ארכיון יומי: 15 בינואר 2020


קצידה סי׳ מזמור לדוד קים הנושא: מתוך הפרשיות ״ויחי־שמות״-מתוך אעירה שחר לרבי חיים רפאל שושנה זצוק"ל-קצידה מס 336 כרך ב'

(336) — קצידה סי׳ מזמור לדוד קים

הנושא: מתוך הפרשיות ״ויחי־שמות״.

— בפזמון בשקל ״יא סעדאת סעדי ב-אייאם למסעודה״

 

מַתַּן שְׁכֶם הִשִּׂיאוּ עַל אַחִים

קָרָא בָּנָיו לְהַגִּיד דָּבָר —

שֶׁיִּקְרָא לְעַם נָבָר

כִּי רוּחַ עָלָיו עָבַר

וְהָבָר / בְּמִלִּים חִבַּר

עַל כֶּלֶם נִבָּא / אַךְ נִשְׂגָּבָה / קֵץ מֹעֲדָה

קֵץ פִּדְיוֹם הָעָם הַמִּתְנוֹדָד / מִצַּעֲדִי / מִצְעָדַי —

אֵ-ל הֶעְלִימוּ מֵהַגִּיד / קוֹרוֹת עֲשִׂירִיָּה:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

זָקֵן צִוָּה וַיִּשְׁכַּב מִבְטַחִים

נְשָׂאוּהוּ בָּנָיו מִמִּצְרָיְמָה

עַל פִּי פַּרְעֹה הִיא שׂוּמָה

שָׁבוּ עָטוּ בִּכְלִמָּה

בִּמְזִמָּה / פֶּן בְּמַשְׂטֵמָה —

יִנְטֹר הָאֵיבָה / מְלֵא־טוֹבָה / וּבַאְגֻדָּה —

נָפְלוּ, וְקָמוּ בְּהִתְעוֹדֵד / בְּשָׂהֲדֵי / בְּשָׂהֲדֵי

אָבִיךָ לָנוּ פִּקֵּד / שָׂא נָא לְעַבְדֵי יׇ־הּ:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

כנפי שחר

336     — הנושא: מתוך הפרשיות ״ויחי־שמות״.

מתן שכם… — יעקב אע״ה השיאו ליוסף וכיבד אותו יתר על האחים בנתינת חלק נוסף, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראי מה, ה). שיקרא — באל״ף כמו בה״א, אשר יארע. נבר — טהור ונקי. רוח — נבואה. והבר… — חיבר הברות למלים והגיד לכל אחד עתידו. אך נשגבה… — אבל קץ אחרית הימים, שרצה להגיד, נבצר ונעלם ממנו. מצעדי — משעני ותומכי, כנוי להי. ויתכן שהוא רבק למעלה, עם המתנודד בגלות צעד כאן וצעד שם. קורות עשיריה — מאורעות אותה עשירית שתשאר מעם ישראל בעת ביאת המשיח. סעדני — סמוך אותי, חזקני. מסעדי — כנוי לה' אצעדי צביה — הליכתה של כ״י מבטחים — במנוחה. ממצרימה — כצ״ל. עטו בבלימה — כצ״ל, לבשו בושת, התביישו. במזימה — בגלל הרעה שעשו. פן במשטמה… — חששו שמא בשנאתו אותם ישמור להם עברתו ויתנקם מהם. מלא- טובה — כנוי ליוסף, שהוא מלא כל טוב וביכלתו להרע להם. ובאגודה… — כולם יחד נפלו לפניו. וקמו בהתעודד — כאשר דיבר על לבם קמו מעודדים ומחוזקים. בשהדי… בפני עדים אביך צוה לסלוח לנו.

 

מִהַר דִּבֵּר עַל לִבָּם וַיְנַחֵם —

אוֹתָם, עָלַי כָּל־מַשְׂאֲכֶם

אֲנָכִי אֲכַלְכֶּלְכֶם

וּלְבֵיתְכֶם וּלְטַפְּכֶם

וְאִתְּכֶם / אַגְּדִיל פְּאֵרְכֶם

אֲבָל קִצָּם בָּא / כִּי נֶעֶזְבָה / כָּל־כְּבֻדָּה

כָּל־חֹפֶשׁ וּדְרוֹר מֵהֶם שֻׂדַּד / מַחְמַדִּי / מַחְמַדִּי

מֵת יוֹסֵף וּבָא הַכִּיד / פָּקוּ פְּלִילִיָּה:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

וַיָקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ לֹא רִחֵם

אָמַר אֶל עַמּוֹ הֵן עַם גָּדְלוּ

פָּן יַרְבֶּה וְרַב חֵילוֹ

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ

נִכְּלוּ / עָלָיו הֵטִילוּ

עֲבוֹדָה רַבָּה / וְנִתְעָבָה / מִתְנוֹדְדָה

בְּחֵמָר וָטִיט דַּרְכּוֹ הֵידָד / זֶה רוֹדֶה / וּמְרַדֶּה

 שָׂמוּ כֹּל־שַׂר וְנָגִיד / בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה:

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

רָם וְנִשָּׂיא, רָאָה עַם נִדָּחִים

שָׁמַע זַעֲקָתָם כִּי רָבְתָה

נֶאֶנְחוּ מִשַּׁוְעָתָה

פַּרְעֹה גָּזַר גִּזְרָתָה

נִגְלְתָה / בָּהּ יְשׁוּעָתָה

 

כנפי שחר

מהם שודד — ניטל מהם. מחמדי מחמדי — קריאת צער על מות יוסף. ובא הכיד — האיד והמפלה. פקו פליליה — המצרים עיוותו הדין. חילו — כוחו. ניכלו… — חשבו להרע להם ושמו עליהם עבודה קשה. ונתעבה, מתנודדה — בזויה ולא במקומה (ראה מעשה חרש). בחומר וטיט דרכו הידד — במקום דריכת ענבים בגת וקריאת השמחה והזירוז ״הידד! הידד!״ דרכו עתה בטיט. זה רודה

ל׳ שליטה ושעבוד. שמו… בזרוע נטויה — כל שר ונגיד עשו תפקידם בעריצות; ונגיד, כאן: שליט ונוגש. נידחים — גולים ונרדפים. גזר… — ״כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו״ גזירה שהישועה טמונה בה. היתה נסיבה… — הקב״ה סיבב לבת פרעה לרחוץ ביאור בגלל התיבה שבה משה שלא ישטפוה המים

 

הָיְתָה נְסִבָּה / עֲבוּר תֵּבָה / בִּתּוֹ יָרְדָה —

לִרְחֹץ בַּיְּאוֹר, וְאֵ־ל לוֹ מַדָּד / יְלִידִי / יְלִידִי

בְּתוֹךְ הַנָּהָר יַשְׁמִיד / מִשָּׁם  גּוֹאֵל נִהְיָה

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

לִבָּהּ וּבְשָׂרָהּ הַמו הִלָּחֵם

תֵּבָה לָקְחָה מִמַּיִם גָּאוּ

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ

יֶלֶד מָה טוֹב מַרְאֵהוּ

עָלֵיהוּ / וּלְמַעֲנֵהוּ

 יַלְדָּה נִצָּבָה / כִּי תָּאֲבָה / וְחָמְדָה

לַהֲנִיקוֹ מִפִּטְמַת הַדָּד/ פַּקְּדִי /פַּקְּדִי'

אָמְרָה, הַאֵלֵךְ אוֹעִיד / מֵינֶקֶת עִבְרִיָּה ?

 

דָּהַר בְּגָדְלוֹ וַיְּיִף כִּפְרָחִים

מָה־טוֹב כִּי אִמּוֹ הֱנִיקַתְהוּ

בַּת פַּרְעֹה קְרָאתָהוּ

מִמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ

מֹשֶׁה הוּא / אַךְ אֲכָלַתְהוּ

תּוֹךְ לִבּוֹ חָצְבָה / קִנְאָה אַרְבֶּה / וְעֻתְּדָה

 רָאָה בְּסִבְלוֹת עִם לְבָדָד/ הַלוּדִי / לִיהוּדִי —

מַכֶּה אוֹתוֹ,וְיוֹם אֵיד / לְצַלְעוֹ בִּרְמִיָּה

 

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה ובְמַדֻּוּחִים

פִּתְאוֹם חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ

וְאֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבּוֹ

נָקָם צָמַח בְּלִבּוֹ

וּבְאוֹיְבוֹ / הֵבִיא צוּר חַרְבּוֹ

כנפי שחר

וא-ל לו מדד — ענש אותו באותה מדה, הוא טיבע ילדי ישראל במים אף הקב״ה טיבעו עם עמו בים. ילידי… — דברי ה׳: בתוך אותו הנהר שבו השמיד פרעה את ילידי, בני בכורי, משם יהיה הגואל. לבה ובשרה… — רגשותיה ורחמגותה התעוררו להילחם נגד גזירת אביה. ילדה — מרים. מפטמת הדד — מראש השד. פקדי — צוי. אועיד — אזמין, אקרא. דהר… — גדל מהר והיה יפה כמו פרח. קראתהו — קראה לו שם. ממים משיתיהו, משה הוא — היות ומשיתי, הוצאתי, אותו מן המים לכן ייקרא ״משה״. אך אכלתהו… — שיעורו: אך אכלתהו קנאה חצבה תוך לבו, אך, למרות שהיה בבל טוב בבית המלבות, קנאת עמו הסובל אכלתהו וחפרה תוך לבו. ארבה ועותדה — קנאה אשר היתה טמונה תוך לבו ומעותדת להתקומם, להנקם.

 

מָחָר בָּרְחָבָה / גַּם בִּמְרִיבָה / יָדוֹ הָדָה

וַיּוֹכַח לָרָשָׁע וַיָּעַד. / שׁוֹדְדִי / שׁוֹדְדִי, —

אָמַר, מִי שָׁמְךָ פָּקִיד / הַלְהָרְגֵנִי בִּצְדִיָּה?

 

יָ-הּ, סְעָדֵנִי בְּחַסְדְּךָ סְעָדָה / סַעַד מִמָּךְ אֶשְׁאֲלָה, תִּסְעַד —

מִסְעָדִי / מִסְעָדִי / בִּימִינְךָ תִּהְיֶה סוֹעֵד / אֶצְעֲדֵי צְבִיָּה:

 

דִּבְרֵי נִרְגָּן זֶה יָרְדוּ כְּחוֹחִים —

תּוֹךְ לֵב מֹשֶׁה. נָם בְּלֵב נִשְׁבָּר —

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר

וְיִבְרַח אֶל הַמִּדְבָּר

 וְגָבַר/ בְּמִדְיָן עָבַר

בֵּית רְעוּאֵל בָּא / כְּאִישׁ צָבָא / עַל נוֹעָדָה

בַּת חֵיקוֹ, צִפּוֹרָה, כִּי בָּא גָּד / מְדַדֶּה / מְדַדֶּה —

מוֹשִׁיעַ־עַם וְנָגִיד / מִמָאֲּפֵלְיָה:

 

קַיָּם נִגְלָה בַּסְּנֶה תּוֹךְ שִׂיחִים

סְנֶה בּוֹעֵר,  אֻכָּל אֵינֶנּוּ

 מַדּוּעַ ל־א תֹּאכְלֶנּוּ

תָּמַהּ עַל אֵשׁ, מָה מֶנּוּ?

עִנְיָנוֹ? / וַיַּטֶּה אָזְּנוֹ

עַל הַר חוֹרֵבָה / תּוֹךְ לֶהָבָה / בַּחֲרָדָה

 שָׁמַע קוֹל הָאֵ-ל, וְלוֹ הֻגַּד: / מַסָּדִי / מַסָּדִי,

רָאִיתִי צָרַת יָדִיד / מֵעַם זְעוּמֵי יָ-הּ":

 

הלודי… — ראה המצרי מכה יהודי בנוסף שאותו יום המיט אסון על אשתו, שטימא אותה במרמה. ויפן כה וכה ובמדוחים — הסתכל לצדדים שאין מי שרואה, והסתכל במדוחים, כאן: הניאוף והמכות; מדוחים, נטיה מדרך הישר. נקם צמח — התעורר. צור חרבו — חרבו החדה. מחר… — וגם למחרת ברחוב התערב בקטטה והוכיח בדברים לרשע והתרה בו. שודדי… — איש חמס ושוד, אמר ה״רשע״. פקיד — שר ושופט. בעריה — בכוונה, בזדון. נרגן — רכיל, מלשין. בחוחים — כמו קוצים. נם — נאם, אמר. וגבר… — במדין אשר שם הלך, גם שם גבר על הרועים שגירשו בנות יתרו מלהשקות צאן אביהן. מכל הנ״ל רואים אנו את משה נלחם תמיד נגד העוול ואי-הצדק. נועדה — מיועדת ומזומנת להיות אשתו. גד — מזל טוב כנוי לבעל ביחס לאשתו. מדדה — כאן: רועה, שמתנהל לאטו עם הצאן. מושיע… — שיעורו: נגיד ומושיע עם; נגיד, כאן: קצין וראש. ממאפליה — מחשכת השעבוד הכבדה. בסנה — שיח קוצני. אכל איננו — איננו נשרף. תמה — התפלא. מה מנו? ענינו? — במה הוא נבדל משאר אילנות? ולו הוגד: ״מסדי… — שמע קול האומר: ״משה, משה, ראיתי צרת ידיד״. ראה מעשה חרש. ״מעם זעומי י־ה״ — הסובל מעם אשר זעם ה׳.

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא- מבוא ליצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא

פרק ראשון: סוגים, נושאים ותכנים

א. פיוטי הגלות והגאולה

מבוא לסוגה: שירי הגלות והגאולה ביצירה העברית קדומים הם, וימיהם כימי ישראל בגלותם בעבר ובגאולתם בעתיד. תשתית ראשונית של הסוגה מונחת במקרא, דוגמת קינותיו של הנביא ירמיה ובראשן מגילת איכה על מראות החורבן בעבר ודוגמת נושאי הנחמה ומראות הגאולה לעתיד, כמו ההפטרות של ׳שבעה דנחמתא' נוסח הנביא ישעיה. נושא הגלות והגאולה מפרנס את היצירה הפיוטית העברית לדורותיה ולאסכולותיה בארץ ישראל, באיטליה, באשכנז, בספרד ובשירה שלאחר הגירוש בספרד. יש ששירתו של המשורר מתמקדת במראות החורבן דוגמת הקינות לתשעה באב, ויש שהמשורר שר על הדוד והרעיה בתקופת נדודיהם וכיסופיהם לשוב לתקופת נעוריהם וכלולותיהם כמו שירי ר, ישראל נג׳ארה בארץ ישראל, שירי ר׳ שלום שבזי בתימן ועוד. קובצי השירה העברית בצפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט מייחדים מדורים שלמים לפיוטי הגלות והגאולה. היצירה הפיוטית נוסח ׳יגל יעקב׳ מעשירה סוגה זו ב-35 פיוטים רובם לר׳ יעקב (22), ארבעה לר׳ מסעוד, שלושה לר׳ יצחק ושניים לכל אחד מן המשוררים: ר׳ דוד, ר' ישראל ור׳ מאיר. להלן סקירת הפיוטים ונושאיהם.

פיוטי ר׳ יעקב

מיון הפיוטים: 22 פיוטים מייצגים את שירת הגלות והגאולה נוסח ר׳ יעקב אביחצירא, ברובם מופיעה דמות היונה המוצגת בכמה צורות: שירים על היונה, שהמשורר משמש בהם נציג בפני דודה (כז-לד); שירי שיח של היונה לדודה (לה-לח); שירי דו-שיח בין הדוד ליונה (לט-מב) ושירי הדוד ליונתו (מג-מד). לפיכך מקובל לקרוא שירים אלה בשם ׳שירי יונים׳.

ריבוי שאלות: כל הפיוטים הנ״ל מתאפיינים בשאלות היונה או בא כוחה שמספרן מגיע לכ-40. מבחינת המענה עליהן זוכה היונה למענה ישיר על שאלותיה בשירי הדו-שיח. שאר השירים – יש שאין בהם מענה, ויש הכוללים מענה או מעין מענה בצורת הבעת תקווה למפנה חיובי. שירי הדוד ליונתו, שבהם מרעיף עליה שבחים והבטחות, מהווים מעין מענה כללי לכל שאלות היונה בשיריה ובפניותיה לדודה. להלן מדגם של שאלות.

א. שאלות בא כוחה של היונה המוצגות בתמיהה על תופעות מנוגדות: 'אֵיךְ הִיא גְּרוּשָׁה וְאַתָּה הוּא בַּעְלָהּ'?!; 'יוֹנָה אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ אֵיךְ עַתָּה גֵּרַשְׁתָּ / חָלִילָה לְךָ'!; אֵיךְ עָזַבְתָּ לָהּ וְכִעֲסַתָּהּ צָרָתָהּ ׳?! כניסיון למענה פונה המשורר לה׳ לעודדה ׳דִּבֵּר לָהּ נֶחָמָה / אֱמֹר שׁוּבִי שׁוּבִי עֲדִינָה׳! (בז).

ב.שאלות בפיוטי היונה לדודה (לה): ׳ אֵשֶׁת נְעוּרִים קְרָאַנִי / וְאֵיךְ עַתָּה לִי הוּא מוֹאֵס? חֶשְׁקוֹ בִּי בּוֹעֵר כְּמוֹ אֵשׁ / אֵימָתַי עוֹד אֵשֵׁב אֶצְלוֹ? בָּחוּר דָּגוּל מַחְמָד עֵינִי / אֵיךְ שָׁכַח חִבַּת נְעוּרִים'?!שאלות אלו ואחרות שאינן זוכות למענה הן אמצעי אמנותי לתיאור מצבה הקשה של היונה המביעה את אמונתה, דוגמת החרוזים הבאים: 'חָכִיתִי וְעוֹד אֲחַכֶּה / … עַתָּה יָשׁוּב לִי עוֹד מַלְכִּי / וִידַבֵּר אֵלַי נִחוּמִים… זָכֹר יִזְכֹּר דוֹדִי רֵעִי / לֶכְתֵי בַּמִּדְבָּר אַחֲרָיו // … וְיִקָּרֵב מַהֵר אֶת יִשְׁעִי / יַכְנִיסֵנִי לַחֲדָרָיו // … וְדוֹד הַטּוֹב לְטִירָתוֹ / וּלְבֵית קְדֵשׁוֹ וְהֵיכָלוֹ'.

ג.אמנם 15 השאלות הראויות לתשומת לב יתרה מופיעות בפיוטים המתאפיינים בדו-שיח בין הדוד ליונה, וכמה מהן זוכות לתשובת הדוד, ויש בהן גם מענה למשמעות הגלות וסיבותיה: בפיוט ל״ט שואלת היונה: 'אלי ודודי למה עזבתני… שכחתני נטושה בתוך מאסר'? והדוד משיבה: ׳יונה יפה תמתי רעיתי בת עיני / הלא בכל צרתך גם אני לי צר׳.

הרעיה מתארת את מצבה בגלות כמו שאלתם הקנטרנית של שכנותיה העוינות ׳איה הוא מלך ושר׳? והדוד משיבה 'בנים מרדו עוד היום לא רצו עבדני / אף בארך גלותם לא לקחו מוסר׳, ואם רק יביעו נכונותם לשוב לארמונו ׳אין מעכב בדבר ידי לא תקצר׳. היונה מלינה בפני דודה כיצד הוא מתעלם מהרעיה ומבניה, והיאך מלך יכול לתפקד בלי מלכה ׳איך תתעלם על שאר בשר… איך מלך בלא מלכה לבדו נעצר׳? והדוד משיבה שהוא החריד את שמי מעונו על כך, וכי מאז מעמדו נפגם, וגם השירה בארמונו אינה נשמעת. הרעיה מסיימת את שיחה בתחינה לפדותה ולחדש את הקשר איתה: ׳תשוב ותרצני… ופדני מיד אויב ושונא וצר׳, והדוד משיבה בהצהרה ברורה: ׳אשיב שבותך רעיה אביאך לגני / לא ארחיקך לעולם כל טוב לא תחסר׳.

שאלות כגון אלו נמשכות גם בפיוט מ׳ וזוכות למענה מעודד: ׳עורי בתי… חכי אתך נשוב לעמי'. הרעיה שואלת שוב ׳מה לידידי ירחק מביתי / איך עזבת מעון מקומי/ והלה מבטיחה שכבר הוא בדרכו אליה: ׳בתי… לא אשכחך… הנני בא לשכן בקרבך / בואי שכבי אחותי עמי׳, ביטוי ציורי המביע את עומק הקרבה אליה.

גם בפיוט מ״ב עולות שאלות קשות, כמו ׳בת איש כיהן של מעלה / עתה איך נתחללה׳? ובעקבותיהן מבטיחה הדוד לכתוב לה כתובה חדשה: ׳עוד אכתבה כתבה / בתוספת מרבה / כל תקנתה/ לחדש את חיבתו אליה כבראשונה בביטוי ׳ותהיה לחבבה / בתחלת ביאתה/ שיש בו עומק רגשי. הנמשל לביטויים הציוריים הוא שיגור המשיח, סיום הגלות ובניית ירושלים.

פיוט מ״ג חותם את הדו-שיח בדברי הדוד בפנייתו אל היונה בדברי עידוד מרובים על שאלותיה: 'שׁוּבִי לְעִיר תְּהִלָּה / תִּתְעַנְּגִי תַּחַת בָּשְׂמִי'… קוֹמָתְךָ דָּמְתָה לְתָמָר / כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי/ 'לֹא שָׁלַוְתִּי / מִנְּדוֹדְךָ מִמְּקוֹמִי / שִׂמְחָה לֹא הָיְתָה בִּמְרוֹמִי, ;רָצוֹן כַּצִּנָּה אֲעַטְּרֵךְ / וְאַכְנִיסֵךְ לַחֻפָּה'.

ד. שירי הדוד ליונתו(מד-מה): שני הפיוטים האחרונים הם מונולוג של שבחים, הבטחות והצהרות של הדוד לרעיה בעת הגאולה: שדרוג מעמדה, נקמה באויבים, התבטלות מלכי עולם בפני ישראל, הוצאת ישראל מן הגלות ביד רמה, הלבשת הרעיה בגדי מלכות, הכרזה על חירות ישראל, החשת הישועה והשפע והשלום לישראל ׳ישועתך אחיש אקרב / אביאך ממזרח למערב / אשפיע עליך טוב רב / וגם שלום בניך׳ ׳רצוני ותאותי / אביאך אל תוך נותי / אז תהיה שלמה שמחתי׳(מד).

פיוט מ״ה שופע חגיגיות רבה. הוא פותח בהרעפת שבחי יופי על הרעיה נוסח שיר השירים יַפְתְּ נָעַמְתְּ נְעִימָה מְעֻלָּה / נָעִים נֶחְמָד לִי זֶמֶר גְּרוֹנֵךְ / נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה / דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ'… ולבסוף הדוד יוצא מגדרו בשאלה ׳ אִמְרִי נא אֲחוֹתִי בַּת מֶלֶךְ / מָה שְׁאֵלָתֵךְ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ'?! ובהצהרה של אהבה נצחית  'הַלֹּא תֵּדְעִי לָךְ כִּי הַכֹּל שֶׁלָּךְ'! 'שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ / מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת / אֶת הָאַהֲבָה חֶמְדַּת לְבָבוֹת / … מִי יוּכַל הַפְרֵד בֵּינִי לְבֵינֵךְ'?!

מאיר נזרי- היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא- מבוא ליצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא-עמוד 40

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

חוליו סיפר לי על מספר תקריות כשהמשטרה פעלה במהירות וביעילות לשם הבטחת שמירת סודיות העבודה, ושני המקרים החשובים הבאים יעידו על כך:

הראשון ־ כשהמכונית שהסיעה העולים מהחוף לפנסיון עברה ליד תחנת מוניות, היו מספר נהגים שצעקו לעבר חברם הנהג ׳כמה יהודים הגיעו הלילה?׳. חוליו הביא זאת לתשומת לבם של הנהגים לבל ישנו צעקות אלה. כידוע, כשהמשטרה בצ׳רלס מפנה תשומת לב, פירושו של דבר פקודה שאין להפר אותה.

התקרית השנייה והחמורה יותר היתה עם משפחה ענפה של צוענים שהתגוררה על החוף סמוך לנקודת הורדת העולים. בעל המשפחה ביקש מחוליו כופר נפש בעד כל איש שמורידים בחוף, ואם לאו, איים שילשין למשואתיים, שיחבל בספינה ואף ידקור אותו בסכין. חוליו הגישה תלונה ישירות למפקד המשטרה שפקד מיד לאסור את כל הגברים וכעבור 48 שעות הוציא נגד כל המשפחה צו גירוש מצ׳רלס – כינוי מחתרתי למובלעת סיאוטה – והועברו תחת משמר לדזירה, בצירוף הזהרה חמורה שאם יגעו בחוליו לרעה או יבצעו את איומם, יושלכו לבית הכלא לכל ימי חייהם. בד בבד הוצע צו הריסה של [המקומות] בהם גרו. ההסבר הפומבי שניתן על-ידי המשטרה לפעולה זו היה, כי הצוענים היו מעורבים בפרשת הברחה גדולה.

מקרים אלה ואחרים מראים בעליל כי מנוי וגמור עם הגזרים לעזור לנו ככל יכולתם להמשך ביצוע עבודתנו, אולם אותנו הדבר מחייב כפל כפליים בנקיטת אמצעים מתאימים לביצוע עבודה נקייה מצדנו, לאורך כל הקו ובמיוחד בנקודה החלשה – היינו, הורדת האנשים בדזירה והעברתם לקדרון [ כינוי מטה המסגרצ בגיברלטר ]. על כך הפניתי את תשומת לבו של נורי, כשראיתי אישית הצורה הבלתי זהירה בה מורדים העולים מהאנייה בדזירה.

ג. צ׳רלס מבצעים יבשתיים

מעבר הגבול היבשתי של צ׳רלס ברגל – חוליו השיג קשר אל משואתי הגר בצ׳רלס והמוכן לעקוף את הגבול עם עולים ברגל. הוא הציע להעביר מדי יום ביומו 12 איש, בשתי קבוצות שוות, האחת בבוקר והשנייה לפנות ערב.

התנאי שהתננו עם הנ״ל היה שעליו לחפש מקום ריכוז קטן על הציר כביש צ׳רלס־סזר [ כביש סיאוטה לה-רש ], אליו נביא בכל ערב את האנשים ושהוא יעבירם למחרתו לצ׳רלס.

המשואתי יצא מיד והצביע על מקום הריכוז, שנפסל על-ידי אנשינו בגלל ׳אי התאמתו׳. בינתיים הוא מציע מקום מפגש חדש, ובמידה ויימצא כשר, הרי שאפשר יהיה לגשת לניסוי דרך חדשה זו ולא מן הנמנע שתוכל להתפתח לקראת האביב ולתת תוצאות לגמרי לא מבוטלות.

תכניתו של הנ״ל מתבססת על כך שיביא את העולים עד כשני קילומטרים מהגבול ומשם יקחם על שביל הפונה מערבה והמתאחד עם הדרך הישנה העוקפת את הגבול הנוכחי.

דרך זו נבדקה על-ידי מהצד הגזרי, בנוכחות לרי וסולי, וקבענו כי סולי יבדוק אותה מהצד המשואתי, כדי לנסות ולהוציא דרכה אנשי בלט [ הכוונה לאנשי שלוחת תנועת הנוער החלוצית של המסגרת ] המיועדים להכשרות.

באותה פגישה קבענו סידורים מתאימים להפעלת הדרך על־ידי סולי וחוליו, כדי שהאחרון יתאם בואם של החברים עם המשטרה.

הקצין האחראי על המשטרה המשואתית בגבול צ׳רלס – חוליו הביא לידיעתי שהקצין הנ״ל הוא איש צעיר בשם Alawi שהעיר צ׳רלס משמשת לו כמרכז לבילוי זמנו החופשי. הנ״ל נוהג לבקר בקביעות בבר בשם Las Vegas, שם הוא חייב כ-3,000 פזטות. כמו כן נודע לי כי יש לו בעיר שתי פילגשות גזריות. בשעת ביקורי בצ׳רלס לא יכולתי לראותו אף מרחוק, היות ויצא לחופשה שנתית לאנטואן [ כינוי לטיטואן ] . מתוך ידיעות נוספות על האיש, מתברר שיש לו ידיד גזרי בשם Don Partida המחזיק בסוכנות לנסיעות ועמילות מכס בשם Partida בגבול המשואתי. בן אחיו של הנ״ל José Mary Carmona, הוא חבר ילדות של חוליו. הטלתי על האחרון לטפל בגיוס Alawi כדי לאפשר מעבר הגבול בשעות אשר אותן יוכל לקבוע הקצין.

ד. סירות דייג גדולות להעברת אנשים מסזר לצ׳רלס או ליבשת גזר חוליו – ניהל משא־ומתן עם גזרי בשם José Fuente Enrique בעל סירת דייג גדולה בשם El Juany Guillermo שמספר הרישום שלה הוא 1426. אורך הסירה כ-8 מטרים ורוחבה שלושה וחצי מטר. קיבולת מקסימלית של משא כ-10 טון.

הנ״ל מוכן לצאת עם סירתו לסזר ולהכנס לנמל בשפך הנהר Lukus כדי לקחת כ-70-50 איש בכל פעם. לדבריו ולדברי קנלס, המכיר את סדרי נמל סזר, אין צורך ברישומים מיוחדים בשעת כניסה ויציאה של סירה מסוג זה. על ניצול סירה זו או אחרת מתאימה יותר, ועל השימוש בה, חייב להחליט מומחה. היא תקצר לנו את ציר התנועה ביבשה לפחות ב-150 ק״מ וכן נקטין את העומס מאזור הקרוב לצ׳רלס, שהוא בשימוש מתמיד של מבצעינו.

בעל הסירה מציע להביא האנשים לצ׳רלס. הנסיעה מסזר לשם תארך כ-12 שעות ואילו לדרום גזר כ-8-7 שעות.

את הספינה לא ראיתי במו עיני כי היא שהתה מחוץ לצ׳רלס. נמסר לי שיש לה מוטור בעל עוצמה גדולה.

לצורך הפעלת מבצעים ימיים מנקודות שונות בחוף הצפוני־מערבי של משואת, נוכל לגייס ספינות דייג גדולות הן בצ׳רלס והן בדרום גזר.

העלייה החשאית ביוזמת ׳המסגרת׳ וסיוע מבריחי הגבול הספרדים והמרוקאים

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר