדי עד לחלוקתו לשתי תנועות נפרדות: ״המזרחי״ ו״אגודת ישראל״.

על פי עדות של הרב יוסף משאש, שהיה עלם צעיר באותה תקופה, הגיע הרב הלפרין למרוקו מלונדון, אליה הגיע מתוככי ירושלים של ״היישוב הישן״ אין בידינו מידע מדוע נסע מירושלים ללונדון, מתוך מכתביו ממרוקו (שנכתבו מאוחר יותר) ניתן להניח שבא לעסוק שם במסחר ובפעילות כלכלית. המקור היחיד שבו נמצא הסבר לגבי פרנסתו במרוקו הוא במכתבים ששלח להסתדרות הציונית בלונדון, ובהם הוא מזכיר בין השאר שסיבת שהייתו שם היא עיסוקו המסחרי.הרב הלפרין נולד כנראה בשנת 1850 בעיר שרשוב בבילורוסיה. הוא נצר של דוד הלפרין, גביר עשיר ותלמיד חכם שהשיא את בתו לבנו של רבי חיים מוולוז׳ין, גדול תלמידי הגר״א, מגדולי מנהיגיה של יהדות ליטא ורוסיה, ומייסדם של ישיבת וולוז׳ין וזרם החינוך הליטאי.

מנישואין אלה, נולד לאחר מספר דורות ר׳ זאב הלפרין שלמד בישיבת וולוז׳ין. הרב עלה לירושלים (אין מידע מדויק לגבי שנת עלייתו), למד בישיבה, נישא, וכעבור זמן נסע ללונדון (אין מידע מדויק לגבי מועד הגעתו ללונדון). מלונדון עקר הרב הלפרין למרוקו והשתקע בה עד שנת 1922. ממרוקו חזר לירושלים והצטרף לחוגו של הרב יוסף זוננפלד. הרב הלפרין נפטר בט״ו באב תרצ״ד, 27.7.34, ונקבר בהר הזיתים.

קשה להגדיר את זהותו האידיאולוגית של הרב, כי משמעות המונחים בימינו שונה, אולם אפשר למצוא בה אפיונים דתיים ציונים ואפיונים אולטרה אורתודוקסים כמו אצל רבנים אחרים באותה תקופה.

אברהם רון מספר על אישיות תוססת, חסרת מנוחה, שלא מצאה סיפוק ואתגר בירושלים של ״היישוב הישן״ והקדישה את עצמה לענייני ציבור. ילדיו, שני בנים ושלוש בנות נולדו בלונדון. הוא קיים קשרים עם חוגים שונים והירבה בנסיעות ברחבי אירופה.

תחילה הגיע הרב לעיר מקנאס והתקבל בהתלהבות על ידי תושבי המקום. הרבנים המקומיים ראו בו מושיע כיוון שעולם התורה היה שרוי אז במצוקה. עם כניסת הצרפתים למרוקו חדרו גם המודרניזציה והחינוך המודרני, ו״עולם התורה׳׳ של יהדות מרוקו נותר ללא תשובה הולמת. כך תיאר הרב יוסף משאש את המצב לפני בואו של הרב הלפרין למרוקו:

מיום ביאת הצרפתים לעירנו, התחילה תקופה חדשה בסדרי החיים, מאן דקרי לה בשם תקופה יפה, לא משתבש, ומאן דקרי לה רעה, לא משתבש, כי השלווה והשקט גברו בארץ, ואך המנוחה והמרגעה שהיה בלב לשמוח כל אחד בחלקו אם טוב או ואם רע, חלפה כליל, כי רבו המותרות לאין קץ בכל צרכי האדם, בכסות ובפרנסה, ובמדור ובכל תשמישו, ומה גם אצל הנשים והבנות, אשר עלה באפם עז ריח העת החדשה. ועל כן רבתה הטרחה והיגיעה והעבודה, ומשלחת יד בכל מסחר, ונלוו עמהם הקנאה והתחרות והתאווה לעלות במעלה העושר והתענוג. ובכן נתמלא כל לב וכל רעיון ברוב מחשבות עמוקות ופשוטות, לחבל בתחבולותיו, ולהערים בערמותיו, ולרמות במרמותיו, לאסוף כסף תועפות בהיתר או באיסור, להשביע בטן הזמן הרעב וצמא תמיד למותרות, ואומר יביע, הב, הב, לכל המחדש הזמן בטובו בכל יום תמיד. וגם תופשי התורה, התחילו ליפרד מחיק אמם, ולצאת אחד אחד איש לבצעו, כי גם הם נפשם אותה לטעום ממטעמי העת החדשה. ובכן עמודי התורה התחילו להתרופף, ואין סומך, אין תומך, ואין מוכיח בשער.

הערת המחבר :  זגורי־אוחנה אורלי (1988). ׳״אם הבנים׳, ׳אוצר התורה׳ והחינוך היהודי במרוקו בין השנים 1960-1860״. עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך. אוניברסיטת חיפה.

פרטים אלו אושרו בשיחה שקיימתי עם אברהם רון ב־19 ביוני 2000. מר רון(שהיה המפקח על האגף הדתי במשרד החינוך בירושלים) פגש את הרב זאב הלפרין בהיותו נער בגיל מצוות. זאב הלפרין היה אחי סבו של מר רון. הפגישות התקיימו בחצרו של הרב זוננפלד בירושלים בשנת 1934, סמוך לפטירתו. כמו כן נודע לי ממר רון שהוא שאר הבשר היחיד של הרב זאב הלפרין, כיוון ששני בניו ושלוש בנותיו לא נישאו ולא נולדו להם צאצאים.

מגילת היטלר – מיכל שרף

 

מגילת היטלר בצפון אפריקה – מיכל שרף

ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת מפלגת הנאצים

מחקרים היסטוריים מקיפים וחשובים על חדירת הגרמנים לצפון אפריקה ועל היהודים שם במלחמת העולם השניי ה נתפרסמו לאחרונה,  והנושאים שלא זכו עד כה לתשומת לבם של החוקרים, החלו אט אט להיחשף ולתפוס את מקומם בתמונה הרחבה של תולדות העם היהודי.מגילת היטלר

1    קינת היתליר

בשער החיבור כתוב: ׳קינת היתליר; אלעדו אלדי קאם גדיר צד אליהוד ויאכד בקעת המן פי אלעוד. מן קלם י.ב\ [קינת היטלר: האויב החדש שקם נגד היהודים ויתפוס את מקומו של המן על העץ. מאת י.ב.]. היא נדפסה כחוברת בת 8 עמודים בתוניס, בדפוס קאסטרו, ללא ציון שנת ההדפסה, אולם מסתבר שהופיעה בתחילת הנאציזם. (אוסף מלג״ה. מכון הברמן למחקרי ספרות).

י.ב. הוא יוסף ביג׳אוי מתונים (1945-1890), שעסק תחילה במקצוע החייטות אך התלהב מעבודת העתונאות והפך לעיתונאי. את דבריו פירסם ב-11 עתונים ובעיקר התמיד לכתוב בעיתון ׳אליהודי׳(החל הופיע בשנת 1936). כן הדפיס 13 חיבורים, ביניהם תרגומים מצרפתית כמו ׳בנת אלמארכיז׳(בת המרכיז). קינת היתליר היא מחיבוריו המקוריים, בערבית־יהודית.

הקינה בנויה 16 מחרוזות, בכל מחרוזת ארבעה בתי שיר בעלי דלת וסוגר. כל הדלתות במחרוזת חורזות במאונך בחרוז אחד, והסוגרים – בחרוז שני. החריזה מתחלפת ממחרוזת למחרוזת. הצלעיות האחרונות שבכל המחרוזות חורזות בחרוז מבריח. בראש הקינה פזמון־מדריך, שחרוז סוגריו חורז עם סופי כל המחרוזות.

תוכן הקינה: קינה זו מתארת בעיקר את סבלם של יהודי גרמניה תחת רודנותו של היטלר. התיאור נעשה על סמך ידיעות שהגיעו למחבר: היטלר הצליח לדכא את היהודים בעזרת העם הגרמני עליו השתלט, למרות שלא היה גרמני במוצאו אלא אוסטרי פשוט, צבע במקצועו. הוא הצטרף לצבא הגרמני והצליח להתגדל ולעלות בסולם הדרגות. הוא החדיר בלב הגרמנים רגשי גדלות ושנאה, ובעזרתם הצליח לדכא את היהודים: נישל אותם ממשרותיהם הבכירות, ועינה אותם בדרכים שונות: הריגה, חנק, כליאה, טביעה בים וכו'. המחבר משווה את העם הגרמני לבהמה ולחיית־אדם שרק זנב חסר לה. העם הגרמני התדרדר לתחתיות מבחינה אנושית והגיע לשפל המדרגה. המחבר מזכיר להיטלר את סופם של פרעה, טיטוס והמן הרשע, ומאחל לו תלייה על עץ כתלייתו של המן.

קינת היתליר

רדדה: אלעאלם כלהו מחייר

 קום אליהוד קלבהו תגייר

 

פזמון: העולם כולו חרד

 לב האומה היהודית נפגע

 

בעד מא כאנו פי חרריה

 ג'אתהם גסרה קוויה

טבבה ואווכאתיה

 חככאם וקציה שרעייה

 

אחרי שהיו [שזכו להיות] בני חורין

 הגיעתם צרה גדולה

 רופאים ועורכי דין

 שופטים ואנשי משפט

 

היתליר ואחד נמסאוי

 לא עאלם ולא ראוי

קאללהם אנא אלמודאוי

בייה אלוטן ירזע צ'אווי

 

היטלר, אחד אוסטרי

לא משכיל ולא נבון

 אמר להם [לגרמנים]: ״אני המרפא

 בעזרתי תשוב המולדת [לגדולתה] ותאיר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר