ארכיון יומי: 31 בינואר 2014


פורים במרוקו – מקורות שונים

השלום עליכם גולשים יקרים…..

בפרוס עלינו חודש אדר, מצאתי לנכון להביא בפניכים מתוך ספרו המדהים של רבנו יוסף משאש זצוק"ל " נר מצווה " על הלכות חנוכה ופורים גם…..

כאן מביא המחבר את סיפורנר מצוהו הן בסיפור והן בשיר של " פורים דלמעגאז " בסוף המאמר שלו מביא הוא שיר ארוך, בחרוזים ובלשון המליצית האופיינית לו, " קצא " על ארוע זה……שתהיה לכל ולנו ולכל עם עם ישראל…..שבת שלום ומבורך….חודש טוב לברכה…….ושזכות הצדיק הנערץ על ידי בני העדה המפוארה, תעמוד לימים כל עם ישראל באשר הוא….

נר מצוה

על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושלים

בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן

אוצרות המגרב

 

ספר נר מצוה בלול מכמה ענייני נסים שקרו לעם ישראל ; חג החנוכה בעיקר בהלכה ובמנהג, שירים לחנוכה, מעשה יהודית, נס פורים של מעגאז שאירע בשנת תרכ"ב – 1862 – במרוקו וניצלו בו היהודים, וכמה דרשות ומכתבים שונים.

מעשה פורים של מעג'אז

איש המסים, רועה צאן ברכסים, מצא הון ונכסים, וקנה עבדים וסריסים, ופרדים וסוסים, ומלך על ברב״רים אבוסים, כשרצים מאוסים, וגזרו לכרות הדסים, עם מבטן עמוסים, והונם יהיו שוסים, והאל מושיע חוסים, שלח עליהם מהרסים, ויכו אותם לרסיסים, ותחת רגלם היו נרמסים, ובדמם היו מתבוססים, והנשארים הרה נסים, ולעמו עשה נסים, הוא יקבצנו מכל אפסים, ונהיה מכונסים, בארץ הכנענים והיבוסים, ושיר חדש נפצח על יין עסיסים, כל הפרטים הנם כמוסים, בבתי שירי המתנוססים.

ע"ה יוסף משאש פי׳ט

הקדמת המחבר

גם המעשה הנורא הזה, של הפלשתי הערל הנבזה, עלי תחלה נאצל, מפומיה דאבא מרי זצ״ל, אשר היה עד ראיה, בכל ההויה, ועוד מפי אחרים שמעתיהו, אשר גם הם ראוהו, לא אחד ולא שתים, רק יותר ממאתים, ויש עליו הרבה שירים, מאיזה משוררים, ובתוכם ראיתי על ספר ערוך, שיר ארוך, בלשון ערבי״ת יפה, בצחות השפה, מאיש נבון בעל דעה מאושרת, כה״ר יוסף בן שטרית, ז״ל, אשר גם הוא היה עד ראיה בדבר, בכל אשר עבר, ונמצא בשירו כל פרט מסודר, אחד לא נעדר, ואחריו נמשכתי, בשירי אשר ארגתי, כי סמוכות רבות לו מצאתי, אחת הנה, ואחת הנה, בהרבה שירים ופיוטים מלוקטים, אשר בכללן נמצאו כל הפרטים, כאשר הם בשירתי הערוכה, מי כמוך,

ואין כמוך.

והנה מאותו זמן ועד הנה, קבעו תפלה בלא תחנה, מדי שנה בשנה, בששה עשר באדר, בקדש נאדר, בארץ מולדתי מקנא״ם העיר הגדולה, אשר שם על עץ נתלה, והיתה להכרית אחריתו, וקורין לו פורים של מעג׳אז על שם חניכתו, כי בה היה ידוע אצל הברברים, הפראים העירים, אשר סבוהו כדבורים, ואוהבי הרמז והמספרים, הרבו אומר ודברים, בנוטריקון וגמטריא, בשמו ומשפחתו הבזויה, כגון: ז׳ומם י׳שראל ל׳אבד איחריתו ל׳הכרית י׳היה, מ׳עשה ע׳מלק ג׳זר א׳ומר ז׳ר, מ׳מזר ע׳רל ג׳זע א׳רורים ז׳דים, ועוד הרבה שמעתי ושכחתי.

והנה אני הגבר, המחבר, ראיתי, והתבוננתי, כי בחיי הזקנים אשר חזו במחזה, המעשה הלזה, והיו מספרים מפעלות ה' תוך קהל אמוני, אשר הציל אותם מאריות ונמרים, חיות אכזרים, באדר שנת יהללוה בשערי״ם, לפ״ק, היה היום הזה לזכרון, לנס המן האחרון, וכל בני העיר, גדול וצעיר, היה בפיהם לשיחה, מתוך שמחה, והיו משמיעים, ברוך מאבד הרשעים, ומצמיח ישועה, לכנה ימינו נטעה, אמנם! אחרי בוא הזקנים בכלח אלי קבר, כצל עובר, פג טעמו וריחו, וסר מעליו כחו, והולך ודל, עד כי חדל, מלהיות נזכר, וקרוב שלא יהיה

רשומו נכר.

ובו ביום בש׳ התרפ״ג ליצירה, נפשי התעוררה, לשיר את השירה הזאת, מפני שני מחזות, אשר חזיתי ואספרה, האחד בתפלת השחר קרה, כאשר גמר החזן תפלתו, הרים צעקתו, לומר תחנון, והנה זקן בעל גבנון, עש חיש אליו, ונתן בקולו עליו הס! הס! בקול רגז, כי היום פורים של מעג׳אז, והחזן שתק, ומהתחנה נעתק, והקהל לא אמרו מלה, רק אחר התפלה, אל הזקן נגשו, וממנו בקשו, להגיד לכל העדה, גופא דעובדא, והוא שח להם כל המאורע, דבר לא נגרע, והם הכבידו עליו מלים, בבערות מהולים, עד שכעס הזקן, ואהל שכן רקן.

ואחר ארוחת הבקר, הלכתי על עסקי לבקר, רב אחד גדול בתורה, ויראת ה׳ טהורה, ומאד נעלה, בעושר וגדלה, צדיק כתמר כמוהר״ר אברהם עמאר, זצ״ל, ומצאתי אותו חורז מלים, בשקל הקדש שקולים, לחבר שיר אחד, לשם האל המיוחד, אשר היה לאבותינו, ולנו סתר ומהסה, בזמן זה המעשה, והגיד לי כח המעורר, אותו להיות משורר, מה שמצא אמש על ספר חקה, זה שמו אורח צדקה, והושיט לידי הספר, הנותן אמרי שפר, ושם כתוב בדף י״ג, בדיני סייג, וזל״ה כאשר הוא מועתק אצלי אב״א.

 כמה גדול שכר כותבי ימי הדורות, ללמוד מהם השגחת ה׳ על עמו ועל יראיו הבוטחים בו, כי ספורי הנסים מעוררים לב האדם לעבודת הבורא ב״ה, וכן עשו נביאים הראשונים זיע״א, שכתבו לנו דברי ימי מלכינו ונביאנו, ומהם אנו לומדים, הרבה דברים טובים

ומועילים.

וכתב כמוהר״א מזרחי ז״ל, שבכל מקום שנעשה בו נס, החובה רמייא על רבני העיר לכתבו על ספר הקהל לזכרון, שלא ישכח מפי זרעם, להודות לה׳ עליו תמיד, ולא יהיו כפויי טובה למקום ב״ה ח״ו.

וכתב כמוהר״מ לשקאר ז״ל, שצריכים בני העיר לתקן בהשכמה וחרם, עליהם ועל בניהם, הבאים אחריהם, לעשות פורים על שנעשה להם נס, ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע, חל עליהם ועל זרעם אחריהם, וכש׳ שחובה עליהם לכתבו על ספר בני העיר, וכן עשו מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, וכן כל יחיד ויחיד מצוה עליו לכתוב על ספר, מעשה ה׳ ונפלאותיו, אשר עשה עמו ועם אחרים, וכן נמצאו ספרי מעשה נסים, שחברו גאוני קמאי ובתראי, זיע״א. וכבר האריכו הראשונים ז״ל בזה, ועיי׳ בס׳ נחמד ונעים, מאמר ארוך על זה. עכ״ל ע״ש. (ועיי׳ אוצי״ש אות מ' מעשה, ואות נו״ן, נסים ואחריו נסים ב״ר יעקב מקירווא״ן, ע״ש).

והנה! כאשר יבער המפוח גחלי רתמים, עד עלות הלהב כקרני ראמים, כן הפיחו בקרבי כל אלה הדברים, אשר למעלה סדורים, תשוקה עזה למשוך בשיר, אם דל ואם עשיר, לספר מעשה הפלשתי ובאשו, וגמולו אשר שב בראשו, וכאשר מלפני הרב יצאתי, עוצם תשוקתי, אשר אחזני, שם מועקה במתני, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת, עד אשר רוחי הרת, וילדה חרוזים שקולים, עד בנות בתים נעולים, במקראי קדש בני האלהים, שוכן גבוהים.

 ואך צרכי פסח המרובים, אשר היו כמו נד נצבים, ורוב מחשבות ועצה, לראות לכסף מוצא לקדם פני חג האביב, וכל מחסוריו החונים לו מסביב, הם הפיגו מרגע לרגע, עז חשקי אשר בעורקי דמי נגע, עד אשר היה לי לזרה, ודרכי ממנו נסתרה, וכל אשר ארגתי, טמנתי וצפנתי, עד עת בא דברו, ויצא לאורו, ובשנת התרפ״ד ליצירה, בנשאי המשרה לשרת בקדש פה ק״ק תלמסאן, ה׳ ירים ניסן, והתחלתי לבקר אמתחת כתבי ידי, והנה לנגדי, הבתים אשר בניתי, ותקנתי ושכללתי, והם כאבן השואבת, לבי משכו וחצי חשקם בו דרכו, ואז גמרתי אומר, להביא את השירה הזאת עד גמר, וכן היה, בעזרת מי שאמר העולם והיה, על שלשה טורי אל״ף בי״ת, עומדת ונצבת, והשלישית משנים שנים מחוברת, ובשמי וחניכתי נגמרת, מספר הבתים אשר בה בנוים כמספר ני״ב שפתים, תערב רנתי, לפני אלהי ישועתי, הוא בחסדו יתן עלינו מהודו, אמן.

ע״ה יוסף משאש ס״ט

המשך……

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמאחורי הקוראןמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

מה הוא ׳הקוראן בפיו של מוחמד

כאמור לעיל, חוזר מוחמד ומדגיש שמקור דרשותיו בא מ׳ספר הקוראן/ הנה יש לנו, אם כן, לעיין לאיזה ספר כיוון כשאמר ׳ספר הקוראן׳: האם לספר שאנו קוראים הקוראן? הבה ונראה אם אפשר לפרש כך.

הקוראן שבידינו כולל מובאות מקראיות, וכן מתוארים בו הוויכוחים שניהל מותמד עם ערבים פוליתיאיסטים, עם יהודים בעיר מדינה ועם נוצרים. כן יש בו הדים לאירועים שונים מחייו האישיים של מוחמד, יחסיו עם עדת מאמיניו ונשותיו, והמערכות שניהל נגד אלה שלא העריכו אותו ואת דבריו.58 בנוסף מובאים בו גם דינים אשר אינם עולים בקנה אחד עם דיני התורה.

בספר לא מצוין שם העורך, המקום והזמן של עריכתו ובאילו תנאים הועלה על הכתב. המסורת המוסלמית מספרת, אם כי במעורפל, שהח׳ליף השלישי עות׳מאן ציווה שימסרו לו את הקטעים הבודדים שהועלו על הכתב, אשר היו מפוזרים בין חברי מוחמד, וכן את אלה שביד אלמנתו חפצה, בתו של הח׳ליף הקודם עומר, שבהם נרשמו נאומיו של מוחמד. על בסיס זה ובסיועם של כמה מלומדים ויודעי כתב ולשון59 נתחבר ספר הקוראן כעשרים שנה לאחר מות מוחמד, ולכן כונה ׳מצחף עות׳מאן. המסורת מספרת שהח׳ליף עות׳מאן מחק, שרף או גנז את כל הכתבים שלא היו לרוחו, והעניש ביד קשה את מתנגדיו. הח׳ליף עות׳מאן הפיץ את ספר הקוראן בעותקים ספורים בלבד, ולבסוף נרצח בשנת ח׳ליפותו השתים־עשרה, בשנת.656

הערת המחבר : לפי המסורת המוסלמית, העורך הראשי של ספר הקוראן על־פי צו החליף עות׳מאן היה זיד אבן ת'אבית: ראו על אודותיו בנספח האותיות בתחילת הסודות שהבאנו, שהיה יהודי.

כאן מתעוררת בעיה גדולה: בספר הקוראן שבידינו נאמר שמוחמד טוען שהקוראן בערבית שהוא מציג זהה לספר שקיבל משה בסיני; אך מצד שני מובאים בקוראן דברי הפולמוס של מוחמד עם ערבים, עם יהודים ועם נוצרים, וכן סיפורים מחייו הפרטיים – עניינים שאינם מובאים בספרו של משה, שחי כאלפיים שנה לפני מוחמד.

זאת ועוד: כיצד ייתכן שמוחמד טוען שנים ספורות לאחר שהחל לנאום, כי בשורתו לאנושות מצויה בספר הכתוב ערבית? והרי אז הקוראן טרם הועלה כלל על הכתב, ולבטח לא היה קיים כספר, שכן הוא חובר רק כארבעים שנה לאחר שהחל לנאום, וכעשרים שנה אחרי מותו?

על כן נראה בפשטות, שכאשר מוחמד מזכיר את ׳ספר הקוראן׳, אין כוונתו ל׳מצחף עות׳מאן, אלא כוונתו לספר התורה שניתן למשה בסיני. המילה ׳קוראן׳ אכן דומה בצלילה לשם ׳מקרא׳ – הוא השם הרווח בפי היהודים לכתבי הקודש שלהם, התנ״ך. כשהתלמוד מצטט פסוק מן התנ״ך – והוא עושה זאת אלפי פעמים – הוא מקדים לפני הציטוט את צמד המילים: ״אמר קרא…״, כי ׳קרא׳ הוא השם התלמודי של התנ״ך. אדם הבקי ב׳מקרא׳ ויודע לקרוא שלושה פסוקים בתורה, מכונה ׳קריינא׳, ומי שיודע לקרוא כהוגן את כל התנ״ך נקרא ׳קרא׳. המילים הללו באות מאותו שורש שמי, ק׳ ר׳ א׳, שמשמעותו זהה בשלוש השפות השמיות שרווחו באזור ההיג׳אז: ערבית, עברית וארמית.

לכן כאשר מוחמד אומר: ״אני מספר לכם מכתב הקוראן״, כוונתו לומר: ״אני מספר לכם מספרו של משה״.

מוחמד מבטיח שבורא עולם שומר על הספר הזה: ״אנו עצמנו הורדנו

את ה׳איקרא׳, ואנו שומריו מכל משמר״(טו, ט).

8 إِنَّا نَحْنُ نَزَّلْنَا الذِّكْرَ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ – 15 – الحجر-אַלְחִיגְ'ר –  במכה  

אנו עצמנו הורדנו ממרומים את דברי התוכחה, ואנו שומריו מכל משמר.

כוונתו לומר בזה שבורא עולם שומר על ספר תורת משה לבל יישכח ולבל יזויף או יסולף. דברים אלה למד ממורו היהודי בהיותו במכה (וכמו שנבאר בהמשך בתת־פרק ״המורה״, ובסוף פרק זה בתת־הפרק ״מיהו מורו של מוחמר?״).

עוד אומר לו מורו, שהשם נתן למשה ולאהרן גם את ה׳פורקאן׳ ואת ׳שבעת אל-מתני׳, ושיעניש את אלה שמחלקים את הקוראן לחלקים:

״נתנו למשה ואהרן את הפךקאן, ואור נגוהות ודברי-תוכחה ליראים״; ״ואכן נתנו לך שבעה מן ׳אל-מתני׳ ואת הקוראן הנעלה… (נוריד עונש) כאשר הורדנו על המחלקים, אשר עשו את הקוראן חלקים חלקים״.

הערת המחבר : המוסלמים מתקשים לפרש את ה׳פרקאן׳ ואת ׳שבעת אל-מתני׳, והצעותיהם לא מתקבלות על הדעת

הערת המחבר : הקוראן משתמש הרבה פעמים במילה ׳אנזלנא׳, הורדנו, כדי לציץ את הורדת התורה ממרומים. המילה הזאת בא מהשורש נ׳ז׳ל׳(שמות טו, ח), והחומש והתנ״ך משתמשים בו לציין הורדת התורה: ״יערוף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי״ (דברים, לב, ב): ״הרים נזלו מפני השם, זה סיני, מפני השם אלוקי ישראל״ (שופטים ה, ה).

המשך……

Juifs au Maroc et leurs Mellahs-David Corcos

Les juifs au Maroc et leurs Mellahs – David Corcos

Les quartiers speciaux ou etaient relegues les juifs n'ont d'abord existe qu'en Europe. Leur etablissement fut sanctionne par une loi canonique du Troisieme concile de Latran en 1179. 

Ces nouveaux elements renforcercnt la communautee de Mogador et ouvrirent surtout la voie aux Juifs du Sous qui vinrent, par groupes, augmenter le nombre de leurs coreligionnaires dans la ville. Les pertes subies par les marchands d'Agadir etaient importantes, mais parmi eux, il y en avait qui etaient reellemcnt fortunes. Ces derniers reprirent leurs activites dans leur nouvelle residence et avec succes. Les autres, bien que ruines, vecurent facilement de leur travail. Ceux qui avaient ete tres pauvres virent leur situation s'ameliorer considerablement, nous dit encore 1'autcur anonyme de notre manuscrit, qui ajoute: "Vers 5545  (1785) il y avait plus de 6.000  juifs a Mogador"(!) … "et la plupart ou tous ne vivaient pas seulement bien, mangeant des plats raffines, jouant et ecoutant la meilleure musique, connaissant comme il faut nos vieux airs d'Espagne, s'habillant de draps les plus fins et habillant leurs femmes de soie, les parant d'or et de perles, de rubis el d’emeruudes. non ils n'avaicnt pas que cela, ils etaicnt pieux, craignaient Dieu. etaient fermes dans leur foi. Beaucoup Etaient des savants qui enseignaient dans plusieurs "Yeshivot" ou etudiaient journellement notre "Toraיי. ils composaient des "piyyoutim" en son honneur et des "shirim" en l'honneur de nos saints …"

La musique "arabe" ou plus exactement la musique "andalouse". Les Juifs de Mogador en furent lengtemps consideres comme les specialistes. ils gardaient le secret de la grande partie des "noubat" ou partitions au nombre de vingt-quatre et dont on ne connait plus que onze aujourd'hui

Cependant, si cette vie de piete ne changea jamais, la vie facile des Juifs de Mogador prit fin et leur situation se deteriora dans les dernieres annees du regne de Mohamed ben Abdallah. Samuel Sunbel etait mort en 1782  et le sultan, versatile sur ses vieux jours, etait sous l'influence nefaste de deux aventuriers juifs, Elie Levy et Jacob Attal "s־ preoccupes de leurs seuls interets et, de plus, ils detestaient les marchands juifs de Mogador qui genaient leurs affaires dans d'autres ports et les meprisaient.

 Note de l'auteur : Elie Levy provoqua la rnort dans d'atroces conditions d'un autre favori juif de Sidi Mohamed ben Abdallah, Nunes Cardoso dont il 6tait jaloux. Lui-meme et Jacob Attal apostasierent des qu'ils furent menaces par Moulay Yezid. Jacob Attal et son frere furent malgre cela, massacres sur l'ordre du souverain. Cf. Romaneli, op. cit. passim; Lempridre, Morocco, pp. 182, 437; Hirschberg, Histoirc. II pp. 292-293.

 Quelques negociants Chretiens, devenus conseillers du sultan, etaient egalement hostiles aux marchands juifs de Mogador a cause de leur concurrence commerciale. 

Ces marchands furent, sembie-t-il, Cyriaque Petrobelli de Trieste, un toscan. Pietro Muti et un genois. Francesco Chiappe qui avait ete consul de Venise a Mogador.

 Les effcts de cet antagonisme commencaient a se faire durement sentir pour la population. Encourages par 1'attitude du souverain, les caids ainsi que la populace se mirent a maltraiter tous ceux qu'ils pouvaient atteindre. Il fut decrete que les Juifs devaient entretenir, a leurs frais, les nombrcux canons de bronze de la ville; quand le sultan voulait favoriser un Chretien d'une nation amie, un riche marchand juif de ses sujets devait lui ceder la maison qu'il avait pourtant construite de ses propres deniers .

            Keating, op. cit. pp. 182, 192: "The Governor without a moment's warning, turned a rich Jew merchant and his family out of house and home, to accommodate some of the Swedish Gentlemen; and yet Jews do build houses here!".

Les effcts de cet antagonisme commencaient a se faire durement sentir pour la population. Encourages par 1'attitude du souverain, les caids ainsi que la populace se mirent a maltraiter tous ceux qu'ils pouvaient atteindre. Il fut decrete que les Juifs devaient entretenir, a leurs frais, les nombrcux canons de bronze de la ville; quand le sultan voulait favoriser un Chretien d'une nation amie, un riche marchand juif de ses sujets devait lui ceder la maison qu'il avait pourtant construite de ses propres denier on publia un ordre du souverain interdisant aux Juifs de se vetir a l'europeenne. Enfin, en 1789  on frappa au plus haut: les "Toujar as-Soultan" qui n'avaient pas ete atteints jusque la, recurent l'ordre de livrer aux marchands Chretiens de la ville les fonds du Tresor et les marchandises appartenant au sultan״.

 Sidi Mohammed ben Abdallah mourut en 1790 . Heureusement, son successeur Moulay Yazid ne vecut pas assez pour pousser les chosses au pire; les Juifs de Mogador furent ainsi epargnes. En effct, quand ce terrible tyran prit Marrakech en 1792  il y fit massacrer trois mille personnes, sans distinction ni d'age, ni de sexe, et fit crever les yeux a des centaines d'autres, il publia un edit ordonnant de decapiter soixante notables de Mogador dont presque tous des marchands chretiens et des Juifs.

Une blessure qu'il recut pendant la bataille de Marrakech entraina rapidement sa mort et l'ordre ne fut pas execute. Son successeur, Moulay Sliman, qui tenait avant tout a eviter les relations avec les Chretiens, tout en maintenant Mogador comme le seul port ouvert pour le commerce maritime, retira aux marchands chretiens les avantages que Sidi Mohammed ben Abdallah leur avait accordes et replaca les "Toujar as-Soultan" dans leurs fonctions .

Les calds et les Vizirs chercherent de nouveau a s'associer aux marchands juifs moins haut places, mais dont l'activite etait fort importante

 

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

מתוך הספר " חכמות ערב 1001 משלים אמרות ופתגמים ערביים "רחמים רג'ואן

פרק האדם והחברה

اقطع لسان عدوك بالسلام عليكم

אוצר פתגמים

אקטאע ליסאן עדואכ באלסלאמ עליכום

חתוך לשון אויבך ( באמירת ) שלום עליך

כדי שאויביך לא יתקוף אותך, קדמהו בברכת שלום.דהיינו עליך להסוות את שנאתך לאויביך באמירת השלום המרגיעה

מענה רך ישיב חימה – משלי ט"ו, א.

כשתהיו הולכים לעשות מלחמה, אל תהיו פותחין אלא בשלום – דברים רבה ה'.

 

امشي دوغري يحتار عدوك فيك

 

אמשי דוע'רי, יחתאר עדואכ פיך

לך נכוחה, והבך את אויביך

אויביך מצפה שהתנהגותך אליו תצדיק את תחושת הנקמה שיש לך כלפיו.אם תאיר פניך אליו, תביך אותו ותרפה את ידיו.

 

اول النار ـ شرارة

 

אוואל אלנאר – שרארה

מקורה של האש בניצוץ אחד

ריב גדול, ואפילו מלחמות, מתחילות מחילוקי דעות על דברים של מה בכך

פוטר מים, ראשית מדון ( משלי י"ז, י"ד ) 

[anti-both]

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת תרומה ◆

 

לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 39◆

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

 

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (כה ב).

כתב רבי יהודה בן דאנאן זצ"ל בספרו מנחת יהודה, 'דבר' היינו קשות, כלומר, צריך להזהיר ולזרז אותם במקום שיש בו חסרון שיתנו ממונם תרומה. לכן פירש לזכרים עונשים שהם קשים כגידים הבאים על האדם המעלים עיניו מן הצדקה, כדי שישמעו ויקבלו מוסר. 'ויקחו לי תרומה' לי לשמי, יפירשו לי ממונם נדבה. 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי'. 'מאת' אותיות אמת, כלומר מה שמפרישים לי לשמי מנדבת לבם הטוב בלב שלם היא התרומה האמתית. לכן לא תקחו את תרומתי מן המעלימים עיניהם מן הצדקה, שיתכן שהם קמצנים ואחרים ילמדו מהם ולא יתנו כפי מה שראוי להם ליתן, וזה הפסד תרומה. אלא 'מאת כל אשר ידבנו לבו' הטוב שהוא משגיח על העניים ונותן להם צדקה, ונותן יותר מדי יכולתו בלב שלם. ובודאי גם במצות תרומה יעשה כן. ועל ידי זה, העשירים אשר יש יכולת בידם לעשות כבוד וחשיבות יותר ויותר ישאו ק"ו בעצמם ויאמרו, אם זה שהוא חלש הכח בערכנו הוא מ לצדקה כך, אנו על אחת כמה וכמה. 'תקחו את תרומתי' כלומר מאיש כזה תתחילו לקחת תרומתי.

ועורות אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים (כה, ה).

כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, ועורות תחשים, אמרו רבותינו במדרש תנחומא (תרומה ו'), מין חיה, ולה היתה אלא לשעה, ודבריהם ז"ל צריכים ביאור, כי אם היתה לשעה, איך יצוה להם בשמה תחשים, ומי העלה לה שם זה, והיכן יבינו זה השם עד שיאמר להם להתנדב עורות תחשים. ונראה שעכ"פ היתה בעולם, אלא היתה באיים הרחוקים, ולשעה באה למדבר שהיו בו ישראל, והיו כל ישראל צדין אותה והיו משתמשים בעורותיהם. ואפשר שהם מין מימני הצבאים, ונקראים תחשים מלשון מהירות והתי"ו נוספת, וראוי להיות חשים מלשון אחישנה. והרבל"ג כתב, שהוא ממיני התיישים.

ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו (כה, לא).

 

 ועשית מנורת – פירוש נפש רוח נשמה של הצדיק זה'ב נוטריקון ז'היר ה'יה ב'תורה או זהיר היה במצות או זהיר היה בצדקה או בתפילה טהור נוטריקון ט'וב ה'יה ו'לא ר'ע ועוד. מקשה תיעשה המנורה – נתיחדו ונתקשו או עכשיו נתקשרו נפש רוח נשמה כמו מקשה אחת ועל ידי מה זכה לזה על ידי ששמרה ירכה צנועה כמו ירך בסתר או שאר בריתו וקנה פירוש לומד תורה בקנה וטעם ביאת הנשמה לזה העולם גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו פירוש מעקרא מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל וכו' עכשיו. ממנה יהיו-פירוש מצד מעשיה עושה פירות ופירי פירות:

 

ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה (כה, לז).

 

ועשית את נרותיה – פירוש נפש רוח נשמה ש'לה. שבעה – פירוש נפשם שביעה והם ישינים ועוד. והעלה את נרותיה – נפש רוח נשמה ש'לה עלו למעלה ונקשרו בעולם העליון ועכשיועל ידי ביאת הנשמה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים. והאיר על עבר פניה – פירוש מסתכלת פנים בפנים.

 

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה, ח).

רוחות של מלחמה נושבות מה יהיה ???

רוחות של מלחמה נושבת מכיוון הצפון. האם אנחנו יכולים לנצח את מאות אלפי הטילים של שונאי ישראל קרי חיזבאללה, סוריה, איראן, חמאס, אחים המוסלמים ממצרים??? מי שהולך לישון בלילה כי חולם שלצה"ל הניצחון אוי לו, הנשק של העם היהודי הוא תפלה ותורה, ודרשו רבותינו "ה' ילחם לכם – ואתם תחרשון" = תחרשון משיחה בטילה בבית הכנסת, כשהגרמנים  ימ"ש נכנסו למרוקו, באולדמנצור פנו תושבי העיירה לסבא רבה  שלי הרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א, שנשאל ע"י בני קהילתו מה יהיה,הגרמנים כבר במרוקו? מה עושים? סבא השיב:אנחנו בבית הכנסת מקפידים שלא לדבר, והם אינם יכולים לפגוע בנו לרעה, וזו היא התשובה לכל רוחות המלחמה, רק בזכות קדושת בית הכנסת ננצח אך הפעם הזאת, ולכן חובת השעה להשתמש בנשק הסודי מדורי דורות, ונזכה לגאולה השלימה ברחמים אמן

 

 

 

 

קדושת בית הכנסת

אבי מורי שמע מזקני הכפר אולדמנצור על מעמד ברכת הלבנה שהתקיימה באותם ימים. באותם ימים שרר מתח רב בכפר, על כן מיד לאחר ברכת הלבנה נגשו אנשי הכפר להרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א ושאלוהו אודות השמועה על בוא הנאצים, אמר להם רבינו: 'אכן יבואו לכאן הנאצים, אך לא יצליחו לבצע את זממם, זאת בזכות ששמרנו על כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים בטלים בתוכו. ורבות רבנו עורר על קדושת בית הכנסת, והיה שגור בפיו דברי הזהר פרשת תרומה (עמוד קלא:). תרגום, מי שמדבר בבית כנסת בדיבורים של חול, אוי לו שמראה פרוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק (באלקי) ישראל, שמראה שהוא אין לו אלוקים, ולא נמצא שם, ואין לו חלק בו, ולא מפחד ממנו, ונוהג בזיון בתיקון העליון שלמעלה.

והגאון רבי אברהם סבע זצ"לאשר היהממגורשי ספרד, בספרו צרור המור פרשת בהר, "וכן נמשך להם הגירוש בספרד מצד חלול שבת מחלוקת וקטטה בבתי כנסיות בשבתות וימים טובים, עד שבעונותינו סבבו לעשותם בתי עבודה זרה. רבי פלוני ראה בית כנסת שהייתה בו מחלוקת. ואמר חוששני שיהא בית עבודה זרה, ולימים מועטים נלקח לבית עבודה. וכל זה לפי שלא היה להם יראת מקדש. הרבנים מחו בכל תוקף בידי השותים ערק ואוכלים ביצים בבית הכנסת בתפלת שחרית, שהרי פסק שו"ע (סימן רפט הלכה א), אין לאכול קודם הקידוש.

סדנא בבא חאקי זצ"לצעק רבות על חילול קדושת בית הכנסת, קדושת ספר תורה, אכילה קודם קידוש. והוסיף שיש בזה חשש כפירה שח"ו אין השכינה שורה בבית הכנסת, ומשה רבנו ע"ה אמר בפרשת נצבים "פן יש בם איש אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' … לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא" בר מינן על ככל ישראל. ואדם כזה כדאי לו שלא יבוא לבית הכנסת ויתפלל בביתו. מתוך דרשת הגאון רבי רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל. (ספר שיירי הנפש סימן ט).

הגאון הגדול כמוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א מלפנים רב הערים מרכאש, ספי,  צפרו ועוד מחבר שו"ת עמק יהושע וזקן רבני מרוקו.

סיבת שמירתנו מן הגוים במרוקו, מפני ששמרנו על קדושת בית הכנסת, אין דיבורים בבית הכנסת שאסורים מצד הדין ומצד שכל הטוב, שכל מטרת בואנו לבית הכנסת הוא מקום השארת השכינה, ובו אדם זוכה להדבק בהשי"ת, ובימנו קמים עלינו לכלותינו והקב"ה יגן עלינו בזכות קדושת בית הכנסת.

הנהגה בקודש

שנכנס מוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א בפתח בית הכנסת ואומר את הפסוק "ואני ברב חסדך אבוא ביתך, (כאן הרב מרכין ראשו וגופו מול מול ההיכל), אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" וניכר גודל היראה שהרב נרגש באמירת פסוק זה. ולא אחת שהרב רואה מי שמדבר בעת התפלה ובבית הכנסת, שיהיה חשוב או מקרוב, אבל במקום מהיסה בו.

בשבת קודש.

בגמר התפלה נוהגים יהודי צפון אפריקא, לומר את הפיוט יגדל אלהים חי וישתבח, שיש אנשים שמעט ממהרים וחפצים לאחל לרב ברכת שבת שלום ולהתברך, הרב לא לוחץ לאיש ידו עד סוף הפיוט…

הגאון הצדיק רבי יוסף בוכריס זצ"ל רב עירה הסמוכה לג'רבא.

בשבת אחת עשירים שבתו שבת בצילו של הצדיק, בעת קריאת התורה, החלו לשוחח ביניהם, במקום הרב היסה בהם, עם צעפו, ניסה הגבאי לילחוש לרב באוזנו שהם עשירים גדולים ובמוצאי שבת הם ירמו תרומה נכבדת, לטובת הציבור, ואולי כדאי שהרב יתעלם מהם כלא רואה, הרב עמד על כך שיחדלו במקום מלדבר, ואחר התפלה אמר הרב לגבאי, אני לא צריך אותם הם צריכים אותי ואכן כך הוה במוצאי שבת העשירים נשקו ידי הרב והתנצלו על כך שדיברו בתפלה, ואף הרימו תרומה כפולה עבור בני הקהילה.

                                                                שבת שלום,

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                            לתגובות: a0527145147@gmail.com

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר