כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

סיפורו של ר׳ עובדיה הלוי     

תר סיפורו של ר׳ עובדיה הלוי – הנזכר, המספר בספרו(בתחילת החלק ) כיצד התגלגלה לידיו תשובת ר׳ שמואל בענין עגונה, וז״ל:

לבני האדם, ומצוה לאודועי, גם אלה לחכמים, איך פעם אחת, לדרכי הייתי מהלך מביתי לבית המדרש, תוך שלשים יום קודם הפסח, ועברתי על פתח יה פתוח לרשות הרבים, ונכנסתי באותו פתח לפנים לחצר, שהיה בעל החצר קרוב לי.

ואשא עיני וארא כלי אחד של נחושת שמטילין בו כל השנה מים של הנטילה כים, והיה מלא עפר ממה שכיבדו מקרקע הבית ומן הגגין, ומהחצר, ומן כל המקומות שמכניסים בהם חמץ, שהיה מזומן ומונח כדי להוריק אותו באשפה שברשות הרבים.

״והיה בולט מן העפר שבכלי קצת מנייר אחד לחוץ והשאר היה טמון בעפר ושלחתי את ידי וחטטתי בתוך העפר והוצאתי מתוכו לאותו הנייר, והיתה כתובה פנים ואחור דקה מן הדקה, והיא בלויה ומלוכלכת באותו עפר.

״ותפשתי פעם אחרת, והוצאתי קונטרס אחד כתיבת יד קצת מפשטי התורה וקצת פרפראות שדעת זקנים נוחה מהם, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי אותם לי לשמי, וקיימתי בעצמי מאשפות ירים אביון, שהרימותי אני מהם מן האשפה.

״ואשתומם כשעה חדא על המראה הרעה הזאת, שבודאי אלמלא לא נכנסתי אני לאותו חצר, היתה האשה משליכה ומוריקה לזה הכלי באשפה, והיו הולכים לאיבוד הנייר והקונטריס ח״ו.

״ואז נטיתי לבי לראות בטיבה של הכתיבה הרשומה באותו נייר, וראיתי שהיא כתיבה תמה הדק היטב, ואין בה מעשה יד אומן, והיא פסק אחד של עיגונא. אמנם לא נודע לי מי בעל דברים, ותורתו של מי היא, ואל מי מקדושים תענה.

״וכשקריתי כמעט רוב הפסק מעלה מטה, וידעתי מתוך הדברים שהיא תורתו של הרב הכולל כמהר״ר שמואל פינטו ז״ל, בן בנו של הרב המוסמך הרי״ף ז״ל, לפי שהביא בתוך הפסק דבר אחד ותשובה אחת סייעתא לדבריו משמו, וקרא לו מר

זקני. תשובה זו עליה נסמך ר׳ שמואל נדפסה בשו״ת נבחר מכסף סימן ני.

״ואז ששתי כעל כל הון וכמוצא שלל רב, וכוי. ועתה הנה הבאתי את הפסק הטמון שהוצאתי מן העפר כדי לזכות לבעליו מר שמואל ז״ל, וזכות הרב יעמוד לי. והעתקתי אותו בתוך ספרי, כדי שאם אזכה להדפיס ספרי, אדפיס פסק זה גם כן עמו, שזכין לאדם שלא בפניו״, עד כאן דבריו.

ר' שמואל נפטר בו׳ כסלו שנת תע״ה (1715), ונספד הספד גדול,⁴⁴ וכה נחרת על מצבתו:

 הערת המחבר : בכת״י הספדים של ר׳ שמואל לניאדו (אביו של בעל ״בית דינו של שלמה") מובאים ההספדים שנישאו עליו, לקדושים אשר בארץ עמי 226.

הה על זמן אשר רדף בעוז עד החריב עולם ושם תבל כבר

כי נעדר הדר נקדר אור אשר השיג בשכלו בין מימי נהר כבר

 וברוב שלמותו הלא עלה לרום המעלות מכל אשר היו כבר

הדת והשכל וטוב המעשים הם טפחו אותו ודבורו כבר

כל זאת לרב שמואל פינטו עליו במר יבכו תמיד כבר

נתבקש בישיבה של מעלה ו׳ כסלו שנת עת״ה אעלה אל ה׳ לפ״ק.

הידוע לנו ממסורת אבות, בנו של ר׳ שמואל היה ר׳ יוסף פינטו (עליו יסופר בפרק הבא). כמו כן היתה לו בת שנישאה לאחד מראשוני משפחת דוויך הכהן, ־ משפחת רבנים מפורסמת מארם צובה. בנה היה הרב המובהק ר׳ שמואל הכהן זצ״ל.

הערת המחבר : מתור עמוד השער לספר ברכת אליהו (דרושים עה״ת, ליוורנו תקנ״ג), וכך נכתב שם: שחברתי אני זעירא ולא מן חברייא, לא-ל משרת ומכהן, הצעיר אליהו דוויך הכהן נר׳׳ו, בן החכם המרומם המקובל האלהי כה״ר נסים נ״ע, אחיו של החכם השלם כה״ר שמואל נ״ע, אבי אביו הרב המובהק כמהר״ר שמואל נ״ע הכהן הגדול ר״ב כהנ״א, אבי אמו הרב הכולל כמהר״ר שמואל פינטו זלה״ה, ע״כ.

חתנו ותלמידו של ר׳ יאשיהו, היה הגאון המפורסם ר׳ שמואל ויטאל, בנו של ר׳ חיים ויטאל זיע״א. ר׳ שמואל ויטאל הוא אשר סידר הדפיס והפיץ את תורת רבינו האר״י זיע״א, כפי שכתבה אביו, ועליו כתב החיד״א בשם הגדולים, כי על ספרי הקבלה שסידר ר׳ שמואל יש לסמוך. ר׳ שמואל נמנה על רבני דמשק, ובערוב ימיו עקר למצרים, ושם מנוחתו. ר׳ שמואל חיבור חיבורים רבים מאד בנגלה ובנסתר. בספרי דרשותיו מביא פעמים רבות דברים ששמע מחותנו הרי״ף זצ״ל. היה ר׳ משה ויטאל זצ״ל, מרבני מצרים, אשר סידר והוציא לאור את ספר הגלגולים וספר חזיונות הרח״ו.