עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר
עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973
מבוא לספר מאת חנניה דהאן
העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )
העלאת ספרי תורה
ב' בכסלו תשט"ז – 17/11/1955
קבלתי מכתב מהרב זכריה כהן ז"ל מנהלל, שהיה ממונה על ענייני דת במדור לקליטה בהתיישבות מטעם הסוכנות היהודית. במכתב הוא מגלה התעניינות בפעולתי במרוקו ומבקש ממני לדאוג לכך כי העולים יביאו אתם ארצה את ספרי התורה שבקהילותיהם.
בתשובתי ציינתי בין היתר כי אנו עסוק בעיקר בעליית יהודי הכפרים הפזורים ברחבי מרוקו, ובעיקר באלה שבהרי האטלס – כאלפיים משפחות בערל הפזורות בכ-150 כפרים. ישנן כפרים המונים 2 – 3 משפחות בלבד, ואחרים המונים 60 – 80 משפחות.
עוד בטרם פנייתו של הרב בנידון, הוריתי לכל היהודים שבכפרים, כי חייבים הם להעלות אתם גם ספרי תורה, בשמחה ובגאווה, כי אין עליה גדולה לספר תורה מזו של עליה ארצה. הם קיבלו את דברי בשמחה רבה ואני מקווה כי הדבר ייעשה על הצד הטוב ביותר לשביעות רצון עולנו.
בהזדמנות זו גם שאלתי את הרב מה לעשות בספרי תורה פסולים – האם לקבור אותם בבתי עלמין כמקובל במרוקו או להעלות גם אותם ארצה.
אשריך שזכית.
כ"ח כסלו תשט"ז – 13/12/1955
בתשובתו של הרב זכריה ז"ל הוא כותב בין היתר :
" בראשית תשובתי על מכתבך הנני מברך אותך בברכת חג שמח ואור בהיר את דרכך ואת עבודתך הברוכה, ואשריך שזכית לכך, לשאת עליך " ונפוצות יהודה יקבץ "
על שאלת אם רשאים לקבור בבתי העלמין במרוקו ספרי תורה הפסולים, הנני לענות לך כי מנהג זה היה נהוג בתפוצות ישראל בגלותם, ואולם היום ימי הגאולה הם וכל מעשה שכזה יחשב " השחתה " ויש על כן להביא לארץ כל דבקי קודשם שהם.
אנחנו זקוקים כאן גם לספרי תורה פסולים כדי להוציא מהם החלקים הכשרים ולהשלים בהם ספרי תורה אחרים והחלקים הפסולים ייגנזו כאן באדמת הקודש, ישראל. כמו כן אל תסמוך על יחידים המבטיחים לך להביא ארצה ספרי תורה כרכוש ציבורי אלא לקחת אותם מהם ולשלוח לפי הכתובת הידועה לך, היות והאנשים בהגיעם ארצה מחזיקים את ספרי התורה של הקהילות כרכוש פרטי.
על מכן זרז והזדרז. והנני חותם בברכת החיים והשלום, ה' ישמור צאתך ובואך בזכות עבודת הקודש הזאת "
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.
סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.
זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.
קבוצה בת כשלושים חברים הייתה צועדת בכל יום ראשון לעבר חווה זו. בחווה זו היו חווים בני הנוער את חוויות העבודה והחקלאית.
סם אביטבול, שעמד בראש קבוצת " טרומפלדור ", פעל בעיקר במללאח, ושאף " לתת ביטוי ליכולות ולרגשות של ילדי המללאח, ולפתח את הכוחות הגנוזים בהם. ונמצאה סוף סוף לנוער עזוב ומיואש זה מסגרת ".
בתום כשנתיים החלו בני " טרומפלדור " לפקוד את הסניף של שרל נטר, תוך תחושת שייכות. ההישג החשוב שזוקף סם אביטבול לשרל נטר הוא ההתקרבות של ההורים לתנועה, כך שעשייה חינוכית זו לא הייתה כרוכה במשבר בין דורי, אלא התקיימה תוך אווירה של אמון הדדי.
אין צורך לומר כי הודגשה ההכנה לקראת עלייה ארצה, לרבות הכשרה מקצועית. קבוצה של חברי " טרומפלדור " נשלחה למרסיי ללמוד ימאות. כל חברי הקבוצה הזו עלו לימים ארצה, התתגייסו לחיל הים וחלקם אף הגיעו לקצונה.
בתחום ההעפלה פעל סם אביטבול בעיקר בשלב הראשון של ההעפלה לארץ ישראל, בשנים 1945 – 1948, כמפקד מקומי.
הקשר הראשון עם הארץ נוצר למעשה כשהגיעו למרוקו שליחי המוסד, וגאל כהן ואפרים בן חיים בשנת 1943. עם זאת סובר סם אביטבול כי " הנוער היהודי בצפון אפריקה היה מוכן נפשית ורוחנית לעלייה לארץ עוד בטרם בוא השליחים.
בצפון אפריקה היו קיימים ארגונים שונים בעלי נטיות שונות, דוגמת תנועת הנוער העברית שרל נטר, שמטרתה הייתה הכנת הנוער לעלייה ; " מגן דוד " שהיה עליה להכין מורים להפצת השפה העברית ברחבי מרוקו : תנועת " הצופים " העברית " ביל"ו ".תנועת בוגרי בית הספר התיכוניים – אליאנס – ; התנועות " חובבי ציון ", " אם הבנים ", " בן יהודה ", קבוצת " טרומפלדור ", " מקס נורדאו " ואחרות.
בתקופה זו פעלה הפדרציה הציונית במרוקו תחת חסותה של הפדרציה הציונית בצרפת, בוראשה עמדו פול קלאמארו ואלפונסו צבע, עו"ד שלמה כגן, עו"ד פרוספר כהן, דניאל לוי וש"ד לוי. האחרון היה אישיות בולטת במפעלים רבים. הוא הקים את החוגים ללימודי עברית " מגן דוד " בקזבלנקה, והיה נשיא אגודות שונות ציוניות ויהודיות.
אפרים בן חיים ויגאל כהן הגיען לצפון אפריקה בכסות של קצינים צרפתים, ועמלו על הכנת תשתית כוחות מקומיים. ב – 13.1.1947 הקים אפרים בן חיים מחנה הכשרה ברוויגו אשר באלג'יראיה. לשם הגיעו סם אביטבול ואלי אוחיון.
במשך חודש הם התאמנו בשימוש בנשק ובמקל ונערכו להדריך אחרים. בתום האימונים חזרו לקזבלנקה, סם אביטבול כמפקד מרוקו לענייני הגנה ועלייה ואלי אוחיון כסגנו. משימתם הייתה לארגן קבוצות הגנה בכל מרוקו ולהכין גרעינים להעפלה.
עוד באותה שנה נקרא סם אביטבול לליון סאטוניי בצרפת, לקורס הגנה מתקדם. הקורס התקיים באחת הטירות העתיקות והיפות ביותר ובחסותו של אברהם פולונסקי ( פול ), ראש ההגנה באירופה ובצפון אפריקה.
מפקד הקורס היה עמנואל נשרי, והוא קיים מערך אימונים מפרך מהבוקר עד לשעות המאוחרות של הלילה. האימונים הודרכו על ידי חברי ההגנה שבאו מהארץ במסגרת פעילות ההגנה באירופה, וכללו אימוני כושר, הליכה של 30-40 קילומטרים ביום, ג'ודו, אומגה וכמובן אימוני נשק.
שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי
שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי
השליחות מארץ־ישראל לארצות הגולה לשם שיתופם של בני הגולה בישוב ארץ־ישדאל ע״י תרומות לתמיכה בישוב ובמוסדותיו, היא אינסטיטוציה הקיימת בעמנו בצורות שונות מחורבן בית שני עד היום. ואף על פי כן לא זכתה עד היום לתיאור מסכם, ולא עוד אלא שגם אבני־הבנין לסיכום כזה לא נאספו כל צרכן. יתר על כן, עצם רציפות התופעה הזאת לא הוכרה למדי, כל־שכן שלא הוערכה כראוי. מה שנחקר בשטח זה נתחלק לשני כיוונים: המחקר על השלוחים מחורבן בית שני ועד ביטול הנשיאות מזה, ומאידך מחקרים בודדים ומפורדים על שלוחים שונים בתקופה החדשה, בעיקר מהמאה השמונה־ עשרה ואילך.
ז. הרפתקאותיהם של שלוחי ארץ־ישראל
מסע השליחות שנמשך שנים רבות על פני ארצות וימים היה כרוך, כמובן, בתלאות אין־קץ בתנאי הנסיעה בימים ההם, ביחוד ליהודי, וביחוד־שביחוד ליהודי עני חסר־אמצעים, ועוד יותר ליהודי שומר־מצוה. הרפתקאותיו של השליח התחילו מיד עם צאתו מעירו, כי גם הדרך שבין ירושלים, חברון, צפת וטבריה, ובין ערי הנמל יפו ועכו, או ביניהן ובין אלכסנדריה של מצרים שממנה הפליגו שלוחים רבים למחוז שליחותם, לא היתה בטוחה כלל וכלל. ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי, שיצא בשליחות חברון בשנת תקי״ג (1753) והלך דרך מדבר סיני למצרים, סבל מהתנפלות אנשי כפר חלחול בין ירושלים וחברון והתנפלות אנשי כפר סומסום בין חברון ועזה, ועל אנשי הכפר הזה הוא אומר שאינם בני־אדם ״אלא שרף ועקרב״. שליח אחר, ר׳ יעקב שאלתיאל ניניו, שיצא בשליחות צפת בשנת ת״ר (1840) נשדד ע״י דרוזים בין צפת ועכו ורק בדרך נס ניצל ממות.
על הסכנות שבדרך המדבר — מדבר סיני לשלוחים היוצאים למצרים ולצפון־אפריקה ומדבר סוריה לשלוחים היוצאים לארם־נהרים ולפרס — אין צורך להרבות דברים. גדולה ביחוד היתה סכנה זו לגבי השלוחים שהקפידו ביותר על שמידת השבת. הם אמנם ניסו תמיד לשחד בכסף את ראשי־השיירות שינוחו בשבת, אבל לא תמיד הצליחו בכך, ואם גם הבטיחו ראשי־השיירות לא קיימו תמיד את הבטחתם, ואז נאלץ השליח להשאר יחידי או בלוית משרתו במדבר ולהדביק את השיירה למחרת היום. וכך נוצרו אגדות שונות על חכמים שלוחים שנשארו לבדם במדבר בשבת ונזדמן להם אריה לשמור עליהם ובמוצאי שבת כרע האריה לפני החכם שעלה ורכב עליו וכך הגיע בשלום לשיירתו. מעשה כזה סיפרו על ר׳ יעקב אריה, שליח ירושלים לבגדאד בשנת תל״ט (1679), ומאז כינוהו ״בעל הנס״ וייחסו גם את שמו לנס זה. היו שלוחים שנהרגו במדבר בחזרם משליחותם. כך אירע לר׳ יוסף גדילייא שליח חברון בשנת תס״ה (1705), ולר׳ יעקב הלוי ברוכים שליח ירושלים בשנת תע״ד (1714) לערך.
בדרך־הים רבה היתה הסכנה לא רק מסערות־הים בספינות־המפרש הקטנות של הימים ההם, אלא גם משודדי־ים, וסכנה זו היתה במקרים רבים מיוחדת ליהודי. אבירי המסדר סט. יוחנן ששלטו במאלטה והתפרנסו בעיקר משוד־ים, שיבשו מאד את דרכי הים התיכון בפני עולים ונוסעים. שליח צפת נשבה על ידם בשנת תל״ב (1672) וחברת פדיון שבויים שבויניציאה טרחה לפדותו. סכנה זו של שודדי־ים המאלטיזים עוד היתה צפויה באמצע המאה השמונה־עשרה, והרחיד״א שחזר לא״י משליחותו הראשונה בשנת תקי״ח (1758) בהגיעו ליפו, מודה לאל שהצילו ״מפחד המאלטי״ז״. ר׳ דוד די סילוא, בנו של ר׳ חזקיה די סילוא בעל ״פרי חדש״ שהיה בזמנו שליח ירושלים, יצא מירושלים לאירופה כדי להדפיס את ספרו של אביו, ונשדד בדרכו ע״י שודדי־ים. בראשית המאה התשע־עשרה גדולה היתה סכנת השביה בים מצד היוונים שמרדו בתורכים וכילו את חמתם גם ביהודים. ר׳ יהודה אהרן הכהן סקלי, שליח ירושלים באיטליה בשנת תקע״ז(1817), ואחר־כך שליח לעצמו, נשבה ע״י שודדי־ים בדרכו בין טרייסט וטריפולי.
הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש
הפזורה היהודית הספרדית אחרי הגירוש
מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
הקדמה.
הזעזוע שפקד את , גלות ירושלים אשר בספרד בסוף המאה ה- 15 שינה את פני ההיסטוריה היהודית. הגולה המבוססת והמושרשת ביותר באותם הימים, נעקרה מאדמתה וכל מערב אירופה נשאר ללא יהודים.
רבבות גולים נטשו את ספרד ואת פורטוגל ונתפזרו על פני ארצות רבות, ובגיא הצלמוות האיברי הפכו אנשים רבים לטרף קל של בתי דין של האינקוויזיציה.
תהליכי ההגירה והתארגנות.
רכישת חלקה לבית קברות הייתה באחראיות כל הקהילה, על קהליה השונים, אף על פי כן היו מקומות שבהם נתקיימו בתי קברות נפרדים או למצער חלקות נפרדות למסתערבים, לרומניוטים או לאשכנזים. הספרדים למיניהם והפורטוגלים נקברו בבית קברות אחד ורכשו יחדיו את החלקה, כאשר לא אחת הרכישה כולה או חלקים ממנה מומנו על ידי יחידים עשירים, שזכו לחלקות משפחתיות בתוכו.
הקהלים דאגו לא אחת למציאותה של אכסניה לעניים או לעוברי אורח כדי לשכנם שם לתקופות קצרות, בדרך כלל בצמוד לבית הכנסת. אף בית הדין היה פועל בדרך כלל בבית הכנסת או בצמוד לו, ולפרקים גם בבית החכם " מרביץ התורה ".
לעומת זאת לרוב לא היה בית מטבחיים נפרד, והבקר נשחט בבית מטבחיים המוסלמי, לפעמים באגף מיוחד בו או בזמנים המיוחדים ליהודים. בערים שבהן היה ריכוז גדול של אוכלוסייה יהודית, נוצרו שכונות יהודיות שלא ישבו בהן כמעט מוסלמים או נוצרים. באלה היו היהודים נציגי המָאהָלָה, השכונה, שנשאו ונתנו בשם השכונה עם השלטונות, ויש לנו עדויות גל על שומרים יהודים ששמרו על הביטחון בשכונות כאלה בסלוניקי ובערים אחרות.
רומניוטים (Romaniots או Romagnotes) הינו הכינוי שניתן לעדה יהודית לא אשכנזית ולא ספרדית שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה.
במובן הרחב הרומניוטים טוענים על מקורם מארץ ישראל, מהיהודים שיצאו משם לאחר חורבן הבית השני והתיישבו באזורי אסיה הקטנה והבלקן הרומניוטים דיברו ניב יווני קדום שנקרא יווניטיקה. ותפוצתם כללה את יוון, איי יוון, אסיה הקטנה, אלבניה ובולגריה. קהילות גדולות חיו בסלוניקי, בקורפו וביאנינה.
ליהודים הרומניוטים נוסח תפילה ייחודי הקרוי נוסח הרומניוטים, המאופיין בקרבה לנוסח הארץ ישראלי הקדום.
לאחר הגעת מגורשי ספרד לאזורי הבלקנים, התערבבו העדות היהודיות השונות זו בזו, וכך התבוללו חלק מהרומניוטים בין היהודים הספרדיים. חלק מהקהילות הרומניוטיות שנשארו, כמו בקורפו ובסלוניקי, הושמדו על ידי הנאצים, בעוד שבני קהילות אחרות, כגון בני קהילת יהודי אלבניה, עלו לישראל ונטמעו בתוך הציבור היהודי הכללי.
בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בית כנסת זה משמר חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון אך נוסח התפילה בו הינו נוסח הספרדים.
המקובלים במרוקו
המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים
מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.
משה אלבאז בר מימון.
בשנת של"ה החל לחבר את ספרו, פירוש על התפילות על פי ראשוני המקובלים. בהקדמת המחבר כתוב : " והתחלתי לחברו בשנת השל"ה ליצירה במתא תארודאנת יע"ה….עד השנה הזאת שנת זה קרבן ליצירה, שחרה אף ה' בעולם בשנת משי"ח ובאה המגפה בתארודאנת יום ראשון של פסח…
ואני וקצת מהקהל יצ"ו ברחנו לכפר אקא…ובהיותנו גולים באקא יע"ה עמדו שם בעזרת ה' בגיבורים גיבורי כוח עושי דברו חבירים מקשיבים לקול ה' וביקשו ממני לגמור הספר הנכבד הזה., ועזרוני בכוסם ובכיסם עד שגמרתי הספר הזה…
והם יעצוני לקרוא שמו " היכל הקדש ". כאשר יעקב ששפורטאש לימד באמשטרדם בישיבה " אור החיים ", הוא הביא לראשונה ספר ז\ה אל בית הדפוס בשנת תי"ג. וכך נאמר בשער הספר, " הביאו אל הדפוס לזכות את הרבים החכם השלם החסיד המקובל כבוד הרב יעקב ששפורטאש נר"ו, נוסך עליו כמה הגהות מן החכם השלם החסיד המקובל כבוד הרב אהרן הסבעוני נר"ו תושב במתא סאלי יע"א.
אני מבקש להפנות את תשומת הלב להערתו הנכונה של ששפורטאש, שהמחבר לא חידש, אלא ליקט מהמקובלים, וזאת קודם שנתפשטו ספרי הרמ"ק והאר"י. מאמר נוסף המיוחס לרבי משה אלבאז מצוי בתוספת לאחד מכתבי היד של ספר " אבני זכרון " המתחיל " סוד כ"ב אותיות כמו שפירש אותם רבי משה בר מימון אלבאז תנצב"ה, הוא המחבר ספר " היכל הקדש ". מתלמידיו ייזכרו, רבי יצחק הכהן בעל " גנת ביתן " ורבי יעקב אפרגאן בעל " מנחה חדשה "
משה בן סמחון.
נפטר בשנת תרכ|ח. תואר כ " הרב הכולל בישראל להלל המקובל חסידא קדישא " " חכם תלמודי ומעיין גדול " ומקובל. מחכמי פאס, עלה לירושלים חזר כשד"ר לפאס, והיה לדיין במוגאדור. רמ"ש גירונדי ( מחצית הראשונה של המאה ה-19 ), שנפגש עמו בפאדובה מפליג בשבחו :
" וזכיתי לקבל םניו פה פאדובה, וליהנות מאור תורתו שלושה שבועות, ולמדתי ממנו כמה דברים בתורה ובתלמוד דרך פרד"ס. והאיש משה ענו מאוד ולא הדפיס שום אחד מחיבוריו. אמנם מצאתיו מלא תורה כאחד האמוראים וכו….
משה בן צור
בן יצחק בן משה בן שמואל בן משה ממגורשי קהילת קודש קאשטילייא. תחילת המאה ה-18. חי בסאלי, ואחר כך הלך לפאס או למכנאס ( נר המערב עמוד 157 ) חיבר " מערת שדה המכפלה ", והוא קיצור " אוצרות חיים " בצורת שיר, בתוספת שני פירושים :
" דברי קבלה " ו " הלכה למשה ". ספר זה הועתק בשנת תפ"ו בתאמאנרת שבדרום מרוקו בידי רבי שלמה בן רבי אברהם שבת. העתקה זו הובאה לירושלים בידי יצחק סוייסא ונדפס בירושלים בשנת תר"ע בשתי מהדורות, אחת עם שני פירושים הנ"ל, ואחת בפורמאט קטן – בלעדיהם.
בשנת תע"ב חיבר ספר " צלצלי שמע ", המכיל שירים וקינות, ונדפס באלכסנדריה. בדך ע"ב הוא כותב " " אם יהיה אלוהים עמדי ויעזרני על דבר כבוד שמו לפרש ולחתום שני השירים, הראשון על הפרדס ושיר אחר על מעין חכמה, כמו שעזרני לגמור ולפרוש השיר של האוצרות בצביונו ובקומתו, וגם יעזרני לעשות חרוזים אחרים על הדינים.
ואכן בידינו עדות מאוחרת יותר, כי כוונתו עלתה בידו וחיבר קיצור ל " פרדס רימונים " של רמ"ק. כך לפי דבריו בהקדמת " משכיל שיר הידידות " עדיין בכתב יד, ובאשר לקיצור החיבור השני, הרי דברי החיד"א ערך מעין חכמה : " מעין חכמה להרב אברהם קלמנקש אשכנזי, הקדמות האר"י ז"ל, והרב משה אבן צור עשאה בשיר וקראו מבוא שער השמים, ושני פירושים על דרך הקבלה.
הראשון דברי אמת, והשני קרא משה, והכל עדיין בכתב יד יפה שראיתי, ניו יורק מופיע החיבור " מבא שער השמים " כתב יד נוסף נכתב בתוניס ולא ראיתיו.
משה הכהן בן נחמיה, ז' באדר תמ"ג – נהרג בו' באלול תע"ד. מקובל גדול, כפי שניכר מתוך רינתו של רבי יעקב אבן צור ( " עת לכל חפץ " דף פד.
מתתיהו סירירו בן חיים דוד.
כ"ד בשבט תקס"ו – כ"ד בתמוז תר"ן ( ראה " עת לכל חפץ " )
סולימן אוחנה.
יליד פאס. עלה לארץ ישראל וזכה בה לכבוד ולהילה. המקובל המפורסם, רבי אברהם אזולאי, מכנה אותו " חסיד ", כדבריו : " גם כתבתי קצת פשטים על התורה שהחסיד האלקי כבוד הרב סולימאן אוחנה זללה"ה אשר מצאתיו בגנזיו…להקים לו שם אחריו, טוב מבנים ומבנות ".
פאס וחכמיה-ד.עובדיה
פאס וחכמיה – כרך ראשון – כרוניקה מקקורית – רבי דוד עובדיה זצוק"ל.
בשער.
הספר אשר אני נותן לפניכם היום, לא נערך ויצא לאור, אלא כדי לקרב לבני הדור את דיוקנה של קהלה רוחנית וקדושה, מתוך קהילות ישראל, קבלת קודש עיר פאס אשר במרוקו, מרכז התורה והחכמה. מרכז של חקר הלשון המקודש, קהילה שעמדה בקשר עם חכמי המסורת.
בס״ט יהיה עלינו ועל כל ישראל כי״ר. אחר עבור ח׳ ימים חזר אחיו של ה״ר שם טוב ן׳ רמוך לעורר על הנגידות. וקנה הנגידות מן המלך בד׳ אלפים. והח׳ ה״ר יצחק לא רצה לתת כלום ונסתלק מן הנגידות ונתעוררו קטטות ומריבות בין הקהל והנגידים והים הולך וסוער במסים וארגוניות מן הפריצים הפורצים הגדר. וביום הג' ה׳ לחדש אב הרחמן הוציאו לשר הצורר ס׳ בוכביר יש״ו וניקבו ב׳ עקיביו יגררוהו מן האלב׳סטיון – מצודה – עד למרמס ונמס. ואויב א׳ תקע לו חרב בבטנו קודם מיתתו כ״י כא״י.
אחיו של שם טוב ן׳ רמוך הנז׳ שחזר נגיד מרוב שנאת חנם שיש בינינו בעוה״ר ובין הנגיד הנז׳ הלך הוא וקצת אוהביו המחזיקים בידו אצל נשיא א׳ מאילי הארץ שמו ס׳ עלי ן׳ דריס והחזיק בו שהיה אוהב המלך יותר מדאי שהוא היה סיבה לביאת המלך לכאן עד שהמליכו אותו שנדר אליו לתת למלך שמונת אלפים אוקיות ולנשיא הנד אלף אוקיות מלבד מליצים אחרים כ״א מה שנדר לתת לו, ויהי כן.
ויסירו מהנגידות לה״ר יצחק הצרפתי ונתן הנגידות לרמוך הנז׳ ומשעה שנעשה נגיד לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו כל יום ויום קללתו מרובה מחבירו והקהל בכלל והיחידים בפרט, והוטל עול על הקהל מה שלא יוכלו שאת. והח' הנ' ר׳ יצחק הצרפתי לקח ממנו המלך פעם אחת חמשת אלפים אוקיות לפי שבקש ממנו המלך להיות נגיד ולא רצה. וכשראה הח׳ הנז' שהמלך נתן עיניו בו רצה לברוח מהעיר וקודם רצה לשלוח כל חפציו וכלי ביתו יום א׳ בין הערבים וב׳ חמרים היו הולכים לטיתווא׳ן ואסף כל אשר בביתו מכלים ותכשיטין ומטלטליו כלי כסף וכלי זהב ונחושת ובדיל וברזל וכל כלי בה״ך של ת״ת ותפוחים וכלי בית אחיו כה״ר אברהם ולא השאיר משופ״ו ועשה משאות ללכת לעיר תיטווא׳ן ולא הניח בביתו כ״א ס״ת וספרי הקדש.
הם יוצאים מפתח באב אלבוג׳את לפני עאיי׳ן תותא והנה א׳ לקראתם מהיושבים עם המלך וישאל להם של מי המשאות האלה. ויאמרו לו של פ׳ ויאמר הוא רוצה לברוח מפני המלך כל מה שיש בכאן הוא של המלך, באותה שעה לקחו המשאות עם הבהמות ובעליהם והוליכם לבית המלך לאלמשוא׳ר והכו החמרים במאמר המלך והח׳ הנז' אסרו אותו הוא ושני בניו לקחו אותם ויאסרו אותם בבית המלך בחצר הנק׳ דא׳ר להניא. והמשאות היו בהם חפצים נחמדים של כסף וזהב ותפוחים של ס״ת ושמענו שהיה בהם קרוב לשלשים אלף אוקיות מה שהיה באותם המשאות ונשארו אסורים בבית הסוהר ט״ו יום עד שנתן למלך חמשת אלפים אחרות מלבד המשאות והגוים נכנסו ערבים בעד הסך הנז׳ עד שמכר פיל׳א״ ( ערימה – חבילה ) של עורות. הי״ת ינקום נקמתם ממי שהיה לו סיבה לכל זה ההפסד בעגלא ובזמן קריב אמן.
ובחדש אב ט״ו בו השר הצורר יש״ו שזכרנו ס׳ בובכיר שהיה סיבה לחרבן בתי כנסיות הי״ן שהיה צורר היהודים בתכלית וכשחנה המלך בצ׳אר אזאוויי״א הגידו למלך שהשר הנז' רוצה למרוד במלך הוא ומשרתיו והיה לו בסטיו״ן א׳ אצל באב לג׳וואד והכניס בו כל מחמדיו הטובים ומה שיאכל וישתה אפילו ישהא שם שתים ושלש שנים. מה עשה המלך שלח לאחיו מולאי מחריז ונכנס שם עם חיל רב ללבסטירן והוציאוהו וגררוהו ושללו כל אשר לו. השב להם גמול כמעשה ידיהם. נאם המר ונאנח סעדיה אבן דנאן. ע״כ מ״ך.
עומ״ך על שם כמה״ר שאול סירירו ז״ל וז״ל בח׳ חשון ש׳ איך נשבר פטי׳׳ש – השצ"ט – 1693לפי היצירה בא מולאי מחמד אשי״ך והביא עמו מחנה גדול עד מאד עד שאמרו הרואים המחנה וכבודו ועוצמו ותפארתו שמעולם לא יצא מלך מהמלכים כמוהו והביא עמו ג״כ יהודים ואדומים סוחרים הביאו סחורות וכל אנשי המחנה מלובשים כולם בגדי שש ומשי ורקמה וכלי כסף וזהב. ויאמרו כי אלף ומאתים אהלים הביא עמו המלך הנז' והמלך הנז' היה איש חיל נאמן שונא בצע אוהב עניים ורודף אחר האמת. וכרוזא קרא בחיל במחנהו מי שישלח ידו ויקח מהמטמוניות שעורים וחטים אחת דתו להמית עד שיכרית המורדים במלכות. ואח״כ יחרים כל רכושם. יום ג׳ בשבת י״א לחשון הנז' כעת הבקר והשמש יצא על הארץ והמלך יר״ה עודנו שוכב בארמונו על ערשו כזית רענן והנה עליו מחנה אלפקרא בני ס׳ מוחמד ובובכיר ותהום כל המחנה של המלך ונפלו עליהם פתע פתאום ונלחמו קצת עמהם וקצת מהם נמלטו וברחו ומרדו במלך והמלך נמלט והניח כל המחנה ההוא האהלים כאשר המה ובאו אלפקרא והפלשתים ושללו רכוש רב מהאהלים וכלים מכלים שונים כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות. והיתה המלחמה הזאת במקום הנק׳ וואד לעביד ונק׳ בועגבא והשי״ת ישפוט שלום.
מ״ך בכ״י החי הש׳ העניו המאושר בכל עניניו נר ישראל כמוהר״ר שמואל אבן דנאן זצוקלה״ה ש׳ אהבת״י אתכם לפ״ק אתעטל אסתא מן שושן פורים מא נזל וכאן נית אריח אשרקי ונצ׳ר אזרע פי פחוואייג׳ למדינא ותהום כל העיר וברחו פלמדינה בלי יצומו לגוים ג׳ ימים סאיין לא עמרנא סמענא וטלע אזראע כאן יסווא מ״ם ה״ם לסחפא רג׳ע יסווא עם׳ הם׳ ולא ידהאר. ותהי צעקה בכל העיר וזה היה יום ב׳ י׳ לניסן. ופי האדאך בעדן נתקבצו חח׳ הש׳ יום א׳ וואפקו, יצומו יום ב׳ וצומנא. איוואק רינא או״ה עמלו האדיך להרעשה נג׳מעו לקהל לכול פי בה״ך דתושבים בעדן הייא הריבה נג׳מענא וצלינא פיהא מנחה ועשינו צעקה גדולה וז׳ די ויעבור. ואח״כ עלינו לביה׳׳ק דתושבים על קבר הח׳ כמה״ר יעקב קניזאל זצוק״ל. ושם דרשתי והנושא ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם וכו מז״ל במ״ר מחרונו של הקב״ה. והוכחתי לקהל כמו שכתוב בקונדריסי ושם בכינו רבה, ואח״כ על קבר א״א זצוק״ל. ואח״כ על קבר כמה״ר וידאל הצרפתי זלה״ה והחכמים הקבורים עמו ואח״כ הלכנו על קבורת החכמים במקום הנק׳ חברון. ומשם הלכנו לשער האלמלא׳ח על קברות ההרוגים שנהרגו בימי הגזירה לתפ״ץ. ואח״ב יצאנו על קברי הצדיקים אשר מחוץ לעיר לפגי האלחוואנת אלקרסליין.חנויות של בעלי מלאכה " אלקרסאל " – כלי אומנות לסריקת הצמר.
תרגום החלק בערבית יהודי.
התי״ח 1658 … הגשם לא ירד מיום שושן פורים והלאה ועם זה היתד. רוח חרישית (רוח חמד.) ונשתנו פני הזרעים במדינה ובכל הסביבה, הגויים הכריזו צום שלשה ימים מה שלא נשמע עד כה, ושער החטה עלה מארבעים אוקיות וחמשה מהונאת לסחפא (מדת תבואה) לשבעים אוקיות וחמשה מוזונאת, ואינה מצויה, ותהי צעקה גדולה בכל העיר כל זה היה ביום ב׳ עשרה לחדש ניסן! ולכן התקבצו החכמ־ם השלמים יום א׳ והסכימו על תענית יום ב׳ והתענינו. וכשראינו שאומות העולם עשו כל אותו הרעש התאספו כל הקהל, בחורבת בית הכנסת של התושבים לתפילת ומנחה ועשינו צעקה גדולה, ז׳ פעמים ויעבור, ואח״כ הלכנו לבית הקברות על קבר החכם רבי יעקב קניזל זכר צדיק וקדוש לברכה (על הרב הזה ראה באריכות בס׳ מלכי רבנן בן נאיים עמי ע״א).
ומחר ביום ג׳ התענו כל הקהל מגדולם ועד קטנם אפי׳ עוברות ומניקות ותהי צעקה גדולה בכל העיר והתפללו כל הקהל בבי״ה שלנו ועשו צדקה יפה לעניים ובשחרית התפללתי אני הצעיר וישבנו שם עד כדי חצי היום. ושלו׳׳ל מיום ב׳ שעלינו נתקדרו שמים בעבים וטללי ברכה לא פסקו ונסתלק רוח הקדים. ואח״ך ערב יום ה׳ נתקבצו הח׳ עם היות שרוב הקהל היו אומרים שיצומו למחר י״ג לניסן שהוא יום חמישי עכ״ז להיות שהוא ערב יו׳׳ט והגידו לנו מגידי אמת שאין אנו צריכין להתענות לא גזרנו תענית רק עשינו סליחות כמנהגינו. וש״ל
אחר חצות ענה אותנו האל בגשמי ברכה וירדו מחצי היום וכל הלילה ליל י״ד ולמחרת יום י״ד הוצאנו ס״ת וקרינו ברכת הגשמים ועדיין אנו מצפים לחסדי הבורא יתברך חסדי ד׳ כי לא תמנו הקב״ה יגמור בחסדו הגדול אוי״ר נאם הכותב הצעיר בעבדי האל עבד רחמן וחנן סעדיה אבן דנאן סי׳ט.
בשנת שפ״ז (1627) מת המלך עבד אלמאליק בן המלך אשיך יום ב׳ י״א לאלול ובאותו יום הכתרו למלך מחמד אחיו. אנשי פאס החדש וכאשר הלכו להביאו (למקום ההכתרה) מצאוהו חולה מאד, לא מצאו מה להביא, באותה שעה כל אזרחי המדינה הכתירו המלך זידאן ה׳ ברוך הוא ישים אותו למזל טוב עלינו.
יהודי צ.אפר. וארץ ישראל
יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל.
מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו – ציונות, עליה והתיישבות.
העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן
עלייתו של רבי חיים בן עטר לארץ ישראל – אלעזר טויטו.
" פרי תואר " ספרו השני של רבי חיים בהלכה הוא ביאור על שולחן ערוך יורה דעה. הביאור מוצע תוך ויכוח נוקב עם בעל הספר " פרי חדש " רבי חזקיה די סילוה אשר חי בדור שלפני דורו של רבי חיים בן עטר.
בחיבור זה השקלא וטריא מתנהלת לשם הסקת המסקנה ההלכתית המעשית והאחריות של המחבר היא אפוא רבה מאוד. ואכן בהקדמת הספר מדגיש רבי חיים בין היתר " עם תלמידים גדולים וטובים מתקתי סוד ובחלק מההלכות מתקתי סוד עם רב עצום יחיד בדורו גדול הרבנים הרב המופלג כמוהר"ר שמואל בן אלבאז…לא הרימותי ידי לחתום על דברי אלא אחר הסכמת הרב הנזכר והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם אחי הרשב"א " הספר הודפס גם הוא באמסטרדם בתק"ב.
" אור החיים " – דפוס ראשון ונציה תק"ב – פירוש על חמישה חומשי תורה. רבי חיים בן עטר כתבו במרוקו והשלימו בתקופת שהותו הקצרה באיטליה כשהיה בדרכו לארץ. ב "אור החיים " מפרש רבי חיים את התורה הן בדרך הפשט והו בדרכי הדרש והסוד.
לבד מן הביאורים לכתוב מצויות ב " אור החיים " הערות רבות בענייני מוסר ויראת שמים, פסיכולוגיה והגות, וכולן יחד מצטרפות לכדי שיטה עיונית מקיפה. פירוש זה – בפי החסידים הוא נקרא " אור החיים הקדוש " וכך הם מכנים גם את שם צחברו – התקבל בחיבה גדולה בחוגים רבים של לומדי תורה. הוא זכה להידפס במהדורות רבות של " מקראות גדולות " לצד פירושיהם של מפרשינו הקלאסיים רש"י, ראב"ע ורמב"ן.
" ראשון לציון " קושטנדינא תק"י הוא עזבונו התורני-ספרותי של רבנו. הוא נערך על ידי תלמידי רבי חיים בישיבתו בירושלים. הוא כולל חידושים על שבע מסכתות מתלמוד בבלי, חידושים על שולחן ערוך יורה דעה.
מאמר מפורט על כללי ספק ספקא, ביאורים לכמה לשונות של רמב"ם ופירושים לחמש מגילות ולפסוקים שונים מספרי הנביאים. הספר הזה הוא למעשה פרי יצירתו של רבי חיים בשנת חייו האחרונה, בהיותו בירושלים.
עבודתו הספרותית – תורנית של רבי חיים היא רק פן אחד של פעילותו. רבי חיים היה בעל נטייה למנהיגות ולעסקנות ציבורית. פרט לעיסוקו העיקרי בלימוד ובהוראה בישיבה שבעירו ואחר כך בישיבה בפאס היה רבי חיים מנהל קרן לגמ"ח אשר תמכה בנצרכים ובתלמידי חכמים העניים.
פעילות פילונטרופית זו הייתה כנראה רבת היקף וחרגה הרבה מעבר לנדבנות רגילה, שכן מדובר בה בכמה חיבורים של התקופה והיא מוזכרת בהסכמות שנתנו רבני הדור ההוא לשפרי רבי חיים. בשנת הרעב הכבד שפקד את מחוז פאס בתצ"ח – 1738 – הצטרף רבי חיים לאלה אשר ברחו מן האזור ונדדו לעיר תיטואן.
שם גמלה ברבי חיים ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הוא נסע בדרכים מסוכנות לאלג'יר ( אייר צת"ט ) ועימו שתי נשיו ושניים מתלמידיו. בחג השבועות של אותה שנה הגיעו לליוורנו.
רבי חיים הגיע לליוורנו במצב כלכלי ירוד ביותר ולא היה בידו כדי לפרנס את עצמו. אך שמו הולך לפניו ובתוך זמן קצר הכירו אנשי ליוורנו את גדולת רבנו בתורה וביראה והחלו נוהרים אל ביתו לשם שמיעת דרשותיו.
רבי חיים היה דרשן מעולה אשר הטיף לפני הציבור במשך שנים רבות ובמקומות שונים במרוקו, באיטליה ובארץ ישראל. בימים כתיקונם הוא היה דורש פעמיים ביום. אחד מאנשי ליוורנו אשר שמע את הדרשות ואף רשם את עיקר תוכנן מספר כי רבי חיים הצליח לכבוש את לבות בני ליוורנו והיו באים אנשים נשים וטף לשמוע את דבריו.
מעמדו הכלכלי של רבנו התייצב בזכות נדיבותם של כמה מנכבדי קהילת ליוורנו העשירים. בשלב זה לא היה עדיין בשעת רבי חיים להקים ישיבה בירושלים. וכל תוכניתו לעלות לארץ ישראל היית תוכנית יחיד. בינתים נודע לרבנו כי רבי חיים אבולעפיא עלה ארצה והחל מחדש את היישוב היהודי בטבריה.
ברית מס 29- מרוקו הספרדית..5 – קול ענֹג לזכר יוסף ג'ו עמר – אשר כנאפו ברית 29 אשר כנפו
5 – קול ענֹג לזכר יוסף ג'ו עמר – אשר כנאפו ברית 29
אשר כנפו
קול ענֹג
שיר זה נכתב תחילה בצרפתיתואחר בך נכתבה גרסה עברית. המלחין פליקס אבן חיים הלחין ובצע את השיר על שתי גרסותיו. ב You Tube ניתן לשמוע את הביצועים. (לכתוב פליקס אבן חיים או אשר כנפו)
להלן הקישור ביו טיוב
http://www.youtube.com/watch?v=VyIztGwiE6M
לזכר יוסף ג'ו עמר
קול ענֹג, קול מרטיט, קול שמימי
הגוף נמוג, הקול נשאר
קול ענג
עם סלסוליו המפתיעים.
מרֻתקים לרדיו
חיכינו, דרוכים ומשֻלהבים
שיבקע ממנו,
כֹה מעט לצערנו,
היינו אז בחסר תרבותי מֻחלט
נזופים ומבֻיָשים,
והקול ההוא שבקע לפתע
לא ידענו מאין
לא ידענו כיצד
היה כּסם מרגוע על לבנו הכואב
ששקט ונרפא כמעט
קול של פיוס
קול של הסכמה.
הגוף נמוג, הקול נשאר
קול מרטיט
סימפוניה פנטסטית
של מיתרים
שלותה את עלומינו
קול'מטוֶה דרך
אל ההתחדשות
והשיבה אל המעין
ממנו שתו אבותינו,
אוהבים ומרֻתקים
הקשבנו
שוב ושוב
שלום לבן דודי
פיוט מֻפלא
שֶעִם ישמח משה
הביא לאשרנו
הגוף נמוג, הקול נשאר
קול שמימי
מתת מלאכים
למלן דוד חדש
שכמוהו שר
מזמורים נלהבים
כשירת לויים
עומדים על דוכנם
שרים הללויה"
קול פלאי
שבקע פתאום
עם סלסוליו הזכים
שירת קדש מזֻקקת
ללא הפסקה
נוטפת אל אזנינו
הכמהות למוסיקה
הגוף נמוג, הקול נשאר
הפטרה וראשון….פרשת בשלח…איתמר מלכא
ראשון פרשת בשלח נוסח מרוקו
מפטיר והפטרה פרשת בשלח בנוסח יהודי מרוקו
פאס העיר-א.בשן
פרופסור בשן
הרקע המדיני ומצב היהודים במרוקו 1873 – 1900
בשנים אלה שלטו שלושה סולטאנים מבית פילאלי " מוחמד הרביעי אבן עבד אלחמאן – מאוגוסט 1859 ועד ספטמבר 1873, יורשו חסן הראשון, מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894, עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908.
פרופסור אליעזר בשן הי"ו
יומה של קהילת טנג'יר להפעלת השגרירים האירופים.
מועצת הקהילה היהודית בטנג'ר נפגשה ב – 14 במרס 1877 עם שגרירי המדינות האירופיות שהין להן נציגים במרוקו, סיפרו להם על התוכנית וביקשו את התערבותם. כולם האזינו באדיבות, הבטיחו שיעשו מאמצים כדי לבטל את הגזירה, והריצו מכתבים לסולטאן בנדון.
נודע כי גם לאחר הגעת מכתבים אלה ליעדם, המשיך הסולטאן בצעדים כדי להפקיע את רוב השטח של בית הקברות, והשתמש בכוח כדי לאלץ את היהודים לפנות את הגופות למקום אחר.
הכותבים עורכים השוואה עם תופעה דומה במדינות אירופיות. גם שם מעבירים השלטונות לפעמים גופות מבתי קברות כשהאדמה דרושה למטרות אחרות, אבל הם עושים זאת בהתאם לחוקים. הדבר שונה בארץ זו, בה רק החוק הדתי קובע.
והם מסיימים כי מעשה כזה אין לו תקדים בתולדות מרוקו, ואם אמנם ההפקעה תבוצע, תהיה לה השפעה שלילית על קהילות אחרות בארץ זו. הפונים מבקשים אפוא להפעיל את הקשרים המתאימים אצל השלטונות, כדי לבטל את רוע הגזירה.
תיאור הכאב של יהודי פאס.
ב – 28 במרס 1877 נשלח מפאס מכתב בסגנון מרגש שתורגם מעברית לאנגלית והמופנה לכל ישראל חברים ולאגודת אחים בלונדון. הפונים מבקשים מהאחים בני ישראל למלא את התפקיד הקדוש המוטל על כל אחד אשר בשם ישראל ייקרא, ויעשו מאמצים לביטול הגזירה על ידי הפעלת הממשלה והעיתונות.
הם מתארים את החרדה שאחזה בקהילה מאז שההוראה ניתנה על ידי הסולטאן, חיים בפחד, נאמרות תפילות וקינות תוך בכיות בבתי הכנסת ובמקומות ציבוריים. נשים בכאבן יוצאות לבית הקברות בו קבורים ילדיהן, ומחבקות את הקברים.
אמהות וילדים, אלמנות ויתומים בוכים נוכח מצבות בעליהן, הוריהם ואחיותיהן. הגזירה חמורה יותר ממוות. הם משליכים יהבם ותקוותם על מקבלי המכתב. בקשתם שיפנו לשליטים ההומאניטאריים, ושהצדק ייעשה באמצעותם, באשר הפונים הם חסרי אונים ואנוסים להיכנע לרצונו של השליט במרוקו.
שני המכתבים שכאמור נכתבו באותו יום, הועברו על ידי אגודת אחים לשר החוץ הבריטי\ בצירוף בקשה להתערבות. לדברי מר לוי מזכיר האגודה, מעשה זה הוא ללא תקדים בהשוואה למעשים ברבריים אחרים שבוצעו בפאס.
הוא מזכיר את ההוראות הסותרות של הסולטאן בנדון, כשבשלב מוסים חזר בו מההוראה, ושוב חידשה. תמיכת של אנשי הדת המוסלמית בעמדת היהודים, מנוגד להלכות של שתי הדתות, לא הועילו.
המועצה של אגודת אחים קיבלה מכתב חסוי מאישיות מנהיגה בפאס, שהציעה לפנות לממשלה הרחמנית של בריטניה ולאזרחים בארך זו האוהדים את העניין היהודי, להזהירם כי אם החלטת הסולטאן תבוצע, יתעוררו בין בעלי ההשפעה ובכל שכבות הציבור במרוקו רגשות שאינם ניתנים לפיקוח ולעצירה.
הכותב מציין כי כבר נעשו צעדים מסוימים בטנג'יר כדי להביא את הנושא לתשומת לבן של ממשלות באירופה, והוא צירף העתקי מכתבים בנדון.
com.juives sahariennes.M. Abitbol
Simon Schwarzfuchs
LES RESPONSA ET L'HISTOIRE DES JUIFS D'AFRIQUE DU NORD
On peut se demander quelles sont les raisons de cette penurie. Assurement elle n'est due, ni a une qualite inferieure de la production rabbinique, ni au manque d'interet. Sans doute faut il rappeler que l'impression hebrai'que est venue tres tard en Afrique du 
Nord. De ce fait l'impression d'un volume de responsa posait de nombreux problemes que beaucoup de rabbins n'ont pas tente de resoudre. Leurs ecrits ont ete transmis sous forme de manuscrits, ce qui n'a permis ni leur conservation parfaite, ni une grande diffusion. Le recours aux sources manuscrites nous reserve probablement de nombreuses surprises, mais il ne parait pas en l'etat actuel des choses que nous ayons a nous attendre, loin de la, a une revolution comparable a celle qui a constituee l'apport de la Genizah.
Une fois l'impression hebrai'que acclimatee en Afrique du Nord, le nombre des recueils ira en augmentant, et, qui plus est, les auteurs eux- memes s'interesseront a l'impression de leurs oeuvres.
Ces constatations nous amenent a nous poser une question supplementaire: que representent les responsa imprimes (et manuscrits) dans 1'oeuvre d'un rabbin?
Repondre a des questions est une des fonctions essentielles du rabbin. II est evident que la grande majorite des questions qui lui sont posees le sont oralement. Par consequent les reponses ecrites constituent une partie, fort importante sans doute, mais mineure de son activite. Or nous le savons, de tres nombreux responsa ne nous sont pas parvenus — nous les connaissons par les allusions qui y sont faites — et jusqu'a la fin du 19e siecle, les rabbins auteurs de responsa n'ont pas prepare eux-memes le choix de leurs consultations qui nous est parvenu.
En effet la seule lecture des recueils imprimes "anciens" demontre qu'ils sont composites et qu'ils ont ete imprimes au hasard des manuscrits conserves. L'effort n'a jamais ete fait de rassembler toute la production d'un rabbin donne. Ce sont generalement les accidents de la transmission des manuscrits qui sont responsables du choix arbitraire ou accidentel des responsa publics. II en est egalement resulte que nombre de responsa sont restes inedits. Dans le cas du rabbin Jacob Aben Sur, surnome Yavets, il est a peu pres certain qu'au moins 30% de ses responsa sont restes inedits, alors que le recueil imprime de son oeuvre contient plus de 30% de responsa dont il n'est pas l'auteur!
La lecture des responsa montre d'ailleurs que tres souvent le texte de la question n,est pas original: elle a ete reecrite par le rabbin repondant qui tres souvent n'en a reproduit que les elements susceptibles d'interesser sa demonstration juridique. Le mepris pour la question consideree comme document juridique a pu etre corrige quelque- fois par l,existence d'un autre responsum relatif au meme cas.
Presence juive au Tafilalet-Revue Brit 31
Amnon Elkabets
Tafilalet – Sijilmassa
Avant propos sur la region
La famille Perets etait differente ; venue d'Espagne, c'etait une des rares families de cette origine au Tafilalet. Le chef de famille Yehouda ben Yossef, auteur de Perah Levanon, s'etait installe a Erfoud mais par la suite il vecut dans le Nord car le climat chaud ne lui convenait pas. Mais sa famille benie s'est dispersee dans toutes les villes et villages du Tafilalet ou elle est devenue l'une des families les plus repandues. Un des rabbins les moins celebres mais des plus actifs dans la chronique locale fut le rabbin Chlomo Malca (1878-1949 ) est ne au village d'Asseflou et a appris la Thora dans la Yechiva de la famille Abehssera.
A la fin de ses etudes, il est arrive en Erets Israel et a ete nomme rabbin de la communaute juive maghrebine de Jerusalem. Peu de temps apres, il a ete envoye comme rabbin a Oumdourman au Soudan. II a reussi a sauver de l'assimilation la communaute juive de la ville. II est surtout celebre pour avoir ramene au Judai'sme des femmes juives converties a l'Islam.
La langue d'enseignement etait l'Hebreu que les Juifs parlaient couramment. Souvent, ils jouaient avec la langue en formant des jeux de mots. Ils se servaient aussi de l'Arabe pour former des milliers de proverbes et dictons ayant trait a leur vie quotidienne. Les proverbes exprimaient leurs differents sentiments. C'etait parfois du chagrin, de la colere ou de la raillerie. Parfois les traits etaient destines a leurs voisins arabes, par exemple: Sellem a'la la'rbi, tkhsser khbza
Salue l'Arabe tu perdras un pain. Ma touriss bab dar el arbi, lama ylssek fiha
Ne montre pas ta porte a un Arabe il pourrait s'y coller. Selh ila itbelled, itzelled
Le Berbere qui devient citadin s'endurcit comme du cuir. (Comme la peau du tambour qui s'endurcit a l'usage).
Au debut du XXe siecle, l'A.I.U (l'Alliance Israelite Universelle) etait sur le point de s'installer a Rissani. La famille Abehssera s'y est opposee par crainte de la secularisation de la communaute. Sa condition etait que l'ecole soit construite en dehors du mellah et de la ville. II en fut ainsi. La crainte etait que le processus d'adaptation a la culture francaise ne devienne un mouvement d'assimilation. Mais la puissance du pouvoir de la religion dans la societe musulmane et la stabilite des elements conservateurs dans la famille continuaient a influencer la communaute juive. Par la suite, ces elements ont empeche une plus grande adaptation au processus de modernisation et ont ainsi eloigne le danger de l'assimilation.
Les resultats de l'education a l'A.I.U sont connus. Une nouvelle classe de dirigeants en est sortie ; c'etait le resultat de l'adaptation aux nouvelles manieres de vivre. Par consequent, l'interet des riches et des instruits pour les affaires de la communaute a diminue.
יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו
יחס דבדו החדש. הצב"י אליהו רפאל מרציאנו
וַיִּתִילְדוּ על משפחותם לבית אבתם – במדבר א', י"ח. מפרש רש"י במקום : " נצטוו לביא ספרי יחוסיהם. עוד בשחר ימי עמנו צויינה אם כן חשיבותם של ספרי יחוס המשפחה, ובמסכת אבות פ"ו, משנה ו' : גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה בארבעים ושמונה דברים ואלו הן, התלמוד. 
משפחת מדיקא
משפחת נכבדה מוזכרת באגרת יחס פאס (ראה פאס וחכמיה, ח״א, עמי 138).
גברא רבא יקירא, שלשלת יוחסין, בנן של קדושים, שמו נודע בשערים, רב משרשיא, העריק ר׳ אברהם בן סוסאן הניח ברכה: משה, יוסף.
בן איש חיל, תם וישר, ירא אלהים, משכים ומעריב, ביתו פתוח לרווחה, שב גם ישיש מופלג, הצדיק ר׳ משה הוליד: יצחק, ר׳ יעקב, קמירא.
הנכבד ויקר, מוקיר רבנן, רודף צדקה וחסד, ביתו פתוח לרווחה, הצדיק ר׳ יצחק בן סוסאן הנז׳ הוליד: שמעון, ציון, שלמה, מרימא, לוויהא, סעידא.
הצדיק, תם וישר, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, בעל אכסניא, יקר רוח איש תבונה, ר׳ שמעון (בן ר׳ יצחק הנ״ל) הוליד: משה, מאחא, עווישא, גראסיא, פורטון, נונא.
הזקן הכשר, עניו ומאושר בענייניו, יראת ה׳ היא אוצרו, עוסק בגמילות חסדים, הצדיק ר׳ ציון (בן ר׳ יצחק הנ״ל) הוליד: יצחק, שלמה, רהיט, מאחא, לוסיין, קליריט, דוניז.
המנוח שלמה הנז׳ לא הניח זרע ב״מ.
החכם השלם, בעל מדות טובות, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, עם החיים מזרז בני הקהילה להתפלל במנין ובזמן לפי ההלכה, בודק ומכוון וקובע שעות התפילות, שימש חבר בחברה קדישא, הזקן הכשר, הצדיק, מזכה הרבים ר׳ יעקב הנד הוליד: שמעון, רפאל, יוסף, שלמה הי״ד, אהרן.
גברא רבא, בר לבב, מתפרנס מיגיע כפיו, רודף צדקה וחסד, הצדיק ר׳ שמעון בן סוסאן הנז׳ הוליד: רחמים, שלום, משה, מאחא, עווישא, נונא, זהארי, רחל, סאעודא.
הנכבד, ירא אלהים וסר מרע, משבים ומעריב, בעל צדקה וחסד, ביתו פתוח לרווחה, ר׳ רפאל בן סוסאן הנז׳ הניח ברכה: ציון, יעקב, שלום, מרים, אלים, רהיט.
המנוח, אוהב תורה ולומריה, צניע ומעלי, יקר רוח איש תבונה, אוחז במדת השתיקה והצניעות, הצדיק ר׳ יוסף בן סוסאן הנז׳ הוליד: אברהם, שלמה, יעקב, משה, עווישא, מרימא, זהארי.
היקר, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, שלם במדותיו, יראת ה׳ וגדולה במקום אחד, נודב נדבות וצדקות, הצדיק ר׳ אהרן בן סוסאן הנז׳ הוליד: יעקב, שלום, אברהם, סעדיה, אסתר, רהיט, מרינט.
הנבבד, בן איש חיל, משבים ומעריב, מתפרנס מיגיע בפיו, עוזר דלים, הנבון וחבם הצדיק ר׳ שלמה בן סוסאן הי״ד הוליד: מרימא (דביתהו של ר׳ יוסף כהן בן אזהור).
איש צדיק, מיחידי סגולה, מדותיו מדות יוצרו, גומל חסדים טובים, הצדיק ר׳ יוסף הניח ברכה: אברהם, אהרן, דוד, מרדכי.
הזקן הכשר, רחים ומוקיר רבנן ותלמידהון, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, דחיל חטאין ועביד טבין, הצדיק ר׳ אברהם בן סוסאן (בן ר׳ יוסף הנז׳) הוליד: רחמים, יוסף, מרימא, סעידא.
הנכבד ויקר, עוסק בגמילות חסד, משבים ומעריב, צניע ומעלי, הצדיק ר׳ רחמים בן סוסאן הנז׳ הוליד: אברהם, אליהו, יוסף, אהרן, יעקב, עווישא, מרים, אסתר, סאעודא.
היקר ועניו, נשוא ופנים, יקר רוח, בעל מדות טובות, הצדיק ר׳ יוסף בן סוסאן הנז׳ הוליד: אברהם, אליהו, דוד.
המרוחם הצדיק ר׳ אהרן (בן ר׳ יוסף הנז׳) נפטר בלא זרע ב״מ.
צדיק תמים, בן איש חיל, מתהלך בתומו, גומל חסדים טובים, הזקן הכשר ר׳ דוד (בן ר׳ יוסף הנז׳) הוליד: יעקב, מרים.
המנוח, ישר, מאושר בענייניו, נהנה מיגיע כפיו, ירא ה׳, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ יעקב (הנק׳ יעקב די דוד) הוליד: דוד.
הנכבד היקר, ענוותן, בעל מדות טובות, הולך בדרך הי, גומל חסדים, הצדיק ר׳ דוד נלב״ע ולא הניח זרע ב״מ.
הזקן הכשר, צדיק תמים, יקר מפנינים, מוכתר בנימוסין ר׳ מרדכי בן סוסאן (בן ר׳ יוסף הנז׳) הוליד: יוסף, מרימא, עווישא, מאחא, ג׳וויהרא.
בן איש חיל, איש אמונים, קודש הלולים, רודף צדקות, מתהלך בתומו צדיק, הזקן הכשר ר׳ יוסף בן סוסאן הנז׳ הוליד: מרדכי, ר׳ אהרן, מו״ר ר׳ שלמה, אברהם, אליהו, זהארי, מרים.
הצדיק, צניע ועמלי, זרע קדושים, יראת ה׳ היא אוצרו, גדל ונפטר בשם טוב, ר׳ דוד (המי דוד די מריקא) הוליד: יוסף, לוויהא, זהירא.
הזקן הכשר, תם וישר מתפרנס מיגיע כפיו, נודב נדבות, מוקיר רבנן, הצדיק ר׳ יוסף בן סוסאן (הנק׳ די בן דווד) הוליד: דוד הי״ד, מרדכי, אהרן, רחמים, קמירא (קמילל), מרימא, שושנה, שמחה (ג׳ולייט).