ארכיון יומי: 18 בינואר 2020


Ben Nehemia-Ben Nouna-Ben Olo-Benoudiz-Benplata-Bensabat

 

BEN NEHEM1A

Nom patronymique d'origine hébraïque, formé de l'indice de filiation Ben et du prénom biblique masculin Néhémia avec sens consolation de Dieu. Ce prénom est illustré dans la Bible par le grand dirigeant qui réussit à remettre sur pied le royaume de Judée après le retour du premier exil de Babylone, comme il est raconté dans le livre portant son nom, alors que le prêtre Ezra se consacra à la restauration de vie spirituelle du peuple revenu sur sa terre (vers 450 avant J.C). Ce prénom n'était que très rarement donné au Maghreb, n'a subsisté que comme nom patronymique. Le nom est attesté au Maroc au XVIème siècle, figurant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à l'époque. Autres formes, sans l'indice de filiation: Néhamia, Namia Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté essentiellement en Algérie, dans le Constantinois: Constantine, Philippeville.

BEN NOUNA

Nom patronymique d'origine phénicienne, le fils du poisson, porté aussi bien chez les Juifs que chez les Musulmans. Son caractère votif est évident souhaitant la prospérité à son porteur, les poissons étant le symbole de la fécondité. Le nom est attesté au Maroc sur la liste Tolédano des noms usuels au Maroc au XVIème siècle. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté au Maroc.

BEN OLO

Nom patronymique d'origine hébraïque, littéralement le fils de son joug, de sa servitude. Nom porté uniquement au départ dans les oasis sahariens du Touat et après leur destruction dans le reste du Maroc. Le nom est attesté au Maroc au XVIème siècle, figurant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à l'époque. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté au Maroc (Tétouan, Meknès, Taza).

  1. R. ITSHAK: Grand rabbin de Taza, à l’est du Maroc à la fin du XVIIIème, début du XIXème siècle.
  2. SAADIÀ: Rabbin à Meknès à la fin du XVIIIème, début du XIXème siècle.

BENOUDIZ

Nom patronymique d'origine espagnole, ethnique de la ville de Cadix, Adiz en arabe, le fils de Cadix. Larédo penche pour une autre ethnique, celle de la ville d'Uzes en France qui abrita au Moyen Age une très importante communauté juive. Autre forme: Oudis. Oudiz Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté uniquement au Maroc (Salé. Larache, Meknès ) et par émigration au Portugal et au Brésil.

MOSES: Né à Larache, il s'installa à Libonne au Portugal ou il mourut en 1935. M. BENAUDIS – Industriel et président du Comité de la Communauté de Salé à la fin des années quarante et des années cinquante. Militant sioniste, il s'intéressa au transfert de son usine de produits d’emballage en Israël. Il revint en 1949 d'un voyage d'études convaincu que l'Etat d'Israël n'était pas intéressé à l'époque à la promtion de la alya des classes moyennes du Maroc.

ALBERT: Conseiller fiscal à Casablanca. Militant communautaire, il est actuellement trésorier du Comité de la Communauté de Casablnca et trésorier du Conseil des Communautés Israélites du Maroc depuis 1979.

JACQUES: Educateur et écrivain e: journaliste né à Salé. A son arrivée, en Israël il entra comme journaliste au département des informations en langue française de Kol Israël, poste qu'il devait quitter pour mener avec succès la campagne qui permit à l'homme d'affaires français Samuel Flato Sharon d'entrer à la Knesset en 1977 et d'éviter ainsi d'être extradé par la France qui le réclamait pour détournement de fonds. Il devait consacrer un livre à l'affaire et quelques années plus tard il devait publier à Paris deux livres sur Tsahal, l'Armée de Défense d'Israël, armée du peuple et sur l'histoire de l’industrie du diamant. Installé en France depuis quel­ques années, il a mis au point une méthode révoltionnaire d'apprentissage de l'hébreu et publié dans ce cadre un manuel d'études et un dictionnaire pratique novateur..

BENPLATA

Nom patronymique d'origine espagnole, littéralement le fils de l'argent, par extension l'homme riche, fortuné. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté dans le nord du Maroc.

BENSABAT

Nom patronymique formé du mot hébreu shabbat qui signifie repos, pause, précédé de l'indice de filiation ben .Le prénom Shabbat était traditionnellement donné aux garçons nés un jour de Shabat (voir le faux-messie Shabtaï Zvi né un jour de shabbat). D'après la tradition de la famille Benshabat du Maroc, elle n'aurait ajouté à son nom originel de Lévy le sumom Bensabat qu'à la suite de l'apparition du prophète Elie à leur ancêtre au XVÏÏème siècle. Mais il convient de faire remarquer que ce patronyme n'est pas né au Maroc, et qu'il était déjà porté en Espagne et qu'il figure sur la liste des noms courants au Maroc au début du XVIème siècle. Au XXème siècle, nom peu très répandu porté au Maroc ( Safi, Mogador, Tanger, Tétouan ),au Portugal en Algérie avec ou sans l'indice de filiation Ben: Shabat, Shebat, Shabat, Scebat.

JOSEPH HALEVY ABI-SHABBAT :

Célèbre financier à Ejica en Espagne. Sa famille a laissé des biens très considérables en Espagne en quittant en 1492.

  1. YAACOB: Rabbin, kabbaliste, descendant de la famille des Lévy installée depuis des siècles à Oufran, dans le Sous. D’après la tradition c'est le prophète Elie qui lui apparut en rêve la nuit du chabbat et lui ordonnant de changer désormais son nom de famille en celui de Bensabat. YAACOB: Il fut avec deux autres membres de sa famille, Azouz et Shmouel parmi les 50 martyrs, les nisrafim d'Ouffan qui préfèrent être brûlés vifs plutôt que d'abjurer en 1790 (voir famille Afriat). LEVY: Né à Mogador, il fut parmi les premiers juifs installés au Portugal. Il se mêla activement de la vie politique de son pays d'adoption, luttant contre le régime dictatorial de Don Miguel (1828-1834). Son fils, Marcos (Makhlouf), fit carrière dans l'artillerie portugaise d'Afrique à San Tome et Principe.

MOSES: Né à Mogador, il s'installa aux Açores en 1830 et fut président de la nouvelle communauté de Angra de Heroismo.

YAACOB: Rabbin, kabbaliste à Safi, début du XIXème siècle, auteur d'un livre de commentaires mystiques, "Rouah Yaacob" et d'un recueil de poèmes liturgiques: "Yaguel Yaacob". Il monta avec toute sa famille à Haïfa en 1893. Son fils, Abraham, fut un grand commerçant entretenant des relations avec l'Angleterre qu'il visita souvent, et la France. Traducteur au consulat anglais de Haïfa, il fut aussi le guide spirituel de la communauté sépharade de la ville jusqu'à sa mort en 1917.

YOSSEF: Fils de Abraham qui fut un des grands commerçants de Safi au XIXème siècle, proche du sultan Moulay Hassan Ier. En 1893 il décide de monter en Terre Sainte et s'installe à Haifa avec sa famille. Son fils Yossef, poursuivit les activités commerciales de son père et publia de nombreuses études dans divers journaux en hébreu et en arabe. Il fonda en 1921 au Caire un périodique pour la diffusion de l'hébreu moderne, "Israël".

Ben Nehemia-Ben Nouna-Ben Olo-Benoudiz-Benplata-Bensabat

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

התאקלמות מעפילי צפון אפריקה במחנות קפריסין

תת פרק זה ישלים את דיוקן המעפילים הצפון אפריקאים עם הגעתם לקפריסין ויעסוק בהתאקלמותם במחנות. המעפילים המוגרבים שעברו תקופת הסתגלות קצרה יחסית במחנות המעבר באלג'יר ובצרפת גורשו למחנות קפריסין בו שהו יוצאי אירופה  שארית הפליטה. הם התמודדו עם מסגרות פורמליות השליחים והג'וינט ואוכלוסייה יהודית מאירופה שיצאה מהתופת שלא הכירו.  הם גם לא הוכנו לשהייה ארוכה במחנות. הפרק לא יעסוק בדימוים ולא בהדרתם ממסגרות קבלת החלטות במחנות.

מוגרבים במחנות קפריסין. לא תמיד נרשמו פרטיהם האישיים של המעפילים לפלשתינה א"י ולמדינת – ישראל. לפי המאגר רק עבור 1,355 מוגרבים  -54%-  מכלל מעפילי צפון אפריקה נרשם מספר מחנה. מתוכם 753 העפילו מחופי אלג'יר 529 מנמלי אירופה ו – 73 שלא זוהתה שם ספינתם. עבור 631   46% — מקבוצת המעפילים הצפון אפריקאים לא נרשם מספר מחנה. אי רישום מספר המחנה תמוה. כיוון שמעפילים מספינה מסוימת הופנו למחנה מסוים לפי התנועה הפוליטית אליה השתייכו.

הסטטיסטיקה שהתבצעה תכופות במחנות והרישום לעלייה לפלשתינה א"י התבססה על זיהוי מעפיל – לפי מספר המחנה שלו כדי לאמת את הנתונים. ברשימות שונות בנוסף למספר המחנה נרשם לעתים גם מספר הצריף או האוהל בו שכנו. המעפילים הראשונים מצפון אפריקה מהספינות 'לנגב' ו'המעפיל האלמוני' שגורשו לקפריסין בחודש פברואר 1947 , שוכנו במחנות האוהלים מחנות הקיץ . 63 60,55 חלקם ביקשו לעבור למחנות הצריפים מחנות החורף  – 68 64-, מאחר שנפוצה שמועה שבספינה 'חיים ארלוזורוב' הגיעו בסוף אותו חודש בנות שוודיות ואנגליות שגורשו למחנה .64  שני מעפילים צפון אפריקאים טענו שזו הייתה הסיבה לבקשתם לעבור ממחנות הקיץ למחנה 64.

תנאי החיים במחנות הקיץ בהם שוכנו מעפילים היו קשים מנשוא. היו אלה מחנות אוהלים ללא הגנה מפגעי הטבע בחורף ובקיץ, לכן לא נמצאו דיווחים על מעבר של מוגרבים ממחנות חורף למחנות הקיץ. מעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון' שוכנו המעפילים במחנה 55 שהיה למבצרם של מעפילי צפון אפריקה. במשך 28 חודשים בקפריסין 134 מעפילים צפון אפריקאים עברו ממחנות הקיץ למחנות החורף ו – 47 עברו בתוך מחנות הקיץ והחורף . לעומת זאת, ממחנות החורף לא עברו למחנות הקיץ. לקראת סיום שנת 1948 יוצאי אירופה מבקשים העברות ממחנות קיץ לחורף.

לפי דיווחים במחנה קיץ 55 היו בין 770 ל- 840 מעפילים מהמגרב. הממצאים במאגר מראים שבמחנה 55 שהו למעלה מ- 1,100 מעפילים מהמגרב לעומת 255 ששהו במחנות החורף. הסבר אפשרי לריכוז גבוה של צפון אפריקאים במחנה 55 הוא שהמעפילים המוגרבים העדיפו להישאר ביחד, למרות התנאים הקשים, כדי לתמוך ולעודד זה את זה. אם כי מיעוט בקשות ההעברה קיבע את מעמדם של המוגרבים במחנה 55 וחיזק את תדמיתם כ'אאוט סיידרים' בקפריסין. לאחר 'האינצידנט המרוקני' בשלהי  1947 ניתן לשער שהיו מעפילים צפון אפריקאים שביקשו לעבור ממחנות קיץ לחורף. מאחר ולא תמיד צוינו תאריכי ההעברה יש קושי לאשש השערה זו.

לקראת הקמת המדינה, מחנות הקיץ, הראשונים לקלוט מעפילים מוגרבים, הלכו והתרוקנו עם עליית מעפילי ספינות שהקדימו את גירוש המוגרבים לקפריסין. ראשי הקבוצות במחנה 55 פנו למזכירות המשותפת של המחנה בשם מעפילי 'שיבת ציון' בבקשה להישאר בו "אולם עתה משהלכו החברים למחנה חורף וגם לארץ יש ברוך השם די מקום לכולנו". הם ביקשו שגם ילדיהם, שנרשמו למחנה הילדים והנוער 65 ]…[ "לא ילכו בעוד שיש פה בית ספר לילדים".  במילים אחרות, מחנה 55 היה ונשאר מבצרם של מעפילי צפון אפריקה והשהייה בו תרמה לגיבושם החברתי ולהתמודדותם בתנאים הקשים במחנות שלא היו רגילים בהם עד שחרורם בפברואר 1949.

ילידי קפריסין למעפילים מוגרבים. החיים במחנות נמשכו. מעפילים נפטרו, עלו לפלשתינה א"י – ולאחרים נולדו בנים ובנות. כ- 3.5% מכלל המעפילים בקפריסין היו בקבוצת הגיל 4- 0  לפי המאגר משפחות צפון אפריקאיות עלו עם ילדים בגיל 4- 0 בעיקר מנמלי אירופה 374 .ילדים – 48% – העפילו עם הוריהם מחוף אלג'יר לעומת 277 ילדים – 35% – שעלו עם הוריהם מנמלי אירופה. למעלה מאלף תינוקות נולדו למעפילי קפריסין מתחילת הגירושים עד שלהי חודש פברואר .1949  לפי המאגר למעפילי צפון אפריקה, נולדו 127 תינוקות כ- 10% מכלל התינוקות בקפריסין.

 למעפילי צפון אפריקה נולדו 89 בנים – 81% – ו- 17 בנות – 19% – 30 ילדים נולדו למעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון'. מתוכם שש בנות ו- 24 בנים. למעפילי 'שיבת ציון' נולדו 14 ילדים, מתוכם 9 בנים ו-  5 בנות. לעומתם, למעפילי 'יהודה הלוי' נולדו בת אחת ו- 15 בנים. למוגרבים שהעפילו מנמלי אירופה נולדו  59 ילדים בקפריסין, מתוכם 48 בנים ו- 11 בנות. הפסקת העלייה הממוסדת מאורגנת מחופי -אלג'יר גרמה לעלייה לא מבוקרת וספונטנית 'הבריחה'.

מהנתונים בטבלה 11 נמצא, כי 127  -16%- ילדים היו בגילאי שנה עד שנתיים 144 ילדים  -5.7%-  בגילאי 5-2 העפילו עם הוריהם 154 ילדים – 6% – בגילאי 12- 6 ו- 370 בני נוער – 14.6% – בגילאי 18- 13  – 135 ילדים –  18%  עלו בתת קבוצות שלא זוהו עבורן ארץ מוצא ושם ספינה.

מזכירות המחנות העדיפה בראייה מערכתית את עליית בני נוער, ילדים ותינוקות לפלשתינה א"י. יתכן – שהעדפה זו ניכפתה על יושבי המחנות מפני שעל פי נוהל סוכנות האו"ם לילדים היה צריך לדווח על מצבם של ילדי פליטים ממלחמת העולם השנייה והתנאים במחנות לא היו אידאליים לגידול ילדים. סיטואציה שהשאילה את עצמה להסדר העלאת התינוקות בנובמבר .1947  אפשר להניח, שגם התנועה הציונית העדיפה את דור העתיד באותה עת על פני שארית הפליטה המבוגרת. לפי דיווח של הג'וינט בקפריסין היו 2,301 ילדים ובני נוער, 913 בכפר הנוער ששכן במחנה .65  556 ילדים ובני נוער היו במחנות הקיץ מתוכם 249 במחנה 55 והשאר ילדים 193 במחנות .63 – 60  שנה לאחר מכן נספרו 619 תינוקות במחנות החורף .68- 64  במחנה 65 נולדו למעפילי 'יהודה הלוי' 13 תינוקות ולמעפילי שיבת ציון' 3 תינוקות. בין החודשים ספטמבר דצמבר – 1947 עלו לפלשתינה א"י בעליית הנוער – 59  ילדים ובני נוער ממעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון'.

צפון אפריקאים בעלי תפקידים במחנות קפריסין. לפי רפאל חמל המעפילים הצפון אפריקאים לא מילאו תפקידים בכוח עבודה שסיפק פרנסה ואפילו מועטה. צפון אפריקאים שהעפילו מחוף אלג'יר ומנמלי אירופה מילאו תפקיד בעיקר בתחום הנוטרות .ברשימות אותרו 22 צפון אפריקאים שהועסקו במשטרה המרכזית וכנוטרים במחנות  הם אכפו את החלטות המזכירות וועד המשפט, ושמרו על הרכוש הציבורי במחנות. עובדים צפון אפריקאים עסקו בחלוקת מים והיה גם שרת בבית ספר.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

אליעזר בשן-ממזרח שמש עד מבואו-לוד תשנ"ו-התמודדות חכמי הספרדים להשגת צדק חברתי

הפקעת מחירים

תופעה אחרת, שאף היא מכונה ״גזל עניים״ בפיהם של חכמים היא הפקעת מחירים של דירות, סחורות ועוד. נצביע על מספר ביטויי תגובה של חכמי המזרח והמגרב לתופעות אלה.

מעשה באשה בעיר לפנטו שביוון במאה ה-ט״ז, שהעלתה מחיר השכרת חנויות. ר׳ שמואל קלעי (תלמיד הרד״ך מקורפו) כותב עליה במלים בוטות:

עונה גדול מנשוא וקראתי עליה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר כלה מצודים וחרמים, ועל המסייעים לחטא ילכד בה, והמיסרה ירא ד׳… כי ראוי לכל יודע לעמוד בפרץ.

החכמים יוצאים לא רק נגד מפקיעי השערים, אלא גם נגד בעלי היכולת המוכנים לשלם מחירים גבוהים, ובכך מעלים המחירים ומכבידים על העניים. המבי״ט (ר״ס- ש״מ, 1580-1500), חבר בית דינו של ר׳ יוסף קארו, מותח ביקורת על המשלמים מחירים גבוהים לאתרוגים, וכך פוגעים בחסרי היכולת שאין ידם משגת לקנות אתרוגים:

קנא קנאתי במהללים את עצמם ליקר ולהוסיף על שיווי האתרוגים של מצוה אפילו להדור מצוה יותר על שליש… שהוא סבה ליקר שיווי הכשרים אע״פ שיש אחרים שהם הדר והם מראים שאינם כשרים אותם האחרים, ומתפארים על שהולכים כמה בני אדם רובם הדיוטות לבית אחד שיצא לו שם בעיר שקנה אתרוג בשני פרחים ושהוא מהודר ליטול אותו אתרוג ומזלזלים באתרוגים הכשרים.

כיון שהעשירים דורשים אתרוגים מהודרים, הרי האתרוגים האחרים, שאינם מהודרים אבל כשרים נחשבים כפסולים, וכך יוצא שהעני אין בכוחו לשלם עבור אתרוג.

גם ר׳ חיים אבולעפיה מאיזמיר, שהזכרנוהו לעיל, קרא חמס על תופעה שלילית זו, ואף נקט באמצעים למנוע אותה.

הוא מגיב על מפקיעי השערים של גבינה, חנויות, דירות ובהמות משא. מקרים כאלה היו חמורים בייחוד בזמן מגפות, כאשר המונים יצאו את העיר והציפו את הכפרים, ובעלי בהמות ודירות בכפר ניצלו את הביקוש. ר׳ חיים זורק מרה ב״בעלי כיסים״ המשלמים מחירים גבוהים

"וגורמין שהעניים מוכרין כסות אשתו ובניו לברוח לכפרים… ואין שמים לבם כי זה הוא גרמא בנזקין ומסירות ממון ישראל לאומות העולם, ומלעיגין ואומרים כל אחד רשאי לעשות בממונו כרצונו, ודרשתי להם שעוון זה חמור מכל העבירות וגיהנם כלה והם אינם כלים… וכמה נפשות ניספו בעבורם והזהרתי להם שיעשו קצבה כעשיר כדל".

בקשר להפקעת מחירי החנויות הוא כותב, כי מי שמפקיע שערים כאילו מלווה בריבית

התמודדות חכמי הספרדים להשגת צדק חברתי ורומז כי המלווים לא יקומו לתחיה בתחיית המתים. הוא גם מוחה על רמאות במידה ומשקל שעונשה קשה מעריות, והחרים כל מי שהפקיע שער או רימה במידה ומשקל לדבריו, הקהל קיבל על עצמו למכור ביושר.

שביתת קונים

מה היו אמצעי הלחץ למנוע הפקעת מחירים, או להורידם לאחר שהמחירים הועלו ללא הצדקה? אחת הדרכים היתה שביתת קונים. ואמנם מצויים שני מקומות במאה ה-18. באלג׳יר ובאיזמיר, בהם הוסכמו הסכמות לא לקנות דגים עד שהמחירים יירדו. הגושפנקה ההלכתית הראשונה לכך ניתנה על ידי ר׳ מנחם מנדל קרוכמאל (רבה של ניקולסבורג משנת ת״ח -1648, עד פטירתו בתכ״א-1661. בעל ״צמח צדק״), בעקבות הסכמה באחת מקהילות מורביה. הוויכוח התעורר נוכח סירובם של העשירים לקבל את הסכמת הרוב בדבר שביתת קונים, בטענה שהם רוצים לקיים מצוות עונג שבת המתבטאת באכילת דגים. ר׳ מנחם קרוכמאל פסק שההסכמה תקפה וכי היא מחייבת גם את בעלי היכולת, שעליהם להתחשב בשכבות העניות, ומוטב שיבטלו מעונג שבת אחת, ובלבד שחסרי היכולת יוכלו ליהנות בעתיד מעונג של שבתות הרבה. הלכה זו נתקבלה גם על ידי נושאי הכלים של השלחן ערוך, כי במקרים מסוג זה יש לתקן שלא יאכלו דגים, למען יורדו מחיריהם לטובת העניים.

ההסכמה באלג׳יר מובאת על ידי ר׳ יהודה עייאש (ת״ס-תק״כ, 1760-1700), דיין בעיר זו בקשר לשאלה שהתעוררה, והיא: האם מותר ליהודי לשלוח עכו״ם לקנות בשבילו את הדגים, שהרי עליו לא חלה ההסכמה. היה כאן איפוא נסיון לעקוף את ההסכמה. תשובתו של ר׳ יהודה שלילית כמובן, באשר יש לראות את טעם ההסכמה ומטרתה. ואם כל אדם ישלח שלוחו, הדבר לא ישפיע על סוחרי הדגים והם יימנעו מהורדת המחירים. נוסף לכך, יש בדבר חילול ד׳ כלפי הגוים שיראו את ההסכמה כחוכא ואטלולא, שלפי הנחתם חומרת ההסכמה היא כאיסור אכילת נבלות, ועתה יראו שניתן לפרוץ אותה בקלות. הוא קובע כי אסור לקבל דגים גם במתנה. באיזמיר היתה זו יוזמתו של ר׳ חיים אבולעפיה לגזור שלא יאכלו דגים עד שיחזור השער למקומו. הוא התלונן, כי סוחרים יהודים הסיתו את חבריהם הגוים שיעלו את המחיר (פי חמש!) לקראת שבת, תוך ניצול הביקוש בימים אלה, וכך ״מוסרין דמן של ישראל.

נגד הסגת גבול

החכמים גילו רגישות להסגות גבול, הגיבו בחומרה ועודדו הסכמות על זכויות חזקה ומניעתם של יהודים מלהסיג גבול רעיהם. הדברים אמורים בתפקידים קהילתיים ששכרם בצידם, באומנויות זכויות סחר וחזקה על בתים, חצרות וחנויות. במציאות של הממלכה העות׳מאנית והסולטאנות במארוקו היו מספר מקצועות ועיסוקים מנופוליסטיים חכורים תמורת תשלום לשלטונות כגון מוכסים, ממונים על מטבעות וכן סרסורים ותורגמנים שהועסקו על ידי סוחרים זרים או קונסולים. המקורות הרבניים מגלים מקרים שיהודים רצו לרשת אומנויות של חבריהם בדרכים שונות, ובין השאר על ידי הצעות תשלום או שוחד.

באשר לנכסי דלא ניידי, חלק גדול מהם היו נכסי ההקדש – הווקף המוסלמי, שהוחכרו ליהודים. בואם של מגורשי ספרד בהמוניהם למרכזים הכלכליים שבמזרח התיכון בסוף המאה ה-15 ובתחילת ה-16, הגביר את הביקוש לדירות וחנויות, ונשקפה סכנה, כפי שאירע למעשה, כי בעלי יכולת יציעו דמי שכירות גבוהים יותר, וכך יוציאו את הדייר הקודם מדירתו.

בשאלוניקי, בה נושא זה היה חמור במיוחד בהיותה עיר שקלטה רבים ממגורשי ספרד, הוסכמה הסכמה כבר בדור הראשון לבואם מספרד, שבאה להבטיח את זכויות החזקה של השוכרים נכסי דלא ניידי ולמנוע הסגת גבולם. על פי דוגמתה הוסכם גם במקומות אחרים וביניהם בירושלים. גם בקהילות שלא נתקבלה הסכמה זו(כגון בחברון) היו בתי דין מעכבים יהודי מלרדת לאומנות או לדירת חבירו, שהרי הדבר מעוגן גם בהלכה על פי צו התורה ״לא תסיג גבול רעך״(דברים טו: יד). זכות החזקה הוכרה איפוא, ובכך נמנעה תחרות פרועה של כל דאלים, וכל שיכול לשלם יותר ישלם וכך יקפח את זולתו־ לעומת זאת, במוצרים בהם היה קיים סחר חופשי, הוכרה זכותו של כל אדם לסחור. ובמידה שקבוצת מיעוט אינטרסנטית רצתה להשתלט, תוך מניעת האחרים מלסחור במוצר, הובעה התנגדות לנסיון כזה, אלא אם כן הוסכם בדבר על ידי כל בני העיר. באשר למצרכי יסוד חיוניים, אם עשויה היתה התחרות להביא להורדת מחירים, וזה היה האינטרס של המוני העם, הרי התחרות חיובית. לדוגמה, ר׳ לוי בן חביב (לפני ר״מ, עד ש״א, 1541-1480), דן בנושא זה: בטריקלה שביוון היו שלושה אומנים בתעשיית צמר. שנים מהם רצו שהשלישי לא יעסוק במלאכה, כי הוא מתחרה בהם. החכם המקומי צידד בעמדתם, אבל הרלב״ח פסק, כי יש תועלת בעבודת שלושתם, כי התחרות ביניהם עשויה להוריד את מחיר הצמר והבגדים.

אליעזר בשן-ממזרח שמש עד מבואו-לוד תשנ"ו-התמודדות חכמי הספרדים להשגת צדק חברתי

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 156 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר