בתפוצו הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי
- סופו של וזיר מומר
היה היה מלך אחד, שהיה לו וזיר מומר. וזיר זה היה שונא את היהודים מאוד. בחג המיימונה, יום אחרי פסח, היה המלך רגיל לחלק אבקת שמרים ליהודים. שנה אחת ביקש הווזיר ממלכו להרשות לו לחלק את אבקת השמרים בעצמו. נתן המלך את הסכמתו לכך. מה עשה הווזיר ? לקח אתו רעל ושם אותו לתוך אבקת השמרים, כדי להרוג ולאבד את כל היהודים.
החכם של העיר ידע בנבואה על הרעה העומדת להתרחש, והוא נתן ליהודים הוראה לקרוא את ההגדה של פסח ולנהוג כמנהגי החג, כאילו נמשך חג המצות גם ביום המיימונה.
הלך הווזיר והודיע למלך:— היהודים לא הסכימו לקבל מידך את אבקת השמרים.
המלך הזמין אליו את החכם ושאלו לפשר הדבר:— מדוע שונאים אתם את הווזיר שלי ? מדוע סירבתם לקבל מידו את אבקת־השמרים שלי ?
ענה החכם ואמר:— מכיוון שהעלית, אדוני מלכי, את הבעיה על הפרק, אזמין את כבודו להיות נוכח במה שיקרה עתה. שמע הווזיר את דברי החכם והסב את ראשו כאילו אין הדבר נוגע לו. מה עשה החכם היהודי ? לקח קמצוץ מאבקת השמרים ונתנו לכלב לטעימה. הכלב טעם ומיד נפח את נשמתו.
ראה המלך את צדקת החכם וציווה מיד לאסור את הווזיר, לקשור אותו בחבלים ולהושיבו בכניסה ל״מלאח״. כל עובר ושב היה ניגש לווזיר ומורט לו שערה מזקנו, עד שיצאה נשמתו. כן יאבדו כל שונאי ישראל.
פריחה סוסן (מספרת! סיפורים 42—46), ילידת ראבאט, כבת 60. תושבת ירושלים. מרבה לספר, בערבית־מארוקאית׳ בעיקר בחוג המשפחה׳ אך גם בנוכחות שכנות המתאספות בביתה כדי לשמעה. לאסיפות מסוג זה מזדמן גם יששכר ב ן ־ ע מ י.
47 – מה יחלום המלך
היה היה מלך, ולו שלושה שרים — אחד יהודי, אחד נוצרי, ואחד מוסלמי. פעם שאל המלך שאלה והבטיח:— מי שיענה על שאלתי יקבל מתנות וכסף רב. השאלה היתד,: ״מי יודע מה אחלום הלילה ?״
תשובת הנוצרי היתה:— בחלומו ישב המלך על מרכבת זהב וכל העבדים ירוצו לפניו ואחריו. המוסלמי אמר:— המלך יחלום על משפט שיצליח בו. לעומת שני אלה אמר היהודי!— המלך יחלום, שאנשים מרביצים לו בשוטים ובאבנים עד שישתגע ויקחוהו לבית המשוגעים.
— טוב — אמר המלך. — כל אחד מכם ילך לביתו ומחר תבואו אלי ואגיד לכם מי משלושתכם הצליח.
כשהלכו כולם, לא חשב המלך על מה שהנוצרי והמוסלמי ניבאו לו, אלא על דבריו המוזרים של היהודי. הוא חשב עליהם כל היום, ובלילה חלם על כך, בדיוק כפי שניבא לו השר היהודי.
למחרת היום באו השלושה אל ארמון המלך. המלך נתן ליהודי כסף וזהב וכל טוב, ושלחו בשלום הביתה. הנוצרי והמוסלמי נשארו אבלים וחפויי ראש.
תמר א ל מ כ י ם (מספרת: סיפור 47) ילידת קאזאבלאנקה (1897)׳ עלתה בשנת 1954. אלמנה׳ תושבת חיפה. ששת ילדיה נשואים בארץ. אחת הנכדות שלה היא הזמרת הצרפתית הנודעת׳ מאיה קאזאביאנקה. בהיות המספרת שכנה של חנה וקנין׳ היא סיפרה לה את הסיפור על חלום המלך.
חנה וקנין (רושמת! סיפור 47), ילידת קאזאבלאנקה, בת 20. עלתה לארץ עם הוריה (עמרם וזהבה), בהיותה בת ארבע. בשנת 1953 חזרה המשפחה למארוקו ועלתה שגית ב־1955. בדרך נשארה חנה בצרפת, כדי ללמוד במוסד לבנות. עלתה ב־1959, לפני שסיימה את חוק לימודיה בצרפת• למדה בישראל בסמינר למורות ״בית רבקה״ שבכפר־חב״ד, ואח״כ בבית־הספר לפקידות ״דעת״ בחיפה. עבדה למעלה משגה בעיריית חיפה, ועתה היא פקידה במשרד המשפטים. אביה הוא פקח בעירייה! שני אחיה ושתי אחיותיה נולדו בארץ, והם תלמידי בית־הספר היסודי ״אחיעזר״.