קצידה — סי׳ אני דוד קים – פרשת ויחי-אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל- קצידה מס 310 כרך ב'

 (310) — קצידה — סי׳ אני דוד קים

פרשת ויחי

בשקל ״עשקי פכנאתא / יאטרא פלעאהד תבקאלי תאבתא / מן צאלת פג׳מאלהא חיאתי / ראחת רוחי לפאיקא מולאתי יאקות״

אֵין חֵקֶר לְשִׂמְחָתוֹ וּלְרִנַּת —

נַפְשׁוֹ, כִּי פִּתְאוֹם קַרְנוֹ גָּבְהָה / לִתְשׁוּעָה נַפְשׁוֹ כָמְהָה

יַ"ג שָׁנִים אָסִיר שָׁהָה / עֵת נָהָה / אוֹרוֹ גָּהָה / לֹא תָּהָה —

בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי־לִפְנֵי / לִפְנֵי פַּרְעֹה לִשְׁמֹעַ הַחֲלוֹמוֹת

וְלוּ נִגְלָתָה / צָרַת מִצְרַיִם כַּמָּה רָבְתָה

כְּרוֹפֵא וְחוֹזֵה עִתִּי / נִבָּא עַל רָעָב וַיְגַל תַּעֲלוּמוֹת:

נְבוּאוֹת מְבֹאָרוֹת כְּלִבְנַת —

סַפִּיר, שִׁמַּע שׁוֹכֵן עֲלִיָּה / הֶרְאָךְ רַב עֲלִילִיָּה

שֶׁבַע שָׁנִים צְפוּיָה / פּוֹרִיָּה / וִיפֵה־פִּיָּה / וְהָיָה —

שָׂבָע גָּדוֹל, וְהִנֵּה / שְׁנֵי רָעָב, כְּשִׁבֳלִים צְנוּמוֹת

חִישׁ לְעֶזְרָתָה / טֶרֶם תִּשּׁוֹם רַהַב וְחָלְתָה

יַעֲשֶׂה פַּרְעֹה יַאֲתֶה / אִישׁ חָכָם נָבוֹן יוֹדֵעַ סְתוּמוֹת:

יָדַע פַּרְעֹה וַיַּבֵּט בִּתְמוּנַת —

פְּנֵי יוֹסֵף כְּחַמָּה בָּרָה / הֵסֵב פָּנָיו וַיִּקְרָא

הַנִּמְצָא בְּעֵת צָרָה / אִישׁ עֶזְרָה / מָגֵן עֵרָה" / נַחְקוֹרָה —

בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי / אִישׁ שֶׁרוּחַ אֵ-ל בּוֹ עֲלֵי אֲדָמוֹת

וּלְךָ יָאָתָה / אָמַר אֶל יוֹסֵף, הִנֵּה אַתָּה —

עַל פִּיךָ יִשַּׁק כֹּל־בֵּיתִי — בִּלְעָדֶךָ אִישׁ לֹא יָרִים רוֹמְמוּת:

כנפי שחר

(310) — מתוך: פר׳ מקץ

אין חקר — אין קץ. קרנו גבהה — עלה לגדולה. כמהה — תאבה, שאפה. שהה — התעכב. עת נהה — צעק לה׳ בקול נהי. אורו גהה — זרח, באה ישועתו. לא תהה — דבק למעלה, לא התחרט על מעשיו הטובים על־אף יסוריו הרבים; או שהוא נמשך למטה, לא תמה בעמדו בפלטין של מלך, כי גדל בבית שזיו שכינה שרוי שם. וחוזה עתי— יודע איזו עת טובה ולהפך. נבואות… — דברים ברורים כאבן טובה בהירה. צפויה עתידה לבוא. שני רעב — שנים של רעב. צנומות — לקויות וצומקות. טרם תשוט רהב — לפני שמצרים תהיה שוממה. וחלתה — לפני שתחלה, שתסבול מרעב יַאֲתֶה— יביא. ידע פרעה — הפתרון נתיישב על לבו. מגן ערה — ערה מגן (ישע׳ בב,ו), גילה המגן שהסתיר החלום. בשבת תחכמוני — (ש״ב בג,ה), בישיבת אנשי החכמה והמדע. לך יָאָתָה — ראויה ויאה המשרה. ישק — יתזן, יתפרנס (רש״י). שמו נישא — פרעה נישא שמו של יוסף; נישא, מבנין פיעל.

דִּגְלוֹ הֵרִים, וַיִּתֵּן אֶת אָסְנַת —

בַּת פּוֹטִי־פֶּרַע לוֹ לְאִשָּׁה / עַל הַכֹּל שְׁמוֹ נָשָׂא

צָפְנַת אֶבֶן הָרֹאשָׁה / וּבְחֻרְשָׁה / אֹכֶל פָּשָׂה / וַיִּשָּׂא

עַד כִּי חָדַל הַמּוֹנֶה / אֹכֶל שְׂדֵה כָּל־עִיר הֵבִיא תּוֹךְ חוֹמוֹת

וְלֹא נִכְרָתָה / אֶרֶץ מִצְרַיִם אַךְ לָהּ עָלְתָה

אֲרוּכָה, קִרְיָה רַבָּתִי / לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב שׁוֹמֵמוֹת:

וְכֹל־מִצְרַיִם בָּאוּ בִּתְלֻנַּת —

לִבָּם, עַל כִּי הָרָעָב רַבָּה, / לִשְׁבֹּר בַּר, כִּי נִכְזְבָה —

תִּקְוַת נֶפֶשׁ רְעֵבָה / לְסִבָּה / כִּי נִקְבָּה / נִרְקְבָה —

תְּבוּאַת שֶׁבַע שֵׁנִי / הַשָּׂבָע, שֶׁאָצְרוּ קָמוֹת עֲרֵמוֹת

סִבָּה נִהְיָתָה / כִּי אֹרְחַת אֲחֵי יוֹסֵף חָנְתָה —

בֵּיתָה יוֹסֵף. יָרְדוּ בִּלְתִּי / בִנְּיָמִין, כִּי אָמַר אָבִיו, פֶּן יָמוּת:

דִּבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וּבִמְגַנַּת —

לֵב אָמַר, מְרַגְּלִים בָּכֶם / לְיָא יֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם

כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם / וְאֶתְכֶם / בֵּית מִשְׁמַרְכֶם / וּבְשַׂרְכֶם —

 יֵאָסֵר פֹּה כִּי אֲנִי / יָרֵא אֱ-לֵהִים, לֹא אֶעֱשֶׂה אֲשָׁמוֹת

קְחוּ אֹרְחָתָה / וּלְכוּ, וְהָבִיאוּ, כִּי כָלְתָה —

נֶפֶשׁ בָּתֵּיכֶם וּבָתֵּי / בְּנֵיכֶם, כֹּל, נְעָרִים וַעֲלָמוֹת:

קוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם, גַּם לִתְחִנַּת —

נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד לֹא שָׁמַעְנוּ / נָם רְאוּבֵן בְּאוֹנוֹ

עַל כֵּן בָּאָה עָלֵינוּ, / אַחֵינוּ, / צָרָתֵנוּ / הֵן מֶנּוּ

נִדְרַשׁ דָּמוּ נִתְאַנֶּה / וְלֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ בִּמְזִמּוֹת

אוֹי לְעֶבְרָתָה! / בִּשְׁמֹעַ יַעֲקֹב כִּי קָשְׁתָה —

יַד הַמּוֹשֵׁל, וְלוּ תָּפְתֶּה / עָרוּךְ מֵאֶתְמוֹל, וּלְפָנָיו רַב חֵמוֹת:

צפנת… — יוסף ראש מצרים. ובחורשה… — בשדה תבואה רבה. וישא — התחיל מונה כמות התבואה, ל׳ שא את ראש מלקוח השבי (במדי לא, בו). עד כי חדל… — הפסיק הסופר לספור, כי אין מספר. עלתה ארוכה — ניצלה מחרפת רעב. לשבע שני הרעב — דבק למעלה, ולא נכרתה מחמת שנות הרעב. בתלונת לבם — צעקה מקירות הלב. לשבור בר — לקנות תבואה. כי נכזבה… — תקוותם להסתפק ממה שאצרו היתה לשוא ודבר כזב מפני שהכל נרקב ונפסד. קמות ערמות — גדישים גבוהים. סיבה נהייתה… — הרעב היה סיבה לירידת אחיו מצרימה. אורחת… — אורחה, שיירה, קבוצת נוסעים. ובמגנת לב — בצער עמוק, כלומר, למרות רצונו דבר אתם קשות או: בלב חסוי (ראה מעשה חרש). מרגלים בכם — כלומר, מרגלים יש בכם; במקום ״אתם״ לצוה״ח; או: אחרים ריגלו בכם שאתם מרגלים. אחיכם ואתכם — הוא ואתם תבואו יחד. בית משמרכם ובשרכם — שיעורו: ובשרכם בית משמרכם; ובשרכם, אחיכם, ע״ש בי אחינו בשרנו הוא (לז, בז); בית משמרבם, בבית משמרכם. אשמות — מעשי רֶשַׁע. קחו אורחתה — הצטרפו לשיירה וסעו עמה. כלתה נפש — מייחלת עד כלות הנפש. ועלמות — נערות. נם… — אמר ראובן מתוך צערו. הן מנו — ממנו. דמו נדרש — מדת הדין דורשת שניענש על שפיכת דמו. נתאנה — מגיע לנו שנתאנה, שיבקשו תואנות ועלילות להרע לנו. במזמות — במעשה רשעם. אוי לעברתה! — אוי לצרה הממשמשת ובאה! כך קרא יעאע״ה בשמעו קורות בניו. ולו תופתה… — ועוד יש למושל תוכנית עלילות סדורה לפניו; תופתה, גיהנם, כנוי ליסורין. חימות — חרון אף.

דרידכה

יוֹם יְשׁוּעָתָהּ / מֵעָפָר תִּצְמַח וְגַם רָמְתָה

זֶרֶם הַזְּמַן יַחֲתֶה / בְּתוֹךְ צָרָה רְוָחָה וְנֶחָמוֹת:

מִיְּמֵי קַדְמָתָהּ / גַּם כִּי הִיא יֻשְּׁנָה וּבָלְתָה

תַּחֲלִיף כֹּחַ וְתֵאתֶה / תְּחַדֵּשׁ כְּנֶשֶׁר גַּף וַעֲצָמוֹת:

אִם לוֹ נִרְאֲתָה / אֲזַי עֲרָפֶל תָּעִיק תַּחְתָהּ

צַר וָאוֹר לִשְׂמֹאלָהּ תַּטֶּה / מֵאַרְבַּע רוּחוֹת תִּנְהַר עַל מְקוֹמוֹת:

כּוֹכְבֵי יִפְעָתָהּ / יְרוּצוּן, כְּיוֹם אֲשֶׁר פָּשְׂתָה —

גְּבוּרַת בְּנֵי אֶפְרָתִי / עַל אוֹיְבֵיהֶם בְּרֹב רֶצַח וּנְקָמוֹת:

יַעְרֵי עַרְבָתָהּ / עֲלֵי פַּלְגֵי הַמַּיִם חָרְטָה

כְּגַן־עֵדֶן מִלְּאֵתִי / כָּעֲרָבוֹת הָעוֹמְדוֹת בַּאֲלֻמּוֹת:

גַּנֵּי חֶמְדָּתָהּ / בְּגִיל דִּיצָה וְרִנָּה דָּשְׁתָה

נַחֲלֵי מַיִם וְתַשְׁטֶה / לְכָל־רוּחַ תַּעֲבֹד הַשְּׁדֵמוֹת:

כנפי שחר

מעפר תצמח — הישועה כעשב השדה הצומח מעפר ללא תקדים נראה לעין. רמתה — תרום, תעלה. זרם הזמן יחתה… — הזמן, אגב שטפו, יגרוף יחד עם גל הצרות גם ישועה ונחמות. מימי קדמתה — מאז היתה כ״י לגוי; גם כי היא יֻשְּנָה ובלתה — אפילו שתגיע למצב מיואש, כדבר שנתיישן ובלה; תחליף כוח… — סוף שתתחזק ותבוא להתחדשות, לימי נעוריה, כנשר המחדש כנף ועצמות. יֻשְּנָה, כנוי לאורך הגלות; ובלתה, כנוי ליאוש, לאיבוד בל תקוה. אם לו נראתה… — והלואי ותיראה שוב בזירת המלוכה, כי אז תציק לערפל שלא יחשיך, וחמה ולבנה תטה אותם לשמאלה, בי זהורה יאיר מכל הכיוונים על כל מקום בעולם; ערפל, כנוי לחושך הגלות; תעיק תחתה, תכריע תחתה, ר״ל במקום שעד אז הציקה לה הגלות, ונהפוך הוא אשר תציק היא לגלות, לאותם שמררו חייה בגלות. כוכבי יפעתה ירוצון — ואז בבוא גאולתה גם הכוכבים יילחמו לה באויביה; כיום אשר פשתה… — התעצמה ורבתה גבורתם של צבאות יהושע בן נון שהיה משבט אפרים. (ראה מעשה חרש). יערי ערבתה… כגן עדן — אדמות השממה תהיינה כגן־עדן מלאות עצי־פרי ושיחי־נוי ציצים ופרחים, בערבות… — רבים כערבי נחל העומדות צפופות באילו הם קשורות באגודות. חרטה — ציירה, שתלה העצים בצורת ציור. גני חמדתה — גני החמד שלה. בגיל… דשתה — דרכה והתהלכה בהם בשמחה. נחלי מים ותשטה… — שיעורו: ותשטה נחלי מים, הטתה והזרימה נחלי מים לכל עבר לעבוד שדות התבואה.

פִּרְחֵי נָצְתָה / לִפְטוּרֵי פִּרְחֵי־צִצִּים דָּמְתָה

וְרוּחַ צַח כְּאִישׁ פּוֹתֶה / יְגַלֶּה בְּקִרְבָּם רִקְמֵי רְקָמוֹת:

הֵיכְלֵי צִלָּתָהּ / בְּרֹב תַּעֲנוּג וָגִיל שָׁבְתָה

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בָּתֵּי / הַצְלָחַת חֶלְדָּה, שׁוֹמֶרֶת פְּעָמוֹת:

יַלְדֵי שִׁלְיָתָהּ / גָּדְלוּ וְרָמוּ וְתָו תָּוְתָה

מֵתוּ־חַיִּים לֹא תַּחֲטִיא / לְלַמְּדָם וּלְשַׁכְלְלָם בְּחָכְמוֹת:

רוֹכְלֵי כִנְעָתָהּ / מִכָּל מִינֵי סְחוֹרָה קָנְתָה

מִצְּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה / בְּרַב חָכְמָתָהּ רוֹכֶלֶת בָּאֻמּוֹת:

רוֹכְבֵי סוּסָתָהּ / בְּגִבּוֹרֵי־חַיִל חֵיל צָרַתָּה

הִכַּרְתִּי הַפְלֵתִי / תִּתְחַר לִגְבֹּר כְּאִישׁ בַּעַל מִלְחָמוֹת:

אִשֵּׁי רִצְפָּתָהּ / מִנֶּשֶׁב הָרוּחוֹת לֹא נָטְתָה

שַׁלְהֶבֶת מוֹרָא תַּעֲטֶה / עַל סְבִיבָה תַּשְׁלִיךְ בּוּז וַחֲרָמוֹת:

מָלֵא תִּקְוָתָהּ / אָנָּא, יְיָ, שׁוּב שְׁבוּתָהּ

בֵּית מִקְדָּשִׁי שֶׁאָהַבְתִּי / יִתְגַּדָּל עַל כֹּל בְּעֹז תַּעֲצוּמוֹת:

כנפי שחר

פרחי נצתה — נצה, הכפתור שממנו יוצא הפרח. לפטורי… — התפתחות פרחים וציצים. ורוח צח — זך, ללא אבק. כאיש פותה — אין לב, לא יציב. רקמי רקמות — שלל צבעים. היכלי צלתה… שבתה — בהיכליה הגבוהים תמצא מנוח. צופיה… — עינה פקוחה על הנהגת בניה, שבהם תלוי קיום הצלחתה, ושומרת צעדיהם לבל יטו מדרך השכל. ילדי שליתה — בניה; שליה כיס שהעובר נתון בו במעי אמו. ותיו תוותה — הציבה להם קו שממנו תוצאות חיים. לא תחטיא — לא תטה מאותו הקו. ולשכללם — שיהיו מושלמים בכל מדע. רוכלי כנעתה… — עמים הסוחרים בסחורתה ימצאו אצלה כל מיני סחורה. קנתה — כי ארצה סיפקה אותם לה. מצפון זהב יאתה — מארץ הצפון יבוא הזהב, כי יבואו לקנות ממנה. רוכבי סוסתה — וכאלה יהיו גבוריה: בגבורי חיל — שלה, והם: הכרתי הפלתי — הַקַּשָׁתִים, מורי חצים בקשת, וְהַקַלָעִים, מורי אבנים בקלע, חיל צרתה — בגבוריה אלה תצור אל חומת האויב. תתחר לִגְבוֹר… — בגבוריה תתמודד ותגבר על יריביה כאיש מלומד מלחמה (ראה מעשה חרש). אשי רצפתה… — שלהבת גחלתה לא תטה מחמת הרוחות המנשבות בה, ר׳׳ל מכל הנלחמים אליה אין מי שינצחנה. שלהבת מורא… — כי תלבש מעטה חרון המטיל אימה על כל סביבה, ותשפוך עליהם קיתון של קלון ותחרים אותם. עד כאן תיאור חזון אחרית הימים, ומסיים בתפלה שכך יהיה וכן יקום.