קצידה — סי׳ אני דוד קים – פרשת ויחי-אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל- קצידה מס 310 כרך ב'

 

 (310) — קצידה — סי׳ אני דוד קים

פרשת ויחי

בשקל ״עשקי פכנאתא / יאטרא פלעאהד תבקאלי תאבתא / מן צאלת פג׳מאלהא חיאתי / ראחת רוחי לפאיקא מולאתי יאקות״

אֵין חֵקֶר לְשִׂמְחָתוֹ וּלְרִנַּת —

נַפְשׁוֹ, כִּי פִּתְאוֹם קַרְנוֹ גָּבְהָה / לִתְשׁוּעָה נַפְשׁוֹ כָמְהָה

יַ"ג שָׁנִים אָסִיר שָׁהָה / עֵת נָהָה / אוֹרוֹ גָּהָה / לֹא תָּהָה —

בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי־לִפְנֵי / לִפְנֵי פַּרְעֹה לִשְׁמֹעַ הַחֲלוֹמוֹת

וְלוּ נִגְלָתָה / צָרַת מִצְרַיִם כַּמָּה רָבְתָה

כְּרוֹפֵא וְחוֹזֵה עִתִּי / נִבָּא עַל רָעָב וַיְגַל תַּעֲלוּמוֹת:

 

נְבוּאוֹת מְבֹאָרוֹת כְּלִבְנַת —

סַפִּיר, שִׁמַּע שׁוֹכֵן עֲלִיָּה / הֶרְאָךְ רַב עֲלִילִיָּה

שֶׁבַע שָׁנִים צְפוּיָה / פּוֹרִיָּה / וִיפֵה־פִּיָּה / וְהָיָה —

שָׂבָע גָּדוֹל, וְהִנֵּה / שְׁנֵי רָעָב, כְּשִׁבֳלִים צְנוּמוֹת

חִישׁ לְעֶזְרָתָה / טֶרֶם תִּשּׁוֹם רַהַב וְחָלְתָה

יַעֲשֶׂה פַּרְעֹה יַאֲתֶה / אִישׁ חָכָם נָבוֹן יוֹדֵעַ סְתוּמוֹת:

 

יָדַע פַּרְעֹה וַיַּבֵּט בִּתְמוּנַת —

פְּנֵי יוֹסֵף כְּחַמָּה בָּרָה / הֵסֵב פָּנָיו וַיִּקְרָא

הַנִּמְצָא בְּעֵת צָרָה / אִישׁ עֶזְרָה / מָגֵן עֵרָה" / נַחְקוֹרָה —

בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי / אִישׁ שֶׁרוּחַ אֵ-ל בּוֹ עֲלֵי אֲדָמוֹת

וּלְךָ יָאָתָה / אָמַר אֶל יוֹסֵף, הִנֵּה אַתָּה —

עַל פִּיךָ יִשַּׁק כֹּל־בֵּיתִי — בִּלְעָדֶךָ אִישׁ לֹא יָרִים רוֹמְמוּת:

כנפי שחר

(310) — מתוך: פר׳ מקץ

אין חקר — אין קץ. קרנו גבהה — עלה לגדולה. כמהה — תאבה, שאפה. שהה — התעכב. עת נהה — צעק לה׳ בקול נהי. אורו גהה — זרח, באה ישועתו. לא תהה — דבק למעלה, לא התחרט על מעשיו הטובים על־אף יסוריו הרבים; או שהוא נמשך למטה, לא תמה בעמדו בפלטין של מלך, כי גדל בבית שזיו שכינה שרוי שם. וחוזה עתי— יודע איזו עת טובה ולהפך. נבואות… — דברים ברורים כאבן טובה בהירה. צפויה עתידה לבוא. שני רעב — שנים של רעב. צנומות — לקויות וצומקות. טרם תשוט רהב — לפני שמצרים תהיה שוממה. וחלתה — לפני שתחלה, שתסבול מרעב יַאֲתֶה— יביא. ידע פרעה — הפתרון נתיישב על לבו. מגן ערה — ערה מגן (ישע׳ בב,ו), גילה המגן שהסתיר החלום. בשבת תחכמוני — (ש״ב בג,ה), בישיבת אנשי החכמה והמדע. לך יָאָתָה — ראויה ויאה המשרה. ישק — יתזן, יתפרנס (רש״י). שמו נישא — פרעה נישא שמו של יוסף; נישא, מבנין פיעל.

דִּגְלוֹ הֵרִים, וַיִּתֵּן אֶת אָסְנַת —

בַּת פּוֹטִי־פֶּרַע לוֹ לְאִשָּׁה / עַל הַכֹּל שְׁמוֹ נָשָׂא

צָפְנַת אֶבֶן הָרֹאשָׁה / וּבְחֻרְשָׁה / אֹכֶל פָּשָׂה / וַיִּשָּׂא

עַד כִּי חָדַל הַמּוֹנֶה / אֹכֶל שְׂדֵה כָּל־עִיר הֵבִיא תּוֹךְ חוֹמוֹת

וְלֹא נִכְרָתָה / אֶרֶץ מִצְרַיִם אַךְ לָהּ עָלְתָה

אֲרוּכָה, קִרְיָה רַבָּתִי / לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב שׁוֹמֵמוֹת:

 

וְכֹל־מִצְרַיִם בָּאוּ בִּתְלֻנַּת —

לִבָּם, עַל כִּי הָרָעָב רַבָּה, / לִשְׁבֹּר בַּר, כִּי נִכְזְבָה —

תִּקְוַת נֶפֶשׁ רְעֵבָה / לְסִבָּה / כִּי נִקְבָּה / נִרְקְבָה —

תְּבוּאַת שֶׁבַע שֵׁנִי / הַשָּׂבָע, שֶׁאָצְרוּ קָמוֹת עֲרֵמוֹת

סִבָּה נִהְיָתָה / כִּי אֹרְחַת אֲחֵי יוֹסֵף חָנְתָה —

בֵּיתָה יוֹסֵף. יָרְדוּ בִּלְתִּי / בִנְּיָמִין, כִּי אָמַר אָבִיו, פֶּן יָמוּת:

 

דִּבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וּבִמְגַנַּת —

לֵב אָמַר, מְרַגְּלִים בָּכֶם / לְיָא יֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם

כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם / וְאֶתְכֶם / בֵּית מִשְׁמַרְכֶם / וּבְשַׂרְכֶם —

 יֵאָסֵר פֹּה כִּי אֲנִי / יָרֵא אֱ-לֵהִים, לֹא אֶעֱשֶׂה אֲשָׁמוֹת

קְחוּ אֹרְחָתָה / וּלְכוּ, וְהָבִיאוּ, כִּי כָלְתָה —

נֶפֶשׁ בָּתֵּיכֶם וּבָתֵּי / בְּנֵיכֶם, כֹּל, נְעָרִים וַעֲלָמוֹת:

 

קוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם, גַּם לִתְחִנַּת —

נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד לֹא שָׁמַעְנוּ / נָם רְאוּבֵן בְּאוֹנוֹ

עַל כֵּן בָּאָה עָלֵינוּ, / אַחֵינוּ, / צָרָתֵנוּ / הֵן מֶנּוּ

נִדְרַשׁ דָּמוּ נִתְאַנֶּה / וְלֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ בִּמְזִמּוֹת

אוֹי לְעֶבְרָתָה! / בִּשְׁמֹעַ יַעֲקֹב כִּי קָשְׁתָה —

יַד הַמּוֹשֵׁל, וְלוּ תָּפְתֶּה / עָרוּךְ מֵאֶתְמוֹל, וּלְפָנָיו רַב חֵמוֹת:

צפנת… — יוסף ראש מצרים. ובחורשה… — בשדה תבואה רבה. וישא — התחיל מונה כמות התבואה, ל׳ שא את ראש מלקוח השבי (במדי לא, בו). עד כי חדל… — הפסיק הסופר לספור, כי אין מספר. עלתה ארוכה — ניצלה מחרפת רעב. לשבע שני הרעב — דבק למעלה, ולא נכרתה מחמת שנות הרעב. בתלונת לבם — צעקה מקירות הלב. לשבור בר — לקנות תבואה. כי נכזבה… — תקוותם להסתפק ממה שאצרו היתה לשוא ודבר כזב מפני שהכל נרקב ונפסד. קמות ערמות — גדישים גבוהים. סיבה נהייתה… — הרעב היה סיבה לירידת אחיו מצרימה. אורחת… — אורחה, שיירה, קבוצת נוסעים. ובמגנת לב — בצער עמוק, כלומר, למרות רצונו דבר אתם קשות או: בלב חסוי (ראה מעשה חרש). מרגלים בכם — כלומר, מרגלים יש בכם; במקום ״אתם״ לצוה״ח; או: אחרים ריגלו בכם שאתם מרגלים. אחיכם ואתכם — הוא ואתם תבואו יחד. בית משמרכם ובשרכם — שיעורו: ובשרכם בית משמרכם; ובשרכם, אחיכם, ע״ש בי אחינו בשרנו הוא (לז, בז); בית משמרבם, בבית משמרכם. אשמות — מעשי רֶשַׁע. קחו אורחתה — הצטרפו לשיירה וסעו עמה. כלתה נפש — מייחלת עד כלות הנפש. ועלמות — נערות. נם… — אמר ראובן מתוך צערו. הן מנו — ממנו. דמו נדרש — מדת הדין דורשת שניענש על שפיכת דמו. נתאנה — מגיע לנו שנתאנה, שיבקשו תואנות ועלילות להרע לנו. במזמות — במעשה רשעם. אוי לעברתה! — אוי לצרה הממשמשת ובאה! כך קרא יעאע״ה בשמעו קורות בניו. ולו תופתה… — ועוד יש למושל תוכנית עלילות סדורה לפניו; תופתה, גיהנם, כנוי ליסורין. חימות — חרון אף.

דרידכה

יוֹם יְשׁוּעָתָהּ / מֵעָפָר תִּצְמַח וְגַם רָמְתָה

זֶרֶם הַזְּמַן יַחֲתֶה / בְּתוֹךְ צָרָה רְוָחָה וְנֶחָמוֹת:

 

מִיְּמֵי קַדְמָתָהּ / גַּם כִּי הִיא יֻשְּׁנָה וּבָלְתָה

תַּחֲלִיף כֹּחַ וְתֵאתֶה / תְּחַדֵּשׁ כְּנֶשֶׁר גַּף וַעֲצָמוֹת:

 

אִם לוֹ נִרְאֲתָה / אֲזַי עֲרָפֶל תָּעִיק תַּחְתָהּ

צַר וָאוֹר לִשְׂמֹאלָהּ תַּטֶּה / מֵאַרְבַּע רוּחוֹת תִּנְהַר עַל מְקוֹמוֹת:

 

כּוֹכְבֵי יִפְעָתָהּ / יְרוּצוּן, כְּיוֹם אֲשֶׁר פָּשְׂתָה —

גְּבוּרַת בְּנֵי אֶפְרָתִי / עַל אוֹיְבֵיהֶם בְּרֹב רֶצַח וּנְקָמוֹת:

 

יַעְרֵי עַרְבָתָהּ / עֲלֵי פַּלְגֵי הַמַּיִם חָרְטָה

כְּגַן־עֵדֶן מִלְּאֵתִי / כָּעֲרָבוֹת הָעוֹמְדוֹת בַּאֲלֻמּוֹת:

 

גַּנֵּי חֶמְדָּתָהּ / בְּגִיל דִּיצָה וְרִנָּה דָּשְׁתָה

נַחֲלֵי מַיִם וְתַשְׁטֶה / לְכָל־רוּחַ תַּעֲבֹד הַשְּׁדֵמוֹת:

כנפי שחר

מעפר תצמח — הישועה כעשב השדה הצומח מעפר ללא תקדים נראה לעין. רמתה — תרום, תעלה. זרם הזמן יחתה… — הזמן, אגב שטפו, יגרוף יחד עם גל הצרות גם ישועה ונחמות. מימי קדמתה — מאז היתה כ״י לגוי; גם כי היא יֻשְּנָה ובלתה — אפילו שתגיע למצב מיואש, כדבר שנתיישן ובלה; תחליף כוח… — סוף שתתחזק ותבוא להתחדשות, לימי נעוריה, כנשר המחדש כנף ועצמות. יֻשְּנָה, כנוי לאורך הגלות; ובלתה, כנוי ליאוש, לאיבוד בל תקוה. אם לו נראתה… — והלואי ותיראה שוב בזירת המלוכה, כי אז תציק לערפל שלא יחשיך, וחמה ולבנה תטה אותם לשמאלה, בי זהורה יאיר מכל הכיוונים על כל מקום בעולם; ערפל, כנוי לחושך הגלות; תעיק תחתה, תכריע תחתה, ר״ל במקום שעד אז הציקה לה הגלות, ונהפוך הוא אשר תציק היא לגלות, לאותם שמררו חייה בגלות. כוכבי יפעתה ירוצון — ואז בבוא גאולתה גם הכוכבים יילחמו לה באויביה; כיום אשר פשתה… — התעצמה ורבתה גבורתם של צבאות יהושע בן נון שהיה משבט אפרים. (ראה מעשה חרש). יערי ערבתה… כגן עדן — אדמות השממה תהיינה כגן־עדן מלאות עצי־פרי ושיחי־נוי ציצים ופרחים, בערבות… — רבים כערבי נחל העומדות צפופות באילו הם קשורות באגודות. חרטה — ציירה, שתלה העצים בצורת ציור. גני חמדתה — גני החמד שלה. בגיל… דשתה — דרכה והתהלכה בהם בשמחה. נחלי מים ותשטה… — שיעורו: ותשטה נחלי מים, הטתה והזרימה נחלי מים לכל עבר לעבוד שדות התבואה.

פִּרְחֵי נָצְתָה / לִפְטוּרֵי פִּרְחֵי־צִצִּים דָּמְתָה

וְרוּחַ צַח כְּאִישׁ פּוֹתֶה / יְגַלֶּה בְּקִרְבָּם רִקְמֵי רְקָמוֹת:

 

הֵיכְלֵי צִלָּתָהּ / בְּרֹב תַּעֲנוּג וָגִיל שָׁבְתָה

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בָּתֵּי / הַצְלָחַת חֶלְדָּה, שׁוֹמֶרֶת פְּעָמוֹת:

 

יַלְדֵי שִׁלְיָתָהּ / גָּדְלוּ וְרָמוּ וְתָו תָּוְתָה

מֵתוּ־חַיִּים לֹא תַּחֲטִיא / לְלַמְּדָם וּלְשַׁכְלְלָם בְּחָכְמוֹת:

 

רוֹכְלֵי כִנְעָתָהּ / מִכָּל מִינֵי סְחוֹרָה קָנְתָה

מִצְּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה / בְּרַב חָכְמָתָהּ רוֹכֶלֶת בָּאֻמּוֹת:

 

רוֹכְבֵי סוּסָתָהּ / בְּגִבּוֹרֵי־חַיִל חֵיל צָרַתָּה

הִכַּרְתִּי הַפְלֵתִי / תִּתְחַר לִגְבֹּר כְּאִישׁ בַּעַל מִלְחָמוֹת:

 

אִשֵּׁי רִצְפָּתָהּ / מִנֶּשֶׁב הָרוּחוֹת לֹא נָטְתָה

שַׁלְהֶבֶת מוֹרָא תַּעֲטֶה / עַל סְבִיבָה תַּשְׁלִיךְ בּוּז וַחֲרָמוֹת:

 

מָלֵא תִּקְוָתָהּ / אָנָּא, יְיָ, שׁוּב שְׁבוּתָהּ

בֵּית מִקְדָּשִׁי שֶׁאָהַבְתִּי / יִתְגַּדָּל עַל כֹּל בְּעֹז תַּעֲצוּמוֹת:

כנפי שחר

פרחי נצתה — נצה, הכפתור שממנו יוצא הפרח. לפטורי… — התפתחות פרחים וציצים. ורוח צח — זך, ללא אבק. כאיש פותה — אין לב, לא יציב. רקמי רקמות — שלל צבעים. היכלי צלתה… שבתה — בהיכליה הגבוהים תמצא מנוח. צופיה… — עינה פקוחה על הנהגת בניה, שבהם תלוי קיום הצלחתה, ושומרת צעדיהם לבל יטו מדרך השכל. ילדי שליתה — בניה; שליה כיס שהעובר נתון בו במעי אמו. ותיו תוותה — הציבה להם קו שממנו תוצאות חיים. לא תחטיא — לא תטה מאותו הקו. ולשכללם — שיהיו מושלמים בכל מדע. רוכלי כנעתה… — עמים הסוחרים בסחורתה ימצאו אצלה כל מיני סחורה. קנתה — כי ארצה סיפקה אותם לה. מצפון זהב יאתה — מארץ הצפון יבוא הזהב, כי יבואו לקנות ממנה. רוכבי סוסתה — וכאלה יהיו גבוריה: בגבורי חיל — שלה, והם: הכרתי הפלתי — הַקַּשָׁתִים, מורי חצים בקשת, וְהַקַלָעִים, מורי אבנים בקלע, חיל צרתה — בגבוריה אלה תצור אל חומת האויב. תתחר לִגְבוֹר… — בגבוריה תתמודד ותגבר על יריביה כאיש מלומד מלחמה (ראה מעשה חרש). אשי רצפתה… — שלהבת גחלתה לא תטה מחמת הרוחות המנשבות בה, ר׳׳ל מכל הנלחמים אליה אין מי שינצחנה. שלהבת מורא… — כי תלבש מעטה חרון המטיל אימה על כל סביבה, ותשפוך עליהם קיתון של קלון ותחרים אותם. עד כאן תיאור חזון אחרית הימים, ומסיים בתפלה שכך יהיה וכן יקום.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר