תורת אמך ◆ פרשת בחוקתי◆ לאור חכמי מרוקו ◆
תורת אמך ◆ פרשת בחוקתי◆ לאור חכמי מרוקו ◆
אור חדש האתר של יהדות מרוקו המלקט: הרב אברהם אסולין
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם (כו, ג).
היינו, אם בעשיית חוקות תשימו נגדיכם ההליכה שאדם הולך לבית עולמו, אז בנקל "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", כי בזה תכניעו כח היצר הרע כי אין שלטון ביום המות (בבא סאלי ח"ב).
כתב רבנו חיים בן עטר זלה"ה מחכמי העיר סאלי וראש ישיבת כנסת ישראל בספרו אור החיים הקדוש,
רש"י ז"ל פירש, שתהיו עמלים בתורה. וטעם שקרא הכתוב עמל התורה חוקה, לצד שיש בה מצוה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמיים ושלש והם נטועים אצלו, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק. או יאמר על זה הדרך, שלא יאמר אדם כיון שתלמוד תורה ימלא מקום המצוות, אם כן הרי הוא פטור ממעשה המצוות אשר תזדמן לפניו, תלמוד לומר 'אם בחוקותי תלכו', שהוא עסק התורה, 'ואת מצוותי', שהם לא תעשה. 'תשמרו', לא מפני זה תהיו פטורין מקיום מצוות אלא 'ועשיתם אתם'. ומה שפרשתי שהוא שקול, הוא פרט למזדמן שאינו יכול להתקיים על ידי הזולת. ועוד יתבאר עפ"י רבותינו ז"ל (פאה פ"א), אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כבוד אב ואם וכו', ותלמד תורה כנגד כולם. והוא פירושו 'אם בחוקתי תלכו', שהוא עסק התורה, מעלה אני עליכם גם כן ששמרתם מצוותי 'ועשיתם אותם'.
ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו(כו, ד).
כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זלה"ה, בספרו מי מנוחות, כוונת הכתוב, בעת שאני גוזר ולא יהיו הגשמים מסורים אל הטבע, ואז אין להם עת קבוע רק בעת עליית האדים מן הארץ, או לפי מהלך הכוכבים יש כוכב יורה אל היובש, ויש יורה אל רוב הלחות, ויש ממוזג. ובהיות הגשמים מסורים אל הטבע והכוכבים לפעמים ירביון ללא צורך ולפעמים ימעטו בעת הצורך. ואם כי יעשו שליחותם להוציא לחם מן הארץ וכל פרי האדמה, מכל מקום יש להם קצת מן הרע, ולפעמים חלקת התבואה מרוב הגשמים יכולה להפסיד, לכן רק בהיות הגשמים בהשגחה יהיה הכל מתוקן יפה. וזהו שאמר 'ונתתי גשמיכם בעתם', שנגזר עליהם בעת ירדו או בעת שצריכים לירד, והוא ישתבח שמו לעד, משדד את מערכת הכוכבים ולא יתנהגו על פיהם. ואמר 'ונתנה הארץ יבולה', שלא יפסד הזרע בארץ רק יצליח לעשות פרי. ולפי רבותינו ז"ל מה שאתה מוביל לה' יהיה הפירות בברכות, יען כי התבואה הנזרעת בארץ היא תבואה מעולה, לזה אמר שתתן ארצכם יבולה כעין מה שאתה מוביל לה.
ורדפו מכם חמשה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב(כו, ח).
כתב הגאון רבי שמואל בן זקן זלה"ה בספרו פרי עץ הדר, יובן 'לפניכם', עפ"י המדרש (ויקרא רבה י, ז), על גולית דכתיב ביה (ש"א יז, מט), ויפול על פניו ארצה, לא היה צריך ליפול אלא לאחוריו, והמלאך דחפו ונפל על פניו. ואחד מן הטעמים שנתנו שם, הוא כדי שלא יצטער דוד ויחתוך את ראשו, אלא נשתכר י"ב אמה וזרתים וכו', והוא עצמו מה שהבטיח כאן, 'ונפלו אויביכם לפניכם', סמוכים אליכם, שיהיו מוכנים ומזומנים לצורך החרב, ואפשר, שנכלל במה שפירש רש"י ז"ל: שיהיו נופלים לפניכם שלא כדרך הארץ.
מעשה רב: אהבת תורה ללא גבול
(מתוך הקונטרס פניני המדות שיצא לאור בקרוב בס"ד).
א. בגיל חמש עשרה, הנער ר' יהושע מאמאן נתבקש על ידי אביו הגאון רבי רפאל עמרם מאמאן זצ"ל מרבני העיר צפרו, ללמוד מלאכה, דבר המקובל בצפון אפריקה, שתלמידי חכמים היו מתקיימים ממלאכה, כמאמר התנא "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", הרב הלך ללמוד את מקצוע הנגרות, אך ראשו של הרב בהוויות אביי ורבא, הנגר מתפלא כה בחור מוכשר, וידיו אין עמו, עד שהנער מגודל תשוקתו, לתורה שב הנער לבית אביו, ואמר אבא חשקה ליבי בתורה בלבד, אביו קבלו וידע שעוד נועד לגדולות. אחיו ניסה להניע אותו מהחלטתו מללמוד יום שלם, והוסיף ממה תתפרנס אתה וב"ב, הרב הוסיף מוכן אני ללמוד מעוני, נפשי קשורה בעבותות אהבה לתורה, וסיים הרב ובי התקיים מאמר חז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופה שמקיימה מעושר ולימים התפרסם הרב כשמו הולך לפני הגאו הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א זקן רבני מרוקו ומותיקי הדינים בעולם..
חוק ולא יעבור
ב. בתו, מספרת, כי יום אחד שמעו בבית הרה"צ רבי יעקב אבוקסיס זצ"ל זעקות שבר אוי אוי אוי הפסדתי, בני הבית חשבו כי ודאי התפגר בעל חי או שנשרפה התבואה, ומיד נזדעקו ובאו אל רבי יעקב לעודדו, ומאד התפלאו לראות שלא ניזוק רכושו כלל וכלל, וכל זעקותיו לא היו אלא על שלא הספיק להשלים את סדריו בלימודי התורה.
איך לומדים תורה
ג. ומטעם זה נקראת התורה בשם שירה, לומר לך שצריך לקרותה מתוך שמחה ושירים, ולא מתוך עצבות וגם רמז לקרותה בניגון, וקרוב לומר שמכאן הוציאו רז"ל, ונתנו לתורה טעמים וניגונים, כיון שהכתוב קראה בשם שירה, כדי לקרותה לאט לאט מלה במלה, כדרך ש"ץ הקורא בתורה בטעם וניגון, ומתוך כך יבין מה שהוא קורא, ומתעורר לקיים מה שכתוב בתורה. ודבר טוב נמצא בשירי קודש, בו בזמן שהייתי קם ל"בקשות" בכל שבת, שאותם השירים והניגונים היו נמשכים והולכים בפי, כל השבוע, וכל היום תהלתי בפי לשורר ולזמר, ומימלא נמשכת כל השבוע, וזהו ההפרש בין שמחה גשמית לשמחה רוחנית, שהשמחה גשמית "ויעבור והנה איננו", ורק בעת היותה לבד מתעוררת השמחה, ואח"כ "נשכח כל השבע", לא כן שמחה אמיתית של קודש בעייני הנפש והרוח, שגם אחר זה נמשכת והולכת זמן רב, ומרגיש טעם הדבר ופעולותו.
היה מתמיד גדול.
ה. מדי יום החל מהבוקר היו לומדים חברותא אם הרה"ג רבי משה אלמליח זצ"ל רב העיר עתלית, וכן אם הרה"ג רבי משה חליאוה זצ"ל, סיפר לי חתנו הרב טובול רב קהילת אהל יצחק בשכונת כפר אברהם בעיר פתח תקוה, בסעודות היה מור חמי מאריך בפיוטים ודברי תורה, וכן היו שותים מחיה, ולמרות שסיימו את הסעודה מאוחר, חשבו כולם זהו הצדיק הולך לישון ויקום לתפלת השחר, לא אחת ראינו אותו אחר שינה מועטת והוא כבר רכון על לימודו…