ארכיון יומי: 23 בינואר 2014


נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"וצאן וסף - רבי יוסף בן נאיים

הקדמה לספר " מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאים.

ובערב באו לקראתי אנשים נכבדים לבית בעל הבית, להלוך עמי לבית הכנסת ההיא. אני באתי לבית הכנסת ומצאתי כל הקהל יוצאים באמבוהה ( בהמונם ) רבה רצים בחיבה יתירה. ובפתח בית הכנסת, גדול – ראש הקומיטי ( הוועד, סניור ) ס' שמעון קאסטייל ובא לקראתי ואמר לי בית הכנסת הזאת קטן מהכיל, והסכימה עצתו להיות הדרשה בבית הכנסת הגדולה הנקראת מדרש, אשר בנה מקרוב הגביר יעקב בן דייאן הי"ו ( עיר לאראג'י יש בה שמונה בתי כנסיות ) .

וכן היה הלכו שמה והיו קהל רב אנשים ונשים, והנשים היו בעזרה שעל גבי בית הכנסת. וכל הקהל היו שמחים שמחה גדולה, ושומעים דברי בחיבה יתירה ובחשק נמרץ, ובהתלהבות יתירה כאדם שהיה צמא למים. והדרשה הייתה שיעור שתי שעות, דברי מוסר ודרושים ומאמרים ( הדרוש רשום אצלי בזכרון דרשותי )

גם אודיע שבאו לעיר לאראג'י לדרוש לשלומי, קהל לקצר וקהל ארג'ילה יע"א, השם ישמרם, וחלו פני ללכת אצלם לבקר אותם. ובחודש טבת נסעתי לעיר ארג'ילה, ויצאו לקראתי כל הקהל הי"ו. ונתאכסנתי בבית החכם כהר"ר בין ג'ו הי"ו, הוא שוחט מתא וראש הקומיטי.

גם הם ביקשו ממני לדרוש ביום שבת קודש, וכן היה דרשתי סדר ויגש בבית הכנסת הגדולה שיש להם, הנקראת על שם בן ג'ו ( בעיר ארג'ילה יש לההם ארבעה בתי כנסיות ). והיית דרשה גדולה, והתפללו מנחה ואחריה ערבית של מוצאי שבת. וביום שני חזרתי לעיר לאראג'י יע"א לשם.

ובראש חודש כסלו נסעתי לעיק לקצר לקאביר, ויצאו לקראתי כל הקהל הגדולים וקטנים, והתאכסנתי בבית חבר עיר החכם כהר"ר יעקב אסבאג הי"ו, הוא שוחט מתא ומוהל וירא השם, השם יפקדהו בבנים זכרים.

וביקשו ממני לדרוש ביום שבת קודש, וקבעו מקום הדרשה בבית הכנסת הגדולה של האדון רמאנו יאיר, השם ירחם נשמתו ( עיר לקצר יש בה שישה בתי כנסיות ), והיה כל הקהל גדולים וקטנים. וכל הנשים של העיר, היו בעליה שעל גבי בית הכנסת.

והארכתי בדרשה שתי שעות ושליש, והיו כל השומעים מקשיבים לקולי בעונג רב, השם יתברך ויאריך ימיהם. ובליל שני הייתה פקידת השנה של אמו של האיש מסעוד סאראגא, והזמין אותי להלוך לפקידת השנה, ודרשתי שמה בביתו על האישה ההיא. 

וביום שני חזרתי לעיר לאראג'י יע"א, ונכנסתי בשעה שנים עשר, ובשעה שנכנסתי לבית בעל הבית, הגידו לי שאתמול נלב"ע ( נפטר לבית עולמו ) הגביר יוסף אמסלם בן פלאטא, בן חמישה ושמונים שנה. והלכתי ללוות המטה, ובבית החיים ביקשו ממני לדרוש עליו, וכן היה.

דרשתי עליו בבית הכנסת שהיה מתפלל שמה, וזה היה ביום שבת קודש סדר ויחי. וביום שבת קודש סדר וירא, דרשתי בתשלום השנה על המנוח יוסף טמסלם נ"ע ( לא הראשון איש אחר ), והדרשה הייתה בבית הכנסת של המנוח שלמה מר יוסף נ"ע.

וביום שני נסתי מעיר לאראג'י יע"א לעיר לקצר, לשוב לביתי. ונתעכבתי שם עד יום א שבט סדר בוא, מתאים זאנווי 1945, חזרתי לביתי לשלום.

עוד אודיע שבחודש כסלו תש"ו לפ"ק, כשהייתי בעיר לאראג'י יע"א, הסכיו הקהל להוליך אותי לעיר טיטואן יע"א, לראות בית דין צדק הגבוה של חיקור דין שיושבים שלושה דיינים ה"ה ראש אב בית דין הוא מורנו הרב יהודה ליאון כלפון נ"י. ומרונו הרב וידאל ישראל נ"י ירפאהו רופה חינם, ומרונו הרב יצחק ביבאס.

רבי ליאור כלפון, נולד בתיטואן בשנת תרל"ט – 1879, ונפטר שם בכ"ט אדק תשכ"ו – 1966. הוא היה תלמיד הרבנים : רבי יונה נהון ורבי שמואל ישראל זצ"ל. עמד בראש ישיבה והרביץ תורה ברבים. הוא נשא ונתן בהלכה על חכמי הדור במרוקו ומחוצה לה. היה בין המשתדלים בהוצאת תורתם של חכמי תיטואן הראשונים לאור לדפוס. השאיר שאלות ותשובות וחידושי תורה בכתובים.

רבי ודיאל בן רבי משה, נולד בתיטואן בשנת תר"ן – 1890, ונשפט שם בד' אדר תש"ו – 1946. למד לפני הרבנים : רבי יונה נהון, רבי שמואל ישראל ורבי יעקב טאוריל, זצ"ל. מונה לדיין בשנת תרפ"ב – 1922, כיהן בדיינות בעירם תיטואן וטאנג'יר. היה יודע כתלמיד חכם מופלג וצנוע.

רבי יצחק ביבאס בן הרב שלום. כיהן בתפקידים שוחט ובודק, ספרא דדיינא ואחר כך בדיינות. היה חסיד ובעל מעשים וזהיר בלשונו. זכה לאריכות ימים, עלה לארץ ונפטר בכפר סבא בז' אדר תשמ"ג.

עיקר תיטואן יש בה שישה עשר בתי כנסיות, וביקרתי כל הספריות שיש שםה. ויש בהם ספרים רבים ויקרים למאד ויקרי המציאות.

ראיתי את ישיבת הרב הגאון כמוהר"ר יצחק בן וואליד זצ"ל מלאה מכל טוב ספרי פוסקים ושאלות ותשובות וספרי השכלה וחכמה לרוב  ( ספרייה זו הועלתה לארץ בשנים האחרונות ונמצאת בידי רבי שלמה דיין בירושלים, מהתרשמותי נראה, כי מאז עד היום חלו בה ידיים ונעלמו ממנה ספרים רבים ).

ועוד ביקרתי את הישיבה שהקדיש המנו"ח ( המעולה, נבון וחשוב ) רודף צדקה חסד כה"ר יחייא בן הרוס נ"ע נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ כן יהי רצון. ויש בה ספרים מרובים אין מספר, ושם לומדים תלמידי חכמים ולוקחים פרס ( שכר תמיכה ).

עוד ראיתי את הישיבה הנקראת תלמוד תורה, וראית את הישיבה הנקראת יגדיל תורה, ויש בהם ספרים אבל אינם מרובים, ולומדים שם תלמידי חכמים ש"ס ופוסקים, וראש הישיבה הוא הרב הדיין ומורה מורינו הרב יעקב בן טולילא הי"ו, והא זקן כבן חמשה ושבעים שנה.

הרב יעקב בן טולילא נולד בתיטואן סביב לשנת תר"ך – 1860 ונפטר שם בט' אדר תש"ט – 1949, חיבר שאלות ותשובות שלא ידוע אם נשתמרו וביד מי מצויים היום .

והיו לומדים מסכת בבא בתרא, ואני הדל הכותב למדתי עמהם יום אחד. וראיתי עוד ישיבת הכנסת אורחים, ויש בה ספרים מעטים. החצר ההיא מתאכסנים בה אורחים עניים הבאים מכל מקום. עוד יש שם ישיבה הנקראת על שם בן עוליל ז"ל, אבל שם הספרים העלו אבק וחלודה מאין דורש ומבקש.

נר המערב-י.מ.טולידנו

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

איש טבריה ת"ו

הקדמת המחבר.נר המערב

ועתה כה אמר ה' בראך יעקב ויוצרך ישראל… כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. ( ישעיה מ"ג )

החזון הזה של הנביא ישעיה ראינו בקורות עם ישראל בכל ארצות פזוריו. בולט הוא לעינינו עוד יותר פה בקורות ישראל במרוקו, בכל הארצות אין ארץ שבה היו חיי עמנו מלאים כל כך רדיפות ומאורעות כבמרוקו, ובכל זאת בכל פעם שתקפוהו רדיפות ויחשבו לכלותו ולהאבידו, יכול שוב לחזק את מעמדו, ומצבו שב ויתפתח.

סופר אחד יספר כי מושל פאס ההוא שלח עוד להנודדים האמללים בידי האיש אשר שלחו אליו מקרבם סוסים ופרדים ומורי דרך להובילם אל מחוז חפצם, אך בהיותם בדרך מצאום הערביים ויתעללו בם כאשר נשמעה השמועה הזאת להמחנה הנשאר בארזילא, נפלה עליהם אימתה ופחד ויהיו צריכים להמיר את דתם על ידי הצורר קודי די בורבא.

אמנם גם להפליטים ההם אשר נשארו מעט מחרבה ויכלו להגיע אחרי סכנות רבות לפאס, בתחילת שנת רנ"ג, מצאו אחר כך עוד פגעים נוראים, לראשונה נפגשו בעיני התושבים הערביים באותות משטמה וצרות עין מיראתם פן יקר מחיר צרכי אכל נפש לרגלם, אכן המושל ההוא מולאי שיך שכל כך היה טוב לבו ליהודים גונן עליהם וגם חמל על העניים והאביונים שבהמגרושים וינהלם ויכלכלם בלחם ובמשאות כסף.

אך ימים מועטים עברו והנה נראתה בין היהודים המגורשים המחלה הצרפתית אשר לוותה את גולי ספרד כמעט בכל מקום בואם, ותדבק עוד יותר במגורשי ספרד אלה שנקבצו וישבו בפאס והסביבה. המחלה ההיא ועוד מחלות שונות התהלכו אז בקרבם במשך כל ימי החורף ותפלנה מהם חללים רבים וחיל גדול מאוד מאוד.

המחלה הצרפתית

(כשפרצה העגבת לראשונה באירופה, בסוף המאה ה-15, השנאות והיריבויות המסורתיות הקלו על התושבים בבחירת שם מתאים למגפה: הצרפתים כינו אותה "המחלה הנפוליטנית", הטורקים קראו לה "מחלת הנוצרים"; ואילו הסברה (שלא הוכחה חד-משמעית), כי המחלה הובאה עם החיילים הספרדים מ"העולם החדש", העניקה לה את הכינוי "המחלה הספרדית". ב-1530, על סמך פואמה פופולרית, "סיפיליס או: המחלה הצרפתית", קיבלה המחלה את שמה המוכר. סופר בה על רועה צאן בשם סיפיליס, שנענש על ידי האל אפולו ולקה במחלה )

עד שפני זה גדלה שנאת עם הארץ אליהם כי אמרו שרק המגורשים הביאו אתם את המחלה ההיא למרוקו על כי מעולם לא ידעו אתה שמה באפרקיה, בכל זאת היה המושל מולאי שיך מושך עוד חסד להיהודים מגורשי ספרד, " ובכל יום היה נותן מכיסו מאה פרחים לפרנס העניים שהיו מתים בשוקים וברחובות וכאשר לא יכלה הארץ לשאת אותם, צוה, ויקחו עבדיו לוחות וקורות וקרשים ויבנו בעמק אהלים קטנים ככף איש ושם נחו היהודים וימצאו מרגוע לנפשם ".

וכן נמשכו ימי המחלה ההיא עד ימי האביב של השנה ההיא שנת רנ"ג, שאז החלה לחדול ותרף מעליהם, ואז מת גם רבי שלמה אדרוטיל אביו של כותב הזכרונות רבי אברהם אדרוטיל הנזכר, הוא היה – כמו שסיפר בנו עליו – " תלמידו של רבי יצחק קנפטון גאון ספרד ושימשו עשרים שנה ויהי בקי בתלמוד ובעת הגירוש יצא מספרד בהיותו כבן שבעים שנה ויבא לפאס, ונפטר שם ביום ראשון של פסח בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מספרד " ובכם קרוב הדבר לומר שגם הוא – רבי שלמה אדרוטיל – היה מחללי המחלה ההיא בה בעת שקרב קצה.

צרות אחרונות משכחות את הראשונות, כי בעוד לא נחו יהודי ספרד מטלטולם ועמל נדודם, בא עליהם נגע המחלה ההיא, ועוד טרם הספיקו להרגע מנגעיהם ומעוצבם מפני תוצאותיה האיומות של המחלה, הדביקתם רעה אחרת יותר נוראה ומשכלת, וזה מה שמספר רבי אברהם אדרוטיל הנזכר :

" ואחר הפסח באו כמה צרות על ישראל, לאחר שישבו במדינת פאס כמו שמונה חדשים יצאה אש בתוך היהודים בחודש תמוז ונשרפו בשעה אחת כמה אנשים כאלו האש יצאה מן השמים…והייתה צרה גדולה אשר לא נהייתה מעולם בחצי היום…ואחרי השרפה הגדולה ההיא בא רעב ודבר גדול ומתו יותר מעשרים אלף נפשות מישראל במדינת פאס, ובמדינות אשר סביבותיה כהנה וכהנה.

ובעת שראו הרעה הגדולה הזאת חזרו לארץ אדום כי אמרו כולנו מתים ומהם נסו לאהלי מואב וישמעאלים ומהם מתו ברעב בשוקים וברחובות ובנות ישראל ערומות "

הנשארים הרבה מהם נאנסו לשכון בשדות ולאכול חציר כבהמה, וביום השבת כוססו את הצמחים בשניהם, ויתנחמו בצדקתם כי לא מחללים הם את השבת לתלוש בידיהם. היו אבות אשר מכרו אחד מילדיהם לתושבי הארץ הישמעאלים לתת להם לידיהם הנשארים, והקונים ההם התעמרו בילדי היהודים ההם ויעבידו אותם עבודת עבד.

היו אומות רחמניות אשר בידיהן המיתו את ילדיהן לבל תראינה עיניהם במותם מזלעפות רעב, יש חובלי אניות נוצרים אשר עמדו על החוף סאלי ויראו קבוצות ילדים מילדי ישראל קוששי עשבים להחיות את נפשם, מצאו חפץ ברעבונם זה למשוך ברשתם הרבה ילדים אשר נגשו את החוף להשתחוות להם בעד פרוסת לחם.

וימשכו אותם את אניותיהם ויקחום שבי, האכזרים האלה אטמו אזנם משמוע זעקות האבות והאמהות האמללים שרבים מהם קפצו הימה להציל את בניהם ובנותיהם בהתחננם לפני בעלי האניות להשיבם להם, אך הם לא כן, את הילדים הובילו אותם לארצות רחוקות, מהם נתנו דורונות לשרי מדינה ומהם מכרו אותם לעבדים.

נפלא הדבר כי גם אז בעצם ימי הרעה ההיא, ובתוקף הדבר והרעב ששרר שבמרוקו, בעת שרבים מהמגורשים חזרו לארץ אדום, לקסטיליה וספרד, נמצאו גם אז כמה משפחות מגולי פורטוגל אשר בהתגרשם משם על פי פקודת העריץ דון יואן, ואחרי שבעו נדודים שמו פעמיהם לבוא למרוקו, בין הגולים האלה, היה רבי יהודה בן יעקב חייט, מחבר " הפירוש " על סודות מערכת האלהות.

הוא בא בלוית אנשים משפר אשר נשארו מן החמישים ומאתיים איש שגורשו אתו יחד מארץ פורטוגל, על דבר התלאות אשר מצאו אותם בכלל, ואת רבי חייט ובני לויתו הפליטים הבאים למרוקו, יסופר בהקדמתו אל פירושו ההוא וזה מה שסיפר אודות עינויו האחרונים :

" משם נסענו בסוף שנת רנ"ג, אל הברבריה של מלכות פיס בארץ ישמעאל אנשים רעים וחטאיטם לה' מאד מה שהותיר הברד אכל הארבה וגם שם לא שלותי ולא שקטתי וישמעאל אחד שהיה מספרד דר במקומו ונזדמן שם כי גם להם נעשה גירוש, העיד עלי, כי בהיותי בספרד בזמן שהקלות הקדש עשו שמחות על כבישת העיר גרנדה.

צויתי להיהודים שבמקומי שהיתי מרביץ תורה ביניהם שיעשו צרות נביאם…והאמינו בו, אז הכוני פצעוני והליכוני בבור תחתיות במקום נחשים ועקרבים ותיכף דנוני לסקילה והיו מבטיחים אותי שאם אמיר את דתי ישימוני עליהם לשר ולקצין מלבד מוהר ומתן ויהודה עוד דר אל עם אל קדושים נאמן והאל אשר שמתי בו מבטחי בלבל עצתם עם היות שעמדתי שם קרוב למשך יום בחשך ואפלה בלחם צר ומים לחץ ודבקה לארץ בטני ברעב ובצמא ובחוסר כל.

נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

נשות חיל יהודיות במרוקו – אליעזר בשן.

מגירוש ספרד ועד המאה העשרים

שירים על סוליכה.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

לזכרה של סוליכה חוברו שירים בערבית יהודית ובעברית, להלן כמה שירים , שמופיעים בספרו של פרופסור בשן, גם בידי חנניה דהאן, שירים אלו מובאים בספרו הנדיר, " מקורות השירה היהודית במרוקו בידי פרופסור יוסף שטרית מצויים שירים לזכרה של סוליכה שטרם ראו אור.

 

אבייאד אלי  חדר פימות אצבייה – אשרי מי שהיה נוכח במותה של הנערה

לי שכאת בעמרה עלה רבי אלמוזוד – שוויתרה על חייה לשם לה'.

 

קאנת מעה אומהה פדאר מרבייה – הייתה עם אמה בבית מטופלת

ודייאר מכלטין מסלמין אוליהוד – והדירות מעורבות מוסלמים ויהודים.

 

ראווהה למסלמין צבייה נקייה – ראוה המוסלמים שהיא נערה תמימה וצנועה

קאל האדי כסארה תבקא ענד ליהוד – ואמרו חבל שזו תשאר אצל היהודים.

 

נזמעו כלהום ועמלו לף דגייה – נאספו כולם ועשו סגר סביבה

דארו מנהום,קייאד,ועדול וסהוד –  סביבה עמדו מושלים,נוטוריונים ועדים.

 

קאל האדי ראה סלמת תמסי האנייה – אחד אמר זו הכירה באיסלאם תלך בשלווה

סיפדוהא לאדי הואה,פאזין מקבוד -שלחוה למי שליופי מכור (הסולטאן)

 

סקסוהה קאלולהאה אס תכוני נתינה – שאלו אותה מה את

קאלתהום יהודייא מן גנס ליהוד – אמרה להם אני יהודייה מהעם היהודי

 

קאלולהא סלם לי תקול נקבלו עלייה – אמרו לה התאסלמי ומה שתבקשי מקובל עלינו

נעטיווק מן טכאייר די תקול מוזוד – ניתן לך מה שתרצי לקבל ומה שתחפצי

 

קאלתהום חאסה מה תגוויני דנייא – אמרה להם חס ושלום לעולם לא תפתוני

מה ידום וויבקא גיר רבי למוזוד – שום דבר אינו נצחי כמו האלוקים,המציאות האמיתית

 

הווה לי כלק שמש אולקמאר ותרייא – הוא אשר ברא את השמש את הירח ושבעת הכוכבים

הווה די כלק ארזק די יקון מחדוד – הוא אשר ברא כל הדרוש לקיום היצורים

 

הווא לי דרא בליתים ובלולייא – הוא הדואג ליתום ולאלמנה

הווא די פאז זדודנה מן שעבוד- הוא אשר גאל את אבותינו משעבוד

 

הווא לי כלק לטייאר וכל הוא וחייא – הוא אשר ברא את העופות וכל בעלי החיים

הווא לי כלק אדלמה אונזום מעדוד – הוא שברא את החושך ואת הכוכבים במספר

 

ליה כא אנבע רוחי תמסי הדייא – לו, אני מוכרת נשמתי במתנה

בסכאת אוסבר אולעקאל אולפם מסדוד – בשקט בסבלנות ותבונה ובפה סגור

 

מא תג'אוני בקנטאר ולא במייה – לא תוכלו לפתות אותי בכור(מידת משקל) לא במאה

מה תטלעסי מני האדה למקסור- לא תשיגו ממני מטרה זו

 

קאל סירו זרוהא סבאח אומסייה – אחד אמר לכו תגררו אותה בוקר וערב

תלאיימו עליהה ליסמלמייאת כיף לקרוד – התגודדו סביבה המוסלמיות כמו קופים

 

כא תערפו רבי פדלנא על דנייא – התדעו שה' הטיב לנו על העולם יותר מהחיים עלי אדמות

ותנכרוה אותסחרוה יא בנאיין לזחוד – ואתם מכחישים האמת ומשקרים לו אתם בעלי הזרו

 

יאך אדנייא ג'יר סוויעא נהייא – הרי העולם החיים אינם אלא שעה קלה

כיף די ג'אמאד עינו אווינום אואינוד – כמו מישהו שעוצם עיניו ומנמנם

 

נסבר אוחאד סוויעא אוחפות דג'ייאה – נתאפק שעה קלה שתחלוף מהר

אולי עטאני רבי מקבול מרפוד – ומה שיתן לי אלוקים מקובל ומורם

 

אואס סי חאד מאסי יבקא פהאד דנייא – האם מישהו עומד להישאר בזה העולם

מה אידום אוייבקא ג'יר רבי אלמעבוד – לא ישאר לעד רק האל הנעבד

 

קאלולהא קלמתק הייאה אלולייה – אמרו לה מילתך היא הראשונה

קאל תהום ענדי קלמא בג'יר מרדוד – אמרה להם מילתי אינה חוזרת מבוטלת

 

קאלולהא אללה איהדיק יא אולייא – אמרו לה אללה ישכנע אותך גברת

לא תכסרסי דאק זין דריף מנגוד – לא תקלקלי אותו יופי נחמד, בטובך

 

לבאס די וויאתיק מן חריר אולכרייא – לבשי מה שיתאים לך ממשי וכותנה

וברוכאדו אולגולי די תקול מוזוד – שמלת משי וכל מה שתאמרי מוכן

 

קאלתהום יקפא אומא תנסדו עלייא – אמרה להם מספיק ואפילו תלחצו עלי

ואס אנא ענדי דין בלכיום מקבור – האם יש לי דת מחוזקת בחוטים

 

ג'יר די תעמלו קומו עמלוה דנייא – מהרו שונה ממה שאתם עושים עתה

באדרו בייא קתלוני בסיף מהנוד – תגמרו במהירות הרגוני בחרב חדה

 

דרבהא אלקתאל לקפאר בן רזייא – היכה אותה התליין הכופר בן רזייא

טלעת רוחהא תחת כסא הכבוד – עלתה רוחה נשמתה תחת כסא הכבוד

 

קראת קרייאת שמע הייא לווילא – קראה קרית שמע האומללה

אורפדת עיניהא ללאה אלמעבוד – והרימה עיניה לאלוקים הנעבד

 

אני הכותב עבדא די קדושה בריך הוא יוסף אלבאז – אני הכותב עבד ה' יוסף אלבאז

סוליכא בת שלמן חתוויל מתושבי עיר טאנזהא בת שמחה

השיר בערבית אינו מזכיר את המפגש עם המוסלמים, את בריחתה מהבית ואת מפגשה שם הנערה המוסלמית – הראשונה שניסתה לשכנעה להתאסלם. הנוסח העברי איננו מזכיר שברחה מהבית בגלל אמהּ, שהציקה לה. על פיו רצתה לחזור ליהדות לאחר שהעלילו עליה שהתאסלמה ומשום כך נגזר דינה למוות.

השיר מתרכז בדו שיח שהתנהל בינה ובין אלה שניסו לאסלמה ובפיתויים החומריים, שבאמצעותם ניסו המוסלמים לפתותה, תכשיטים ושמלות יקרות. היא מתוארת כאישיות חזקה, שאינה ניתנת לשיכנוע. כן מתוארים תגובתה, סירובה להיכנע, התמדתה באמונת אבותיה ורצונה למות על קידוש השם ללא עיכובים לאחר קריאת " שמע ישראל"

שירו של הרב יעקב בן יקותיאל בירדוגו

שיא אחר על סוליכא חובר על ידי הרב יעקב בן יקותיאל בירדוגו ממכנאס, שחיבר את הספר " שופריה דיעקב ". היה אחיו של הרב רפאל המחבר " משפטים ישרים ". החכם עבר דרך מוגדור בדרכו ללונדון בשליחות קהילתו בעקבות הרעב ששרר בשנים 1820 – 1825, הוא שהה במרוקו בעת התרחשות האירוע וחיבר שיר בעקבות הידיעה שהגיעה אליו.

באמסטרדם הודפס ספרו " קול יעקב " בשנת 1844, כלומר כעשר שנים לאחר האירוע.

ממזרח וממערב-כרך ו'-מאמארים

התכתובת בדבר התוכנית לגירוש היהודים מאוראן 1666 – 1669 – משה אורפלי

תימוכין לזהירות המיוחדת שבה החלו לנקוט השלטונות באותם ימים נמצא בהמלצתה של מועצה זו מה־13 באוקטובר תכ״ח (1668), בעקבות דאגת המושל הכללי משהותו בקרטחינה של יעקב ששפורטש, שהוגלה על ידי המרקיז די אסטורגה (Marques de Astorga, המושל הכללי הקודם) לגינואה. בעקבות המרקיז די לוס ויליז ביקשה המועצה להחזירו לאוראן ולא להתיר לו להגיע למדריד, שאוראןכן אז יוכל לפעול בחצר כדי לסכל את התכנית. על עניין זה, וכן על הטלת הצנזורה החמורה על המכתבים שנשלחו לקהילת יהודי אוראן או הגיעו ממנה, כבר דן ח״ז הירשברג, אך מקובץ המסמכים שלנו עולה שגם נקבעה מערכת צופן להתכתבות שבין הרשויות, מערכת שזכתה לכינוי ״הסיפרה״ (La cifra.

בלשון צופן זו אמורה חיתה להמשך תכתובת הדיונים בדבר קבלת החלטת הגירוש. לאחר ברכתן של המועצות על הצעות הוועדה המיוחדת של האינקוויזיטור הכללי, החלו הדברים לידון למעשה בקצב מהיר למדי. פקודת הגירוש המיוחלת מטעם המושל הכללי הגיעה לאוראן ב־ 31 באוקטובר תכ״ח (1668), ומעתה התרכזה התכתובת בפרטים הטכניים הקשורים בביצועה. זמן ההוצאה לפועל של הפקודה היה נתון לשיקולו הבלעדי של המושל הכללי, שנשם לרווחה כאשר קיבל אותה, אך התקשה לבצעה, כמשתמע מן הטיוטות השונות של מכתבי המלכה אל המרקיז די לוס ויליז ואל המרקיז דיל ויסו, מושל קרטחינה.

הדברים עולים גם ממכתבו של דון קארלוס אנטוניו קאלונה (Don Carlos Antonio Calone) אל דון פדרו פרנאנדז דיל קאמפו(Don Pedro Fernandez del Campo), המודיע לזה האחרון שלצורך ביצוע הפקודה יישלח לו חיל תגבורת וספינות הובלה: ממכתבו של המרקיז די לוס ויליז אל הכתר, המודיע שגם כאשר הגיעו ארבע הספינות לדון קארלוס קאלונה הורתה מועצת המלחמה על פיזור חיל הסיוע והספינות; וגם ממכתבו של דון אנטוניו קאלונה אל הכתר, המודיע שהספינות שבו והקדימו לבוא ביום אחד.

הערת המחבר : איגרת המרקיז די לוס ויליז להוד מעלתה מה־22 בפברואר תכ״ט (1669), נתקבלה ב־4 במרס. הוא מפציר בהוד מעלתה שאם לא יבוצע הגירוש במועד הראשון לאחר הסתלקות המאורים מן החופים יתקשה לבצעו לאחר מכן. על כן יש להורות לדון קארלוס קאלונה לשלוח את הכוחות בכל מקרה: aunque no 10 haga estoy en animo de hazer la execuzion fiando" "en Dios, y en el poco alboroto que se puede temer.

הקושי העיקרי היה לרכז את חיל התגבורת שאמור היה לסייע לחיל המצב אם יתנגדו היהודים, ולהעבירו לאוראן, שכן באותם ימים נפוצו שמועות שהשריף מולאי רשיד, משושלת העלאווים שבמרוקו, מתכונן להתקיף את העיר. על כן הורתה מועצת המלחמה, שהיתה ערה לריבוי ספינות אויב המשייטות בחופים הסמוכים לאוראן, על פיזור חיל התגבורת, אף על פי שידעה על נחישות דעתו של המושל להוציא את פקודת הגירוש בכל מקרה.

מועצת המדינה, שהתערבה בנעשה, ציינה במכתב מה־24 בינואר תכ״ט(1669), שבטרם תוצא פקודת הגירוש לפועל יש צורך שיימצאו במחוז כוחות הסיוע הנחוצים למנוע כל תקלה אפשרית. כוחות הסיוע חייבים לשאת נשק, וכדאי שיישלח העתק של ההוראות למרקיז די לוס ויליז ולמרקיז דיל ויסו, הן כדי להרוויח זמן והן כדי לזרז את זה האחרון, שחלילה לא יתגלה בינתיים המבצע ליהודים ויתעוררו קשיים שהמועצה תצטער עליהם. ב־27 בפברואר תכ״ט (1669) שבה מועצת המדינה לבקש מהוד מעלתה להורות למועצת המלחמה שלא תתיר למושל הכללי לבצע את פקודת הגירוש ללא כוחות הסיוע, שהרי ״יהיה זה ביש מזל שבמקום לגרש את היהודים יאבדו ארבע מאות נוצרים״. כן הציעה שעל המושל להמתין לבואו של המרקיז דיל ויטו לקרטחינה, וזה, במקרה שלא יחזרו שלוש הספינות שהעבירו את הדוכס די סן ג׳רמאן (Duque de San German) לסרדיניה, יצווה להביא לקרטחינה מברסלונה שלוש מתוך חמש הספינות שלרשותו להובלת הדוכס די אוסרנה (Duque de Osuna) לאיטליה. ב־9 במרץ תכ״ט (1669) המליצה המועצה בפני הכתר להורות על גיוס חוזר של הכוחות שפוזרו, כדי לא לאבד זמן ולא לגרום לריבוי הוצאות, שהרי, כפי שיוצא מן המכתבים שצירפה הוועדה להמלצתה, שנשלחו מן המרקיז דיל ויסו ודון קארלוס קאלונה, הספינות להובלת חיל הסיוע עדיין עגנו בקרטחינה והכוחות המגויסים יכלו לעמוד לרשות המרקיז די לוס ויליז כבר ב־20 באותו חודש.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.ouarzazte 1

 נהוג היה גם לבקר בבית־הכנסת על שם הקדוש, ושם לעשות לימוד או להדליק נר, במקום לעלות לקבר הקדוש. לעיתים בית הכנסת היה בעיר אחרת, כמו בית־ כנסת על שם ר׳ דוד ומשה במוגאדור, או שהיה באותה עיר שבה קבור הקדוש, כמו במקרים של ר׳ יצחק בן-וואליד בתטואן ושל ר׳ משה טולידאנו ברבאט,או שהיה בעיר קרובה לקבר הקדוש, כמו אצל ר׳ יחייא לחלו. בדרך אל הקדוש אליו קשורים יותר, או במיוחד בחזרה מן הביקור אצלו, ערכו היהודים ביקורים אצל קדושים אחרים הנמצאים בדרך. היציאה לדרך היא שלב חשוב בהכנה הנפשית של החוגג, המאפשרת לו להתנתק מסביבתו ולהתחיל את תהליך הזדככותו לקראת המפגש עם הקדוש. גורמים מסייעים בתהליך זה הם קשיי הדרך, ההליכה הממושכת והביקור בקברי קדושים אחרים בדרך, המשמשים לא רק תחנות־ביניים כדי לפוש אלא גם מהווים שלב המקרב את ההולך לנקודת השיא, שהיא בואו לאתר הקדוש שבו הוא מתעתד לשהות זמן ממושך. יש להניח שקשה היה לפסוח על קבר קדוש בדרך גם מתוך אמונה שביקור קצר יכול להועיל ובאותה מידה פסיחה על אותו קבר יכולה לעורר את רגישותו של הקדוש

הערת המחבר : בהילולה שנערכה במוואלין דאד בל״ג בעומר תשמ׳׳א פגשתי יהודי שסיפר לי על מסע בן שבוע שערך בקברי קדושים, והרי תיאורו: ביום ראשון ביקור בקברי ר׳ חנניה הכהן ור׳ פנחס הכהן כמראכש: ביום שני ביקור בקברי ר׳ רפאל הכהן באשבארו ור׳ שלמה ק־לחנס ליד אוריקה: ביום שלישי ביקור בקברי ר׳ דוד ומשה, ר׳ אברהם ואזאנה ור׳ מכלוף בךיוסף בתאורירת של וארזאזאת: יום רביעי סידי חמד אל כנין(קדוש מוסלמי!), סידי דאווד בוארזאזאת, ר׳ אליעזר טורי־זהב וסידי בועיסא וסלימאן; יום חמישי ר׳ דורבךברוך, ר׳ חיים פינטו, אולאד זימור: יום שישי ר• אברהם מול אנס. ראה בן־עמי — ר׳ "Les itine'raires :דניאל, עמ מח. גם בדתות אחרות קיים ״מסלול״ ובו תחנות לביקור אצל קדושים qu’empruntent les pelerins sont significatifs, car ces derniers se pre'occupent rarement des chemins les plus courts ou les plus faciles. lis recherchent un circuit jalonne de sanctuaires importants, un itineraire de devotions; la route est determinee par la densite du surnaturel": Les Pelerinages, Etudes d'Histoire des Religions, 1, Paris 1973, p. 14; J. Yoyotte

לביקור אצל הקדוש שלא במסגרת ההילולה היתה לרוב סיבה מיוחדת. בדרך כלל ערכו ביקור ראשון כדי לשטוח בקשה בפני הקדוש, וביקור נוסף כדי להודות לקדוש על מילוי הבקשה. לפעמים האדם משמש כמתווך והוא פונה לקדוש בשם אדם אחר: אשה מתפללת לר׳ דוד בן ברוך כדי שחברתה תבריא וזו תצטרך ללכת לזיארה כל שנה; בעל מבקש מאנשי חברא קדישא שיתפללו לר׳ יחייא לחלו שאשתו תלד, ואשה מבקשת משכנתה שתדליק בשמה נרות בקבר אולאד זימור. הרבה פעמים פונים היהודים לקדוש בשם שכניהם המוסלמים, והקדוש עונה לבקשתם בקשותיהם של הפונים לקדושים משתייכות לכל תחומי החיים, אך במיוחד רבות הפניות לשם ריפוי מחלות למטרה זו היו שוהים תקופת מה במקום, עד שהקדוש נעתר לבקשתם.

הערת המחבר :  כאשר קבר הקדוש היה באזור מוסלמי, נהגו היהודיות להתלבש כערביות, כמו למשל בביקורים אצל מולאי יעקב, ר׳ מכלוף בךיוסף אביחצירא וסידי בועיסא וסלימאן.

בקשותיהם של הפונים לקדושים משתייכות לכל תחומי החיים, אך במיוחד רבות הפניות לשם ריפוי ומחלות. למטרה זו היו שוהים תקופת מה במקום עד שההקדוש נעתר לבקשתם.לרוב נשארו שבעה ימים ליד הקדוש ואם היה צורך אף חודש או יותר. שנה שלמה שהתה אשה חולה ליד קברו של ר׳ דוד הלוי דראע; הבקשה יכולה להיות קשורה להצלחה במסחר: כאשר שני אנשים מחליטים להקים שותפות, הם פוקדים את הקדוש, ומרימים כוס ליד קברו לכבוד סיום העיסקה. הביקור לקדוש יבטיח להם הצלחה ואמון הדדי; ביקורים נערכו גם לשם קיום נדר, או עקב הופעת הקדוש בחלום.

בכל הביקורים נהגו היהודים להדליק נרות ליד קבר הקדוש, וגם להביא מאכל כוסכוס הנקרא ״מערוף״,שאותו אוכלים רק ליד הקדוש. מכינים את הכוסכוס בבית, ומבשלים אותו במקום. אוכלים ממנו וגם מחלקים לעניים. גם המוסלמים אוכלים כוסכוס ליד קבר הקדוש

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר