ארכיון יומי: 4 בינואר 2020


הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו פרק שלשה עשר רבני המאה החמישית

 

רבני מכנאס וחכמיה. רבי פנחס בן ברוך טולידאנו, רבי משה טולידאנו, ורבי חביב אחיו בני רבי חיים שחי בחצי הראשון של המאה הזאת המאה החמישית, רבי אפרים בן אלבאז, רבי יוסף בהתית, אבי משה בירדוגו – המשבי"ר – תלמידו, רבי משה אדהאן, רבי מימון אחיו, רבי משה די אבילא ורבי שמואל בנו, רבי יצחק אצבאן, רבי מרדכי בנו.

רבי דניאל ורבי ברוך ורבי חיים ורבי יעקב, ארבעת האחים בני הרב משה בן ברוך טולידאנו, רבי אברהם בן חסין, רבי יהודה בירדוגו, רבי מרדכי אחיו, רבי שמואל בן מרגי, רבי יצחק אסבאג.

גדול מכולם וזקן הרבנים שבהם היה רבי משה טולידאנו, נולד בשנת ת"ג – ת"ד ומת ביום שבת כ"ב באדר שני שנת תפ"ג, כבן שמונים שנה.

ופעולתו ברבנות נמשכת סביב לשנת ת"מ – שאז מלא כנראה את מקום אביו רבי חיים – ועד שנת מותו, ובמשך שנות רבנותו אלה נלוו אתו הרבנים : רבי אפרים אלבאז גוע וימת בחדש אייר שנת תע"א ורב יעוסף בן בהתית מסביב לשנת ת"ן.

ועד שנת תע"א שאז בשנה ההיא ביום ה' י"ג ניסן מת. אך הוא רבי יוסף בהתית, היה ביותר רק מרביץ תורה בתלמידים ולא התעניין כל כך בדיינות, ולכן נמנה עוד אז בבית דין. רבי חביב אחיו של האב בית דין רבי משה. בשנת תס"ג מצאנו כבר את רבי חביב טולידאנו לאחד מהבית דין.

הנהגת הקהל בכלל, ורבני פאס החליפו תמיד שאלות ותשובות ואגרות אבות אתם ויהיו כמו נכנעים לפני רבי משה ורבי חביב. הם רבי משה ורבי חביב שניהם מתו בלא בנים, אך בעוד הראשון רבי משה האריך ימים כמו שכתבנו, הנה היו ימי רבי חביב אחיו מעט ורעים.

בשנת תס"א בחודש סיון מתה עליו אשתו הראשונה בת אחד מקציני העיר, רבי שמעיה מאימראן, ומאז לא ידע רבי חביב מנוחה. בשנת תס"ב חלה חולי אנוש שלרגליו שלחו רבני פאסאליו אגרות דרישות שלום, ובשנה תע"ו בששה בחשון בהיותו בן חמשים ושמנה שנה גוע ומת.

וכמוהו כבוד רבי משה אחיו הגדול, כתבו הרבה שאלות ותשובות ופסקי דינים, אך לא נשאר מהם עד מה, ומרבי משהידענו שחיבר עוד דרושים כתב יד.

אחרי רבי משה ורבי חביב טולידאנו, ההם, המעלה ובחשיבות אפשר לחשוב את תלמידו של רבי חביב, רבי משה בירדוגו, שנודע בקיצור מלין בשם המשבי"ר, הוא היה גם תלמידו של רבי יוסף בהתית. ויתפוש את אומנתו להרביץ תורה בתלמידים אך גם בדיינות מלא תפקיד גדול בתור אחד מהבית דין שרת מסביב לשנת תע"א ועד שנת תפ"ד.

ואז בשנה ההיא כמות האב בית דין רבי משה טולידאנו, נמנה הוא לאב בית דין תחתיו, אודותיו יספר אחד ממיודעיו רבי חיים בן עטר כי בשעת הדין כאשר היו הבעלי דינים עןמדים לפניו היה הוא, רבי משה בירדוגו, מותן את מבטו למטה ולא נשא עיניו למולאחד מבעלי הדינים, למען לא יתבלבל השני לחשוב כי חפץ הוא להתדיק את בעלי דינו ויסתתמו טענותיו.

בשנת תצ"א ביום ה' חשון מת המשבי"ר ועל מקומו בתור אב בית דין נמנה רבי משה אדהאן דחי עד שנת תצ"ז. מחיבורי המשבי"ר נודע לנו הספרים האלה, ראש המשבי"ר על הש"ס, שני חלקים, בכתב יד, כנף רננים דרשות על ספר בראשית וליקוטים, שאלות ותשובות ופסקי דינים, ביאורים וחידושים בתנ"ך אשר מעט מהם נדפסו, פירוש על רש"י על התורה, והגהות על המשניות.

רבי משה די אבילא בן רבי יצחק, הוא לא נמנה בין דייני העיר ורק היה מרביץ תורה ודרשן, גם עסקן ציבורי, עשיר ונדיב, ממנו נמצא איזה פסקי דינים. והוא מת לפני שנת תפ"ד, ובניו אחריו רבי יעקב ורבי שמואל אחזו גם הם במידותיו.

אך הראשון רבי יעקב לא האריך ימים וימת בליל ט"ב שנת תפ"ח ורבי שמואל מלא מקום אביו, בהיותו בן י"ז שנה עוד בחיי אביו לקח לו את בת רבי משה בן עטר מסאלי, וילמוד לפני אבי חותנו, רבי חיים בן עטר הזקן שהתגורר אז במכנאס בשתי השנים וחצי בין תס"ה – ס"ז.

הוא רבי שמואל למד גם לפני רבי יוסף בהתית זמן מה. וכבן י"ט שנההחל כבר לדרוש את דרשותיו ברבים ולהטיף לקח לפני ההמון ביחוד היה נושא דרשותיו להוכיח פעם כפעם על דבר פיטור התלמידי חכמים ועסקני הציבור ממסים וארנוניות, ולפי השערתינו נגע הדבר הזה ביותר לו לעצמו.

ראשי הקהל וגובי המס במכנאס עינו אז את רבי שמואל להעריך אותו בתור עשיר גדול ובעל הון ויטילו עליו מס גבוה כל כך, בראותם כי היה סוחר מפורסם, ואניות מיוחדות מליאות סחורות באו אליו מכל עבר, בגלל זה קרו הרבה סכסוכים וריבות בינו ובין גובי המס עד שמפני זה – כנראה – נסע רבי שמואל ממכנאס.

ויקבע דירתו בסאלי, אך גם שם לא הרפו מעליו גובי המס של מכנאס, ואף אחרי שנתרצה לא הסתפקו הם בזה וידרשו ממנו יותר, עד שנאלץ אז רבי שמואל להגיש את תלונותיו לפני רבני פאס. הנה כן מובן הדבר כי לרגלי העלבון הזה הוכיח רבי שמואל את ההמון בדרשותיו, וגם חיבר למטרה הזאת את ספרו כתר תורה, להוכיח גלוי כי התלמיד חכם אף שהם עשירים אין עליהם חובת המס. הוא חיבר עוד, ספר אזן שמואל, דרושים וספר מעיל שמואל כתב יד.

רבי מרדכי בן רבי יצחק אצבאן, הוא היה תלמיד המשבי"ר, וסביב לשנת ת"ץ ואולי עוד בשנות הרעב תפ"א – פ"ד , נסע רבי מרדכי ממכנאס, לראשונה ישב לו באיטחליה וימנה לרב בליוורנו, אחר כך נסע לעיר צובא שבסוריה ויחשב גם שם לאחד מרבני העיר, ואחר כך בין שנות תצ"ה – ת"ק ביקר את ירושלים.

חיבר ספר זבח תודה מנין המצות בדרך וידוי עם ביאור קצר, וספר ישא ברכה וחיבור על הטורים, והגהות על ספר האר"י.

רבי ברוך טולידאנו, האח השני מארבעת האחים שזכרנו, כמוהו כאחיו הגדול רבי דניאל, נחשבו רק מחכמי העיר ולא מרבניה, אך רבי ברוך היה גם תלמיד גדול, בשנת תע"א נסע חירושלים ורבי יעקב אבן מור מרבני פאס אשר היה ידידו ורעו, כתב אז בעדו קינה אחת לקונן אותה שם על חרבות ציון.

אך כנראה שבטרם הגיעה הקינה ההיה לידי רבי ברוך, באה שמועה לארץ המערב כי הוא מת ביום עשרה בטבת שנת תע"ב, ימים מועטים אחרי בואו ירושלימה. השמועה הזאת נשמעה ראשונה באלג'יר ויעשו עליו שם מספד גדול, ואחד משליחי ארץ ישראל רבי משה ישראל, שנמצא אז באלג'יר, הודיע זאת במכתב לפאס לרבי יעקב אבן צור.

וזה כתב עליו שתי קינות וגם שלח יחד עם רבני פאסאגרות ניחומים לאביו ואחיו של רבי ברוך. לפי הנראה שהוא, רבי ברוך, לא חיבר ספרים, וממנו נדע רק איזה פיוטים וקינות בכתב יד.

הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו פרק שלשה עשר רבני המאה החמישית

עמ' רט

נהגו העם-קהלת צפרו כרך ג'-רבי דוד עובדיה זצ"ל

כה. בשבעה באדר בשחרית מתפללין כשאר ימים אלא שאין נופלין על פניהם ואין אומרים שום תחינה ולא עננו ואחר החזרה אומרים:

זכות משה אל תנשה חתום במדת הנצח בזכותו וענותו אויבינו תנצח. ובהר המור שיר מזמור נשיר ולמנצח אל נצח לנצח רחם על רוממיך:       זכרנו וכו'

תורה תמימה ונעימה ירש עניו על הר סיני עם אל איום ארבעים יום עמד שם עם ה׳ לקבל תורה זכה וברה משמי מעוני אל אמת תורת אמת הנחיל לעם נאמני צדקתו

אמן

ותורתו זכור נא משמיר:

רחמנא אדכר לן קיימיה דמשה נביאה

אמן

רחמנא ארים ימינך ואצמח פורקנך

אמן

רח׳ בכסופי אפין אתינא למקרי קמך רחם עלן

אמן

רח׳ גלי גבורתך עלן

אמן

רח׳ דינן אפיק לנהורא

אמן

רח׳ הדרך שוי עלן

אמן

רה׳ ולא תתפרע כעובדנא בישין מינן

אמן

רח׳ זיוך אשרי עלן

אמן

רה׳ זכוון הפיש לן

אמן

רח׳ חשוב עלן טבוון

אמן

רח׳ טבוון סגיאן אייתי עלן

אמן

רח׳ יתגלגלון רחמך עלן

אמן

רה' כבוש חמתא ורוגזא מינן

אמן

רח׳ לא תעביד גמירא לן

אמן

רח׳ מחול ושבוק לחובין ולעויין

 

אמן

רח׳ נהור טובך אנהר עלן

אמן

רח׳ סעיד וסמיך הוי לן

אמן

רח׳ עביד עמנא אתא לטב

אמן

רח׳ פתח שמיא לצלותין

אמן

רח׳ צלותנא קבל ברעווא

אמן

רח׳ קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין

אמן

רה׳ רחם על נשמתין

אמן

רה׳ שלמא רבא אייתי עלן

אמן

רה׳ תוב מרוגזך

אמן

רח׳ ולא נהדר ריקם מן קמך

 

עננו העונה בעת רצון עננו:

 

עננו העונה בעת רחמים עננו:

וחעי״ע

ה׳ עשה למען שמך

וחעי״ע

ה׳ עשה למען הנאמן בכל ביתך

וחעי״ע

ה׳ עשה למען הרוגים ושרופים על יחוד שמך

ענינן

דעני למשה ואבותינו על ים סוף

ענינן

 

דעני לצדיקי וחסידי ותמימי די בכל דר ודר

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך־וחנותי את אשר אחון וגו'.

וכשחטאו ישראל במדבר עמד משה בתפלה לפניך ובקש רחמים על עמך ישראל וכך אמר בתפלתו סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה אף אתה השיבות לו כדברי טובך בשרתו וחננתו ואמרת לו סלחתי כדברך:

ואומר קדיש לעילא ואשרי ובא לציון וקדיש תתקבל ואומרים למנצח על השמינית וגו׳.

כט. ובשנה מעוברת מתענין בז׳ באדר השני, ועיין בספר הלקט ח״ב סי׳ קע״ג שחקר אם התענית באדר א׳ או באדר ב׳ ועיין בס׳ אגורה באוהלך ד״ו ע״א שחלק על הרב שמע יעקב בגליון הלקט שמתענה רק באדר א׳ יעו״ש. ל. במנחה צום גדליה מפטירין דרשו וכן מנהג פאם.

לא. ברכת ההודאה על הגשמים אומר הש״ץ קודם ובא לציון— מודים אנחנו לך ה׳ אלקינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ואומרים הקהל ואלו פינו מלא שירה כים וכו׳ עד כי כל פה לך יודה וחותם הש״ץ ברוך אתה ה׳ אל ההודאות ורוב ההודאות, נוסח זה נמצא כתוב בכתב ידו של רבי אליהו הצרפתי ז״ל, ונוסח זה עוד לא מצאתי בספרי הפוס׳ ומרן פסק בסי׳ רכ״א לחתום רק באחת אל רוב ההודאות ואם כדברי הגמרא ברכות נ״ט, א״ר רב פפא הילכו נימרנהו לתרוויהו רוב ההודאות ואל ההודאות והנוסח שהזכרתי לא מסודר כסדר ד,גמ׳.

 

נהגו העם-קהלת צפרו כרך ג'-רבי דוד עובדיה זצ"ל-עמוד 296

מתולדות העיר צפרו-פרק שישה עשר רבי דוד עובדיה- השנים תרע"ט – תרצ"ח 1918 – 1938

החינוך.

עם גמר מלחמת העולם השנייה, ושואת יהדות אירופה בעוונותינו הרבים, הופנו זרקורי מוסדות היהדות העולמית ג'וינט ואוזה אל יהדות ארצות המזרח, במגמה להוציאה ממצב ההתנוורות בו הייתה נתונה. אני פניתי אליהם בתוכנית להקמת רשת חינוך כללי תורני בעירנו. חינוך חברת כי"ח לא היה לרוח רוב אנשי העיר.

מאידך דרכי ההוראה באם הבנים היו נראים לעיניהם מיושנות ולא יתאימו לרוח הזמן. שאיפה הייתה להקים מוסד חינוכי שיהיה מעמיק מבחינת שיטות ההוראה והחינוך, ויהיה תורני ממש בתוכנו. פניתי למנהלי הג'וינט שיעזרו לי לסדר באם הבנים גן ילדים, ועד החינוך התיכוני הישיבתי. הם אמרו שאם נגייס סכום בסיסי מהקהילה, הם יהיו מוכנים לכסות את השאר.

הסכמתי ונרתמתי לפעולה. עוד באותו ערב זימנתי אסיפה כל מנהיגי הקהילה ואמידיה והבאתי בפניהם את התוכנית ואת דרכי ביצועה. אני הראשון תרמתי סכום רציני. אחרי כולם תרמו תרומה הגונה. לא זזתי משם עד שהיה בידי צ'ק על הסכום הבסיסי הדרוש. למחרת נסעתי לקזבלנקה אל מנהלי הג'וינט, מסרתי להם את הצ'ק, ונרתמו אף הם לפעולה. לא עברו ימים מעטים ומכוניות משא החלו להביא רהיטים וציוד לבניין אם הבנים.

שיפצנו את הטעון שיפוץ ופתחנו גן ילדים לכל ילדי הקהילה. עד אז היו ילדים אלה נתונים לטיפולם של מלמדי תינוקות מהדור הישן שלא דאגו לא לניקיונו של הילד ולא לבריאותו. ראשית דבר פיטרתי את כולם ונתנו להם פיצויים, הבאנו מורות צעירות מבית הספר לבנות "בית יעקב" שפתחתי לפני כן והן החלו לטפל בילדים. הג'וינט אף סיפק להם מזון, ותלבושת מסודרת לנזקקים. תוך שבועות מספר נראו ילדים אלה אחרת לגמרי. הלחיים שהיו רטובות ומלוכלכות ודמעות הפכו ללחיים ורודות וחייכניות. שמחתם בגן הייתה רבה, ההורים החמיאו לנו בהבעת תודתם הגלויה.

גם בתחום החינוך היסודי והתיכוני התחרינו בבתי ספר של כי"'ח, והצלחת מועמדינו בבחינות הבגרות עלתה על שלהם בהרבה. גם בשטח זה נעשתה מהפכה. בתחילה לימודי הצרפתית והמקצועות הכלליים בבית הספר הקהילתי היו מסורים בידי מורים מדרגה נמוכה והתוצאות לא היו משביעות רצון.

אני גייסתי לבית הספר שלנו את מיטב המורים. התלמידים מצידם עבדו בכל כוחם ונשארו עד שעות מאוחרות בלילה אך התוצאות שלא מיהרו לבוא פיצו אותם. הם סיימו לימודיהם התורניים בהצלחה מרבית. שמו של בית הספר בקהלית קודש צפרו הלך לפניו, והפך דוגמא לקהילות אחרות. כאשר מאוחר יותר נפתח בעיר רבאט בית מדרש לרבנים בחסות מועצת הרבנות העליונה, עירנו שלחה את רוב המועמדים שנתקבלו, ובכך אפשרה את פעילותו של בית מדרש זה.

חוץ מזה הופיע בעיר אברך מלונדון בשם רבי בנימין פילס בשנת תשי"ב והקים מוסד חינוכי תורני לבני הכפרים עם פנימיה והשתדלנו עם הממשלה לקבל רשות להקמתו. ויזכר שמו לטוב ולברכה.

בתחום הדיינות.

לאחר שנצטבר קצת נסיון אצלי בתחום זה למדתי להכיר בכדי למנוע איבה וגזל ושבועות שוא שלא תמיד צריך לפתור את השאלות הבאות מתוך מקורות ההלכה, אלא בעיות רבות פתרתי תוך שימוש בשכל הישר ובדרכים עקיפות. פעם אחת באו אצלי בעל ואישתו, הוא טען שהיא גונבת לו שהביא כמה שקי תבואה למחסן הבית והם חסרים, והיא הכחישה מכל וכל. שקלתי בדעתי שאם היא גונבת הרי ודאי שלא תרים את השקים בעצמה ותעשה זאת על ידי סבל. מיד התקשרתי עם ראש הסבלים שיברר אם אחד מהסבלים העביר שקים מבית פלוני בימים האחרונים. הוא בירר ושלח לפני את הסבל שאמר שאכן העבירם. ביררתי לאן הועברו ושלחתיו לבדוק אם הם שם. נתברר כי היא העבירתם למחסן במקום אחר, שלחתי את האישה ואמרתי לה שהשקים נתגלו. היא הודתה בפני ואני הזמנתי את הבעל ופיסתיו והחזרתי את השלום למעונם. הרבה מקרים כדוגמא זו פתרתי למנוע שבועת שוא כאמור.

במקרה אחר הייתה תאונה וכמה יהודים שנסעו באוטו משא מתו והשאירו יתומים קטנים ואלמנות הזועקים ללחם, ואין. עלה בדעתי שהביטוח צריך לשלם. נסעתי לפאס לעורך דין בוטבול שהיה מפורסם במקצועו, והבאתי לפניו את המקרה. אמר שצריך לעיין בפוליסת הביטוח שלהם. כשהובאה התברר שתקופת הביטוח עברה ולא חודשה לאחר מכן.

אמרתי לו, עיין בפרשה וניתן לך אחוז גדול ממה שתשיג. עיין בדבר ושלח אלי שהוא מוכן לטפל בעניין והטיל עלי להביא לו כמה מסמכים הדרושים. הבאתי לו את הנדרש ובסוף המשפט קיבלו היתומים והאלמנות כסף רב. הכנסתי את הכסף לבנק על שמם והיו אוכלים את הפירות והקרן שמורה להם לכשיגדלו. מיניתי אפוטרופוס שניהל את חשבונותיהם, ולפני עליתי ארצה קראתי להם וחילקתי ביניהם את הכסף שהיה שמור על שמם.

וזה נוסח הצעתינו.- שאול אבן דנאן מנהל המדרשה.

1 – להיות שבעיית החינוך פה מארוק דורשת תיקון מיד ונחיצות זו נתגלית בהרבה הזדמנויות בפי הרבנים ובפי וועד הקהילות.

2 – להיות שהמפלגות הקהילתיים האלו חטיבה אחת הן ואי אפשר להן לקן שום דבר של קיימא בנתי עזרה הדדית, לכן הננו מציעים :

  • למנות מתוך מועצת הרבנים, ועידה לחינוך דתי.

       הודעידה תהיה מורבת מחמישה רבנים, אחד מכל עיר מערי פאס, מקנאס, ספרו, דאר אלבידר,      מראקש.  

  • הועידה הזאת תתקשר עם ועידת החינוך הממונה מטעם בריטת הקהילה, ושתיהן יחד יהוו ועידה מארוקאנית לחינוך דתי שתהיה מוסמכת לכל ענייני החינוך הדתי במדינת מארוק.
  •  
  • באסיפתם הראשונה יחלקו להם העבודה לפי מחוזים. זאת אומרת שליד כל רב עם חבר ברית הקהילות ימסר מחוז שיהיה תחת השגחה שניהם ביחד.
  •  
  • הרב ועמיתו יערכו תוכנית לינוך לכל מקו הניתן לפיקוחם, אחרי ביקורם אותו, והם יהיו אחראים להוצאתם לפועל ובכל פעם ישתדלו להחתימה לשאר המקומות.
  •  
  • יבקרו שתי פעמים בשנה את חלק סמכותם. פעם ראשונה למשמרת חג הסוכות ופעם שניה בין פסח לשבועות.
  •  
  • בדרל כלל יזהרו להקים מוסד תלמוד תורה בכל מקום ולחסל ההדרים.
  • על חברי ועידת החינוך להחדיר ללב כל וועד קהילה את החיבה המוטלת עליו בנוגע לקיים מוסד חינוך דתי ציבורי בעירו. ויחד עם זה לארגן חברה שתספק כל המצרכים הדרושים הכספיים הדרושים למוסד הזה, בין על ידי מגביות בין על ידי מחזיקים וכו….
  • במקרה שהחברה לא תספיק לכסות כל ההוצאות, על ועד הקהילה למלאות את החיסרון.
  • ובמקום שאי אפשר למצוא מחזיקים ולא לערוך מגביות, אזי ממילא החובה הזאת תחול מבשלמות על ועד הקהילה.
  • תכנית הלימודים תהיה מורכבת מחצי יום תורה וחצי יום צרפתית
  • חברי הועידה יזהרו שבכל בית חינוך דתי יתקיים באופן סדיר ותדירי, טיפול רפואי, הסעדה לפחות פעם אחת בכל יום והלבשה פעם בשנה לכל הפחות.
  • חברי הועידה יתאספו םעם אחת בשנה ובסוף האסיפה יערכו שני תזכירים, הראשון בשביל מועצת הרבניםשיושלח לבית דין הדבוהוהשני עבור ברית הקהילות שיושלח למזכירות הכללית.
  • על גבר הוצאות סיורי חברי הועידה תוגש דרישה למר בוטבול בשביל הרבנים ולמר דהאן בשביל חברי ברית הקהילות.
  • יתמנה נשיא לחק הועידה הרבני, ונשיא לחלקה הקהילתי, ושניהם יהיו ארחאים להנהלת הועידה. אצלם יתרכזו המסמכים והתיקים השייכים לעבודתם ואליהם יפנו היחיד \ כציבור והמוסדות בכל ענייני החינוך הדתי פה מארוק.
  • הועידה תנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה למען הרבות ספרים ללימוד שיספקו צורך כל עיר ועיר.
  • חברי הועידה מתבקשים להתעניין היטב בהכשרת מורים מקצועיים ובסיפור מצבם הכספי של כל המחנכים בכלל.

נדמה לנו שהתוינו באופן כללי הקוים העיקריים לתבנית ועידת החינוך הדתי במארוק ועל חבריה לתכן המשטר הפנימי שעל פיו יתנהגו.

אולם חלילה לנו לשכוח עניין הכי עיקרי של ישיבות הכספים. כבר בתזכיר הכללי שהצגנו לפני מעלתכם הבלטנו חשיבות המדרשה הגבוהה שנתקיימה לפני שתי שנים, וכולכם בוודאי מודים שמוסד זה הוא יסודי בחייה של קהיתנו פה מארוק.

וכל כמה שאנו מעריצים אותה אנו חייבים לדאוג למוצא הצלמידים הראויים לה. ולמי נסור ולאן נפנה אם לא נקבע מעתה ישיבות שס' שתשמשנה פרוזדור למדרשה הגבוהה ושבהן יתחנכו התלמידים במשא ומתן בתלמוד, בתנ"ך ובפירושיו בעברית ובדקדוק וגם ירשו להם ידיעות בדברי טעמו ובספרותו שליטה בצרפתית.

נגיע בעצמנו אם לא נכין חומר מעין זה למדרשה, מה יועילו כל הסדרים שטרחנו ליסד וגם העזרה שהוענקה לנו ? יבוא עת ומאפס תלמידים הגונים נוכחים כנטור משנתו מכל מה שנבאנו היה דרך חלום ולא בהקיץ.

וכמו כן קרה בשנה ראשונה ושניה לפתיחת המדרשה שאלולי העיר ספרו שהעניקה לבדה שנים עשר תלמידים מהעשרים ושמונה שמונה המדרשה, מי יודע אם היינו נוחלים ניצחון במאבק הזה למצוא תלמידים הגונים שבעלדיהם רעיוננו לא היה מתגשם הואיל ולפי מהות הזרע יצא הפרי וחס נבחר בזרעים גרועים, במקום לעשות ענבים נעשה באושים.

ולמרות שאני פוגע בענותנותו של ידידינו הרב עובדיה ישצ"ו אשר כלו שוטף מרץ ושפע יזמות, ההכרח אלצנו לפרסם כאן עובדה אחת השייכת אליו הלא היא :

הועידה המטפלת בענייני המדרשה הגבוהה, בהתחשב עם התלחת תלמידי ספרו בשתי הבחינות שעברו, החליטה לערוך אליו ( לרב דוד עובדיה ) מכתב ברכה והנני קורא אותו לפניכם אות באות בגלל תועלתו רבת החשיבות.

"המועצה להנהלת המדרשה הגבוהה יש לה הסמכה לברך את" כבודו בגלל ההצלחה שהוכתרו בה שתי שנים רצופות, התלמידים שהציג " כתר " לבחינה לקבלת התלמידים למדרשה.

היא מכירה בערך העמל שהשקיע כתר להשגת הזכות הזאת שהנחילה לתלמידיו להיותם רוב מנין תלמידי המדרשה.

היא רואה בהצלחה הזאת מעין סמל המשמעת השלמה השוררת בינו ובין מר טובאלי הי"ו ראש ןעד הקהילה, ומאחלת לכם להמשיך בדרך הנכונה הזאת לתועלת רהילתכם בפרט וההדות המרוקאנית בכלל.

נצרוף איחולי האישיים, יקבל נא כתר ברכתי, ברכה החיים והשלום.

החותם : שאול אבן דנאן מנהל המדרשה.

מכתב עידוד כזה נשלח בצרפתית למר טובאלי בחתימת יד מר יצחק דהאן מזכיר כללי של ברית קהילות ישראל במארוק.ע"כ

בעומדי על הקשיים במציאת אפוטרופוס ראוי לנהל את עסקי היתומים, כי האחוזים המוצעים להם לא היה בהם כדי להניע את האפוטרופוסים לקבל את המינוי המוצע, ראתי צורך למנות סופר פקיד מיוחד בבית הדין שינהל את חשבונותיהם של כל יתומי הקהילה. שכרו יהיה מלא לפי האחוזים ותהיה לו משרה מלאה כך שהשכר עשוי לספק אותו. על סמך נסיוני בקהילתנו העליתי הצעה באסיפה השנתית החמישית של מועצת הרבנים במרוקו שנתקיימה בשנת תש"ד ונתקבלה החלטה ברוח הצעתי.

ביצור הדת בקהילה צריך טיפול בבעיות פרטיות של כל אחד, בהפיכת קיום מצוות לנוח ומשתלם. שכרנו דירה מפוארת עם בריכה שחייה מודרנית לישיבה תיכונית. שיפרנו את מקוה הטהרה ודאגני ואחזקתו במצב נקי ונוח. נתעוררה בעיית הבאת המים בצינורות מן המעיין, רימתן דרך מד מים הופכתן למים שאובין לדעת הרבה פוסקים.

התערבתי אצל מחלקת המים העירונית וביקשתי שהמים יוזרמו למקוה ללא הגבלה, יהודי שהיה פועל נקיון בעירייה, אולץ לעבוד בשבת. ביקשתי מהבאשאה בכתב לשחררו מעבודה ביום השבת והבקשה נתקבלה. דרכי הייתה לסתום כל פרצה בתחום הדת בעודה האיבה, לא לתת לה להתרחב ואחר כך לטפל בה שאז ספק אם הטיפול יעזור, ובמידה רבה הקדמנו רפואה למכה על ידי חינוך, תקנות ושכנוע, והפיכת חיי הדת למשתלמים ולמהנים.

בפרט למה שתרמתי מכוחותיי והתחלתי בשבת תרומה ח' אדר התש"י לערוך דרשה בכל ליל שבת קודם ברכו מלבד הדרשה לפני מנחת בשבת תשובה ושהמנהג שהיו קבועים לדרשה מקדמת דנא על ידי רב העיר. הלכתי בעקבות אבא מארי ז"ל לדרוש בכל שבת, ובחרתי בדרשה בליל שבת, משני טעמים.

1 – כי זה היה מנהגו של התנא רבי מאיר בעל הנס זיע"א ובוודאי הייתה בזה כוונה קדושה וטהורה.

2 – היות והדרשה הייתה מרתקת ומתובלת מהלכה ואגדה ומשלים, רציתי שהשומעים יביאו את השמועה לביתם וישיחו בה בג' סעודות של השבת, לא כן אם מאחרים את הדרשה ליום השבת בשעת מנחה כמובן.

בפרט שמספר השומעים והבאים לבית הכנסת בליל השבת הוא יותר גדול מביום השבת אחרי אכילת החמין והשינה בשבת תענוג. דרשה זו נמשכה ברציפות יותר משש עשרה שנה. מי ראה בית הכנסת מלא מנער ועד זקן מהיושבים והעומדים צפופים ומטים אוזנם לשמוע דברי תורה בשמחה אשריהם ואשרי חלקם.

מתולדות העיר צפרו-פרק שישה עשר רבי דוד עובדיה- השנים תרע"ט – תרצ"ח 1918 – 1938-עמ' 191

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 149 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר