אפרים חזן-רבי יהודה בן שמואל בן דראע משורר קדום ממרוקו

אפרים חזן

אפרים חזן

רבי יהודה בן שמואל בן דראע משורר קדום ממרוקו

את הסיכום למשורר הקדום אדונים בר ניסים מפאס שבמארוקו מסיים שירמן  בהערה קצרה, המצביעה על מקומה של צפון אפריקה בתולדות השירה העברית: ״עם גילויים של פיוטים מאדונים וממחברים אחרים מתברר לנו יותר ויותר מה רב היה חלקם של המערב ואפריקיה’(צפון אפריקה ממארוקו עד תוניס) בפיתוח השירה העברית הקדומה: יהודה אבן קורייש, דונש בן לברט, יעקב בן דונש ואף אדונים בר ניסים הלוי — כולם ילידי הגלילות הללו וכולם תרמו תרומות תשובות לשגשוגה של ספרותנו״. דברים אלה מעטו של החוקר הדגול מטילים עלינו משימה נכבדה: לנסות ולהתחקות אחרי חבריהם ואחרי ממשיכיהם של הפייטנים הנזכרים. אמנם עיקר פעולתו של דונש בן לבראט בספרד הייתה, אך הפייטנים הנזכרים חיו ופעלו בצפון אפריקה, ואין ספק כי הטביעו חותמם והותירו רושמם ובוודאי העמידו ממשיכים.

גם הקשרים בין ספרד של תור הזהב לצפון אפריקה, המתבטאים למשל בקשרי החיתון בין רבנו נסים מקיירואן לרבי שמואל הנגד, אף הם אי אפשר להם, שלא יתנו השפעתם. יתר על כן, הנגיד משבח במפורש את שירתו של רבנו נסים, ואף כי שירה זו לא הגיעה עדינו, אין ספק, כי היא הייתה פרק במסגרת הכוללת של השירה העברית בצפון אפריקה. לעת עתה אין בדינו כדי להעמיד אפילו קוים עיקריים לפרק שירה זה ומלאכה גדולה לפנינו לנסות ולבקש את חבריהם ואת ממשיכיהם של פייטני צפון אפריקה הנזכרים במחזורי התפלה הקדומים מצפון אפריקה ובתוך קובצי השירה העתיקים המוקדשים ברוב רובם למשוררי ספרד.

עדוד מסוים לדרך זו נוכל לשאוב בפגישתנו עם הפייטן יהודה בן שמואל חזן בן דראע, שחי, כנראה, במרוקו במאה הי״ג או הי״ד.

פייטן בשם זה רשם צונץ, וייחס לו שיר שתחילתו ״אשרי עין״. כדוע, פתיחה זו מציינת סוג של פיוטים הבאים לאחר סדר העבדה ליום הכיפורים על כן אין בפתיחה סתמית זו כדי נקודת אחיזה. התחקות אחרי המקור הרשום אצל צונץ גלתה תוצאות מפתיעות, שכן תתברר שהפיוט ״אשרי עין״ המיוחס במקור זה לרבי יהודה בן אלדראע זצ״ל אינו אלא הפיוט ״אשרי עין ראתה כהן בהוד ועטרת״ והוא פיוט שייחוסו לרבי יהודה הלוי לא הוטל עד עתה בספק כלשהו. אכן ייחוס הפיוט הזה לריה״ל יש לו אחיזה במקורות שוגים- ברם במקרה מעין זה נקוט הכלל, כי יש לתת משקל יתר לעדות יוצאת הדופן. שהרי מה יביא מעתיק של כתב יד להוציא פיוט מחזקתו של פייטן מפורסם ולייחסו למשורר אלמוגי ובלתי נודע, אלמלא מסורת נאמנה בידו, ואלמלא מצא אסמכתא לדבריו. כנגד זה נקל לייחס לריה״ל פיוט בחתימת יהודה השייך ליהודה אחר. עדותו החריגה של כתב יד זה נמצאת מכוונת ממקום אתר. כתב יד אוקספורד 1093, שאף הוא מייחס את השיר הזה ״לר' יהודה ן' אלדראע ז״ל״.

עדויות אלה שבכתבי היד מלמדות אותנו שתיים: א. על פיהן אנו מטילים ספק בבעלותו של ריה״ל על השיר ״אשרי עין ראתה כהן בהוד ועטרת״; ב. הן מעלות את שמו של רבי יהודה בן אלדראע.

מכאן לשאלה בדבר זהותו של נושא השם. הכינוי אלדראע יש בו, כנראה, משום עדות על מקומו או על מוצאו של האיש, שהרי בפירושו המילולי (אלדראע = הזרוע) לא יתקשר הכינוי אל המלה בן. מה עוד שהשם, כפי שהוא, מזכיר לנו שם אחר, משה הדרעי, ושניים נקראו בשם זה: משה הדרעי, שהרמב״ם מספר עליו באגרת תימן כאחד ממשיחי השקר (המחצית הראשונה של המאה הי״ב). משה הדרעי השני הוא המשורר הקראי ממצרים שחי, כנראה, בסוף המאה הי״ב והושפע משירי רבי יהודה הלוי ואף שילב מהם בשירתו. משה הדרעי מכריז בגאוה על מוצאו מדרעא שבמערב, אם כי הוא עצמו נולד כבר במצרים. דרעא הוא שמו של עמק פורה בצפון מרוקו והישוב היזזודי בו קדום למדי, ומפורסם למדי״. ואין ספק כי ישוב יהודי זה עשוי היה להוציא מקרבו יוצרים בעלי שיעור קומה. אחד מהם הוא רבי יהודה דראע שיצר בקהילתו או מחוצה לה. העובדה ששני כתבי יד מייחסים לו את השיר ״אשרי עין ראתה כהן בהוד ועטרת״ מלמדת, כי פייטן בשם זה היה ידוע להם.

פרשה זו לא הייתה מתעוררת אלמלא הפיוט המודפס בזה על פי כת״י פארמה אוסף דה רוססי 1192 (משנת 1481). והוא פיוט, מי כמוך בלתי נודע לשבת ״שמעו״. וחתימה מפורשת לפיוט זה ״יה[ו]דה אני יהודה בר שמואל בן דראע הקטן החזן חזק״, ואולי יש לקרוא בן דראעה קטן וכו'. אכן אין פלא שהחליפו בינו לבין ריה״ל: שני יהודה בן שמואל לפנינו. העובדה כי משוררנו טרח לציין באקרוסטיכון את כינויו ואת שם מקומו מלמדת, כי הוא מודע לאפשרות שיבלבלו בינו לבין המשורר הגדול, ועל כן הגדיר את עצמו. אע״פ ששם עיר נקרא על האדם כשהוא נמצא מחוץ לעירה נראה, כי במקרה דנן נרשם שם העיר כסימן מבחין בין משוררנו לבין ריה״ל. אף זאת משוררים שוגים מציינים את שם מקומם כסימן הכר, ככל כינוי אחר. אם הנחתנו נכונה הרי שבן דראע חי אחרי ריה״ל והכיר את יצירתו, וכיוון שהפיוט הובא מתוך כתב יד ספרדי מסוף המאה הט״ו, וזמנם של המשוררים המוכרים הבאים בכת״י זה הוא עד המאה הי״ג, ניתן לשער כי משוררנו חי במאה הי״ג או הי״ד.

אין ספק כי אכן הכיר יהודה הדרעי את יצירתו של ריה״ל והושפע ממנה עמוקות, שכן אנו מוצאים בשירתו עקבות ללשון, לסגנון ולדרכי ההבעה האופיינים לריה״ל בפיוטי ה״מי כמוך׳ שלו. ואפשר להצביע על קשרים בין פיוט ה״מי כמוך״ של בן דראע המובא בזה לבין פיוטי הסוג של הלוי. וכבר הפתיחה ״מי כמוך יחיד״ מצויה גם בשני פיוטי מי כמוך של ריה״ל. פיוטים מן הסוג הזה בגויים, כידוע, סטרופות מרובעות, אשר הטור הרביעי בהן הוא שיבוץ המסתיים במלה קבועה. בכמה מחרוזות נוהג ריה״ל לשבץ פסוקו כבר בטור השלישי, כך נותן הפסוק המשובץ מלת חרוז לסטרופה בטור ג׳, ואת המלה הקבועה החוזרת המסיימת כל טור רביעי. על תופעה זו בשירת ריה״ל הצביע א׳ מירסקי והדגים מן הפיוט ,,אלקים בקודש חזיתיך״, בפיוט זה מתחלק הפסוק המשובץ (תהלים קיט עב) לשני טורים, כמתואר:

אֱלֹקִים בַּקּוֹדֶשׁ חֲזִיתִיךְ

בְּכָל נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ

טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ

מֵאַלְפֵי זָהָב

 

ממנו למד וכן עשה משוררנו; כגון במחרוזת החמישית

 

יָהּ שׁוֹכֵן שָׂמִים

הִבְדִּיל בְּרָקִיעַ בֵּין מַיִם לְמַיִם

חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם

עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ

 

שיבץ המשורר פסוק (איוב כו י) וחילקו, חציו השני נתן בטור ד/ וסיים במלת חשך על פי חוקי הז׳אנר, והוסיף על זה, שנתן חציו הראשון של הפסוק בטור ג/ והתאים אליו את חרוזי הסטרופה. דבר זה אינו מחובת השיר אלא תוספת שהוסיף המשורר בכמה מן המחרוזות ולא בכולן .

אפרים חזן

רבי יהודה בן שמואל בן דראע משורר קדום ממרוקו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר